עת לחיות

פתח דבר
  

הרעיון לכתיבת הספר עלה בדעתי ביום שבו שמעתי את המשפט: "הגעת לגיל הפרישה, מה ברצונך לעשות?" לא הבנתי: גיל הפרישה? מדוע עלי לקבל החלטות לגבי עתידי? אני, רופא מומחה לגריאטריה, בעל ניסיון עשיר עם מטופלים ומשפחותיהם במחלקה סיעודית מורכבת, צריך להתמודד בעצמי עם ראשית גיל הזקנה?

כך, באמצע החיים, בעודי רץ במדרגות בין המחלקה למשרד, מדלג שתי מדרגות בין קומות בית החולים, לפתע מרוצת החיים אמורה להיעצר? מה על המחלקה, המטופלים, המשפחות? מה עם ההוראה לסטודנטים, לאחיות ולרופאים? ומה עם המחקר האקדמי, הפרסומים? המעמד הבכיר של מנהל מחלקה?

ידעתי שאני מתקרב לגיל 67, אך עד כה לא נתתי לעובדה הזאת להפריע לי ולא הקדשתי לה מחשבה ואפילו לא בדל הרהור. ועכשיו המהלומה ניחתה עלי: האומנם הגעתי לגיל זקנה?

עד לפני כמאתיים שנה מעטים הגיעו לגיל הזקנה. בתחילת המאה העשרים כמחצית מהאוכלוסייה נפטרה לפני גיל 60. רק בעשרות השנים האחרונות החלה ה"תופעה" החדשה, שלפיה רוב האוכלוסייה מגיעה לגיל מופלג, ותוחלת החיים הממוצעת היא מעל שמונים שנה. בשנים האחרונות תופעה זו מתעצמת ואף יש שמדברים על "צונמי אפור" ששוטף את העולם המערבי.

התקדמות הרפואה פותרת היום מוגבלויות רבות ומאפשרת לנו להגיע לגיל גבוה יותר באיכות חיים סבירה ותוך תפקוד תקין ועצמאי. לעומת זאת, היא גם מאריכה את תקופת סוף החיים על ידי פעולות מאריכות חיים ואמצעים מלאכותיים.

הרפואה המערבית מתמקדת במחלה או באיבר ולא תמיד רואה בראייה רחבה את האדם שמאחורי המחלה על צרכיו הנפשיים, הרוחניים והחברתיים ואת כלל הרצונות וההעדפות של האדם המבוגר. יוצא אפוא שהיא אינה נותנת מענה מיטבי בסוף החיים. שיכורת ניצחון מהישגיה הרפואיים, הרפואה המערבית אינה יודעת להרפות, לומר את המשפט הפשוט, "אין מה לעשות יותר," ולתת לאדם למות באופן טבעי בסוף חייו.

בספר זה בחרתי לשים את הדגש על ההזדקנות הטבעית, שבה כוחות הטבע הקשורים לזמן ולגיל הם הגורמים המשפיעים, ולא להתמקד במחלות. אף שמחלות שכיחות בגיל הזקנה, התייחסתי בספר בעיקר למחלה אחת, הדמנציה, המייצגת מוגבלוּת.

אף שהזקנה היא התקופה האחרונה בחיים, היא תקופה ממושכת, הנמשכת שני עשורים ואף שלושה. זקנה בריאה לאורך זמן, שיש בה איכות חיים ומשמעות, עשויה להיות מקור של עוצמה, חיוניות, התחדשות ושינוי. אמנם יש בה גם שבריריות ומוגבלות, אך אותן ניתן לדחות קרוב ככל האפשר לסוף החיים.

חרף הידע הרב הנרכש במסגרות לימוד רבות בארץ ובעולם ומספר גדל והולך של בוגרי לימודי זקנה (גרונטולוגיה וגריאטריה), בחיי היום־יום אנו יודעים מעט מאוד על תהליך ההזדקנות. רבים מעדיפים להתעלם מקיומה של הזקנה ולהמשיך את חייהם ללא שינוי. חלקנו אחוזי אימה לנוכח ההזדקנות והמוות הצפוי, ועל כן מרחיקים את הזקנים והמוגבלים למסגרות אשפוז ולדיור מוגן, המבודדים אותם מהחברה ומהמחויבות שלנו לטפל בהם.

איך מתמודדים עם תהליך ההזדקנות בצורה מושכלת, תוך התמקדות בשינויים ובבעיות שיש לנו השפעה עליהם? איך לא מבזבזים משאבים וכוחות על דברים שהשפעתנו עליהם מעטה, אם בכלל, ועל תקוות סרק? התשובה היא מודעוּת לשלבים השונים של תהליך ההזדקנות ולכך שניתן להשפיע על השינויים המתרחשים באמצעות דחייתם, האטתם והסגתם עד כדי מניעתם.

השינויים הפיזיולוגיים הם טבעיים, צפויים ומתרחשים בקצב שונה אצל כל אדם, ולכן ניתן להשפיע עליהם באמצעות שינוי אורח החיים וקידום הבריאות. לעתים ניתן להגיע להפיכות של ממש בשינויים הפיזיולוגיים ולדחיית המוגבלות. הגוף המבוגר דורש שינויים, התאמות ותחזוקה שוטפת במהלך ההזדקנות, ועלינו להיות קשובים אליו. מאחר שהתמותה כיום בגיל מבוגר נובעת בעיקר ממחלות כרוניות שנרכשו במהלך החיים, יכולת ההשפעה ולקיחת אחריות על החלטות ודילמות רפואיות־אתיות שצצות בסוף החיים גבוהות יותר.

הספר מציב מראה מול תהליך ההזדקנות מתוך שקיפות שאינה מסתירה או מייפה, אך יש בה אופטימיות, חיוביות ומשמעות. מטרתו היא לסייע לאדם הזקן לקחת אחריות על חייו ועל הבחירות וההעדפות בחייו ולקראת מותו — ולסייע גם לבני משפחתו במצבים אלה.

מבנה הספר
 

הספר נפתח בפרק הזִקנה ואני, ובו אני מספר את סיפורי האישי וחושף את התלבטויותַי, את הקשיים שאני חווה כמי שהגיע לגיל הפרישה, את שינוי הגישה שעברתי ואת התמודדותי עם ההזדקנות שלי ושל הורי.

כדי לענות על השאלה מהו גיל הזקנה ולעמוד על חשיבותו של התפקוד בגיל זה, אציג בפרק השני את התפקוד כמדד לאיכות חיים בזקנה. המדד התפקודי משמעותי ביותר להגדרת תהליך ההזדקנות ומשמש אבן בוחן למעבר משלב לשלב בחיים. בפרק זה אציג את הצוות הרב־מקצועי ואת ההערכה הגריאטרית הכוללנית, אסביר מהו תפקוד לעומת מוגבלות, אעמוד על חשיבות התפקוד, אמנה את הפגיעות התפקודיות המשמעותיות ואראה כיצד נערכת בדיקה תפקודית וממה היא מורכבת.

בפרק השלישי, זקנה מוצלחת, אתמקד בשינויים באורח החיים שכדאי לבצע עוד לפני שמגיעים לגיל הזקנה; אפרט מהם הגורמים המשפיעים על ההזדקנות ומהם השינויים העוברים על האדם בתהליך ההזדקנות מזקנה בריאה ותפקוד עצמאי, דרך שינויי גיל טבעיים לאורך שנים רבות ועד למצב שברירי. לאחר מכן אתן המלצות לאורח חיים בריא, להימנעות ממצבי סיכון, לשיפור תפקוד מערכות הגוף ולשמירה על חיות וחיוניות. בפרק זה אתייחס גם לאורח החיים של אנשים בגיל זקנה בעידן הקורונה ולשינויים שהקורונה חוללה בחיינו, לטוב ולרע.

בפרק הרביעי, שבריריות בגיל הזקנה, אפרט את הקריטריונים להגדרת שבריריות כשלב ביניים שעשוי להיות הפיך, וניתן לחזור ממנו לבריאות טובה או לחלופין להתדרדר למצב של טרום מוגבלות. אתייחס לתפקודו של האדם השברירי שעדיין יכול לתפקד באופן עצמאי עם עזרה ובסיוע אביזרים ומלווים, מתוך מודעות לקשיים ולהגבלת היכולות.

בפרק החמישי, מוגבלות בזקנה: דמנציה, אתמקד במחלת הדמנציה, שהיא המוגבלות הנפוצה כיום ולדעתי גם בשנים הבאות. אתייחס לשכיחות הדמנציה ולשלבי התפתחותה; למחלת האלצהיימר המפחידה רבים; לסוגים שונים של דמנציה ולהבדל בין דמנציה לבלבול חריף. אתעכב על אופן הטיפול בדמנציה ועל התמודדות בני המשפחה והקשיים הכרוכים בהתמודדותם, ואדגים את הנושא בעזרת סיפורי מטופלים.

הפרק השישי, סוף החיים: דילמות רפואיות ואתיות, עוסק בשלל דילמות רפואיות־אתיות שנוצרו כתוצאה מחידושי הטכנולוגיה, ושאיתן מתמודדים לפני הפטירה, כגון הנשמה מלאכותית לעומת גסיסה טבעית או סוף החיים במסגרת סיעודית או בבית. אדגים את הדילמות באמצעות סיפורי מטופלים ואתייחס גם למתן טיפול תומך, לחשיבות של ניהול שיחה עם בני המשפחה על סוף החיים ולקושי הכרוך בהערכת מועד הפטירה. בפרק זה אציע בשלב סוף החיים לשקול להרפות מאמצעים מלאכותיים מאריכי חיים ומטיפולים פולשניים חסרי תכלית, ולתת לטבע לסיים את החיים.

בפרק השביעי, חובת הילדים להוריהם שתפקודם נפגע בהיבט של טיפול רפואי, גיבשתי כמה כללי זהב שיסייעו לילדים להתמודד עם הוריהם הזקוקים לסיוע וייטיבו את הקשר שלהם איתם, תוך שמירה על כבודם ועל האוטונומיה שלהם. 

* * *

אני מאמין שהאדם יכול להשפיע על התנהלותו, על אורח חייו ועל הטבת מצבו הבריאותי והנפשי. הוא מסוגל להאט תהליכים פיזיולוגיים, למנוע מחלות ולהאט את מהלכן. האדם צריך להיות שותף בקבלת החלטות על אופן הטיפול בו ועל מקום הטיפול ולקבל בעצמו החלטות חשובות כגון הימנעות מטיפולים פולשניים מלאכותיים עקרים וחסרי תכלית בסוף ימיו.

הספר נכתב בנימה אישית ובגילוי לב. העצות הרפואיות בספר נועדו לסייע, אך כל מקרה לגופו: בכל בעיה רפואית יש להיוועץ ברופא המטפל. התיאור של תהליך ההזדקנות שלי הוא בעצם תיאור התהליך שעובר או יעבור על כולנו, והמבט הוא על עצמנו.

במילים פשוטות, הספר מסייע לנו להכיר את הצפוי לנו בתהליך ההזדקנות, שעל פי רוב הוא תהליך של זִקנה בריאה ועצמאית, מתוך הבנה שעלינו לקחת אחריות על התנהלות חיינו ועל הבחירות וההעדפות שלנו לאורך חיינו ולקראת מותנו.

פרופ' אפרים יאול, חנוכה, תשפ"ב