הדלת הלא-נכונה

הכורסה
מחזה בשתי מערכות

[אפריל  

85]

הדמויות:

אָדה

מָתֶאוֹ

ג'ינֶבְרָה

מערכה ראשונה
 

חדר. אדה יושבת ליד השולחן ומנקה ארטישוקים. מתאו נכנס עם תיק נסיעות. הם מתנשקים.

אדה שלום. לא ציפיתי לך מוקדם כל־כך. חשבתי שתגיע בערב.

מָתֶאוֹ עזבתי לפני שנגמר. השתעממתי. ירד גשם. המלון היה לח. מונטֶקָטיני היא לא מקום עליז בסתיו.

אדה אני לא זוכרת, מה נסעת לעשות במונטקטיני?

מתאו את אף־פעם לא זוכרת כלום. היה שם הכנס הדפוק ההוא.

אדה כנס על מה?

מתאו על הרס הסביבה. מה את עושה עם כל הארטישוקים האלה?

אדה אני רוצה להכין פְלָאן. השוערת נתנה לי מתכון.

מתאו אני לא רעב.

אדה הם לא לעכשיו. הם לארוחת־הערב. עכשיו אני כבר אכלתי. אכלתי לחם וחמאה. אתה רוצה משהו?

מתאו לא. הרגע אמרתי לך שאני לא רעב. אצטרך לכתוב מאמר על הכנס, אבל אולי לא היום. מחר. נוכל להציע למישהו לבוא לארוחת־הערב, לאור העובדה שיהיה לנו פְלָאן. נוכל להזמין את לאה ואת וִיטוֹריוֹ. אני אלך אחר־כך להזמין אותם.

אדה הם עזבו. הם עזבו אתמול בבוקר. ליוויתי אותם לנמל־התעופה. בכיתי. גם לאה בכתה. הם לא יהיו כאן שנה. החבֵרה הזאת שלהם כבר הגיעה לדירה. היא הגיעה אתמול בערב. היא תישאר עד שהם יחזרו.

מתאו הם כבר עזבו! חבל לי. נפרדתי מהם לא כמו שצריך, בחיפזון, ממרפסת המטבח. נחפזתי, כבר הייתי באיחור גדול. לא הבנתי שהם יעזבו לפני שאחזור. חשבתי שעוד אפרד מהם. אמרת שהחבֵרה הזאת שלהם כבר בדירה?

אדה כן. אמא ובת. ראיתי אותן אתמול בערב, לרגע, ממרפסת המטבח. הבת היא נערה בת שתים־עשרה או שלוש־עשרה. קוראים לה מרייה־קלאודיה. שמעתי את האמא קוראת לה.

מתאו יפה?

אדה לא. יש לה המון שיער. היא נראית כמו כלב־רועים. את האמא לא ראיתי טוב. היא הציצה לרגע החוצה, ומיד נכנסה שוב הביתה. לאה אמרה לי שיש לה חנות קרמיקה.

מתאו מישהו יכול להתפרנס מחנות קרמיקה? מי כבר קונה קרמיקה?

אדה היא לא מוכרת רק קרמיקה, היא מוכרת גם בתי־נוּרה, צלחות הגשה, מפות רקומות ביד. מוכרת קצת מכל דבר. יש לה מין כלבו. בְּסמטה מאחורי פְּיאצה פַרנֶזֶה.

מתאו הבנתי. כמה זמן לאה וּוִיטוריו יישארו באמריקה?

אדה שנה. עד נובמבר הבא.

מתאו כל־כך הרבה? חבל לי. הם יחסרו לי. נהניתי מאוד מחברתם. היה נחמד לדעת שהם מעבר לקיר, שאנחנו יכולים לקרוא להם כשמתחשק לנו. אין ברומא באמת הרבה אנשים שאפשר להרגיש נוח בחברתם. בכל פעם שאעבור במישורת המדרגות המשותפת אהיה עצוב. מה הכורסה הזאת?

אדה כורסה.

מתאו מאיפה היא צנחה לכאן?

אדה היא היתה של אחי.

מתאו אה, כן. אני זוכר. היא היתה אצל אחיך בחדר־האוכל. ואיך היא עכשיו כאן?

אדה הם לא ידעו איפה לשים אותה בבית החדש. הסלון קטן. יש להם כבר ספה ושתי כורסאות.

מתאו גם לנו יש כאן כבר ספה ושתי כורסאות. את יכולה להגיד לי מה אנחנו אמורים לעשות עם כורסה שלישית?

אדה לנו אין ילדים. אצל אח שלי הם זקוקים ליותר מקום, יש להם ילדים. וחוץ מזה היא מוצאת חן בעיני. אני אוהבת אותה. היא במצב מצוין.

מתאו עם כתמים של קפה.

אדה אני אסיר אותם. לא הספקתי להסיר אותם.

מתאו ואיך תסירי אותם?

אדה עם קצת חלב, אני חושבת.

מתאו קפה יורד עם חלב?

אדה אני חושבת.

מתאו חושבת, חושבת! את אף־פעם לא בטוחה בכלום!

אדה ואתה?

מתאו מה אני?

אדה אתה בטוח במשהו?

מתאו אני בטוח שאני לא מסוגל לסבול את הכורסה הזאת. היא איומה. ככל שאני מביט בה יותר, היא איומה יותר בעיני.

אדה אמרתי לך, הם לא ידעו איפה לשים אותה. וחוץ מזה, הם היו זקוקים לכסף. הם הוציאו הרבה על המעבר. ואחי איבד את מקום העבודה שלו.

מתאו אל תגידי לי שהם ביקשו ממך תשלום.

אדה שילמתי להם, כן, בטח. זאת כורסה טובה.

מתאו כמה?

אדה מעט.

מתאו כמה מעט?

אדה שש־מאות וחמישים.

מתאו מה? נתת לו שש־מאות וחמישים אלף לירות בשביל הכורסה המגעילה הזאת?

אדה זה מה שהם בעצמם שילמו בשבילה. פחות או יותר, ככה הם אמרו לי. לפני שנים. היום היא בוודאי שווה יותר. הם קנו אותה בחנות בוִיה דֵיי קוֹרוֹנארי.

מתאו הפסים האלה! הפסים המתועבים האלה! המשענות השבלוליות האלה! אני מתעב פסים. פסים אפורים וסגולים, אני מתעב אותם. הם מביאים לי מזל רע.

צלצול בפעמון. אדה פותחת. נכנסת ג'ינברה.

ג'ינברה אבקש את סליחתכם. שמי ג'ינברה תֶּאוֹדוֹרי. אני גרה בדירה הסמוכה. אני חברה של לאה ושל ויטוריו. הם השאילו לי את הדירה. הגענו אתמול בערב, אני והילדה שלי. לאה וּויטוריו אמרו לי שאני יכולה לצלצל אצלכם אם אני צריכה משהו.

אדה בוודאי. את צריכה משהו?

ג'ינברה הטלפון שלי מנותק. בבוקר הוא עבד, ועכשיו הוא פתאום מנותק. אני יכולה לטלפן לשירות התקלות מהטלפון שלכם?

מתאו היום שבת. את לא יודעת שאף־אחד לא עונה שם בשבת?

אדה זה ממש לא נכון. לפעמים הם עונים גם בשבת.

מתאו אם ככה, תנסי.

ג'ינברה מחייגת. אף־אחד לא עונה.

אדה אם את צריכה לעשות איזה טלפונים, את יכולה לעשות אותם מכאן.

מתאו בוודאי. שבי, בבקשה. שבי על הכורסה הזאת. היא חדשה. או נכון יותר, כמו שאת רואה, היא ישנה, אבל היא חדשה בחדר הזה.

ג'ינברה תודה. אני מותשת. פרקתי את המזוודות וסידרתי את הבית. התחיל לי גם כאב־גב חזק. לוּמבָּגוֹ.

מתאו אם את זקוקה שם לכורסה, נוכל לתת לך את זאת. כי לנו כבר יש שתיים.

ג'ינברה תודה, לא. יש שם כורסאות. מה שחסר, לעומת זאת, הוא קרש גיהוץ. הם גיהצו על שולחן המטבח, רואים. אבל אני לא רגילה לגהץ על שולחנות. קרש יועיל לי. אני אקנה. אני לא צריכה עוד משהו. הדירה די נוחה. הייתי חסרת־בית מאז הקיץ. היתה לנו דירה בפַּרְיוֹלִי וסילקו אותנו בצו פינוי. הלכנו להתארח אצל אחותי, אני והילדה. אין הרבה מקום אצל אחותי, וישַׁנו בחדרון קטן עם מיטת קומתיים. ככה שאתמול בערב, כשהנחתי את המזוודות ונעלתי נעלי־בית, נשמתי לרווחה. לא נראה לי אמיתי שסוף־סוף יש לי בית. אני חושבת שגם הבת שלי היתה מרוצה, אבל אני לא יודעת, כי אף־פעם אי־אפשר לדעת מתי הבת שלי מרוצה. היא בת שלוש־עשרה. גיל נורא. היחסים בינינו קשים. היא לא לומדת. הבוקר היא אמרה לי שאין בית־ספר ושהיא נוסעת עם כמה חברות לטיבולי. אין בית־ספר כי התקלקל הדוּד של הרדיאטורים. היא יצאה בלי להסתרק. היא אף־פעם לא מסתרקת. היא מאפרת את העיניים. היא קטנה, אבל מאפרת את העיניים, אומרת שגם האחרות מתאפרות. אמרתי לה ללבוש את הז'קט, אבל ראיתי שהיא לא לקחה את הז'קט. היא לבשה את המכנסיים אדום־קורָל שלה וסוודר מצמר סינתטי. שחור. היא מטורפת על שחור.

מתאו תטלפני, אם את זקוקה לטלפון.

ג'ינברה תודה, לא עכשיו. לא יעזור עכשיו. מוקדם מדי. אני צריכה לטלפן לאוּמבֶּרטינוֹ, אבל מאוחר יותר. עכשיו הוא ישן.

מתאו מי זה אומברטינו?

ג'ינברה הוא האבא של הבת שלי. בעלי־לשעבר. הוא מנצח תזמורת וחוזר לבית שלו תמיד מאוחר מאוד בלילה. הוא רוצה שאטלפן אליו לפחות פעם בשלושה־ארבעה ימים, לעדכן אותו על הבת. אבל בחמש אחר־הצהריים, לא לפני ולא אחרי. לפני, הוא ישן. אחרֵי, הוא יוצא. בשבילי תמיד בעיה לטלפן לאומברטינו. אם אני מטלפנת אליו, הוא מתעצבן, אם אני לא מטלפנת אליו, הוא נעלב. לפעמים הוא חביב מאוד אלי, לפעמים הוא כל־כך לא־נעים. אני אבוא ואטריד אתכם שוב בחמש, אם זה לא מפריע לכם.

מתאו אני לא יודע אם נהיה בבית בחמש.

ג'ינברה לא נורא, אם לא תהיו בבית אני ארד לַבָּר ואטלפן משם. לא ירדתי לשם עכשיו, כי המדרגות מעייפות אותי. כואב לי מאוד הגב, כמו שאמרתי.

מתאו מדרגות? יש מעלית.

ג'ינברה אני לא נוסעת בַּמעלית. היא כל־כך קטנה. אני נתקפת חרדה. נסעתי בה אתמול בערב כי היו לי מזוודות, אבל חשבתי שיותר לא אסע בה.

מתאו כמה זמן תישארי בדירה? מתי בדיוק לאה וּויטוריו חוזרים?

ג'ינברה הם חוזרים בעוד שנה, בנובמבר. אני אבלה את הקיץ בחיפוש אחר דירה אחרת. אבל עכשיו אני לא רוצה לחשוב על כך.

מתאו שנה היא הרבה זמן. הם חסרים לי, לאה וּויטוריו. אני מתגעגע אליהם.

אדה הם יחזרו בנובמבר הבא. אמרתי לך חמישים פעם. עכשיו אתה מתגעגע אליהם, אבל כשהם היו כאן, רבתם.

מתאו רבתי איתם אבל היה לנו טוב יחד. דיברנו על הרבה דברים. אני מחכה בקוצר־רוח שהם שוב יהיו כאן.

אדה לא נחמד מצדך לדבר ככה. כשהם יחזרו, גברת תאודורי תצטרך לעזוב.

ג'ינברה איך את יודעת את שם המשפחה שלי?

אדה אמרת אותו כשנכנסת.

ג'ינברה וזכרת אותו?

מתאו הראש של אדה שומר הכל. רק את מה שאני אומר היא שוכחת מיד. אבל את כל השאר היא משמרת בתשומת־לב עליונה. אוספת ומשמרת. כל פירור זעיר שהיא מוצאת.

אדה אתה שוב לא נחמד. שם משפחה הוא בכלל לא פירור.

ג'ינברה אני אצמיד את כרטיס־הביקור שלי לדלת. אני אחבר אותו בנעצים. אבל כבר אין לי נעצים. הם נגמרו לי.

אדה את רוצה נעצים? צריכים להיות לי.

ג'ינברה לא חשוב. אין שום חיפזון. אני אעזוב אתכם. אני מקווה שהטלפון שלי חוּבּר בינתיים. לפעמים הם מתחברים מעצמם.

אדה אני בכל מקרה לא יוצאת. אז תחזרי כדי לטלפן, אם תרצי. אני מכינה עכשיו פְלָאן, אחר־כך אולי אעבוד קצת.

ג'ינברה אני נחה היום. אני לא פותחת את החנות שלי היום.

מתאו יש בחנות שלך קרמיקה? מנורות? בתי־נורה? מפות־שולחן?

ג'ינברה כן. איך אתה יודע?

מתאו אדה אמרה לי.

ג'ינברה כן. יש לי שם קצת מכל דבר. דברים בעבודת־יד.

מתאו אדה למען האמת לא עושה כלום. היא אומרת שהיא עובדת, אבל זאת לא עבודה אמיתית. היא כותבת. היא מבלה את שעות אחר־הצהריים בכתיבה. היא כותבת רומאנים, סיפורים, שירה. חבל שהיא לא מוצאת מישהו שיפרסם את מה שהיא כותבת.

אדה לא אכפת לי.

מתאו לא אכפת לך? אז למה את מתעסקת כל־כך עם הוצאות־הספרים? אני לא יודע כמה פעמים ראיתי את החבילות האלה חוזרות.

ג'ינברה גם אני אהבתי לכתוב כשהייתי צעירה יותר. אבל אחר־כך לא המשכתי. באשמת אומברטינו. נתתי לו לקרוא את הדברים שכתבתי, והוא אמר לי שהם לא שווים כלום. ככה איבדתי את האומץ. אבל אפילו היום, בערבים, אני מנסה לפעמים לכתוב משהו, כל־מיני מחשבות שעוברות לי בראש. אבל אז אני רואה מיד את אומברטינו מולי. אנחנו כבר הרבה זמן לא גרים יחד, אבל אני בכל־זאת רואה אותו מולי, עם הפנים הגדולות, הלבנות, החמורות, הראש הקירח עם כמה תלתלים מוכספים. ובבת־אחת נעלם בי הרצון לכתוב.

מתאו גם אני אומר לפעמים לאדה שמה שהיא כותבת לא שווה הרבה. אבל היא לא מתייאשת. היא עקשנית, אדה. היא עקשנית מאוד.

ג'ינברה אבל אני בטוחה שהשיפוט החמור הזה שלך לא עושה לה טוב. לא עוזר לה.

מתאו אבל אם כך, מה אני אמור לעשות? אני צריך לשקר ולומר לה שהיא כותבת רומאנים יפהפיים?

ג'ינברה לדעתי לפעמים בריא לשקר. אבל אני לא יודעת. אני אעזוב אתכם. אני מודה לכם. יוצאת.

מתאו שש־מאות וחמישים אלף לירות! את ממש משוגעת.

אדה אלוהים אדירים, אתה עדיין חושב על הכורסה?

מתאו לדעתי את משוגעת. למה אנחנו צריכים לתת לאח שלך כסף במתנה? אני כבר תומך באמא שלך ובדודה ג'וּזֶפִּינה.

אדה אתה לא תומך לא באמא שלי ולא בדודה ג'וזפינה. הן נתנו לך הלוואה ואתה מחזיר אותה בתשלומים חודשיים.

מתאו הן נתנו לי הלוואה לפני יובלות.

אדה כן. הן נתנו לך כסף טוב, ואתה מחזיר להן טיפות־טיפות של כסף אחרי אינפלציה.

מתאו בכל מקרה אני לא רוצה אותה, את הכורסה הזאת. תחזירי אותה. הפסים האלה! הפסים המתועבים האלה! איך אפשר להחזיק בבית כורסה מפוספסת באפור וסגול עם משענות שבלוליות? את לא רואה שהיא איומה? איפה העיניים שלך? וחוץ מזה, אני בטוח שהיא מביאה מזל רע. היא הביאה לאחיך מזל רע. עד כדי כך שהוא איבד את מקום העבודה שלו.

אדה כן, הוא איבד את מקום העבודה שלו. החֶברה פשטה את הרגל. פיטרו את כולם. אבל הוא בכל־זאת ימצא משהו אחר.

מתאו הוא לא ימצא כלום. הוא לא מחפש כלום. פגשתי אותו ברחוב לפני כמה ימים. הוא הלך לקולנוע. אמר שהוא הולך לקולנוע כי בבית יש יותר מדי בלגן. אשתו אורזת את הספרים. בדיוק עכשיו נכנס לו לראש לעבור דירה. הוא הלך בשלווה לקולנוע. הוא חסר־אחריות, אחיך.

אדה כשהם קנו את הבית, הוא לא ידע שיאבד את העבודה.

מתאו בינתיים הם קנו לעצמם עכשיו בית, ואנחנו כלום, אנחנו משלמים שכר־דירה.

אדה איך היא נראית לך?

מתאו מי? השכנה החדשה שלנו? לא רע. היא די נאה.

אדה היא מוצאת חן בעיני מאוד.

מתאו היא מוצאת חן בעינייך כי היא אמרה ששיפוטים חמורים מזיקים. אמרה שעדיף לשקר. אני לא יודע לשקר. מעכשיו והלאה אני לא אקרא יותר שום דבר שאת כותבת. אני לא רוצה לא לשקר ולא לעשות לך רע. הכנסת לעצמך לראש שאת סילביה פלאת. את לא סילביה פלאת. או לפחות אני חושב שאת לא. סילביה פלאת לא היתה מכניסה הביתה את הכורסה האיומה הזאת.

צלצול בפעמון. נכנסת ג'ינברה.

ג'ינברה סליחה, אלוהים אדירים, סליחה. ננעלתי בחוץ. יצאתי למישורת המדרגות עם שקית זבל, ורוח פתאומית טרקה את הדלת. ירדתי לשוערת, כי אני חושבת שיש לה מפתחות, אבל לא היה אף־אחד.

אדה. השוערת לרוב לא נמצאת אחר־הצהריים. היא הולכת לְדודה שלה, שגרה בפיאצה טוּסקוֹלוֹ.

ג'ינברה איך אני אכנס הביתה? אני צריכה לחכות שמרייה־קלאודיה תחזור מטיבולי. נקווה שמרייה־קלאודיה לקחה את צרור המפתחות שלה.

מתאו למה, יכול להיות שגם היא לא לקחה אותם?

ג'ינברה אלוהים אדירים, כל־כך מלחיץ אותי להיות נעולה מחוץ לבית.

מתאו זה קורה לך לעתים קרובות?

אדה אל תייאש אותה. במקרה הכי גרוע בעלי ילך לחפש מנעולן שיפתח לך את הדלת.

מתאו היום שבת. את לא זוכרת שהיום שבת? לא מוצאים מנעולנים בשבת.

ג'ינברה אתם כל־כך נחמדים אלי. תנו לי להישאר כאן עד שמרייה־קלאודיה או השוערת יחזרו. אם אחכה בחדר־המדרגות יהיה לי קר ואני אכנס ללחץ.

מתאו את כבר בלחץ. לא אמרת שאת כבר לחוצה?

אדה מה פתאום שתחכי במדרגות. שבי כאן איתנו. את רוצה כוס תה?

ג'ינברה לא, תודה.

מתאו שבי כאן. על הכורסה המבִישה הזאת. ככה אני לא אראה כל־כך את הפסים המתועבים האלה. תשימי את הידיים על המשענות, ככה אני לא אראה את שני השבלולים האלה.

ג'ינברה למה? מה יש לך נגד הכורסה הזאת?

מתאו לא נדבר על זה. את יודעת כמה היא עולה? שש־מאות וחמישים אלף לירות.

ג'ינברה זה לא הרבה. זאת כורסה יפה. יש לה אופי.

מתאו אופי גרוע.

ג'ינברה תעשו כל מה שאתם צריכים לעשות. אני אשב כאן בשקט. לא אטריח אתכם.

מתאו צריך לשים פתק על הדלת שלך, כדי להודיע למרייה־גרציה לבוא לחפש אותך כאן, כשתחזור מטיבולי.

ג'ינברה נכון. לא חשבתי על זה.

מתאו תכתבי מיד. זה הדבר הראשון שעולה בראש. תכתבי אותו. בעצם, אני אכתוב אותו. כותב משהו על דף נייר, יוצא וחוזר.

אדה מה כתבת?

מתאו כתבתי: ג'ינברה אצל האַלמֶריגים. יש לצלצל אצל אַלמֶריגי, בדלת הסמוכה.

ג'ינברה איך אתה יודע שקוראים לי ג'ינברה?

מתאו אמרת כשנכנסת.

אדה כי גם אתה שומר בראש הכל. אוסף ומשַׁמר. אבל טעית בשם של הילדה. אמרת מרייה־גרציה. אבל קוראים לה מרייה־קלאודיה.

ג'ינברה אז את מכינה עכשיו פְלָאן, גברת אלמריגי?

אדה אולי. אני לא יודעת.

מתאו למה אולי? לא אמרת שתכיני פְלָאן לארוחת־הערב?

אדה כן. אבל אחר־כך חשבתי שלא כל־כך מתחשק לי. אני מבשלת רק כשיש לי מצב־רוח טוב. אתה הכנסת אותי למצב־רוח רע עם הסיפור של הכורסה.

מתאו ומה תעשי עם כל הארטישוקים האלה?

אדה שום דבר, אני אשרה אותם בשמן וחומץ.

ג'ינברה גם ככה, בשמן וחומץ, הארטישוקים טעימים מאוד.

אדה תישארי לארוחת־הערב איתנו. יש הרבה ארטישוקים. יש לי גם ביצים. מרייה־קלאודיה גם היא יכולה לאכול איתנו.

ג'ינברה באמת? תודה. אבל אנחנו לא יכולים לדבר בגוף שני?

מתאו בואו באמת נדבר בגוף שני. אנחנו מכירים רק חצי שעה, או שעה, אני לא יודע. אבל בסדר, בואו נדבר בגוף שני.

ג'ינברה החביבוּת שלכם מאוד מעודדת אותי. זה יום קשה בשבילי היום. תקופה קשה.

מתאו אבל אמרת שאתמול בערב נשמת לרווחה.

ג'ינברה כן, כי סוף־סוף יש לי בית. אבל כל השאר אסון.

מתאו החנות? מרייה־קלאודיה? אומברטינו?

ג'ינברה החנות. מרייה־קלאודיה. הכל.

מתאו לא מגיעים לקוחות לחנות?

ג'ינברה מגיעים אנשים מעטים. אם יש לכם חברים, תביאו אותם לחנות שלי. בוִיָה דֵיי קָנֶסטְרָרִי. בפינה.

מתאו אין לנו הרבה חברים. יש לנו מעט מאוד. היו לנו לאה וּויטוריו, אבל עכשיו הם נסעו לאמריקה.

אדה זה לא נכון. יש לנו כמה חברים.

מתאו מעטים מאוד. יש לי אופי מכוער.

ג'ינברה כמו הכורסה.

מתאו הכורסה איומה. נעזוב את זה. לא, יש לי אופי מכוער, אף־אחד לא מוצא חן בעיני אף־פעם. לאדה, לעומת זאת, יש אופי מתוק, מתוק מדי, כולם מוצאים חן בעיניה. היא כִּבשה. היא לא ממיינת את האנשים, יש בה אהדה לכל מי שהיא פוגשת. היא מסוגלת להכניס לי הביתה עדרים של אידיוטים. אבל אני לא מרשה. הייתי רוצה שהיא תהיה יותר עצמאית, שיהיו לה חברים משלה. אפילו בדיוק אותם אידיוטים שאני לא סובל. היא היתה יכולה לפגוש אותם מחוץ לבית. אין סיכוי. אם אני רב עם מישהו, היא מתלוננת שאני איש מדון, אבל מיד גם היא מפסיקה לפגוש אותו.

ג'ינברה אני מבינה. אם אני נזכרת בתקופה שגרתי עם אומברטינו, הרי שהוא היה ידידותי ומסביר־פנים, ואני הייתי שתקנית וזועפת. אבל הלבביות של אומברטינו היתה מזויפת. למעשה, כשנשארנו אחר־כך לבד, היתה לו ביקורת על כולם, ואני לא סבלתי את זה.

מתאו עכשיו חמש ארבעים־וחמש. לא היית אמורה לטלפן לאומברטינו?

ג'ינברה נכון. שכחתי מזה. עכשיו מאוחר מדי. בשעה הזאת הוא כבר התעטף בצעיף הלבן שלו והלך לחזרות.

אדה יוצאת לרגע מהחדר. חוזרת.

אדה מרייה־קלאודיה חזרה. ראיתי אותה מהמרפסת. קראתי לה, והיא אמרה לי שיש לה מפתחות. היא לא ראתה שום פתק. הוא בטח התעופף.

ג'ינברה אני הולכת הביתה. אחזור בזמן של ארוחת־הערב, עם מרייה־קלאודיה. אני חייבת להזהיר אתכם שמרייה־קלאודיה שותקת תמיד. אין לה אופי לבבי. ובעיקר היא מתקדרת כשהיא אתי. כשהיא עם החברות שלה, היא נעשית עליזה ודברנית. אבל אני, כנראה, מכניסה אותה למצב־רוח רע. היא היתה רוצה לחיות עם אבא שלה. היא משוגעת על אבא שלה.

מתאו ואומברטינו?

ג'ינברה אומברטינו אוהב להיות חופשי. הוא לא מוכן לקחת על עצמו עול של בת. הוא לא מוכן לקשרים. חייתי אתו שש שנים, עם אומברטינו. אני חושבת שזה נראה לו כבר יותר מדי. הוא לא סבל אותי. הוא לא סבל את מרייה־קלאודיה. אבל אני צריכה לטלפן אליו לעתים קרובות, לספר לו מה שלומה.

מתאו אולי יהיה טוב פְלָאן, בשביל מרייה־קלאודיה.

ג'ינברה לא. אפילו לא בחלום. מרייה־קלאודיה שונאת מאכלים מסובכים. היא היתה מוכנה לחיות על המבורגרים. המבורגרים דפוקים! אני מכינה רק המבורגרים, כל הימים. אני מתעבת אותם.

אדה אני מצטערת. אין לנו המבורגר בבית.

ג'ינברה תודה לאל! ביצים וארטישוקים. זה יהיה נהדר.