בַּבֶּטֶן שֶׁל אִמָּא גָּדַל לוֹ תִּינוֹק,
הִבְטִיחוּ לִי אָח מַמָּשׁ מָתוֹק.
סִפְּרוּ לִי שֶׁהוּא יִבְכֶּה קְצָת,
אֲבָל גַּם יִצְחַק וְיִשְׁתּוֹלֵל,
שֶׁבֶּטַח לֹא יִישַׁן הַרְבֵּה בַּלַּיְלָה,
רַק יִבְכֶּה וִימַלְמֵל.
שֶׁאוּלַי הוּא יִהְיֶה דּוֹמֶה לִי,
וְאוּלַי גַּם לֹא,
אֲבָל יִהְיֶה לִי אָח
וַאֲנִי כָּל כָּךְ מְחַכֶּה לוֹ.
אָמְרוּ לִי שֶׁבַּהַתְחָלָה הוּא רַק יִישַׁן,
וְשֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לַעֲזֹר.
שֶׁנְּשַׂחֵק יַחַד כְּשֶׁיִּגְדַּל,
כִּי אֶהֱפֹךְ לְאָח גָּדוֹל.
שֶׁבָּטוּחַ אֲקַנֵּא בּוֹ לִפְעָמִים
וְשֶׁאוּלַי גַּם אֶכְעַס,
אֶצְטָרֵךְ לַחְלֹק אִתּוֹ אֶת כָּל הַמִּשְׂחָקִים,
אֶת הַטְּרַקְטוֹר, אֶת הַלֵּגוֹ וְאֶת הָרוֹבּוֹט שֶׁזָּז.
בֶּטַח גַּם הוּא יִרְצֶה אֶת אַבָּא וְאִמָּא,
וַאֲנִי אַרְשֶׁה לוֹ רַק קְצָת,
כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ, כְּבָר לֹא אֶהְיֶה לְבַד.
כָּל יוֹם שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא:
"מָתַי הוּא כְּבָר יָבוֹא, אָחִי הַקָּטָן?"
וְאִמָּא עָנְתָה: "כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן."
חִכִּיתִי בְּסַבְלָנוּת.
צִיַּרְתִּי,
קִשַּׁטְתִּי,
אֲפִלּוּ קָנִיתִי מַתָּנָה בַּחֲנוּת.