הקדמה
כשעולים גבוה־גבוה בשמים עד לרקיע השביעי ואז פונים ימינה, מגלים את ממלכת יוריקה. המקום שממנו מגיעים כל הדברים שהילדים הכי אוהבים. רוב הצעצועים בעולם ואפילו הגביע של הגלידה, כולם הומצאו בממלכת יוריקה.
אולי תופתעו לגלות שכל תושבי הממלכה הם ילדים, שמגיעים ליוריקה בחלומות. ואולי תופתעו עוד יותר לגלות שהממלכה מסתתרת מאחורי השמש.
מלכת השעמום רוצה עולם אפור ומשעמם. יותר מכל דבר אחר, היא שונאת קולות של ילדים משחקים ונהנים. היא כישפה את ילדי יוריקה והפכה את כולם לפינגווינים. המלכה גם גנבה לילדים את כל הרעיונות מהראש וכלאה אותם בתיבה שבארמון הפיהוקים שנמצא בצד של האי שבו אף פעם לא זורחת השמש.
התאומים ליה ואריאל הם התקווה האחרונה להצלת הממלכה. אליהם מצטרפים מיכל ועידו, שני חבריהם הטובים, ויחד עם איתי, הם יוצאים למסע כדי לשחרר את הרעיונות של הילדים.
בדרך הם פותרים חידות ופוגשים חברים שעוזרים להם לחשוב אחרת.
החבורה מתמודדת בגמר הגדול מול המלכה, שם מתגלה הסוד הגדול של יוריקה. מלכת השעמום היא לא אחרת מאשר, אמא של איתי. ליה מנצחת את המלכה שבורחת בזעם מהממלכה על גבי הדרקון, אלא שהפעם איתי מצטרף אליה.
1
הדרקון
עשן לבן סמיך יצא מבין נחיריו של הדרקון הענקי. ראשו בער בחושך בכתום זרחני והיה אפשר להבחין בלבה הרותחת זוהרת מתוך גופו.
ליה, אריאל, אמא, אבא, סבא וסבתא עמדו בסלון, מוקסמים ממופע האורות הירוקים שרקדו בחלל החדר, לא ערים לעובדה שמחוץ לחלון ביתם מתעופף לו דרקון בגודל של חצי בניין.
הדרקון פער את פיו. עוד רגע קט ישחרר אש איומה שתפתור אחת ולתמיד את הצרות של המלכה.
״עצור,״ צעק איתי בשנייה האחרונה. הדרקון המופתע קפא במקומו.
״מה קרה?״ צרחה המלכה והביטה באיתי כלא־מאמינה.
״זו טעות,״ השיב איתי בלחש.
״מה טעות?״ התרגזה המלכה והורתה שנית לדרקון: ״אש.״
״לא,״ התעקש.
הדרקון נעצר שוב. הוא סובב את צוואר ראשו והביט לאחור בכעס בשתי הדמויות שרכבו לו על הגב. נראה שלא היה שבע רצון מחוסר ההחלטיות של אדוניו.
״אם הדרקון ישרוף את הבניין, השכנים מייד יזעיקו מכבי אש. ואפילו את המשטרה. ומה יקרה אז?״ שאל איתי.
״בלגן. כמו שאני אוהבת,״ המלכה ליקקה את שפתיה ומתחה את צווארה.
״הם יכלאו לנו את הדרקון,״ השיב במקומה.
המלכה שתקה.
״ואת לא תשובי לממלכת יוריקה לעולם. שכחת שאת לא יכולה להגיע לשם בחלומות?״
״נכון,״ היא מלמלה, ״לא חשבתי על זה ככה.״
״ואז גם אם ננצח בקרב היום,״ סיכם איתי, ״נפסיד במלחמה כולה.״
״אז מה אתה מציע שנעשה?״ שאלה המלכה וליטפה את הדרקון. היא כל כך רצתה להריח את ריח הלהבה, את הניחוח השרוף. לנקום.
״יש לי רעיון.״
״באמת?״ המלכה הביטה בבנה, ״נסיך שלי,״ היא חייכה אליו, ״הילד שלי תמיד חושב שני צעדים קדימה, חכם כמו אמא שלו.״
״הפעם זה הולך להיות קצת יותר משני צעדים,״ איתי קרץ לה.
הדרקון נפנף בכנפיו בחוזקה, פנה ימינה ועף מערבה. הוא חצה את הים ויצא מגבולות מדינת ישראל, נזהר שלא יבחינו בו המטוסים הטסים לחו״ל.
•••
בבוקר המחרת, פקחה ליה עיניים, עדיין מרוגשת מאירועי ליל אמש. היא שחזרה בראשה איך הם הצילו את הממלכה בפעם השנייה. איך בזכותם חזרו הצעצועים לחנויות בכל העולם בדיוק בזמן, בבוקר של חנוכה וחג המולד. סנטה קלאוס בטח מאושר עכשיו, חשבה לעצמה וחייכה, וגם אמא ואבא. המדריך אמר שהם זכו לראות את הזוהר הצפוני הכי מרהיב שהיה בעשרים השנים האחרונות.
ליה התעצבה פתאום. היא נזכרה באיתי. הוא כבר לא איתם, כבר לא איתה. הוא עבר לקבוצה של המלכה. ליה לא ידעה האם היא יותר כועסת עליו או דואגת לו.
מרוב התרגשות שכחה לאכול ארוחת ערב אתמול בלילה. היא יצאה מחדרה ומיהרה לכיוון המטבח. בדרך הציצה וראתה שאבא ואמא עדיין ישנים, כנראה מותשים מהמסע הארוך לקוטב הצפוני. במטבח ראתה את סבתא וסבא קוראים את עיתון הבוקר.
״בוקר טוב,״ לחשה כדי לא להעיר את ההורים.
סבא וסבתא לא ענו. פניהם היו חיוורות והם לא הפסיקו להתלחשש.
״קרה משהו?״ הרימה ליה מעט את הקול.
״המונה ליזה!״ אמר סבא וקולו רעד, הוא הצביע על תמונה בעיתון, ״גנבו אותה.״ בבת אחת הפך גופה של ליה למשקולת. היא לא יכלה לזוז.
״אין מצב,״ אמרה כשהתאוששה וחטפה את העיתון מסבא.
״תני לי גם לראות,״ נצמד אליה אריאל שבדיוק התעורר.
״בשלוש לפנות בוקר, פרצו גנבים למוזיאון הלובר המפורסם שבפריז,״ הקריאה ליה, ״המוזיאון הכי שמור ומאובטח בעולם.״
בתמונה ראו הילדים את גג הזכוכית המשולש של מוזיאון הלובר. במרכזו היה חור ענק בצורת מעגל מושלם כאילו מישהו חתך אותו עם מחוגה. היקפו של החור היה צבוע בשחור שרוף ועדיין העלה עשן.
ליה המשיכה להקריא: ״'אין לנו מושג כיצד הגנבים הצליחו להיכנס מהגג,' סיפרו השומרים ההמומים למשטרה. 'ההסבר היחיד הוא שהם הגיעו עם מסוק והחליקו למטה בחבלים.'״ אריאל חטף את העיתון והמשיך, ״מפקד המשטרה מסר שאין סיכוי שבני אדם יכולים להגיע לטמפרטורות כאלו. הזכוכית המשוריינת של הלובר נבנתה במיוחד כדי לעמוד באש של אלף מעלות.״
סבתא, שהתאוששה מההלם הראשוני, מלמלה, ״איזה חוסר מזל. סבא ואני בדיוק קנינו כרטיסים לצרפת. אחרי שסוף־סוף הצלחנו לשכנע את לאונרדו לגלות לנו האם המונה ליזה מחייכת או לא, היינו חייבים לראות אותה בעצמנו.״
ליה לא יכלה להסיר את מבטה מהחור השרוף שבתמונה.
״נראה לכם שזה קשור למלכה?״ שאלה ופחדה מהתשובה.
סבא וסבתא החליפו ביניהם מבטים מודאגים.
״למה שזה יהיה קשור?״ שאל אריאל, ״מה יצא לה מלגנוב את המונה ליזה? הגנב בטח כבר מכר אותה בהמון כסף.״
״לא יודעת,״ כפות ידיה של ליה תמכו בראשה, ״זה יותר מדי מוזר. יותר מדי צירופי מקרים.״
״חייבים לחזור הלילה ליוריקה,״ הסכים איתה אריאל וליה הנהנה בתגובה.
הם החזירו את העיתון לסבא ואריאל הוסיף, ״לאונרדו בטח הרוס מזה.״
ליה שלחה הודעה בקבוצת הוואטסאפ:
״המונה ליזה נגנבה.״
״הלילה בתשע פגישת חירום ביוריקה.״
אחר הצהריים נפגשה הרביעייה הסודית במתנ״ס השכונתי. ליה, אריאל, עידו ומיכל כבר לא יכלו לחכות למפגש השבועי של החוג לבניית אפליקציות. המפגש הפעם היה חגיגי במיוחד. תלמידים מכיתה י״ב הגיעו כדי לתכנת את האפליקציה שהחבורה המציאה, ״קידס פלנט״, אפליקציה שבעזרתה כל ילדי העולם יכולים לחלוק את הצעצועים שלהם. בזכותה מהיום, לכל ילד ולכל ילדה יהיו הרבה יותר צעצועים.
ליה הסבירה למתכנתים איך האפליקציה עובדת. במסך הראשון, הילד צריך לצלם את כל הצעצועים בחדר שלו שהוא כבר לא צריך ובמסך השני, כל הילדים בשכונה יוכלו לבחור מבין כל התמונות את הצעצוע שהם הכי רוצים.
״רעיון מקסים,״ אמרה עלמה תלמידת כיתה י״ב, ״ואיפה הילדים יפגשו כדי לקבל את הצעצוע?״
״בבית הספר,״ ענתה מיכל, ״בשער הראשי. מייד אחרי הצלצול.״
״כבר יש לכם לוגו?״ שאלה המדריכה אלונה שהאזינה לשיחה.
״מה זה לוגו?״
״הסימן של האפליקציה שלכם,״ השיבה, ״כדי שיזהו אותה בטלפון.״
״אההה,״ אמרה ליה, ״כמו האות F של פייסבוק והתפוח של אפל.״
״והאות M של מקדונלדס,״ הוסיף עידו שפתאום הרגיש רעב.
אלונה הנהנה והילדים קימטו את מצחם.
״יש לי רעיון,״ זינקה ליה, ״שושו.״
״שו מה?״ גיחך עידו.
״שושו.״ אמרה, ״כמו השם של החתול החדש שלנו. אבא ואמא הביאו לנו גור חתולים סומלי. הוא כל כך מתוק. יש לו פרווה כתומה כמו שועל ורעמה של גור אריות.״
ליה התיישבה ליד השולחן וציירה בעיפרון את הפרצוף של שושו. כשסיימה הראתה לכולם. הם הסכימו מייד והלוגו של ״קידס פלנט״ נולד.
בשעה תשע בערב בדיוק נפגשה החבורה בממלכת יוריקה. הבובה שמחוץ לקופסה, התמנון וגלילאו העטלף המתינו בדאגה מחוץ למשרד הפטנטים. אריאל מיהר לפתוח את דלת המשרד וכולם רצו אחריו פנימה. הם מצאו את לאונרדו יושב על הרצפה, פניו עצובות והוא ממרר בבכי. מעליו עמד כן הציור שרק אתמול הייתה מונחת עליו המונה ליזה.
הכן היה ריק.
דפיקה נשמעה בדלת.
״מי זה יכול להיות בשעה כזאת?״ פיהק עידו.
מיכל רצה לפתוח. בחוץ עמד דוב זומבי עם עיניים עצומות, לבוש במדים של דוור, במכנסיים קצרים ועל ראשו כובע מצחייה. הדוב נתן למיכל מגילת קלף מגולגלת עם סרט אדום.
״תחתמי כאן,״ הגיש לה נוצה טבולה בדיו, ״וגם כאן, וכאן, ורגע... גם כאן. אני מצטער, זה הרבה בירוקרטיה,״ הוא מתח את כובעו.
מיכל חתמה ונפרדה מהדוב לשלום. היא פתחה את הקלף והקריאה בקול רם:
חשבתם שתנוחו?
הזהרתי אתכם שעוד ניצחון כזה ואבדתם.
עכשיו, כשאיתי חזר אליי,
בואו נדבר תכלס.
כבר לא נותר לכם הרבה סיכוי.
גם לי בקבוצה יש דמיון של ילדים.
ולכם?
לכם יש בדיוק רבע שעה להגיע לארמון שלי
אחרת אשמיד את המונה ליזה לנצח.
לאונרדו שאג בכאב. כל הכוסות והצלחות במטבח רעדו.
רגע, נזכרתי, המשיכה מיכל להקריא:
האריה חייב לבוא איתכם.
את מונה אחזיר רק ללאונרדו בכבודו ובעצמו.
״ידעתי שזאת המלכה,״ קפצה ליה את אגרופה בכעס והביטה באריאל, ״הדרקון בטח התיך את הזכוכית המשוריינת. רק האש שלו יכולה להגיע לטמפרטורות כאלו.״
״אני עדיין לא מבין מה יוצא לה מלגנוב את המונה ליזה?״ אריאל הביט באחותו וליה משכה בכתפיה.
הקדמה
כשעולים גבוה־גבוה בשמים עד לרקיע השביעי ואז פונים ימינה, מגלים את ממלכת יוריקה. המקום שממנו מגיעים כל הדברים שהילדים הכי אוהבים. רוב הצעצועים בעולם ואפילו הגביע של הגלידה, כולם הומצאו בממלכת יוריקה.
אולי תופתעו לגלות שכל תושבי הממלכה הם ילדים, שמגיעים ליוריקה בחלומות. ואולי תופתעו עוד יותר לגלות שהממלכה מסתתרת מאחורי השמש.
מלכת השעמום רוצה עולם אפור ומשעמם. יותר מכל דבר אחר, היא שונאת קולות של ילדים משחקים ונהנים. היא כישפה את ילדי יוריקה והפכה את כולם לפינגווינים. המלכה גם גנבה לילדים את כל הרעיונות מהראש וכלאה אותם בתיבה שבארמון הפיהוקים שנמצא בצד של האי שבו אף פעם לא זורחת השמש.
התאומים ליה ואריאל הם התקווה האחרונה להצלת הממלכה. אליהם מצטרפים מיכל ועידו, שני חבריהם הטובים, ויחד עם איתי, הם יוצאים למסע כדי לשחרר את הרעיונות של הילדים.
בדרך הם פותרים חידות ופוגשים חברים שעוזרים להם לחשוב אחרת.
החבורה מתמודדת בגמר הגדול מול המלכה, שם מתגלה הסוד הגדול של יוריקה. מלכת השעמום היא לא אחרת מאשר, אמא של איתי. ליה מנצחת את המלכה שבורחת בזעם מהממלכה על גבי הדרקון, אלא שהפעם איתי מצטרף אליה.
1
הדרקון
עשן לבן סמיך יצא מבין נחיריו של הדרקון הענקי. ראשו בער בחושך בכתום זרחני והיה אפשר להבחין בלבה הרותחת זוהרת מתוך גופו.
ליה, אריאל, אמא, אבא, סבא וסבתא עמדו בסלון, מוקסמים ממופע האורות הירוקים שרקדו בחלל החדר, לא ערים לעובדה שמחוץ לחלון ביתם מתעופף לו דרקון בגודל של חצי בניין.
הדרקון פער את פיו. עוד רגע קט ישחרר אש איומה שתפתור אחת ולתמיד את הצרות של המלכה.
״עצור,״ צעק איתי בשנייה האחרונה. הדרקון המופתע קפא במקומו.
״מה קרה?״ צרחה המלכה והביטה באיתי כלא־מאמינה.
״זו טעות,״ השיב איתי בלחש.
״מה טעות?״ התרגזה המלכה והורתה שנית לדרקון: ״אש.״
״לא,״ התעקש.
הדרקון נעצר שוב. הוא סובב את צוואר ראשו והביט לאחור בכעס בשתי הדמויות שרכבו לו על הגב. נראה שלא היה שבע רצון מחוסר ההחלטיות של אדוניו.
״אם הדרקון ישרוף את הבניין, השכנים מייד יזעיקו מכבי אש. ואפילו את המשטרה. ומה יקרה אז?״ שאל איתי.
״בלגן. כמו שאני אוהבת,״ המלכה ליקקה את שפתיה ומתחה את צווארה.
״הם יכלאו לנו את הדרקון,״ השיב במקומה.
המלכה שתקה.
״ואת לא תשובי לממלכת יוריקה לעולם. שכחת שאת לא יכולה להגיע לשם בחלומות?״
״נכון,״ היא מלמלה, ״לא חשבתי על זה ככה.״
״ואז גם אם ננצח בקרב היום,״ סיכם איתי, ״נפסיד במלחמה כולה.״
״אז מה אתה מציע שנעשה?״ שאלה המלכה וליטפה את הדרקון. היא כל כך רצתה להריח את ריח הלהבה, את הניחוח השרוף. לנקום.
״יש לי רעיון.״
״באמת?״ המלכה הביטה בבנה, ״נסיך שלי,״ היא חייכה אליו, ״הילד שלי תמיד חושב שני צעדים קדימה, חכם כמו אמא שלו.״
״הפעם זה הולך להיות קצת יותר משני צעדים,״ איתי קרץ לה.
הדרקון נפנף בכנפיו בחוזקה, פנה ימינה ועף מערבה. הוא חצה את הים ויצא מגבולות מדינת ישראל, נזהר שלא יבחינו בו המטוסים הטסים לחו״ל.
•••
בבוקר המחרת, פקחה ליה עיניים, עדיין מרוגשת מאירועי ליל אמש. היא שחזרה בראשה איך הם הצילו את הממלכה בפעם השנייה. איך בזכותם חזרו הצעצועים לחנויות בכל העולם בדיוק בזמן, בבוקר של חנוכה וחג המולד. סנטה קלאוס בטח מאושר עכשיו, חשבה לעצמה וחייכה, וגם אמא ואבא. המדריך אמר שהם זכו לראות את הזוהר הצפוני הכי מרהיב שהיה בעשרים השנים האחרונות.
ליה התעצבה פתאום. היא נזכרה באיתי. הוא כבר לא איתם, כבר לא איתה. הוא עבר לקבוצה של המלכה. ליה לא ידעה האם היא יותר כועסת עליו או דואגת לו.
מרוב התרגשות שכחה לאכול ארוחת ערב אתמול בלילה. היא יצאה מחדרה ומיהרה לכיוון המטבח. בדרך הציצה וראתה שאבא ואמא עדיין ישנים, כנראה מותשים מהמסע הארוך לקוטב הצפוני. במטבח ראתה את סבתא וסבא קוראים את עיתון הבוקר.
״בוקר טוב,״ לחשה כדי לא להעיר את ההורים.
סבא וסבתא לא ענו. פניהם היו חיוורות והם לא הפסיקו להתלחשש.
״קרה משהו?״ הרימה ליה מעט את הקול.
״המונה ליזה!״ אמר סבא וקולו רעד, הוא הצביע על תמונה בעיתון, ״גנבו אותה.״ בבת אחת הפך גופה של ליה למשקולת. היא לא יכלה לזוז.
״אין מצב,״ אמרה כשהתאוששה וחטפה את העיתון מסבא.
״תני לי גם לראות,״ נצמד אליה אריאל שבדיוק התעורר.
״בשלוש לפנות בוקר, פרצו גנבים למוזיאון הלובר המפורסם שבפריז,״ הקריאה ליה, ״המוזיאון הכי שמור ומאובטח בעולם.״
בתמונה ראו הילדים את גג הזכוכית המשולש של מוזיאון הלובר. במרכזו היה חור ענק בצורת מעגל מושלם כאילו מישהו חתך אותו עם מחוגה. היקפו של החור היה צבוע בשחור שרוף ועדיין העלה עשן.
ליה המשיכה להקריא: ״'אין לנו מושג כיצד הגנבים הצליחו להיכנס מהגג,' סיפרו השומרים ההמומים למשטרה. 'ההסבר היחיד הוא שהם הגיעו עם מסוק והחליקו למטה בחבלים.'״ אריאל חטף את העיתון והמשיך, ״מפקד המשטרה מסר שאין סיכוי שבני אדם יכולים להגיע לטמפרטורות כאלו. הזכוכית המשוריינת של הלובר נבנתה במיוחד כדי לעמוד באש של אלף מעלות.״
סבתא, שהתאוששה מההלם הראשוני, מלמלה, ״איזה חוסר מזל. סבא ואני בדיוק קנינו כרטיסים לצרפת. אחרי שסוף־סוף הצלחנו לשכנע את לאונרדו לגלות לנו האם המונה ליזה מחייכת או לא, היינו חייבים לראות אותה בעצמנו.״
ליה לא יכלה להסיר את מבטה מהחור השרוף שבתמונה.
״נראה לכם שזה קשור למלכה?״ שאלה ופחדה מהתשובה.
סבא וסבתא החליפו ביניהם מבטים מודאגים.
״למה שזה יהיה קשור?״ שאל אריאל, ״מה יצא לה מלגנוב את המונה ליזה? הגנב בטח כבר מכר אותה בהמון כסף.״
״לא יודעת,״ כפות ידיה של ליה תמכו בראשה, ״זה יותר מדי מוזר. יותר מדי צירופי מקרים.״
״חייבים לחזור הלילה ליוריקה,״ הסכים איתה אריאל וליה הנהנה בתגובה.
הם החזירו את העיתון לסבא ואריאל הוסיף, ״לאונרדו בטח הרוס מזה.״
ליה שלחה הודעה בקבוצת הוואטסאפ:
״המונה ליזה נגנבה.״
״הלילה בתשע פגישת חירום ביוריקה.״
אחר הצהריים נפגשה הרביעייה הסודית במתנ״ס השכונתי. ליה, אריאל, עידו ומיכל כבר לא יכלו לחכות למפגש השבועי של החוג לבניית אפליקציות. המפגש הפעם היה חגיגי במיוחד. תלמידים מכיתה י״ב הגיעו כדי לתכנת את האפליקציה שהחבורה המציאה, ״קידס פלנט״, אפליקציה שבעזרתה כל ילדי העולם יכולים לחלוק את הצעצועים שלהם. בזכותה מהיום, לכל ילד ולכל ילדה יהיו הרבה יותר צעצועים.
ליה הסבירה למתכנתים איך האפליקציה עובדת. במסך הראשון, הילד צריך לצלם את כל הצעצועים בחדר שלו שהוא כבר לא צריך ובמסך השני, כל הילדים בשכונה יוכלו לבחור מבין כל התמונות את הצעצוע שהם הכי רוצים.
״רעיון מקסים,״ אמרה עלמה תלמידת כיתה י״ב, ״ואיפה הילדים יפגשו כדי לקבל את הצעצוע?״
״בבית הספר,״ ענתה מיכל, ״בשער הראשי. מייד אחרי הצלצול.״
״כבר יש לכם לוגו?״ שאלה המדריכה אלונה שהאזינה לשיחה.
״מה זה לוגו?״
״הסימן של האפליקציה שלכם,״ השיבה, ״כדי שיזהו אותה בטלפון.״
״אההה,״ אמרה ליה, ״כמו האות F של פייסבוק והתפוח של אפל.״
״והאות M של מקדונלדס,״ הוסיף עידו שפתאום הרגיש רעב.
אלונה הנהנה והילדים קימטו את מצחם.
״יש לי רעיון,״ זינקה ליה, ״שושו.״
״שו מה?״ גיחך עידו.
״שושו.״ אמרה, ״כמו השם של החתול החדש שלנו. אבא ואמא הביאו לנו גור חתולים סומלי. הוא כל כך מתוק. יש לו פרווה כתומה כמו שועל ורעמה של גור אריות.״
ליה התיישבה ליד השולחן וציירה בעיפרון את הפרצוף של שושו. כשסיימה הראתה לכולם. הם הסכימו מייד והלוגו של ״קידס פלנט״ נולד.
בשעה תשע בערב בדיוק נפגשה החבורה בממלכת יוריקה. הבובה שמחוץ לקופסה, התמנון וגלילאו העטלף המתינו בדאגה מחוץ למשרד הפטנטים. אריאל מיהר לפתוח את דלת המשרד וכולם רצו אחריו פנימה. הם מצאו את לאונרדו יושב על הרצפה, פניו עצובות והוא ממרר בבכי. מעליו עמד כן הציור שרק אתמול הייתה מונחת עליו המונה ליזה.
הכן היה ריק.
דפיקה נשמעה בדלת.
״מי זה יכול להיות בשעה כזאת?״ פיהק עידו.
מיכל רצה לפתוח. בחוץ עמד דוב זומבי עם עיניים עצומות, לבוש במדים של דוור, במכנסיים קצרים ועל ראשו כובע מצחייה. הדוב נתן למיכל מגילת קלף מגולגלת עם סרט אדום.
״תחתמי כאן,״ הגיש לה נוצה טבולה בדיו, ״וגם כאן, וכאן, ורגע... גם כאן. אני מצטער, זה הרבה בירוקרטיה,״ הוא מתח את כובעו.
מיכל חתמה ונפרדה מהדוב לשלום. היא פתחה את הקלף והקריאה בקול רם:
חשבתם שתנוחו?
הזהרתי אתכם שעוד ניצחון כזה ואבדתם.
עכשיו, כשאיתי חזר אליי,
בואו נדבר תכלס.
כבר לא נותר לכם הרבה סיכוי.
גם לי בקבוצה יש דמיון של ילדים.
ולכם?
לכם יש בדיוק רבע שעה להגיע לארמון שלי
אחרת אשמיד את המונה ליזה לנצח.
לאונרדו שאג בכאב. כל הכוסות והצלחות במטבח רעדו.
רגע, נזכרתי, המשיכה מיכל להקריא:
האריה חייב לבוא איתכם.
את מונה אחזיר רק ללאונרדו בכבודו ובעצמו.
״ידעתי שזאת המלכה,״ קפצה ליה את אגרופה בכעס והביטה באריאל, ״הדרקון בטח התיך את הזכוכית המשוריינת. רק האש שלו יכולה להגיע לטמפרטורות כאלו.״
״אני עדיין לא מבין מה יוצא לה מלגנוב את המונה ליזה?״ אריאל הביט באחותו וליה משכה בכתפיה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
