להסתדר יחד

להסתדר יחד:

מדריך להורים ולמטפלים לתקשורת בינאישית, חילוקי דעות ואסרטיביות.

כבני אדם אנו נולדים לתוך קשר, ומרגע הולדתנו אנו מתחילים לבטא את הצרכים הבסיסיים שלנו (דרך בכי, חיוך, הנפת ידיים... ובהמשך באמצעות השפה) על מנת לקבל את המענה ההולם עבורנו מדמויות ההתקשרות (הזנה, מגע, ויסוּת...).

אנחנו מתפתחים בתוך הקשר, לומדים כי אנחנו מובחנים ונפרדים מהורינו וכי יש לנו 'עצמי' משלנו מול ה'אחר' השונה מאיתנו, אנו משכללים את מיומנויות התקשורת שלנו ומרחיבים אותם למערכות יחסים נוספות – במשפחה, בחברה, בבית הספר, בעבודה ובקהילה.

התקשורת הבינאישית הינה כחוט המקשר בינינו לסובבים אותנו, זוהי הדרך להעביר ולקבל מסרים אחד מהשני. היא יכולה להיות תקשורת מילולית – כלומר, התוכן של המסר והמשמעויות שלו; או בלתי מילולית – כלומר, המסר העובר דרך שפת הגוף, הבעות הפנים, טון הדיבור.

לעיתים יהיו כשלים שונים, מסרים סותרים בין התוכן המילולי, לשפת הגוף שמביעה דבר אחר. לדוגמה, הילד יאמר "אני מבין" ובה-בעת יגלגל את עיניו כסימן לאי הסכמה. או אחר יגיד "זה לא מקובל עליי" ובה בעת יחייך. דוגמה נוספת, רלוונטית לימינו, הינה אי הבנות הנובעות משליחת מסרונים במדיה הדיגיטלית, טלפונים ניידים, רשתות חברתיות: המילים לא תמיד משקפות את הטון והכוונה, ויש מקום רב יותר לטעויות בפרשנויות של המסר.

תקשורת בינאישית הינה מקדמת כאשר היא כנה, ישירה ופתוחה, כאשר היא מתקיימת בדרך מכבדת ובהדדיות. ביכולתה לקרב אנשים זה לזה, לשמור על אווירה נעימה, לחזק מערכות תמיכה, לקדם תהליכים. ביכולתה לסייע במציאת פתרונות למצבים השונים.

אכן, לא פעם ניתקל במצבים של חילוקי דעות. כמו בסיפור, גם רותי וגם הילד בגן רוצים את אותו צעצוע ורבים עליו. אלה סיטואציות המתקיימות גם בעולם המבוגרים – בין בני זוג, הורים וילדים, מנהלים ועובדים, וכן הלאה. אם לא ניטיב לנהל את האירועים האלה, הם עלולים להסלים ולהתפתח לכיוונים לא רצויים הפוגעים בנו ובקשרים בינינו לבין אחרים.