הנבגדת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הנבגדת
מכר
מאות
עותקים
הנבגדת
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

הנבגדת

3.9 כוכבים (18 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

קיארה קאס

קיארה קאס נולדה וגדלה בטקסס, ארצות הברית. היא למדה היסטוריה באוניברסיטה וגרה היום בווירג'יניה עם בעלה, בנה ובתה. דברים שהיא שונאת: נהגים שלא מאותתים בכביש, לטוס, סלט. דברים שהיא אוהבת: ציוד משרדי, להקות בנים, קינוחים.

תקציר

לאחר שנמלטה מקורואה והשאירה מאחור את זיכרון סיילאס אהובה המנוח, הוליס מסתגלת לחיים בממלכת אייסולט, שם היא פוגשת באיטן הסוער ויפה התואר. הוליס, ההופכת כעת לחלק בלתי נפרד ממשפחת איסטוף, מבינה שרק בידה הכוח להציל את גורל הממלכה.
האם לבה השבור של הוליס יעמוד בהרפתקה נוספת? הנבגדת הוא ספר ההמשך של "המיועדת" מאת קיארה קאס, שהפכה לאחת מסופרות הנוער הפופולריות בעולם בעקבות הצל חת סדרת הספרים "המועמדת" .

לגיל 12 +

פרק ראשון

1

בשעה שהכרכרה התגלגלה לה, סובבתי את ראשי והסתכלתי מבעד לחלון האחורי הקטן כאילו מישהו עלול לרדוף אחרי. הזכרתי לעצמי שהמחשבה הזאת מגוחכת; לא נותר עוד איש בקוֹרוֹאָה שירדוף אחרי.

סיילאס בעלי מת, וכך גם הורי. נותרו לי עוד כמה חברים בחצר הארמון, אבל הם היו נאמנים יותר למלך ג'יימסון, בעיקר בהתחשב בכך שנטשתי אותו בדיוק באותו ערב שבו תיכנן להציע לי נישואים. באשר לג'יימסון עצמו... לפחות היה נראה שסלח לי על שברחתי עם פְּשוט עם, ועוד זר, נוסף לכול. דיליה גרייס תפסה את מקומי לצדו של המלך, אותו מקום שוויתרתי עליו בלב שלם.

וזה הכול. שאר האנשים החשובים בחיי היו בכרכרה לצדי. ובכל זאת הסתכלתי לאחור.

״רוב חיי הבוגרים עשיתי את אותו הדבר בדיוק,״ אמרה ליידי איסטוֹף, חמותי, והניחה יד על ברכי. על הספסל מולנו ישנה גיסתי סקרלט. אפילו בשנתה היא נראתה דרוכה, כפי שהיתה מאז הפשיטה.

ממש מחוץ לחלון הצדדי רכב אִיטָן על סוסו, זחוח ומעצבן, ושמר על הכרכרה. הוא הסתכל סביב מבעד למסך הערפל הקל, ומהאופן שבו הטה את ראשו נראָה שהוא מנסה לאתר קולות סכנה.

״אני מקווה שאחרי המסע הזה כולנו נוכל להפסיק להסתכל לאחור,״ אמרתי.

ליידי איסטוף — לא, כעת היא היתה אמא שלי — הינהנה והביטה בסקרלט בפנים רציניות. ״אני מקווה שברגע שנגיע למשפחת נורתקוט נמצא דרך להתעמת עם המלך קווינטֶן. אחרי זה הכול יסתדר... כך או אחרת.״

הירהרתי בגרון חנוק בסופיותן של המילים האלו. יום אחד נצא כמנצחים מארמונו של המלך קווינטֶן, או שלא נצא משם לעולם.

בחנתי את פניה של אמי החדשה. עדיין נדהמתי מכך שבחרה מרצונה החופשי להתחתן בידיעה שהיא קושרת את חייה בחייו של מלך מרושע כל כך. אך בעצם גם אני עשיתי כך מבלי משים.

משפחת איסטוף היתה מצאצאיו של גֶ'דרֶק הגדול, הראשון בשושלת מלכים ארוכה ששלטה באַייסוֹלֶט. המלך קווינטן, שליט אייסולט הנוכחי, היה מצאצאיו של הבן הראשון של ג'דרק, אבל לא הילד הבכור. משפחת איסטוף היתה מצאצאיו של הבן השלישי של ג'דרק. רק איטן היקר — בן משפחת נורתקוט — היה יכול להתפאר בשושלת המקשרת אותו ישירות לבתו הבכורה של ג'דרק, שלא זכתה לרשת את אביה בשל היותה בת.

תהא ההיסטוריה אשר תהא, בעיניו של קווינטן משפחת איסטוף ומשפחת נורתקוט איימו על שלטונו, שגם כך התקרב במהירות לקצו, אלא אם מצבו הבריאותי של בנו ישתפר לפתע.

לא הבנתי את זה.

לא הבנתי למה הוא היה נחוש להרחיק — כלומר לרצוח — גברים שבעורקיהם זורם דם מלכותי. הנסיך הֶדריאָן היה אדם שברירי, וכשהמלך קווינטן ימות, כמו כל בני התמותה, מישהו יהיה חייב לרשת אותו. לא הבנתי למה הוא רוצח את כל מי שיש לו זכות חוקית לרשת את כס המלוכה, ובכללם סיילאס.

וכך הגענו לכאן, נחושים להבטיח שיקירינו לא מתו לשווא, ומודעים עד כאב לעובדה שהניסיון הזה כנראה מועד לכישלון.

״מי זה שם?״ שמענו קול נובח לעברנו על רקע חריקות הגלגלים. הכרכרה נעצרה בבת אחת. סקרלט הזדקפה מיד ושלפה מתחת לחצאיתה סכין קטנה שלא ידעתי שהחביאה.

״חיילים,״ מילמל איטן. ״מאייסולט.״ ואז אמר בקול רם יותר, ״אחר צהריים טובים. אני איטן נורתקוט, חייל בשירות הוד מלכותו —״

״נורתקוט? זה אתה?״

ראיתי את פניו של איטן מתרככות ואת עיניו מצטמצמות. לפתע הוא נראה נינוח בהרבה.

״קולווין?״ קרא בחזרה. שתיקתו הבהירה כי קולווין הוא אכן הדובר. ״אני מלווה את משפחתי בחזרה מקורואה. מן הסתם כבר שמעת על דוד שלי. אני מחזיר את אלמנתו ואת בנותיו הביתה.״

החייל המבולבל שתק לרגע ואז שאל, ״אלמנה? אתה לא רוצה להגיד לי שלורד איסטוף מת?״

סוסו של איטן התרומם על שתי רגליו האחוריות, אבל איטן איזן את עצמו במהירות. ״אכן. וגם הבנים שלו. אבי ציווה עלי להחזיר את שאר המשפחה למקום מבטחים.״

שתיקה מביכה השתררה.

״תנחומי למשפחתך. ניתן לכם לעבור, אבל אנחנו חייבים לערוך בדיקה ביטחונית. זה הנוהל.״

״כן, כמובן,״ הסכים איטן. ״אני מבין.״

אחד החיילים התקרב כדי לבדוק את הכרכרה שלנו מבפנים בזמן שחייל אחר הקיף אותה מבחוץ והתכופף כדי להסתכל מתחת לשלדה. לפי הקול זיהיתי שהחייל שפנה אלינו הוא קולווין, זה שאיטן דיבר איתו קודם. ״ליידי איסטוף,״ אמר והטה את ראשו לעבר אמא. ״אני משתתף בצערך.״

״אנחנו מודים לך על ההשתתפות בצערנו. ועל השירות שלך,״ היא השיבה.

״יש לכן מזל, גבירותי, שפגשתן את היחידה הטובה ביותר באייסולט,״ אמר בחזה נפוח. ״לרוב הדרך הזאת שורצת קורואנים. הם הבעירו אש בכפר ליד הגבול לפני פחות משבועיים. אם הייתם נתקלים בהם, אני לא יודע מה היה קורה.״

בלעתי רוק והשפלתי מבט, ואז שבתי להסתכל על החייל. הוא מיד הבין את הקשר בין אישה נוספת במשפחת איסטוף לבין הכיוון שממנו הגענו. הוא נעץ בי מבט נוקב והסתכל לאחור על איטן כדי לקבל אישור.

״אלמנתו של בן דודי סיילאס,״ הסביר.

החייל הניד בראשו. ״אני לא מאמין שסיילאס מת... או שהוא התחתן,״ הוסיף ושב לבחון אותי. היה נדמה שהוא מנסה לעכל את המידע ובעיקר מתקשה להאמין שסיילאס התחתן עם בת קורואה.

אנשים רבים התקשו להאמין.

מבטו השיפוטי משהו נעשה משועשע. ״לא מאשים אותך שרצית לברוח משם,״ אמר לי והחווה בסנטרו לעבר הדרך שמאחורינו. ״אני לא מעודכן במה שקורה בקורואה, אבל היה קשה לא לשמוע איך המלך שלכם כמעט השתגע.״

״באמת?״ שאל איטן. ״זה לא כאילו הוא היה שפוי במיוחד מלכתחילה.״

החייל צחק. ״מסכים איתך. אבל מתברר שאיזו בחורה דחתה אותו, ומאז הוא מתנהג בצורה לא צפויה. השמועות אומרות שהוא ניפץ בהתקף זעם את אחת הסירות הטובות ביותר שלו ממש באמצע הנהר, לעיני כל העוברים ושבים. שמענו שיש לו מישהי חדשה אבל שהוא בוגד בה בכל דרך אפשרית. שמענו גם שהוא הצית את הארמון שלו לפני כמה שבועות.״

״הייתי שם,״ אמר איטן ביובש. ״שריפה יכולה רק לשפר אותו.״

נדרשתי לתעצומות נפש כדי לסכור את פי. התקשיתי להאמין שאפילו ברגעי השפל הגדולים ביותר שלו ג'יימסון מסוגל להרוס את יצירת המופת של קורואה, הלוא היא טירת קֵרֶסְקֶן.

השמועה היחידה שתכאיב לי אם תתברר כנכונה היא שג'יימסון נפגש עם בחורות אחרות מאחורי גבה של דיליה גרייס. לא יכולתי לסבול את המחשבה שרק נדמה לה שהיא קיבלה את מה שתמיד רצתה.

החייל פרץ בצחוק לשמע התשובה השנונה של איטן, אבל אז פניו הרצינו. ״הוא כל כך לא צפוי שיש דיבורים על פלישה אפשרית. זאת הסיבה שאנחנו צריכים לבדוק את הכרכרות, אפילו של אלה שאנחנו בוטחים בהם. נראה שג'יימסון המשוגע עלול לעשות כל דבר בשלב הזה.״

הרגשתי שאני מסמיקה ושנאתי את זה. כמובן, שום דבר מזה לא היה נכון. ג'יימסון לא היה משוגע ולא תיכנן פלישה או שום דבר דומה... אבל המבט החשדני על פניו של האיש רמז לי שכדאי שאשמור את מחשבותי לעצמי.

אמא הניחה יד מנחמת על ברכי ודיברה עם החייל שמעבר לחלון. ״אנחנו בהחלט מבינים ומודים לכם שוב על היסודיות. ולא אשכח להתפלל למענכם ברגע שנגיע הביתה בשלום.״

״הכול נראה בסדר,״ קרא החייל מהצד האחר של הכרכרה.

״ברור שהכול בסדר,״ קרא קולווין בקול רם, ״זאת משפחת איסטוף, אידיוט.״ הוא הניד בראשו והתרחק מהכרכרה. ״הסירו את המחסומים!״ קרא לאחרים. ״תנו להם לעבור. שמור על עצמך, נורתקוט.״

איטן הינהן לעברו, ולשם שינוי שמר את מחשבותיו לעצמו.

אחרי שחצינו את הגבול ראיתי עשרות חיילים מחוץ לחלון. כמה מהם הצדיעו לאות כבוד ואחרים פשוט בהו בנו בפה פעור. חששתי שאולי אחד מהם יבין שאני הבחורה שבגללה המלך איבד לכאורה את שפיות דעתו, וידרוש ממני לצאת מהכרכרה ולחזור אליו.

איש לא עשה זאת.

יצאתי אל המסע הזה מרצוני החופשי. יותר מכך — רדפתי אחריו. אבל התקרית הזאת הבהירה לי שאני לא רק חוצה גבול; אני צועדת לתוך עולם אחר.

״עד האחוזה צפויה לנו נסיעה חלקה,״ אמר איטן כשהתרחקנו מההמון.

סקרלט החזירה אל בין קפלי שמלתה את הסכין שהחביאה מתחת לידיה הקטנות והענוגות. הנדתי בראשי; מה היא תיכננה לעשות עם הסכין הזאת מלכתחילה? אמא שלחה יד וחיבקה אותי. ״מכשול אחד מאחורינו, מכשולים רבים מספור לפנינו,״ התבדחה.

ואני צחקתי.

 

 

קיארה קאס

קיארה קאס נולדה וגדלה בטקסס, ארצות הברית. היא למדה היסטוריה באוניברסיטה וגרה היום בווירג'יניה עם בעלה, בנה ובתה. דברים שהיא שונאת: נהגים שלא מאותתים בכביש, לטוס, סלט. דברים שהיא אוהבת: ציוד משרדי, להקות בנים, קינוחים.

הנבגדת קיארה קאס

1

בשעה שהכרכרה התגלגלה לה, סובבתי את ראשי והסתכלתי מבעד לחלון האחורי הקטן כאילו מישהו עלול לרדוף אחרי. הזכרתי לעצמי שהמחשבה הזאת מגוחכת; לא נותר עוד איש בקוֹרוֹאָה שירדוף אחרי.

סיילאס בעלי מת, וכך גם הורי. נותרו לי עוד כמה חברים בחצר הארמון, אבל הם היו נאמנים יותר למלך ג'יימסון, בעיקר בהתחשב בכך שנטשתי אותו בדיוק באותו ערב שבו תיכנן להציע לי נישואים. באשר לג'יימסון עצמו... לפחות היה נראה שסלח לי על שברחתי עם פְּשוט עם, ועוד זר, נוסף לכול. דיליה גרייס תפסה את מקומי לצדו של המלך, אותו מקום שוויתרתי עליו בלב שלם.

וזה הכול. שאר האנשים החשובים בחיי היו בכרכרה לצדי. ובכל זאת הסתכלתי לאחור.

״רוב חיי הבוגרים עשיתי את אותו הדבר בדיוק,״ אמרה ליידי איסטוֹף, חמותי, והניחה יד על ברכי. על הספסל מולנו ישנה גיסתי סקרלט. אפילו בשנתה היא נראתה דרוכה, כפי שהיתה מאז הפשיטה.

ממש מחוץ לחלון הצדדי רכב אִיטָן על סוסו, זחוח ומעצבן, ושמר על הכרכרה. הוא הסתכל סביב מבעד למסך הערפל הקל, ומהאופן שבו הטה את ראשו נראָה שהוא מנסה לאתר קולות סכנה.

״אני מקווה שאחרי המסע הזה כולנו נוכל להפסיק להסתכל לאחור,״ אמרתי.

ליידי איסטוף — לא, כעת היא היתה אמא שלי — הינהנה והביטה בסקרלט בפנים רציניות. ״אני מקווה שברגע שנגיע למשפחת נורתקוט נמצא דרך להתעמת עם המלך קווינטֶן. אחרי זה הכול יסתדר... כך או אחרת.״

הירהרתי בגרון חנוק בסופיותן של המילים האלו. יום אחד נצא כמנצחים מארמונו של המלך קווינטֶן, או שלא נצא משם לעולם.

בחנתי את פניה של אמי החדשה. עדיין נדהמתי מכך שבחרה מרצונה החופשי להתחתן בידיעה שהיא קושרת את חייה בחייו של מלך מרושע כל כך. אך בעצם גם אני עשיתי כך מבלי משים.

משפחת איסטוף היתה מצאצאיו של גֶ'דרֶק הגדול, הראשון בשושלת מלכים ארוכה ששלטה באַייסוֹלֶט. המלך קווינטן, שליט אייסולט הנוכחי, היה מצאצאיו של הבן הראשון של ג'דרק, אבל לא הילד הבכור. משפחת איסטוף היתה מצאצאיו של הבן השלישי של ג'דרק. רק איטן היקר — בן משפחת נורתקוט — היה יכול להתפאר בשושלת המקשרת אותו ישירות לבתו הבכורה של ג'דרק, שלא זכתה לרשת את אביה בשל היותה בת.

תהא ההיסטוריה אשר תהא, בעיניו של קווינטן משפחת איסטוף ומשפחת נורתקוט איימו על שלטונו, שגם כך התקרב במהירות לקצו, אלא אם מצבו הבריאותי של בנו ישתפר לפתע.

לא הבנתי את זה.

לא הבנתי למה הוא היה נחוש להרחיק — כלומר לרצוח — גברים שבעורקיהם זורם דם מלכותי. הנסיך הֶדריאָן היה אדם שברירי, וכשהמלך קווינטן ימות, כמו כל בני התמותה, מישהו יהיה חייב לרשת אותו. לא הבנתי למה הוא רוצח את כל מי שיש לו זכות חוקית לרשת את כס המלוכה, ובכללם סיילאס.

וכך הגענו לכאן, נחושים להבטיח שיקירינו לא מתו לשווא, ומודעים עד כאב לעובדה שהניסיון הזה כנראה מועד לכישלון.

״מי זה שם?״ שמענו קול נובח לעברנו על רקע חריקות הגלגלים. הכרכרה נעצרה בבת אחת. סקרלט הזדקפה מיד ושלפה מתחת לחצאיתה סכין קטנה שלא ידעתי שהחביאה.

״חיילים,״ מילמל איטן. ״מאייסולט.״ ואז אמר בקול רם יותר, ״אחר צהריים טובים. אני איטן נורתקוט, חייל בשירות הוד מלכותו —״

״נורתקוט? זה אתה?״

ראיתי את פניו של איטן מתרככות ואת עיניו מצטמצמות. לפתע הוא נראה נינוח בהרבה.

״קולווין?״ קרא בחזרה. שתיקתו הבהירה כי קולווין הוא אכן הדובר. ״אני מלווה את משפחתי בחזרה מקורואה. מן הסתם כבר שמעת על דוד שלי. אני מחזיר את אלמנתו ואת בנותיו הביתה.״

החייל המבולבל שתק לרגע ואז שאל, ״אלמנה? אתה לא רוצה להגיד לי שלורד איסטוף מת?״

סוסו של איטן התרומם על שתי רגליו האחוריות, אבל איטן איזן את עצמו במהירות. ״אכן. וגם הבנים שלו. אבי ציווה עלי להחזיר את שאר המשפחה למקום מבטחים.״

שתיקה מביכה השתררה.

״תנחומי למשפחתך. ניתן לכם לעבור, אבל אנחנו חייבים לערוך בדיקה ביטחונית. זה הנוהל.״

״כן, כמובן,״ הסכים איטן. ״אני מבין.״

אחד החיילים התקרב כדי לבדוק את הכרכרה שלנו מבפנים בזמן שחייל אחר הקיף אותה מבחוץ והתכופף כדי להסתכל מתחת לשלדה. לפי הקול זיהיתי שהחייל שפנה אלינו הוא קולווין, זה שאיטן דיבר איתו קודם. ״ליידי איסטוף,״ אמר והטה את ראשו לעבר אמא. ״אני משתתף בצערך.״

״אנחנו מודים לך על ההשתתפות בצערנו. ועל השירות שלך,״ היא השיבה.

״יש לכן מזל, גבירותי, שפגשתן את היחידה הטובה ביותר באייסולט,״ אמר בחזה נפוח. ״לרוב הדרך הזאת שורצת קורואנים. הם הבעירו אש בכפר ליד הגבול לפני פחות משבועיים. אם הייתם נתקלים בהם, אני לא יודע מה היה קורה.״

בלעתי רוק והשפלתי מבט, ואז שבתי להסתכל על החייל. הוא מיד הבין את הקשר בין אישה נוספת במשפחת איסטוף לבין הכיוון שממנו הגענו. הוא נעץ בי מבט נוקב והסתכל לאחור על איטן כדי לקבל אישור.

״אלמנתו של בן דודי סיילאס,״ הסביר.

החייל הניד בראשו. ״אני לא מאמין שסיילאס מת... או שהוא התחתן,״ הוסיף ושב לבחון אותי. היה נדמה שהוא מנסה לעכל את המידע ובעיקר מתקשה להאמין שסיילאס התחתן עם בת קורואה.

אנשים רבים התקשו להאמין.

מבטו השיפוטי משהו נעשה משועשע. ״לא מאשים אותך שרצית לברוח משם,״ אמר לי והחווה בסנטרו לעבר הדרך שמאחורינו. ״אני לא מעודכן במה שקורה בקורואה, אבל היה קשה לא לשמוע איך המלך שלכם כמעט השתגע.״

״באמת?״ שאל איטן. ״זה לא כאילו הוא היה שפוי במיוחד מלכתחילה.״

החייל צחק. ״מסכים איתך. אבל מתברר שאיזו בחורה דחתה אותו, ומאז הוא מתנהג בצורה לא צפויה. השמועות אומרות שהוא ניפץ בהתקף זעם את אחת הסירות הטובות ביותר שלו ממש באמצע הנהר, לעיני כל העוברים ושבים. שמענו שיש לו מישהי חדשה אבל שהוא בוגד בה בכל דרך אפשרית. שמענו גם שהוא הצית את הארמון שלו לפני כמה שבועות.״

״הייתי שם,״ אמר איטן ביובש. ״שריפה יכולה רק לשפר אותו.״

נדרשתי לתעצומות נפש כדי לסכור את פי. התקשיתי להאמין שאפילו ברגעי השפל הגדולים ביותר שלו ג'יימסון מסוגל להרוס את יצירת המופת של קורואה, הלוא היא טירת קֵרֶסְקֶן.

השמועה היחידה שתכאיב לי אם תתברר כנכונה היא שג'יימסון נפגש עם בחורות אחרות מאחורי גבה של דיליה גרייס. לא יכולתי לסבול את המחשבה שרק נדמה לה שהיא קיבלה את מה שתמיד רצתה.

החייל פרץ בצחוק לשמע התשובה השנונה של איטן, אבל אז פניו הרצינו. ״הוא כל כך לא צפוי שיש דיבורים על פלישה אפשרית. זאת הסיבה שאנחנו צריכים לבדוק את הכרכרות, אפילו של אלה שאנחנו בוטחים בהם. נראה שג'יימסון המשוגע עלול לעשות כל דבר בשלב הזה.״

הרגשתי שאני מסמיקה ושנאתי את זה. כמובן, שום דבר מזה לא היה נכון. ג'יימסון לא היה משוגע ולא תיכנן פלישה או שום דבר דומה... אבל המבט החשדני על פניו של האיש רמז לי שכדאי שאשמור את מחשבותי לעצמי.

אמא הניחה יד מנחמת על ברכי ודיברה עם החייל שמעבר לחלון. ״אנחנו בהחלט מבינים ומודים לכם שוב על היסודיות. ולא אשכח להתפלל למענכם ברגע שנגיע הביתה בשלום.״

״הכול נראה בסדר,״ קרא החייל מהצד האחר של הכרכרה.

״ברור שהכול בסדר,״ קרא קולווין בקול רם, ״זאת משפחת איסטוף, אידיוט.״ הוא הניד בראשו והתרחק מהכרכרה. ״הסירו את המחסומים!״ קרא לאחרים. ״תנו להם לעבור. שמור על עצמך, נורתקוט.״

איטן הינהן לעברו, ולשם שינוי שמר את מחשבותיו לעצמו.

אחרי שחצינו את הגבול ראיתי עשרות חיילים מחוץ לחלון. כמה מהם הצדיעו לאות כבוד ואחרים פשוט בהו בנו בפה פעור. חששתי שאולי אחד מהם יבין שאני הבחורה שבגללה המלך איבד לכאורה את שפיות דעתו, וידרוש ממני לצאת מהכרכרה ולחזור אליו.

איש לא עשה זאת.

יצאתי אל המסע הזה מרצוני החופשי. יותר מכך — רדפתי אחריו. אבל התקרית הזאת הבהירה לי שאני לא רק חוצה גבול; אני צועדת לתוך עולם אחר.

״עד האחוזה צפויה לנו נסיעה חלקה,״ אמר איטן כשהתרחקנו מההמון.

סקרלט החזירה אל בין קפלי שמלתה את הסכין שהחביאה מתחת לידיה הקטנות והענוגות. הנדתי בראשי; מה היא תיכננה לעשות עם הסכין הזאת מלכתחילה? אמא שלחה יד וחיבקה אותי. ״מכשול אחד מאחורינו, מכשולים רבים מספור לפנינו,״ התבדחה.

ואני צחקתי.