גילופין
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גילופין
הוספה למועדפים
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

בין היהדות הנצחית לבין ההווה הישראלי ספר שיריו הראשון, הבשל להפליא, של דעאל רודריגז גארסיה מצליח להגשים שליחות פואטית יוצאת דופן: בריאת קול שירי מובהק, שבו המילה המיסטית לגווניה ולדורותיה מיתרגמת לעכשוויות בוערת. 
רודריגז גארסיה מודע מאוד לצו העתיק של קהלת: "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי, הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה", אך הצו הזה עובר אצלו עיבוד מחודש, שהוא בעת ובעונה אחת פואטי ואתי: "וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר / מהמִילים שֶׁבַּפֶּה לְלֹא הַלֵּב", כפי שהוא כותב בשירו "אזהרות לנפש". ואכן, הוא בורר ברוֹר היטב את מלות שיריו, מתוך מודעות מתמדת לצורך האקוטי בסינון ובליטוש השירה, אך בה בעת גם מתוך הקפדה 'להביא את הלב אל הפה', כלומר להישאר קשוב לאיזו אמת רגשית עקרונית, המלווה אותו תמיד כמגדלור פנימי.
הספר "גילופין" מעתיר על הקורא שלל צירופים נדירים שתופסים אותו לא מוכן, ומזכיר לו ששירה אמיתית בנויה מהיגדים אדירי כוח, כאלו המגלפים צורות חדשות של כאב ויופי. אם יש משהו שמעיד על הולדתו של משורר אמיתי - הרי אלה צירופים כאלה.
דורי מנור

פרק ראשון

מציאוּת

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֶצֶב עָמֹק,
לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?
כְּמוֹ קַעֲרַת מָרָק אוֹ כְּמוֹ יָם?
כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר שִׂמְחָה גְּדוֹלָה
לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?
כְּמוֹ נוֹשֵׂאת מְטוֹסִים אוֹ כְּמוֹ מִטְרִיָּה?
וְחַיִּים שְׁלֵמִים:
כְּמוֹ כּוֹס זְכוּכִית חֲדָשָׁה אוֹ כְּמוֹ מִלּוֹן?
אֵיךְ אַתָּה נָע בֵּינֵיהֶם לֻלְיָן מְאֹהָב
כְּמוֹ בַּסְּרָטִים אוֹ כְּמוֹ בַּמְּצִיאוּת?
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר מְצִיאוּת

אזהרות לנפש
וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר
מֵהַמִּלִּים שֶׁבַּפֶּה לְלֹא הַלֵּב
הַמּוּעָף בְּיַעַף.
מִמָּה שֶׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת
לָעַיִן לִרְאוֹת
וְלַיָּד לָדַעַת. וְהִיא חוֹמֶדֶת
וְהִיא צוֹבֵאת עַל הַמַּרְאוֹת.
וּמִלַּהַק הַמַּדָּפִים הַבִּלְתִּי נִתְפָּס
הִזָּהֵר. וּמִלַּהַק הַמַּדָּפִים הַנִּתְפָּס
הִזָּהֵר. וּמִשַּׁלְהֶבֶת הַמְּכַלָּה
אֶת עַצְמָהּ מֵאֵלֶיהָ.
וּמִגַּחֶלֶת שֶׁעַל הַלָּשׁוֹן
הַלּוֹחֶשֶׁת הִזָּהֵר.
וּמֵהַשְׁכָּמָה בִּמְהִירוּת הָאוֹר
תִּנְשֹׁם. תִּשָּׁאֵר.
וּמִיֶּלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם
וּמִמָּה שֶׁהָיָה
עוֹד יִהְיֶה לְעוֹלָם.
וּמִזֹּהַר הָרָקִיעַ
הַנּוֹטֶה לְהִשָּׁבֵר
וְיוֹתֵר
 
מֵהֵמָּה בְּנִי
הִזָּהֵר.

עוד על הספר

גילופין דעאל רודריגז גארסיה

מציאוּת

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֶצֶב עָמֹק,
לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?
כְּמוֹ קַעֲרַת מָרָק אוֹ כְּמוֹ יָם?
כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר שִׂמְחָה גְּדוֹלָה
לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?
כְּמוֹ נוֹשֵׂאת מְטוֹסִים אוֹ כְּמוֹ מִטְרִיָּה?
וְחַיִּים שְׁלֵמִים:
כְּמוֹ כּוֹס זְכוּכִית חֲדָשָׁה אוֹ כְּמוֹ מִלּוֹן?
אֵיךְ אַתָּה נָע בֵּינֵיהֶם לֻלְיָן מְאֹהָב
כְּמוֹ בַּסְּרָטִים אוֹ כְּמוֹ בַּמְּצִיאוּת?
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר מְצִיאוּת

אזהרות לנפש
וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר
מֵהַמִּלִּים שֶׁבַּפֶּה לְלֹא הַלֵּב
הַמּוּעָף בְּיַעַף.
מִמָּה שֶׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת
לָעַיִן לִרְאוֹת
וְלַיָּד לָדַעַת. וְהִיא חוֹמֶדֶת
וְהִיא צוֹבֵאת עַל הַמַּרְאוֹת.
וּמִלַּהַק הַמַּדָּפִים הַבִּלְתִּי נִתְפָּס
הִזָּהֵר. וּמִלַּהַק הַמַּדָּפִים הַנִּתְפָּס
הִזָּהֵר. וּמִשַּׁלְהֶבֶת הַמְּכַלָּה
אֶת עַצְמָהּ מֵאֵלֶיהָ.
וּמִגַּחֶלֶת שֶׁעַל הַלָּשׁוֹן
הַלּוֹחֶשֶׁת הִזָּהֵר.
וּמֵהַשְׁכָּמָה בִּמְהִירוּת הָאוֹר
תִּנְשֹׁם. תִּשָּׁאֵר.
וּמִיֶּלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם
וּמִמָּה שֶׁהָיָה
עוֹד יִהְיֶה לְעוֹלָם.
וּמִזֹּהַר הָרָקִיעַ
הַנּוֹטֶה לְהִשָּׁבֵר
וְיוֹתֵר
 
מֵהֵמָּה בְּנִי
הִזָּהֵר.