המלכה בת שבע

פרולוג

לבדו, בידו גוויל, צועד שלמה המלך בעיניים אדומות מבכי הלוך ושוב באולם הכס הענקי. לפני שבוע הלכה אימו בת שבע לעולמה.

שלום לך, אימי מלכתי, לכי לאהובך, תחסרי לכולנו.

אימא, אדם כמוך לא פגשתי מימיי. סבך אחיתופל נהג לומר לבנו אליעם, אביךְ, כי אלוהים בנדיבותו האין סופית העניק לנו אותך, כפיקדון וכהשראה, כדי לעורר ולעודד אותנו להיות טובים יותר, נבונים יותר, חומלים יותר!" שמחת חיים רבה עוררת, אימא יקרה,

בעצמאותך, בהעזה ובמקוריות שאפיינו את כל מעשייך, ובמאבקייך למען צדק, אמת ואהבה. כל מה שיש לי, ממך קיבלתי! מורים שלא חסכו מאמץ עיצבו אותנו כנדרש, הכשירו אותנו לדבוק בתקווה, השחיזו את מוחנו להתמודד עם בעיות ללא מורא, וחינכו אותנו לעולם לא לשכוח את האחר.

ליווית אותי מצעדיי הראשונים, כאם, כמחנכת, כידידה, כיועצת וכמלכה. מורשתך ורוחך פרושים על פני הארץ וילוו אותי בכל מקום וזמן! איך אעמוד בפרידה ממך?

אז פתח את הגוויל שבידו וקרא,

שלמה, מחמל נפשי, בני היקר לי מכול,

עת הפרידה הגיעה. זו דרכו של עולם. אנא זכור את שפע הטוב שזכינו בו.

סוף סוף אני בדרכי לפגוש את אהובי, אחי אביך, שנמנע ממך להכיר.

סלח לי בני; עד המלכתך, לא הסתרתי ממך דבר, פרט לסוד האצור שבער בי כל השנים — דוד אנס אותי ורצח את אוריה.

עשיתי מה עשיתי כדי להגן על חיינו, וכדי לתת לעם ישראל סיכוי לשוב לשורשיו. ואתה לא אכזבת אותנו!

הפקדתי בידי חמוטל, נערתי הנאמנה, רשימות שכתבתי במשך שנים. שמרתי ואחסנתי אותן הרחק מכל עין רואה. כשתקרא אותן תכיר טוב יותר את העולם שבו גדלת, ותבין למה הסתרתי ממך את סודי. קרא גם את צוואתי.

חיי לימדו אותי כי יש בעולם יצרים, חטאים ומעשי פשע. מאוריה למדתי כי פשע ניתן לנצח רק על ידי צדק ואהבה גדולים ועוצמתיים, ולא על ידי פשע גדול יותר.

אהבתי ואני אוהבת אותך מאוד. היית הבן שייחלנו לו, ועלית על כל החלומות שרקמנו עבורך. שיקמת אותי! מאז נולדת, אושר ללא שיעור מילא וריפא אותי.

אני מודה לאלוהים על שזיכה אותי להיות אימך. ויודעת אני, עם ישראל זכה במלך הטוב ביותר.

שלום בני, שלום הוד רוממותו שלמה מלך ישראל.

אימך האוהבת,

בת שבע, אשת

אוריה החיתי,

בת אליעם בן אחיתופל הגילוני.

פרק א:
אוצר הגווילים של הגניזה הקהירית

מעיזבונו של פרופסור הרב שניאור זלמן שכטר
ב־13 במאי 1896 הביאו לי לאוקספורד שתי אחיות סקוטיות כמה דפים שהשיגו לבקשתי ממנהלי הגניזה בקהיר — ספר בן סירא בעברית!1 האודיסאה אל גנזך בית הכנסת החלה. יבורכו השמשים של הבית הקדוש הזה ששמרו על היקר מכול, ועל רוחו האינסופית של אלוהים שדיברה דרך עטם של גיבורי עמנו.

כָּל חָכְמָה מֵיהֹוָה, וִעמּוֹ הִיא לְעוֹלָמִים.

חוֹל יַמּים וְנִטְפֵי מָטָר, וִימוֹת עוֹלָם מִי יִמְנֶה.

רוּם שָמַיִם וְרֹחַב אָרֶץ, וְעֹמֶק תְּהוֹם מִי יַחֲקוֹר.

מִכָּל אֵלֶה רַבָה הַחָכְמָה, וְגָבְרָה הָאֱמֶת מֵעוֹלָם.

ספר בן סירא, א, א-ד

זכינו לאהדת ולהסכמת ראשי קהילת קהיר, ורוב החומר כבר נארז למשלוח. בליבה של קהיר, בחלל יבש, מנותק מהעולם נשמרו כ־280 אלף פריטים. כ־140 אלף מהם הועברו לקיימברידג' לצורך מחקר ופיענוח. המשימה לשמור על החומר המקורי מנזק או מגניבה לא הייתה קלה, אך המסמכים הגיעו לקיימברידג' בהצלחה.

אני יהודי גאה. תודה אנגליה מולדתי. אני מהמהם: הו בריטניה, שליטת הגלים!

Bring me my bow of burning gold!

Bring me my arrows of desire!

Bring me my spear! O clouds, unfold!

Bring me my chariot of fire!

I will not cease from mental fight,

Nor shall my sword sleep in my hand,

Till we have built Jerusalem

In England’s green and pleasant land.

William Blake, Jerusalem

פרופסור האריס מקיימברידג' — שחזור מסמכי תקופת המלוכה.
לבקשת האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת קיימברידג' שחררה אותי על מנת שאוכל להתפנות לשחזור גווילים שנתגלו בגניזה המתארים אירועים מתקופת מלכות ישראל המאוחדת. אני בן למשפחת רבנים שברחה מסוריה והתיישבה באנגליה. נבחרתי בזכות שליטתי במחשב וחברותי בצוות המנהל את מסמכי הגניזה. בת שבע אריאלי, מומחית במדעי היהדות, סייעה לי בפיענוח המסמכים ובהעלאתם למחשב האוניברסיטה. בעיזבון שכטר נמצאו מגילות מעיזבונות שאול המלך, אחיתופל, דוד המלך, בת שבע ובשמת בת שלמה. האוספים כתובים בכתב אישי, ייחודי. בעת כתיבת שורות אלו נמצאים על שולחננו גווילים מלשכת הסופר — עיזבונו של נתן הנביא. אלו נחשפו במערה שמצפון לים המלח וטרם עיבדנו אותם. ציינו את ההערות שלנו בראשי תיבות של שמותנו, בנג'מין ובת שבע (B&B). הקטעים הזהים למקרא הם בניקוד מלא.

1 ספר המוסר של בן סירא מהפופולריים שבספרים החיצונים שלא נכנסו למקרא. עד לגילויו בגניזה הקהירית הייתה קיימת רק גרסה ביוונית.

פרק ב:

מגילות מעיזבון שאול המלך

B&B:

רוב המסמכים מתקופת מלכות שאול הושמדו, ואלו שנותרו הושחתו, נחרכו, נקרעו או שהוטבעו עליהם המילים "עוכר יהוה!" באופן המכסה את הטקסט. מסמכי לשכת הסופר מתקופת מלכותו של שאול הוטמעו לאחר עיבוד באלה של דוד, ולא ניתן עוד לזהות אותם. עקשנות סופרים יראי אלוהים למנוע שריפה או השמדת אות כתובה הצילה את המעט שנותר, ורוב המידע על מעשיו של מי שאלוהים מאס בו נעלם. הסיפור המקראי מצוי אפוא בשברי משפטים ובגווילים שלא הושחתו. אין מסמכים של איש בושת.

הגווילים ששרדו עוסקים בדרך שבה שאול שכנע את השבטים להתאחד, וביחסיו המורכבים עם שמואל — שני אנשים חזקים שהעריכו זה את זה מאוד. שמואל חשש מהסכנה הטמונה בהעברת השלטון מהכוהנים למלך ובהגבלת סמכותם לרוחנית בלבד. הוא ראה את עצמו שליט המשרת את אלוהים ואת ישראל ותבע משאול ציות להוראותיו. שאול העריך את העוצמה והמעמד ששמואל צבר בפעילותו והשפעתו על המוני בני ישראל, אך סבר שאין לכתר הכהונה סמכות על כתר המלוכה. כשפקד שמואל בשם אלוהים, "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת־עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד־אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד־יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד־שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד־חֲמוֹר".2 ראה שאול בפקודה זו, הנחיה כללית ולא הוראה מפורטת:

— יש בהם בני ישראל שנישאו להם ויש עמלקים היושבים בישראל. האם ייענשו צדיק, עולל ויונק?

— אין מערערים על מצוות אלוהים! עליך לעשות כדבריי!

— ביצעתי במורת רוח פקודה פסולה בעיניי. פגעתי באזור אחד, והצלתי בעלי חיים כדי להקריבם לאלוהים. "ויֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל, קָרַע יְהוָה אֶת־מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ".3

אם כן, עמלק לא הושמד, ולראשונה בהיסטוריה קובע כוהן מי ימלוך. פגישתם נרשמה על ידי סופר המלך. זמן קצר לפני מותו, המלך ביקר אצל שמואל החולה, נשק לידו ושאל לשלומו,

— כבוד הרואה, מפעל חייך במשפט, בהקשבה ובמסירות לעמנו, ונאמנותך לתורת משה לא יאבדו לעולם. אף אם ינסו לסאב אותו, האמונה הנחרצת שיצקת בהם תשמש מסד נצחי, מוסרי ותבוני. אולם אמונה זו תגרום סבל רב לבני ישראל ולאלה שילמדו ממנה. אלוהים נתן למשה חוקים, והפסיק להתערב במעשינו. נוצרו סיפורים המייחסים לאל תכונות רשעות וטמטום. האחריות מוטלת עלינו. הבנתי זאת כשבני אליעם מת. המנחמים חיפשו סיבה לעונש. השבתי שאלוהים לא מעביר חטאים לתינוק טהור. לא היה מעשה שגרם למותו. אין הסבר לכל דבר. המסקנה של אחינועם ושלי הייתה להמשיך. כך נולדו יונתן, אחיו ואחיותיו. רק עכו"ם יאשים את אלוהים במות תינוק. אתה הענקת לכוהן ולנביא סמכויות שלא היו להם בימי משה, וגלגלת את האחריות למעשינו אל אלוהים, ואת ההישמעות להוראות הכוהנים הצבת מעל לתבונה, לשיקול הדעת ולצדק. הכוהנים קבעו כללים המחזקים את אחיזתם בחיינו, ואדם נשפט לפי מידת שעבודו להוראותיהם והלכותיהם, ולא לפי מידת הצדק, החמלה והדאגה שהוא נוהג באחר.

— מלך ישראל, צערי רב. בחששי ממלך מנותק ממצוות, לא הרפיתי מהוד מלכותו והתערבתי ברגל גסה בשיקולים השמורים לכתר המלוכה. ואכן, חמדנות הכוהנים, שעבודם לשררה ואטימות ליבם לגורל החלש גברו.

— אתה היחיד שמסוגל לרסן אותם ולהגביל את פעילותם לתחום ההדרכה האישית, להגנה על הצדק, לבחינת מעשי המלך, ולעמידתם בדרישות המוסר והחוק. החמצת את ההזדמנות! יורשיך ימשיכו להשתמש בבעלות בלעדית על אלוהים ובסמכות הנגזרת ממנה, על מנת לקטוף לעצמם פירות ללא אחריות לתוצאות.

— הצדק איתך. גם את בניי הובילה הזחיחות והאמונה שבזכות תוארם הם לא חייבים בשיקול דעת והם חסינים מעונש, "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ־שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט".4 הוטעיתי על ידי להקות נביאי שקר המדברים בשם אלוהים. אסון הם יביאו לישראל. כבר עתה הם תוקפים אותי על כי אינני מוכן לתמוך בבריונות ובשנאה כלפיך. ודוד? הוא נמנע מלהיפגש עימי. השנאה תגבר וסופך וסופנו יהיה מר.

בקטע אחר שמואל תוהה, מה מקור התעשרות הכוהנים הרוכשים שדות ועדרים. הוא ראה את השינוי שחל בדוד, מנער ביישן לבעל תאווה בלתי מרוסנת לשלטון. הוא התאכזב ממנו והתאבל על שאול. אחרי מותו, יוחסו לשמואל על ידי כוהניו של דוד, אמירות קיצוניות נגד שאול כחלק מהמאמץ למחוק אותו מהזיכרון של עמנו.

את הסיכום של מלוכת שאול כתב נתן הנביא, "וַיַּעַל שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וּפְלִשְׁתִּים הָלְכוּ לִמְקוֹמָם. וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל־יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל־אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִישְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר־יִפְנֶה יושיע. וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת־עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהו".5

דוד הורה כי יש לשמור על כבוד המנוח, הקינה שלו על מות שאול ומות בניו תייצג את מלכותו.

2 שמואל א ט"ו, ג

3 שמואל א' ט"ו ב

4 שמואל א ח, ג

5 שמואל א י"ד, מ"ו–מ"ח