שלושה בגרוטאה אחת מלבד העז

פרק ראשון

פתק מסתורי ● אני מוגיע את מוחי בפענוח צופן ● זהירות: גאון לפניך! ● החַ'לִיפַה עם בַּקְלָוָוה ממנה גאונים ● ברוך צולל לתוך המסתורין

באותו בוקר היתה תפילת שחרית טרופה עלי. הייתי עייף מנדודי שינה, וכאשר הנחתי תפילין ידי רעדה מעייפות ומקור.

קצת אחרי פרשת הקורבנות, עבר מישהו לידי והניח דף מקופל על תיק התפילין שלי. הייתי כל-כך לאה, לקח לי עד אחרי פסוקי דזִמרה כדי לפתוח את הנייר ולראות את תוכנו.

הפתק הכיל ראשי תיבות בכתב קטן מאוד במרכז הנייר:

ב"ח

המשכתי בתפילה, מבלי להבין עדיין במה מדובר. בין הפרקים בהמתנה לשליח ציבור ניסיתי לפענח את המסר.

האם זה קשור ל'בית חדש'? איזה וורט שקשור לארבעה טורים?

אולי זה בכלל 'בית חרושת'. ומי הניח את זה? המשגיח? אולי מי שהניח את זה, מנסה לרמוז לי שאני מתפלל כמצוות אנשים מלומדה,¹ ועלי לגַבֵּר חיָילים² ולהתפלל בכוח ובהתלהבות.

רגע. רגע. אולי זה בכלל 'בלא חרטה'. וזהו יענקלביץ מ'קיבוץ', שהשאלתי לו עט יקר כדי לכתוב הקדשות אישיות על הזמנות החתונה שלו, ועכשיו הוא בכלל לא רוצה להחזיר את העט.

לא. לא. אני חושב שמשמעות ב"ח זה 'בן חורין'. אולי זה בכלל שליח של ראש הישיבה, שמודיע לי ברמז דק שסולקתי מהישיבה. כן, אחרי כל התעלולים שלי. הגיע הזמן. טוב. לפחות אשתתף ב'סדר הלכה' ובארוחת בוקר.

המשכתי בתפילה בתחושת השלמה.

רגע. לא. לא. זה לא הגיוני. אולי מדובר ב'בעל חיים'? אולי מישהו שמנסה להקניט אותי ולטעון שאני מתנהג כמו בעל חיים. ומה רע בכך? יש בעלי חיים שאנחנו יכולים רק ללמוד מהם נימוסים והליכות.³

אולי זה בכלל 'בעל חוב'. אה, זה בטח חוב ישן שיש לי כלפי מישהו והדבר נשכח מזיכרוני, והוא רואה שאני מתפלל מבלי להשגיח על החוב, וכמו רומז לי, קודם להחזיר את החוב, ואחר כך יתקבלו התפילות. מעניין מי זה? למי אני חייב?

קצת אחרי תפילת שמונה-עשרה, עוד לפני חזרת הש"ץ, הסתכלתי סביב, וניסיתי לראות מי מתבונן בי. אולי מישהו שאצליח לקלוט את מבטו, ולהבין דבר מתוך דבר.

איש לא התבונן בי, מלבד זרח, שהסתכל בי אלכסונית דרך ראי של תפילין. עינו האחת, הכחולה כקרח, נטעה פחדים בליבי.

אבל איזה שיג ושיח יש לי איתו בכלל? זרח? מעולם לא השאלתי לו דבר, ולא לקחתי הֵימֶנּוּ דבר, ובקושי מכיר אני אותו בשמו הפרטי, שלא לדבר על שמו הכללי.

מיד ניגשתי אל זרח ורכנתי אליו, הוא עשה תנועות של נבהל. כאילו החרדתי אותו מעיון במיקום המדוד של תפילין של ראש שלו. הוא הפך את ידו בתנועת 'מה? מה אתה רוצה?'

אני הרמתי את הנייר והצגתי אותו בפניו. וסובבתי את ידי הלוך ושוב בתנועת, 'מה אתה רוצה ממני?'

זרח חייך והנהן, אחר כך הצביע קדימה אל הצד השני של ההיכל. הסתכלתי ולא ראיתי כלום. הלכתי לשם, עד שנעצרתי מול ארון הספרים.

חזרת הש"ץ כבר החלה, ומולי ראיתי את כרכי ארבעה טורים. אולי לכך התכוון זרח בחשיבתו המצומצמת?

רציתי לחזור למקומי, לפני שיגיע הציבור ל'קדושה', אך לא הספקתי, ומצאתי את עצמי עומד בצעד גדול, בדיוק בסמוך לבימה.

לאחר מכן חזרתי למקומי. ומצאתי פתק נוסף.

בחור חדש
גאון!

הו! עכשיו הבנתי. לישיבה נכנס בחור חדש, והוא גאון. רגע. מה?

מי יודע את זה? מי מוסר לי את המידע הזה? הסתכלתי סביב, נתקלתי במבטו של אברום. חבר חדר בפנימייה.

מבטו של אברום היה מרחף, כמו תמיד, אישונים תלויים ומוסתרים בחציים על ידי עפעף עליון כבד ושמוט. ראשו מוטה הצידה, כמסמן.

הסתכלתי. וראיתי את הבחור החדש. צנום היה, וראשו רחב לצדדים, והתפלל בהתלהבות ובתנועות נדנוד קצובות.

תהיתי ביני לביני, מניין לו לאברום, שאותו בחור חדש גאון הוא?

התפילה הסתיימה. קיפלתי תפילין רבינו תם. ומשכתי את ספר 'משנה ברורה', כדי להצטרף לסדר הלכה לפני ארוחת בוקר. חלפתי על פני הבחור החדש, והצצתי אל תיק התפילין שלו, ראיתי את שמו רקום בחוטי זהב על תכלת וארגמן:

ברוך חיימזון גאון נ"י

האם הוא אכן גאון, או שזהו רק שם משפחה?

הוא בטח מתייחס לרב האי גאון, מאחרוני גאוני בבל וראש ישיבת פומפדיתא ובנו של רב שרירא גאון. האם אכן הביא איתו אל הישיבה ייחוס של גאונות רשמית?

בזמנו, בישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל ובישיבת ארץ ישראל, במשך כמה מאות שנים היה 'גאון' תואר של ראש הישיבה. והמינוי היה מגיע אחרי התייעצות עם גאון הישיבה השנייה, עם תלמידי הישיבה ועם ראש הגולה.

אחרי שהוסכם מי יהיה הגאון, יצאה המשלחת אל החַ'לִיפַה, המנהיג האסלמי של אותה עת, כדי שיאשר את המינוי.

והחַ'לִיפַה היה עורך שולחן עם בַּקְלָוָוה וקפה שחור, ומזמין את החכמים להתיישב לפניו, יען כי הוא מכבד אותם בכבוד גדול, מעין כבוד הדדי של מנהיגי הדת.

והחַ'לִיפַה היה אומר, "פסוק לי פסוקך."

הגאון היה מסתכל אל החכמים, והללו מושכים בכתפיהם כאומרים 'הבמה שלך'. והגאון המועמד היה מצחצח גרונו ואומר, "אין חדש תחת השמש."⁴

והחַ'לִיפַה היה מהנהן בכובד ראש כמי שמבין דברים לעומקם ואומר, "אח, מה נאה חוכמת היהודים." וכעבור רגע היה מתעשת ואומר, "רגע, אם אין חדש תחת השמש, למה לכם למנות גאון חדש?"

החכמים היו מפרטים את העניין ומסבירים שהגאון הקודם כבר זקן מאוד, או שהתפטר מתפקידו מסיבות כאלה ואחרות.

אם היה החַ'לִיפַה ביום נחמד, היה חותם על המינוי ומשחרר את המשלחת. אם אך היה מצב רוחו עגום, או שהיה לו יום נַחְס, היה מתחיל למשוך את אנשי המשלחת בדברים מדברים שונים, ואף בוחן אותם על דברי הלכה, ומציע להם לאכול מן הבַּקְלָוָוה.

במרוצת השנים בוטלה החַליפוּת, וגם הגאונות.

אך הנה, לפנינו גאון הנושא בגאון את שמו ואת תהילתו. והתפקיד שלי היה להכניס אותו לאווירת הישיבה מתוך הרגשה טובה, כדי שיבין שהגיע למקום שכולו טוב. וגם להמחיש לו שכאן גאונות אינה נחשבת, אלא עבודה, עבודת השם, עבודת המידות, עזרה לאחר, ולמרות שמו המפוצץ, עליו להכפיף עצמו כשווה בין שווים.

לחצתי את ידו של ברוך, ואמרתי, "זה מתנהל ברחבי הפנימייה ובכל מקום שאינו ההיכל."

הוא פער זוג עיניים, של גאון, כנראה, ואמר, "מה? על מה אתה מדבר?"

ואני חייכתי במסתוריות והצבעתי אל הבחורים שהתיישבו לסדר הלכה. משכתי בכתפַי והתרחקתי ממנו.

סדר הלכה עסק בהלכות הנהגת הבוקר, הסתיים בסגירת ספרים והבחורים נהרו אל חדר האוכל.

במדרגות, פנה אלי ברוך. "מה מתנהל בכל מקום חוץ מההיכל?"

הצמדתי אצבע לשפתי ולחששתי כנחש. הסתכלתי לצדדים במרוצת עיניים ואמרתי, "אסור לדבר על זה. לא מדברים על זה לאוזני אחרים."

דילגתי קדימה צמדי מדרגות עד שנעלמתי מעיניו של ברוך. בחדר האוכל התיישבתי ליד יהודה שהוא גם חבר חדר, וכרגע גם חברותא שלי. פניתי גם אל שני הבחורים הנוספים שישבו שם. "כולנו ב'התחזקות', אבל לא מדברים על זה."

ומיד פתחתי באכילת חביתה שמשום מה היה לה טעם מתוק. חשדתי שמישהו שוב החליף סוכר במלח, אך היו לי עתה דברים חשובים יותר לעשות.

כאשר נכנס ברוך אל חדר האוכל, הנהנתי לעברו. הוא התקרב. אמרתי, "תמצא לך מקום, שם יש שולחנות פנויים. תיקח צלחת מהשולחן המרכזי ולחם מהמדף ההוא."

ברוך הסתכל לאן שהצבעתי. הוא אמר, "תגיד, ומה זה הסוד הזה?"

כל יושבי השולחן לחששו מיד, "שששש...." והטילו ראש ויד הצידה בצקצוק יחיד כנאנחים מפני אוזלת יד.

יהודה אמר, "לא מדברים על זה. עכשיו, בעצם זה שדיברת על זה, הוצאת את עצמך ואת כולנו..."

"הוצאתי אתכם ממה?"

יהודה המשיך, "בדיוק על זה אסור לדבר!"

ברוך הניף את ידו בתנועת ביטול והלך משם. הוא לקח צלחת, העמיס כף גבינה וחביתה ולקח כמה פרוסות לחם. אחר נמלך בדעתו החזיר את הלחם ולקח בָּגֶט.

אחרי שמיששו ידיו את הבָּגֶט, שנשאר משמחת שבע ברכות שנערכה כאן לפני שבוע וקצת, נמלך שוב, החזיר את הבָּגֶט ולקח את הלחם.

הוא פנה לחפש לו מקום פנוי. הניח את הצלחת והלך ליטול את ידיו. עקבתי אחריו במבט. ראיתי שבעודו ממלא את ספל הפח, ונשען כדי להחזיק אותו, בשל היותו קשור ברצועה לברז, נעמד לידו אברום.

היטיתי אוזן.

ברוך אמר, "אתה יודע על מה הם מדברים? יש כאן איזה משהו סודי שמתהלך בכל מקום שהוא לא ההיכל. יש לך מושג?"

אברום קמץ את עיניו בפתאומיות, כמי שראה דבר מחריד. הוא שאף אוויר בשיניים קפוצות. לבסוף אמר, "אה... הייתי מספר לך, אבל אני לא רוצה להוציא אותך..."

ברוך הטיל את הספל בחוזקה, נשמע צליל רועם של כיור האלומיניום, ומים ניתזו לכל עבר. "להוציא אותי ממה?"

בחדר האוכל השתררה דממה, וכל העיניים הציצו החוצה אל כיור נטילת ידיים.

ברוך נותר לעמוד, בוהה בחזרה בעשרות זוגות העיניים.