קרקעית חיינו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קרקעית חיינו
הוספה למועדפים

קרקעית חיינו

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: שירה סתיו
  • הוצאה: אפיק
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים

תקציר

שרון אולדס, מהבולטות במשוררים האמריקניים בני זמננו, נולדה ב־1942 בסן­־פרנסיסקו וגדלה בברקלי, קליפורניה. היא למדה ספרות באוניברסיטאות סטנפורד וקולומביה. שיריה מתפרסמים ב’ניו יורקר’, ‘פריס ריוויו’ ובכתבי עת רבים נוספים, ומופיעים בלמעלה ממאה אנתולוגיות לשירה. עד עתה פרסמה עשרה קבצי שירה ושלוש אסופות, וזכתה בשלל פרסים, בהם פרס חוג המבקרים הלאומי, פרס למונט, פרס ת”ס אליוט ופרס פוליצר לשירה. אולדס מלמדת בתוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת ניו יורק, והקימה את סדנאות הכתיבה לנכים ולפצועים בבית החולים השיקומי גולדווטר באי רוזוולט. היא מתגוררת בניו יורק ובניו המפשייר.

שירה סתיו מלמדת במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. ספר שיריה לשון אטית ראה אור ב-2012

פרק ראשון

השטן אומר
 
אֲנִי נְעוּלָה בְּתֵבַת אֶרֶז קְטַנָּה
וּבָהּ תְּמוּנָה שֶׁל רוֹעֵי־צֹאן מֻדְבֶּקֶת
אֶל הַלּוּחַ הָאֶמְצָעִי בֵּין גִּלּוּפִים.
הַתֵּבָה עוֹמֶדֶת עַל רַגְלַיִם מְעֻקָּלוֹת.
יֵשׁ לָהּ מַנְעוּל זָהָב בְּצוּרַת לֵב
וְאֵין מַפְתֵּחַ. אֲנִי מְנַסָּה לִכְתֹּב
אֶת דַּרְכִּי הַחוּצָה מִן הַתֵּבָה הַסְּגוּרָה,
הַמַּדִּיפָה רֵיחַ אֶרֶז. הַשָּׂטָן
בָּא אֵלַי בַּתֵּבָה הַנְּעוּלָה
וְאוֹמֵר, אֲנִי אוֹצִיא אוֹתָךְ. תַּגִּידִי
אַבָּא שֶׁלִּי חָרָא. אֲנִי אוֹמֶרֶת
אַבָּא שֶׁלִּי חָרָא וְהַשָּׂטָן
צוֹחֵק וְאוֹמֵר, זֶה נִפְתָּח.
תַּגִּידִי שֶׁאִמָּא שֶׁלָּךְ סַרְסוּרִית.
אִמָּא שֶׁלִּי סַרְסוּרִית. מַשֶּׁהוּ
נִפְתָּח וְנִשְׁבָּר כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת אֶת זֶה.
עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלִּי מִתְיַשֵּׁר בְּתֵבַת הָאֶרֶז
כְּמוֹ צִדָּהּ הָאֲחוֹרִי, הַוָּרֹד, שֶׁל סִכַּת הָרַקְדָנִית
עִם עֵינֵי הָאֹדֶם, הַמֻּנַּחַת לְצִדִּי
עַל כַּר סָטֶן בְּתֵבַת הָאֶרֶז.
תַּגִּידִי חָרָא, תַּגִּידִי מָוֶת, תַּגִּידִי שֶׁיֵּלֵךְ לְהִזְדַּיֵּן הָאָב,
אוֹמֵר הַשָּׂטָן בְּאָזְנִי.
כְּאֵב הֶעָבָר הַנָּעוּל מְזַמְזֵם
בְּתֵבַת הַיַּלְדָּה עַל הַשִּׁדָּה, מִתַּחַת
לִבְרֵכַת הָעַיִן הָעֲגֻלָּה, הַנּוֹרָאָה,
הַמְגֻלֶּפֶת וְרָדִים סָבִיב, שָׁם
הַתִּעוּב הָעַצְמִי מַבִּיט בַּצַּעַר.
חָרָא. מָוֶת. שֶׁיֵּלֵךְ לְהִזְדַּיֵּן הָאָב.
 
מַשֶּׁהוּ נִפְתָּח. הַשָּׂטָן אוֹמֵר
אַתְּ לֹא מַרְגִּישָׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב?
נִרְאֶה שֶׁהָאוֹר נִשְׁבָּר עַל סִכַּת
הַלְּבוֹנָה הָעֲדִינָה, הַמְגֻלֶּפֶת
בִּשְׁנֵי צִבְעֵי עֵץ. אֲנִי גַּם אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ,
אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲנִי אוֹמֶרֶת לִשְׁחוֹר הַשָּׂטָן
בַּתֵּבָה הַנְּעוּלָה. אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָם אֲבָל
אֲנִי מְנַסָּה לוֹמַר מַה קָּרָה לָנוּ
בֶּעָבָר הָאָבוּד. כַּמּוּבָן, הוּא אוֹמֵר
וּמְחַיֵּךְ, כַּמּוּבָן. עַכְשָׁו תַּגִּידִי: עִנּוּי.
אֲנִי רוֹאָה, מִבַּעַד הַשְּׁחוֹר הָרָווּי אֶרֶז,
לַהַב שֶׁל צִיר גָּדוֹל נִפְתָּח.
תַּגִּידִי: הַזַּיִן שֶׁל הָאָב, הַכּוּס שֶׁל
הָאֵם, הַשָּׂטָן אוֹמֵר, אֲנִי אוֹצִיא אוֹתָךְ.
זָוִית הַצִּיר מִתְרַחֶבֶת
עַד שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל
הַזְּמַן לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ
נְעוּלִים בַּמִּטָּה. כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת
אֶת מִלּוֹת הַקֶּסֶם, זַיִן, כּוּס,
הַשָּׂטָן אוֹמֵר בְּרַכּוּת, בּוֹאִי צְאִי.
אֲבָל הָאֲוִיר סְבִיב הַפֶּתַח
כָּבֵד וְסָמִיךְ כְּעָשָׁן חַם.
הִכָּנְסִי, הוּא אוֹמֵר, וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת קוֹלוֹ
נוֹשֵׁם מִן הַפֶּתַח.
הַיְצִיאָה הִיא דֶּרֶךְ פִּיו שֶׁל הַשָּׂטָן.
בּוֹאִי בְּפִי, הוּא אוֹמֵר, אַתְּ כְּבָר
שָׁם. וְהַצִּיר הָעֲנָק
מַתְחִיל לְהִסָּגֵר. הוֹ לֹא, אָהַבְתִּי
 
אוֹתָם, גַּם. אֲנִי מְהַדֶּקֶת
אֶת גּוּפִי חָזָק
בְּבֵית הָאֶרֶז.
הַשָּׂטָן יוֹנֵק אֶת עַצְמוֹ הַחוּצָה דֶּרֶךְ חוֹר הַמַּנְעוּל.
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת נְעוּלָה בַּתֵּבָה, הוּא חוֹתֵם
אֶת הַמַּנְעוּל שֶׁצּוּרָתוֹ לֵב בְּדוֹנַג לְשׁוֹנוֹ.
עַכְשָׁו זֶה אֲרוֹן הַקְּבוּרָה שֶׁלָּךְ, הַשָּׂטָן אוֹמֵר.
אֲנִי בְּקֹשִי שׁוֹמַעַת;
אֲנִי מְחַמֶּמֶת אֶת יָדַי
הַקָּרוֹת בְּעֵינֵי הָאֹדֶם
שֶׁל הָרַקְדָנִית -
הָאֵשׁ, הַיֶּדַע שֶׁהִתְגַּלָּה לְפֶתַע, עַל הָאַהֲבָה.
 
מאובן האהבה
 
אַבָּא שֶׁלִּי עַל קַרְסֻלָּיו הַצִּמְחוֹנִיִּים הַמְעֻדָּנִים
שָׁתָה אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ. עָצוּם וּבְשָׂרִי כְּמוֹ
שְׁאָר הַדִּינוֹזָאוּרִים, עָשׂוּי סְטֵיק נָא,
כִּרְסֵם וְזָלַל, עֵשֶׂב וּוִיסְקִי טִפְטְפוּ מִמַּלְתְּעוֹתָיו,
בְּהֵמָה גַּסָּה, נִכְחֶדֶת, שֶׁלִּבִּי חָרַשׁ לִמְצֹא.
עֵינוֹ כֵּהָה כְּמִרְבְּצֵי פֶּחָם,
מַבָּטוֹ כְּמוֹ לַבָּה שֶׁנִּבְלְמָה - הוּא הָיָה אִישׁ בָּלוּם.
 
הוּא נָבַר וְחִפֵּשׂ שְׁאֵרִיּוֹת, פָּסַע לְאִטּוֹ עַל מִבְנֵה הָעֲצָמוֹת הָעֲנָקִי שֶׁלּוֹ,
לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת אֵזוֹר הַמִּחְיָה שֶׁלּוֹ וְרִחְרֵחַ אֶת בּוֹרוֹת הַזֶּפֶת כְּמוֹ
אָבִיו לְפָנָיו, כָּל הַיּוֹם בַּשֵּׁרוּתִים.
לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הָאֲבַדּוֹן שֶׁלּוֹ, אוֹ אֶת חִבָּתִי לַגּוּף
הַגָּדוֹל הַמְסֻכָּן.
הִצַּגְתִּי לְפָנָיו אֶת צְדָדַי הַחַיָּתִיִּים, אֲבָל הוּא נִשְׁאַר
צִמְחוֹנִי תָּמִיד.
 
הוּא הָיָה כֵּהֶה כְּזוֹחֵל, מְרֻבַּב בֹּץ כְּמוֹ שֶׁבְרוֹלֶט יְשָׁנָה,
הוּא הָיָה מְחֻזָּק וְהָמוּם וְאַכְזָר. הוּא לִמֵּד אוֹתִי לֶאֱהֹב
אֶת מַה שֶּׁתָּקוּעַ, מַה שֶּׁלֹּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְעַצְמוֹ,
מַה שֶּׁשּׁוֹקֵעַ אִלֵּם אֶל תּוֹךְ הַזְּמַן כְּמוֹ זֶפֶת, כְּמוֹ זַעַם.
שָׁם שָׁקַע עַד מָתְנָיו הָרַכִּים
עָטוּף בַּחֲלִיפַת הַבְּרוֹנְטוֹזָאוּרוּס שֶׁלּוֹ כְּאִלּוּ הָיְתָה חֲלוּק רַחְצָה יָשָׁן.
הָאַהֲבָה קָמָה בִּי, סוּפַת יַתּוּשִׁים
מְרַחֶפֶת מֵעַל בּוֹרוֹת הַזֶּפֶת בְּלָה־בְּרִיָה.
 
וַאֲנִי טוֹרֶפֶת הָיִיתִי, הִבַּטְתִּי בּוֹ
מְפַרְכֵּס וְשׁוֹקֵעַ אַט אַט, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לָזֶה.
טוֹרֶפֶת הָיִיתִי, הִבַּטְתִּי בִּכְתֵפוֹ
הַלְּבָנָה הַחֲשׂוּפָה וְהִתְחַלְתִּי לִרְעֹב.
השנה ההיא
 
הַשָּׁנָה הַהִיא שֶׁל מַסֵּכַת הַדָּם, אָבִי
חָבַט עַל דֶּלֶת הַזְּכוּכִית וְנִסָּה לְהִכָּנֵס
 
הָיְתָה הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ מָצְאוּ אֶת גּוּפָתָהּ בַּגְּבָעוֹת,
בְּקֶבֶר שִׁטְחִי, עֵירֻמָּה, לְבָנָה
כְּפִטְרִיָּה, רְקוּבָה לְמֶחֱצָה,
אֲנוּסָה, רְצוּחָה, יַלְדָּה מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי.
 
זוֹ הָיְתָה הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ אִמִּי לָקְחָה אוֹתָנוּ
וְהֶחְבִּיאָה אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא נִמָּצֵא
כְּשֶׁהִיא תֹּאמַר לוֹ לַעֲזֹב; כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עוֹד
קְשִׁירָה שֶׁל פֶּרֶק הַיָּד אֶל הַכִּסֵּא,
אוֹ מְנִיעַת מָזוֹן, לֹא עוֹד
הַאֲכָלָה בִּכְפִיָּה, הָרֹאשׁ מֻחְזָק אָחוֹרָה,
אֶל תּוֹךְ הַגָּרוֹן בַּמִּסְעָדָה,
הַבּוּשָׁה שֶׁבְּכִתְמֵי קִיא חָלָב
עַל הַסְּוֶדֶר עִם בּוּשַׁת נִצָּנֵי הַשָּׁדַיִם.
 
זוֹ הָיְתָה הַשָּׁנָה
שֶׁבָּהּ הִתְחַלְתִּי לְדַמֵּם,
לַחֲצוֹת אֶת הַגְּבוּל הַהוּא בַּלַּיְלָה,
 
וּבְשִׁעוּר הִיסְטוֹרְיָה, הִגַּעְנוּ סוֹפְסוֹף
לְאוֹשְׁוִיץ, בְּבוּרוּתִי
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ אֲנִי מְזַהָה אוֹתוֹ
כְּמוֹ אֶת פָּנָיו שֶׁל אָבִי, פְּנֵי שׁוֹמֵר
הַפּוֹנֶה הָלְאָה - אוֹ גָּרוּעַ מִזֶּה
פּוֹנֶה אֵלַי.
 
 
הָעֲרֵמוֹת הַסִּימֶטְרִיּוֹת שֶׁל גּוּפוֹת לְבָנוֹת,
הָעֲרֵמוֹת הָעֲגֻלּוֹת הַלְּבָנוֹת כְּמוֹ שָׁדַיִם,
רֵיחַ הֶעָשָׁן, הַכְּלָבִים הַתַּיִל
הַחֶבֶל הָרָעָב. זֶה קָרָה לַאֲנָשִׁים,
רַק לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים,
בְּגֶרְמַנְיָה, הַשּׁוֹמְרִים הָיוּ פְּרוֹטֶסְטַנְטִים
כְּמוֹ אָבִי וְכָמוֹנִי, אֲבָל בַּחֲלוֹמוֹתַי,
כָּל לַיְלָה, הָיִיתִי אַחַת מִן
הָעוֹמְדִים לְהֵהָרֵג. זֶה קָרָה לְשִׁשָּׁה מִילְיוֹן
יְהוּדִים, לְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל יֵשׁוּ
שֶׁבָּהּ לֹא הָיָה לִי חֵלֶק - וְלֹא כֻּלָּם
מֵתוּ, וְהָיְתָה מִלָּה לָזֶה
שֶׁרָצִיתִי, בְּבוּרוּתִי,
לָקַחַת בָּהּ חֵלֶק, הַמִּלָּה הָיְתָה לִשְׂרֹד.
 

עוד על הספר

  • תרגום: שירה סתיו
  • הוצאה: אפיק
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים
קרקעית חיינו שרון אולדס
השטן אומר
 
אֲנִי נְעוּלָה בְּתֵבַת אֶרֶז קְטַנָּה
וּבָהּ תְּמוּנָה שֶׁל רוֹעֵי־צֹאן מֻדְבֶּקֶת
אֶל הַלּוּחַ הָאֶמְצָעִי בֵּין גִּלּוּפִים.
הַתֵּבָה עוֹמֶדֶת עַל רַגְלַיִם מְעֻקָּלוֹת.
יֵשׁ לָהּ מַנְעוּל זָהָב בְּצוּרַת לֵב
וְאֵין מַפְתֵּחַ. אֲנִי מְנַסָּה לִכְתֹּב
אֶת דַּרְכִּי הַחוּצָה מִן הַתֵּבָה הַסְּגוּרָה,
הַמַּדִּיפָה רֵיחַ אֶרֶז. הַשָּׂטָן
בָּא אֵלַי בַּתֵּבָה הַנְּעוּלָה
וְאוֹמֵר, אֲנִי אוֹצִיא אוֹתָךְ. תַּגִּידִי
אַבָּא שֶׁלִּי חָרָא. אֲנִי אוֹמֶרֶת
אַבָּא שֶׁלִּי חָרָא וְהַשָּׂטָן
צוֹחֵק וְאוֹמֵר, זֶה נִפְתָּח.
תַּגִּידִי שֶׁאִמָּא שֶׁלָּךְ סַרְסוּרִית.
אִמָּא שֶׁלִּי סַרְסוּרִית. מַשֶּׁהוּ
נִפְתָּח וְנִשְׁבָּר כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת אֶת זֶה.
עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלִּי מִתְיַשֵּׁר בְּתֵבַת הָאֶרֶז
כְּמוֹ צִדָּהּ הָאֲחוֹרִי, הַוָּרֹד, שֶׁל סִכַּת הָרַקְדָנִית
עִם עֵינֵי הָאֹדֶם, הַמֻּנַּחַת לְצִדִּי
עַל כַּר סָטֶן בְּתֵבַת הָאֶרֶז.
תַּגִּידִי חָרָא, תַּגִּידִי מָוֶת, תַּגִּידִי שֶׁיֵּלֵךְ לְהִזְדַּיֵּן הָאָב,
אוֹמֵר הַשָּׂטָן בְּאָזְנִי.
כְּאֵב הֶעָבָר הַנָּעוּל מְזַמְזֵם
בְּתֵבַת הַיַּלְדָּה עַל הַשִּׁדָּה, מִתַּחַת
לִבְרֵכַת הָעַיִן הָעֲגֻלָּה, הַנּוֹרָאָה,
הַמְגֻלֶּפֶת וְרָדִים סָבִיב, שָׁם
הַתִּעוּב הָעַצְמִי מַבִּיט בַּצַּעַר.
חָרָא. מָוֶת. שֶׁיֵּלֵךְ לְהִזְדַּיֵּן הָאָב.
 
מַשֶּׁהוּ נִפְתָּח. הַשָּׂטָן אוֹמֵר
אַתְּ לֹא מַרְגִּישָׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב?
נִרְאֶה שֶׁהָאוֹר נִשְׁבָּר עַל סִכַּת
הַלְּבוֹנָה הָעֲדִינָה, הַמְגֻלֶּפֶת
בִּשְׁנֵי צִבְעֵי עֵץ. אֲנִי גַּם אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ,
אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲנִי אוֹמֶרֶת לִשְׁחוֹר הַשָּׂטָן
בַּתֵּבָה הַנְּעוּלָה. אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָם אֲבָל
אֲנִי מְנַסָּה לוֹמַר מַה קָּרָה לָנוּ
בֶּעָבָר הָאָבוּד. כַּמּוּבָן, הוּא אוֹמֵר
וּמְחַיֵּךְ, כַּמּוּבָן. עַכְשָׁו תַּגִּידִי: עִנּוּי.
אֲנִי רוֹאָה, מִבַּעַד הַשְּׁחוֹר הָרָווּי אֶרֶז,
לַהַב שֶׁל צִיר גָּדוֹל נִפְתָּח.
תַּגִּידִי: הַזַּיִן שֶׁל הָאָב, הַכּוּס שֶׁל
הָאֵם, הַשָּׂטָן אוֹמֵר, אֲנִי אוֹצִיא אוֹתָךְ.
זָוִית הַצִּיר מִתְרַחֶבֶת
עַד שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל
הַזְּמַן לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ
נְעוּלִים בַּמִּטָּה. כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת
אֶת מִלּוֹת הַקֶּסֶם, זַיִן, כּוּס,
הַשָּׂטָן אוֹמֵר בְּרַכּוּת, בּוֹאִי צְאִי.
אֲבָל הָאֲוִיר סְבִיב הַפֶּתַח
כָּבֵד וְסָמִיךְ כְּעָשָׁן חַם.
הִכָּנְסִי, הוּא אוֹמֵר, וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת קוֹלוֹ
נוֹשֵׁם מִן הַפֶּתַח.
הַיְצִיאָה הִיא דֶּרֶךְ פִּיו שֶׁל הַשָּׂטָן.
בּוֹאִי בְּפִי, הוּא אוֹמֵר, אַתְּ כְּבָר
שָׁם. וְהַצִּיר הָעֲנָק
מַתְחִיל לְהִסָּגֵר. הוֹ לֹא, אָהַבְתִּי
 
אוֹתָם, גַּם. אֲנִי מְהַדֶּקֶת
אֶת גּוּפִי חָזָק
בְּבֵית הָאֶרֶז.
הַשָּׂטָן יוֹנֵק אֶת עַצְמוֹ הַחוּצָה דֶּרֶךְ חוֹר הַמַּנְעוּל.
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת נְעוּלָה בַּתֵּבָה, הוּא חוֹתֵם
אֶת הַמַּנְעוּל שֶׁצּוּרָתוֹ לֵב בְּדוֹנַג לְשׁוֹנוֹ.
עַכְשָׁו זֶה אֲרוֹן הַקְּבוּרָה שֶׁלָּךְ, הַשָּׂטָן אוֹמֵר.
אֲנִי בְּקֹשִי שׁוֹמַעַת;
אֲנִי מְחַמֶּמֶת אֶת יָדַי
הַקָּרוֹת בְּעֵינֵי הָאֹדֶם
שֶׁל הָרַקְדָנִית -
הָאֵשׁ, הַיֶּדַע שֶׁהִתְגַּלָּה לְפֶתַע, עַל הָאַהֲבָה.
 
מאובן האהבה
 
אַבָּא שֶׁלִּי עַל קַרְסֻלָּיו הַצִּמְחוֹנִיִּים הַמְעֻדָּנִים
שָׁתָה אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ. עָצוּם וּבְשָׂרִי כְּמוֹ
שְׁאָר הַדִּינוֹזָאוּרִים, עָשׂוּי סְטֵיק נָא,
כִּרְסֵם וְזָלַל, עֵשֶׂב וּוִיסְקִי טִפְטְפוּ מִמַּלְתְּעוֹתָיו,
בְּהֵמָה גַּסָּה, נִכְחֶדֶת, שֶׁלִּבִּי חָרַשׁ לִמְצֹא.
עֵינוֹ כֵּהָה כְּמִרְבְּצֵי פֶּחָם,
מַבָּטוֹ כְּמוֹ לַבָּה שֶׁנִּבְלְמָה - הוּא הָיָה אִישׁ בָּלוּם.
 
הוּא נָבַר וְחִפֵּשׂ שְׁאֵרִיּוֹת, פָּסַע לְאִטּוֹ עַל מִבְנֵה הָעֲצָמוֹת הָעֲנָקִי שֶׁלּוֹ,
לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת אֵזוֹר הַמִּחְיָה שֶׁלּוֹ וְרִחְרֵחַ אֶת בּוֹרוֹת הַזֶּפֶת כְּמוֹ
אָבִיו לְפָנָיו, כָּל הַיּוֹם בַּשֵּׁרוּתִים.
לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הָאֲבַדּוֹן שֶׁלּוֹ, אוֹ אֶת חִבָּתִי לַגּוּף
הַגָּדוֹל הַמְסֻכָּן.
הִצַּגְתִּי לְפָנָיו אֶת צְדָדַי הַחַיָּתִיִּים, אֲבָל הוּא נִשְׁאַר
צִמְחוֹנִי תָּמִיד.
 
הוּא הָיָה כֵּהֶה כְּזוֹחֵל, מְרֻבַּב בֹּץ כְּמוֹ שֶׁבְרוֹלֶט יְשָׁנָה,
הוּא הָיָה מְחֻזָּק וְהָמוּם וְאַכְזָר. הוּא לִמֵּד אוֹתִי לֶאֱהֹב
אֶת מַה שֶּׁתָּקוּעַ, מַה שֶּׁלֹּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְעַצְמוֹ,
מַה שֶּׁשּׁוֹקֵעַ אִלֵּם אֶל תּוֹךְ הַזְּמַן כְּמוֹ זֶפֶת, כְּמוֹ זַעַם.
שָׁם שָׁקַע עַד מָתְנָיו הָרַכִּים
עָטוּף בַּחֲלִיפַת הַבְּרוֹנְטוֹזָאוּרוּס שֶׁלּוֹ כְּאִלּוּ הָיְתָה חֲלוּק רַחְצָה יָשָׁן.
הָאַהֲבָה קָמָה בִּי, סוּפַת יַתּוּשִׁים
מְרַחֶפֶת מֵעַל בּוֹרוֹת הַזֶּפֶת בְּלָה־בְּרִיָה.
 
וַאֲנִי טוֹרֶפֶת הָיִיתִי, הִבַּטְתִּי בּוֹ
מְפַרְכֵּס וְשׁוֹקֵעַ אַט אַט, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לָזֶה.
טוֹרֶפֶת הָיִיתִי, הִבַּטְתִּי בִּכְתֵפוֹ
הַלְּבָנָה הַחֲשׂוּפָה וְהִתְחַלְתִּי לִרְעֹב.
השנה ההיא
 
הַשָּׁנָה הַהִיא שֶׁל מַסֵּכַת הַדָּם, אָבִי
חָבַט עַל דֶּלֶת הַזְּכוּכִית וְנִסָּה לְהִכָּנֵס
 
הָיְתָה הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ מָצְאוּ אֶת גּוּפָתָהּ בַּגְּבָעוֹת,
בְּקֶבֶר שִׁטְחִי, עֵירֻמָּה, לְבָנָה
כְּפִטְרִיָּה, רְקוּבָה לְמֶחֱצָה,
אֲנוּסָה, רְצוּחָה, יַלְדָּה מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי.
 
זוֹ הָיְתָה הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ אִמִּי לָקְחָה אוֹתָנוּ
וְהֶחְבִּיאָה אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא נִמָּצֵא
כְּשֶׁהִיא תֹּאמַר לוֹ לַעֲזֹב; כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עוֹד
קְשִׁירָה שֶׁל פֶּרֶק הַיָּד אֶל הַכִּסֵּא,
אוֹ מְנִיעַת מָזוֹן, לֹא עוֹד
הַאֲכָלָה בִּכְפִיָּה, הָרֹאשׁ מֻחְזָק אָחוֹרָה,
אֶל תּוֹךְ הַגָּרוֹן בַּמִּסְעָדָה,
הַבּוּשָׁה שֶׁבְּכִתְמֵי קִיא חָלָב
עַל הַסְּוֶדֶר עִם בּוּשַׁת נִצָּנֵי הַשָּׁדַיִם.
 
זוֹ הָיְתָה הַשָּׁנָה
שֶׁבָּהּ הִתְחַלְתִּי לְדַמֵּם,
לַחֲצוֹת אֶת הַגְּבוּל הַהוּא בַּלַּיְלָה,
 
וּבְשִׁעוּר הִיסְטוֹרְיָה, הִגַּעְנוּ סוֹפְסוֹף
לְאוֹשְׁוִיץ, בְּבוּרוּתִי
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ אֲנִי מְזַהָה אוֹתוֹ
כְּמוֹ אֶת פָּנָיו שֶׁל אָבִי, פְּנֵי שׁוֹמֵר
הַפּוֹנֶה הָלְאָה - אוֹ גָּרוּעַ מִזֶּה
פּוֹנֶה אֵלַי.
 
 
הָעֲרֵמוֹת הַסִּימֶטְרִיּוֹת שֶׁל גּוּפוֹת לְבָנוֹת,
הָעֲרֵמוֹת הָעֲגֻלּוֹת הַלְּבָנוֹת כְּמוֹ שָׁדַיִם,
רֵיחַ הֶעָשָׁן, הַכְּלָבִים הַתַּיִל
הַחֶבֶל הָרָעָב. זֶה קָרָה לַאֲנָשִׁים,
רַק לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים,
בְּגֶרְמַנְיָה, הַשּׁוֹמְרִים הָיוּ פְּרוֹטֶסְטַנְטִים
כְּמוֹ אָבִי וְכָמוֹנִי, אֲבָל בַּחֲלוֹמוֹתַי,
כָּל לַיְלָה, הָיִיתִי אַחַת מִן
הָעוֹמְדִים לְהֵהָרֵג. זֶה קָרָה לְשִׁשָּׁה מִילְיוֹן
יְהוּדִים, לְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל יֵשׁוּ
שֶׁבָּהּ לֹא הָיָה לִי חֵלֶק - וְלֹא כֻּלָּם
מֵתוּ, וְהָיְתָה מִלָּה לָזֶה
שֶׁרָצִיתִי, בְּבוּרוּתִי,
לָקַחַת בָּהּ חֵלֶק, הַמִּלָּה הָיְתָה לִשְׂרֹד.