הפלדה 2 - חזק יותר מפלדה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הפלדה 2 - חזק יותר מפלדה
מכר
מאות
עותקים
הפלדה 2 - חזק יותר מפלדה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

הפלדה 2 - חזק יותר מפלדה

3.7 כוכבים (12 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

אפילו עם עזרתו של נייתן הנאמן, אפילו כשהיא מוקפת באהבתו של ג'יי, צ'רלי גרוסקי ידעה שרוי אוקספורד לעולם לא יפסיק לרדוף אחריה, ולא משנה מה היא תעשה או היכן היא תתחבא. רוי, אחד הגברים העוצמתיים ביותר בניו יורק ובעולם, לעולם לא יוותר על מה שהוא חושב ששייך לו, ולצ'רלי נותרה דרך אחת לגרום לרוי לשחרר אותה, רק שהדרך הזאת אולי תעלה לה באהבתו של הגבר היחיד שאי פעם גרם לה להרגיש משהו, ג'יי מאיירד.

ג'יי מאיירד עבר גיהינום עד שפגש את צ'רלי. האהבה שהוא חש כלפיה זו אהבה מהסוג שמעולם לא חשב שאפשרית לאדם כמוהו. צ'רלי לימדה אותו כמה חזק הוא, מה באמת מסתתר מתחת לחזותו הנוקשה ועם זאת, הפגיעה כל־כך. צ'רלי שינתה אותו לנצח, ועתה היא רוצה להיעלם מחייו. האם ג'יי יוכל לאפשר לה את זה? צ'רלי חושבת שג'יי חזק יותר מפלדה. הוא יודע שהיא החזקה ביניהם, שיש מעט מאוד דברים שיכולים לשבור אותה, אבל האם הוא יעמוד בשיברון הלב שיהיה כרוך באובדנה?

חזק יותר מפלדה מאת סופרת רבי המכר פאם גודווין הוא רומן מתח מרגש ומלא תובנות על דמויות המתמודדות עם האופל שהשתקע בתוכן בגלל עברן, בעודן מנסות לבנות לעצמן עתיד מלא אהבה. 
זה הספר השני בדואט הפלדה. גם הספר הראשון, הפלדה שמתחת לכווייה, יצא בהוצאת אדל. הדואט כיכב ברשימות רבי המכר בארצות הברית וזכה להצלחה מדהימה. רב מכר נוסף של הסופרת, צלילים מלטפים, יצא גם הוא בהוצאת אדל.
 

פרק ראשון

1
 

צ'רלי נחנקה מהאווירה המבשרת רעות כשחיכתה שג'יי יתחיל לשאול.
"אני מופתע ושמח שאת מוכנה להיות איתי באופן אינטימי אחרי מה ש... שרדת."
היא התכווצה. במקום שבו כל אחד אחר היה חושש לפסוע, הוא התפרץ פנימה. הוא בחן אותה מקרוב וזהירות נטפה מקולו. "הפגישות הטיפוליות שלך, הפתיחות שלך, מה שאת עושה, זה עובד. אני צריך ללמוד ממך."
המראה הפתאומי שלו שולט בה במרתף שלח זרמים של התרגשות בגופה. "אתה לא אמור להיות מופתע. אני לא יודעת מה אתה שרדת, אבל זיהיתי את הכאב שאכל אותך בלילה שבו נפגשנו. אני מניחה שמי שהתעלל בך לא היה שונה כל־כך מזה שהתעלל בי ולמרות זאת הנה אתה פה, מוכן לחוות איתי אינטימיות."
בלי להוציא הגה, הוא הצליח להחזיק אותה בשתיקה הנוחה. לבסוף הוא זז ונישק את שפתה התחתונה. "אני יודע שזה לא הוגן לבקש ממך לענות על השאלות שלי בלי שאענה על שלך. לעת עתה בואי נתמקד בך, במה שקרה בינינו, בסדר?"
היא הנהנה. "לעת עתה."
"אני מנסה להבין את הפגישות הטיפוליות שלך. זה היה הגיוני יותר אם את היית זו עם השוט. נראה לי הגיוני יותר שהדבר האחרון שתרצי זה למצוא את עצמך בתנוחה כנועה."
מבטו נעשה מהורהר והיא המשיכה לשתוק כדי לראות לאיזו מסקנה הוא יגיע.
"אני חושב שאת צריכה את הכאב," הוא מלמל. הגרון שלה התכווץ. ברור, הוא צדק, אבל כששמעה את זה בקול רצתה לדחוף אותו.
"לא. זה לא – "
"לא? צ'רלי, ככל שזיינתי אותך חזק יותר, ככה נדלקת יותר." נימת קולו נותרה רכה למרות המילים הפוגעות שלו.
"הכאב עוזר לי להתמקד. זה רק..."
"זה לא משהו שאת צריכה להתבייש בו. ברגע ששנינו נבין מה זה אומר ונקבל את זה, נוכל לחשוב על איך לגרום לזה לעבוד. תעזרי לי להבין. ספרי לי למה לא נטלת את מקום השולטת כדי להחזיר לידייך את מה שרוי לקח ממך?"
"אני לא יודעת. זה לא שיש לי ספר הדרכה שאומר לי מה לעשות. אני פשוט זורמת עם מה שנראה לי נכון. זה אולי נראה כאילו אני נכנעת, אבל אני לא. אני יכולה לעצור מתי שאני רוצה. אם אעלה עליך – " עיניו הצרו. "השליטה תהיה בידיים שלך. תוכל להגיד לי לעצור, ואצטרך לוותר."
"דברים מהסוג הזה משכו אותך לפני שפגשת את רוי?"
"אני לא יודעת. הייתי בת שש־עשרה כשהוא זיין אותי בפעם הראשונה." גופו התקשה מתחתיה וידיו נסגרו לאגרופים. "בלי אגרופים על קירות השירותים." היא טפחה על שפתיו המתוחות עד שהוא נרגע.
"איך הגעת אליו?"
"קרייג היה מכור להימורים. הוא היה חייב הרבה מאוד כסף להרבה מאוד אנשים. רוב החוב שלו היה כלפי רוי אוקספורד."
"ולא הייתה לך אימא."
"לא."
הוא עצם עיניים ופקח אותן לאט. "שנינו חיינו חיים בודדים. הלוואי שהיה לנו זה את זה כשהיינו ילדים."
תחושה קלילה ומעורפלת ריחפה דרכה. הוא היה מגן עליה, מוקיר אותה... אוהב אותה כשאף אחד אחר לא אהב.
"מה קרה?"
התחושה החלומית התפוגגה והשאירה נטל כבד של מציאות. "בוקר אחד קרייג העיר אותי ואמר לי שאני לא הולכת לבית הספר. שאנו יוצאים לטיול." היא הסתכלה על הדלת. "לא היה לי מושג שלא אחזור יותר לפניקס. כשאני חושבת על זה, אני לא בטוחה שקרייג ידע."
אצבעותיו של ג'יי חפרו בירכה. היא הניחה לשערה ליפול על כתפיה כדי להסתיר את פניה. היא הייתה תמימה כל־כך אז. "נסענו אחת־עשרה שעות לסן פרנסיסקו, ישירות לפנטהאוז של רוי. כשהגענו הוא הכריח אותי להחליף בגדים במכונית. הוא נתן לי שמלה שחורה וקצרה ללבוש והוביל אותי לקומה השישים." גם אז היא עדיין לא פקפקה בכוונות של קרייג.
ג'יי הזיז את שערה מפניה וסובב את הסנטר שלה כדי להביט בעיניה. "תמשיכי."
"חמישה גברים ישבו סביב שולחן פוקר בחדר המשחקים של רוי. אנשים עשירים מאוד, אם אפשר היה להניח משהו לפי החליפות שלבשו וערמות האסימונים שלהם. ידעתי שקרייג היה חייב לרוי כסף. לא ידעתי כמה, אבל חשבתי שהוא ירוויח בחזרה את הכסף ויכסה את החוב שלו." היא נאנחה על תמימותה. "מאוחר יותר גיליתי שהייתי שם בתור ערבון במקרה שלא."
"כדי לתת אותך בתמורה לחוב?"
"ללילה אחד. קרייג היה מנוול אנוכי ובתור אבא הוא לא היה בסביבה בכלל, אבל לא נראה לי שהוא התכוון להשאיר אותי שם לתמיד."
"אני רוצה להרוג אותו, צ'רלי."
חיוך קטן עלה בקצות שפתיה. "רוי כבר השיג אותך." עיניו נפקחו בהלם. "שום דבר לא עבד כמו שקרייג תכנן. הוא ממש לא ציפה שרוי... יגיב אליי ככה."
לחייו הוצפו באדום ועיניו המתייסרות צרבו אותה. היא השפילה את הסנטר והניחה לשערה לכסות את פניה שוב. הוא אסף את שערה ביד אחת והשתמש בו כדי להרים את ראשה. "תפסיקי להסתתר ממני. אני רוצה לשמוע את הכול."
הדאגה שבמבטו העדין והקרבה שלו חיזקו אותה. "ברגע שהגעתי רוי צפה בי... בצורה החלקלקה והמגעילה שלו. עיניים מחליקות מעלה ומטה, חיוכים נוטפים מקצה השולחן. לא הייתי רגילה לתשומת לב כזאת. הייתי חסרת ניסיון, חסרת מושג לחלוטין בנוגע למשמעות של זה. לא יכולתי לנחש מה היו הדברים שהוא חשב לעשות לי. במהלך הלילה המבטים שלו הפכו עוצמתיים יותר, רכושניים יותר. הייתי צריכה להבין את זה ולברוח."
עיניו, מזוגגות תחת אורות הניאון, חתכו ישירות דרך ליבה. "היית ילדה, לא היה לך שום כוח לשנות את התוצאה. עשית את מה שאבא שלך אמר לך לעשות, סמכת עליו כמו שכל ילד סומך על ההורה שלו שיגן עליו."
היא הנהנה. "ואז שלוש נשים נכנסו לחדר. הן היו יפהפיות, עם ציצים מפה עד לשם, לבושות בבגדים תחתונים. הן התגודדו סביב רוי, בטוחות בגופיהן, ומכירות היטב את גופו." היא שחררה נשיפה. "אלוהים, הייתי צעירה כל־כך. הדרך שבה הן נגעו בו, נישקו אותו. הייתי מרותקת ונגעלת. למרות כל זה הוא לא הוריד ממני את עיניו. הוא שחרר אותן בהנפת יד וקרא לי לבוא לשבת בחיקו."
צליל העץ הנסדק מילא את האוויר. "בן־זונה." ידית התא נשברה בידו והוא השליך אותה לתוך הכיור. אחרי כמה נשימות מרגיעות הוא שאל לאט, "מה הוא עשה?"
היא הנידה בראשה ובהתה בקרע שבטפט מעל כתפו. "ברגע שהוא הושיב אותי בחיקו, ידעתי. תמימה ככל שהייתי, ידעתי שרוי החליט להשאיר אותי אצלו, כדי שיוכל לעשות לי כל מה שמתחשק לו." הוא הראה את זה באותו הרגע, מתחת לשולחן, כשנגע בה בצורה שאיש לא נגע בה לפני כן. היא הייתה קפואה מפחד מכדי להיאבק בו. היא קפאה ככה במשך שנתיים מזדיינות.
גופו של ג'יי רעד. "והאבא החרא שלך?"
"הוא לא שם לב. הוא היה עסוק מדי בלהפסיד במשחק הקלפים. תוך שעתיים הוא הפסיד את הבית שלנו ואת המכונית שהגענו בה. ועדיין חשבתי שהוא יזכה בכול בחזרה. כשרוי ביקש מכולם לעזוב ונשארנו רק קרייג ואני, הוא אמר לקרייג להתערב עליי. הוא הבטיח לקרייג שאם הוא ינצח, הוא ילך הביתה עם הכול והחוב שלו יימחק. אך אם הוא יפסיד..."
ג'יי התנשף בעוצמה.
"אני מבינה למה רוי עשה את זה. הוא הבוס הגדול והמפחיד שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו. הוא התהדר בכוח שלו על קרייג. ואת כל מה שהוא רוצה..."
"הוא מקבל." קולו היה שקט, בלתי ניתן לניחום.
גוש עלה בגרונה. "קרייג אפילו לא חשב על זה. אפילו לא ניסה לנהל משא ומתן על התנאים. אולי הוא חשב שמדובר רק בלילה אחד. אולי הוא חשב שהוא עומד לנצח וזה לא היה משנה."
"והבן־זונה האידיוט איבד הכול, כולל את בתו ואת חייו."
"כשהובילו אותו החוצה הוא לא אמר שלום. הוא לא הסתכל עליי. כנראה פחד מדי למשוך את תשומת ליבו של רוי."
ג'יי חפן את פניה ונישק את שפתיה. "זה בלתי נתפס. את יקרה כל־כך, איך אפשר לנטוש אותך?"
היא העבירה אצבע על החריצים העמוקים בקצות עיניו. רוי הרגיש בדיוק את מה שג'יי הרגיש, אבל אצל רוי זו הייתה אובססיה חולנית ואנוכית. "זהו זה. נדרשו לי שנתיים כדי לברוח. פגשתי אותך ארבע שנים לאחר מכן."
"צ'רלי." הוא הניד בראשו. "אנחנו צריכים לדבר על השנתיים ההן, ועל מה שקרה בפעם הראשונה שנחטפת."
גילוי נאות. היא נשבעה לא להסתתר מזה. "אז תשאל אותי."
"היית בתולה?" נימת קולו השקטה באופן מסוכן גילתה שהוא כבר ידע מה התשובה.
היא הנהנה. "באותו לילה גיליתי שאין צורך ברשות שלי כדי לעשות איתי סקס. הוא לקח ממני את מה שהוא רצה, ולא משנה כמה חזק נלחמתי. אנאלי, וגינאלי, אוראלי, ובדיוק בסדר הזה. רוב הצלקות שאתה רואה קרו בשעות הראשונות." גופו רעד תחתיה. "זה בעבר, ג'יי." היא העבירה יד על לחיו. "הדברים היחידים שקיבל ממני היו הדברים שהוא לקח ממני. אפילו האורגזמות." המילה האחרונה נאמרה בלחישה.
פניו להטו והאדימו מאחורי עיניו הקשות. "ספרי לי על זה." הוא נראה כנאחז בקצה גבול הכעס שלו.
"ג'יי, אני לא חושבת – "
"ספרי לי, לעזאזל."
היא בלעה בגרון צורב. "כשלא גמרתי או הרגשתי משהו כשהוא זיין אותי, הוא הכה אותי חזק יותר, זיין אותי חזק יותר." המילים שרטו את גרונה כשהכריחה את עצמה לבטא אותן. "זה הכעיס אותו בטירוף כשהתחבאתי בתוך עצמי. הוא רצה לשלוט בי בכל דרך אפשרית ומצא דרך לפתות אותי לצאת. הוא השתמש בגוף שלי נגדי, הכריח אותי להרגיש, הכריח אותי לגמור כשניסיתי להסתתר מהמגע שלו." פיה התייבש. "הוא התאמן לא מעט בשנתיים הראשונות ולמד איך לשלוט בגוף שלי טוב יותר ממני."
לשנייה ארוכה, הצליל היחיד בחדר היה צליל השיניים החורקות שלו. "ואת לא יכולה לגמור עכשיו?"
"אני יכולה. אם אני לבד, כשאני מתרכזת בכאב או נזכרת בו. או בפגישות הטיפוליות שלי, כשאני יכולה להתרכז בכאב הפיזי."
"כי חונכת לקשר בין תענוג וכאב."
מה הוא חשב עליה? היא רעדה. אף אחד לא ירצה בחורה דפוקה והרוסה כל־כך. הוא יכול היה למצוא מישהי הרבה יותר טובה. "כן."
"איזה סוג של כאב את צריכה?"
הוא שקל לעשות את זה בשבילה? "סטירה בגב כף היד. חניקה. חדירה יבשה. אלו דרכים מתונות, אבל הן יעזרו."
"מתונות?" הוא אמר בהלם והעביר יד בשערו. "אלוהים אדירים , צ'רלי." הוא הביט בה. "אולי כשאת איתי תוכלי לנסות פשוט לחשוב על הכאב כמו שאת עושה כשאת לבד?"
הוא רצה כנות. "אתה רוצה שאחשוב על רוי כשאתה מזיין אותי?"
הוא נרתע כאילו הורידה לו אגרוף, והיא קלטה שהיא בעצם רמזה לכך שהיא הייתה צריכה לחשוב על גבר אחר בזמן שהייתה איתו כדי ליהנות. "ג'יי, לא התכוונתי לומר שאתה לא מדליק אותי, מפני שמעולם לא הרגשתי טוב כל־כך כמו שאני מרגישה איתך, אך כשאני חושבת על כאב, אני מייד חושבת על – "
"אני יודע, צ'רלי. זה לא מוצא חן בעיניי, אבל אני מבין." הוא חיבק אותה והניח את שפתיו על מצחה. "נחשוב על דרך אחרת."
בחמימות של חיבוקו ובשקט שבחדר הקטן רגשותיה הסוערים שככו. כשהיא נשענה לאחור והסתכלה עליו הוא נראה שקוע במחשבות. "מה קרה?"
עיניו התבהרו ומצאו את עיניה. "לרוי יש עוד נשים תחת שליטתו או בשעבודו?"
היא הנידה בראשה. "הוא ניסה עם אחרות, אבל אמר לי שאני היחידה שזה עבד איתה."
הרגשות שסערו בו חנקו אותו. הוא הרים את ידה לשפתיו ונישק אותה. "אולי רוי ראה בך משהו. משהו שסדיסט כמוהו לא יכול לעמוד בפיתוי שלו והיה חייב לשלוט בו. אם אהיה כנה, צ'רלי, גם לי יש צורך מכריע לשלוט בך. אז מה זה עושה אותי?"
"מישהו שיחבק אותי חזק כל־כך שרוי לעולם לא יוכל לתלוש אותי ממנו."
הוא חיבק אותה חזק. "ועוד איך."
"יופי. נחשוב על כל היתר כבר, בסדר?" הבטן שלה קרקרה. "כדאי שנאכל." היא נשענה עליו, נכנעת לתשישות לאחר יום ארוך. "ואז אני הולכת להתרסק איפשהו."
הוא נישק את אפה וצחקק כשהרים אותה על רגליה. היא הבחינה שידיו נשארו על מותניה, תמכו בה, דאגו שהיא לא תיפול. הייתה לה הרגשה שהוא אף פעם לא ייתן לה ליפול.
 
ג'יי סחב את צ'רלי הישנה דרך הסלון המרווח לכיוון האגף שלו בבית הלהקה בלוס פליז. שניהם נרדמו במטוס לאחר ארוחת הערב, והיא נרדמה שוב בדרך חזרה משדה התעופה. העובדה שלא התעוררה כשנשא אותה מהמכונית הייתה הוכחה ליום הארוך שעברו.
איזה יום מזדיין. הוא התעורר בבוקר עם אותו כאב שתמיד חש, וכמו תמיד חשב דבר ראשון על צ'רלי המתה. ואז הוא התפתה להשתמש שוב בסמים לאחר שגילה שהיא חיה וישנה במיטה בסוויטה שלו עם גבר אחר. ואז היריות. והגבר המת. המעריצים והפפראצי. ורוי. והיום הזה הסתיים ברגע האינטימי ביותר בחייו, במהלך טיסה לקצה השני של המדינה. במהלך כל הזמן הזה הוא השתמש רק פעמיים בקוקאין ואפילו לא חשב על הסם במשך שעות. ולמה שיחשוב? כל מה שהוא רצה זה את צ'רלי, והיא הייתה בחיים ובזרועותיו.
"לילה טוב, דון ז'ואן."
קולו המקניט של לאז הדהד דרך התקרות הגבוהות ואחריו חריקות של עור כשריו וויל נזרקו על הספה.
ג'יי לא האט את צעדיו בחדר. וגם צעדיו של ניית'ן לא האטו מאחוריו.
לאז לחץ על הכפתורים שהניעו את דלתות הזכוכית החיצוניות לפעולה. הפאנלים החליקו לצדדים והעלימו את קיר האחוזה, מרחיבים את המרחב הפנימי לבריכה הכחולה, לדק השיזוף, ולנוף אורות לוס אנג'לס המנצנצים. הנוף בדרך כלל מילא את ג'יי בתחושת עצמאות אך עם צ'רלי בזרועותיו, הנוף הביא איתו תחושה של פגיעות. האם מישהו יכול היה לראות פנימה מההרים הסמוכים? האם חומות המתחם גבוהות מספיק? האם עדיף להם לסגור את דלתות הפטיו ולחזק את הזכוכית החד־כיוונית? "טוני, תני לי עדכון אבטחה."
היא האטה את קצב הליכתה המהיר עד שהשיג אותה. "הכפלתי את השומרים בסיור החיצוני. שני גברים בשערים ועוד ארבעה ממוקמים סביב הנכס. העסקתי גם חברה שלישית – חברה שאני מכירה היטב ושעבדתי איתה בעבר – לפקח על המצלמות כשקולסון ואני נישן. יתר אנשי הצוות יגיעו מניו יורק מחר, בשעות הבוקר המאוחרות."
ניית'ן שמר על קצב אחיד מאחוריו אך לא אמר מילה מאז נכנסו לנכס. ג'יי ידע שבשקט שלו, הוא סורק ובוחן. הם נעצרו בדלתות הכפולות לסוויטת החדרים של ג'יי. טוני העבירה את הכרטיס שלה והמנעול השמיע קליק. לפי הפרוטוקול שנקבע, היא נכנסה ראשונה והשאירה אותו בכניסה כשסרקה את הסלון, את חדר השינה, את חדרי האמבטיה והשירותים ואת הארונות.
ג'יי לא חשב שיש צורך בסריקה, אך מכיוון שלא היו בחדרים שלו מצלמות, טוני התעקשה לקיים את סריקת האבטחה הנוספת וזה היה ויכוח שהוא ויתר עליו מזמן. תודה לאל שהוא התעקש כל־כך לשמור על הפרטיות שלו. עקב ההיסטוריה של צ'רלי עם מעקב מצלמות סביב השעון, הוא היה בספק אם הייתה מסכימה לזה בחדר השינה שלהם.
חדר השינה שלהם. סיפוק התפשט בו. הוא הסתובב לניית'ן שבחר, כצפוי, להישאר עם צ'רלי מאשר ללכת אחרי טוני בסקירה שביצעה.
ג'יי הרים את גופה גבוה יותר במעלה גופו. "אדאג שטוני תעבור איתך על מסמכי התעסוקה מחר... בהנחה שאתה מסכים להצטרף לצוות שלנו."
עם הידיים בכיסים, ניית'ן עשה הצגה שלמה כשסקר את מרצפות ההובנה הנדירות, את הזוויות האלכסוניות של התקרות הגבוהות ואת החדרים המפוארים בעלי המרחבים הפתוחים שמאחוריו. "זה תלוי בשכר."
"אתה כזה קשקשן. אתה תשמור עליה בין שאשלם לך ובין שלא."
החיוך של ניית'ן נעלם באותה המהירות שבה הופיע. "כדי למנוע ניגוד אינטרסים, אתה מבין שחלק מהתפקיד שלי זה לשמור עליה מפני המעסיק שלי, כן?"
הארומה המתוקה של שערה התמזגה בנשימה העמוקה שג'יי נשם. "כמובן." וכמה צפוי. הוא חיבק אותה אליו. הם לא ניתקו מגע פיזי מאז המגע המיני שלהם בשירותי המטוס. זה לא היה רק הגוף שלה, שאליו הוא נצמד, אלא יותר האנרגיה שהקיפה אותה. המשיכה שלהם, החיבור, היה בהם כוח אלקטרומגנטי. אם הוא יאבד מכוחו, אם היא תתרחק ממנו אפילו לשנייה, האם יאבדו את ההתקדמות שהשיגו? פאק, הוא ידע שהכול בראש שלו, הרעיון שהיה בכוחו של השדה המגנטי הקסום שיצרו להדוף את הטריגרים שלו, אבל משהו החזיק אותם יחד, והצורה שבה ידיה היו כרוכות בחוזקה סביב צווארו הוכיחה שאפילו בשנתה גם היא נאחזה בזה.
הדלת נפתחה וטוני יצאה. "השטח נקי." היא הנידה בראשה לעבר צ'רלי. "כל מה שהיא צריכה כבר מסודר בארון וחדר האמבטיה שלך. אתה צריך לתת לפיי העלאה בשכר על המהירות שבה השלימה את המשימה."
טוני ניהלה את צוות האבטחה, ופיי ניהלה את הלהקה, את משק הבית ואת כל היתר. "אני נותן לשתיכן העלאה. אממן את זה מכיסי אם החבר'ה יתלוננו." היא העבירה משקל מרגל לרגל, פניה חסרות הבעה. "תודה, טוני," הוא הוסיף. "על היום. על הכול. אני מתכוון לזה."
קצות פיה התעגלו כלפי מעלה. "העונג כולו שלי." היא החזיקה את הדלת כשהוציאה את הנייד שלה והקליקה על המסך. "סגרתי שיעור ירי פרטי מחר במטווח. שבע בבוקר הייתה השעה היחידה שבה יכולתי לשכור את המטווח באופן בלעדי."
הוא נרתע. עד שבע נותרו רק עוד כמה שעות, אך הוא העדיף מוקדם וריק ממאוחר ומלא. הוא הנהן. היא הלכה אחריו ואחרי ניית'ן דרך הדלת והתמקמה עם הגב לקיר ליד הכניסה. "ניית'ן, הדברים שלך מסודרים בחדר האורחים. אראה לך איפה הוא כשתסיים פה."
ג'יי צעד דרך הסלון וזיגזג בין הגיטרות המפוזרות, המגברים והמיקרופונים, ניית'ן צמוד בעקבותיו. הוא השתמש בחדר בתור הסטודיו שלו, כתב מוזיקה, יצר מיקסים, הלחין שירים על צ'רלי. הסטודיו האמיתי שלהם היה במרחק של עשרים מטרים מתחתיו והתפרש על פני כל הקומה הראשונה באחוזה הכפרית שלהם.
במסדרון הוא נעצר והביט לאחור. "אני אדאג לה מפה."
גבותיו של ניית'ן התכווצו. "אני צריך לראות היכן היא ישנה."
וג'יי היה צריך לנקות את החדר מסיגריות, מגראס, מקוקאין ומכל דבר אחר שהחביא, כולל מהציוד שהוא בטוח שהשאיר על הדלפק באמבטיה. ניית'ן ידע על אודות השימוש שלו בסמים, אך הוא לא היה צריך תזכורת לזה בלילה הראשון שלו בלי צ'רלי. "טוני סרקה את החדר, ואתה יודע איפה היא ישנה. במיטה שלי." הוא הדגיש את החלק האחרון כדי להציב גבולות וחוקים וכדי לבחון את תגובתו. כצפוי, ניית'ן הזדקף וידיו נסגרו לאגרופים בצידי גופו. הוא לא היה מוכן לעזוב אותה עדיין.
"תן לו לראות." המלמול הישנוני שלה ריחף מעל צווארו ושלח צמרמורת במורד גבו. "הוא לא יצליח להירדם אם הוא לא יבדוק בעצמו."
ג'יי הביט מטה על עיניה העצומות למחצה וליבו פעם בחוזקה. הוא שנא את העובדה שהיא הכירה גבר אחר טוב כל־כך, אך הזכיר לעצמו שהקרבה שלהם שמרה עליה בחיים. "בוקר טוב."
היא התפתלה כדי לרדת מזרועותיו גם כשאצבעותיה גרפו את השיער שעל עורפו. הוא הניח לרגליה לגעת ברצפה, אך לא שחרר אותה. "בערך שתיים או שלוש." בין זרועותיו, היא צעדה לאחור ומשכה אותו מהחגורה. "בוא נראה את החדר שלך."
"החדר שלנו." הוא ניסה לעקוף אותה, כשהמבוכה בגלל הסמים שברשותו התעלתה על האשמה שהרגיש כי רצה להסתיר אותם. "חכי רגע."
היא התעלמה ממנו, השתחררה מבין זרועותיו והתקדמה מחוץ להישג ידו, מחוץ למעגל שבו בילו שעות מחוברים יחד. צמרמורת מקפיאה פלשה לזרועותיו הריקות. עיניה התרחבו וננעלו על עיניו. גם היא הרגישה את זה?
היא כנראה לא הייתה מודעת לכתפיה שהתעגלו קדימה כששפשפה את זרועותיה וגררה את מגפיה על רצפת השיש הלבנה לתוך חדר השינה. עיניה סקרו את הקירות הלבנים כשזגזגה בין כורסת העור הלבנה, הריהוט מעץ אורן לבן, וקיר החלונות החד־כיווניים שהשקיף על הבריכה ועל שטח האחוזה. למרגלות המיטה היא נשענה על אחד העמודים המסיביים ובהתה בסדינים הלבנים.
ניית'ן שוטט בחדר ונעלם בחדר האמבטיה. פאק. ג'יי הכין את עצמו להרצאה.
"מה יש לך נגד צבע?" היא הביטה סביבה ונעצה מבט בחולצת הטי השחורה שלו, במכנסיו השחורים ובנעליו השחורות.
הוא משך בכתפיו. "מכנסי עור סגולים יצאו מהאופנה."
חיוך עלה על שפתיה והיא צנחה על המיטה. תלתלים ארוכים התפרשו סביב פני המלאך שלה כיובלים בוהקים של אדום על סדינים לבנים. פניה המושלמות זהרו מתחת לתאורה כשהיא התמתחה. קימור בפלג גופה העליון, האדווה שבשקע של בטנה והמצמוץ האיטי של עיניה נטפו חושניות. היא הייתה יפהפייה וממש לא מודעת לזה. שריריו נמתחו ממאמץ לעצור את עצמו מלהסתער עליה ולטרוף אותה כמו חיה.
"אלוהים, איזה גן עדן. זאת אומרת, ברצינות, אם הייתי צריכה לדמיין את האור בקצה המנהרה, הוא היה בהיר כמו הצבע של החדר הזה." היא סובבה תלתל משערה סביב אצבעה. "תבחר צבע. תגיד לי מה הצבע האהוב עליך."
"אדום." היא שחררה את התלתל הבוער מאחיזתה, כאילו צרב אותה. "וגם כחול." הוא בהה לתוך המעמקים של הצבע האהוב עליו והיא מצמצה והשתעלה.
"אז מה הקטע עם כל הלבן הזה?"
הוא הסתובב לכיוון השמיים השחורים שנשקפו מהחלונות והשתקפותו בהקה בחזרה. הסיבה הייתה פשוטה, ומטרידה. "אני לא אוהב את החושך."
"הצריף היה חשוך."
כששמע את החרא הרעיל שלו נלחש בקולה המתוק, חש לחץ בחזה.
"ג'יי. אפשר מילה?" צעקתו של ניית'ן נשמעה מחדר האמבטיה.
"הנה זה בא." הוא הסתכל עליה במבט אשם לפני שהצליח לעצור את עצמו. שיט. הוא צעד לאורך החדר ונכנס לחדר האמבטיה, מרפה את גופו כדי לספוג את העימות. ניית'ן, עם האגרופים על המותניים, הסתכל בכעס על הפח שבין רגליו. הוא רוקן את הארונות מהכדורים, מהמקטרות, ומהשקיות הקטנות שמילאו עתה את הפח כמעט לחלוטין. "פספסתי משהו?"
כן, הוא פספס את החלק הארי שהיה מוסתר בחדר השינה. ג'יי יטפל בזה מאוחר יותר, כשלא יהיה תחת מבטו החודר. הוא הניד בראשו.
"עד כמה בעייתי זה עומד להיות?"
ג'יי הרים את ראשו במהירות. "זה לא." הוא הזדקף. "תעשה את העבודה שלך; תגן על צ'רלי. אתה לא צריך להגן עליה מזה. אני גמרתי עם זה."
ניית'ן הביט מעבר לכתפו של ג'יי והקשיחות התפוגגה מפניו. באנחה, ג'יי הסתובב אליה. היא בהתה בפח וכרסמה ציפורן. "סמים הם דבר אחד שמעולם לא נחשפתי אליו. אין לי מושג בנוגע לתופעות הלוואי שלהם ועד כמה קשה להיגמל." היא הרימה את מבטה באיטיות ולכדה את עיניו. "זה לא התפקיד שלי להגיד לך מה לעשות, ג'יי. אצטרך פשוט לסמוך עליך." היא נשמה עמוק והסתכלה עליו במבט נחוש. "אני באמת סומכת עליך." היא הסתכלה על ניית'ן. "ואתה, רד מזה."
הביטחון שלה בו הפחיד אותו עד מוות, אך גם הניע אותו. הוא הרים את הפח והתהלך בחדר כשהוא אוסף את מה שנשאר מהסמים. מגירת הגרביים, המדף שבארון, מתחת לכריות הספה, מתחת למזרן, מאחורי ציור קו החוף של קנדה. "זהו זה." הוא דחף את הפח המלא לזרועותיו של ניית'ן. "אני נשבע."
הוא זכה למבט מפקפק וכועס. שיהיה. ברגע שניית'ן ישליך לפח את כל החומר שלו האחוזה תהיה נקייה מסמים, חוץ מג'וינט פה ושם שחבריו ללהקה יעשנו מדי פעם.
צ'רלי הושיטה את ידה סביב הפח וחיבקה את גופו הנוקשה של ניית'ן. הדופק של ג'יי האיץ מקנאה. מה הוא יכול היה להציע לה שניית'ן כבר לא דאג לתת לה? הוא ניסה להתאמץ להבין, מודע לחלוטין שזה הלילה הראשון בשלוש שנים שהם יישנו בנפרד. למרות זאת היא נצמדה אליו כאילו לא עמדו להיות תחת אותו גג, לעזאזל. ג'יי התקדם אליה לפני שהצליח לעצור את עצמו.
ניית'ן הרחיק אותה וטפח לה על השכם. "אני קונה לך נייד מחר על הבוקר." הוא התכופף כדי להסתכל בעיניה. "אם תצטרכי אותי הלילה..." הוא הסתכל על ג'יי.
"תלחצי כוכבית־שבע באינטרקום." ג'יי ניגש לעמוד מאחוריה והזיז את סנטרה בעדינות לכיוון לוח הבקרה שליד הדלת. "הוא יצלצל בחדר של ניית'ן. ואם תלחצי כוכבית־אחת זה יצלצל בכל החדרים שבאחוזה."
ניית'ן הנהן והזדקף. "בסדר?"
"כן." היא שפשפה את ידיה על ירכיה כאילו לא ידעה מה לעשות איתן. באותו רגע, ג'יי ידע שהוא יכול להציע לה משהו שניית'ן לא יכול. הוא החליק את ידיו על ירכיה, שילב אותן בשלה וכרך את זרועותיהם סביב מותניה. זרם חשמלי שטף את שניהם והם נאנחנו יחד. היא השעינה את גבה על החזה שלו.
הוא חיכך את האף בשערה ונשם את ריח השמפו שהשתמשה בו במקלחת שלו באותו בוקר, בשילוב הריח הטבעי והמתוק שלה. סגירת הדלת ציינה את יציאתו של ניית'ן. הם עמדו שם, חולקים חמימות וחיבה, מרוצים רק מלעמוד שם ולהתחבק. יחד. מושג זר, אך מוכר כל־כך, כשליבה פעם בהרמוניה עם ליבו.
היא סובבה את ראשה לכיוון המיטה. "מה עכשיו?"
הוא עקב אחר מבטה. אף אישה לא שכבה במיטה שלו מעולם, מתחתיו, מעליו, כרוכה סביבו. והיחידה שהוא אי פעם רצה הייתה במרחק דקות מהתכרבלות בקן הפרטי שלו, צמודה לגופו המגורה. היא התרפתה בזרועותיו והזכירה לו שאף שהיא ישנה בטיסה, אין זו שינה מלאה וטובה, היא בוודאי הייתה עייפה מאוד והוא היה ער כבר הרבה מאוד שעות. הוא נאנח. "עכשיו את הולכת לישון."
היא השתחררה מחיבוקו ומיהרה למיטה, מושכת את שרוכי מגפיה תוך כדי הליכה. היא העיפה אותם הצידה. הורידה את החולצה. את החזייה. היא הורידה את המכנסיים במורד ירכיה ואז זחלה על המזרן כאשר ישבנה, המכוסה תחרה אדומה, מורם באוויר.
אש ניצתה בבטנו והתפשטה בין רגליו. הוא חרק שיניים כדי להדחיק את הגניחה שלו. "אני הולך ל... אני הולך להתקלח." ולעשות ביד. פעמיים... או עשר. הוא נכנס במהירות לחדר האמבטיה כשהוא נמנע ממבטה בידיעה שעיניה יפתו אותו לתוך הפנטזיה שלו, והפנטזיה שלו הייתה מאוד־מאוד אמיתית.

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם במארז

הפלדה 2 - חזק יותר מפלדה פאם גודווין

1
 

צ'רלי נחנקה מהאווירה המבשרת רעות כשחיכתה שג'יי יתחיל לשאול.
"אני מופתע ושמח שאת מוכנה להיות איתי באופן אינטימי אחרי מה ש... שרדת."
היא התכווצה. במקום שבו כל אחד אחר היה חושש לפסוע, הוא התפרץ פנימה. הוא בחן אותה מקרוב וזהירות נטפה מקולו. "הפגישות הטיפוליות שלך, הפתיחות שלך, מה שאת עושה, זה עובד. אני צריך ללמוד ממך."
המראה הפתאומי שלו שולט בה במרתף שלח זרמים של התרגשות בגופה. "אתה לא אמור להיות מופתע. אני לא יודעת מה אתה שרדת, אבל זיהיתי את הכאב שאכל אותך בלילה שבו נפגשנו. אני מניחה שמי שהתעלל בך לא היה שונה כל־כך מזה שהתעלל בי ולמרות זאת הנה אתה פה, מוכן לחוות איתי אינטימיות."
בלי להוציא הגה, הוא הצליח להחזיק אותה בשתיקה הנוחה. לבסוף הוא זז ונישק את שפתה התחתונה. "אני יודע שזה לא הוגן לבקש ממך לענות על השאלות שלי בלי שאענה על שלך. לעת עתה בואי נתמקד בך, במה שקרה בינינו, בסדר?"
היא הנהנה. "לעת עתה."
"אני מנסה להבין את הפגישות הטיפוליות שלך. זה היה הגיוני יותר אם את היית זו עם השוט. נראה לי הגיוני יותר שהדבר האחרון שתרצי זה למצוא את עצמך בתנוחה כנועה."
מבטו נעשה מהורהר והיא המשיכה לשתוק כדי לראות לאיזו מסקנה הוא יגיע.
"אני חושב שאת צריכה את הכאב," הוא מלמל. הגרון שלה התכווץ. ברור, הוא צדק, אבל כששמעה את זה בקול רצתה לדחוף אותו.
"לא. זה לא – "
"לא? צ'רלי, ככל שזיינתי אותך חזק יותר, ככה נדלקת יותר." נימת קולו נותרה רכה למרות המילים הפוגעות שלו.
"הכאב עוזר לי להתמקד. זה רק..."
"זה לא משהו שאת צריכה להתבייש בו. ברגע ששנינו נבין מה זה אומר ונקבל את זה, נוכל לחשוב על איך לגרום לזה לעבוד. תעזרי לי להבין. ספרי לי למה לא נטלת את מקום השולטת כדי להחזיר לידייך את מה שרוי לקח ממך?"
"אני לא יודעת. זה לא שיש לי ספר הדרכה שאומר לי מה לעשות. אני פשוט זורמת עם מה שנראה לי נכון. זה אולי נראה כאילו אני נכנעת, אבל אני לא. אני יכולה לעצור מתי שאני רוצה. אם אעלה עליך – " עיניו הצרו. "השליטה תהיה בידיים שלך. תוכל להגיד לי לעצור, ואצטרך לוותר."
"דברים מהסוג הזה משכו אותך לפני שפגשת את רוי?"
"אני לא יודעת. הייתי בת שש־עשרה כשהוא זיין אותי בפעם הראשונה." גופו התקשה מתחתיה וידיו נסגרו לאגרופים. "בלי אגרופים על קירות השירותים." היא טפחה על שפתיו המתוחות עד שהוא נרגע.
"איך הגעת אליו?"
"קרייג היה מכור להימורים. הוא היה חייב הרבה מאוד כסף להרבה מאוד אנשים. רוב החוב שלו היה כלפי רוי אוקספורד."
"ולא הייתה לך אימא."
"לא."
הוא עצם עיניים ופקח אותן לאט. "שנינו חיינו חיים בודדים. הלוואי שהיה לנו זה את זה כשהיינו ילדים."
תחושה קלילה ומעורפלת ריחפה דרכה. הוא היה מגן עליה, מוקיר אותה... אוהב אותה כשאף אחד אחר לא אהב.
"מה קרה?"
התחושה החלומית התפוגגה והשאירה נטל כבד של מציאות. "בוקר אחד קרייג העיר אותי ואמר לי שאני לא הולכת לבית הספר. שאנו יוצאים לטיול." היא הסתכלה על הדלת. "לא היה לי מושג שלא אחזור יותר לפניקס. כשאני חושבת על זה, אני לא בטוחה שקרייג ידע."
אצבעותיו של ג'יי חפרו בירכה. היא הניחה לשערה ליפול על כתפיה כדי להסתיר את פניה. היא הייתה תמימה כל־כך אז. "נסענו אחת־עשרה שעות לסן פרנסיסקו, ישירות לפנטהאוז של רוי. כשהגענו הוא הכריח אותי להחליף בגדים במכונית. הוא נתן לי שמלה שחורה וקצרה ללבוש והוביל אותי לקומה השישים." גם אז היא עדיין לא פקפקה בכוונות של קרייג.
ג'יי הזיז את שערה מפניה וסובב את הסנטר שלה כדי להביט בעיניה. "תמשיכי."
"חמישה גברים ישבו סביב שולחן פוקר בחדר המשחקים של רוי. אנשים עשירים מאוד, אם אפשר היה להניח משהו לפי החליפות שלבשו וערמות האסימונים שלהם. ידעתי שקרייג היה חייב לרוי כסף. לא ידעתי כמה, אבל חשבתי שהוא ירוויח בחזרה את הכסף ויכסה את החוב שלו." היא נאנחה על תמימותה. "מאוחר יותר גיליתי שהייתי שם בתור ערבון במקרה שלא."
"כדי לתת אותך בתמורה לחוב?"
"ללילה אחד. קרייג היה מנוול אנוכי ובתור אבא הוא לא היה בסביבה בכלל, אבל לא נראה לי שהוא התכוון להשאיר אותי שם לתמיד."
"אני רוצה להרוג אותו, צ'רלי."
חיוך קטן עלה בקצות שפתיה. "רוי כבר השיג אותך." עיניו נפקחו בהלם. "שום דבר לא עבד כמו שקרייג תכנן. הוא ממש לא ציפה שרוי... יגיב אליי ככה."
לחייו הוצפו באדום ועיניו המתייסרות צרבו אותה. היא השפילה את הסנטר והניחה לשערה לכסות את פניה שוב. הוא אסף את שערה ביד אחת והשתמש בו כדי להרים את ראשה. "תפסיקי להסתתר ממני. אני רוצה לשמוע את הכול."
הדאגה שבמבטו העדין והקרבה שלו חיזקו אותה. "ברגע שהגעתי רוי צפה בי... בצורה החלקלקה והמגעילה שלו. עיניים מחליקות מעלה ומטה, חיוכים נוטפים מקצה השולחן. לא הייתי רגילה לתשומת לב כזאת. הייתי חסרת ניסיון, חסרת מושג לחלוטין בנוגע למשמעות של זה. לא יכולתי לנחש מה היו הדברים שהוא חשב לעשות לי. במהלך הלילה המבטים שלו הפכו עוצמתיים יותר, רכושניים יותר. הייתי צריכה להבין את זה ולברוח."
עיניו, מזוגגות תחת אורות הניאון, חתכו ישירות דרך ליבה. "היית ילדה, לא היה לך שום כוח לשנות את התוצאה. עשית את מה שאבא שלך אמר לך לעשות, סמכת עליו כמו שכל ילד סומך על ההורה שלו שיגן עליו."
היא הנהנה. "ואז שלוש נשים נכנסו לחדר. הן היו יפהפיות, עם ציצים מפה עד לשם, לבושות בבגדים תחתונים. הן התגודדו סביב רוי, בטוחות בגופיהן, ומכירות היטב את גופו." היא שחררה נשיפה. "אלוהים, הייתי צעירה כל־כך. הדרך שבה הן נגעו בו, נישקו אותו. הייתי מרותקת ונגעלת. למרות כל זה הוא לא הוריד ממני את עיניו. הוא שחרר אותן בהנפת יד וקרא לי לבוא לשבת בחיקו."
צליל העץ הנסדק מילא את האוויר. "בן־זונה." ידית התא נשברה בידו והוא השליך אותה לתוך הכיור. אחרי כמה נשימות מרגיעות הוא שאל לאט, "מה הוא עשה?"
היא הנידה בראשה ובהתה בקרע שבטפט מעל כתפו. "ברגע שהוא הושיב אותי בחיקו, ידעתי. תמימה ככל שהייתי, ידעתי שרוי החליט להשאיר אותי אצלו, כדי שיוכל לעשות לי כל מה שמתחשק לו." הוא הראה את זה באותו הרגע, מתחת לשולחן, כשנגע בה בצורה שאיש לא נגע בה לפני כן. היא הייתה קפואה מפחד מכדי להיאבק בו. היא קפאה ככה במשך שנתיים מזדיינות.
גופו של ג'יי רעד. "והאבא החרא שלך?"
"הוא לא שם לב. הוא היה עסוק מדי בלהפסיד במשחק הקלפים. תוך שעתיים הוא הפסיד את הבית שלנו ואת המכונית שהגענו בה. ועדיין חשבתי שהוא יזכה בכול בחזרה. כשרוי ביקש מכולם לעזוב ונשארנו רק קרייג ואני, הוא אמר לקרייג להתערב עליי. הוא הבטיח לקרייג שאם הוא ינצח, הוא ילך הביתה עם הכול והחוב שלו יימחק. אך אם הוא יפסיד..."
ג'יי התנשף בעוצמה.
"אני מבינה למה רוי עשה את זה. הוא הבוס הגדול והמפחיד שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו. הוא התהדר בכוח שלו על קרייג. ואת כל מה שהוא רוצה..."
"הוא מקבל." קולו היה שקט, בלתי ניתן לניחום.
גוש עלה בגרונה. "קרייג אפילו לא חשב על זה. אפילו לא ניסה לנהל משא ומתן על התנאים. אולי הוא חשב שמדובר רק בלילה אחד. אולי הוא חשב שהוא עומד לנצח וזה לא היה משנה."
"והבן־זונה האידיוט איבד הכול, כולל את בתו ואת חייו."
"כשהובילו אותו החוצה הוא לא אמר שלום. הוא לא הסתכל עליי. כנראה פחד מדי למשוך את תשומת ליבו של רוי."
ג'יי חפן את פניה ונישק את שפתיה. "זה בלתי נתפס. את יקרה כל־כך, איך אפשר לנטוש אותך?"
היא העבירה אצבע על החריצים העמוקים בקצות עיניו. רוי הרגיש בדיוק את מה שג'יי הרגיש, אבל אצל רוי זו הייתה אובססיה חולנית ואנוכית. "זהו זה. נדרשו לי שנתיים כדי לברוח. פגשתי אותך ארבע שנים לאחר מכן."
"צ'רלי." הוא הניד בראשו. "אנחנו צריכים לדבר על השנתיים ההן, ועל מה שקרה בפעם הראשונה שנחטפת."
גילוי נאות. היא נשבעה לא להסתתר מזה. "אז תשאל אותי."
"היית בתולה?" נימת קולו השקטה באופן מסוכן גילתה שהוא כבר ידע מה התשובה.
היא הנהנה. "באותו לילה גיליתי שאין צורך ברשות שלי כדי לעשות איתי סקס. הוא לקח ממני את מה שהוא רצה, ולא משנה כמה חזק נלחמתי. אנאלי, וגינאלי, אוראלי, ובדיוק בסדר הזה. רוב הצלקות שאתה רואה קרו בשעות הראשונות." גופו רעד תחתיה. "זה בעבר, ג'יי." היא העבירה יד על לחיו. "הדברים היחידים שקיבל ממני היו הדברים שהוא לקח ממני. אפילו האורגזמות." המילה האחרונה נאמרה בלחישה.
פניו להטו והאדימו מאחורי עיניו הקשות. "ספרי לי על זה." הוא נראה כנאחז בקצה גבול הכעס שלו.
"ג'יי, אני לא חושבת – "
"ספרי לי, לעזאזל."
היא בלעה בגרון צורב. "כשלא גמרתי או הרגשתי משהו כשהוא זיין אותי, הוא הכה אותי חזק יותר, זיין אותי חזק יותר." המילים שרטו את גרונה כשהכריחה את עצמה לבטא אותן. "זה הכעיס אותו בטירוף כשהתחבאתי בתוך עצמי. הוא רצה לשלוט בי בכל דרך אפשרית ומצא דרך לפתות אותי לצאת. הוא השתמש בגוף שלי נגדי, הכריח אותי להרגיש, הכריח אותי לגמור כשניסיתי להסתתר מהמגע שלו." פיה התייבש. "הוא התאמן לא מעט בשנתיים הראשונות ולמד איך לשלוט בגוף שלי טוב יותר ממני."
לשנייה ארוכה, הצליל היחיד בחדר היה צליל השיניים החורקות שלו. "ואת לא יכולה לגמור עכשיו?"
"אני יכולה. אם אני לבד, כשאני מתרכזת בכאב או נזכרת בו. או בפגישות הטיפוליות שלי, כשאני יכולה להתרכז בכאב הפיזי."
"כי חונכת לקשר בין תענוג וכאב."
מה הוא חשב עליה? היא רעדה. אף אחד לא ירצה בחורה דפוקה והרוסה כל־כך. הוא יכול היה למצוא מישהי הרבה יותר טובה. "כן."
"איזה סוג של כאב את צריכה?"
הוא שקל לעשות את זה בשבילה? "סטירה בגב כף היד. חניקה. חדירה יבשה. אלו דרכים מתונות, אבל הן יעזרו."
"מתונות?" הוא אמר בהלם והעביר יד בשערו. "אלוהים אדירים , צ'רלי." הוא הביט בה. "אולי כשאת איתי תוכלי לנסות פשוט לחשוב על הכאב כמו שאת עושה כשאת לבד?"
הוא רצה כנות. "אתה רוצה שאחשוב על רוי כשאתה מזיין אותי?"
הוא נרתע כאילו הורידה לו אגרוף, והיא קלטה שהיא בעצם רמזה לכך שהיא הייתה צריכה לחשוב על גבר אחר בזמן שהייתה איתו כדי ליהנות. "ג'יי, לא התכוונתי לומר שאתה לא מדליק אותי, מפני שמעולם לא הרגשתי טוב כל־כך כמו שאני מרגישה איתך, אך כשאני חושבת על כאב, אני מייד חושבת על – "
"אני יודע, צ'רלי. זה לא מוצא חן בעיניי, אבל אני מבין." הוא חיבק אותה והניח את שפתיו על מצחה. "נחשוב על דרך אחרת."
בחמימות של חיבוקו ובשקט שבחדר הקטן רגשותיה הסוערים שככו. כשהיא נשענה לאחור והסתכלה עליו הוא נראה שקוע במחשבות. "מה קרה?"
עיניו התבהרו ומצאו את עיניה. "לרוי יש עוד נשים תחת שליטתו או בשעבודו?"
היא הנידה בראשה. "הוא ניסה עם אחרות, אבל אמר לי שאני היחידה שזה עבד איתה."
הרגשות שסערו בו חנקו אותו. הוא הרים את ידה לשפתיו ונישק אותה. "אולי רוי ראה בך משהו. משהו שסדיסט כמוהו לא יכול לעמוד בפיתוי שלו והיה חייב לשלוט בו. אם אהיה כנה, צ'רלי, גם לי יש צורך מכריע לשלוט בך. אז מה זה עושה אותי?"
"מישהו שיחבק אותי חזק כל־כך שרוי לעולם לא יוכל לתלוש אותי ממנו."
הוא חיבק אותה חזק. "ועוד איך."
"יופי. נחשוב על כל היתר כבר, בסדר?" הבטן שלה קרקרה. "כדאי שנאכל." היא נשענה עליו, נכנעת לתשישות לאחר יום ארוך. "ואז אני הולכת להתרסק איפשהו."
הוא נישק את אפה וצחקק כשהרים אותה על רגליה. היא הבחינה שידיו נשארו על מותניה, תמכו בה, דאגו שהיא לא תיפול. הייתה לה הרגשה שהוא אף פעם לא ייתן לה ליפול.
 
ג'יי סחב את צ'רלי הישנה דרך הסלון המרווח לכיוון האגף שלו בבית הלהקה בלוס פליז. שניהם נרדמו במטוס לאחר ארוחת הערב, והיא נרדמה שוב בדרך חזרה משדה התעופה. העובדה שלא התעוררה כשנשא אותה מהמכונית הייתה הוכחה ליום הארוך שעברו.
איזה יום מזדיין. הוא התעורר בבוקר עם אותו כאב שתמיד חש, וכמו תמיד חשב דבר ראשון על צ'רלי המתה. ואז הוא התפתה להשתמש שוב בסמים לאחר שגילה שהיא חיה וישנה במיטה בסוויטה שלו עם גבר אחר. ואז היריות. והגבר המת. המעריצים והפפראצי. ורוי. והיום הזה הסתיים ברגע האינטימי ביותר בחייו, במהלך טיסה לקצה השני של המדינה. במהלך כל הזמן הזה הוא השתמש רק פעמיים בקוקאין ואפילו לא חשב על הסם במשך שעות. ולמה שיחשוב? כל מה שהוא רצה זה את צ'רלי, והיא הייתה בחיים ובזרועותיו.
"לילה טוב, דון ז'ואן."
קולו המקניט של לאז הדהד דרך התקרות הגבוהות ואחריו חריקות של עור כשריו וויל נזרקו על הספה.
ג'יי לא האט את צעדיו בחדר. וגם צעדיו של ניית'ן לא האטו מאחוריו.
לאז לחץ על הכפתורים שהניעו את דלתות הזכוכית החיצוניות לפעולה. הפאנלים החליקו לצדדים והעלימו את קיר האחוזה, מרחיבים את המרחב הפנימי לבריכה הכחולה, לדק השיזוף, ולנוף אורות לוס אנג'לס המנצנצים. הנוף בדרך כלל מילא את ג'יי בתחושת עצמאות אך עם צ'רלי בזרועותיו, הנוף הביא איתו תחושה של פגיעות. האם מישהו יכול היה לראות פנימה מההרים הסמוכים? האם חומות המתחם גבוהות מספיק? האם עדיף להם לסגור את דלתות הפטיו ולחזק את הזכוכית החד־כיוונית? "טוני, תני לי עדכון אבטחה."
היא האטה את קצב הליכתה המהיר עד שהשיג אותה. "הכפלתי את השומרים בסיור החיצוני. שני גברים בשערים ועוד ארבעה ממוקמים סביב הנכס. העסקתי גם חברה שלישית – חברה שאני מכירה היטב ושעבדתי איתה בעבר – לפקח על המצלמות כשקולסון ואני נישן. יתר אנשי הצוות יגיעו מניו יורק מחר, בשעות הבוקר המאוחרות."
ניית'ן שמר על קצב אחיד מאחוריו אך לא אמר מילה מאז נכנסו לנכס. ג'יי ידע שבשקט שלו, הוא סורק ובוחן. הם נעצרו בדלתות הכפולות לסוויטת החדרים של ג'יי. טוני העבירה את הכרטיס שלה והמנעול השמיע קליק. לפי הפרוטוקול שנקבע, היא נכנסה ראשונה והשאירה אותו בכניסה כשסרקה את הסלון, את חדר השינה, את חדרי האמבטיה והשירותים ואת הארונות.
ג'יי לא חשב שיש צורך בסריקה, אך מכיוון שלא היו בחדרים שלו מצלמות, טוני התעקשה לקיים את סריקת האבטחה הנוספת וזה היה ויכוח שהוא ויתר עליו מזמן. תודה לאל שהוא התעקש כל־כך לשמור על הפרטיות שלו. עקב ההיסטוריה של צ'רלי עם מעקב מצלמות סביב השעון, הוא היה בספק אם הייתה מסכימה לזה בחדר השינה שלהם.
חדר השינה שלהם. סיפוק התפשט בו. הוא הסתובב לניית'ן שבחר, כצפוי, להישאר עם צ'רלי מאשר ללכת אחרי טוני בסקירה שביצעה.
ג'יי הרים את גופה גבוה יותר במעלה גופו. "אדאג שטוני תעבור איתך על מסמכי התעסוקה מחר... בהנחה שאתה מסכים להצטרף לצוות שלנו."
עם הידיים בכיסים, ניית'ן עשה הצגה שלמה כשסקר את מרצפות ההובנה הנדירות, את הזוויות האלכסוניות של התקרות הגבוהות ואת החדרים המפוארים בעלי המרחבים הפתוחים שמאחוריו. "זה תלוי בשכר."
"אתה כזה קשקשן. אתה תשמור עליה בין שאשלם לך ובין שלא."
החיוך של ניית'ן נעלם באותה המהירות שבה הופיע. "כדי למנוע ניגוד אינטרסים, אתה מבין שחלק מהתפקיד שלי זה לשמור עליה מפני המעסיק שלי, כן?"
הארומה המתוקה של שערה התמזגה בנשימה העמוקה שג'יי נשם. "כמובן." וכמה צפוי. הוא חיבק אותה אליו. הם לא ניתקו מגע פיזי מאז המגע המיני שלהם בשירותי המטוס. זה לא היה רק הגוף שלה, שאליו הוא נצמד, אלא יותר האנרגיה שהקיפה אותה. המשיכה שלהם, החיבור, היה בהם כוח אלקטרומגנטי. אם הוא יאבד מכוחו, אם היא תתרחק ממנו אפילו לשנייה, האם יאבדו את ההתקדמות שהשיגו? פאק, הוא ידע שהכול בראש שלו, הרעיון שהיה בכוחו של השדה המגנטי הקסום שיצרו להדוף את הטריגרים שלו, אבל משהו החזיק אותם יחד, והצורה שבה ידיה היו כרוכות בחוזקה סביב צווארו הוכיחה שאפילו בשנתה גם היא נאחזה בזה.
הדלת נפתחה וטוני יצאה. "השטח נקי." היא הנידה בראשה לעבר צ'רלי. "כל מה שהיא צריכה כבר מסודר בארון וחדר האמבטיה שלך. אתה צריך לתת לפיי העלאה בשכר על המהירות שבה השלימה את המשימה."
טוני ניהלה את צוות האבטחה, ופיי ניהלה את הלהקה, את משק הבית ואת כל היתר. "אני נותן לשתיכן העלאה. אממן את זה מכיסי אם החבר'ה יתלוננו." היא העבירה משקל מרגל לרגל, פניה חסרות הבעה. "תודה, טוני," הוא הוסיף. "על היום. על הכול. אני מתכוון לזה."
קצות פיה התעגלו כלפי מעלה. "העונג כולו שלי." היא החזיקה את הדלת כשהוציאה את הנייד שלה והקליקה על המסך. "סגרתי שיעור ירי פרטי מחר במטווח. שבע בבוקר הייתה השעה היחידה שבה יכולתי לשכור את המטווח באופן בלעדי."
הוא נרתע. עד שבע נותרו רק עוד כמה שעות, אך הוא העדיף מוקדם וריק ממאוחר ומלא. הוא הנהן. היא הלכה אחריו ואחרי ניית'ן דרך הדלת והתמקמה עם הגב לקיר ליד הכניסה. "ניית'ן, הדברים שלך מסודרים בחדר האורחים. אראה לך איפה הוא כשתסיים פה."
ג'יי צעד דרך הסלון וזיגזג בין הגיטרות המפוזרות, המגברים והמיקרופונים, ניית'ן צמוד בעקבותיו. הוא השתמש בחדר בתור הסטודיו שלו, כתב מוזיקה, יצר מיקסים, הלחין שירים על צ'רלי. הסטודיו האמיתי שלהם היה במרחק של עשרים מטרים מתחתיו והתפרש על פני כל הקומה הראשונה באחוזה הכפרית שלהם.
במסדרון הוא נעצר והביט לאחור. "אני אדאג לה מפה."
גבותיו של ניית'ן התכווצו. "אני צריך לראות היכן היא ישנה."
וג'יי היה צריך לנקות את החדר מסיגריות, מגראס, מקוקאין ומכל דבר אחר שהחביא, כולל מהציוד שהוא בטוח שהשאיר על הדלפק באמבטיה. ניית'ן ידע על אודות השימוש שלו בסמים, אך הוא לא היה צריך תזכורת לזה בלילה הראשון שלו בלי צ'רלי. "טוני סרקה את החדר, ואתה יודע איפה היא ישנה. במיטה שלי." הוא הדגיש את החלק האחרון כדי להציב גבולות וחוקים וכדי לבחון את תגובתו. כצפוי, ניית'ן הזדקף וידיו נסגרו לאגרופים בצידי גופו. הוא לא היה מוכן לעזוב אותה עדיין.
"תן לו לראות." המלמול הישנוני שלה ריחף מעל צווארו ושלח צמרמורת במורד גבו. "הוא לא יצליח להירדם אם הוא לא יבדוק בעצמו."
ג'יי הביט מטה על עיניה העצומות למחצה וליבו פעם בחוזקה. הוא שנא את העובדה שהיא הכירה גבר אחר טוב כל־כך, אך הזכיר לעצמו שהקרבה שלהם שמרה עליה בחיים. "בוקר טוב."
היא התפתלה כדי לרדת מזרועותיו גם כשאצבעותיה גרפו את השיער שעל עורפו. הוא הניח לרגליה לגעת ברצפה, אך לא שחרר אותה. "בערך שתיים או שלוש." בין זרועותיו, היא צעדה לאחור ומשכה אותו מהחגורה. "בוא נראה את החדר שלך."
"החדר שלנו." הוא ניסה לעקוף אותה, כשהמבוכה בגלל הסמים שברשותו התעלתה על האשמה שהרגיש כי רצה להסתיר אותם. "חכי רגע."
היא התעלמה ממנו, השתחררה מבין זרועותיו והתקדמה מחוץ להישג ידו, מחוץ למעגל שבו בילו שעות מחוברים יחד. צמרמורת מקפיאה פלשה לזרועותיו הריקות. עיניה התרחבו וננעלו על עיניו. גם היא הרגישה את זה?
היא כנראה לא הייתה מודעת לכתפיה שהתעגלו קדימה כששפשפה את זרועותיה וגררה את מגפיה על רצפת השיש הלבנה לתוך חדר השינה. עיניה סקרו את הקירות הלבנים כשזגזגה בין כורסת העור הלבנה, הריהוט מעץ אורן לבן, וקיר החלונות החד־כיווניים שהשקיף על הבריכה ועל שטח האחוזה. למרגלות המיטה היא נשענה על אחד העמודים המסיביים ובהתה בסדינים הלבנים.
ניית'ן שוטט בחדר ונעלם בחדר האמבטיה. פאק. ג'יי הכין את עצמו להרצאה.
"מה יש לך נגד צבע?" היא הביטה סביבה ונעצה מבט בחולצת הטי השחורה שלו, במכנסיו השחורים ובנעליו השחורות.
הוא משך בכתפיו. "מכנסי עור סגולים יצאו מהאופנה."
חיוך עלה על שפתיה והיא צנחה על המיטה. תלתלים ארוכים התפרשו סביב פני המלאך שלה כיובלים בוהקים של אדום על סדינים לבנים. פניה המושלמות זהרו מתחת לתאורה כשהיא התמתחה. קימור בפלג גופה העליון, האדווה שבשקע של בטנה והמצמוץ האיטי של עיניה נטפו חושניות. היא הייתה יפהפייה וממש לא מודעת לזה. שריריו נמתחו ממאמץ לעצור את עצמו מלהסתער עליה ולטרוף אותה כמו חיה.
"אלוהים, איזה גן עדן. זאת אומרת, ברצינות, אם הייתי צריכה לדמיין את האור בקצה המנהרה, הוא היה בהיר כמו הצבע של החדר הזה." היא סובבה תלתל משערה סביב אצבעה. "תבחר צבע. תגיד לי מה הצבע האהוב עליך."
"אדום." היא שחררה את התלתל הבוער מאחיזתה, כאילו צרב אותה. "וגם כחול." הוא בהה לתוך המעמקים של הצבע האהוב עליו והיא מצמצה והשתעלה.
"אז מה הקטע עם כל הלבן הזה?"
הוא הסתובב לכיוון השמיים השחורים שנשקפו מהחלונות והשתקפותו בהקה בחזרה. הסיבה הייתה פשוטה, ומטרידה. "אני לא אוהב את החושך."
"הצריף היה חשוך."
כששמע את החרא הרעיל שלו נלחש בקולה המתוק, חש לחץ בחזה.
"ג'יי. אפשר מילה?" צעקתו של ניית'ן נשמעה מחדר האמבטיה.
"הנה זה בא." הוא הסתכל עליה במבט אשם לפני שהצליח לעצור את עצמו. שיט. הוא צעד לאורך החדר ונכנס לחדר האמבטיה, מרפה את גופו כדי לספוג את העימות. ניית'ן, עם האגרופים על המותניים, הסתכל בכעס על הפח שבין רגליו. הוא רוקן את הארונות מהכדורים, מהמקטרות, ומהשקיות הקטנות שמילאו עתה את הפח כמעט לחלוטין. "פספסתי משהו?"
כן, הוא פספס את החלק הארי שהיה מוסתר בחדר השינה. ג'יי יטפל בזה מאוחר יותר, כשלא יהיה תחת מבטו החודר. הוא הניד בראשו.
"עד כמה בעייתי זה עומד להיות?"
ג'יי הרים את ראשו במהירות. "זה לא." הוא הזדקף. "תעשה את העבודה שלך; תגן על צ'רלי. אתה לא צריך להגן עליה מזה. אני גמרתי עם זה."
ניית'ן הביט מעבר לכתפו של ג'יי והקשיחות התפוגגה מפניו. באנחה, ג'יי הסתובב אליה. היא בהתה בפח וכרסמה ציפורן. "סמים הם דבר אחד שמעולם לא נחשפתי אליו. אין לי מושג בנוגע לתופעות הלוואי שלהם ועד כמה קשה להיגמל." היא הרימה את מבטה באיטיות ולכדה את עיניו. "זה לא התפקיד שלי להגיד לך מה לעשות, ג'יי. אצטרך פשוט לסמוך עליך." היא נשמה עמוק והסתכלה עליו במבט נחוש. "אני באמת סומכת עליך." היא הסתכלה על ניית'ן. "ואתה, רד מזה."
הביטחון שלה בו הפחיד אותו עד מוות, אך גם הניע אותו. הוא הרים את הפח והתהלך בחדר כשהוא אוסף את מה שנשאר מהסמים. מגירת הגרביים, המדף שבארון, מתחת לכריות הספה, מתחת למזרן, מאחורי ציור קו החוף של קנדה. "זהו זה." הוא דחף את הפח המלא לזרועותיו של ניית'ן. "אני נשבע."
הוא זכה למבט מפקפק וכועס. שיהיה. ברגע שניית'ן ישליך לפח את כל החומר שלו האחוזה תהיה נקייה מסמים, חוץ מג'וינט פה ושם שחבריו ללהקה יעשנו מדי פעם.
צ'רלי הושיטה את ידה סביב הפח וחיבקה את גופו הנוקשה של ניית'ן. הדופק של ג'יי האיץ מקנאה. מה הוא יכול היה להציע לה שניית'ן כבר לא דאג לתת לה? הוא ניסה להתאמץ להבין, מודע לחלוטין שזה הלילה הראשון בשלוש שנים שהם יישנו בנפרד. למרות זאת היא נצמדה אליו כאילו לא עמדו להיות תחת אותו גג, לעזאזל. ג'יי התקדם אליה לפני שהצליח לעצור את עצמו.
ניית'ן הרחיק אותה וטפח לה על השכם. "אני קונה לך נייד מחר על הבוקר." הוא התכופף כדי להסתכל בעיניה. "אם תצטרכי אותי הלילה..." הוא הסתכל על ג'יי.
"תלחצי כוכבית־שבע באינטרקום." ג'יי ניגש לעמוד מאחוריה והזיז את סנטרה בעדינות לכיוון לוח הבקרה שליד הדלת. "הוא יצלצל בחדר של ניית'ן. ואם תלחצי כוכבית־אחת זה יצלצל בכל החדרים שבאחוזה."
ניית'ן הנהן והזדקף. "בסדר?"
"כן." היא שפשפה את ידיה על ירכיה כאילו לא ידעה מה לעשות איתן. באותו רגע, ג'יי ידע שהוא יכול להציע לה משהו שניית'ן לא יכול. הוא החליק את ידיו על ירכיה, שילב אותן בשלה וכרך את זרועותיהם סביב מותניה. זרם חשמלי שטף את שניהם והם נאנחנו יחד. היא השעינה את גבה על החזה שלו.
הוא חיכך את האף בשערה ונשם את ריח השמפו שהשתמשה בו במקלחת שלו באותו בוקר, בשילוב הריח הטבעי והמתוק שלה. סגירת הדלת ציינה את יציאתו של ניית'ן. הם עמדו שם, חולקים חמימות וחיבה, מרוצים רק מלעמוד שם ולהתחבק. יחד. מושג זר, אך מוכר כל־כך, כשליבה פעם בהרמוניה עם ליבו.
היא סובבה את ראשה לכיוון המיטה. "מה עכשיו?"
הוא עקב אחר מבטה. אף אישה לא שכבה במיטה שלו מעולם, מתחתיו, מעליו, כרוכה סביבו. והיחידה שהוא אי פעם רצה הייתה במרחק דקות מהתכרבלות בקן הפרטי שלו, צמודה לגופו המגורה. היא התרפתה בזרועותיו והזכירה לו שאף שהיא ישנה בטיסה, אין זו שינה מלאה וטובה, היא בוודאי הייתה עייפה מאוד והוא היה ער כבר הרבה מאוד שעות. הוא נאנח. "עכשיו את הולכת לישון."
היא השתחררה מחיבוקו ומיהרה למיטה, מושכת את שרוכי מגפיה תוך כדי הליכה. היא העיפה אותם הצידה. הורידה את החולצה. את החזייה. היא הורידה את המכנסיים במורד ירכיה ואז זחלה על המזרן כאשר ישבנה, המכוסה תחרה אדומה, מורם באוויר.
אש ניצתה בבטנו והתפשטה בין רגליו. הוא חרק שיניים כדי להדחיק את הגניחה שלו. "אני הולך ל... אני הולך להתקלח." ולעשות ביד. פעמיים... או עשר. הוא נכנס במהירות לחדר האמבטיה כשהוא נמנע ממבטה בידיעה שעיניה יפתו אותו לתוך הפנטזיה שלו, והפנטזיה שלו הייתה מאוד־מאוד אמיתית.