הוא שׂוחה
הוּא שׂוֹחֶה אֶת הַשְּׂחִיָּה הַיָּפָה שֶׁבְּחַיָּיו
עַכְשָׁו. אֶת חוֹבוֹתָיו כְּמוֹ אֶת בְּגָדָיו
הוּא נוֹתֵן מֵאַחֲרָיו. עָלָיו לִשְׂחוֹת עַכְשָׁו
אֶת הַשְּׂחִיָּה הַיָּפָה שֶׁלְּפָנָיו.
תָּמִיד הוּא שָׂחָה קְצָת וְהָיָה שָׁב
לִבְנוֹת אֳנִיּוֹתָיו שֶׁרָעֲבוּ רָעָב.
הַחוֹל כָּבַשׁ אוֹתוֹ. הוּא חָלַם עַל מַיִם וְחָשַׁב
לִגְדֹּל מַהֵר וְלַעֲזֹב. אֲבָל לִפְנֵי כָּל חֹרֶף בָּא סְתָו
אֲשֶׁר חִיֵּב אוֹתוֹ יוֹתֵר, וְכָךְ הָיָה חַיָּב.
הַיָּם סָגַר אוֹתוֹ, הַיָּם פָּלַט קוֹנְכִיּוֹתָיו,
וּפַעַם לָקַח אַחַת וְהֶאֱזִין. כְּמַחֲצִית חַיָּיו.
עַכְשָׁו עָזַב. הוּא שׂוֹחֶה לְאַט. רוֹאִים אֶת הַגַּב
הַחוּם, שֶׁחִכָּה, מִתְרַחֵק עִם אֲדוֹנָיו
בַּשְּׂחִיָּה הַיָּפָה, הַחַפָּה, שֶׁלְּפָנָיו.
שיר ים תיכוני
מִבֶּטֶן הַסְּפִינָה, הַשָּׁטָה
לְמֶרְחַקִּים, אֲנִי
נִבָּט קַשּׁוּב.
הַמַּיִם מְרַחֲמִים. הָעֶרֶב
כְּמוֹ לִפְנֵי אֶלֶף
שָׁנָה.
בַּיָּם הָעַתִּיק שֶׁלָּנוּ
אֵין חָדָשׁ.
רַק הָרוּחַ מִשְׁתַּנָּה.
אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב
שֶׁהֶחְמַצְתִּי מַשֶּׁהוּ.
כָּל שֶׁנִּתַּן מֵאָז
הוּא מַתָּנָה.
פַּעַם בָּא
סוֹחֵר פְלוֹרֶנְטִינִי וְהִצִּיעַ
זְכוּכִית אֲדֻמָּה.
בִּשְׁנַת אֶלֶף
אַרְבַּע מֵאוֹת וְאַחַת זֶה הָיָה.
לֹא הָיָה
לִי מַה לָּתֵת
בַּעֲבוּרָהּ. וְהוּא שָׁב.
אֶקְנֶה אוֹתָהּ עַכְשָׁו.
כְּמוֹ לִפְנֵי אֶלֶף
שָׁנָה, גַּם הָעֶרֶב
