לאכול לבריאות

פרק 1
אנגיוגנזה (התהוות כלי דם)

לכולנו גדל סרטן בגוף. לכל אחד ואחת מאיתנו, וגם לכם.

במחקרי נתיחת גופות בקרב אנשים שמעולם לא אובחנו כלוקים בסרטן במהלך חייהם, לכמעט 40 אחוזים מהנשים בין הגילים 40 ל-50 היו גידולים מיקרוסקופיים בחזה, לכ-50 אחוזים מהגברים בין הגילים 50 ל-60 היה סרטן מיקרוסקופי בבלוטת הערמונית, ולכמעט 100 אחוזים מהאנשים מעל גיל 70 היה סרטן מיקרוסקופי בבלוטת התריס.¹ גידולים מהסוג הזה מתפתחים כאשר תאים בריאים עושים שגיאות טבעיות במהלך חלוקת התא, או כאשר דנ"א בתא מסוים עובר מוטציה כתוצאה מחשיפה סביבתית. מדי יום מתרחשות עד כעשרת אלפים טעויות בדנ"א בתאים המתחלקים בגופנו, כך שהיווצרותו של סרטן היא שכיחה ובלתי נמנעת.² ואף על פי כן, הגידולים המיקרוסקופיים הללו אינם מזיקים. רובם כלל אינם נעשים מסוכנים. גודלם ההתחלתי מזערי, קטן יותר מקצהו של עט כדורי, וכל עוד הם אינם מצליחים לגדול ולחדור לאיברים, הם אינם יכולים להתפשט ולהרוג.

בגופנו יש מערכת הגנה מופלאה, הדואגת לכך שכל אותם גידולים מיקרוסקופיים יישארו קטנים על ידי קטיעת אספקת הדם וחומרי המזון שהם צריכים כדי לגדול - ואנו יכולים לשפר את מערכת ההגנה הזו באמצעות המזונות שאנו אוכלים. למעלה ממאה מזונות שונים יכולים לשפר את יכולתו של הגוף להרעיב את הסרטן ולהשאיר את הגידולים הללו קטנים ובלתי מזיקים, כולל סויה, עגבניות, פטל שחור, רימון, ואפילו כמה הפתעות כגון ליקוריץ, בירה וגבינה. התחמושת של כוחות ההגנה של הגוף המגבילים את התפתחותם של הגידולים הללו מצויה בסופרמרקט, אצל הירקן ובגינת הירק.

מערכת ההגנה המאפשרת לגופנו ליירט כך את מחלת הסרטן נקראת אנגיוגנזה (התהוות כלי דם). אנגיוגנזה היא התהליך שבו גופנו מצמיח ומשמר כלי דם. בנסיבות רגילות כלי הדם תומכים בחיים ומוליכים חמצן וחומרי מזון חיוניים לכל איברי גופנו. אך כאשר צומחים בגוף כלי דם חריגים, הם עלולים להזין גידולים סרטניים מיקרוסקופיים. מערכת אנגיוגנזה בריאה מווסתת מתי והיכן יתהוו כלי דם בגוף, ויכולה למנוע מהגידולים הללו לגייס לעצמם אספקת דם פרטית ולמנוע מהם לקבל את החמצן שהם זקוקים לו כדי לגדול. כאשר הגוף מאבד את יכולתו לווסת את התהוות כלי הדם, מנעד רחב של מחלות יכול להופיע, כולל סרטן.

כל עוד מערכת האנגיוגנזה פועלת כראוי, כלי הדם מתהווים במקום הנכון ובזמן הנכון - לא יותר מדי, לא מעט מדי, אלא בדיוק במידה הנכונה. שמירה על איזון מושלם במחזור הדם היא האמצעי העיקרי העומד לרשות מערכת האנגיוגנזה כדי לשמור על בריאותנו במצב הנקרא הומאוסטזיס (מצב יציב). הומאוסטזיס הוא מצב שבו נשמרת היציבות הדרושה לתפקוד תקין, תוך כדי התאמה בלתי פוסקת לתנאים משתנים. לאנגיוגנזה תפקיד חשוב בהשגת הומאוסטזיס: היא יוצרת ומשמרת את מחזור הדם כולו, ומתאימה אותו למצבים שונים במהלך חיינו כדי לשמור על בריאותנו.

בגלל מערכת ההגנה העוצמתית הזו, המנתקת באופן טבעי את אספקת הדם לגידולים, הסרטן לא בהכרח הופך למחלה.³ בחלק ב' אספר כיצד המחקרים האחרונים בתחום האנגיוגנזה מעצבים את ההבנה שלנו על האופן שבו מזונות מסוימים עוזרים למערכת האנגיוגנזה לשמור על הומאוסטזיס, וכיצד ניתן לאכול כדי להרעיב את הסרטן, להצמיח כלי דם המזינים את הלב, למנוע או לדחות מחלות קטלניות ולחיות חיים ארוכים ובריאים יותר. אך כדי להבין נכונה כיצד מזון משפיע על אנגיוגנזה ועל בריאותנו, נבחן תחילה כיצד כלי הדם עובדים למעננו מדי יום ביומו.

אנגיוגנזה בפעולה
בתוך גופנו עוברים כ-100 אלף קילומטרים של כלי דם שתפקידם להוביל חמצן וחומרי מזון השומרים על תאי הגוף בחיים. אלה הם צינורות החיים המזינים את איברינו הבריאים ושומרים עלינו מפני מחלות. אם היה אפשר לחבר בשרשרת את כל כלי הדם בגופנו, הם היו מקיפים את כדור הארץ פעמיים. באורח פלא, טיפה אחת של דם המוזרמת מליבנו הפועם, עושה סיבוב בגוף וחוזרת אל הלב בתוך 60 שניות.

כלי הדם הקטנים ביותר נקראים נימים. הם דקים יותר משערה, ויש 19 מיליארד מהם בגוף האדם. לנימים מערכת יחסים מיוחדת עם כל התאים האחרים בגוף, מפני שהם החוליה האחרונה בשרשרת אספקת הדם אל התאים. מכיוון שהם נמצאים בכל הקצוות, כל תא בגוף נמצא במרחק של עד 200 מיקרומטרים מאיזשהו נים.⁴ זהו מרחק קטן ביותר, רק קצת יותר גדול מעובייה של שערת אדם. לכל איבר הצפיפות וסידור הנימים הייחודיים לו, כתלות בתפקידו ובכמות הדם שהוא צריך. לשרירים שלנו, למשל, יש צורך עצום בחמצן, ולכן הם זקוקים לפי ארבעה יותר דם מאשר העצמות שלנו, המשמשות לתמיכה מבנית. איברים אחרים הדורשים זרימת דם גבוהה הם המוח, הלב, הכליות והכבד. בכולם צפיפות נימים גבוהה ביותר - 3,000 כלי דם במילימטר מעוקב, פי 30 מאשר בעצם.

מתחת למיקרוסקופ נראים הנימים כיצירות אמנות, פסלים שגולפו כך שיתאימו במדויק לאיבר שבתוכו הם נוצרים. הנימים המזינים את עורנו נראים כמו שורות של ווים בצמדן (סקוץ'), ולולאה אחר לולאה הם מספקים את הדם המוליך חום וצבע אל פני השטח של גופנו. לאורך סיבי העצב, החל בחוט השדרה וכלה בקצות אצבעותינו, הנימים נמתחים כקווי טלפון המזינים את תאי העצב ושומרים על חושינו חדים. במעיים הנימים נוצרים בדפוס גיאומטרי יפהפה דמוי כוורת, כך שהם יכולים להימתח יחד עם המעי הגס המתמלא בחומר מעוכל ולספק את פני השטח המקסימליים לספיגה חוזרת של נוזלים לזרם הדם.

חשיבותה של אנגיוגנזה בתמיכה בחיים מהותית עד כדי כך שהיא מתחילה כבר במערכת הרבייה, עוד לפני ההתעברות. כאשר הזרע פוגש ביצית, הרחם כבר הכין את רירית הרחם, דופן מרופדת בכלי דם חדשים המוכנים לקלוט את הביצית המופרית ולהזינה. בהעדר היריון, הדופן נושרת פעם בחודש בימי הווסת. אם הביצית המופרית משתרשת ברחם, כלי הדם ברירית משמשים כקווי האספקה הראשוניים לעובר המתפתח. כשמונה ימים לאחר ההשרשה נוצר איבר הובלה חדש, השליה, שתפקידו להוביל דם מהאם אל העובר.⁵ בתשעת החודשים הבאים מתחוללת סערה של אנגיוגנזה בתוך העובר, היוצרת את כל מחזור הדם וממלאת כל איבר ואיבר בגוף המתפתח. לקראת סוף ההיריון, כאשר הגוף מתכונן ללידה, השליה מפרישה גורם אנגיוגני טבעי, הנקרא Flt-1, אשר מאט את צמיחתם של כלי הדם. היכולת הזו להידלק, להאט ולהיכבות היא סימן הזיהוי של מערכת ההגנה האנגיוגנית, שלא רק בונה חיים במהלך ההיריון אלא גם שומרת על בריאותנו לכל אורך חיינו.

הגנה אנגיוגנית היא אמצעי הגנה של כלל בעלי החיים בעלי מערכת דם, כולל בני אדם. אם היה לכם פעם חתך עמוק, בין שבעקבות ניתוח ובין שבעקבות טראומה, אין ספק שחזיתם כיצד הפצע עובר שינויים בתוך שניות ספורות ומזניק תהליך הנמשך עד שהפצע מחלים. אם נפצעתם פעם בברך עד זוב דם ולאחר מכן נוצר במקום גלד, ואם הגלד נתלש מוקדם מדי, ראיתם את התהליך הזה מתרחש לנגד עיניכם. מתחת לגלד ראיתם רקמה אדומה בהירה ובוהקת. בטלאי העור האדום הזה צמחו בתוך הפצע אלפי כלי דם חדשים ושחזרו את הרקמה הפצועה עד שהיא שבה לאיתנה.

כאשר ראיתם את התהליך הזה, למעשה הייתם עדים לאנגיוגנזה, תהליך שמתחיל ברקמה הפצועה מהרגע הראשון של הדימום. הגורם המפעיל את התהליך הוא היפוקסיה, כלומר רמות נמוכות של חמצן, המתרחשת כתוצאה מקטיעת אספקת הדם התקינה בגלל הפציעה. מחסור בחמצן הוא סימן שיש להצמיח עוד כלי דם ולספק יותר חמצן. היפוקסיה גורמת לתאים הפצועים לשחרר אותות חלבוניים הנקראים פקטורי גדילה, שתפקידם הוא לעורר אנגיוגנזה. דלקת היא חלק חשוב בתחילת תהליך ההחלמה. תאים דלקתיים הנקראים מקרופאגים וכן נויטרופילים מפלסים את דרכם אל תוך הפצע ומנקים מתוכו חיידקים ולכלוך. גם תאים אלה משחררים פקטורי גדילה אנגיוגניים ומגבירים את תגובת הצמיחה של כלי הדם.

מנקודת זמן זו מתרחשים כמה אירועים ברמה התאית שמטרתם להצמיח כלי דם. הודות לתאים מיוחדים המרפדים את דופנות הוורידים הנקראים תאי אנדותל, צוות הצלה ממתין לקבלת אותות מפקטורי גדילה המורים לתאי האנדותל להיפרש. לאורך הדפנות של מחזור הדם שלנו פרושים כטריליון תאי אנדותל, מה שהופך אותם לאחד מסוגי התאים השכיחים ביותר בגוף. דמיינו שכל אחד מתאי האנדותל הללו הוא מנוע של מכונית המחובר למתג הצתה. כעת, דמיינו שפקטורי הגדילה ששוחררו במקום הפציעה הם מפתחות למכוניות הללו. פקטורי הגדילה מתאימים לקולטנים ספציפיים הפרושים על פני השטח של תאי האנדותל, ממש כפי שהמפתחות למכונית מתאימים למתג ההצתה. כאשר המפתח הנכון נכנס למתג הנכון, המנוע מותנע ותאי האנדותל מוכנים להתחיל להגר לכיוון המקור של פקטורי הגדילה החלבוניים, שם יתחילו להתחלק וליצור צינורות שיהפכו לכלי דם חדשים. אך קודם לכן תאי האנדותל צריכים לצאת מהווריד. לשם כך הם משחררים אנזימים המעכלים את דופן הווריד דמוי השרוול מחוץ לתא ומחוררים את דופן הווריד. מנקודה זו והלאה תאי האנדותל המופעלים מתחילים לצאת מבעד לחורים, לנוע בעקבות מפל פקטורי הגדילה הנשלחים מהאזור הפצוע, ולבנות כלי דם חדשים בכיוון הזה. כאשר כלי הדם המניצים מתארכים, הם מתגלגלים לאורכם ויוצרים צינורות. בסופו של דבר הצינורות מתחברים בקצותיהם ויוצרים לולאות נימים. כאשר יותר ויותר לולאות נימים נוצרות באזור המַחְלים, זרימת הדם אל האזור מתחדשת.

אולם כלי דם שזה עתה נוצרו שבריריים מכדי לתמוך בעצמם בזרימת דם, ולכן הם נעזרים בסוג נוסף של תאים, פריציטים, שעוזרים להם להבשיל. הפריציטים עוזרים בכמה דרכים. ראשית, הם נכרכים סביב צינורות האנדותל כמו גרב אלסטי סביב הקרסול ומספקים יציבות מבנית. בד בבד, הפריציטים מאיטים את האנגיוגנזה וכך מונעים יצירה עודפת של כלי דם.⁶ תאי הפריציט יכולים לשנות את צורתם, ולאחר שהתחברו לכלי דם חדש הם שולחים זרועות הנצמדות אל תאי האנדותל שסביבם. פריציט בודד יכול לבוא במגע עם 20 תאים בעת ובעונה אחת ולשחרר אות כימי המכבה את הפעילות המוגברת המתרחשת סביב מוקד האנגיוגנזה.⁷

אחרי שכלי הדם החדשים צמחו והתייצבו, זרימת הדם מתחדשת. שטף החמצן הטרי מכבה את המתג של אותות פקטורי הגדילה ומאט את מנועי האנגיוגנזה עד לעצירתם המלאה. בד בבד, מעכבי אנגיוגנזה טבעיים מופרשים באזור וגם הם מדכאים את צמיחתם של כלי דם חדשים. כאשר כלי הדם החדשים משתקעים במקומם, תאי האנדותל בדופנותיהם משחררים חלבונים בשם "פקטורי הישרדות", שעוזרים להחלמת התאים בסביבה שבה התרחשה האנגיוגנזה. אם כלי הדם המגוננים החדשים הללו נבנו כמו שצריך, הם יכולים להחזיק מעמד כל החיים ולשמור על העור ועל האיברים בחיים.

מערכת האנגיוגנזה חשה באופן רציף היכן ומתי יש צורך בהצמחה של כלי דם נוספים כדי לשמור על הבריאות ועל התפקוד של איברי הגוף. כמו בנאֵי־על, כלי הדם מזהים את הצורך העולה מן השרירים לאחר אימון: צריך להגביר את זרימת הדם כדי לבנות את השריר. עם זאת, המערכת תמיד דרוכה לקראת מצבים שבהם יש צורך לקצץ כלי דם. מערכת אנגיוגנזה בריאה נועדה להשיג איזון נכון של כלי דם - לא פחות מדי ולא יותר מדי - במהלך 24 שעות ביממה.

הדבר דומה למתג עם עמעם. כאשר מתעורר הצורך, ניתן להגביר את העוצמה ולהצמיח כלי דם נוספים; וכאשר יש צורך לעמעם שוב את האורות, יש בגופנו מעכבים אנדוגניים (הנוצרים בגוף באופן טבעי) המדכאים את האנגיוגנזה ומפסיקים את התהליך. הגורמים המעוררים והמעכבים הללו מצויים בכל מקום, כולל בשרירים, בדם, בלב, במוח, בחלב האם ואפילו בנוזל הזרע.

יכולת הוויסות של גופנו צריכה להיות מושלמת כדי למקסם את בריאותנו. אולם במהלך החיים גורמים רבים יכולים להסיט את מערכת ההגנה הזו ממסלולה ולהוביל לאנגיוגנזה עודפת, שעלולה להזין רקמות חולות; או להפך, לאנגיוגנזה בלתי מספקת שעלולה לגרום לאיבוד רקמות ולמוות. בחלק ב' נלמד על המזונות שעוזרים לחזק את מערכת ההגנה של האנגיוגנזה ובכך עוזרים לגופנו להתנגד למחלות. אך תחילה, הבה נשוב אל הגידולים הסרטניים המיקרוסקופיים המתפתחים בגופנו, ונראה כיצד מתרחשת פגיעה במנגנון ההגנה ומהן תוצאותיה העגומות — זאת כדי ללמוד מדוע חשוב כל כך לאכול את המזון הדרוש לבריאותנו.

הסיבה העיקרית שבגללה גידולים סרטניים מיקרוסקופיים אינם ממשיכים לצמוח היא מעכבי האנגיוגנזה הטבעיים בגופנו. המעכבים הללו מגבילים את גודלם של גידולים על ידי עצירת אספקת הדם שלהם. חוקרים בבית הספר לרפואה בהרווארד גילו כבר בשנת 1974 שכל עוד אין צמיחה של כלי דם המזינים את הגידול, תאי הסרטן יישארו רדומים ובלתי מזיקים. בסופו של דבר המערכת החיסונית שלנו, שעליה נרחיב בפרק 5, מזהה את תאי הסרטן הללו ומשמידה אותם. אולם, עם הזמן, כמה מוקדים קטנטנים של סרטן יכולים להציף את מערכת ההגנה ולגבור על מעכבי האנגיוגנזה באמצעות שחרור כמויות עצומות של פקטורי גדילה, בדומה לאותות המעורבים בהחלמת פצעים.

בניסויים שנערכו במעבדה הודגם כי כאשר כלי דם חדשים צומחים בתוך צבר של תאים סרטניים, הגידול יכול לצמוח באופן מעריכי (אקספוננציאלי) ולגדול פי 16 אלף - שבועיים בלבד אחרי תחילת האנגיוגנזה.⁸ כאשר גידולים משתלטים על מערכת ההגנה האנגיוגנית כדי להצמיח מערכת הובלת דם משלהם, סרטן בלתי מזיק יכול להפוך בן רגע לסרטן בעל פוטנציאל קטלני. חמור מכך, אותם כלי דם המזינים את הגידולים הסרטניים משמשים גם כנתיב מילוט לתאים ממאירים שיכולים לחדור אל הדם. זהו למעשה תהליך שליחת הגרורות, ההיבט המסוכן ביותר של מחלת הסרטן. נדיר מאוד שמטופלים עם סרטן מתים בגלל הגידול הראשוני שלהם, שבדרך כלל ניתן להסירו בניתוח; הגורם למותם הוא בדרך כלל הגרורות המתפשטות ברחבי הגוף כרסיסי פגז קטלניים.

לכן, אם עוזרים לגוף למנוע אנגיוגנזה לא רצויה, ניתן להשפיע במידה ניכרת על תהליך דיכוי הסרטן. המטרה היא לחזק את ההגנה האנגיוגנית ולעזור למעכבים הטבעיים בגוף לשמור על כלי הדם בטווח האיזון הרצוי, כך שתאי הסרטן לא יוכלו ליהנות מיתרון ההזנה ולכן לא ימשיכו לגדול. המטופל הראשון שהפיק תועלת מטיפול אנטי אנגיוגני היה טום בריגס, ילד בן 12 מהעיר דנוור בקולורדו. הוא אובחן כלוקה בהמנגיומטוזיס נימי ריאתי, מחלה שבה גידולים צומחים בריאות. ככל שהגידולים התרחבו, טום סבל יותר מקשיי נשימה שהפריעו לו לעסוק בפעילויות הספורט האהובות עליו, כמו בייסבול, ולפעמים גם לשנת הלילה שלו. כמוצא אחרון הוא קיבל אינטרפרון אלפא, תרופה שרופאיו ידעו כי היא עשויה לעצור אנגיוגנזה. בתוך שנה אחת התכווצו הגידולים בריאותיו וטום חזר לחיות חיים של ילד רגיל. המקרה של טום היה כה יוצא דופן, עד שהוא פורסם בתור "המקרה הראשון בבני אדם" בכתב העת 'ניו־אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין' כהצצה לעתיד הטיפול בגידולים.⁹

בשנות התשעים החלו חברות ביוטכנולוגיות לפתח טיפולים ממוקדים נגד אנגיוגנזה בגידולים. סוג הסרטן הראשון שהדגים שיפור בתגובה לטיפול אנגיוגני היה סרטן קולורקטלי (המעי הגס והחלחולת), כאשר טיפול ממוקד בכלי דם בגידול באמצעות אווסטין שיפר את הישרדות המטופלים. סוגים רבים נוספים של סרטן ניתנים כיום לטיפול על ידי חיזוק מנגנוני עיכוב האנגיוגנזה של הגוף, באמצעות אווסטין ויותר מתריסר תרופות ספציפיות אחרות המעכבות אנגיוגנזה. סוגי הסרטן הללו כוללים סרטן כליות, ריאות, מוח, בלוטת התריס, כבד, צוואר הרחם, השחלה והשד, וכן מיאלומה נפוצה. בשנת 2004 הכריז מנהֵל ה-FDA מארק מקללן כי "מעכבי אנגיוגנזה נחשבים כיום לטיפול הרביעי במחלת הסרטן (אחרי ניתוח, כימותרפיה והקרנות)."¹⁰

אנגיוגנזה עודפת מניעה את המחלה קדימה גם במחלות רבות נוספות לסרטן, כמו למשל באיבוד ראייה. בעין בריאה, הראייה מתאפשרת מפני שאור עובר בנוזל שקוף וצלול ומגיע אל הרשתית ונרשם במוח, ללא הפרעה של כלי דם. האנגיוגנזה בעין מווסתת היטב, עד כדי כך שתאי האנדותל המרפדים את כלי הדם ברשתית מתחלקים בדרך כלל רק פעמיים בחיים. אך במקרים של ניוון רשתית (AMD), הגורם המוביל לעיוורון בקרב אנשים בני 65 ומעלה ברחבי העולם, וכן באיבוד ראייה בעקבות סוכרת, אנגיוגנזה מובילה להיווצרות חריגה של צברים סבוכים של כלי דם שמהם דולפים נוזלים ודם. התוצאה הרת האסון של אנגיוגנזה לא רצויה היא פגיעה בראייה. למרבה המזל, כיום ניתן לטפל בבעיות הללו באמצעות תרופות ביולוגיות באישור ה-FDA המוזרקות על ידי רופא עיניים אל תוך העין ועוצרות את תהליך האנגיוגנזה ההרסני ואת הדליפה וכך שומרות על הראייה. חלק מן המטופלים אף מצליחים לשקם את הראייה שאבדה להם. אחת מן המטופלות שלי הוגדרה כעיוורת על פי חוק בעקבות ניוון מקולרי, ולא הייתה יכולה עוד לנהוג או לשחק גולף, התחביב האהוב עליה. לאחר קבלת הטיפול היא יכלה שוב לנהוג בבטחה, ולחזור לשפר את סגנון ההנפה לאחור על מגרש הגולף.

במקרים של דלקת מפרקים שיגרונית ודלקת מפרקים ניוונית, הדלקת במפרקים מובילה להיווצרותם של כלי דם חדשים המשחררים אנזימים הרסניים. האנזימים הללו הורסים את הסחוס וכך גורמים לכאבי מפרקים משתקים. במקרים של פסוריאזיס, מחלת עור המשחיתה את מראהו, אנגיוגנזה חריגה מתחת לעור תורמת להופעתם של טלאי עור אדומים ובולטים המלווים בנפיחות, בגרד ובכאבים.

מחקרים הדגימו כי גם במחלת האלצהיימר ישנם תהליכי אנגיוגנזה לא תקינים ועודפים. בשנת 2003, יחד עם הפסיכיאטר ד"ר אנתוני וניוצ'י, טענתי במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet כי הצמיחה החריגה של כלי דם במוח תורמת למחלת האלצהיימר.¹¹ היום אנו יודעים שכלי הדם במוחם של פגועי אלצהיימר אינם תקינים ואינם משפרים את זרימת הדם במוח, אלא משחררים רעלנים עצביים (נוירוטוקסינים) שהורגים תאי מוח.

גם להשמנת יתר חולנית (אובסיטי) יש קשר חזק לאנגיוגנזה. השמנת יתר חולנית היא אמנם מחלה מרובת גורמים, אך אכילה עודפת ואכילת המזונות הלא נכונים מובילות לרמות גבוהות של פקטורי גדילה המעוררים אנגיוגנזה בדם.¹² ממש כמו גידול, גם מסה שומנית זקוקה להצמחה של כלי דם חדשים כדי להצמיח ולהזין תאי שומן.¹³

בכל הבעיות הבריאותיות הללו, וברבות אחרות, טיפולים תרופתיים חדשים המתמקדים בעיכוב אנגיוגנזה מדגימים תוצאות מבטיחות במעבדה ובניסויים רפואיים.

אולם בעוד שחשוב לקצץ כלי דם עודפים, חשוב לא פחות לשמר את יכולתו של הגוף להצמיח מערכת הובלה טובה, המספקת הגנה לאיברים הזקוקים להגברה או לשיקום של אספקת הדם שלהם. ככל שאנו מזדקנים, מחזור הדם נחלש באופן טבעי והיכולת הזו זקוקה לחיזוק ולתגבור כדי להזין את הרקמות ואת האיברים ולשמור על בריאותם. כאשר מחזור הדם נפגע, חוסר היכולת להפיק תגובת הגנה אנגיוגנית עלול להוביל לתוצאות הרות אסון.

אחת התוצאות הללו היא נוירופתיה, המתרחשת כאשר יש פגיעה בתפקוד העצבים בגופנו. מצב זה עלול לגרום לקהות תחושה או לכאב קל עד משתק. העצבים ההיקפיים שלנו הם חוטי החשמל המרשתים את גופנו, ומוליכים מסרים מהמוח לשרירים הפוקדים עליהם להתכווץ או להרפות. העצבים שולחים גם תחושות מהעור ומהשרירים חזרה אל המוח. לחוטים החשמליים הללו יש רשת הובלת דם קטנה משלהם הנקראת vasa nervorum, ותפקידה להזרים דם אל העצבים. כאשר הרשת הזאת קורסת, העצבים מתחילים למות. התסמינים יכולים לנוע בין תחושה מעקצצת ועד לכאב בלתי נסבל ולחוסר תחושה מוחלט בידיים, ברגליים ובכפות הרגליים.

חולי סוכרת עלולים לסבול מאספקת דם לקויה לעצבים, במיוחד אם רמת הסוכר בדמם אינה מאוזנת היטב. הסוכרת עצמה מאיטה אף היא את תהליך האנגיוגנזה ובכך פוגעת בעצבים. חוקרים רבים שוקדים על פיתוחן של דרכים חדשות לשפר את זרימת הדם לעצבים באמצעות אנגיוגנזה טיפולית. במעבדה הזריקו החוקרים לשריריהם של בעלי חיים סוכרתיים את הגן לחלבון האנגיוגני VEGF (פקטור גידול אנדותלי וסקולרי) וגילו כי הפעולה הגבירה את זרימת הדם לעצבים ושחזרה את תפקודם באופן כמעט מלא.¹⁴ מקרה שכיח נוסף של נוירופתיה היקפית מתרחש בתגובה לטיפול כימי נגד סרטן, שלא הורג רק תאים סרטניים אלא עשוי להיות גם רעיל מאוד לעצבים ולהשמיד את מחזור הדם הייעודי שלהם. במעבדה טיפול גנטי באמצעות VEGF הֵגן באופן מלא על תפקוד העצבים ועל אספקת הדם אליהם.¹⁵

כאשר מערכות ההגנה האנגיוגניות שלנו נפגעות, מחלות רבות אחרות עשויות להופיע בחיינו. פצעים כרוניים הם דוגמה נוספת לכך. שעה שפצעים רגילים מחלימים בתוך פחות משבוע, פצעים כרוניים מחלימים לאט או שאינם מחלימים כלל. הפצעים הפתוחים הללו עשויים להזדהם, ליצור נמק ופעמים רבות אף לחייב קטיעה של האיבר הפגוע. מצבים כאלה משפיעים על 8 מיליון בני אדם בארצות הברית לבדה, ופוגעים בעיקר באנשים עם סוכרת, טרשת עורקים או תפקוד לקוי של השסתומים בוורידי הרגליים, או באנשים הרתוקים למיטתם או הנעזרים בכיסא גלגלים. זוהי מגפה שקטה וקטלנית עם שיעור תמותה גדול יותר מאשר סרטן השד וסרטן המעי הגס.¹⁶ אם יש לכם פצע כרוני, אחת המטרות העיקריות של הרופא צריכה להיות התנעה מחדש של תהליך האנגיוגנזה כדי לשפר את זרימת הדם ולהאיץ את ההחלמה. ניתן לעשות זאת על ידי אמצעים רפואיים שונים ושיטות נוספות, כולל שינויים תזונתיים. בפרק 6 נעסוק במזונות מעוררי אנגיוגנזה.

גם הלב והמוח מסתמכים על מערכת ההגנה האנגיוגנית, שאמורה להגיב לאיומים על מחזור הדם שלהם. שיקום מהיר של זרימת הדם לאיברים הללו הוא עניין של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. כאשר יש חסימה בכלי הדם של הלב או המוח, מצב שכיח בטרשת עורקים, מערכת ההגנה נכנסת לפעולה ומצמיחה כלי דם חדשים שעוזרים ליצור מעקף טבעי סביב הערוצים החסומים. מעקפים טבעיים נוצרים כאשר החסימות מתרחשות לאט ומצֵירות בהדרגה את כלי הדם הכליליים או את העורקים התרדמניים (עורק הראש). אנשים יכולים לחיות שנים ואף עשרות שנים עם מחלת לב כלילית או מחלת עורק הראש, אם מערכת ההגנה האנגיוגנית שלהם פועלת כהלכה. גם במקרה של חסימות פתאומיות, כפי שקורה בעת התקף לב או שבץ איסכמי, אם המטופל שורד, ההגנה האנגיוגנית תפעל במלוא המרץ ליצירת מעקפים טבעיים.

אולם מנגנון ההגנה הזה מואט כאשר למטופל יש מחלה המעכבת אנגיוגנזה, למשל סוכרת או כולסטרול גבוה, או בקרב מעשנים או קשישים. בניסויים קליניים בטיפולים המעוררים אנגיוגנזה בלב או במוח, הודגם כי ניתן לתת טיפולים חדשים המאיצים את התהליך, אך הם עדיין מצויים בשלבים הניסיוניים ויעברו עוד שנים עד שניתן יהיה לרשום אותם למטופלים. בחלק ב' של הספר ארחיב על מזונות שאפשר לצרוך בבית כדי לעזור לאנגיוגנזה ולשיקום מחזור הדם.

מזון ואנגיוגנזה
ברור כי מערכת הגנה אנגיוגנית המתפקדת כהלכה מגינה עלינו מפני מחלות רבות. בריאותנו תלויה באיזון תקין של מחזור הדם, ללא עודף וללא חסר בכלי דם באיברי גופנו השונים. כאשר האיזון הזה מופר, גופנו זקוק לעזרה. חוקרים בחברות תרופות ועזרים רפואיים נמצאים במרוץ לפיתוח טיפולים מצילי חיים, גפיים וראייה, אך יצירת טיפול חדש יכולה להימשך עשור ואף יותר ולעלות יותר ממיליארד דולר, וגם אם הטיפול מצליח - ייתכן שלא יהיה נגיש לכל מי שזקוק לו בגלל מחירו הגבוה או בגלל זמינותו הנמוכה בשוק. יתרה מזאת, התרופות והמכשירים הללו נועדו לטיפול במחלה ולא למניעתה.

התזונה שלנו, לעומת זאת, יכולה לשמש למניעת מחלות, וגם לסייע בטיפול בהן. מחקרים הנערכים בכל קצווי תבל חושפים כי מזונות ומשקאות ספציפיים, כולל פריטים רבים מהתפריט שאנו מכירים ואוהבים, יכולים לחזק את מערכת ההגנה האנגיוגנית שלנו משני עברי המתרס. גם הדרך שבה אנו מכינים רכיבי מזון ומשלבים ביניהם עשויה להשפיע על אנגיוגנזה. ההבנה הזו משנה את האופן שבו אנו חושבים על המזון שאנו אוכלים וכיצד אנו אוכלים אותו, ופותחת דלתות חדשות בפני מי שרוצה להגדיל את סיכוייו למנוע מחלות שאנגיוגנזה משפיעה על מהלכן. אם אתם נאבקים כיום במחלה הקשורה לאנגיוגנזה, בחירת המזונות הנכונים יכולה לעזור לכם לאזן את המחלה ואף לנצח אותה.

הראיות התומכות בגישה זו הולכות ומצטברות. לאנשים באסיה הצורכים כמויות גדולות של סויה, ירקות ותה כחלק מתזונתם הרגילה, יש סיכון נמוך משמעותית לפתח סרטן שד וסוגים אחרים של סרטן. ביפן חיים כיום יותר מ-69 אלף אנשים מעל גיל מאה.¹⁷ גם בסין חלה עלייה במספרם של האנשים מעל גיל מאה. הדוד־רבא שלי, שחי עד גיל 104, התגורר בעיר צ'אנגשו, לא רחוק משנגחאי, למרגלות הר יושאן, שם מגדלים תה ירוק. תושביהם התוססים של האיים איקריה שביוון וסרדיניה, שעברו אף הם את גיל מאה, צורכים תזונה ים תיכונית עשירה במרכיבים המעוררים את מערכת ההגנה האנגיוגנית ואינה טבעונית במהותה. ההבנה כי אנגיוגנזה היא אחת ממערכות ההגנה החשובות ביותר לבריאותנו חיונית לגילויים של סודות חדשים לבריאות ולאריכות ימים, המצויים בגופנו ולאו דווקא במערכת הבריאות.

מחלות הקשורות לפגיעה בהגנה האנגיוגנית