האושר בגיל הזהב

פרק 1
הגדרת האושר

הבנת המושג "אושר" מאפשרת לנו לזהות נכון את תחושותינו, ובעיקר לדעת אם במצבים נפשיים מסוימים, האושר הוא הרגש הפועם בנו או שזו תחושה אחרת. לתשובה על שאלה בסיסית זו יש חשיבות מעשית גדולה: כשנדע לזהות את האושר, נדע לכוון אליו. וכשנזהה את הפעילויות שגורמות לנו אושר, נשאף לחזור ולבצע אותן, שוב ושוב.

הגדרה מטבעה צריכה להיות קצרה ביותר, ועל כן היא מתקשה לתאר נושא על כל גווניו השונים ואף לכלול הסבר למי שאינו מצוי בנושא. אם כך הדבר באופן כללי, הרי שקשה אף יותר להסביר מהו אושר, הנתפס על ידי רבים כמושג החמקמק ביותר מבין כל המושגים שהפילוסופיה עוסקת בהם.

כלומר, את הסבל והכאב אנו יודעים להגדיר היטב, אבל האושר מטושטש אצלנו ואנו מתקשים להגדירו.

היו שנואשו למצוא את ההגדרה המתאימה לאושר, אך אמרו שאם ייתקלו באושר, יֵדעו לזהותו. זוהי כמובן פרפרזה למשפט המפורסם שאמר פעם שופט אמריקאי על פורנוגרפיה: "אני לא יודע להגיד מה זה, אבל אני יודע זאת כשאני רואה את זה." מילן קונדרה, בספרו הידוע "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"[10], מתאר סנטור אמריקאי המביט בארבעת ילדיו המשחקים במדשאת ביתם ומגדיר את המראה שלפניו כהתגלמות האושר. הוא מנמק את ההגדרה שנתן למראה כה שכיח ולכאורה חסר חשיבות זה באופן הכי כן ופשוט באומרו: "כאשר מדבר הלב, לא נאה שהשכל יסתור אותו."

בהבדל מאלה שאומנם מתקשים להגדיר את האושר אך משוכנעים בקיומו, אצל אחרים קושי זה יוצר ספקות לגבי עצם קיומו של האושר. אלה מקשים ושואלים: אם קשה או אף אי אפשר להגדיר אושר, כיצד נוכל למצוא את הדרך להשיגו?

אין הגדרה אחידה ומוחלטת למונח אושר, והיא משתנה לפי התפיסה האינדיבידואלית והסובייקטיבית של נותן ההגדרה. היא תלוית חברה, תרבות, גיל, מעמד סוציו־אקונומי וגורמים נוספים המשפיעים על ערכיו ותפיסותיו של האדם. אם לא די באופייה האישי של ההגדרה, היא גם אינה בהכרח משקפת מציאות קיימת. הסופר הצרפתי פרנסואה דה לה רושפוקו הביע זאת בנוסח הומוריסטי: "איש אינו מסכן כפי שהוא חושב ואין הוא מאושר כפי שהוא מקווה."

היו שהגדירו את האושר בגישה כמותית: "האושר מהווה הרבה תענוגות קטנים."

שאול טשרניחובסקי החמיר בדרך התייחסותו לחיים ואמר שהם מהווים רגעים של אושר ושנים של סבל. איני יודע אם אמירתו זו משקפת את תחושותיו האישיות או שהוא ביטא עמדה פסימית שאותה ייחס לכלל בני האדם.

אחרים מגדירים אושר כ"רגש של שמחת חיים", ולפי הגדרה אחרת, הדומה לזו, "האושר הוא מצב נפשי שבו האינדיבידואל מרגיש שהחיים יפים."

מהטמה גנדי הגדיר את האושר כ"מצב שבו כל מה שאתה חושב, אומר ועושה מתקיים בהרמוניה."

וכה יפים דבריו של משורר רוסי שאמר: "אושר הוא כאשר אתה חש נוסטלגיה להווה. למה שאתה עושה עכשיו." משפט זה מבטא שביעות רצון גבוהה מהתנהלות נוכחית, וככל שתחושה זו מלווה אותך במרבית הזמן של חייך, אפשר לומר שאתה נהנה ממידה גבוהה של אושר.

הגדרה אחרת של האושר רואה בו את החיבור שבין שני מרכיבים: הנאה ושביעות רצון, ולפיה האושר הוא תחושת שמחה, סיפוק ורווחה נפשית. אדם מאושר חי בתחושה ש"החיים יפים", מהנים ובעלי ערך.

אני נוטה לקבל את ההגדרה שמדגישה את יסוד היציבות היחסית שבתחושת האושר, כפי שאסביר ואפרט בהמשך, אך יש המייחסים את האושר גם לתחושה שנמשכת כמה שעות או אפילו דקות ספורות. כך למשל אין לפקפק בקיומה של תחושה נעימה אצל אדם הנראה יושב לבדו במכוניתו, שר בקול או שורק לעצמו. אי אפשר לטעות גם לגבי תחושתו של אדם המספר לך בהתלהבות על המיזם החדש שהקים או על הספר שהוא עומד לסיים את כתיבתו. אפשר להעריך מה חש זה שצופה בסרטון הגורם לו לפרצי צחוק ממושכים. הגרגרנים שבינינו יבינו היטב איזו תחושה תיגרם להם במהלך ארוחה טעימה, ובוודאי זו הנגרמת מלגימת רום מפרי הקוקוס בעת שכיבה על ערסל תחת עץ דקל באי טרופי. אולם אלה תחושות זמניות ביותר, בעוד האושר הוא מצב נפשי שבו אדם חש הנאה, סיפוק ושביעות רצון כללית מהחיים כמכלול. אם עונג, הנאה או שמחה הם רגשות המתעוררים אצל האדם המגיב לאירוע שמתרחש בהווה, הרי שההגדרה של האושר מרכזת הן את החשיבה והן את ההרגשה בהתייחס לחיים בכלל.

לתפיסתי, כדי להגדיר את אותו רגש קצר ואינטנסיבי שחולף מייד, יש להשתמש בהגדרה אחרת, בהתאם לנסיבות השונות, כגון עונג, הנאה גדולה, התרוממות רוח או שמחה.

אציג כמה דוגמאות לתחושות שונות המלוות מצבים או אירועים שונים בחיינו.

אני מניח שאם תתבקשו לציין את רגעי האושר הגדולים בחייכם, ברוב המקרים תציינו אירועים מכוננים בעברכם כגון ליל הכלולות שלכם, הולדת ילדיכם או ימי ההולדת שלכם. אתם תעשו זאת אף על פי שאין באפשרותנו לאצור בתוכנו תחושות אלה ולהמשיך לחוות אותן. אם ניעזר בתמונות שתיעדו אירועים אלה, נוכל לראות שמחה גדולה המהולה בהתרגשות. האושר אינו זהה לרגשות מסוג זה או אפילו לרגש עמוק יותר כמו סיפוק, שהם תחושות שחולפות מהר.

התחושות שלנו הן אישיות, וכל אדם חווה אותן באופן שונה. לכך יש להוסיף כי גם אצל האדם עצמו, התייחסותו למצבים שונים משתנה עם חלוף הזמן. ככל שהוא מתפתח, הוא רואה דברים באופן שונה ומעניק להם משמעות וערך שונים. האם יכול אדם צעיר להעריך את התחושה של סבא, שכמה מנכדיו הקטנים רצים מחויכים לקראת ידיו המושטות? האם אפשר אפילו להסביר תחושה זו למי שעדיין אין לו נכדים?

את ההרגשה הנעימה שמציפה אותנו לנוכח מחמאה אמיתית שמרעיפים עלינו, אפשר להגדיר כשמחה או התרוממות רוח זמנית, אך אין זו תחושת אושר. כי לאושר יש משמעות עמוקה, ממושכת ויציבה הרבה יותר, וקיומו תלוי ברקע הכללי של חיינו. כך למשל אם חיינו מתנהלים שלא לשביעות רצוננו, הרי שגם המחמאה שנקבל לא תגרום לנו לחוש מאושרים. לעומת זאת, אם יש לנו תחושה של סיפוק כללי מהאופן שבו אנו מנהלים את חיינו, גם אירוע לא נעים, כמו אמירה שלילית שתופנה אלינו, לא יעציב אותנו אלא יתקבל על ידינו ברוגע ובנינוחות.

מנת חלקנו מארוחה משפחתית המתקיימת באווירה נעימה ונינוחה תהיה תחושת שמחה והנאה גדולה. ייתכן שאם נייחס את האווירה הזו לחינוך הטוב שהענקנו לילדינו ולכך שבמשך כל השנים תרמנו ליצירת מערכת יחסים משפחתית טובה, נוכל להוסיף לתחושות אלה גם את תחושת המשמעות והסיפוק, וכשחוברים להם שני מרכיבים אלה, הנאה ומשמעות, אפשר לומר שאנו חשים במעין פרץ של אושר, אך האם ממטר גשם בודד שיורד במהלך יולי־אוגוסט יכול לגרום לכך שתקופה זו תוגדר חורף?

ההגדרה לאושר במילון אבן שושן היא: "הרגשה כללית של נעימות הנובעת מהצלחה ומשביעות רצון רבה." יש להדגיש בהגדרה זו שני מרכיבים: האושר הוא תחושה כללית של שביעות רצון. כדי לחדד את הדברים נאמר אותם בדרך השלילה: האושר אינו תחושה רגעית הנובעת מהנאה.

לפי הגדרה דומה, הקריטריון לגבי קיומו של האושר הוא שביעות הרצון של אדם מאורח החיים שלו: "האושר הוא המידה שבה אתה אוהב את הדרך שבה אתה חי." ואכן, לפי התפיסה האמריקאית המקובלת, האושר הוא ביטוי של שביעות רצון מהחיים, ויש אף שסוברים שאושר ושביעות רצון הם תחושות זהות. הדגש בהגדרה זו הוא על משך הזמן שתחושת האושר מקננת בנו. חיזוק לכך אפשר לקבל מהאקדמיה. בשנים האחרונות החלו בלימודי האושר באוניברסיטאות שונות בעולם.בארה"ב זכו אלה להגדרה Well Being שתורגמה בעברית יומיומית ל"לימודי רווחה אישית" (תמהני אם הגדרה זו הועדפה רק מפני שהיא נשמעת "רצינית" יותר מהמילה הפופולרית "אושר").

לאושר, על פי ההגדרות האחרונות, יש ממד של יציבות יחסית. הגם שאין האושר רצוף, קבוע ותמידי, הוא נמשך תקופה ממושכת, מעבר לשעות ולימים. ואדם מאושר, גם אם מפעם לפעם חלה דעיכה מסוימת באושר שלו - תחושה זו תחזור אליו תוך זמן קצר יחסית. וחוזר חלילה.

הקושי בהגדרה של האושר והידיעה שאין הוא ניתן להשגה בשלמותו, יצרו את המחשבה ש"האושר אינו מטרה שאליה צריך להגיע. האושר הוא שיטת חיים", והשאלה המרכזית היא מהן הדרכים שיובילו אותנו לאותה שיטת חיים שבאמצעותה נחווה איכות חיים מרבית.

כידוע, קיימות שיטות רבות שמטרתן להגיע לתכלית זו, חלקן עתיקות וחלקן מוגדרות כניואייג', חלקן מגיעות מהמזרח הרחוק ואחרות פותחו באקדמיה המערבית. חלקן הוצעו על ידי פילוסופים בעוד אחרות מבוססות על זרמים שונים בפסיכולוגיה. השיטה המוצעת בספר זה משלבת מרכיבים רבים, ויישומה הופך לדרך חיים. זו השיטה שבחרתי עבורי לאחר תהליך מיפוי, מיון וניפוי שיטות שונות שנחשפתי להן במהלך השנים הרבות שאני עוסק בנושא. זוהי שיטה שאני מתחבר אליה ומיישם אותה בחיי האישיים. זוהי שיטה שרק לאחר שנוסתה על ידי ורק לאחר שחשתי שהיא גורמת לי לתחושות חיוביות, שאף הולכות ומתעצמות ככל שאני מתרגל אותה יותר, מצאתי לנכון להציגה בפניכם. יתרונה הגדול הוא בפשטות שלה, הן של העקרונות שעליה היא מתבססת והן של הדרכים השונות ליישומה.

בעוד הגדרת האושר נכונה לכל עת ולכל גיל, הדרכים להשגתו עשויות להשתנות ככל שחולף הזמן ואנו מתבגרים. המשך הספר מתמקד בדרכים להשגת האושר על ידי בני הגיל השלישי.

[10] הוצאת זמורה ביתן, 1985. תרגום: רות בונדי.