נשות התנ"ך מוצגות בדרך כלל כפי שהן נתפסות בעיני הגברים הסובבים אותן או דרך המעשים המיוחסים להן. רובן ככולן מתוארות בצורה שאינה מחמיאה, בלשון המעטה: חוה מוצגת כפתיה, אשת לוט כחטטנית, דלילה כפתיינית, איזבל כמרשעת, אשת איוב כשטן, ערפה כבוגדנית וכיוצא באלו.
קולן של הנשים הללו אינו נשמע למרות העובדה שלעיתים הן מנווטות את סיפור העלילה. רבות מהן כלל אינן מוזכרות בשמן אלא רק בהקשרן הגברי (אשת לוט, בת יפתח, אשת נוח, אשת איוב ואחרות). שיריו של רז יהודה מנסים לתת קול לאותן נשים, שדמויותיהן שזורות בהוויה הקולקטיבית שלנו. סיפוריהן מכסים נושאים הרלוונטיים לימינו יותר מתמיד, והשירים בפיהן עוסקים בנושאים כמו אימהות, עקרות, זנות, סחר בנשים, גיור, אונס, נטייה מינית, עריות, הפלה, דיני ירושה וכדומה.
אֲנִי לָךְ רַחַשׁ אִלֵּם
צִלֵּךְ הַיָּחֵף בַּחֲשֵׁכָה
אֲנִי לֹבֶן עֵינֵךְ הַפְּעוּרָה
וְהֵד צְעָדַיִךְ בְּעָמְדֵךְ
וּמְרִירוּת הַצְּמָחִים בְּדָמֵךְ
עוֹד בּוֹעֶרֶת בְּעוֹרִי
כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָרִית
וּכְמוֹ אֵינֵךְ מְקוֹנֶנֶת
זהו ספר השירה השני של רז יהודה. קדם לו ריבוע נעדר תמונה (פרדס 2017).
