לחייך לאורך הדרך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לחייך לאורך הדרך
הוספה למועדפים

לחייך לאורך הדרך

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

איזק פרילטנסקי

איזק פרילטנסקי הוא חתן פרס התרומה המכובדת לתיאוריה ומחקר והפרס לפסיכולוגיה קהילתית יישומית ע"ש ג'ון קָלָפָט, שניהם מטעם המחלקה לפסיכולוגיה קהילתית באגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. הוא גם חתן פרס מפעל חיים מטעם מדור המניעה במחלקה לפסיכולוגיה ייעוצית באגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. בשנת 2015 הוא זכה בפרס מטעם ה-National Newspaper Association עבור טוריו ההומוריסטיים. 
פרילטנסקי נולד בארגנטינה וחי ועבד בישראל, בקנדה, באוסטרליה ובארצות הברית. הוא גר במיאמי עם אשתו, ד"ר אורה פרילטנסקי. 
ליצירת קשר עם המחבר – isaac@miami.edu

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

האם אתם מרגישים לפעמים לחץ?
האם אתם מעוניינים בבריאות טובה וברווחה נפשית?
האם אתם מחפשים אחר האושר?
אם עניתם בחיוב על אחת מן השאלות הללו, עליכם לקרוא את הספר הזה. אם עניתם בשלילה, אתם חיים בהכחשה.
לכולנו לא תזיק קצת עזרה בשאיפתנו להיות מאושרים יותר או בריאים יותר. למרבה הצער, העזרה שאנו מקבלים מצליחה לעתים קרובות בעיקר להפחיד אותנו: "אם לא תעשו כך וכך ינחת על ראשכם אסון בקנה מידה אדיר." בניגוד לכך, הגישה של הפרופסור לפסיכולוגיה, איזק פרילטנסקי, היא לעזור לכם להיות בריאים ומאושרים יותר באמצעות צחוק.
בספרו המצחיק, פרילטנסקי משלב הומור ומדע כדי לעזור לכם לשפר את רווחתכם הנפשית. כל פרק מורכב מ"הפן המבדר", סדרה של סיפורים מצחיקים; ו"הפן המלמד", מדריך פשוט לבריאות ולאושר, המבוסס על מחקרים מדעיים. הפרק הראשון סוקר את נושא הרווחה הנפשית, ואילו הפרקים הבאים עוסקים בשישה תחומים: בין-אישי, קהילתי, תעסוקתי, גופני, נפשי וכלכלי. כשתסיימו לקרוא את הספר תבינו טוב יותר את חייכם ואיך תוכלו לשפר אותם.

איזק פרילטנסקי הוא סגן הנשיא לתרבות ארגונית ודיקן "בית הספר לחינוך והתפתחות האדם באוניברסיטת מיאמי", שם הוא משמש גם כראש הקתדרה לרווחה קהילתית. הוא פרסם שבעה ספרים ויותר ממאה ועשרים מאמרים אקדמיים ופרקים בספרים. 

"פרילטנסקי משלב שפע של הומור וכן דוגמאות ברורות ומעשיות, הדגמות ועצות, הנסמכות על תוכן נהיר ונגיש, שבכולן אפשר להיעזר בחיי היום-יום במטרה לשפר את איכות החיים"
– Global Education Review

"ספר מבדר ורווי בהומור העוסק בעניינים רציניים ורבי חשיבות... מלא תובנות מעמיקות על חיינו ונגיש לכולם"
– פרופ' עמירם רביב, דיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה

פרק ראשון

הקדמה

כולנו צריכים קצת עזרה כדי להיות מאושרים ובריאים יותר. למרבה הצער, העזרה המוצעת לנו היא הרבה פעמים רצינית או מפחידה מדי: "אם לא תעשו כך או אחרת, תתרחש איזו קטסטרופה בקנה מידה כלל עולמי." הגישה שלי, לעומת זאת, היא לעזור לכם להיות בריאים ומאושרים יותר באמצעות צחוק. בספר אני צוחק בעיקר על עצמי, אבל גם על מיאמי, שממנה למדתי המון. כאן למדתי שעיר יכולה להתנהל ללא קליפת מוח קדם־מצחית.
כפרופסור לפסיכולוגיה העברתי את עשרים וחמש השנים האחרונות בלמידה, הוראה וכתיבה על היבטיה השונים של תחושת הרווחה (well being). זאת לאחר שעבדתי כפסיכולוג קליני במשך כמה שנים. במהלך עבודתי נתתי ייעוץ ליחידים, למשפחות, לארגונים ולקהילות המבקשים לשפר את תחושת הרווחה שלהם. ככותב בלוג הומוריסטי וטורים הומוריסטיים בעיתון, העברתי את השנים האחרונות בכתיבה על הצד המצחיק של החיים. בקיץ 2015 קיבלתי פרס מטעם "The National Newspaper Association" עבור כתיבתי ההומוריסטית, מה שדחף אותי לפרסם את "לחייך לאורך הדרך". הספר משלב בין הידע שלי בנושא הרווחה לעניין שלי בהומור, מתוך תקווה למנוע תחלואה ולקדם בריאות בדרכים משעשעות. אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות דברים מוצלחים יותר מאשר להפחיד אנשים, כפי שמסרים בריאותיים נוטים לעשות.1
מחקרים מראים שהומור יכול לתרום ללמידה, לרגשות חיוביים, לאושר ולבריאות.2 לכן אני מתחיל כל פרק ב"הפן המבדר", סדרה של סיפורים מצחיקים. לאחר מכן בא "הפן המלמד", שבו אני מנתח את הנושא מנקודת מבט מחקרית ומדעית. הפרק הראשון מספק סקירה כללית של נושא הרווחה, ואילו הפרקים הבאים מוקדשים לששת תחומי הרווחה השונים: בינאישית, קהילתית, תעסוקתית, גופנית, נפשית וכלכלית. כפי שעוד נראה, רמת הרווחה שאנחנו חווים בכל תחום בחיינו היא עניין של התאמה, כשירות והוגנות. אני מקווה שהספר יַקנה לכם הבנה ברורה יותר של חייכם וכלים לשיפורם.
הפרקים משלבים הומור ומדע. כל אחד מהם מכיל פן רציני ופן קומי. אבל רק ליתר ביטחון, במקרה חירום רפואי, אל תסתמכו על כוחות הריפוי של הספר הזה; הזמינו אמבולנס או גשו לחדר המיון הקרוב. אבל קחו איתכם את הספר. רוב הסיכויים שתיאלצו להמתין כמה ימים עד שמישהו יקבל אתכם לבדיקה.

פרק 1 
ששת תחומי הרווחה 

הפן המבדר
אני בן חמישים ושש, ואני רוצה להעביר את יתרת שלושת רבעי חיי באופן מועיל. זו הסיבה שכתבתי את הספר הזה. אם הקריאה בו תצחיק אתכם או תשפר את רווחתכם, אהיה בעננים. אם היא תשיג את שתי המטרות, ארחף ברקיע השביעי.
הספר משתמש בשיטה פשוטה שנקראת להחכים בצחוק. הרעיון שבבסיס הגישה הזאת הוא לעורר בכם מחשבה על התחומים בחייכם שאולי זקוקים לשיפור, לא באמצעות איומים ולא בהטפות אלא באמצעות צחוק וכיף. רוב האנשים נכנסים למגננה כשמדובר בהרגלי הבריאות והרווחה שלהם. כאן לא תזדקקו למגננות. פשוט תתכוננו לצחוק עלי ותנסו לצחוק גם קצת על עצמכם. צחוק והומור פותחים מגוון של אפשרויות חשיבה על רווחתכם.
הספר מאורגן לפי ששת תחומי הרווחה:
• רווחה בינאישית
• רווחה קהילתית
• רווחה תעסוקתית
• רווחה גופנית
• רווחה נפשית
• רווחה כלכלית
כל פרק, כולל הפרק הנוכחי, נפתח בפן המבדר, המורכב מסדרה של סיפורים הומוריסטיים המדגימים היבטים מסוימים של רווחה. בפן המלמד אנחנו סוקרים את מה שידוע לנו על תחומי הרווחה השונים, תוך שימוש בסיפורים המצחיקים.
וכעת, כשאתם יודעים מה התוכנית, אפשר להתחיל. כל אחד מהקטעים ההומוריסטיים שלהלן מתייחס לתחום אחר של רווחה. נלך לפי הסדר, החל ברווחה בינאישית.
רכילות
כעובד אוניברסיטה, יש לי נגישות רחבה למשאבים ייחודיים. באמצעות שימוש בתוכנה המשוכללת ביותר במרכז לבזבוז זמן חישובי, הגעתי למסקנה שהאדם הממוצע מקדיש בממוצע שבעה מיליון שעות לרכילות, מה שמסתכם בשמונה שעות יומיות. הממוצע עולה באופן ניכר כשלינדזי לוהן נכנסת לגמילה.
בהתחשב בעובדה שרוב האנשים ישנים כשמונה שעות, צופים בטלוויזיה כשש שעות ויושבים על האסלה כשעתיים, די ברור שכל זמן הרכילות שלהם נעשה במסגרת שעות העבודה, מה שמסביר למה מצב הכלכלה שלנו כל כך מזעזע, ולמה חברת ג'נרל מוטורס נאלצה לאסוף 2.6 מיליון מכוניות לתיקון.
כיוון שרכילות היא מגפה נפוצה כל כך, החלטתי לחקור אותה קצת. אני, כמובן, לא מרכל אף פעם, ולכן לא היה לי שום ניסיון אישי עם התופעה הזאת, המאיימת על הרווחה הבינאישית. כתוצאה מכך נאלצתי להסתמך על כלים מתוּקפים לאיסוף מידע: ציתות לאנשים אקראיים. בחרתי דגימה מייצגת של מבקרים בטיילת של הוליווד ביץ', פלורידה. הרצועה בת ארבעת הקילומטרים, המשתרעת לאורך החוף, מזמינה אוכלוסיות רב לשוניות מכל רחבי העולם להתכנס ולהשתתף בטקס הרכילות היומית. אני מסוגל להבין את דברי העוברים והשבים רק בקומץ שפות, אבל אני משתמש בגרסה העדכנית ביותר של משקפי גוגל כדי להקליט ולתרגם בחשאי את הדברים שלא הבנתי, שהם בדרך כלל ברוסית וכוללים מילים כגון "וודקה" ו"מוֹרגָלי ויקוליוּ, פּאדלָה" (שפירושן הוא בערך "אני אעקור לך את העיניים", ובעקבותיהן קללה עסיסית שאינה הולמת דיקן של פקולטה לחינוך).
להלן רשימת עשרת פריטי הרכילות הנפוצים ביותר שאנשים בטיילת אמרו:
1. פֶּפֶּה (לא שמו האמיתי, שמו האמיתי הוא חוזה) אף פעם לא משלם מזונות.
2. הניתוח הפלסטי של סופיה יצא נורא (שמה האמיתי, שימוש ברשות).
3. קסטרו, קסטרו, קסטרו, קסטרו (שם אמיתי, שימוש ללא רשות).
4. דוֹוִיד הוא פוץ.
5. פייגל (שם אמיתי) היא כזאת אלטע מעכאשייפע (מכשפה זקנה ביידיש) (מועתק ברשות כלתה של פייגל).
6. לא יודעים פה להכין פוטין (מבקר קוויבקי).
7. לא יודעים פה לנהל דיקטטורה (זוג רוסי).
8. יולנדה בוגדת בו.
9. דוֹויד יוצא עם ויקטוריה/גבּריאלה/יולנדה/אמנדה, ואף אחת מהן לא יהודייה.
10. לפייגל אין שמץ של מושג שדוֹויד (הפוץ) מימן את הניתוח הפלסטי של סופיה, לפני שיצא עם ויקטוריה/גבּריאלה/יולנדה/אמנדה, שרוצות עכשיו שהוא יממן גם את הניתוחים הפלסטיים שלהן.
לרכילות יש כמה תפקידים אבולוציוניים, כגון הגנה עצמית. דיבור בגנותם של אחרים משתלט על הכול ומונע מאנשים להרהר בנקודות התורפה של עצמם. זהו מנגנון הגנה פסיכולוגי ידוע האופייני לילדים בני שלוש, קים קרדשיאן, סילביו ברלוסקוני, דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, דוֹויד הפוץ ומועמדים לראשות העירייה בדרום פלורידה. רכילות חיונית גם לרבייה. אם אנשים היו מפסיקים לרכל ומבינים עם מי הם מתרבים, זה היה מביא את הקץ על המין האנושי, מה שהיה ממוטט את תעשיית החיתולים.
רכילות מגיעה בכמה צורות ורמות של תחכום, מהפשוטה ביותר (דוֹויד הוא פוץ) ועד למשוכללת (יש איזו מחשבה שמנקרת לי לאחרונה בראש. תהיתי אם ידוע לך במקרה מקום הימצאו של הבנקאי המפורסם, בעלה לשעבר של פייגל, דוֹויד הפוץ).
מהתצפיות שערכתי עלה גם שרכלנים מתאפיינים בכמה סוגי אישיות:
• רכלנים משלשלים: אינם מסוגלים לעצור בעצמם. רכילות היא כוח טבע שעליו לצאת בכל מחיר. מרכלים ללא כל התחשבות בשאלות של אמינות. מרבים להתרבות.
• רכלנים עצורים: ממש רוצים לרכל, אבל לא מצליחים להוציא את זה החוצה. טראומה בגיל צעיר. חינוך ויקטוריאני. מודחקים מינית. מתקשים להתרבות.
• רכלנים בארון: "אני תכף אספר לך משהו שאסור לך לספר לאף אחד אחר." הרכילות בדרך כלל כוללת האדרה עצמית והצטנעות מזויפת.
• רכלנים אובססיביים: מתמקדים בנושא אחד ויחיד: משפחת קרדשיאן (חצי מאוכלוסיית ארצות הברית), רפורמת הבריאות של אובמה (ג'ון ביינר),א טיסות שעקבותיהן לא נודעו (CNN) ואסונות (אנדרסון קופר).ב
א. פוליטיקאי אמריקאי שהיה מנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים בעת העברת רפורמת הבריאות, וממובילי ההתנגדות לחקיקתה והניסיונות לבטלה (כל ההערות הן של המתרגמת).

ב. אחד ממגישיה הבולטים של רשת החדשות CNN.

• רכלנים תמימים: בלתי מזיקים. לרוב מרכלים על אנשים שאתם לא מכירים.
• רכלנים רעילים: אתם יודעים טוב מאוד מי אתם.
עבור אנשים רבים, רכילות היא סוג של סובלימציה. סובלימציה היא מילה מפוצצת שפסיכואנליטיקאים המציאו כשחברות התרופות איימו להביא אותם לפשיטת רגל. המילה מתייחסת למתן ביטוי מקובל לדחפים תוקפניים. במקום להרוג זה את זה בדו־קרב, אנחנו ממציאים ומדליפים מידע מביך על יריבינו באמצעות פייסבוק, טוויטר ו"פוקס ניוז". אם חושבים על זה ברצינות, לסובלימציה באמצעות רכילות יש בעצם תרומה די חיובית לרווחה הבינאישית.
הפונטקס הפרה־פרונטלי
אזור חדש במוח, הנקרא הפונטקס הפרה־פרונטלי, עתיד להחליף את הקורטקס הפרה־פרונטלי אצל אנשים שמשתמשים בטלפון שלהם לשליחת מסרונים בלתי פוסקת ובכך מאיימים על הרווחה הקהילתית. מהתגלית המדאיגה, שהתפרסמה בגיליון האחרון של Nature, עולה שלאובססיית שליחת המסרונים קיים כעת ייצוג פיזי. מוחם של שולחי מסרונים כפייתיים מכיל צביר תאים דמוי אנדרואיד שמוקף באורות מהבהבים המזכירים יישומוני אייפון. הפונטקס הפרה־פרונטלי נמצא בין הקורטקס הפרה־פרונטלי לגולגולת. חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס גילו שככל שאדם שולח יותר הודעות, כך גדל הפונטקס שלו וקטן הקורטקס שלו. מדענים חוזים ששולחי מסרונים נלהבים יאבדו את כל הקורטקס הפרה־פרונטלי שלהם בתוך שש עד שבע שנים, מה שיביא להשלכות קטסטרופליות להם עצמם ולחברה כולה.
לאלה מכם שאינם יודעים מהם תפקידי הקורטקס הפרה־פרונטלי (המכונה גם קליפת המוח הקדם־מצחית), מדובר באזור במוח שמעורב בקבלת החלטות, תהליכים קוגניטיביים מורכבים, תכנון, חיזוי תוצאות, דיכוי התנהגויות בלתי מקובלות, הבחנה בין טוב לרע והתנהגות אתית באופן כללי. מומחי בריאות מזהירים מפני ההשלכות האיומות הצפויות לחברה משוללת קורטקס פרה־פרונטלי, אבל ד"ר טרנקווילו מהמכון הפסיכיאטרי של מיאמי חושב אחרת. לפי דבריו, "80 אחוז מהאנשים בעיר ממילא מתנהגים כאילו אין להם קורטקס, ובכל זאת כולנו עדיין כאן. אלה הם פני העתיד. מיאמי היא הסנונית המבשרת את עתידה של ארצות הברית כולה." לשכת המסחר של מחוז מיאמי דייד רואה בכך הזדמנות מצוינת למשוך לאזור עסקים חדשים ומרכזי מחקר. "ההתפתחות הזאת מסתמכת על החוזקות שלנו," אמר אחד מדוברי הלשכה. "התרגלנו כל כך לאנשים חסרי קורטקס פרה־פרונטלי, שערים אחרות יכולות ללמוד מאיתנו." "בואו לעולם שאין שני לו. בקרו במיאמי, העיר חסרת הקורטקס הפרה־פרונטלי."
ובינתיים, איגוד הפוליטיקאים המורשעים של דרום פלורידה פרסם הצהרה המעידה על כוונתו לקרוא לפסילת משפט בכל 278 המקרים שבהם נגזר על חבריו עונש מאסר. "כולם חשבו שאנחנו פושעים, אבל אנחנו לא אשמים. שליחת מסרונים היתה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. זאת לא אשמתנו. התגלית הזאת מוכיחה שאנחנו חפים מפשע. זאת לא אשמתנו שאיבדנו את הקורטקס הפרה־פרונטלי שלנו מרוב שליחת מסרונים. כשנצא מהכלא, נתבע את חברות הסלולר על המצאת המסרונים."
בכיר בתעשיית הטלקומוניקציה, שביקש להישאר אנונימי, אמר לסוכנות הידיעות אָסוֹשיאֵייטֶד פּרֶס שהוא ועמיתיו כבר החלו לחסוך כסף עבור התביעות. "זה יתפוצץ בגדול! זה יהיה הרבה יותר גדול מהסכמי הפשרה של חברות הטבק." וחוץ מזה, הוא אמר לי, "שליחת מסרונים תהיה כאין וכאפס לעומת הסלפי." הסלפי, צילום עצמי בסמארטפון והעלאת התמונה לרשתות החברתיות, נעשה פופולרי כל כך עד שהמילה "סלפי" נבחרה למילת השנה של 2013. "יותר ויותר אנשים מסלפפים בזמן נהיגה."
שולחי המסרונים, מצדם, טוענים שהמדינה אינה משקיעה די מאמצים להגן עליהם מפני המכשירים שלהם. "לא מזמן עבר בפלורידה חוק למניעת שליחת מסרונים בזמן נהיגה, אבל הוא בלתי אכיף בעליל," אמר לי בחור בן עשרים ושש תוך כדי שליחת מסרונים בזמן נהיגה על הכביש המהיר סמוך לשוטר, ששלח גם הוא מסרונים תוך כדי נהיגה. ואכן, בחינה מדוקדקת של שיעור ההרשעות שהתקבלו מאז הועבר החוק החדש מראה שמספר האנשים שהורשעו נמוך יותר ממספר האנשים שהצליחו להיכנס לאתר הרישום של רפורמת הבריאות כבר בניסיון הראשון.ג
ג. אתר הרישום של רפורמת הבריאות של אובמה שהושק בתחילת אוקטובר 2013, קרס בשבועות הראשונים לפתיחתו.

כשפניתי למשרד המושל כדי לדבר על שיעור ההרשעות המחפיר בפלורידה, אמרה לי אחת הדוברות, "שליחת מסרונים היא עובדה קיימת. אלה הם פני העתיד. וחוץ מזה, אין לנו מקום בכלא לשולחי מסרונים. יש בפלורידה יותר מדי מקרי הונאה של ביטוח רפואי ושחיתות פוליטית. יש גבול למה שבתי הכלא שלנו מסוגלים להתמודד איתו." "לא מפריע לכם שאנשים מעורבים בתאונות דרכים כי הטלפונים שלהם מסיחים את דעתם?" שאלתי. "זה שוק חופשי," היא אמרה. "הממשלה צריכה להפסיק להתערב לנו בחיים. שליחת מסרונים תוך כדי נהיגה היא בחירה אישית," היא אמרה. "ומה עם זה שהסוכנות לביטחון לאומי מרגלת אחרי כולנו?" אמרתי, והיא ענתה, "כשהמושל סקוט יהיה נשיא ארצות הברית, הוא ייפטר מהסוכנות לביטחון לאומי ומכל מחלקת המשפטים. הוא יפריט את מנגנון אכיפת החוק ואת בית המשפט העליון." אך לדבריה הוא עובד על רעיון לתיקון. "פתרון אחד שמר סקוט חושב עליו הוא להעניק לכל תושב פלורידה מכונית גוגל - כזאת שלא מצריכה נהג - ומשקפי גוגל כדי לרגל אחרי דמוקרטים." "ואיך הוא מתכוון לממן את כל זה?" שאלתי. "גוגל תעניק לכל תושב פלורידה מכונית וזוג משקפיים, והמושל יעניק לגוגל את כל מיאמי, בכלל זה את התושבים הנוכחיים והעתידיים."
גם עורכי הדין אינם מעוניינים באכיפת החוק, שכן הם גובים מהלקוחות שלהם תשלום לפי מילה. "אם הלקוחות שלנו יושבים בכלא, הם לא יכולים לשלוח לנו מסרונים כי לוקחים מהם את הטלפונים ובכך שוללים מאיתנו מקור הכנסה חדש," אמר לי מר ליגל. "מוטב לנו שהלקוחות שלנו יישארו מחוץ לכלא, שם הם יכולים לשלוח מסרונים בזמן נהיגה." מר ליגל סיפר לי גם שעולם עריכת הדין מצפה בכיליון עיניים לעוד הרבה לקוחות חסרי קורטקס. יתרה מזאת, בתי הספר למשפטים מקדמים בברכה את הרעיון של חברה חסרת קורטקס, בעיקר בתקופה שבה שיעור הנרשמים נמוך.
כשתחקרתי כמה שולחי מסרונים כפייתיים בנוגע להרגלי שליחת המסרונים שלהם, הם סיפרו לי שהם סובלים מחרדת החמצה. הם לא מפסיקים לשלוח מסרונים ולהציץ בדפי הפייסבוק שלהם כי הם רוצים להיות הראשונים שיֵדעו שהחבר הכי טוב שלהם סבל משלשול.
סדר וארגון
סדר וארגון נמנים עם מרכיביה הבסיסים של הרווחה התעסוקתית, אך למרבה הצער רק 0.000000000000001 אחוזים מהאוכלוסייה יכולים לטעון באמת ובתמים שהם מאורגנים: דודתי אֶאוּסֶבּיָה ואני. כיוון שהיא נפטרה לפני יותר מעשרים וחמש שנה, גורל הסדר בעולם מונח כעת על כתפי בלבד. כדי להיות מאורגן, אדם צריך נייר ועיפרון או אחת משלושה מיליון האפליקציות הטוענות שהן עוזרות לאנשים בארגון, ניהול זמן, תעדוף, קביעת פגישות, הצבת מטרות, הגדרת יעדים וסילוק ריח רע מהפה - כל המרכיבים ההכרחיים להצלחה בעבודה.
אם אתם דומים לרוב האנשים, ודאי תבזבזו 278 שעות על בחירת האפליקציה הנכונה לחיסכון בזמן מתוך המבחר בחנות האפליקציות. אחרי שתורידו אותה, תשתמשו בה בערך שלוש דקות עד שתקבלו אימייל מאח שלכם שאומר לכם שאתם מוכרחים לצפות בהרצאת TED חדשה על פרודוקטיביות. בדיוק כשתתכוננו ללחוץ על הקישור, דעתכם תוסח ממגוון של חלונות קופצים עם הצעות לרכישת כרטיסים לשיט, ויאגרה ובתים מעוקלים. עד שתהיו מוכנים לצפות בסרטון העוסק בפרודוקטיביות תקלטו שאתם צריכים כבר ללכת הביתה.
אחרי ארוחת הערב תשבו עם האייפד שלכם, וסוף־סוף יהיה לכם זמן לצפות בהרצאה העוסקת בפרודוקטיביות. הדובר ימליץ לכם להוריד אפליקציית הגדרת יעדים. כיוון שאתם צרכנים נבונים, לא תורידו את האפליקציה הראשונה שתופיע על צג הטלפון שלכם, ולכן תעבירו חמישים ותשע שעות בהשוואת התכונות של האפליקציות השונות, עד שלבסוף תשכחו מה חיפשתם ותתפשרו על הגרסה העדכנית ביותר של "אנגרי בירדס".
הזדהותי עם איוב גברה משמעותית מאז התחתנתי. כשבננו היה מבוגר מספיק כדי שיהיה אפשר לצפות ממנו לבצע מטלות, הזדהותי עם איוב נעשתה שלמה. הרגשתי שאלוהים הטיל עלי את המקרים הקשים ביותר של חוסר ארגון כדי שאוכיח את דבקותי במשימה של הבאת הסדר אל העולם.
אני זוכר איך זמן קצר אחרי שאורה ואני התחלנו לגור יחד בישראל, הגיע סוף שבוע שבו החלטנו לנקות את הדירה שלנו. ממש הפכנו את כל הבית כדי לעשות עבודה יסודית. באמצע כל הבלגן הזה, אורה מצאה מכתב ישן ששלחתי לה והחליטה להפסיק הכול, להישכב על המזרן החשוף ולהתחיל לקרוא את המכתב מטעמים נוסטלגיים. המעשה הזה היה בעיני מקסים ביותר, אך גם מערער ומלחיץ לגמרי. אותי תמיד חינכו שעלי לסיים מה שהתחלתי לפני שעברתי לעשות דברים אחרים, על אחת כמה וכמה דברים קלי ערך כמו קריאת מכתב אהבה ישן. השתדלתי מאוד להתנהג כרגיל נוכח פרץ הספונטניות שלה, אבל בהמשך הערב הקאתי את נשמתי.
הבלבול שחשתי רק התעצם כשפגשתי את הוריה של אורה, שבדיוק הגיעו מקנדה לרגל נישואינו. הבנתי שהגן האחראי לסדר פשוט לא נוכח במשפחה הזאת. בהדרגה עברתי ממצב של בלבול להשלמה.
בננו מתן לא הראה שום נטייה לסדר וארגון עד שמלאו לו עשרים ושתיים. אלה היו השנים המבולגנות והמלחיצות ביותר בחיי. דבר לא הכין אותי לכך. כשגרנו באוסטרליה, מתן נהג לצאת למחנה קיץ. באחת הפעמים שבהן הוא חזר מהרפתקה שכזאת, פגשנו אותו בנקודת האיסוף ונסענו הביתה. בדרך קלטנו את אחת מהנעליים שלו, זרוקה באמצע צומת. אני בטוח שהנעל נתקפה בדחף בלתי נשלט לקפוץ מהאוטובוס. הכול רק לברוח מהרגליים המסריחות של הבן שלי אחרי חודש במחנה.
בכל זאת, עם השנים ראינו כמה סימנים מעוררי תקווה. מתן היה יכול להיות מבולגן מאוד בבית הספר, אבל בכל הנוגע לשחמט התגלתה בו רמת נוירוטיות שהעניקה לנו תקווה אמיתית. כשחייו המקצועיים החלו לסבוב סביב המשחק, הכול הסתדר. יש בסיפור הזה לקח חשוב לכולנו: לכו עם החוזקות שלכם. הניחו לתשוקה שלכם להניע את חייכם, וכל שאר הדברים יסתדרו מאליהם.
בעבר פקד אותי סיוט חוזר שאני אמות ואורה ומתן לא ימצאו את מסמכי ביטוח החיים והוראות הקבורה. חששתי שהם לא ימצאו את הצוואה שלי ושכל כספי הפנסיה שלי יתועלו למימון השנה הארבעים ושמונה של המלחמה באפגניסטן; אך לא עוד. אני שמח לדווח לכם שבשבע השנים האחרונות מתן נעשה דומה לי להחריד. בתחילת לימודיו לתואר השני הוא רכש בלקברי והתחיל להתאפס, ובגדול. היו לו כתריסר תלמידי שחמט, מפוזרים בכל רחבי ניו יורק, והמערכת שלו תקתקה כמו שעון שווייצרי. במשך כמה שנים, מתן שימש כמורה לשחמט ב-NEST+m, בית ספר לילדים מחוננים ומוכשרים הממוקם בלואר איסט סייד. הוא לימד כשש מאות מתלמידי בית הספר, היה מאורגן להפליא ולאט ובהדרגה נעשה כפייתי כמו אבא שלו. התלמידים שלו זכו בכמה טורנירים ארציים חשובים, מה שיכול להעיד על החשיבות של סדר וארגון.
גם אורה נעשתה הרבה יותר מסודרת, וכעת היא מאיימת על מעמדי כדייר הנוירוטי ביותר בבית. אל תגישו לאורה לארוחת בוקר אמרנטד במקום שיבולת שועל אירית אורגנית נטולת גלוטן מחנות טבע מוכרת, ובבקשה מכם אל תבשלו את הברוקולי יותר מדי. שתים־עשרה שניות נוספות יכולות לחולל שינוי אדיר בהרכב התזונתי של ירק מצליב - לא כל שכן בשיעור הגירושים בצפון אמריקה.
ד. זרע המזכיר קינואה ונחשב למזון בריאות איכותי.

שריר העכוז הגדול
במסגרת מאמצי לשפר את רווחתי הגופנית, אני ו-55 הקילוגרמים השרירַיים שלי עוברים בכל יום את ההשפלה הקשורה להיותי המתאמן הכי צנום בחצי הכדור הצפוני. נכון, אני בריא, אבל עדיין לא יצא לי להיתקל בחדר הכושר באישה שהתפעלה מהשריר הדו־ראשי, שריר המסור הקדמי, או שריר החזה הגדול שלי, שלא לדבר על שריר העכוז הגדול. אני כל הזמן מזכיר לעצמי שאני יפה וחזק מבפנים, אבל המתאמנות בחדר הכושר מתמקדות בגודל שריר העכוז הגדול.
בחדר הכושר אני תמיד מחפש משהו שאוכל להצטיין בו, אבל אני אובד עצות. היתה תקופה שבה חשבתי שאני כנראה האדם הכפייתי ביותר בכל מרכז הבריאות והכושר של אוניברסיטת מיאמי. זה היה מקור גאווה רציני מבחינתי, עד שראיתי שני בחורים שתיעדו בכפייתיות כל תנועה שעשו. אם הם עשו כפיפת מרפק, הם מיהרו לרשום את זה. אם הם הרימו משקולת של ארבעה קילו, הם מיהרו לרשום את זה. אם הם רחרחו את בית השחי, הם מיהרו לרשום את זה. לדאבוני הרב, הפסדתי גם בתחרות הזאת.
ואז ניסיתי לזכות בתואר המתאמן הכי אופנתי. זה היה קל. הוצאתי 4,592 דולר על מכנסיים, חולצות, נעליים וגרביים מתוצרת נייקי. הבעיה היחידה היתה שנאלצתי להיפטר מכל המכנסיים, החולצות, הנעליים והגרביים מתוצרת אדידס. ראיתי די והותר אנשים שערבבו אדידס ונייקי כדי לגרום לי לפתח טרומבוזה אסתטית. מה שאני עדיין מתקשה להשלים איתו הוא העובדה שאני לובש עכשיו חולצת נייקי שעליה כתוב "לוחם מקצועי". אין שום תרחיש שאני יכול לדמיין שבו מישהו ירצה לגייס אותי ללחימה מסוג כלשהו, אולי חוץ מדו־קרב של העלבה עצמית.
אם לדבר בכנות מוחלטת, לא באמת היתה לי תחרות קשה. אם מוציאים מהמשוואה את הנשים - שמוציאות על בגדי האימון שלהן סכום גבוה כמעט כמו זה שאני מוציא על תיקי טוּמי חומים - את הגברים ידעתי שאני יכול לנצח. הגברים בחדר הכושר מתחלקים לשני סוגים: אלה שלא יודעים להתאים צבעים, ואלה שמשתמשים בחולצות הטי שלהם לניקוי המחסן. זה היה קל.
אבל אם אתם חושבים שהיה לי קשה ללכת לחדר כושר, הרי שללכת למסעדות זה סיוט. היתה תקופה קצרה (משנת 1963 עד 2013) שבה הפרעות האכילה שלי יצאו מעט מכלל שליטה. כיוון שהייתי מודאג מתופעות הלוואי המטרידות של קמח לבן (השמנה, עצירות ותסמונת המוות הפתאומי), העברתי שעות בחיפוש אחר מקומות שבהם ניתן למצוא בייגל מ-100 אחוז קמח מלא. למרבה הבושה של בננו, נהגתי להיכנס למאפיות ולשאול איזה אחוז מהבייגל הוא מקמח מלא, ואם לאנשים המסכנים שמאחורי הדלפק לא היתה תשובה בשבילי, הייתי שולח אותם פנימה לקרוא את רשימת המרכיבים וממשיך להתעקש לקבל תשובה מדויקת בזמן שאשתי ובני מעמידים פנים שהם אינם מכירים אותי.
אני שמח מאוד לדווח שהפסקתי לגמרי לאכול בייגל, אבל לא לפני שמאפיות בכל הערים המרכזיות בצפון אמריקה תלו תמונה שלי ליד הקופה עם האזהרה: אין לשרת את הלקוח הזה.
קשה להיות טבעוני, בעיקר בנסיעות. לפני כשנתיים יצאנו לחופשה בהרי בלו רידג' שבווירג'יניה. טסנו לוושינגטון ושכרנו מכונית. בדרך למלון נעשינו רעבים. אחרי חיפוש עקר אחר מסעדות גורמה טבעוניות באזור הכפרי של וירג'יניה, התפשרנו על סניף של רשת המסעדות הדרומיות קרקר בֶּרֶל. בסוף התפריט גילינו חלק שנקרא "ירקות" ובו הופיעו שלושה פריטים: מקרוני עם גבינה, רסק תפוחים בתוספת סוכר ושעועית ירוקה עם בשר חזיר. בעקבות שיחה שניהלתי עם מנהל המקום, ניתן כעת למצוא את התמונה שלי ליד הקופה בכל סניפי קרקר ברל בארצות הברית, גם היא בליווי האזהרה אין לשרת את הלקוח הזה.
מיקור המונים של הפרעות פסיכיאטריות
בריאות הנפש היא מרכיב חשוב של הרווחה הנפשית. כדי להבטיח שמומחי בריאות הנפש יהיו מודעים לתגליות העדכניות ביותר, בכל כמה שנים מעדכנת האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה את "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות". מדריך זה יצא עד כה בחמש מהדורות, שנחטפו כמו לחמניות חמות. ראוי לציין שמספר ההפרעות הפסיכיאטריות גדל בערך ב-7,982 אחוזים מהמהדורה הראשונה לחמישית, מה שמשאיר רק שלושה אנשים בכל העולם שיכולים לטעון באופן לגיטימי שהם לא מטורללים. אני לא מתכוון לנקוב בשמותיהם של האנשים האלה, כי שאר 6,334,999,485,230 האנשים כנראה יתבעו אותי על הוצאת דיבה, ורפורמת הבריאות של אובמה לא מספקת הגנה מפני מטורללים. הבעיה היא שאם לא היתה לך הפרעה פסיכיאטרית כשהתחלת לקרוא את המדריך, עד לסיום קריאתו המצב צפוי להשתנות, מה שישאיר את העולם עם שני אנשים שפויים בלבד.
האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה מואשמת על לא עוול בכפה בהמצאת בעיות פסיכיאטריות חדשות כדי לספק (א) ביטחון תעסוקתי לפסיכיאטרים (ב) מכונות נספרסו לעובדיה. כדי לסייע לאגודה להתמודד עם צרותיה הנוכחיות, חשבתי על תוכנית שתהפוך את "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות" למָנוע צמיחה של הזדמנויות כלכליות לכלל ארצות הברית, ואת האגודה לארגון המקצועי האהוב ביותר בעולם: מיקור המונים של עדכונים למדריך.
כך זה יעבוד. אנשים יגישו לאגודה הצעות להפרעות פסיכיאטריות חדשות. אם ההצעות שלהם יתקבלו, מגישיהן יקבלו הנחה של חמישה דולרים על כל פגישה עם פסיכיאטר והנחה של 15 אחוזים על תרופות עתידיות שיפותחו לטיפול בהפרעה שהם הציעו. כיוון שרק שלושה אנשים בכל העולם אינם מאובחנים כסובלים מהפרעה פסיכיאטרית, רובנו נצא נשכרים מהפתרון הזה, שבו כולם יוצאים מורווחים: המטופלים יזכו להנחה וישתתפו בתהליך הדמוקרטי והמדעי של המצאת מחלות, האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה תשפר את המוניטין הבעייתי שלה, וחברות התרופות יקבלו מאגר אינסופי של הפרעות שאפשר לנסות עליהן תרופות שלא הועילו לבעיות שלמענן פותחו במקור.
כהכנה מראש, חשבתי על חמישים וארבע הפרעות פסיכיאטריות שאני מעוניין להציע למהדורה הבאה של "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות". השלוש שנמצאות בראש הרשימה הן:
1. בלבול זהות מגדרית מונחֵה קול
2. קנאת מחלקה ראשונה
3. טראומת אוזניים גדולות
שנים רבות סבלתי מכך שאנשים ששוחחתי איתם בטלפון חשבו בטעות שאני בת המין השני. עדיין לא הצלחתי למצוא את התגובה ההולמת כשאנשים בצד השני של הקו קוראים לי גברת. כדי להימנע ממבוכה שכזאת ניסיתי לפעמים לדבר בקול גברי מאוד בטלפון, בעיקר בשיחות עם אנשי שירות לא מוכרים. צורת התמודדות חלופית היתה לומר, "מדבר איזק פרילטנסקי," אמירה שנענתה לעתים קרובות בתגובה, "איך אני יכול לעזור לך, גברתי?"
אני בטוח שאינני האדם היחיד הסובל מבעיה נפוצה כל כך, שעדיין אינה מאובחנת. לפיכך חשבתי על פתרון שיפתור אותה לנצח ויספק עבודות לא רק לפסיכיאטרים אלא גם למנתחים ולמהנדסי מוזיקה: השתלת מיתרי קול. תלמידי הנדסת מוזיקה בעלי נטיות יזמיות יוכלו ליצור תפריט של קולות גבריים לבחירה:
1. לוצ'יאנו פבארוטי
2. פלאסידו דומינגו
3. פרנק סינטרה
4. מרלון ברנדו
"אני אקח בבקשה פלאסידו, עם קצת יותר בריטון." אני בטוח שעד שאסיים לפרסם את זה יהיו לפחות עשר חברות סטארט־אפ שיתחילו לפתח את הפתרון שלי.
קנאת מחלקה ראשונה היא הפרעה שממנה סובלים מיליוני אנשים הטסים במחלקת תיירים, בעיקר אלה שטסים שעות ארוכות עם ברכיים מקופלות עד הסנטר. לא מזמן טסנו לישראל עם ברכיים וכפות רגליים צמודות למצח. כדי להבטיח שלא נחשוב יותר מדי על הרגליים שלנו, צמד אחים מקסימים בני שמונה וחמש הקפידו לבעוט בגב המושב שלי בכל פעם שהתחלתי להירדם. לאורך כל הטיסה חשבתי כמה בטח נעים עכשיו לנוסעי המחלקה הראשונה.
גם להתמודדות עם הרעה החולה הזאת יש לי כמה המלצות:
1. להדיח את הממשלה, להלאים את חברות התעופה ולבטל את המחלקה הראשונה
2. לפתח כדור שמעלים קנאה
3. להישאר בבית
טראומת אוזניים גדולות היא בעיה מאתגרת במיוחד, בעיקר כי אני שומע היטב את האנשים שאומרים לי בטלפון, "איך אני יכול לעזור לך, גברתי?" זה כנראה מצב של תחלואה כפולה: אוזניים גדולות, קול נשי. הדבר היחיד שמונע ממני לעשות ניתוח פלסטי באוזניים הוא הכסף שאני חוסך להשתלת מיתרי קול ולמושבים במחלקה הראשונה.
חוויות עדיפות על קניות, אם שורדים אותן
אשתי המקסימה והסקרנית אורה, שמקפידה להתעדכן במיטב המחקרים העוסקים ברווחה, קראה שהשקעה בחוויות עדיפה בהרבה על השקעה בקניות.3 מחקרים רציניים, שמונים יותר משני משתתפים שאינם קרובי משפחה של החוקר, מראים שאם יש לאדם קצת כסף לבזבוזים, מוטב לו להשקיע אותו בחוויות ולא בחפצים. וזאת בהנחה שהוא לא ייהרג או יצולק לנצח במהלכן.
חוקרים הדגימו שקניית חפצים אינה משפרת בהרבה את תחושת הרווחה. לחוויות, לעומת זאת, יש פוטנציאל לשפר את רמת האושר, שכן הם יוצרים מקור לזיכרונות מעוותים שמציגים את החופשות המשפחתיות באור מושלם. מחקרים על גבי מחקרים מוכיחים שקנייה של זוג נעליים אדומות, או מכונית קורבט אדומה, אינה משפרת את רמת האושר כמו חוויה משמעותית שאנחנו חולקים עם יקירינו.
המחקרים הללו שכנעו את אורה שהחליטה לשפר את תחושת הרווחה שלנו באמצעות חוויה חדשה: חמישה ימי קניות רצופים במיטב קניוני מיאמי.
היום הראשון: אוונטורה
היום השני: דולפין מול
היום השלישי: מריק פארק
היום הרביעי: דיידלנד
היום החמישי: הפוֹלס
ניסיתי לומר לאורה שעד סוף היום החמישי היא תהיה היחידה שתצבור זיכרונות, כי אני כבר אמות, אבל היא אמרה לי להפסיק להתבכיין ולהוציא קצת כסף מהכספומט למקרה שנחרוג מתקרת האשראי שלנו. היה לה כמובן תירוץ מושלם לגרור אותי לתוך כל זה. בננו מתן עמד להתחתן בקיץ, והיא התעקשה שאקנה כמה בגדים חדשים כדי להרשים את המחותנים העתידיים שלנו. וזה עוד בלי להזכיר את כל מה שאורה היתה צריכה לקנות לרגל האירוע. לא בכל יום אנחנו מחתנים את הבן שלנו, ובאמת הייתי זקוק לתחתונים חדשים.
מה שחשבתי שעומד להיות חוויה איומה התגלה כסדרה של חוויות סף־מוות מחרידות ומצלקות, שאכן נחקקו בזיכרוני. בזה אורה בהחלט צדקה. רק ביום הראשון בילינו קרוב לאחת־עשרה שעות בקניון אוונטורה בקניית מוצרים והחזרתם, במעגל אינסופי של מצוד אחר מציאוֹת, השוואת מחירים, איבוד האישה, שיחות טלפון הדדיות, אי־שמיעת הטלפון בגלל המוזיקה המעצבנת שמשמיעים בחנויות ושנועדה להחליף את שיטות עינוי השבויים המקובלות, התאמת צבעים, מאבק על חדר הלבשה, התלבשות והתפשטות, מדידת חמישים ושלושה פריטים, השארת בלגן שלם בחדר ההלבשה, קניית פריטים, סירוב להנפקת כרטיס אשראי חדש של בננה ריפבליק, סחיבת שקיות למכונית, חזרה לקניון, מציאת עסקה טובה יותר, מאבק על חדר הלבשה, עמידה בתור מאחורי עשרים ושבע ברזילאיות ועשרים ושבע מטפלות המסיעות עגלות תינוקות בגודל של רכבי ארבע־על־ארבע, תשלום והליכה למכונית כדי להשאיר שם את הרכישות החדשות ולקחת את הישנות, שאורה החליטה שצריך להחזיר כי מצאה בגד דומה בשלושים וארבעה סנט פחות ברשת צ'יקוֹז, שלרוב מתמחרת ב-0.34 אחוז יותר מאשר אקספרס, שבימי חמישי ושישי בין תשע לאחת־עשרה בבוקר מציעה הנחות טובות יותר ב-0.00021 אחוז מהמציאות שאפשר למצוא באן טיילור לוֹפט.
בינתיים לא הצלחתי למצוא בשום מקום תחתוני אינטימיסי, שלרוב אני קונה באירופה. תיארתי לעצמי שאם אפשר להשיג אותם באירופה, בטח ימכרו אותם גם בקניון אוונטורה, שגדול כמו מונטנגרו ולוקסמבורג גם יחד. לדאבוני הרב, שום חנות באוונטורה לא מוכרת את תחתוני הכותנה של אינטימיסי עם חגורת הגומי האלסטית שמורכבת מ-93 אחוזי כותנה ושבעה אחוזי לייקרה.
בנחישותי להשיג את התחתונים היחידים שמתאימים במיוחד לאנטומיה האירופית שלי, נכנסתי מהאייפון שלי לאתר של אינטימיסי בזמן שאורה השאירה אותי באזור פריקת הבעלים שבלופט, עם כל שאר הזכרים המעולפים. אתר אינטימיסי ציין עשרים ותשע ארצות שבהן אפשר למצוא חנות, כולל קטאר, קרואטיה וערב הסעודית, אבל מעוז הצרכנות המוכר בשם ארצות הברית לא נמנה עמהן. אחרי שהשלמתי שנגזר עלי לקנות באינטרנט, גיליתי שאי־אפשר לקנות תחתוני אינטימיסי באינטרנט מארצות הברית, מה שיכול לשמש עילה לנקמה ולפלישה צבאית לארץ שמייצרת את אינטימיסי. אך כל המכשולים הללו לא הרתיעו אותי. במקום זאת חשבתי שאהיה הראשון שיפתח חנות אינטימיסי בארצות הברית, מה שיעשיר את הוני עד כדי כך שאוכל לשבט את עצמי ולשלוח את הכפיל שלי להתלוות לאורה לקניון.
הפן המלמד
ההישג האולטימטיבי בתחום הרכילות הוא גילוי זהותם של בוגדים בבני הזוג שלהם. באוגוסט 2015 פרסם האקר מידע אישי על משתמשי אשלי מדיסון, שירות אינטרנטי המעודד קיום רומנים מחוץ לנישואים. הסיסמה של האתר היתה: "החיים קצרים, כדאי לך לנהל רומן". הרכלנים חגגו. גילוי זהותם של הבוגדים עורר בהם תחושת שמחה לאיד. שמחה לאיד היא הנושא העיקרי של המחזמר המצחיק עד דמעות "אבניו קיו" וגם מה שעומד בבסיסה של כל רכילות.
אבל למה שאנשים יפיקו הנאה מצרות של אחרים? בעיקרון, מדובר במנגנון הגנה עצמית. אנחנו משווים את עצמנו ללא הרף לאנשים אחרים. הערך שלנו כבני אדם נקבע על סמך הצלחתנו בחיים, בהשוואה לאחרים. במקום להתמקד בדברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצבנו ­- משימה קשה ומסובכת ­- אנחנו בוחרים בדרך הקלה ומשמיצים אחרים. אנחנו ממעיטים בערכם של אחרים כדי להעלות את קרננו בעיני עצמנו. הדיבור הפנימי הלא־מודע שלנו אומר משהו כזה: "אם דייוויד מופקר וונסה מטומטמת, אני כנראה הרבה יותר טוב/ה מהם."
הפצת שמועות והנמכת הזולת יוצרות תרבות רעילה. סוזן פיסק, פסיכולוגית מאוניברסיטת פרינסטון, כתבה ספר שנקרא Envy Up, Scorn Down. 4 הספר מסביר את הנטייה שלנו להשוות את עצמנו לאחרים ואת הפיתוי שלנו להמעיט בערכם או לקנא בהם. אמנם מעט רכילות תמימה עשויה להיות מהנה, אבל עלינו לוודא שאיננו עוברים את הגבול. אין ספק, רכילות היא רק צד אחד של המטבע במערכות יחסים. אנשים יודעים להפגין גם אמפתיה וחמלה בדרכים שמועילות מאוד, הן לצד הנותן והן לצד המקבל. בספר הזה נתבונן בשני הצדדים של מערכות יחסים, הן השלילי והן החיובי, ונראה כיצד הם קשורים לתחושת הרווחה הכללית.
בסיפור שעוסק ברכילות אנחנו מתחילים לראות כיצד היבטים שונים של רווחה קשורים זה לזה. הרווחה הבינאישית שלנו קשורה מאוד לרווחתנו הנפשית. חוסר ביטחון מביא אותנו לדבר רעות על אנשים אחרים, מה שעלול בסופו של דבר לכרסם בתחושת הרווחה הקהילתית, מה שמוביל אותי לסיפור על הפונטקס הפרה־פרונטלי.
במבט ראשון, לא נראה שזה סיפור שעוסק ברווחה קהילתית, אבל כשחושבים על ההשפעה שיש לשליחת מסרונים תוך כדי נהיגה על קהילת הנוסעים כולה, מבינים מהר מאוד עד כמה רחבים ממדי ההשפעה של נהגים חסרי אחריות. נסו לשוות בדמיונכם עיר שבה אנשים עוסקים בשליחת מסרונים תוך כדי נהיגה ועושים תאונות על ימין ועל שמאל, לעיר שבה הנהגים מנומסים ואדיבים. בתרחיש הראשון, עד שאתם מגיעים לעבודה אתם כבר פקעת עצבים. בתרחיש השני, יש לכם הרגשה טובה שאתם חיים בסביבה תרבותית. ההשפעה הזאת, אגב, רלוונטית לא רק לנהגים, אלא גם להולכי הרגל. כשגרנו בקנדה, ברגע שהתקרבנו למעבר חצייה, הנהגים האטו. במיאמי, כשנהגים קולטים שאתם קרובים למעבר החצייה הם מאיצים.
בהנחה שהצלחתם להגיע לעבודה בשלום, ויש לקוות שגם בזמן, תרצו לעשות כמיטב יכולתכם. סדר וארגון הם הנושאים שבהם עוסק סיפורנו השלישי. השמירה על סדר היא אתגר רציני עבור אנשים רבים שדעתם מוסחת מבליל הגירויים המפציצים את מסכי המחשב שלנו. אם לא תתפקדו היטב בעבודה, הדבר יפגע ודאי ברווחתכם הנפשית, רמות המתח הנפשי שלכם יעלו ורווחתכם הכלכלית תרד. כדי להתמודד עם הכול תלכו לחדר הכושר, אבל אם אתם נוירוטים כמוני, במקום ליהנות, לא תפסיקו לדאוג בנוגע למראה שלכם, להשוות את עצמכם לאחרים ולחוש ייאוש בנוגע לגודל השרירים שלכם, מה שמביא אותנו לנושא הקבלה.
בושה היא רגש די נפוץ. הלא־מודע שלנו מתמודד איתה בשלל דרכים. חלומות רבים סובבים סביבה. הבושה היא אויבת הרווחה הנפשית. השלמה עם המראה (והקול) שלנו היא משימה פסיכולוגית עצומה. בוז'י הרצוג לוקח שיעורי פיתוח קול כדי להישמע גברי יותר. האופן שבו אנחנו נראים ונשמעים משפיע על האופן שבו אנחנו נתפסים.
קבלה של מגוון סוגי מראות וקולות היא בשליטתנו. עלינו לאהוב את עצמנו, אבל יעזור מאוד אם נרגיש שאחרים אוהבים ומקבלים אותנו. למדתי לחיות היטב עם אוזני הגדולות וקולי הנשי, אבל אם אנשים בצד השני של הקו היו מקשיבים לי כשאני אומר להם מדבר איזק, זה היה טוב יותר. במחשבה נוספת, אולי כדאי לי להגיד מדבר מר איזק.
וכפי שמדגימים הסיפורים על שריר העכוז הגדול ועל מיקור ההמונים, יש לי ניסיון אישי בתפיסה עצמית שגויה של מאפיינים שלי כפגמים. אולי גם לכם יש ניסיון דומה. כמה מהם אולי עדיין מעוררים אצלכם מחשבות טורדניות או התנהגויות כפייתיות. מה שעוזר מאוד במקרים כאלה הוא הסתמכות על יתרונות בתחומי חיים אחרים. אני לעולם לא אהיה שרירי כמו יו ג'קמן, אבל אולי אוכל להצטיין בדברים אחרים בחיים, כגון עבודה, משפחה ומערכות יחסים. אלה הרי חלקים חשובים בחיים. וזאת הסיבה שלמרות שנאתי הרבה לקניות, אני מתלווה לפעמים לאשתי כשהיא מבקרת בקניון. אני אף פעם לא מחמיץ הזדמנות לחלוק איתה חוויות משותפות. קניות רחוקות מלהיות הדבר שמסב לי אושר, אבל למדתי להתפשר, ואורה למדה להגביל את החשיפה שלי לשלטי מבצעים.
הגדרת מושג הרווחה
כפי שהסיפורים מדגימים, רווחה היא מצב עניינים חיובי בשישה תחומי חיים: הבינאישי, הקהילתי, התעסוקתי, הגופני, הנפשי והכלכלי. יש קשר הדוק בין תחומי הרווחה השונים ובין תחושת הרווחה הכללית.5 ככל שעולה רמת הרווחה שלנו בתחום כלשהו, כך עולה גם רמת הסיפוק הכללית שלנו מחיינו. הסוד הוא ללמוד כיצד להתקדם בכל אחד מהתחומים, צעד אחר צעד. ואכן, כדאי לנו לחתור לשגשוג בכל תחומי החיים, אבל החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים להתחיל לשפר את חיינו באמצעות התמקדות בחוזקות ובהזדמנויות לשינוי. אנחנו לא חייבים לערוך שינוי דרמטי בכל התחומים בבת אחת. אנחנו יכולים להתחיל לערוך כמה שינויים קטנים בהיבט אחד של חיינו. הצלחה בתחום אחד תבסס את הביטחון שלנו בשיפור של תחומים אחרים. מחקרים מראים שניצחונות קטנים יכולים לחזק בנו את הביטחון ביכולת לערוך שינויים גדולים יותר.6 כפי שנראה לכל אורך הספר, קיימות הזדמנויות רבות לקידום רווחתנו.
כשאנשים חושבים על רווחה הם הרבה פעמים חושבים על רווחה כלכלית, אבל זהו רק היבט אחד מתוכה. התחומים האחרים חשובים לא פחות. יתרה מזאת, הם פועלים במשולב. יחסים בריאים מפחיתים מתח נפשי ומשפרים את הרווחה הנפשית והגופנית. הם גם מחזקים את המערכת החיסונית ומגבירים את החוסן הנפשי.7 תחושת קהילתיות מגבירה את החיוניות הנפשית והגופנית,8 וכך גם הרווחה התעסוקתית.9
תחומי הרווחה משפיעים זה על זה בדרכים מעניינות. ככל שתחושת הסיפוק שלנו מאחד מהם, למשל התחום הבינאישי, גבוהה יותר, כך גדלים הסיכויים שנהיה מרוצים מחיינו באופן כללי.10 כמו כן, חוזקות בתחום רווחה מסוים יכולות לפצות על חולשות בתחומים אחרים. אדם יכול לחוות קשיים גופניים, אולי אפילו נכות, אבל רמות גבוהות של סיפוק בתחום הבינאישי, התעסוקתי, או הנפשי יביאו אותו לחוש סיפוק כללי מחייו. הידיעה שתחומים חזקים יכולים לפצות על התחומים החלשים עשויה להיות מועילה מאוד. במקום להתרכז רק בדרכים שבהן אנחנו יכולים להתגבר על חֲסָרים, אנחנו יכולים גם לחשוב על יצירת עושר בתחומי החיים הנתונים יותר להשפעתנו.11
אבל עושר הוא לא רק עניין של כסף; ממש לא. עושר מתייחס להון גם בהיבטים הבינאישיים, הקהילתיים, התעסוקתיים, הגופניים והנפשיים של החיים.12 כולנו מכירים את הקונספט של הון כלכלי, ומאז שנות התשעים שמענו רבות על הון חברתי. הגישה שלי מרחיקה לכת עוד יותר וטוענת שאנחנו יכולים לצבור הון ועושר בכל תחומי הרווחה. מאגר של רגשות חיוביים, המבוסס על קשרים תומכים, יכול לשרת אותנו היטב בעתות מצוקה.13 קהילה אכפתית, עשירה בחמלה, יכולה להקל התמודדות עם חולי ובידוד.14 משאבים כספיים מאפשרים לנו לצאת לחופשות בלתי נשכחות ולהעמיק קשרים עם בני משפחה וחברים.15 הון נפשי ואינטלקטואלי יכול להיתרגם לעבודות מצוינות. יסודות בניין יציבים יכולים לתמוך באבני בניין רעועות.16
תחושת רווחה נובעת מבריאות, עושר ומשמעות בכל היבטי החיים. עלינו לחתור להצטיין בכל תחומי הרווחה. החדשות הטובות הן שיש כל כך הרבה תחומים בחיים וכל כך הרבה דרכים להיות מאושרים יותר, עשירים יותר וחכמים יותר, שכמה מהן בוודאי ידברו אליכם. אתם יכולים להתחיל בתחום הרווחה שהכי מעניין אתכם, או זה שנראה לכם הכי קל, ומשם להתקדם לתחומים המאתגרים יותר. אם אתם רוצים להיות עשירים יותר, יש כמה דרכים שתוכלו ליישמן. כל פרק בספר מכיל שני חלקים שמציעים יישומים מעשיים: האחד הוא הכירו את עצמכם, עזרו לעצמכם והאחר הוא הכירו את הזולת, עזרו לזולת. בחלקים האלה אני דן בדרכים שבהן ניתן להחיל את העקרונות שלמדנו על החיים האמיתיים.
אושר ורווחה
שמתי לי למטרה לקדם אושר נוסף על רווחה, אבל האם לדעתכם שני הדברים האלה זהים? הם קשורים זה לזה, ללא ספק, אך הם אינם זהים. אושר מתייחס להנאה וסיפוק רגעיים. כשאתם צוחקים ומבלים או אוכלים גלידה בטעם האהוב עליכם, אתם חווים אושר. רווחה, לעומת זאת, מתייחסת לתחושת סיפוק מהחיים בכללם ומהיבטים מסוימים בהם. כדי לשפוט את רווחתכם, עליכם לחשוב על חייכם ולבחון את מרכיביהם הייחודיים. אושר מבוסס על רגשות רגעיים, ואילו רווחה נסמכת על הערכות המצטברות לאורך זמן.
אבל יש עוד דרך שבה אושר ורווחה נבדלים זה מזה. כדי לחוות רווחה לאורך זמן, חייב להתקיים חיפוש אחר משמעות. לפעמים המאמץ להשיג את מטרותינו כרוך בסבל. אנחנו עובדים בחריצות ושוקדים על לימודינו. אנחנו דוחים סיפוקים. אנחנו מוותרים על פעילויות מהנות כדי לסיים פרויקטים. הקורבנות הללו לאו דווקא מסבים לנו אושר, אבל הם מעוררים בנו גאווה על כך שהשגנו דבר מה בעל משמעות.17
משמעות היא תולדה של מסירות למטרה רבת ערך: אהבה, חמלה, אמונה, שלום או איכות הסביבה. הישגים אישיים בספורט, מדע או עסקים יכולים להעניק לאדם תחושה של משמעות ושל מטרה. יש בהם יותר מסתם הנאה או אושר רגעיים. הפעילויות האלה מסמלות מעורבות והזדהות עם מטרות וערכים. אנשים מוצאים משמעות במגוון רחב מאוד של דברים. חלקם עשויים להביא לאושר וחלקם לא, אך נראה שכולם תכליתיים ומונחי ערכים.
ואולם למרות ההבדלים הרבים בין אושר לרווחה, קיים קשר אמיץ בין השניים. קשה לדמיין רמות גבוהות של רווחה אם זוכרים רק רגעים איומים. הרי בסופו של דבר, כשאנחנו נשאלים עד כמה אנחנו מרוצים מחיינו, אנחנו חושבים על חוויות. אם רוב הזיכרונות שצצים במוחנו באותו רגע מדכאים, נתקשה לדווח על רמות גבוהות של רווחה. עם זאת, גם אם אנחנו מתקשים מאוד להשיג מטרות בעלות ערך, השגתן עשויה לעורר בנו אושר וגאווה.
משמעות ותחושת ערך
רגעים טובים ומאושרים הם תולדה של שמחה וצחוק. רווחה היא תולדה של תחושת ערך ותחושת משמעות. כשנלמד על מרכיבי הרווחה ועל האסטרטגיות לשיפורה, נראה כיצד הם מתקשרים לתחושות החשיבות והמשמעות. משמעות נגזרת מהתחושה שאנחנו מחוללים שינוי בעולם באמצעות תשוקה, מסירות, דבקות במטרה, מימוש ומחויבות למערכת של ערכים ואמונות. תחושת ערך, לעומת זאת, נגזרת מהתחושה שאנחנו משנים, שאנחנו תורמים, שאנחנו יכולים לחולל שינוי. בקיצור, היא נגזרת של הכרה והשפעה.18
יש לנו צורך עמוק להרגיש מוערכים ומועילים. כשהצרכים הללו אינם מתממשים, אנחנו שוקעים בהתנהגויות לא בריאות שמתבטאות בחֶסֶר או בהגזמה. הכרה נובעת מהטיפול שאנחנו מקבלים מאחרים. ככל שהמסרים שאנחנו מקבלים בילדותנו חיוביים יותר, וככל שתשומת הלב שאנחנו מקבלים רבה יותר, כך אנחנו גדלים להיות מבוגרים בטוחים יותר. אך כדי שילדים יגדלו גם להיות מבוגרים הוגנים ואכפתיים, יש ללמד אותם לגלות אכפתיות גם כלפי אחרים.
הצורך שלנו באישור דורש שאנשים אחרים יבחינו בנוכחותנו ובערכנו. כשהצורך הזה לא בא על סיפוקו, או כשהוא מטופח יתר על המידה, קיים חשש שנפתח דרישה מוגזמת לתשומת לב, או חרדה מפני אינטראקציות חברתיות. המצב הראשון מבין השניים יוליד תחושה של זכאות ("מגיע לי") ונרקיסיזם, ואילו המצב השני יוליד תחושה של אי־נראות והכחשה עצמית. אם הזדמן לכם להיתקל באנשי ה"מגיע לי", ודאי שמתם לב שהם מדברים בעיקר על עצמם, מפגינים עניין מועט באחרים ובקושי מתייחסים אליכם. העולם שלהם סובב בעיקר סביב עצמם. מצד שני, אם נתקלתם באנשים הסובלים מחרדה חברתית, ודאי שמתם לב שקשה להם להישמע. נדרש כישרון כדי לדובב את הסובלים מחרדה ולרסן את אלה הנפוחים מחשיבות עצמית.
כדי לחוות תחושה של חשיבות אנחנו זקוקים לא רק לאישור עצמי אלא גם לאישור חיצוני. האהבה, תשומת הלב, האמפתיה והקבלה שמרעיפים עלינו אחרים תורמים תרומה חשובה מאין כמותה לתחושת הרווחה שלנו. ככל שאנחנו זוכים לטיפוח רב יותר, כך גדלים הסיכויים שנרצה להנכיח את עצמנו ולהותיר את חותמנו בעולם.19 אנחנו רוצים לבסס אוטונומיה והגדרה עצמית כבני אדם ייחודיים. אנחנו מנסים להשיג אוטונומיה ועצמאות באמצעות שליטה חיצונית. אנחנו מעריכים את היכולת להתבטא ולקבל החלטות. אנחנו מחפשים הזדמנויות לחתור להשיג את מטרותינו ללא הפרעה.20
כשאנשים מרגישים שהם אינם יכולים להשמיע את קולם - בבית, בלימודים, בעבודה או בקהילה - הם מרגישים משוללי כוח. חֶסר בהגדרה עצמית פוגע בתחושת העצמי שלנו. מצבים של דיכוי גוזלים מאנשים את היכולת לבטא עצמאות נפשית ורוחנית. אבל אין ספק שעודף של הגדרה עצמית עלול לבוא על חשבונם של אחרים. המוטו לכו בדרכי או לכו לעזאזל לא ממש מקדם אחווה ושיתוף פעולה. לכן תחושת החשיבות אינה סובבת אך ורק סביב עצמנו. אכפתיות ודאגה כלפי אחרים מייצרות משמעות ומשמשות כתרופת נגד להתנהגות אגוצנטרית.21
המתנה הטובה ביותר שאנחנו יכולים להעניק לאדם אחר הוא סביבה תומכת. מחקרים רבים מתעדים את היתרונות שזוכים להם ילדים הגדלים במשפחות חמות ואוהבות. למרבה הצער, מחקרים רבים מראים גם את ההשפעות המזיקות של ילדוּת בסביבה מלאת מתחים, שבה המבוגרים נעדרים והילדים סובלים מהזנחה. טיפוח משפיע השפעה עצומה על ילדים. וההשלכות עשויות להימשך לאורך כל החיים. אם שנותינו המוקדמות לא עברו עלינו בסביבה מטפחת ומעניקה, לא נרגיש בבגרותנו שמעריכים ומוקירים אותנו.22
השאיפה למסוגלות היא חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי. הן ילדים והן מבוגרים רוצים לחוש שהם בעלי מיומנויות ושליטה על סביבתם. אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו מסוגלים לעשות דברים. זה בולט מאוד אצל ילדים, שנהנים לרכוש כישורים חדשים, כגון הליכה ואכילה עצמאית. כמבוגרים אנחנו עוסקים באמנות ובעבודה כדי לחולל שינוי. אנחנו משתוקקים לחוש מה שנקרא בפסיכולוגיה "סוכנות", התחושה שביכולתנו לפעול ולהשפיע. אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו נוטלים חלק פעיל בעולם.23 כשהרצון הזה מסוכל, או זוכה לטיפוח יתר, אנחנו מוצאים את עצמנו עם אחת משתי אפשרויות בלתי מוצלחות: שאיפה לשלוט באחרים או פחד מחוסר אונים. אם לא נצבור מספיק חוויות של מיומנות ומסוגלות, ננסה לפצות על החסכים בכך שנהפוך לשתלטניים ורודניים או שנפסיק לגמרי לנסות לחולל שינוי ונחוש חסרי אונים ומדוכאים. זוהי הסיבה שטיפוח תחושת ערך בריאה באדם היא עניין כה חיוני.
הכרה והשפעה, המרכיבים הבסיסיים של תחושת הערך, נוכחים בכל תחומי הרווחה. התחום הבינאישי מספק הזדמנויות רבות להרגיש אהובים, מוערכים ונחשבים. כך גם הזירות הקהילתיות והתעסוקתיות, שבהן אנחנו מתקשרים עם עמיתים ומעסיקים שיכולים לתמוך בנו או להתעלם מאיתנו.
השפעה, ההרגשה שביכולתנו לחולל שינוי, באה גם היא לידי ביטוי באינטראקציות שלנו עם בני משפחה, חברים, עמיתים וחברי קהילה. אנחנו יכולים להרגיש יעילים גם כשאנחנו עומדים באתגרים בתחום הגופני, הנפשי והכלכלי ומקדמים את רווחתנו.
לסיכום, אנשים שמגיעים מסביבה מזניחה מגיבים באחת משתי דרכים עיקריות. הם נמנעים מקשרים בשל פחד מדחייה, או שהם מנסים לפצות על החסך בדרישה מוגזמת לתשומת לב. אף אחת מהדרכים הללו אינה בריאה. סיכול, או טיפוח מוגזם, של הצורך בהכרה מקדם תהליכים שליליים. בדומה לכך, סיכול, או טיפוח מוגזם, של הצורך לחולל שינוי עלול להביא לשתלטנות או לחוסר אונים. הכרה והשפעה באות לידי ביטוי בכל תחומי החיים, ולכן, כפי שנראה בהמשך, הן מייצגות מערכת של צרכים אנושיים בסיסיים.
צרכים וערכים
צרכים יש לייצג בערכים ובפעולות. כדי לקדם רווחה אישית, בינאישית וקהילתית, עלינו להיות ברורים בנוגע לערכים שאנחנו תומכים בהם ולפעולות שאנחנו שואפים לבצע.24 בחלק הקודם הוזכרו בעקיפין כמה צרכים בסיסיים. בחלק הזה נדבר עליהם במישרין ונתרגם אותם לכדי ערכים.
דאגה עצמית
הערך הזה משקף את הצורך בביטחון וברווחה אישית. ההישרדות שלנו עצמה תלויה בכך שנדאג לעצמנו. אולי נראה מיותר לדבר על כך, אבל יש אנשים שמזניחים את גופם ומענישים את מוחם. חשבו על אנשים שסובלים מהפרעות אכילה או מהדחף להשחתה עצמית. במידה מסוימת, גם אנשים שסובלים מדיכאון מתייחסים רע לעצמם. הם שוקעים במחשבות שליליות ועוסקים בדיבור עצמי מקטין ומזלזל. אם להסתמך על מספר האנשים הסובלים מתסמיני דיכאון, הזנחה עצמית היא בעיה של ממש.
מן הסתם אפשר גם להגזים בכך ולשקוע בעיסוק יתר חסר תוחלת במראה חיצוני, תדמית וכוח. דאגה עצמית קשורה גם לקבלה עצמית. אמנם אני עדיין מנסה לדבר בקול גברי יותר בטלפון, אבל למדתי לקבל את מיתרי הקול שלי. יש לי דרכים אחרות, כנראה, לקבל אישור, בעיקר מאשתי הנפלאה, שנשבעת שהיא אוהבת את הקול שלי.
קבלה עצמית היא אבן יסוד של הרווחה הנפשית. שיפוטיות יתר כלפי עצמך וכלפי אחרים מחוללת נזק. מדיטציה היא טכניקה מוצלחת מאוד לקבלה עצמית. כאשר איננו יכולים למנוע את הופעתן של מחשבות שליליות, אנחנו יכולים ללמוד לראות אותן כמחשבות בלבד. כמו גלים מאיימים, גם הן יעברו. הן אולי נוכחות, אך הן אינן מוכרחות להכתיב לנו כיצד עלינו להרגיש בנוגע לעצמנו.25
הגדרה עצמית
האפשרות להשמיע את קולנו והיכולת להפעיל זכות בחירה הן מרכיבים חיוניים בתחושת החשיבות שלנו. תחושת העצמי שלנו תלויה ביכולתנו לקבל החלטות. על כך מתבססת ההגדרה עצמית. לחוסר היכולת לשלוט בגורלנו ישנן השלכות מסוכנות, הן לגוף והן לנפש. החיים בצל איום של כפייה, גם אם מרומז ביותר, מעורר בנו תגובת פחד. ההימצאות במצב של מתח קבוע מביאה אותנו להפריש הורמונים רעילים המזיקים לגופנו.26
בכל רחבי העולם, אנשים נאבקים בדיכוי ובכיבוש. אנשים פרטיים, קבוצות ואומות נלחמו בשן ועין לאורך כל ההיסטוריה כדי להגן על הגדרתם העצמית. זוהי הסיבה שהצרפתים פעלו לקדם את החירות כערך עליון במהפכה שלהם.
אצל ילדים רואים את הצורך בהגדרה עצמית כשהם אומרים מוקדם ככל האפשר, "אני יכול לבד." הצורך הזה לבסס את שליטתנו האישית מניע רבות מההתנהגויות שלנו. אם אינכם מרוצים מחייכם, רבים הסיכויים שמשהו, או מישהו, מתערב בהגדרה העצמית שלכם.
ואולם בדומה לדאגה עצמית, גם כאן קיימת סכנת הפרזה. אם כל מה שמעניין אותי הוא ההגדרה העצמית שלי, מעטים האנשים שירצו לשחק איתי. התעסקות בלתי פוסקת בהגדרה עצמית עלולה בקלות רבה להפוך לנרקיסיזם ולשתלטנות.27 כדי לחיות בשלום עם הזולת, עלינו לקחת בחשבון לא רק את השאיפות שלנו, אלא גם את צורכי הסובבים אותנו. כלומר, דאגה עצמית והגדרה עצמית צריכות להיות מאוזנות באמצעות תשומת לב הדדית וכבוד הדדי.
דאגה לזולת
הצורך בהכרה, החיוני כל כך לתחושת החשיבות, תלוי בדאגה ובאכפתיות. כתינוקות, קיומנו תלוי בכך שאחרים ידאגו לנו, אבל עם התבגרותנו, אנחנו נעשים סוכני דאגה ואכפתיות בעצמנו. עוד מינקות אנחנו מזדהים עם סבלם של אחרים. אנחנו נולדים עם נטיות חברתיות. בה בעת, ללא דאגה ואכפתיות מצד הזולת לא נוכל לשרוד, לא כל שכן לשגשג.28 והיופי בכל זה הוא בכך שעזרה לאחרים היא אחת הדרכים הטובות ביותר לעזור לעצמנו.
אבל סביבות מטפחות אינן צצות מעצמן. הן דורשות תכנון ועיצוב קפדניים. הורים קשובים חושבים היטב מראש מתי להביא ילדים וכיצד לספק להם סביבה אוהבת ומעשירה בלי לאבד בתוך כך את שפיות הדעת, מה שעשוי להיות אתגר לא פשוט. האויבים של דאגה הדדית הם אלימות, כפייה, הזנחה, דחייה והתעללות. ואם התעללות היא חטא של סמכות, הרי שהזנחה היא חטא של הפקרות.
חסך ביחס דואג ואכפתי עובר פעמים רבות הפנמה ומיתרגם לתחושת חוסר ערך. ילדים נוטים לעתים קרובות לפרש חוסר דאגה ואכפתיות כשיקוף של מגרעותיהם האישיות. כתוצאה מכך הם מפסיקים לאהוב את עצמם. חוסר דאגה מצד אחרים נהפך לא פעם לחוסר דאגה עצמית, וחוסר דאגה עצמית מביא לחוסר הגדרה עצמית. אך גם ההפך הוא הנכון. דאגה מצד הזולת הופכת לדאגה עצמית, שמעצימה את ההגדרה העצמית ואת תחושת השליטה שיש לאדם על חייו.
כבוד לזולת
לא כל הקשרים שלנו אינטימיים. אנחנו באים במגע עם רבים שהקשר הרגשי שלנו איתם אינו עמוק, אבל הם ראויים לכבוד מצדנו. הכרה, המרכיב הראשון של תחושת החשיבות, מושתתת על כבוד הדדי. הצורך בכבוד הוא בסיסי לא פחות מהצורך בדאגה עצמית. אי־אפשר לכונן קשר רגשי עמוק עם הרבה אנשים, מה שמובן לגמרי, אבל כן אפשר לכונן כבוד הדדי.
כבוד הדדי משמעו "יש לי הערכה כלפיך, לדבריך יש משמעות ודעתך חשובה לי גם אם היא שונה משלי." אם אני רוחש/ת לך כבוד, אבקש את רשותך, אערב אותך בהחלטות המשפיעות על חייך ולעולם לא אפחית בערכך כאדם. יתרה מזאת, לעולם לא אקטין אותך, לא אאיים עליך ולא אכפה עליך דבר. אלה הם עיקרי היחס המכבד. בקשרינו עם אנשים אחרים, אנחנו סוכני דאגה ומקבלי דאגה גם יחד. אנחנו מפגינים דאגה וכבוד כלפי הזולת, ללא תלות ברקע שלהם, ומצפים לקבל מזולתנו יחס דומה.
דאגה הדדית וכבוד הדדי מחזקים את תחושת החשיבות. ככל שאנחנו מרבים בהתנהגויות אלה, כך גדלה התרומה שלנו לתחושת ההכרה של הסובבים אותנו. בדומה לכך, ככל שאנחנו מפגינים יותר דאגה, אכפתיות וחום כלפי ילדינו, כך אנחנו מחזקים את תחושת ההגדרה העצמית שלהם. זוהי משימה הורית מאתגרת ביותר, אבל אפשר להתנחם בידיעה שזוהי הדרך הנכונה. כאב לבן בעל תחושת הגדרה עצמית חזקה, אני יודע זאת היטב. אני יודע מהם הקשיים הכרוכים בכך, אבל אני גם יודע כמה זה מתגמל.
קהילתיות
אנשים משתוקקים לתחושת שייכות וקהילתיות. הם צריכים להרגיש חלק ממשפחה ומקהילה. הצורך בהשתייכות משלים את הצורך בהגדרה עצמית. אנחנו רוצים להיות בעלי זהות עצמאית, אבל בד בבד אנחנו רוצים גם להיות חלק משבט. מציאת איזון בין שני הדחפים המנוגדים האלה איננה תמיד קלה, ולכן אנחנו זקוקים לערכים של דאגה, אכפתיות וכבוד. אם אכפת לי מכם, למרות חילוקי הדעות בינינו, אני אנהל איתכם שיחה מכבדת ונמצא דרכים להסתדר וליישב את חילוקי הדעות הללו. דאגה הדדית וכבוד הדדי הם הגשר המחבר בין הגדרה עצמית לתחושת הקהילתיות.
תחושת הקהילתיות היא תרופת נגד לבידוד וסם חיזוק לשימור עצמי. איננו יכולים לחוש שיש לנו תפקיד חשוב בעולם אם אנחנו מבודדים, ובדידות אינה מאפשרת לנו לחוש שאנחנו זוכים בהכרה או מחוללים שינוי. ללא תחושת קהילתיות איננו מצליחים לייצר תחושת חשיבות, אבל תחושת שייכות מסייעת לנו לשגשג ולפרוח.29
הוגנות
מרגע שילדים לומדים להרכיב משפט אפשר לשמוע אותם אומרים "זה לא הוגן", משפט החוזר על עצמו במגרש המשחקים, בבית ובבית הספר. תחושת הוגנות, התחושה שאנחנו מקבלים את המגיע לנו, היא מרכיב חיוני ברווחתנו. אנחנו מגיבים בחריפות להפרתה. אנחנו רגישים לכך מאוד. הפרות מהסוג הזה נחוות כפגיעה בכבודנו ומעוררות בנו הרגשה של פחיתות ערך. זוהי מתקפה רצינית על תחושת החשיבות וההכרה שלנו. חוסר הוגנות הוכח כמזיק ביותר לבריאותנו ולרווחתנו. כדי לשקם אותן, אנחנו נדרשים לעתים לשקם את תחושת ההוגנות שלנו.30 כפי שנראה מיד, ניתן להגביר את הרווחה באמצעות התאמה, כשירות והוגנות.
במשולב, ששת הערכים הללו משמשים מדריך טוב למדי לתחושת הערך. השניים הראשונים עוסקים בצרכים אישיים, השניים הבאים עוסקים בצרכים הקשורים ליחסים עם הזולת, והשניים האחרונים עוסקים בצרכים קהילתיים. כל הערכים הללו חשובים, וכולם עונים על צרכים שונים.
התאמה, כשירות והוגנות
אנחנו ממלאים צרכים ומטפחים חשיבות באמצעות התאמה, כשירות והוגנות. התאמה נגזרת מהיחס הנכון בין אדם לסביבה.31 נסיבות החיים - משפחה, עבודה, קהילה - חייבות לענות על הצרכים האנושיים, והאנשים חייבים להסתגל לנסיבות. החיים הם איזון עדין בין מה שאנחנו רוצים וקיים ברשותנו לבין מה שהנסיבות מאפשרות. לפעמים אנחנו צריכים לשנות את הסביבה כדי שהיא תתאים יותר לצרכים האנושיים. לדוגמה, אנחנו יכולים להפוך אותה למטפחת ומקבלת יותר. ולפעמים אין לנו ברירה אלא לשנות נטיות אנושיות - אנוכיות, תוקפנות - כדי להשיג התאמה מרבית למצב הנתון. תאים משפחתיים ומקומות עבודה המספקים דאגה וכבוד, מטפחים את תחושת החשיבות. סביבות שמתעלמות מאנשים יוצרות ניכור.
ביני ובין קניונים יש התאמה נוראית. אם אני שוהה בהם יותר מדי זמן, אני נעשה בלתי נסבל. אשתי יודעת את זה, ולכן היא משתדלת לקחת אותי לקניות כמה שפחות. ביני ובין בני משפחתי, לעומת זאת, יש התאמה מצוינת. אנחנו תומכים זה בזה ואוהבים זה את זה. אנחנו משתדלים ככל יכולתנו לספק סביבה מהנה ואוהבת. גם מקום העבודה שלי מתאים לי היטב. יש לי הרבה חופש לעסוק בדברים שמעניינים אותי ועמיתי נהדרים. אבל לא תמיד זה היה ככה. פעם עבדתי במקום שהיה תומך מאוד, אבל לא סיפק הרבה עניין. ההתאמה הכללית בינינו לא היתה מוצלחת, ולכן עזבתי. אבל באופן כללי אני מרגיש שדי שיחק לי המזל, שכן רבים עובדים בסביבה רעילה.
מלבד המשפחה והעבודה, גם הקהילה שלנו עשויה לספק לנו התאמה מוצלחת, לפעמים פחות ולפעמים יותר. נהגים מטורפים הופכים את הסביבה למלחיצה, כפי שהדגמתי בסיפור על הפונטקס הפרה־פרונטלי. מסעדות באזורים הכפריים של וירג'יניה אינן מתאימות לטבעונים, כפי שראינו בסיפור על שריר העכוז הגדול. אם תהפכו למושא רכילות, בעבודה או בשכונה שלכם, אני מבטיח לכם שתחושת ההתאמה שלכם למקום תפחת משמעותית. מגורים או מקומות עבודה מבולגנים יכולים להיות קטלניים לאנשים מסוימים. אם אתם מסודרים, כדאי לכם לגור ולעבוד עם אנשים שלא משאירים אחריהם בלגן. אם אתם רוצים לשרוד במיאמי, כדאי לכם לגור סמוך למקום העבודה שלכם ולהימנע מהנהגים המשוגעים, כפי שאנחנו עושים. בהכירה את הרגישויות שלי, אורה התעקשה לקנות בית קרוב לאוניברסיטה. אנחנו קוטפים את פירות ההחלטה הזאת מדי יום.
לדיון הזה יש צד מעשי מאוד. האם יש התאמה טובה בין הצרכים והשאיפות שלכם לסביבה החברתית שלכם? האם אתם מוקפים באנשים תומכים או ביקורתיים? האם עומדים ביניכם לבין המטרות שלכם מכשולים רבים? האם חשבתם לשנות את הסביבה שלכם כדי לשפר את חייכם?
אני עצמי ערכתי כמה שינויים משמעותיים בחיי כדי להשיג התאמה טובה יותר בין צרכי לבין תנאי החיים שלי. קודם כול, עברתי ארבע פעמים מארץ אחת לארץ אחרת. זה נשמע מטורף אבל זאת האמת. גדלתי בארגנטינה תחת דיקטטורה שהיתה הן אכזרית והן אנטישמית. התאמה איומה, בעיקר אם התנגדתָ לדיקטטורה הצבאית והייתָ יהודי, כמוני: שניים מתוך שניים.
עברתי לישראל כמתבגר. אחרי תשע שנים, אורה ואני רצינו ללמוד לתארים מתקדמים בקנדה, שם חשבנו שיהיו לנו אפשרויות טובות יותר. אחרי חמש־עשרה שנים נפלאות בקנדה, החורף התחיל להעיק עלינו. השלג הבלתי פוסק הגביל מאוד את אורה, שנעזרת בכיסא גלגלים. היו בקנדה הרבה דברים נפלאים, אבל מזג האוויר לא נמנה עמהם. בחיפוש אחר מזג אוויר נאה יותר, עברנו לאוסטרליה. גרנו במלבורן שלוש שנים מדהימות, אבל ההתאמה המקצועית שלי לא היתה מוצלחת ביותר, ולכן עברנו לארצות הברית, שם היו פתוחות בפני כמה אפשרויות תעסוקה מעניינות.
אלה הם כמובן שינויים משמעותיים בחיים, אך עלי להבהיר: מציאת התאמה מוצלחת יותר אינה מחייבת הגירה מרובעת. יש שינויים קטנים יותר שאנשים עושים כל הזמן כדי לשפר את התאמתם לסביבה. כולנו מחפשים דרכים לשפר את מצבנו. זאת הסיבה שאנשים מחליפים מקומות עבודה, מחליפים בני זוג ורוכשים מיומנויות חדשות. אלה מצריכות אולי מעבר דירה, שינויים בקשר או חזרה ללימודים, מה שמוביל אותנו לנושא הכשירות. כשירות פירושה רכישת מיומנויות שישפרו את התאמתכם אל הסביבה. כולנו זקוקים למיומנויות כדי לקדם את תחושות המשמעות והחשיבות בחיינו. ככל שנשכלל אותם, כך ירבו הסיכויים שנהיה בעלי ערך לעצמנו ולאחרים.
חשוב לי להבהיר, כשירות אינה קשורה רק לרווחה תעסוקתית: ממש לא. כשירות מתייחסת למערכת שלמה של מיומנויות הדרושות לנו כדי לקדם את רווחתנו בכל תחומי החיים. אנחנו יכולים לשאוף לכשירות לא רק בנושאים מקצועיים, אלא גם בתחום הבינאישי, הנפשי והתעסוקתי. וכדי להצליח בתחום התעסוקתי, עלינו לחדד את הגישה ואת היכולת שלנו. אלה דברים שאנחנו יכולים לעבוד עליהם.
הקשבה היא מיומנות נרכשת, וכך גם עבודה בצוות. שני הדברים הללו הם חלק בלתי נפרד מאכפתיות וכבוד, ושניהם קשורים לגישה שלנו. תכנות, עיצוב שיער וביצוע ניתוחי החלפת מפרק ירך דורשים כישרון. כל אלה הם דברים שאפשר ללמוד. גם חיסכון הוא מיומנות. ואפשר להגיד את אותו הדבר גם על הימנעות מאכילת אוכל מהיר. את כל הדברים הללו אפשר ללמוד. כמה מהם, כמו ביצוע ניתוחי החלפת מפרק ירך, מצריכים שנים רבות של לימוד, אבל אחרים, כמו אכילה נכונה יותר, הפחתת מתח ושיפור יכולת ההקשבה אינם דורשים שנים של לימודים ותרגול. בחלק הבא, "התוכנית לשיפור רמת הרווחה", נסקור גישה להשגת מטרות שהופכת את הכשירות למטרה בת השגה.
כשירות היא תנאי הכרחי אך בלתי מספק לרווחה. ההתאמה הנכונה בין אדם לסביבה דורשת לא רק כשירות אלא גם הוגנות. המושג הוגנות מתייחס לתפקיד הצדק בתחושת החשיבות והרווחה. אם חוסר צדק מושל בכיפה, כשירות עלולה לא להספיק. אם אתם מוצאים את עצמכם במערכת יחסים מתעללת, שיפור מיומנויות התקשורת שלכם כנראה לא ישים קץ להתעללות. גם אם תהיו המומחים הגדולים ביותר לתקשורת, זה עדיין לא ימנע מבן הזוג המתעלל שלכם להפעיל כלפיכם אלימות. זהו חוסר הוגנות משווע. וללא הוגנות, אי־אפשר להשיג רווחה.
הוגנות וחוסר הוגנות יכולים להתקיים במערכות יחסים, במשפחות, במקומות עבודה או בקהילה. נשים עדיין מקבלות שכר נמוך יותר מגברים על ביצוע עבודה דומה. אנשים עם מוגבלויות עדיין נתקלים במכשולים. ילדים סובלים מהתעללות מידי הורים לא כשירים. אנשים השייכים לקבוצות מיעוט סובלים מאפליה על רקע גזענות, דעות קדומות וסטיגמות. ילדים עניים סובלים חרפת רעב על לא עוול בכפם. עובדים מנוצלים בידי מעבידים קשי לב. אלה הן עוולות המשפיעות על חלקים נכבדים מהאוכלוסייה בכל רחבי העולם.
המצבים המתוארים לעיל הם הפרות חמורות של זכויות אדם, אבל חוסר צדק יכול להתבטא גם בדרכים מרומזות יותר. למעשה, הן עשויות להיות מרומזות כל כך שאולי אינכם שמים לב שהן מתרחשות. אם את תמיד נכנעת לרצונו של בעלך - אם הוא זה שמחליט איזה סרט תראו, איזו מכונית תקנו ואת מי להזמין לארוחת הערב - הרי שלאט ובהדרגה קולך עלול להיעלם. לנו, כבני אדם, יש יכולת כה טובה להתמודד עם הסביבה ולהסתגל אליה עד שלפעמים אנחנו לומדים לחיות במצבים שאי־אפשר לחיות בהם.
יתרה מזאת, אנשים מוצאים תירוצים להתנהגויות בלתי נסלחות. בדיוק כפי שילדים להורים מתעללים מוצאים תירוצים להתנהגותם, כך עושים גם אנשים מבוגרים במקום העבודה ובקהילה. זה המקום שבו הכשירות צריכה להיחלץ לעזרתה של ההוגנות. עלינו ללמוד לזהות סימנים של יחס בלתי הוגן. בריונות אינה חייבת להיות גלויה כדי לחולל נזק. פעולות סמויות יכולות להזיק לנשמתנו לא פחות. הטרדה יכולה להתבטא בשלל צורות: מינית, נפשית, חברתית. ברגע שנלמד לזהות את העוונות הללו, נוכל לשפר את הכשירות שלנו כדי להגביר את ההוגנות. הפגנת אסרטיביות היא חלק מההתמחות הבינאישית והנפשית שלנו.
כדי להשיג התאמה אופטימלית בין אדם לסביבה יש צורך בכשירות ובהוגנות. עלינו לשפר את הכשירות שלנו בכל תחומי הרווחה. אבל אנחנו צריכים גם לשאוף להוגנות. אם את נמצאת במערכת יחסים מתעללת, עלייך לקרוא לילד בשמו: חוסר צדק. אם מונעים ממך לקבל עבודה בגלל הגזע שלך, עליך לקרוא לילד בשמו: אפליה. ואם חוסר צדק מזיק לבריאות, הרי הוגנות משפרת את תחושת הרווחה. כשאנו זוכים ליחס מכבד, הדבר משפר את תחושת הרווחה הכללית שלנו. בששת הפרקים הבאים נסקור את האופן שבו התאמה, כשירות והוגנות מתקשרים לתחומי הרווחה השונים.
התוכנית לשיפור רמת הרווחה
אחרי שלב ההבנה צריך להגיע שלב הפעולה. כדי לשפר את ההתאמה, ההתמחות וההוגנות, אנחנו זקוקים לשיטה. לשיטה שלנו קוראים "התוכנית התפתחה", והיא כוללת שש אסטרטגיות:
• הדרגתיות:
נקיטת צעדים קטנים, כל אחד בנפרד, כדי להשיג מטרה
• תגמול:
מתן שבחים ותגמולים לעצמנו על השגת צעדים קטנים
• פשטות:
פישוט התהליך כדי לאפשר לעצמנו לחוות הצלחות במהירות
• תמיכה:
גיוס חברים וקרובי משפחה לעזרה ולעידוד
• חלופות:
היערכות מראש עם חלופות להתנהגות שברצוננו להחליף
• הרחבת הידע:
למידה ואיסוף ידע על הנושא שאנחנו רוצים להתמודד איתו
בואו נדבר על צעדים הדרגתיים. הגוף שלכם מתמכר להרבה דברים: סיגריות, מאפים, הימורים, בירה, משקאות ממותקים, אימייל, אינסטגרם, פייסבוק ועלבונות של דונלד טראמפ. אם תיגמלו מהדברים האלה בבת אחת, קיימת סכנה שתחזרו לסורכם. בואו נאמר למשל שאתם אוכלים יותר מדי קרואסונים: חמישה בשבוע. אתם רוצים להוריד את הכמות לאפס. מה דעתכם על הרעיון להוריד בשבוע הראשון את צריכת הקרואסונים לשלושה? אם תצליחו בכך, הרגשתכם הנפשית והגופנית תשתפר ותהיו מוכנים לכבוש את היעד הבא: שני קרואסונים בשבוע שלאחר מכן.
ברגע שתכבשו יעד רווחה קטן, רבים הסיכויים שתרצו לשפר את הבריאות שלכם בדרכים נוספות. התחילו בקטן. אז תרגישו מצוין בנוגע להישגים שלכם, ואז תהיו מוכנים להתמודד עם המטרה הבאה: הפחתת שתיית משקאות ממותקים. רבים מתייאשים מהמטרות שלהם כי הם חושבים שאין להם די כוח רצון. אני רוצה להגיד לכם משהו: אנשים מפריזים בחשיבותו של כוח הרצון. אל תאשימו את חוסר כוח הרצון שלכם.32 במקום להאשים את חוסר המוטיבציה שלכם, צרו לעצמכם הרגל חיובי בהדרגה. הרגלים הם שגרה שאפשר ליצור שוב ושוב. במקום לאכול חמישה קרואסונים בשבוע אכלו ארבעה, ובימי שישי, במקום לאכול עוד קרואסון, לכו על תפוח. במקום לצעוק על הילדים שלכם על כך שהם יוצאים מהבית באיחור, צרו הרגל חדש של קימה מוקדמת יותר בחצי שעה ותגמלו אותם כשהם עושים זאת.33
הסוד להשגת המטרות שלכם בהדרגה טמון בהצבת מטרה הכוללת את חמש המ"מים: מוגדרת (אכילת פחות קרואסונים), מדידה (ארבעה במקום חמישה בשבוע הראשון), מציאותית (הפחתת קרואסון אחד בשבוע היא מטרה בת השגה), מהותית (היא עשויה להפחית את רמות הכולסטרול שלכם) ומוגבלת בזמן (התוכנית שלכם היא להוריד את צריכת הקרואסונים שלכם מחמישה לשניים בפרק זמן של שלושה שבועות). נוסף על בחירת מטרה הכוללת את חמש המ"מים אתם צריכים לחזק ולתגמל את עצמכם. אתם צריכים לציין הישגים קטנים. אני למשל, מתגמל את עצמי בכך שאני אומר לעצמי שאני מתקרב לקו הסיום.34
במקרה של פרסומים, מדובר בתהליך ארוך מאוד שמתחיל עם כתיבת המאמר או הספר ונמשך עד שהוא יוצא לאור ומתקבלים - יש לקוות - משובים חיוביים. אם תתגמלו את עצמכם רק בסוף התהליך, תחוו תסכול רב כי תצטרכו לחכות הרבה מאוד זמן עד שתשמעו משהו על ערכה של העבודה שלכם. אבל אם תִפרטו את המשימות לפרוטות ותתגמלו את עצמכם על השגת יעדים קטנטנים לאורך הדרך, המשימה תהיה פחות מפרכת. אני מתגמל את עצמי בדרך כלל במחשבה שאני בדרכי לסיים חלק מסוים של הספר עד תאריך מסוים. ייתכן, כמובן, שאתם בעלי משמעת עצמית פחות גבוהה, וקרוב לוודאי שתזדקקו לתגמול מוחשי יותר עבור התנהגותכם הטובה, אז בבקשה, לכו צפו בעוד פרק של "סיינפלד". בחרו תגמול שיהיה מוצלח מבחינתכם - תגמול מתון - ומה שהכי חשוב, כזה שלא יחתור תחת המטרה שאתם מנסים להשיג, כמו למשל, אכילת פרוסת עוגת שוקולד כפרס על כך שנמנעתם מלאכול קרואסון.
עידוד עשוי להיות מתגמל מאוד. בקשו מחבריכם לתמוך בכם כשאתם עושים את הצעד הראשון לעבר עצמי בריא יותר. תגמולים יכולים לבוא בכל מיני צורות: מילה חמה מבן או בת הזוג, הרופאה או הבוס שלכם. אתם יכולים להזמין את עצמכם לסרט או לצאת להליכה. ציינו את ההישגים שלכם. התלהבו מהם.
פשטות היא עוד עיקרון בתוכנית לשיפור רמת הרווחה. המטרה היא להביא אתכם לחווֹת הצלחה במהירות, אז חשוב לבחור דבר שהוא בר השגה. תוכלו להעלות את רמת הקושי מאוחר יותר, אבל בשלב הראשון הקפידו להציב לעצמכם יעדים פשוטים. אם תוכיחו לעצמכם שאתם מסוגלים לשלוט בצריכת הקרואסונים והמשקאות הממותקים, תעצימו את תחושת המסוגלות של עצמכם ואת האמונה שאתם יכולים לשנות היבטים אחרים בחייכם. חשבו על הפשטות כמניע הראשון במעלה. הציבו לעצמכם מטרות פשוטות ושתפו את חבריכם בהצלחותיכם. אם תצליחו להפחית קרואסון אחד מצריכתכם השבועית, הרי ודאי שתצליחו להפחית שניים.
קשה לוותר על הרגלים רעים אם אין להם חלופות. אם אתם רגילים לאכול משהו מתוק באמצע היום כדי להמריץ את עצמכם, אל תוותרו על כך לגמרי. אתם יכולים להחליף את השוקולד בפרי. אם אתם רוצים לרדת במשקל, בבקשה אל תרעיבו את עצמכם. גופכם רוצה וצריך הזנה. אתם פשוט צריכים להזין אותו טוב יותר, לא להפסיק להזין אותו לגמרי. בבקשה, אל תגיעו למצב של רעב. הגוף שלכם לא אוהב את המצב הזה. הרעבתו תתנקם בכם בעתיד. הרעיון הוא לתת לגוף דלק מהסוג הנכון ובכמות הנכונה, ולא להרעיב אותו.35
אני אוכל חמש פעמים ביום, אבל במנות קטנות. ארוחת בוקר משביעה עם שיבולת שועל אירית נטולת גלוטן (המבושלת במים, לא בחלב), פירות יער, תפוז, שקדים ואגוזי פקאן. כדי לגוון, אני אוכל לפעמים דגני בוקר מחיטה מלאה, עם תוספת סובין, כמובן. לפני כל זה, אני שותה כוס גדולה של מים חמים עם לימון. במהלך היום אני שותה הרבה מים. אני תמיד מוודא שיהיה לידי בקבוק רב פעמי גדול. לארוחת עשר אני אוכל משהו בריא כמו שקדים או ירקות. לארוחת הצהריים אנחנו לרוב אוכלים מרק עם סלט גדול וצבעוני. אחרי הצהריים אני מנשנש חטיף גרנולה או פרי או כמה ירקות, ובערב אנחנו בדרך כלל אוכלים מנת דגנים עם שעועית וירקות חלוטים.
לפני שאתם אומרים שלעולם לא תוכלו לעמוד בזה, הרשו לי להזכיר לכם שאני גדלתי בארגנטינה, שם נהגנו לאכול בשר שלוש פעמים ביום, ולא רק סטייקים, אלא מוחות, אשכי פרים ודם קרוש בצורת נקניקיות. שינוי הוא אפשרי. התזונה שלי כיום היא כמעט לגמרי טבעונית. החריגות ממנה מתרחשות כשאנחנו אוכלים בחוץ ואין בנמצא מנות טבעוניות בריאות, אז אנחנו אוכלים דגים.
במקרה הבלתי סביר שתהפכו לטבעונים, בדקו את רמות ויטמין ה-B12 שלכם, שכן זה גורם סיכון, וּודאו שאתם צורכים מספיק ברזל. אני אוכל כל כך הרבה תרד ועלים ירוקים אחרים שרמות הברזל בגוף שלי משביעות רצון, אבל אני כן לוקח B12 ממקור צמחי. ממש לא כיף להיות בחסך של B12. אבל עלי להזהיר אתכם, אם תאכלו כמוני, אתם עלולים למצוא את עצמכם עם קול נשי, מבטא מוזר ואוזניים גדולות.
בדיוק כפי שיש חלופות לאכילת אוכל לא בריא, יש חלופות גם לצעקות על הילדים. תגמול הילדים על התנהגות טובה הוא תחליף לצרחות. אם אתם מרגישים שאתם מתקשרים עם הילדים שלכם בעיקר בוויכוחים, צרו הרגלים חלופיים. זוכרים כיצד נהגתם לקרוא להם סיפורים לפני השינה כשהם היו קטנים? זה היה זמן איכות, אם להשתמש בקלישאה. אתם יכולים למצוא דרכים לתקשר עם ילדיכם הבוגרים באמצעות הצגת שאלות פתוחות. דאגו לתקשר איתם בטון חיובי. שבחו אותם כשהם עוזרים בבית. שאלו אותם על ספורט. הימנעו מלהיות ביקורתיים. הפגינו עניין בחבריהם. הקשיבו להם והימנעו מהטפות.
כדי לממש את התוכנית, אתם זקוקים לתמיכה. אתם אולי חושבים שאינכם מושפעים מאחרים. אתם חושבים שרק חלשי אופי מושפעים ממה שאחרים עושים ואומרים. טעות בידיכם! כולנו רגישים מאוד לדעות ולהשקפות של אחרים עלינו. כדי להשיג מטרות, אנחנו צריכים לגייס תומכים ולהימנע מאנשים שליליים. בהתחלה, הרגלי הבריאות שלכם עלולים לאיים על מי שאורח החיים שלהם עדיין מזיק ברובו. אתם יכולים לתרגל את הדברים שתגידו להם כשהם יזמינו אתכם לצאת להשתכר, או כשהם ילעגו לכם על אורח החיים החדש שלכם. זוהי הזדמנות נהדרת לתרגל הפגנת אסרטיביות!
יש אנשים, כמו רוב המשפחה המורחבת שלי, שלומדים לאט. לרובם נדרשו כעשר שנים להפסיק לומר לי שאני נראה רזה יותר מאשר בפעם הקודמת שראו אותי (אני שומר על אותו משקל כבר עשרים וחמש שנה). המשקל שלי לא השתנה, אבל בכל פעם ופעם שנפגשנו הם אמרו לי שרזיתי. הם, לעומת זאת, הלכו ותפחו.
אנשים שליליים ימצאו הזדמנויות רבות לבקר את אורח החיים החדש שלכם: "כבר לא כיף איתך, הפסקת לשתות וקשה לצאת איתך לאכול." ככל שתצליחו לגייס את החברים ובני המשפחה שלכם לתמוך בעצמי החדש שלכם, כך זה ייעשה קל יותר. או רעיון טוב יותר - אתם יכולים להזמין את המשפחה הגרעינית שלכם להצטרף אליכם במסע לעבר עצמי מאושר ובריא יותר.36 בשלו יחד, לכו יחד לחדר הכושר ודברו על הדרכים שבהן תפחיתו את המתח במשפחה. תרגלו הקשבה בלתי ביקורתית. אולי אתם חושבים שמאושר ובריא פירושו משעמם, אבל ההפך הוא הנכון. אם תהיו מאורגנים ותטפחו שגרה בריאה, יהיו לכם יותר זמן וכוח לעסוק בדברים מהנים במקום לדאוג שתאחרו לעבודה או לחוש חלשים ועייפים.
העיקרון האחרון בתוכנית הוא הרחבת ידע. קיים שפע כה רב של מידע שגוי על דיאטות, תזונה, אושר ובריאות עד שכולנו מצויים בסכנת הטעיה. עשו לעצמכם טובה וחקרו לעומק את הנושאים שמטרידים אתכם. אין שום תחליף לרכישת ידע באמצעות קריאה ולמידה ושיחות עם מגוון מומחים. זכרו שבסופו של דבר, אתם המומחים בנוגע לעצמכם. אל תעבירו את השליטה על בריאותכם ורווחתכם לידי אחרים. לאנשי מקצוע יש הרבה מה להציע, אך אל תקבלו אוטומטית את דעתו של איש המקצוע הראשון שנקרה בדרככם.
ישנן טכניקות פסיכולוגיות, כגון מדיטציה, שעשויות להביא תועלת. עבור אנשים מסוימים, טיפוח הרוחניות הוא דרך המלך למציאת אושר ומשמעות בחיים. רוב המכאובים הגופניים קשורים לאורח החיים שלנו, והפתרון הטוב ביותר הוא שיפור הרווחה, לאו דווקא נטילת תרופות בעלות תופעות לוואי מזיקות. הרעיון הוא להתנגד לאורח החיים המוכתב בידי אג'נדה צרכנית - מלבד תיקי טוּמי חומים, שממלאים את חיי ואת הארון שלי.
הכירו את עצמכם, עזרו לעצמכם
בואו נחיל את מה שלמדנו בפרק זה על חייכם. כדי להעריך את מצבכם בתחומי החיים השונים, אתם יכולים להתחיל בכך שתענו על שאלון הערכה של תחומי הרווחה. את הכלי המתוקף הזה, שפיתחתי בשיתוף עם עמיתַי, ניתן למצוא באינטרנט, בכתובת: https://www.funforwellness.com/ffwLanding/bin/icoppeLanding. בתוך רגעים ספורים תקבלו פרופיל רווחה שיוכל לסייע לכם לבחון את חייכם. תוכלו לראות את החוזקות שלכם ואת התחומים שבהם אתם זקוקים לשיפור (אם אין לכם נגישות לגרסה המקוונת של השאלון, אתם יכולים להשתמש בגרסה המודפסת שלו, הנמצאת בנספח).
בשלב הבא אתם יכולים לחזור לסיפורים המבדחים ולשאול את עצמכם אם יש דברים שמעוררים בכם אי־נוחות בנוגע לעצמכם. סיפרתי לכם על הפגמים הגופניים שלי: האף, האוזניים, הקול, השרירים הזעירים. שיתפתי אתכם גם בכמה מההתנהגויות הכפייתיות שלי בנוגע לסדר ולאכילה וחשפתי את שנאתי לקניות, שלא לדבר על שליחת מסרונים בזמן נהיגה. אני משתדל לאמץ גישה רגועה יותר בכל היבטי החיים הללו, משימה לא פשוטה כשמתגוררים במיאמי - העיר המובילה בעולם בניתוחים פלסטיים, בנהיגה פרועה ובקניות. למרבה המזל, בכמה מהיבטי החיים האחרים מצבי כלל לא רע. אני מרגיש בעל ערך בבית, בעבודה ובקהילה. אני מרגיש טוב מבחינה נפשית, גופנית ותעסוקתית, מה שמזכיר לנו שאנחנו תמיד יכולים למנף חוזקות כדי לפצות על קשיים.
מהם כמה מהנושאים המשפיעים על תחושת הרווחה שלכם? מהן החוזקות שלכם? האם אתם יכולים להשתמש בכמה מהיתרונות שלכם כדי להתמודד עם התחומים המאתגרים יותר בחייכם? הצלחה בכמה מתחומי הרווחה יכולה לפצות על חולשות בתחומים אחרים. כשאתם מסתכלים על תוצאות שאלון הערכת הרווחה שלכם, אילו תחומים מצריכים תשומת לב רבה יותר?
האם אתם מרגישים שיש לכם ערך? האם אתם עוסקים בפעילויות בעלות משמעות? מהם כמה מהדברים המונעים מכם לחוש שאתם זוכים להכרה בבית, בעבודה ובקהילה? כשמדובר בערכים ובצרכים, מה מצבכם בתחומי הדאגה העצמית, ההגדרה העצמית, הדאגה ההדדית, הכבוד ההדדי, תחושת הקהילתיות ותחושת ההוגנות? האם אתם מרגישים שהצרכים והערכים האלה נוכחים בחייכם?
ולבסוף, האם קיימת התאמה טובה בחייכם? האם אתם מרגישים שהנסיבות הבינאישיות, התעסוקתיות והקהילתיות של חייכם מיטיבות עמכם? בדומה לכך, האם אתם מרגישים שאתם מצוידים בכישורים המתאימים כדי לקדם את רווחתכם? ומה בדבר הוגנות? בפרקים הבאים נעמיק יותר בסקירת מרכיבי הרווחה הללו. לעת עתה אני ממליץ לכם פשוט להרהר בשאלות הללו. לפעמים אנחנו בכלל לא מודעים לדברים שמונעים מאיתנו להגיע לרמות גבוהות יותר של רווחה. הרעיון בפרק הזה הוא לספק אוצר מושגים שיכול לסייע לכם להגביר את המודעות לתחומים שביכולתכם לשפר ולחוזקות שבאפשרותכם למנף.
כדי לשנות היבט כלשהו של חייכם, תצטרכו להציב לעצמכם מטרה התואמת את חמש המ"מים: מוגדרת, מדידה, מציאותית, מהותית ומוגבלת בזמן. המטרה יכולה להיות פשוטה: אתם יכולים למשל לאכול פחות קרואסונים או להקדיש זמן רב יותר לקריאה עם ילדיכם. אבל היא יכולה להיות גם מורכבת יותר, כמו מציאת עבודה מוצלחת יותר או סיום תואר. בכל מקרה תצטרכו להציב לעצמכם מטרה ולגבש תוכנית כדי להגשימה. זכרו שכל הישג משמעותי בחיים מתחיל בצעדים קטנים והדרגתיים. קחו את הזמן לתגמל את עצמכם על כך שנקטתם יוזמה והשתדלו לבחור בצעד ראשון פשוט. אם ברצונכם לשנות התנהגות שלילית, כגון אכילת יתר של ממתקים, נסו קודם כול למצוא חלופה, כגון פירות. ותמיד עוזר לקבל תמיכה מבני משפחה ומחברים. התחייבו בפני בן או בת הזוג ובקשו את תמיכתם. שינוי הוא ספורט קבוצתי.
בשלב האחרון, הרחיבו את הידע שלכם בנוגע לשינוי שאתם מעוניינים לבצע ולפתרונות שבכוונתכם ליישם. יש כל כך הרבה פרסומות לתרופות פלא עד שאנשים מתבלבלים לחלוטין. אל תקפצו על הדיאטה הראשונה שאתם רואים בטלוויזיה, ואל תמהרו לרכוש תרופות לפני שאתם מבררים לעומק את מידת יעילותן. מחקרים רבים מראים שמכאובים גופניים ונפשיים נובעים מעניינים הקשורים לאורח החיים, לאיכות הקשרים הבינאישיים, לדאגה עצמית, לאכפתיות ולתחושת ערך. ההרגשה שאנחנו זוכים להערכה מהזולת ושאנחנו מחוללים שינוי בעולם היא אכן דרך נפלאה וממריצה לשפר את רווחתנו. כדי להרגיש חשובים צריך להרגיש מעורבים. וכדי להרגיש מעורבים, אנחנו צריכים מרחב המאפשר הכרה והזדמנות ליצירת שינוי. כדי לבנות חלל כזה אנחנו צריכים להכיר את עצמנו, אבל גם להכיר את הזולת. מקומות בריאים ומטפחים מצריכים היכרות עם הזולת ועזרה לו.
הכירו את הזולת, עזרו לזולת
תחושת החשיבות היא נדבך משמעותי בתחושת הרווחה הכללית. תחושת חשיבות מורכבת מההרגשה שיש בנו תועלת ושאנחנו זוכים להערכה. כדי ליצור משפחה, מקום עבודה או קהילה שבהם כולם חווים תחושת חשיבות, עלינו לקדם ערכים מסוימים: דאגה עצמית, הגדרה עצמית, אכפתיות, כבוד, קהילתיות והוגנות. הערכים הללו חשובים כי הם מייצגים צרכים אנושיים בסיסיים. הדאגה לעצמנו וההגדרה העצמית שלנו תלויים באכפתיות, בכבוד, בתחושת קהילתיות ובתחושה של הוגנות. כדי שנרגיש שיש לנו חשיבות, עלינו לחוות יחס של אכפתיות וחמלה מצד הזולת. אנחנו צריכים לקבל יחס מכבד והוגן ולהרגיש שאנחנו חלק מקהילה. את אותו הדבר עלינו לעשות כדי שאחרים יחוו תחושת חשיבות; עלינו להתייחס אליהם בכבוד, באכפתיות ובהוגנות. זה הכול עניין של הדדיות.
אם אנחנו רוצים ליצור סביבה מטפחת עבור הזולת, אנחנו יכולים להתחיל בכך שנשאל את עצמנו אם הם מרגישים שיש להם חשיבות. האם הם זוכים לגילויי אכפתיות, הערכה, קבלה ואישור? האם הם מקבלים הזדמנויות לחולל שינוי בעולם? האם הם חווים הגדרה עצמית? האם הם זוכים ליחס הוגן ומכבד? והשאלה החשובה מכול: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לסייע לקידום התחושות והחוויות הללו? האם אנחנו מאפשרים את הרגשות האלה או חוסמים אותם? האם אנחנו פותחים דלתות או מקימים מכשולים?
יצירת שינוי מתחילה באלה הקרובים אלינו ביותר. ישנם אנשים שמשיגים הכרה ותהילת עולם בזכות שחרור ארצות מכיבוש או גילוי חיסונים, אבל עבור רובנו, האפשרות הגדולה ביותר לחולל שינוי ולחוות תחושת חשיבות היא בחוג האנשים הקרובים אלינו, בבית, בעבודה ובקהילה. אם אנחנו רוצים לחוש שאנחנו משפיעים ולשאוב משמעות מעצם היותנו מועילים, מתן עזרה לאנשים הקרובים אלינו הוא הדרך הקלה והזמינה ביותר עבורנו.
בדיוק כפי שאנחנו עוזרים לעצמנו באמצעות שיטת "התוכנית לשיפור רמת הרווחה", אנחנו יכולים להתחיל לעזור בהדרגה גם לאחרים. זכרו להתחיל בקטן. צִברו כמה ניצחונות קטנים, ועד מהרה תרגישו טוב יותר בזכות השפעתכם על חייו של אדם אחר. עזרה לזולת היא גם עזרה לעצמכם. יצירת סביבה מטפחת לבני משפחה, עמיתים, תלמידים, לקוחות, מטופלים וחברים היא התחלה נהדרת. אם אתם רוצים לעזור לי, לדוגמה, אל תקראו לי בטלפון גברת פרילטנסקי ואל תרכלו על הקול, האף והאוזניים שלי. אל תצחקו על שריר העכוז הגדול שלי, אל תשלחו מסרונים כשאתם נוהגים לידי. והכי חשוב, בשום פנים ואופן, בבקשה אל תיקחו אותי לקניות.

איזק פרילטנסקי

איזק פרילטנסקי הוא חתן פרס התרומה המכובדת לתיאוריה ומחקר והפרס לפסיכולוגיה קהילתית יישומית ע"ש ג'ון קָלָפָט, שניהם מטעם המחלקה לפסיכולוגיה קהילתית באגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. הוא גם חתן פרס מפעל חיים מטעם מדור המניעה במחלקה לפסיכולוגיה ייעוצית באגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. בשנת 2015 הוא זכה בפרס מטעם ה-National Newspaper Association עבור טוריו ההומוריסטיים. 
פרילטנסקי נולד בארגנטינה וחי ועבד בישראל, בקנדה, באוסטרליה ובארצות הברית. הוא גר במיאמי עם אשתו, ד"ר אורה פרילטנסקי. 
ליצירת קשר עם המחבר – isaac@miami.edu

עוד על הספר

לחייך לאורך הדרך איזק פרילטנסקי

הקדמה

כולנו צריכים קצת עזרה כדי להיות מאושרים ובריאים יותר. למרבה הצער, העזרה המוצעת לנו היא הרבה פעמים רצינית או מפחידה מדי: "אם לא תעשו כך או אחרת, תתרחש איזו קטסטרופה בקנה מידה כלל עולמי." הגישה שלי, לעומת זאת, היא לעזור לכם להיות בריאים ומאושרים יותר באמצעות צחוק. בספר אני צוחק בעיקר על עצמי, אבל גם על מיאמי, שממנה למדתי המון. כאן למדתי שעיר יכולה להתנהל ללא קליפת מוח קדם־מצחית.
כפרופסור לפסיכולוגיה העברתי את עשרים וחמש השנים האחרונות בלמידה, הוראה וכתיבה על היבטיה השונים של תחושת הרווחה (well being). זאת לאחר שעבדתי כפסיכולוג קליני במשך כמה שנים. במהלך עבודתי נתתי ייעוץ ליחידים, למשפחות, לארגונים ולקהילות המבקשים לשפר את תחושת הרווחה שלהם. ככותב בלוג הומוריסטי וטורים הומוריסטיים בעיתון, העברתי את השנים האחרונות בכתיבה על הצד המצחיק של החיים. בקיץ 2015 קיבלתי פרס מטעם "The National Newspaper Association" עבור כתיבתי ההומוריסטית, מה שדחף אותי לפרסם את "לחייך לאורך הדרך". הספר משלב בין הידע שלי בנושא הרווחה לעניין שלי בהומור, מתוך תקווה למנוע תחלואה ולקדם בריאות בדרכים משעשעות. אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות דברים מוצלחים יותר מאשר להפחיד אנשים, כפי שמסרים בריאותיים נוטים לעשות.1
מחקרים מראים שהומור יכול לתרום ללמידה, לרגשות חיוביים, לאושר ולבריאות.2 לכן אני מתחיל כל פרק ב"הפן המבדר", סדרה של סיפורים מצחיקים. לאחר מכן בא "הפן המלמד", שבו אני מנתח את הנושא מנקודת מבט מחקרית ומדעית. הפרק הראשון מספק סקירה כללית של נושא הרווחה, ואילו הפרקים הבאים מוקדשים לששת תחומי הרווחה השונים: בינאישית, קהילתית, תעסוקתית, גופנית, נפשית וכלכלית. כפי שעוד נראה, רמת הרווחה שאנחנו חווים בכל תחום בחיינו היא עניין של התאמה, כשירות והוגנות. אני מקווה שהספר יַקנה לכם הבנה ברורה יותר של חייכם וכלים לשיפורם.
הפרקים משלבים הומור ומדע. כל אחד מהם מכיל פן רציני ופן קומי. אבל רק ליתר ביטחון, במקרה חירום רפואי, אל תסתמכו על כוחות הריפוי של הספר הזה; הזמינו אמבולנס או גשו לחדר המיון הקרוב. אבל קחו איתכם את הספר. רוב הסיכויים שתיאלצו להמתין כמה ימים עד שמישהו יקבל אתכם לבדיקה.

פרק 1 
ששת תחומי הרווחה 

הפן המבדר
אני בן חמישים ושש, ואני רוצה להעביר את יתרת שלושת רבעי חיי באופן מועיל. זו הסיבה שכתבתי את הספר הזה. אם הקריאה בו תצחיק אתכם או תשפר את רווחתכם, אהיה בעננים. אם היא תשיג את שתי המטרות, ארחף ברקיע השביעי.
הספר משתמש בשיטה פשוטה שנקראת להחכים בצחוק. הרעיון שבבסיס הגישה הזאת הוא לעורר בכם מחשבה על התחומים בחייכם שאולי זקוקים לשיפור, לא באמצעות איומים ולא בהטפות אלא באמצעות צחוק וכיף. רוב האנשים נכנסים למגננה כשמדובר בהרגלי הבריאות והרווחה שלהם. כאן לא תזדקקו למגננות. פשוט תתכוננו לצחוק עלי ותנסו לצחוק גם קצת על עצמכם. צחוק והומור פותחים מגוון של אפשרויות חשיבה על רווחתכם.
הספר מאורגן לפי ששת תחומי הרווחה:
• רווחה בינאישית
• רווחה קהילתית
• רווחה תעסוקתית
• רווחה גופנית
• רווחה נפשית
• רווחה כלכלית
כל פרק, כולל הפרק הנוכחי, נפתח בפן המבדר, המורכב מסדרה של סיפורים הומוריסטיים המדגימים היבטים מסוימים של רווחה. בפן המלמד אנחנו סוקרים את מה שידוע לנו על תחומי הרווחה השונים, תוך שימוש בסיפורים המצחיקים.
וכעת, כשאתם יודעים מה התוכנית, אפשר להתחיל. כל אחד מהקטעים ההומוריסטיים שלהלן מתייחס לתחום אחר של רווחה. נלך לפי הסדר, החל ברווחה בינאישית.
רכילות
כעובד אוניברסיטה, יש לי נגישות רחבה למשאבים ייחודיים. באמצעות שימוש בתוכנה המשוכללת ביותר במרכז לבזבוז זמן חישובי, הגעתי למסקנה שהאדם הממוצע מקדיש בממוצע שבעה מיליון שעות לרכילות, מה שמסתכם בשמונה שעות יומיות. הממוצע עולה באופן ניכר כשלינדזי לוהן נכנסת לגמילה.
בהתחשב בעובדה שרוב האנשים ישנים כשמונה שעות, צופים בטלוויזיה כשש שעות ויושבים על האסלה כשעתיים, די ברור שכל זמן הרכילות שלהם נעשה במסגרת שעות העבודה, מה שמסביר למה מצב הכלכלה שלנו כל כך מזעזע, ולמה חברת ג'נרל מוטורס נאלצה לאסוף 2.6 מיליון מכוניות לתיקון.
כיוון שרכילות היא מגפה נפוצה כל כך, החלטתי לחקור אותה קצת. אני, כמובן, לא מרכל אף פעם, ולכן לא היה לי שום ניסיון אישי עם התופעה הזאת, המאיימת על הרווחה הבינאישית. כתוצאה מכך נאלצתי להסתמך על כלים מתוּקפים לאיסוף מידע: ציתות לאנשים אקראיים. בחרתי דגימה מייצגת של מבקרים בטיילת של הוליווד ביץ', פלורידה. הרצועה בת ארבעת הקילומטרים, המשתרעת לאורך החוף, מזמינה אוכלוסיות רב לשוניות מכל רחבי העולם להתכנס ולהשתתף בטקס הרכילות היומית. אני מסוגל להבין את דברי העוברים והשבים רק בקומץ שפות, אבל אני משתמש בגרסה העדכנית ביותר של משקפי גוגל כדי להקליט ולתרגם בחשאי את הדברים שלא הבנתי, שהם בדרך כלל ברוסית וכוללים מילים כגון "וודקה" ו"מוֹרגָלי ויקוליוּ, פּאדלָה" (שפירושן הוא בערך "אני אעקור לך את העיניים", ובעקבותיהן קללה עסיסית שאינה הולמת דיקן של פקולטה לחינוך).
להלן רשימת עשרת פריטי הרכילות הנפוצים ביותר שאנשים בטיילת אמרו:
1. פֶּפֶּה (לא שמו האמיתי, שמו האמיתי הוא חוזה) אף פעם לא משלם מזונות.
2. הניתוח הפלסטי של סופיה יצא נורא (שמה האמיתי, שימוש ברשות).
3. קסטרו, קסטרו, קסטרו, קסטרו (שם אמיתי, שימוש ללא רשות).
4. דוֹוִיד הוא פוץ.
5. פייגל (שם אמיתי) היא כזאת אלטע מעכאשייפע (מכשפה זקנה ביידיש) (מועתק ברשות כלתה של פייגל).
6. לא יודעים פה להכין פוטין (מבקר קוויבקי).
7. לא יודעים פה לנהל דיקטטורה (זוג רוסי).
8. יולנדה בוגדת בו.
9. דוֹויד יוצא עם ויקטוריה/גבּריאלה/יולנדה/אמנדה, ואף אחת מהן לא יהודייה.
10. לפייגל אין שמץ של מושג שדוֹויד (הפוץ) מימן את הניתוח הפלסטי של סופיה, לפני שיצא עם ויקטוריה/גבּריאלה/יולנדה/אמנדה, שרוצות עכשיו שהוא יממן גם את הניתוחים הפלסטיים שלהן.
לרכילות יש כמה תפקידים אבולוציוניים, כגון הגנה עצמית. דיבור בגנותם של אחרים משתלט על הכול ומונע מאנשים להרהר בנקודות התורפה של עצמם. זהו מנגנון הגנה פסיכולוגי ידוע האופייני לילדים בני שלוש, קים קרדשיאן, סילביו ברלוסקוני, דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, דוֹויד הפוץ ומועמדים לראשות העירייה בדרום פלורידה. רכילות חיונית גם לרבייה. אם אנשים היו מפסיקים לרכל ומבינים עם מי הם מתרבים, זה היה מביא את הקץ על המין האנושי, מה שהיה ממוטט את תעשיית החיתולים.
רכילות מגיעה בכמה צורות ורמות של תחכום, מהפשוטה ביותר (דוֹויד הוא פוץ) ועד למשוכללת (יש איזו מחשבה שמנקרת לי לאחרונה בראש. תהיתי אם ידוע לך במקרה מקום הימצאו של הבנקאי המפורסם, בעלה לשעבר של פייגל, דוֹויד הפוץ).
מהתצפיות שערכתי עלה גם שרכלנים מתאפיינים בכמה סוגי אישיות:
• רכלנים משלשלים: אינם מסוגלים לעצור בעצמם. רכילות היא כוח טבע שעליו לצאת בכל מחיר. מרכלים ללא כל התחשבות בשאלות של אמינות. מרבים להתרבות.
• רכלנים עצורים: ממש רוצים לרכל, אבל לא מצליחים להוציא את זה החוצה. טראומה בגיל צעיר. חינוך ויקטוריאני. מודחקים מינית. מתקשים להתרבות.
• רכלנים בארון: "אני תכף אספר לך משהו שאסור לך לספר לאף אחד אחר." הרכילות בדרך כלל כוללת האדרה עצמית והצטנעות מזויפת.
• רכלנים אובססיביים: מתמקדים בנושא אחד ויחיד: משפחת קרדשיאן (חצי מאוכלוסיית ארצות הברית), רפורמת הבריאות של אובמה (ג'ון ביינר),א טיסות שעקבותיהן לא נודעו (CNN) ואסונות (אנדרסון קופר).ב
א. פוליטיקאי אמריקאי שהיה מנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים בעת העברת רפורמת הבריאות, וממובילי ההתנגדות לחקיקתה והניסיונות לבטלה (כל ההערות הן של המתרגמת).

ב. אחד ממגישיה הבולטים של רשת החדשות CNN.

• רכלנים תמימים: בלתי מזיקים. לרוב מרכלים על אנשים שאתם לא מכירים.
• רכלנים רעילים: אתם יודעים טוב מאוד מי אתם.
עבור אנשים רבים, רכילות היא סוג של סובלימציה. סובלימציה היא מילה מפוצצת שפסיכואנליטיקאים המציאו כשחברות התרופות איימו להביא אותם לפשיטת רגל. המילה מתייחסת למתן ביטוי מקובל לדחפים תוקפניים. במקום להרוג זה את זה בדו־קרב, אנחנו ממציאים ומדליפים מידע מביך על יריבינו באמצעות פייסבוק, טוויטר ו"פוקס ניוז". אם חושבים על זה ברצינות, לסובלימציה באמצעות רכילות יש בעצם תרומה די חיובית לרווחה הבינאישית.
הפונטקס הפרה־פרונטלי
אזור חדש במוח, הנקרא הפונטקס הפרה־פרונטלי, עתיד להחליף את הקורטקס הפרה־פרונטלי אצל אנשים שמשתמשים בטלפון שלהם לשליחת מסרונים בלתי פוסקת ובכך מאיימים על הרווחה הקהילתית. מהתגלית המדאיגה, שהתפרסמה בגיליון האחרון של Nature, עולה שלאובססיית שליחת המסרונים קיים כעת ייצוג פיזי. מוחם של שולחי מסרונים כפייתיים מכיל צביר תאים דמוי אנדרואיד שמוקף באורות מהבהבים המזכירים יישומוני אייפון. הפונטקס הפרה־פרונטלי נמצא בין הקורטקס הפרה־פרונטלי לגולגולת. חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס גילו שככל שאדם שולח יותר הודעות, כך גדל הפונטקס שלו וקטן הקורטקס שלו. מדענים חוזים ששולחי מסרונים נלהבים יאבדו את כל הקורטקס הפרה־פרונטלי שלהם בתוך שש עד שבע שנים, מה שיביא להשלכות קטסטרופליות להם עצמם ולחברה כולה.
לאלה מכם שאינם יודעים מהם תפקידי הקורטקס הפרה־פרונטלי (המכונה גם קליפת המוח הקדם־מצחית), מדובר באזור במוח שמעורב בקבלת החלטות, תהליכים קוגניטיביים מורכבים, תכנון, חיזוי תוצאות, דיכוי התנהגויות בלתי מקובלות, הבחנה בין טוב לרע והתנהגות אתית באופן כללי. מומחי בריאות מזהירים מפני ההשלכות האיומות הצפויות לחברה משוללת קורטקס פרה־פרונטלי, אבל ד"ר טרנקווילו מהמכון הפסיכיאטרי של מיאמי חושב אחרת. לפי דבריו, "80 אחוז מהאנשים בעיר ממילא מתנהגים כאילו אין להם קורטקס, ובכל זאת כולנו עדיין כאן. אלה הם פני העתיד. מיאמי היא הסנונית המבשרת את עתידה של ארצות הברית כולה." לשכת המסחר של מחוז מיאמי דייד רואה בכך הזדמנות מצוינת למשוך לאזור עסקים חדשים ומרכזי מחקר. "ההתפתחות הזאת מסתמכת על החוזקות שלנו," אמר אחד מדוברי הלשכה. "התרגלנו כל כך לאנשים חסרי קורטקס פרה־פרונטלי, שערים אחרות יכולות ללמוד מאיתנו." "בואו לעולם שאין שני לו. בקרו במיאמי, העיר חסרת הקורטקס הפרה־פרונטלי."
ובינתיים, איגוד הפוליטיקאים המורשעים של דרום פלורידה פרסם הצהרה המעידה על כוונתו לקרוא לפסילת משפט בכל 278 המקרים שבהם נגזר על חבריו עונש מאסר. "כולם חשבו שאנחנו פושעים, אבל אנחנו לא אשמים. שליחת מסרונים היתה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלנו. זאת לא אשמתנו. התגלית הזאת מוכיחה שאנחנו חפים מפשע. זאת לא אשמתנו שאיבדנו את הקורטקס הפרה־פרונטלי שלנו מרוב שליחת מסרונים. כשנצא מהכלא, נתבע את חברות הסלולר על המצאת המסרונים."
בכיר בתעשיית הטלקומוניקציה, שביקש להישאר אנונימי, אמר לסוכנות הידיעות אָסוֹשיאֵייטֶד פּרֶס שהוא ועמיתיו כבר החלו לחסוך כסף עבור התביעות. "זה יתפוצץ בגדול! זה יהיה הרבה יותר גדול מהסכמי הפשרה של חברות הטבק." וחוץ מזה, הוא אמר לי, "שליחת מסרונים תהיה כאין וכאפס לעומת הסלפי." הסלפי, צילום עצמי בסמארטפון והעלאת התמונה לרשתות החברתיות, נעשה פופולרי כל כך עד שהמילה "סלפי" נבחרה למילת השנה של 2013. "יותר ויותר אנשים מסלפפים בזמן נהיגה."
שולחי המסרונים, מצדם, טוענים שהמדינה אינה משקיעה די מאמצים להגן עליהם מפני המכשירים שלהם. "לא מזמן עבר בפלורידה חוק למניעת שליחת מסרונים בזמן נהיגה, אבל הוא בלתי אכיף בעליל," אמר לי בחור בן עשרים ושש תוך כדי שליחת מסרונים בזמן נהיגה על הכביש המהיר סמוך לשוטר, ששלח גם הוא מסרונים תוך כדי נהיגה. ואכן, בחינה מדוקדקת של שיעור ההרשעות שהתקבלו מאז הועבר החוק החדש מראה שמספר האנשים שהורשעו נמוך יותר ממספר האנשים שהצליחו להיכנס לאתר הרישום של רפורמת הבריאות כבר בניסיון הראשון.ג
ג. אתר הרישום של רפורמת הבריאות של אובמה שהושק בתחילת אוקטובר 2013, קרס בשבועות הראשונים לפתיחתו.

כשפניתי למשרד המושל כדי לדבר על שיעור ההרשעות המחפיר בפלורידה, אמרה לי אחת הדוברות, "שליחת מסרונים היא עובדה קיימת. אלה הם פני העתיד. וחוץ מזה, אין לנו מקום בכלא לשולחי מסרונים. יש בפלורידה יותר מדי מקרי הונאה של ביטוח רפואי ושחיתות פוליטית. יש גבול למה שבתי הכלא שלנו מסוגלים להתמודד איתו." "לא מפריע לכם שאנשים מעורבים בתאונות דרכים כי הטלפונים שלהם מסיחים את דעתם?" שאלתי. "זה שוק חופשי," היא אמרה. "הממשלה צריכה להפסיק להתערב לנו בחיים. שליחת מסרונים תוך כדי נהיגה היא בחירה אישית," היא אמרה. "ומה עם זה שהסוכנות לביטחון לאומי מרגלת אחרי כולנו?" אמרתי, והיא ענתה, "כשהמושל סקוט יהיה נשיא ארצות הברית, הוא ייפטר מהסוכנות לביטחון לאומי ומכל מחלקת המשפטים. הוא יפריט את מנגנון אכיפת החוק ואת בית המשפט העליון." אך לדבריה הוא עובד על רעיון לתיקון. "פתרון אחד שמר סקוט חושב עליו הוא להעניק לכל תושב פלורידה מכונית גוגל - כזאת שלא מצריכה נהג - ומשקפי גוגל כדי לרגל אחרי דמוקרטים." "ואיך הוא מתכוון לממן את כל זה?" שאלתי. "גוגל תעניק לכל תושב פלורידה מכונית וזוג משקפיים, והמושל יעניק לגוגל את כל מיאמי, בכלל זה את התושבים הנוכחיים והעתידיים."
גם עורכי הדין אינם מעוניינים באכיפת החוק, שכן הם גובים מהלקוחות שלהם תשלום לפי מילה. "אם הלקוחות שלנו יושבים בכלא, הם לא יכולים לשלוח לנו מסרונים כי לוקחים מהם את הטלפונים ובכך שוללים מאיתנו מקור הכנסה חדש," אמר לי מר ליגל. "מוטב לנו שהלקוחות שלנו יישארו מחוץ לכלא, שם הם יכולים לשלוח מסרונים בזמן נהיגה." מר ליגל סיפר לי גם שעולם עריכת הדין מצפה בכיליון עיניים לעוד הרבה לקוחות חסרי קורטקס. יתרה מזאת, בתי הספר למשפטים מקדמים בברכה את הרעיון של חברה חסרת קורטקס, בעיקר בתקופה שבה שיעור הנרשמים נמוך.
כשתחקרתי כמה שולחי מסרונים כפייתיים בנוגע להרגלי שליחת המסרונים שלהם, הם סיפרו לי שהם סובלים מחרדת החמצה. הם לא מפסיקים לשלוח מסרונים ולהציץ בדפי הפייסבוק שלהם כי הם רוצים להיות הראשונים שיֵדעו שהחבר הכי טוב שלהם סבל משלשול.
סדר וארגון
סדר וארגון נמנים עם מרכיביה הבסיסים של הרווחה התעסוקתית, אך למרבה הצער רק 0.000000000000001 אחוזים מהאוכלוסייה יכולים לטעון באמת ובתמים שהם מאורגנים: דודתי אֶאוּסֶבּיָה ואני. כיוון שהיא נפטרה לפני יותר מעשרים וחמש שנה, גורל הסדר בעולם מונח כעת על כתפי בלבד. כדי להיות מאורגן, אדם צריך נייר ועיפרון או אחת משלושה מיליון האפליקציות הטוענות שהן עוזרות לאנשים בארגון, ניהול זמן, תעדוף, קביעת פגישות, הצבת מטרות, הגדרת יעדים וסילוק ריח רע מהפה - כל המרכיבים ההכרחיים להצלחה בעבודה.
אם אתם דומים לרוב האנשים, ודאי תבזבזו 278 שעות על בחירת האפליקציה הנכונה לחיסכון בזמן מתוך המבחר בחנות האפליקציות. אחרי שתורידו אותה, תשתמשו בה בערך שלוש דקות עד שתקבלו אימייל מאח שלכם שאומר לכם שאתם מוכרחים לצפות בהרצאת TED חדשה על פרודוקטיביות. בדיוק כשתתכוננו ללחוץ על הקישור, דעתכם תוסח ממגוון של חלונות קופצים עם הצעות לרכישת כרטיסים לשיט, ויאגרה ובתים מעוקלים. עד שתהיו מוכנים לצפות בסרטון העוסק בפרודוקטיביות תקלטו שאתם צריכים כבר ללכת הביתה.
אחרי ארוחת הערב תשבו עם האייפד שלכם, וסוף־סוף יהיה לכם זמן לצפות בהרצאה העוסקת בפרודוקטיביות. הדובר ימליץ לכם להוריד אפליקציית הגדרת יעדים. כיוון שאתם צרכנים נבונים, לא תורידו את האפליקציה הראשונה שתופיע על צג הטלפון שלכם, ולכן תעבירו חמישים ותשע שעות בהשוואת התכונות של האפליקציות השונות, עד שלבסוף תשכחו מה חיפשתם ותתפשרו על הגרסה העדכנית ביותר של "אנגרי בירדס".
הזדהותי עם איוב גברה משמעותית מאז התחתנתי. כשבננו היה מבוגר מספיק כדי שיהיה אפשר לצפות ממנו לבצע מטלות, הזדהותי עם איוב נעשתה שלמה. הרגשתי שאלוהים הטיל עלי את המקרים הקשים ביותר של חוסר ארגון כדי שאוכיח את דבקותי במשימה של הבאת הסדר אל העולם.
אני זוכר איך זמן קצר אחרי שאורה ואני התחלנו לגור יחד בישראל, הגיע סוף שבוע שבו החלטנו לנקות את הדירה שלנו. ממש הפכנו את כל הבית כדי לעשות עבודה יסודית. באמצע כל הבלגן הזה, אורה מצאה מכתב ישן ששלחתי לה והחליטה להפסיק הכול, להישכב על המזרן החשוף ולהתחיל לקרוא את המכתב מטעמים נוסטלגיים. המעשה הזה היה בעיני מקסים ביותר, אך גם מערער ומלחיץ לגמרי. אותי תמיד חינכו שעלי לסיים מה שהתחלתי לפני שעברתי לעשות דברים אחרים, על אחת כמה וכמה דברים קלי ערך כמו קריאת מכתב אהבה ישן. השתדלתי מאוד להתנהג כרגיל נוכח פרץ הספונטניות שלה, אבל בהמשך הערב הקאתי את נשמתי.
הבלבול שחשתי רק התעצם כשפגשתי את הוריה של אורה, שבדיוק הגיעו מקנדה לרגל נישואינו. הבנתי שהגן האחראי לסדר פשוט לא נוכח במשפחה הזאת. בהדרגה עברתי ממצב של בלבול להשלמה.
בננו מתן לא הראה שום נטייה לסדר וארגון עד שמלאו לו עשרים ושתיים. אלה היו השנים המבולגנות והמלחיצות ביותר בחיי. דבר לא הכין אותי לכך. כשגרנו באוסטרליה, מתן נהג לצאת למחנה קיץ. באחת הפעמים שבהן הוא חזר מהרפתקה שכזאת, פגשנו אותו בנקודת האיסוף ונסענו הביתה. בדרך קלטנו את אחת מהנעליים שלו, זרוקה באמצע צומת. אני בטוח שהנעל נתקפה בדחף בלתי נשלט לקפוץ מהאוטובוס. הכול רק לברוח מהרגליים המסריחות של הבן שלי אחרי חודש במחנה.
בכל זאת, עם השנים ראינו כמה סימנים מעוררי תקווה. מתן היה יכול להיות מבולגן מאוד בבית הספר, אבל בכל הנוגע לשחמט התגלתה בו רמת נוירוטיות שהעניקה לנו תקווה אמיתית. כשחייו המקצועיים החלו לסבוב סביב המשחק, הכול הסתדר. יש בסיפור הזה לקח חשוב לכולנו: לכו עם החוזקות שלכם. הניחו לתשוקה שלכם להניע את חייכם, וכל שאר הדברים יסתדרו מאליהם.
בעבר פקד אותי סיוט חוזר שאני אמות ואורה ומתן לא ימצאו את מסמכי ביטוח החיים והוראות הקבורה. חששתי שהם לא ימצאו את הצוואה שלי ושכל כספי הפנסיה שלי יתועלו למימון השנה הארבעים ושמונה של המלחמה באפגניסטן; אך לא עוד. אני שמח לדווח לכם שבשבע השנים האחרונות מתן נעשה דומה לי להחריד. בתחילת לימודיו לתואר השני הוא רכש בלקברי והתחיל להתאפס, ובגדול. היו לו כתריסר תלמידי שחמט, מפוזרים בכל רחבי ניו יורק, והמערכת שלו תקתקה כמו שעון שווייצרי. במשך כמה שנים, מתן שימש כמורה לשחמט ב-NEST+m, בית ספר לילדים מחוננים ומוכשרים הממוקם בלואר איסט סייד. הוא לימד כשש מאות מתלמידי בית הספר, היה מאורגן להפליא ולאט ובהדרגה נעשה כפייתי כמו אבא שלו. התלמידים שלו זכו בכמה טורנירים ארציים חשובים, מה שיכול להעיד על החשיבות של סדר וארגון.
גם אורה נעשתה הרבה יותר מסודרת, וכעת היא מאיימת על מעמדי כדייר הנוירוטי ביותר בבית. אל תגישו לאורה לארוחת בוקר אמרנטד במקום שיבולת שועל אירית אורגנית נטולת גלוטן מחנות טבע מוכרת, ובבקשה מכם אל תבשלו את הברוקולי יותר מדי. שתים־עשרה שניות נוספות יכולות לחולל שינוי אדיר בהרכב התזונתי של ירק מצליב - לא כל שכן בשיעור הגירושים בצפון אמריקה.
ד. זרע המזכיר קינואה ונחשב למזון בריאות איכותי.

שריר העכוז הגדול
במסגרת מאמצי לשפר את רווחתי הגופנית, אני ו-55 הקילוגרמים השרירַיים שלי עוברים בכל יום את ההשפלה הקשורה להיותי המתאמן הכי צנום בחצי הכדור הצפוני. נכון, אני בריא, אבל עדיין לא יצא לי להיתקל בחדר הכושר באישה שהתפעלה מהשריר הדו־ראשי, שריר המסור הקדמי, או שריר החזה הגדול שלי, שלא לדבר על שריר העכוז הגדול. אני כל הזמן מזכיר לעצמי שאני יפה וחזק מבפנים, אבל המתאמנות בחדר הכושר מתמקדות בגודל שריר העכוז הגדול.
בחדר הכושר אני תמיד מחפש משהו שאוכל להצטיין בו, אבל אני אובד עצות. היתה תקופה שבה חשבתי שאני כנראה האדם הכפייתי ביותר בכל מרכז הבריאות והכושר של אוניברסיטת מיאמי. זה היה מקור גאווה רציני מבחינתי, עד שראיתי שני בחורים שתיעדו בכפייתיות כל תנועה שעשו. אם הם עשו כפיפת מרפק, הם מיהרו לרשום את זה. אם הם הרימו משקולת של ארבעה קילו, הם מיהרו לרשום את זה. אם הם רחרחו את בית השחי, הם מיהרו לרשום את זה. לדאבוני הרב, הפסדתי גם בתחרות הזאת.
ואז ניסיתי לזכות בתואר המתאמן הכי אופנתי. זה היה קל. הוצאתי 4,592 דולר על מכנסיים, חולצות, נעליים וגרביים מתוצרת נייקי. הבעיה היחידה היתה שנאלצתי להיפטר מכל המכנסיים, החולצות, הנעליים והגרביים מתוצרת אדידס. ראיתי די והותר אנשים שערבבו אדידס ונייקי כדי לגרום לי לפתח טרומבוזה אסתטית. מה שאני עדיין מתקשה להשלים איתו הוא העובדה שאני לובש עכשיו חולצת נייקי שעליה כתוב "לוחם מקצועי". אין שום תרחיש שאני יכול לדמיין שבו מישהו ירצה לגייס אותי ללחימה מסוג כלשהו, אולי חוץ מדו־קרב של העלבה עצמית.
אם לדבר בכנות מוחלטת, לא באמת היתה לי תחרות קשה. אם מוציאים מהמשוואה את הנשים - שמוציאות על בגדי האימון שלהן סכום גבוה כמעט כמו זה שאני מוציא על תיקי טוּמי חומים - את הגברים ידעתי שאני יכול לנצח. הגברים בחדר הכושר מתחלקים לשני סוגים: אלה שלא יודעים להתאים צבעים, ואלה שמשתמשים בחולצות הטי שלהם לניקוי המחסן. זה היה קל.
אבל אם אתם חושבים שהיה לי קשה ללכת לחדר כושר, הרי שללכת למסעדות זה סיוט. היתה תקופה קצרה (משנת 1963 עד 2013) שבה הפרעות האכילה שלי יצאו מעט מכלל שליטה. כיוון שהייתי מודאג מתופעות הלוואי המטרידות של קמח לבן (השמנה, עצירות ותסמונת המוות הפתאומי), העברתי שעות בחיפוש אחר מקומות שבהם ניתן למצוא בייגל מ-100 אחוז קמח מלא. למרבה הבושה של בננו, נהגתי להיכנס למאפיות ולשאול איזה אחוז מהבייגל הוא מקמח מלא, ואם לאנשים המסכנים שמאחורי הדלפק לא היתה תשובה בשבילי, הייתי שולח אותם פנימה לקרוא את רשימת המרכיבים וממשיך להתעקש לקבל תשובה מדויקת בזמן שאשתי ובני מעמידים פנים שהם אינם מכירים אותי.
אני שמח מאוד לדווח שהפסקתי לגמרי לאכול בייגל, אבל לא לפני שמאפיות בכל הערים המרכזיות בצפון אמריקה תלו תמונה שלי ליד הקופה עם האזהרה: אין לשרת את הלקוח הזה.
קשה להיות טבעוני, בעיקר בנסיעות. לפני כשנתיים יצאנו לחופשה בהרי בלו רידג' שבווירג'יניה. טסנו לוושינגטון ושכרנו מכונית. בדרך למלון נעשינו רעבים. אחרי חיפוש עקר אחר מסעדות גורמה טבעוניות באזור הכפרי של וירג'יניה, התפשרנו על סניף של רשת המסעדות הדרומיות קרקר בֶּרֶל. בסוף התפריט גילינו חלק שנקרא "ירקות" ובו הופיעו שלושה פריטים: מקרוני עם גבינה, רסק תפוחים בתוספת סוכר ושעועית ירוקה עם בשר חזיר. בעקבות שיחה שניהלתי עם מנהל המקום, ניתן כעת למצוא את התמונה שלי ליד הקופה בכל סניפי קרקר ברל בארצות הברית, גם היא בליווי האזהרה אין לשרת את הלקוח הזה.
מיקור המונים של הפרעות פסיכיאטריות
בריאות הנפש היא מרכיב חשוב של הרווחה הנפשית. כדי להבטיח שמומחי בריאות הנפש יהיו מודעים לתגליות העדכניות ביותר, בכל כמה שנים מעדכנת האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה את "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות". מדריך זה יצא עד כה בחמש מהדורות, שנחטפו כמו לחמניות חמות. ראוי לציין שמספר ההפרעות הפסיכיאטריות גדל בערך ב-7,982 אחוזים מהמהדורה הראשונה לחמישית, מה שמשאיר רק שלושה אנשים בכל העולם שיכולים לטעון באופן לגיטימי שהם לא מטורללים. אני לא מתכוון לנקוב בשמותיהם של האנשים האלה, כי שאר 6,334,999,485,230 האנשים כנראה יתבעו אותי על הוצאת דיבה, ורפורמת הבריאות של אובמה לא מספקת הגנה מפני מטורללים. הבעיה היא שאם לא היתה לך הפרעה פסיכיאטרית כשהתחלת לקרוא את המדריך, עד לסיום קריאתו המצב צפוי להשתנות, מה שישאיר את העולם עם שני אנשים שפויים בלבד.
האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה מואשמת על לא עוול בכפה בהמצאת בעיות פסיכיאטריות חדשות כדי לספק (א) ביטחון תעסוקתי לפסיכיאטרים (ב) מכונות נספרסו לעובדיה. כדי לסייע לאגודה להתמודד עם צרותיה הנוכחיות, חשבתי על תוכנית שתהפוך את "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות" למָנוע צמיחה של הזדמנויות כלכליות לכלל ארצות הברית, ואת האגודה לארגון המקצועי האהוב ביותר בעולם: מיקור המונים של עדכונים למדריך.
כך זה יעבוד. אנשים יגישו לאגודה הצעות להפרעות פסיכיאטריות חדשות. אם ההצעות שלהם יתקבלו, מגישיהן יקבלו הנחה של חמישה דולרים על כל פגישה עם פסיכיאטר והנחה של 15 אחוזים על תרופות עתידיות שיפותחו לטיפול בהפרעה שהם הציעו. כיוון שרק שלושה אנשים בכל העולם אינם מאובחנים כסובלים מהפרעה פסיכיאטרית, רובנו נצא נשכרים מהפתרון הזה, שבו כולם יוצאים מורווחים: המטופלים יזכו להנחה וישתתפו בתהליך הדמוקרטי והמדעי של המצאת מחלות, האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה תשפר את המוניטין הבעייתי שלה, וחברות התרופות יקבלו מאגר אינסופי של הפרעות שאפשר לנסות עליהן תרופות שלא הועילו לבעיות שלמענן פותחו במקור.
כהכנה מראש, חשבתי על חמישים וארבע הפרעות פסיכיאטריות שאני מעוניין להציע למהדורה הבאה של "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות". השלוש שנמצאות בראש הרשימה הן:
1. בלבול זהות מגדרית מונחֵה קול
2. קנאת מחלקה ראשונה
3. טראומת אוזניים גדולות
שנים רבות סבלתי מכך שאנשים ששוחחתי איתם בטלפון חשבו בטעות שאני בת המין השני. עדיין לא הצלחתי למצוא את התגובה ההולמת כשאנשים בצד השני של הקו קוראים לי גברת. כדי להימנע ממבוכה שכזאת ניסיתי לפעמים לדבר בקול גברי מאוד בטלפון, בעיקר בשיחות עם אנשי שירות לא מוכרים. צורת התמודדות חלופית היתה לומר, "מדבר איזק פרילטנסקי," אמירה שנענתה לעתים קרובות בתגובה, "איך אני יכול לעזור לך, גברתי?"
אני בטוח שאינני האדם היחיד הסובל מבעיה נפוצה כל כך, שעדיין אינה מאובחנת. לפיכך חשבתי על פתרון שיפתור אותה לנצח ויספק עבודות לא רק לפסיכיאטרים אלא גם למנתחים ולמהנדסי מוזיקה: השתלת מיתרי קול. תלמידי הנדסת מוזיקה בעלי נטיות יזמיות יוכלו ליצור תפריט של קולות גבריים לבחירה:
1. לוצ'יאנו פבארוטי
2. פלאסידו דומינגו
3. פרנק סינטרה
4. מרלון ברנדו
"אני אקח בבקשה פלאסידו, עם קצת יותר בריטון." אני בטוח שעד שאסיים לפרסם את זה יהיו לפחות עשר חברות סטארט־אפ שיתחילו לפתח את הפתרון שלי.
קנאת מחלקה ראשונה היא הפרעה שממנה סובלים מיליוני אנשים הטסים במחלקת תיירים, בעיקר אלה שטסים שעות ארוכות עם ברכיים מקופלות עד הסנטר. לא מזמן טסנו לישראל עם ברכיים וכפות רגליים צמודות למצח. כדי להבטיח שלא נחשוב יותר מדי על הרגליים שלנו, צמד אחים מקסימים בני שמונה וחמש הקפידו לבעוט בגב המושב שלי בכל פעם שהתחלתי להירדם. לאורך כל הטיסה חשבתי כמה בטח נעים עכשיו לנוסעי המחלקה הראשונה.
גם להתמודדות עם הרעה החולה הזאת יש לי כמה המלצות:
1. להדיח את הממשלה, להלאים את חברות התעופה ולבטל את המחלקה הראשונה
2. לפתח כדור שמעלים קנאה
3. להישאר בבית
טראומת אוזניים גדולות היא בעיה מאתגרת במיוחד, בעיקר כי אני שומע היטב את האנשים שאומרים לי בטלפון, "איך אני יכול לעזור לך, גברתי?" זה כנראה מצב של תחלואה כפולה: אוזניים גדולות, קול נשי. הדבר היחיד שמונע ממני לעשות ניתוח פלסטי באוזניים הוא הכסף שאני חוסך להשתלת מיתרי קול ולמושבים במחלקה הראשונה.
חוויות עדיפות על קניות, אם שורדים אותן
אשתי המקסימה והסקרנית אורה, שמקפידה להתעדכן במיטב המחקרים העוסקים ברווחה, קראה שהשקעה בחוויות עדיפה בהרבה על השקעה בקניות.3 מחקרים רציניים, שמונים יותר משני משתתפים שאינם קרובי משפחה של החוקר, מראים שאם יש לאדם קצת כסף לבזבוזים, מוטב לו להשקיע אותו בחוויות ולא בחפצים. וזאת בהנחה שהוא לא ייהרג או יצולק לנצח במהלכן.
חוקרים הדגימו שקניית חפצים אינה משפרת בהרבה את תחושת הרווחה. לחוויות, לעומת זאת, יש פוטנציאל לשפר את רמת האושר, שכן הם יוצרים מקור לזיכרונות מעוותים שמציגים את החופשות המשפחתיות באור מושלם. מחקרים על גבי מחקרים מוכיחים שקנייה של זוג נעליים אדומות, או מכונית קורבט אדומה, אינה משפרת את רמת האושר כמו חוויה משמעותית שאנחנו חולקים עם יקירינו.
המחקרים הללו שכנעו את אורה שהחליטה לשפר את תחושת הרווחה שלנו באמצעות חוויה חדשה: חמישה ימי קניות רצופים במיטב קניוני מיאמי.
היום הראשון: אוונטורה
היום השני: דולפין מול
היום השלישי: מריק פארק
היום הרביעי: דיידלנד
היום החמישי: הפוֹלס
ניסיתי לומר לאורה שעד סוף היום החמישי היא תהיה היחידה שתצבור זיכרונות, כי אני כבר אמות, אבל היא אמרה לי להפסיק להתבכיין ולהוציא קצת כסף מהכספומט למקרה שנחרוג מתקרת האשראי שלנו. היה לה כמובן תירוץ מושלם לגרור אותי לתוך כל זה. בננו מתן עמד להתחתן בקיץ, והיא התעקשה שאקנה כמה בגדים חדשים כדי להרשים את המחותנים העתידיים שלנו. וזה עוד בלי להזכיר את כל מה שאורה היתה צריכה לקנות לרגל האירוע. לא בכל יום אנחנו מחתנים את הבן שלנו, ובאמת הייתי זקוק לתחתונים חדשים.
מה שחשבתי שעומד להיות חוויה איומה התגלה כסדרה של חוויות סף־מוות מחרידות ומצלקות, שאכן נחקקו בזיכרוני. בזה אורה בהחלט צדקה. רק ביום הראשון בילינו קרוב לאחת־עשרה שעות בקניון אוונטורה בקניית מוצרים והחזרתם, במעגל אינסופי של מצוד אחר מציאוֹת, השוואת מחירים, איבוד האישה, שיחות טלפון הדדיות, אי־שמיעת הטלפון בגלל המוזיקה המעצבנת שמשמיעים בחנויות ושנועדה להחליף את שיטות עינוי השבויים המקובלות, התאמת צבעים, מאבק על חדר הלבשה, התלבשות והתפשטות, מדידת חמישים ושלושה פריטים, השארת בלגן שלם בחדר ההלבשה, קניית פריטים, סירוב להנפקת כרטיס אשראי חדש של בננה ריפבליק, סחיבת שקיות למכונית, חזרה לקניון, מציאת עסקה טובה יותר, מאבק על חדר הלבשה, עמידה בתור מאחורי עשרים ושבע ברזילאיות ועשרים ושבע מטפלות המסיעות עגלות תינוקות בגודל של רכבי ארבע־על־ארבע, תשלום והליכה למכונית כדי להשאיר שם את הרכישות החדשות ולקחת את הישנות, שאורה החליטה שצריך להחזיר כי מצאה בגד דומה בשלושים וארבעה סנט פחות ברשת צ'יקוֹז, שלרוב מתמחרת ב-0.34 אחוז יותר מאשר אקספרס, שבימי חמישי ושישי בין תשע לאחת־עשרה בבוקר מציעה הנחות טובות יותר ב-0.00021 אחוז מהמציאות שאפשר למצוא באן טיילור לוֹפט.
בינתיים לא הצלחתי למצוא בשום מקום תחתוני אינטימיסי, שלרוב אני קונה באירופה. תיארתי לעצמי שאם אפשר להשיג אותם באירופה, בטח ימכרו אותם גם בקניון אוונטורה, שגדול כמו מונטנגרו ולוקסמבורג גם יחד. לדאבוני הרב, שום חנות באוונטורה לא מוכרת את תחתוני הכותנה של אינטימיסי עם חגורת הגומי האלסטית שמורכבת מ-93 אחוזי כותנה ושבעה אחוזי לייקרה.
בנחישותי להשיג את התחתונים היחידים שמתאימים במיוחד לאנטומיה האירופית שלי, נכנסתי מהאייפון שלי לאתר של אינטימיסי בזמן שאורה השאירה אותי באזור פריקת הבעלים שבלופט, עם כל שאר הזכרים המעולפים. אתר אינטימיסי ציין עשרים ותשע ארצות שבהן אפשר למצוא חנות, כולל קטאר, קרואטיה וערב הסעודית, אבל מעוז הצרכנות המוכר בשם ארצות הברית לא נמנה עמהן. אחרי שהשלמתי שנגזר עלי לקנות באינטרנט, גיליתי שאי־אפשר לקנות תחתוני אינטימיסי באינטרנט מארצות הברית, מה שיכול לשמש עילה לנקמה ולפלישה צבאית לארץ שמייצרת את אינטימיסי. אך כל המכשולים הללו לא הרתיעו אותי. במקום זאת חשבתי שאהיה הראשון שיפתח חנות אינטימיסי בארצות הברית, מה שיעשיר את הוני עד כדי כך שאוכל לשבט את עצמי ולשלוח את הכפיל שלי להתלוות לאורה לקניון.
הפן המלמד
ההישג האולטימטיבי בתחום הרכילות הוא גילוי זהותם של בוגדים בבני הזוג שלהם. באוגוסט 2015 פרסם האקר מידע אישי על משתמשי אשלי מדיסון, שירות אינטרנטי המעודד קיום רומנים מחוץ לנישואים. הסיסמה של האתר היתה: "החיים קצרים, כדאי לך לנהל רומן". הרכלנים חגגו. גילוי זהותם של הבוגדים עורר בהם תחושת שמחה לאיד. שמחה לאיד היא הנושא העיקרי של המחזמר המצחיק עד דמעות "אבניו קיו" וגם מה שעומד בבסיסה של כל רכילות.
אבל למה שאנשים יפיקו הנאה מצרות של אחרים? בעיקרון, מדובר במנגנון הגנה עצמית. אנחנו משווים את עצמנו ללא הרף לאנשים אחרים. הערך שלנו כבני אדם נקבע על סמך הצלחתנו בחיים, בהשוואה לאחרים. במקום להתמקד בדברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצבנו ­- משימה קשה ומסובכת ­- אנחנו בוחרים בדרך הקלה ומשמיצים אחרים. אנחנו ממעיטים בערכם של אחרים כדי להעלות את קרננו בעיני עצמנו. הדיבור הפנימי הלא־מודע שלנו אומר משהו כזה: "אם דייוויד מופקר וונסה מטומטמת, אני כנראה הרבה יותר טוב/ה מהם."
הפצת שמועות והנמכת הזולת יוצרות תרבות רעילה. סוזן פיסק, פסיכולוגית מאוניברסיטת פרינסטון, כתבה ספר שנקרא Envy Up, Scorn Down. 4 הספר מסביר את הנטייה שלנו להשוות את עצמנו לאחרים ואת הפיתוי שלנו להמעיט בערכם או לקנא בהם. אמנם מעט רכילות תמימה עשויה להיות מהנה, אבל עלינו לוודא שאיננו עוברים את הגבול. אין ספק, רכילות היא רק צד אחד של המטבע במערכות יחסים. אנשים יודעים להפגין גם אמפתיה וחמלה בדרכים שמועילות מאוד, הן לצד הנותן והן לצד המקבל. בספר הזה נתבונן בשני הצדדים של מערכות יחסים, הן השלילי והן החיובי, ונראה כיצד הם קשורים לתחושת הרווחה הכללית.
בסיפור שעוסק ברכילות אנחנו מתחילים לראות כיצד היבטים שונים של רווחה קשורים זה לזה. הרווחה הבינאישית שלנו קשורה מאוד לרווחתנו הנפשית. חוסר ביטחון מביא אותנו לדבר רעות על אנשים אחרים, מה שעלול בסופו של דבר לכרסם בתחושת הרווחה הקהילתית, מה שמוביל אותי לסיפור על הפונטקס הפרה־פרונטלי.
במבט ראשון, לא נראה שזה סיפור שעוסק ברווחה קהילתית, אבל כשחושבים על ההשפעה שיש לשליחת מסרונים תוך כדי נהיגה על קהילת הנוסעים כולה, מבינים מהר מאוד עד כמה רחבים ממדי ההשפעה של נהגים חסרי אחריות. נסו לשוות בדמיונכם עיר שבה אנשים עוסקים בשליחת מסרונים תוך כדי נהיגה ועושים תאונות על ימין ועל שמאל, לעיר שבה הנהגים מנומסים ואדיבים. בתרחיש הראשון, עד שאתם מגיעים לעבודה אתם כבר פקעת עצבים. בתרחיש השני, יש לכם הרגשה טובה שאתם חיים בסביבה תרבותית. ההשפעה הזאת, אגב, רלוונטית לא רק לנהגים, אלא גם להולכי הרגל. כשגרנו בקנדה, ברגע שהתקרבנו למעבר חצייה, הנהגים האטו. במיאמי, כשנהגים קולטים שאתם קרובים למעבר החצייה הם מאיצים.
בהנחה שהצלחתם להגיע לעבודה בשלום, ויש לקוות שגם בזמן, תרצו לעשות כמיטב יכולתכם. סדר וארגון הם הנושאים שבהם עוסק סיפורנו השלישי. השמירה על סדר היא אתגר רציני עבור אנשים רבים שדעתם מוסחת מבליל הגירויים המפציצים את מסכי המחשב שלנו. אם לא תתפקדו היטב בעבודה, הדבר יפגע ודאי ברווחתכם הנפשית, רמות המתח הנפשי שלכם יעלו ורווחתכם הכלכלית תרד. כדי להתמודד עם הכול תלכו לחדר הכושר, אבל אם אתם נוירוטים כמוני, במקום ליהנות, לא תפסיקו לדאוג בנוגע למראה שלכם, להשוות את עצמכם לאחרים ולחוש ייאוש בנוגע לגודל השרירים שלכם, מה שמביא אותנו לנושא הקבלה.
בושה היא רגש די נפוץ. הלא־מודע שלנו מתמודד איתה בשלל דרכים. חלומות רבים סובבים סביבה. הבושה היא אויבת הרווחה הנפשית. השלמה עם המראה (והקול) שלנו היא משימה פסיכולוגית עצומה. בוז'י הרצוג לוקח שיעורי פיתוח קול כדי להישמע גברי יותר. האופן שבו אנחנו נראים ונשמעים משפיע על האופן שבו אנחנו נתפסים.
קבלה של מגוון סוגי מראות וקולות היא בשליטתנו. עלינו לאהוב את עצמנו, אבל יעזור מאוד אם נרגיש שאחרים אוהבים ומקבלים אותנו. למדתי לחיות היטב עם אוזני הגדולות וקולי הנשי, אבל אם אנשים בצד השני של הקו היו מקשיבים לי כשאני אומר להם מדבר איזק, זה היה טוב יותר. במחשבה נוספת, אולי כדאי לי להגיד מדבר מר איזק.
וכפי שמדגימים הסיפורים על שריר העכוז הגדול ועל מיקור ההמונים, יש לי ניסיון אישי בתפיסה עצמית שגויה של מאפיינים שלי כפגמים. אולי גם לכם יש ניסיון דומה. כמה מהם אולי עדיין מעוררים אצלכם מחשבות טורדניות או התנהגויות כפייתיות. מה שעוזר מאוד במקרים כאלה הוא הסתמכות על יתרונות בתחומי חיים אחרים. אני לעולם לא אהיה שרירי כמו יו ג'קמן, אבל אולי אוכל להצטיין בדברים אחרים בחיים, כגון עבודה, משפחה ומערכות יחסים. אלה הרי חלקים חשובים בחיים. וזאת הסיבה שלמרות שנאתי הרבה לקניות, אני מתלווה לפעמים לאשתי כשהיא מבקרת בקניון. אני אף פעם לא מחמיץ הזדמנות לחלוק איתה חוויות משותפות. קניות רחוקות מלהיות הדבר שמסב לי אושר, אבל למדתי להתפשר, ואורה למדה להגביל את החשיפה שלי לשלטי מבצעים.
הגדרת מושג הרווחה
כפי שהסיפורים מדגימים, רווחה היא מצב עניינים חיובי בשישה תחומי חיים: הבינאישי, הקהילתי, התעסוקתי, הגופני, הנפשי והכלכלי. יש קשר הדוק בין תחומי הרווחה השונים ובין תחושת הרווחה הכללית.5 ככל שעולה רמת הרווחה שלנו בתחום כלשהו, כך עולה גם רמת הסיפוק הכללית שלנו מחיינו. הסוד הוא ללמוד כיצד להתקדם בכל אחד מהתחומים, צעד אחר צעד. ואכן, כדאי לנו לחתור לשגשוג בכל תחומי החיים, אבל החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים להתחיל לשפר את חיינו באמצעות התמקדות בחוזקות ובהזדמנויות לשינוי. אנחנו לא חייבים לערוך שינוי דרמטי בכל התחומים בבת אחת. אנחנו יכולים להתחיל לערוך כמה שינויים קטנים בהיבט אחד של חיינו. הצלחה בתחום אחד תבסס את הביטחון שלנו בשיפור של תחומים אחרים. מחקרים מראים שניצחונות קטנים יכולים לחזק בנו את הביטחון ביכולת לערוך שינויים גדולים יותר.6 כפי שנראה לכל אורך הספר, קיימות הזדמנויות רבות לקידום רווחתנו.
כשאנשים חושבים על רווחה הם הרבה פעמים חושבים על רווחה כלכלית, אבל זהו רק היבט אחד מתוכה. התחומים האחרים חשובים לא פחות. יתרה מזאת, הם פועלים במשולב. יחסים בריאים מפחיתים מתח נפשי ומשפרים את הרווחה הנפשית והגופנית. הם גם מחזקים את המערכת החיסונית ומגבירים את החוסן הנפשי.7 תחושת קהילתיות מגבירה את החיוניות הנפשית והגופנית,8 וכך גם הרווחה התעסוקתית.9
תחומי הרווחה משפיעים זה על זה בדרכים מעניינות. ככל שתחושת הסיפוק שלנו מאחד מהם, למשל התחום הבינאישי, גבוהה יותר, כך גדלים הסיכויים שנהיה מרוצים מחיינו באופן כללי.10 כמו כן, חוזקות בתחום רווחה מסוים יכולות לפצות על חולשות בתחומים אחרים. אדם יכול לחוות קשיים גופניים, אולי אפילו נכות, אבל רמות גבוהות של סיפוק בתחום הבינאישי, התעסוקתי, או הנפשי יביאו אותו לחוש סיפוק כללי מחייו. הידיעה שתחומים חזקים יכולים לפצות על התחומים החלשים עשויה להיות מועילה מאוד. במקום להתרכז רק בדרכים שבהן אנחנו יכולים להתגבר על חֲסָרים, אנחנו יכולים גם לחשוב על יצירת עושר בתחומי החיים הנתונים יותר להשפעתנו.11
אבל עושר הוא לא רק עניין של כסף; ממש לא. עושר מתייחס להון גם בהיבטים הבינאישיים, הקהילתיים, התעסוקתיים, הגופניים והנפשיים של החיים.12 כולנו מכירים את הקונספט של הון כלכלי, ומאז שנות התשעים שמענו רבות על הון חברתי. הגישה שלי מרחיקה לכת עוד יותר וטוענת שאנחנו יכולים לצבור הון ועושר בכל תחומי הרווחה. מאגר של רגשות חיוביים, המבוסס על קשרים תומכים, יכול לשרת אותנו היטב בעתות מצוקה.13 קהילה אכפתית, עשירה בחמלה, יכולה להקל התמודדות עם חולי ובידוד.14 משאבים כספיים מאפשרים לנו לצאת לחופשות בלתי נשכחות ולהעמיק קשרים עם בני משפחה וחברים.15 הון נפשי ואינטלקטואלי יכול להיתרגם לעבודות מצוינות. יסודות בניין יציבים יכולים לתמוך באבני בניין רעועות.16
תחושת רווחה נובעת מבריאות, עושר ומשמעות בכל היבטי החיים. עלינו לחתור להצטיין בכל תחומי הרווחה. החדשות הטובות הן שיש כל כך הרבה תחומים בחיים וכל כך הרבה דרכים להיות מאושרים יותר, עשירים יותר וחכמים יותר, שכמה מהן בוודאי ידברו אליכם. אתם יכולים להתחיל בתחום הרווחה שהכי מעניין אתכם, או זה שנראה לכם הכי קל, ומשם להתקדם לתחומים המאתגרים יותר. אם אתם רוצים להיות עשירים יותר, יש כמה דרכים שתוכלו ליישמן. כל פרק בספר מכיל שני חלקים שמציעים יישומים מעשיים: האחד הוא הכירו את עצמכם, עזרו לעצמכם והאחר הוא הכירו את הזולת, עזרו לזולת. בחלקים האלה אני דן בדרכים שבהן ניתן להחיל את העקרונות שלמדנו על החיים האמיתיים.
אושר ורווחה
שמתי לי למטרה לקדם אושר נוסף על רווחה, אבל האם לדעתכם שני הדברים האלה זהים? הם קשורים זה לזה, ללא ספק, אך הם אינם זהים. אושר מתייחס להנאה וסיפוק רגעיים. כשאתם צוחקים ומבלים או אוכלים גלידה בטעם האהוב עליכם, אתם חווים אושר. רווחה, לעומת זאת, מתייחסת לתחושת סיפוק מהחיים בכללם ומהיבטים מסוימים בהם. כדי לשפוט את רווחתכם, עליכם לחשוב על חייכם ולבחון את מרכיביהם הייחודיים. אושר מבוסס על רגשות רגעיים, ואילו רווחה נסמכת על הערכות המצטברות לאורך זמן.
אבל יש עוד דרך שבה אושר ורווחה נבדלים זה מזה. כדי לחוות רווחה לאורך זמן, חייב להתקיים חיפוש אחר משמעות. לפעמים המאמץ להשיג את מטרותינו כרוך בסבל. אנחנו עובדים בחריצות ושוקדים על לימודינו. אנחנו דוחים סיפוקים. אנחנו מוותרים על פעילויות מהנות כדי לסיים פרויקטים. הקורבנות הללו לאו דווקא מסבים לנו אושר, אבל הם מעוררים בנו גאווה על כך שהשגנו דבר מה בעל משמעות.17
משמעות היא תולדה של מסירות למטרה רבת ערך: אהבה, חמלה, אמונה, שלום או איכות הסביבה. הישגים אישיים בספורט, מדע או עסקים יכולים להעניק לאדם תחושה של משמעות ושל מטרה. יש בהם יותר מסתם הנאה או אושר רגעיים. הפעילויות האלה מסמלות מעורבות והזדהות עם מטרות וערכים. אנשים מוצאים משמעות במגוון רחב מאוד של דברים. חלקם עשויים להביא לאושר וחלקם לא, אך נראה שכולם תכליתיים ומונחי ערכים.
ואולם למרות ההבדלים הרבים בין אושר לרווחה, קיים קשר אמיץ בין השניים. קשה לדמיין רמות גבוהות של רווחה אם זוכרים רק רגעים איומים. הרי בסופו של דבר, כשאנחנו נשאלים עד כמה אנחנו מרוצים מחיינו, אנחנו חושבים על חוויות. אם רוב הזיכרונות שצצים במוחנו באותו רגע מדכאים, נתקשה לדווח על רמות גבוהות של רווחה. עם זאת, גם אם אנחנו מתקשים מאוד להשיג מטרות בעלות ערך, השגתן עשויה לעורר בנו אושר וגאווה.
משמעות ותחושת ערך
רגעים טובים ומאושרים הם תולדה של שמחה וצחוק. רווחה היא תולדה של תחושת ערך ותחושת משמעות. כשנלמד על מרכיבי הרווחה ועל האסטרטגיות לשיפורה, נראה כיצד הם מתקשרים לתחושות החשיבות והמשמעות. משמעות נגזרת מהתחושה שאנחנו מחוללים שינוי בעולם באמצעות תשוקה, מסירות, דבקות במטרה, מימוש ומחויבות למערכת של ערכים ואמונות. תחושת ערך, לעומת זאת, נגזרת מהתחושה שאנחנו משנים, שאנחנו תורמים, שאנחנו יכולים לחולל שינוי. בקיצור, היא נגזרת של הכרה והשפעה.18
יש לנו צורך עמוק להרגיש מוערכים ומועילים. כשהצרכים הללו אינם מתממשים, אנחנו שוקעים בהתנהגויות לא בריאות שמתבטאות בחֶסֶר או בהגזמה. הכרה נובעת מהטיפול שאנחנו מקבלים מאחרים. ככל שהמסרים שאנחנו מקבלים בילדותנו חיוביים יותר, וככל שתשומת הלב שאנחנו מקבלים רבה יותר, כך אנחנו גדלים להיות מבוגרים בטוחים יותר. אך כדי שילדים יגדלו גם להיות מבוגרים הוגנים ואכפתיים, יש ללמד אותם לגלות אכפתיות גם כלפי אחרים.
הצורך שלנו באישור דורש שאנשים אחרים יבחינו בנוכחותנו ובערכנו. כשהצורך הזה לא בא על סיפוקו, או כשהוא מטופח יתר על המידה, קיים חשש שנפתח דרישה מוגזמת לתשומת לב, או חרדה מפני אינטראקציות חברתיות. המצב הראשון מבין השניים יוליד תחושה של זכאות ("מגיע לי") ונרקיסיזם, ואילו המצב השני יוליד תחושה של אי־נראות והכחשה עצמית. אם הזדמן לכם להיתקל באנשי ה"מגיע לי", ודאי שמתם לב שהם מדברים בעיקר על עצמם, מפגינים עניין מועט באחרים ובקושי מתייחסים אליכם. העולם שלהם סובב בעיקר סביב עצמם. מצד שני, אם נתקלתם באנשים הסובלים מחרדה חברתית, ודאי שמתם לב שקשה להם להישמע. נדרש כישרון כדי לדובב את הסובלים מחרדה ולרסן את אלה הנפוחים מחשיבות עצמית.
כדי לחוות תחושה של חשיבות אנחנו זקוקים לא רק לאישור עצמי אלא גם לאישור חיצוני. האהבה, תשומת הלב, האמפתיה והקבלה שמרעיפים עלינו אחרים תורמים תרומה חשובה מאין כמותה לתחושת הרווחה שלנו. ככל שאנחנו זוכים לטיפוח רב יותר, כך גדלים הסיכויים שנרצה להנכיח את עצמנו ולהותיר את חותמנו בעולם.19 אנחנו רוצים לבסס אוטונומיה והגדרה עצמית כבני אדם ייחודיים. אנחנו מנסים להשיג אוטונומיה ועצמאות באמצעות שליטה חיצונית. אנחנו מעריכים את היכולת להתבטא ולקבל החלטות. אנחנו מחפשים הזדמנויות לחתור להשיג את מטרותינו ללא הפרעה.20
כשאנשים מרגישים שהם אינם יכולים להשמיע את קולם - בבית, בלימודים, בעבודה או בקהילה - הם מרגישים משוללי כוח. חֶסר בהגדרה עצמית פוגע בתחושת העצמי שלנו. מצבים של דיכוי גוזלים מאנשים את היכולת לבטא עצמאות נפשית ורוחנית. אבל אין ספק שעודף של הגדרה עצמית עלול לבוא על חשבונם של אחרים. המוטו לכו בדרכי או לכו לעזאזל לא ממש מקדם אחווה ושיתוף פעולה. לכן תחושת החשיבות אינה סובבת אך ורק סביב עצמנו. אכפתיות ודאגה כלפי אחרים מייצרות משמעות ומשמשות כתרופת נגד להתנהגות אגוצנטרית.21
המתנה הטובה ביותר שאנחנו יכולים להעניק לאדם אחר הוא סביבה תומכת. מחקרים רבים מתעדים את היתרונות שזוכים להם ילדים הגדלים במשפחות חמות ואוהבות. למרבה הצער, מחקרים רבים מראים גם את ההשפעות המזיקות של ילדוּת בסביבה מלאת מתחים, שבה המבוגרים נעדרים והילדים סובלים מהזנחה. טיפוח משפיע השפעה עצומה על ילדים. וההשלכות עשויות להימשך לאורך כל החיים. אם שנותינו המוקדמות לא עברו עלינו בסביבה מטפחת ומעניקה, לא נרגיש בבגרותנו שמעריכים ומוקירים אותנו.22
השאיפה למסוגלות היא חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי. הן ילדים והן מבוגרים רוצים לחוש שהם בעלי מיומנויות ושליטה על סביבתם. אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו מסוגלים לעשות דברים. זה בולט מאוד אצל ילדים, שנהנים לרכוש כישורים חדשים, כגון הליכה ואכילה עצמאית. כמבוגרים אנחנו עוסקים באמנות ובעבודה כדי לחולל שינוי. אנחנו משתוקקים לחוש מה שנקרא בפסיכולוגיה "סוכנות", התחושה שביכולתנו לפעול ולהשפיע. אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו נוטלים חלק פעיל בעולם.23 כשהרצון הזה מסוכל, או זוכה לטיפוח יתר, אנחנו מוצאים את עצמנו עם אחת משתי אפשרויות בלתי מוצלחות: שאיפה לשלוט באחרים או פחד מחוסר אונים. אם לא נצבור מספיק חוויות של מיומנות ומסוגלות, ננסה לפצות על החסכים בכך שנהפוך לשתלטניים ורודניים או שנפסיק לגמרי לנסות לחולל שינוי ונחוש חסרי אונים ומדוכאים. זוהי הסיבה שטיפוח תחושת ערך בריאה באדם היא עניין כה חיוני.
הכרה והשפעה, המרכיבים הבסיסיים של תחושת הערך, נוכחים בכל תחומי הרווחה. התחום הבינאישי מספק הזדמנויות רבות להרגיש אהובים, מוערכים ונחשבים. כך גם הזירות הקהילתיות והתעסוקתיות, שבהן אנחנו מתקשרים עם עמיתים ומעסיקים שיכולים לתמוך בנו או להתעלם מאיתנו.
השפעה, ההרגשה שביכולתנו לחולל שינוי, באה גם היא לידי ביטוי באינטראקציות שלנו עם בני משפחה, חברים, עמיתים וחברי קהילה. אנחנו יכולים להרגיש יעילים גם כשאנחנו עומדים באתגרים בתחום הגופני, הנפשי והכלכלי ומקדמים את רווחתנו.
לסיכום, אנשים שמגיעים מסביבה מזניחה מגיבים באחת משתי דרכים עיקריות. הם נמנעים מקשרים בשל פחד מדחייה, או שהם מנסים לפצות על החסך בדרישה מוגזמת לתשומת לב. אף אחת מהדרכים הללו אינה בריאה. סיכול, או טיפוח מוגזם, של הצורך בהכרה מקדם תהליכים שליליים. בדומה לכך, סיכול, או טיפוח מוגזם, של הצורך לחולל שינוי עלול להביא לשתלטנות או לחוסר אונים. הכרה והשפעה באות לידי ביטוי בכל תחומי החיים, ולכן, כפי שנראה בהמשך, הן מייצגות מערכת של צרכים אנושיים בסיסיים.
צרכים וערכים
צרכים יש לייצג בערכים ובפעולות. כדי לקדם רווחה אישית, בינאישית וקהילתית, עלינו להיות ברורים בנוגע לערכים שאנחנו תומכים בהם ולפעולות שאנחנו שואפים לבצע.24 בחלק הקודם הוזכרו בעקיפין כמה צרכים בסיסיים. בחלק הזה נדבר עליהם במישרין ונתרגם אותם לכדי ערכים.
דאגה עצמית
הערך הזה משקף את הצורך בביטחון וברווחה אישית. ההישרדות שלנו עצמה תלויה בכך שנדאג לעצמנו. אולי נראה מיותר לדבר על כך, אבל יש אנשים שמזניחים את גופם ומענישים את מוחם. חשבו על אנשים שסובלים מהפרעות אכילה או מהדחף להשחתה עצמית. במידה מסוימת, גם אנשים שסובלים מדיכאון מתייחסים רע לעצמם. הם שוקעים במחשבות שליליות ועוסקים בדיבור עצמי מקטין ומזלזל. אם להסתמך על מספר האנשים הסובלים מתסמיני דיכאון, הזנחה עצמית היא בעיה של ממש.
מן הסתם אפשר גם להגזים בכך ולשקוע בעיסוק יתר חסר תוחלת במראה חיצוני, תדמית וכוח. דאגה עצמית קשורה גם לקבלה עצמית. אמנם אני עדיין מנסה לדבר בקול גברי יותר בטלפון, אבל למדתי לקבל את מיתרי הקול שלי. יש לי דרכים אחרות, כנראה, לקבל אישור, בעיקר מאשתי הנפלאה, שנשבעת שהיא אוהבת את הקול שלי.
קבלה עצמית היא אבן יסוד של הרווחה הנפשית. שיפוטיות יתר כלפי עצמך וכלפי אחרים מחוללת נזק. מדיטציה היא טכניקה מוצלחת מאוד לקבלה עצמית. כאשר איננו יכולים למנוע את הופעתן של מחשבות שליליות, אנחנו יכולים ללמוד לראות אותן כמחשבות בלבד. כמו גלים מאיימים, גם הן יעברו. הן אולי נוכחות, אך הן אינן מוכרחות להכתיב לנו כיצד עלינו להרגיש בנוגע לעצמנו.25
הגדרה עצמית
האפשרות להשמיע את קולנו והיכולת להפעיל זכות בחירה הן מרכיבים חיוניים בתחושת החשיבות שלנו. תחושת העצמי שלנו תלויה ביכולתנו לקבל החלטות. על כך מתבססת ההגדרה עצמית. לחוסר היכולת לשלוט בגורלנו ישנן השלכות מסוכנות, הן לגוף והן לנפש. החיים בצל איום של כפייה, גם אם מרומז ביותר, מעורר בנו תגובת פחד. ההימצאות במצב של מתח קבוע מביאה אותנו להפריש הורמונים רעילים המזיקים לגופנו.26
בכל רחבי העולם, אנשים נאבקים בדיכוי ובכיבוש. אנשים פרטיים, קבוצות ואומות נלחמו בשן ועין לאורך כל ההיסטוריה כדי להגן על הגדרתם העצמית. זוהי הסיבה שהצרפתים פעלו לקדם את החירות כערך עליון במהפכה שלהם.
אצל ילדים רואים את הצורך בהגדרה עצמית כשהם אומרים מוקדם ככל האפשר, "אני יכול לבד." הצורך הזה לבסס את שליטתנו האישית מניע רבות מההתנהגויות שלנו. אם אינכם מרוצים מחייכם, רבים הסיכויים שמשהו, או מישהו, מתערב בהגדרה העצמית שלכם.
ואולם בדומה לדאגה עצמית, גם כאן קיימת סכנת הפרזה. אם כל מה שמעניין אותי הוא ההגדרה העצמית שלי, מעטים האנשים שירצו לשחק איתי. התעסקות בלתי פוסקת בהגדרה עצמית עלולה בקלות רבה להפוך לנרקיסיזם ולשתלטנות.27 כדי לחיות בשלום עם הזולת, עלינו לקחת בחשבון לא רק את השאיפות שלנו, אלא גם את צורכי הסובבים אותנו. כלומר, דאגה עצמית והגדרה עצמית צריכות להיות מאוזנות באמצעות תשומת לב הדדית וכבוד הדדי.
דאגה לזולת
הצורך בהכרה, החיוני כל כך לתחושת החשיבות, תלוי בדאגה ובאכפתיות. כתינוקות, קיומנו תלוי בכך שאחרים ידאגו לנו, אבל עם התבגרותנו, אנחנו נעשים סוכני דאגה ואכפתיות בעצמנו. עוד מינקות אנחנו מזדהים עם סבלם של אחרים. אנחנו נולדים עם נטיות חברתיות. בה בעת, ללא דאגה ואכפתיות מצד הזולת לא נוכל לשרוד, לא כל שכן לשגשג.28 והיופי בכל זה הוא בכך שעזרה לאחרים היא אחת הדרכים הטובות ביותר לעזור לעצמנו.
אבל סביבות מטפחות אינן צצות מעצמן. הן דורשות תכנון ועיצוב קפדניים. הורים קשובים חושבים היטב מראש מתי להביא ילדים וכיצד לספק להם סביבה אוהבת ומעשירה בלי לאבד בתוך כך את שפיות הדעת, מה שעשוי להיות אתגר לא פשוט. האויבים של דאגה הדדית הם אלימות, כפייה, הזנחה, דחייה והתעללות. ואם התעללות היא חטא של סמכות, הרי שהזנחה היא חטא של הפקרות.
חסך ביחס דואג ואכפתי עובר פעמים רבות הפנמה ומיתרגם לתחושת חוסר ערך. ילדים נוטים לעתים קרובות לפרש חוסר דאגה ואכפתיות כשיקוף של מגרעותיהם האישיות. כתוצאה מכך הם מפסיקים לאהוב את עצמם. חוסר דאגה מצד אחרים נהפך לא פעם לחוסר דאגה עצמית, וחוסר דאגה עצמית מביא לחוסר הגדרה עצמית. אך גם ההפך הוא הנכון. דאגה מצד הזולת הופכת לדאגה עצמית, שמעצימה את ההגדרה העצמית ואת תחושת השליטה שיש לאדם על חייו.
כבוד לזולת
לא כל הקשרים שלנו אינטימיים. אנחנו באים במגע עם רבים שהקשר הרגשי שלנו איתם אינו עמוק, אבל הם ראויים לכבוד מצדנו. הכרה, המרכיב הראשון של תחושת החשיבות, מושתתת על כבוד הדדי. הצורך בכבוד הוא בסיסי לא פחות מהצורך בדאגה עצמית. אי־אפשר לכונן קשר רגשי עמוק עם הרבה אנשים, מה שמובן לגמרי, אבל כן אפשר לכונן כבוד הדדי.
כבוד הדדי משמעו "יש לי הערכה כלפיך, לדבריך יש משמעות ודעתך חשובה לי גם אם היא שונה משלי." אם אני רוחש/ת לך כבוד, אבקש את רשותך, אערב אותך בהחלטות המשפיעות על חייך ולעולם לא אפחית בערכך כאדם. יתרה מזאת, לעולם לא אקטין אותך, לא אאיים עליך ולא אכפה עליך דבר. אלה הם עיקרי היחס המכבד. בקשרינו עם אנשים אחרים, אנחנו סוכני דאגה ומקבלי דאגה גם יחד. אנחנו מפגינים דאגה וכבוד כלפי הזולת, ללא תלות ברקע שלהם, ומצפים לקבל מזולתנו יחס דומה.
דאגה הדדית וכבוד הדדי מחזקים את תחושת החשיבות. ככל שאנחנו מרבים בהתנהגויות אלה, כך גדלה התרומה שלנו לתחושת ההכרה של הסובבים אותנו. בדומה לכך, ככל שאנחנו מפגינים יותר דאגה, אכפתיות וחום כלפי ילדינו, כך אנחנו מחזקים את תחושת ההגדרה העצמית שלהם. זוהי משימה הורית מאתגרת ביותר, אבל אפשר להתנחם בידיעה שזוהי הדרך הנכונה. כאב לבן בעל תחושת הגדרה עצמית חזקה, אני יודע זאת היטב. אני יודע מהם הקשיים הכרוכים בכך, אבל אני גם יודע כמה זה מתגמל.
קהילתיות
אנשים משתוקקים לתחושת שייכות וקהילתיות. הם צריכים להרגיש חלק ממשפחה ומקהילה. הצורך בהשתייכות משלים את הצורך בהגדרה עצמית. אנחנו רוצים להיות בעלי זהות עצמאית, אבל בד בבד אנחנו רוצים גם להיות חלק משבט. מציאת איזון בין שני הדחפים המנוגדים האלה איננה תמיד קלה, ולכן אנחנו זקוקים לערכים של דאגה, אכפתיות וכבוד. אם אכפת לי מכם, למרות חילוקי הדעות בינינו, אני אנהל איתכם שיחה מכבדת ונמצא דרכים להסתדר וליישב את חילוקי הדעות הללו. דאגה הדדית וכבוד הדדי הם הגשר המחבר בין הגדרה עצמית לתחושת הקהילתיות.
תחושת הקהילתיות היא תרופת נגד לבידוד וסם חיזוק לשימור עצמי. איננו יכולים לחוש שיש לנו תפקיד חשוב בעולם אם אנחנו מבודדים, ובדידות אינה מאפשרת לנו לחוש שאנחנו זוכים בהכרה או מחוללים שינוי. ללא תחושת קהילתיות איננו מצליחים לייצר תחושת חשיבות, אבל תחושת שייכות מסייעת לנו לשגשג ולפרוח.29
הוגנות
מרגע שילדים לומדים להרכיב משפט אפשר לשמוע אותם אומרים "זה לא הוגן", משפט החוזר על עצמו במגרש המשחקים, בבית ובבית הספר. תחושת הוגנות, התחושה שאנחנו מקבלים את המגיע לנו, היא מרכיב חיוני ברווחתנו. אנחנו מגיבים בחריפות להפרתה. אנחנו רגישים לכך מאוד. הפרות מהסוג הזה נחוות כפגיעה בכבודנו ומעוררות בנו הרגשה של פחיתות ערך. זוהי מתקפה רצינית על תחושת החשיבות וההכרה שלנו. חוסר הוגנות הוכח כמזיק ביותר לבריאותנו ולרווחתנו. כדי לשקם אותן, אנחנו נדרשים לעתים לשקם את תחושת ההוגנות שלנו.30 כפי שנראה מיד, ניתן להגביר את הרווחה באמצעות התאמה, כשירות והוגנות.
במשולב, ששת הערכים הללו משמשים מדריך טוב למדי לתחושת הערך. השניים הראשונים עוסקים בצרכים אישיים, השניים הבאים עוסקים בצרכים הקשורים ליחסים עם הזולת, והשניים האחרונים עוסקים בצרכים קהילתיים. כל הערכים הללו חשובים, וכולם עונים על צרכים שונים.
התאמה, כשירות והוגנות
אנחנו ממלאים צרכים ומטפחים חשיבות באמצעות התאמה, כשירות והוגנות. התאמה נגזרת מהיחס הנכון בין אדם לסביבה.31 נסיבות החיים - משפחה, עבודה, קהילה - חייבות לענות על הצרכים האנושיים, והאנשים חייבים להסתגל לנסיבות. החיים הם איזון עדין בין מה שאנחנו רוצים וקיים ברשותנו לבין מה שהנסיבות מאפשרות. לפעמים אנחנו צריכים לשנות את הסביבה כדי שהיא תתאים יותר לצרכים האנושיים. לדוגמה, אנחנו יכולים להפוך אותה למטפחת ומקבלת יותר. ולפעמים אין לנו ברירה אלא לשנות נטיות אנושיות - אנוכיות, תוקפנות - כדי להשיג התאמה מרבית למצב הנתון. תאים משפחתיים ומקומות עבודה המספקים דאגה וכבוד, מטפחים את תחושת החשיבות. סביבות שמתעלמות מאנשים יוצרות ניכור.
ביני ובין קניונים יש התאמה נוראית. אם אני שוהה בהם יותר מדי זמן, אני נעשה בלתי נסבל. אשתי יודעת את זה, ולכן היא משתדלת לקחת אותי לקניות כמה שפחות. ביני ובין בני משפחתי, לעומת זאת, יש התאמה מצוינת. אנחנו תומכים זה בזה ואוהבים זה את זה. אנחנו משתדלים ככל יכולתנו לספק סביבה מהנה ואוהבת. גם מקום העבודה שלי מתאים לי היטב. יש לי הרבה חופש לעסוק בדברים שמעניינים אותי ועמיתי נהדרים. אבל לא תמיד זה היה ככה. פעם עבדתי במקום שהיה תומך מאוד, אבל לא סיפק הרבה עניין. ההתאמה הכללית בינינו לא היתה מוצלחת, ולכן עזבתי. אבל באופן כללי אני מרגיש שדי שיחק לי המזל, שכן רבים עובדים בסביבה רעילה.
מלבד המשפחה והעבודה, גם הקהילה שלנו עשויה לספק לנו התאמה מוצלחת, לפעמים פחות ולפעמים יותר. נהגים מטורפים הופכים את הסביבה למלחיצה, כפי שהדגמתי בסיפור על הפונטקס הפרה־פרונטלי. מסעדות באזורים הכפריים של וירג'יניה אינן מתאימות לטבעונים, כפי שראינו בסיפור על שריר העכוז הגדול. אם תהפכו למושא רכילות, בעבודה או בשכונה שלכם, אני מבטיח לכם שתחושת ההתאמה שלכם למקום תפחת משמעותית. מגורים או מקומות עבודה מבולגנים יכולים להיות קטלניים לאנשים מסוימים. אם אתם מסודרים, כדאי לכם לגור ולעבוד עם אנשים שלא משאירים אחריהם בלגן. אם אתם רוצים לשרוד במיאמי, כדאי לכם לגור סמוך למקום העבודה שלכם ולהימנע מהנהגים המשוגעים, כפי שאנחנו עושים. בהכירה את הרגישויות שלי, אורה התעקשה לקנות בית קרוב לאוניברסיטה. אנחנו קוטפים את פירות ההחלטה הזאת מדי יום.
לדיון הזה יש צד מעשי מאוד. האם יש התאמה טובה בין הצרכים והשאיפות שלכם לסביבה החברתית שלכם? האם אתם מוקפים באנשים תומכים או ביקורתיים? האם עומדים ביניכם לבין המטרות שלכם מכשולים רבים? האם חשבתם לשנות את הסביבה שלכם כדי לשפר את חייכם?
אני עצמי ערכתי כמה שינויים משמעותיים בחיי כדי להשיג התאמה טובה יותר בין צרכי לבין תנאי החיים שלי. קודם כול, עברתי ארבע פעמים מארץ אחת לארץ אחרת. זה נשמע מטורף אבל זאת האמת. גדלתי בארגנטינה תחת דיקטטורה שהיתה הן אכזרית והן אנטישמית. התאמה איומה, בעיקר אם התנגדתָ לדיקטטורה הצבאית והייתָ יהודי, כמוני: שניים מתוך שניים.
עברתי לישראל כמתבגר. אחרי תשע שנים, אורה ואני רצינו ללמוד לתארים מתקדמים בקנדה, שם חשבנו שיהיו לנו אפשרויות טובות יותר. אחרי חמש־עשרה שנים נפלאות בקנדה, החורף התחיל להעיק עלינו. השלג הבלתי פוסק הגביל מאוד את אורה, שנעזרת בכיסא גלגלים. היו בקנדה הרבה דברים נפלאים, אבל מזג האוויר לא נמנה עמהם. בחיפוש אחר מזג אוויר נאה יותר, עברנו לאוסטרליה. גרנו במלבורן שלוש שנים מדהימות, אבל ההתאמה המקצועית שלי לא היתה מוצלחת ביותר, ולכן עברנו לארצות הברית, שם היו פתוחות בפני כמה אפשרויות תעסוקה מעניינות.
אלה הם כמובן שינויים משמעותיים בחיים, אך עלי להבהיר: מציאת התאמה מוצלחת יותר אינה מחייבת הגירה מרובעת. יש שינויים קטנים יותר שאנשים עושים כל הזמן כדי לשפר את התאמתם לסביבה. כולנו מחפשים דרכים לשפר את מצבנו. זאת הסיבה שאנשים מחליפים מקומות עבודה, מחליפים בני זוג ורוכשים מיומנויות חדשות. אלה מצריכות אולי מעבר דירה, שינויים בקשר או חזרה ללימודים, מה שמוביל אותנו לנושא הכשירות. כשירות פירושה רכישת מיומנויות שישפרו את התאמתכם אל הסביבה. כולנו זקוקים למיומנויות כדי לקדם את תחושות המשמעות והחשיבות בחיינו. ככל שנשכלל אותם, כך ירבו הסיכויים שנהיה בעלי ערך לעצמנו ולאחרים.
חשוב לי להבהיר, כשירות אינה קשורה רק לרווחה תעסוקתית: ממש לא. כשירות מתייחסת למערכת שלמה של מיומנויות הדרושות לנו כדי לקדם את רווחתנו בכל תחומי החיים. אנחנו יכולים לשאוף לכשירות לא רק בנושאים מקצועיים, אלא גם בתחום הבינאישי, הנפשי והתעסוקתי. וכדי להצליח בתחום התעסוקתי, עלינו לחדד את הגישה ואת היכולת שלנו. אלה דברים שאנחנו יכולים לעבוד עליהם.
הקשבה היא מיומנות נרכשת, וכך גם עבודה בצוות. שני הדברים הללו הם חלק בלתי נפרד מאכפתיות וכבוד, ושניהם קשורים לגישה שלנו. תכנות, עיצוב שיער וביצוע ניתוחי החלפת מפרק ירך דורשים כישרון. כל אלה הם דברים שאפשר ללמוד. גם חיסכון הוא מיומנות. ואפשר להגיד את אותו הדבר גם על הימנעות מאכילת אוכל מהיר. את כל הדברים הללו אפשר ללמוד. כמה מהם, כמו ביצוע ניתוחי החלפת מפרק ירך, מצריכים שנים רבות של לימוד, אבל אחרים, כמו אכילה נכונה יותר, הפחתת מתח ושיפור יכולת ההקשבה אינם דורשים שנים של לימודים ותרגול. בחלק הבא, "התוכנית לשיפור רמת הרווחה", נסקור גישה להשגת מטרות שהופכת את הכשירות למטרה בת השגה.
כשירות היא תנאי הכרחי אך בלתי מספק לרווחה. ההתאמה הנכונה בין אדם לסביבה דורשת לא רק כשירות אלא גם הוגנות. המושג הוגנות מתייחס לתפקיד הצדק בתחושת החשיבות והרווחה. אם חוסר צדק מושל בכיפה, כשירות עלולה לא להספיק. אם אתם מוצאים את עצמכם במערכת יחסים מתעללת, שיפור מיומנויות התקשורת שלכם כנראה לא ישים קץ להתעללות. גם אם תהיו המומחים הגדולים ביותר לתקשורת, זה עדיין לא ימנע מבן הזוג המתעלל שלכם להפעיל כלפיכם אלימות. זהו חוסר הוגנות משווע. וללא הוגנות, אי־אפשר להשיג רווחה.
הוגנות וחוסר הוגנות יכולים להתקיים במערכות יחסים, במשפחות, במקומות עבודה או בקהילה. נשים עדיין מקבלות שכר נמוך יותר מגברים על ביצוע עבודה דומה. אנשים עם מוגבלויות עדיין נתקלים במכשולים. ילדים סובלים מהתעללות מידי הורים לא כשירים. אנשים השייכים לקבוצות מיעוט סובלים מאפליה על רקע גזענות, דעות קדומות וסטיגמות. ילדים עניים סובלים חרפת רעב על לא עוול בכפם. עובדים מנוצלים בידי מעבידים קשי לב. אלה הן עוולות המשפיעות על חלקים נכבדים מהאוכלוסייה בכל רחבי העולם.
המצבים המתוארים לעיל הם הפרות חמורות של זכויות אדם, אבל חוסר צדק יכול להתבטא גם בדרכים מרומזות יותר. למעשה, הן עשויות להיות מרומזות כל כך שאולי אינכם שמים לב שהן מתרחשות. אם את תמיד נכנעת לרצונו של בעלך - אם הוא זה שמחליט איזה סרט תראו, איזו מכונית תקנו ואת מי להזמין לארוחת הערב - הרי שלאט ובהדרגה קולך עלול להיעלם. לנו, כבני אדם, יש יכולת כה טובה להתמודד עם הסביבה ולהסתגל אליה עד שלפעמים אנחנו לומדים לחיות במצבים שאי־אפשר לחיות בהם.
יתרה מזאת, אנשים מוצאים תירוצים להתנהגויות בלתי נסלחות. בדיוק כפי שילדים להורים מתעללים מוצאים תירוצים להתנהגותם, כך עושים גם אנשים מבוגרים במקום העבודה ובקהילה. זה המקום שבו הכשירות צריכה להיחלץ לעזרתה של ההוגנות. עלינו ללמוד לזהות סימנים של יחס בלתי הוגן. בריונות אינה חייבת להיות גלויה כדי לחולל נזק. פעולות סמויות יכולות להזיק לנשמתנו לא פחות. הטרדה יכולה להתבטא בשלל צורות: מינית, נפשית, חברתית. ברגע שנלמד לזהות את העוונות הללו, נוכל לשפר את הכשירות שלנו כדי להגביר את ההוגנות. הפגנת אסרטיביות היא חלק מההתמחות הבינאישית והנפשית שלנו.
כדי להשיג התאמה אופטימלית בין אדם לסביבה יש צורך בכשירות ובהוגנות. עלינו לשפר את הכשירות שלנו בכל תחומי הרווחה. אבל אנחנו צריכים גם לשאוף להוגנות. אם את נמצאת במערכת יחסים מתעללת, עלייך לקרוא לילד בשמו: חוסר צדק. אם מונעים ממך לקבל עבודה בגלל הגזע שלך, עליך לקרוא לילד בשמו: אפליה. ואם חוסר צדק מזיק לבריאות, הרי הוגנות משפרת את תחושת הרווחה. כשאנו זוכים ליחס מכבד, הדבר משפר את תחושת הרווחה הכללית שלנו. בששת הפרקים הבאים נסקור את האופן שבו התאמה, כשירות והוגנות מתקשרים לתחומי הרווחה השונים.
התוכנית לשיפור רמת הרווחה
אחרי שלב ההבנה צריך להגיע שלב הפעולה. כדי לשפר את ההתאמה, ההתמחות וההוגנות, אנחנו זקוקים לשיטה. לשיטה שלנו קוראים "התוכנית התפתחה", והיא כוללת שש אסטרטגיות:
• הדרגתיות:
נקיטת צעדים קטנים, כל אחד בנפרד, כדי להשיג מטרה
• תגמול:
מתן שבחים ותגמולים לעצמנו על השגת צעדים קטנים
• פשטות:
פישוט התהליך כדי לאפשר לעצמנו לחוות הצלחות במהירות
• תמיכה:
גיוס חברים וקרובי משפחה לעזרה ולעידוד
• חלופות:
היערכות מראש עם חלופות להתנהגות שברצוננו להחליף
• הרחבת הידע:
למידה ואיסוף ידע על הנושא שאנחנו רוצים להתמודד איתו
בואו נדבר על צעדים הדרגתיים. הגוף שלכם מתמכר להרבה דברים: סיגריות, מאפים, הימורים, בירה, משקאות ממותקים, אימייל, אינסטגרם, פייסבוק ועלבונות של דונלד טראמפ. אם תיגמלו מהדברים האלה בבת אחת, קיימת סכנה שתחזרו לסורכם. בואו נאמר למשל שאתם אוכלים יותר מדי קרואסונים: חמישה בשבוע. אתם רוצים להוריד את הכמות לאפס. מה דעתכם על הרעיון להוריד בשבוע הראשון את צריכת הקרואסונים לשלושה? אם תצליחו בכך, הרגשתכם הנפשית והגופנית תשתפר ותהיו מוכנים לכבוש את היעד הבא: שני קרואסונים בשבוע שלאחר מכן.
ברגע שתכבשו יעד רווחה קטן, רבים הסיכויים שתרצו לשפר את הבריאות שלכם בדרכים נוספות. התחילו בקטן. אז תרגישו מצוין בנוגע להישגים שלכם, ואז תהיו מוכנים להתמודד עם המטרה הבאה: הפחתת שתיית משקאות ממותקים. רבים מתייאשים מהמטרות שלהם כי הם חושבים שאין להם די כוח רצון. אני רוצה להגיד לכם משהו: אנשים מפריזים בחשיבותו של כוח הרצון. אל תאשימו את חוסר כוח הרצון שלכם.32 במקום להאשים את חוסר המוטיבציה שלכם, צרו לעצמכם הרגל חיובי בהדרגה. הרגלים הם שגרה שאפשר ליצור שוב ושוב. במקום לאכול חמישה קרואסונים בשבוע אכלו ארבעה, ובימי שישי, במקום לאכול עוד קרואסון, לכו על תפוח. במקום לצעוק על הילדים שלכם על כך שהם יוצאים מהבית באיחור, צרו הרגל חדש של קימה מוקדמת יותר בחצי שעה ותגמלו אותם כשהם עושים זאת.33
הסוד להשגת המטרות שלכם בהדרגה טמון בהצבת מטרה הכוללת את חמש המ"מים: מוגדרת (אכילת פחות קרואסונים), מדידה (ארבעה במקום חמישה בשבוע הראשון), מציאותית (הפחתת קרואסון אחד בשבוע היא מטרה בת השגה), מהותית (היא עשויה להפחית את רמות הכולסטרול שלכם) ומוגבלת בזמן (התוכנית שלכם היא להוריד את צריכת הקרואסונים שלכם מחמישה לשניים בפרק זמן של שלושה שבועות). נוסף על בחירת מטרה הכוללת את חמש המ"מים אתם צריכים לחזק ולתגמל את עצמכם. אתם צריכים לציין הישגים קטנים. אני למשל, מתגמל את עצמי בכך שאני אומר לעצמי שאני מתקרב לקו הסיום.34
במקרה של פרסומים, מדובר בתהליך ארוך מאוד שמתחיל עם כתיבת המאמר או הספר ונמשך עד שהוא יוצא לאור ומתקבלים - יש לקוות - משובים חיוביים. אם תתגמלו את עצמכם רק בסוף התהליך, תחוו תסכול רב כי תצטרכו לחכות הרבה מאוד זמן עד שתשמעו משהו על ערכה של העבודה שלכם. אבל אם תִפרטו את המשימות לפרוטות ותתגמלו את עצמכם על השגת יעדים קטנטנים לאורך הדרך, המשימה תהיה פחות מפרכת. אני מתגמל את עצמי בדרך כלל במחשבה שאני בדרכי לסיים חלק מסוים של הספר עד תאריך מסוים. ייתכן, כמובן, שאתם בעלי משמעת עצמית פחות גבוהה, וקרוב לוודאי שתזדקקו לתגמול מוחשי יותר עבור התנהגותכם הטובה, אז בבקשה, לכו צפו בעוד פרק של "סיינפלד". בחרו תגמול שיהיה מוצלח מבחינתכם - תגמול מתון - ומה שהכי חשוב, כזה שלא יחתור תחת המטרה שאתם מנסים להשיג, כמו למשל, אכילת פרוסת עוגת שוקולד כפרס על כך שנמנעתם מלאכול קרואסון.
עידוד עשוי להיות מתגמל מאוד. בקשו מחבריכם לתמוך בכם כשאתם עושים את הצעד הראשון לעבר עצמי בריא יותר. תגמולים יכולים לבוא בכל מיני צורות: מילה חמה מבן או בת הזוג, הרופאה או הבוס שלכם. אתם יכולים להזמין את עצמכם לסרט או לצאת להליכה. ציינו את ההישגים שלכם. התלהבו מהם.
פשטות היא עוד עיקרון בתוכנית לשיפור רמת הרווחה. המטרה היא להביא אתכם לחווֹת הצלחה במהירות, אז חשוב לבחור דבר שהוא בר השגה. תוכלו להעלות את רמת הקושי מאוחר יותר, אבל בשלב הראשון הקפידו להציב לעצמכם יעדים פשוטים. אם תוכיחו לעצמכם שאתם מסוגלים לשלוט בצריכת הקרואסונים והמשקאות הממותקים, תעצימו את תחושת המסוגלות של עצמכם ואת האמונה שאתם יכולים לשנות היבטים אחרים בחייכם. חשבו על הפשטות כמניע הראשון במעלה. הציבו לעצמכם מטרות פשוטות ושתפו את חבריכם בהצלחותיכם. אם תצליחו להפחית קרואסון אחד מצריכתכם השבועית, הרי ודאי שתצליחו להפחית שניים.
קשה לוותר על הרגלים רעים אם אין להם חלופות. אם אתם רגילים לאכול משהו מתוק באמצע היום כדי להמריץ את עצמכם, אל תוותרו על כך לגמרי. אתם יכולים להחליף את השוקולד בפרי. אם אתם רוצים לרדת במשקל, בבקשה אל תרעיבו את עצמכם. גופכם רוצה וצריך הזנה. אתם פשוט צריכים להזין אותו טוב יותר, לא להפסיק להזין אותו לגמרי. בבקשה, אל תגיעו למצב של רעב. הגוף שלכם לא אוהב את המצב הזה. הרעבתו תתנקם בכם בעתיד. הרעיון הוא לתת לגוף דלק מהסוג הנכון ובכמות הנכונה, ולא להרעיב אותו.35
אני אוכל חמש פעמים ביום, אבל במנות קטנות. ארוחת בוקר משביעה עם שיבולת שועל אירית נטולת גלוטן (המבושלת במים, לא בחלב), פירות יער, תפוז, שקדים ואגוזי פקאן. כדי לגוון, אני אוכל לפעמים דגני בוקר מחיטה מלאה, עם תוספת סובין, כמובן. לפני כל זה, אני שותה כוס גדולה של מים חמים עם לימון. במהלך היום אני שותה הרבה מים. אני תמיד מוודא שיהיה לידי בקבוק רב פעמי גדול. לארוחת עשר אני אוכל משהו בריא כמו שקדים או ירקות. לארוחת הצהריים אנחנו לרוב אוכלים מרק עם סלט גדול וצבעוני. אחרי הצהריים אני מנשנש חטיף גרנולה או פרי או כמה ירקות, ובערב אנחנו בדרך כלל אוכלים מנת דגנים עם שעועית וירקות חלוטים.
לפני שאתם אומרים שלעולם לא תוכלו לעמוד בזה, הרשו לי להזכיר לכם שאני גדלתי בארגנטינה, שם נהגנו לאכול בשר שלוש פעמים ביום, ולא רק סטייקים, אלא מוחות, אשכי פרים ודם קרוש בצורת נקניקיות. שינוי הוא אפשרי. התזונה שלי כיום היא כמעט לגמרי טבעונית. החריגות ממנה מתרחשות כשאנחנו אוכלים בחוץ ואין בנמצא מנות טבעוניות בריאות, אז אנחנו אוכלים דגים.
במקרה הבלתי סביר שתהפכו לטבעונים, בדקו את רמות ויטמין ה-B12 שלכם, שכן זה גורם סיכון, וּודאו שאתם צורכים מספיק ברזל. אני אוכל כל כך הרבה תרד ועלים ירוקים אחרים שרמות הברזל בגוף שלי משביעות רצון, אבל אני כן לוקח B12 ממקור צמחי. ממש לא כיף להיות בחסך של B12. אבל עלי להזהיר אתכם, אם תאכלו כמוני, אתם עלולים למצוא את עצמכם עם קול נשי, מבטא מוזר ואוזניים גדולות.
בדיוק כפי שיש חלופות לאכילת אוכל לא בריא, יש חלופות גם לצעקות על הילדים. תגמול הילדים על התנהגות טובה הוא תחליף לצרחות. אם אתם מרגישים שאתם מתקשרים עם הילדים שלכם בעיקר בוויכוחים, צרו הרגלים חלופיים. זוכרים כיצד נהגתם לקרוא להם סיפורים לפני השינה כשהם היו קטנים? זה היה זמן איכות, אם להשתמש בקלישאה. אתם יכולים למצוא דרכים לתקשר עם ילדיכם הבוגרים באמצעות הצגת שאלות פתוחות. דאגו לתקשר איתם בטון חיובי. שבחו אותם כשהם עוזרים בבית. שאלו אותם על ספורט. הימנעו מלהיות ביקורתיים. הפגינו עניין בחבריהם. הקשיבו להם והימנעו מהטפות.
כדי לממש את התוכנית, אתם זקוקים לתמיכה. אתם אולי חושבים שאינכם מושפעים מאחרים. אתם חושבים שרק חלשי אופי מושפעים ממה שאחרים עושים ואומרים. טעות בידיכם! כולנו רגישים מאוד לדעות ולהשקפות של אחרים עלינו. כדי להשיג מטרות, אנחנו צריכים לגייס תומכים ולהימנע מאנשים שליליים. בהתחלה, הרגלי הבריאות שלכם עלולים לאיים על מי שאורח החיים שלהם עדיין מזיק ברובו. אתם יכולים לתרגל את הדברים שתגידו להם כשהם יזמינו אתכם לצאת להשתכר, או כשהם ילעגו לכם על אורח החיים החדש שלכם. זוהי הזדמנות נהדרת לתרגל הפגנת אסרטיביות!
יש אנשים, כמו רוב המשפחה המורחבת שלי, שלומדים לאט. לרובם נדרשו כעשר שנים להפסיק לומר לי שאני נראה רזה יותר מאשר בפעם הקודמת שראו אותי (אני שומר על אותו משקל כבר עשרים וחמש שנה). המשקל שלי לא השתנה, אבל בכל פעם ופעם שנפגשנו הם אמרו לי שרזיתי. הם, לעומת זאת, הלכו ותפחו.
אנשים שליליים ימצאו הזדמנויות רבות לבקר את אורח החיים החדש שלכם: "כבר לא כיף איתך, הפסקת לשתות וקשה לצאת איתך לאכול." ככל שתצליחו לגייס את החברים ובני המשפחה שלכם לתמוך בעצמי החדש שלכם, כך זה ייעשה קל יותר. או רעיון טוב יותר - אתם יכולים להזמין את המשפחה הגרעינית שלכם להצטרף אליכם במסע לעבר עצמי מאושר ובריא יותר.36 בשלו יחד, לכו יחד לחדר הכושר ודברו על הדרכים שבהן תפחיתו את המתח במשפחה. תרגלו הקשבה בלתי ביקורתית. אולי אתם חושבים שמאושר ובריא פירושו משעמם, אבל ההפך הוא הנכון. אם תהיו מאורגנים ותטפחו שגרה בריאה, יהיו לכם יותר זמן וכוח לעסוק בדברים מהנים במקום לדאוג שתאחרו לעבודה או לחוש חלשים ועייפים.
העיקרון האחרון בתוכנית הוא הרחבת ידע. קיים שפע כה רב של מידע שגוי על דיאטות, תזונה, אושר ובריאות עד שכולנו מצויים בסכנת הטעיה. עשו לעצמכם טובה וחקרו לעומק את הנושאים שמטרידים אתכם. אין שום תחליף לרכישת ידע באמצעות קריאה ולמידה ושיחות עם מגוון מומחים. זכרו שבסופו של דבר, אתם המומחים בנוגע לעצמכם. אל תעבירו את השליטה על בריאותכם ורווחתכם לידי אחרים. לאנשי מקצוע יש הרבה מה להציע, אך אל תקבלו אוטומטית את דעתו של איש המקצוע הראשון שנקרה בדרככם.
ישנן טכניקות פסיכולוגיות, כגון מדיטציה, שעשויות להביא תועלת. עבור אנשים מסוימים, טיפוח הרוחניות הוא דרך המלך למציאת אושר ומשמעות בחיים. רוב המכאובים הגופניים קשורים לאורח החיים שלנו, והפתרון הטוב ביותר הוא שיפור הרווחה, לאו דווקא נטילת תרופות בעלות תופעות לוואי מזיקות. הרעיון הוא להתנגד לאורח החיים המוכתב בידי אג'נדה צרכנית - מלבד תיקי טוּמי חומים, שממלאים את חיי ואת הארון שלי.
הכירו את עצמכם, עזרו לעצמכם
בואו נחיל את מה שלמדנו בפרק זה על חייכם. כדי להעריך את מצבכם בתחומי החיים השונים, אתם יכולים להתחיל בכך שתענו על שאלון הערכה של תחומי הרווחה. את הכלי המתוקף הזה, שפיתחתי בשיתוף עם עמיתַי, ניתן למצוא באינטרנט, בכתובת: https://www.funforwellness.com/ffwLanding/bin/icoppeLanding. בתוך רגעים ספורים תקבלו פרופיל רווחה שיוכל לסייע לכם לבחון את חייכם. תוכלו לראות את החוזקות שלכם ואת התחומים שבהם אתם זקוקים לשיפור (אם אין לכם נגישות לגרסה המקוונת של השאלון, אתם יכולים להשתמש בגרסה המודפסת שלו, הנמצאת בנספח).
בשלב הבא אתם יכולים לחזור לסיפורים המבדחים ולשאול את עצמכם אם יש דברים שמעוררים בכם אי־נוחות בנוגע לעצמכם. סיפרתי לכם על הפגמים הגופניים שלי: האף, האוזניים, הקול, השרירים הזעירים. שיתפתי אתכם גם בכמה מההתנהגויות הכפייתיות שלי בנוגע לסדר ולאכילה וחשפתי את שנאתי לקניות, שלא לדבר על שליחת מסרונים בזמן נהיגה. אני משתדל לאמץ גישה רגועה יותר בכל היבטי החיים הללו, משימה לא פשוטה כשמתגוררים במיאמי - העיר המובילה בעולם בניתוחים פלסטיים, בנהיגה פרועה ובקניות. למרבה המזל, בכמה מהיבטי החיים האחרים מצבי כלל לא רע. אני מרגיש בעל ערך בבית, בעבודה ובקהילה. אני מרגיש טוב מבחינה נפשית, גופנית ותעסוקתית, מה שמזכיר לנו שאנחנו תמיד יכולים למנף חוזקות כדי לפצות על קשיים.
מהם כמה מהנושאים המשפיעים על תחושת הרווחה שלכם? מהן החוזקות שלכם? האם אתם יכולים להשתמש בכמה מהיתרונות שלכם כדי להתמודד עם התחומים המאתגרים יותר בחייכם? הצלחה בכמה מתחומי הרווחה יכולה לפצות על חולשות בתחומים אחרים. כשאתם מסתכלים על תוצאות שאלון הערכת הרווחה שלכם, אילו תחומים מצריכים תשומת לב רבה יותר?
האם אתם מרגישים שיש לכם ערך? האם אתם עוסקים בפעילויות בעלות משמעות? מהם כמה מהדברים המונעים מכם לחוש שאתם זוכים להכרה בבית, בעבודה ובקהילה? כשמדובר בערכים ובצרכים, מה מצבכם בתחומי הדאגה העצמית, ההגדרה העצמית, הדאגה ההדדית, הכבוד ההדדי, תחושת הקהילתיות ותחושת ההוגנות? האם אתם מרגישים שהצרכים והערכים האלה נוכחים בחייכם?
ולבסוף, האם קיימת התאמה טובה בחייכם? האם אתם מרגישים שהנסיבות הבינאישיות, התעסוקתיות והקהילתיות של חייכם מיטיבות עמכם? בדומה לכך, האם אתם מרגישים שאתם מצוידים בכישורים המתאימים כדי לקדם את רווחתכם? ומה בדבר הוגנות? בפרקים הבאים נעמיק יותר בסקירת מרכיבי הרווחה הללו. לעת עתה אני ממליץ לכם פשוט להרהר בשאלות הללו. לפעמים אנחנו בכלל לא מודעים לדברים שמונעים מאיתנו להגיע לרמות גבוהות יותר של רווחה. הרעיון בפרק הזה הוא לספק אוצר מושגים שיכול לסייע לכם להגביר את המודעות לתחומים שביכולתכם לשפר ולחוזקות שבאפשרותכם למנף.
כדי לשנות היבט כלשהו של חייכם, תצטרכו להציב לעצמכם מטרה התואמת את חמש המ"מים: מוגדרת, מדידה, מציאותית, מהותית ומוגבלת בזמן. המטרה יכולה להיות פשוטה: אתם יכולים למשל לאכול פחות קרואסונים או להקדיש זמן רב יותר לקריאה עם ילדיכם. אבל היא יכולה להיות גם מורכבת יותר, כמו מציאת עבודה מוצלחת יותר או סיום תואר. בכל מקרה תצטרכו להציב לעצמכם מטרה ולגבש תוכנית כדי להגשימה. זכרו שכל הישג משמעותי בחיים מתחיל בצעדים קטנים והדרגתיים. קחו את הזמן לתגמל את עצמכם על כך שנקטתם יוזמה והשתדלו לבחור בצעד ראשון פשוט. אם ברצונכם לשנות התנהגות שלילית, כגון אכילת יתר של ממתקים, נסו קודם כול למצוא חלופה, כגון פירות. ותמיד עוזר לקבל תמיכה מבני משפחה ומחברים. התחייבו בפני בן או בת הזוג ובקשו את תמיכתם. שינוי הוא ספורט קבוצתי.
בשלב האחרון, הרחיבו את הידע שלכם בנוגע לשינוי שאתם מעוניינים לבצע ולפתרונות שבכוונתכם ליישם. יש כל כך הרבה פרסומות לתרופות פלא עד שאנשים מתבלבלים לחלוטין. אל תקפצו על הדיאטה הראשונה שאתם רואים בטלוויזיה, ואל תמהרו לרכוש תרופות לפני שאתם מבררים לעומק את מידת יעילותן. מחקרים רבים מראים שמכאובים גופניים ונפשיים נובעים מעניינים הקשורים לאורח החיים, לאיכות הקשרים הבינאישיים, לדאגה עצמית, לאכפתיות ולתחושת ערך. ההרגשה שאנחנו זוכים להערכה מהזולת ושאנחנו מחוללים שינוי בעולם היא אכן דרך נפלאה וממריצה לשפר את רווחתנו. כדי להרגיש חשובים צריך להרגיש מעורבים. וכדי להרגיש מעורבים, אנחנו צריכים מרחב המאפשר הכרה והזדמנות ליצירת שינוי. כדי לבנות חלל כזה אנחנו צריכים להכיר את עצמנו, אבל גם להכיר את הזולת. מקומות בריאים ומטפחים מצריכים היכרות עם הזולת ועזרה לו.
הכירו את הזולת, עזרו לזולת
תחושת החשיבות היא נדבך משמעותי בתחושת הרווחה הכללית. תחושת חשיבות מורכבת מההרגשה שיש בנו תועלת ושאנחנו זוכים להערכה. כדי ליצור משפחה, מקום עבודה או קהילה שבהם כולם חווים תחושת חשיבות, עלינו לקדם ערכים מסוימים: דאגה עצמית, הגדרה עצמית, אכפתיות, כבוד, קהילתיות והוגנות. הערכים הללו חשובים כי הם מייצגים צרכים אנושיים בסיסיים. הדאגה לעצמנו וההגדרה העצמית שלנו תלויים באכפתיות, בכבוד, בתחושת קהילתיות ובתחושה של הוגנות. כדי שנרגיש שיש לנו חשיבות, עלינו לחוות יחס של אכפתיות וחמלה מצד הזולת. אנחנו צריכים לקבל יחס מכבד והוגן ולהרגיש שאנחנו חלק מקהילה. את אותו הדבר עלינו לעשות כדי שאחרים יחוו תחושת חשיבות; עלינו להתייחס אליהם בכבוד, באכפתיות ובהוגנות. זה הכול עניין של הדדיות.
אם אנחנו רוצים ליצור סביבה מטפחת עבור הזולת, אנחנו יכולים להתחיל בכך שנשאל את עצמנו אם הם מרגישים שיש להם חשיבות. האם הם זוכים לגילויי אכפתיות, הערכה, קבלה ואישור? האם הם מקבלים הזדמנויות לחולל שינוי בעולם? האם הם חווים הגדרה עצמית? האם הם זוכים ליחס הוגן ומכבד? והשאלה החשובה מכול: מה אנחנו יכולים לעשות כדי לסייע לקידום התחושות והחוויות הללו? האם אנחנו מאפשרים את הרגשות האלה או חוסמים אותם? האם אנחנו פותחים דלתות או מקימים מכשולים?
יצירת שינוי מתחילה באלה הקרובים אלינו ביותר. ישנם אנשים שמשיגים הכרה ותהילת עולם בזכות שחרור ארצות מכיבוש או גילוי חיסונים, אבל עבור רובנו, האפשרות הגדולה ביותר לחולל שינוי ולחוות תחושת חשיבות היא בחוג האנשים הקרובים אלינו, בבית, בעבודה ובקהילה. אם אנחנו רוצים לחוש שאנחנו משפיעים ולשאוב משמעות מעצם היותנו מועילים, מתן עזרה לאנשים הקרובים אלינו הוא הדרך הקלה והזמינה ביותר עבורנו.
בדיוק כפי שאנחנו עוזרים לעצמנו באמצעות שיטת "התוכנית לשיפור רמת הרווחה", אנחנו יכולים להתחיל לעזור בהדרגה גם לאחרים. זכרו להתחיל בקטן. צִברו כמה ניצחונות קטנים, ועד מהרה תרגישו טוב יותר בזכות השפעתכם על חייו של אדם אחר. עזרה לזולת היא גם עזרה לעצמכם. יצירת סביבה מטפחת לבני משפחה, עמיתים, תלמידים, לקוחות, מטופלים וחברים היא התחלה נהדרת. אם אתם רוצים לעזור לי, לדוגמה, אל תקראו לי בטלפון גברת פרילטנסקי ואל תרכלו על הקול, האף והאוזניים שלי. אל תצחקו על שריר העכוז הגדול שלי, אל תשלחו מסרונים כשאתם נוהגים לידי. והכי חשוב, בשום פנים ואופן, בבקשה אל תיקחו אותי לקניות.