רעד העיפרון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רעד העיפרון
הוספה למועדפים

רעד העיפרון

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

שירי "רעד העיפרון" הם שיעור גדול בקשב עז, בהתבוננות דרוכה בעולם, ביציאה מעצמך.   
יונדב קפלון, מגדולי המשוררים העבריים של הדורות האחרונים, לא רק מתאר ומביע, אלא מוליך ומלמד, יוצר תנועה שמוליכה מן הקריאה אל האוזן, אל העין ואל מכלול התפיסה. לא מוסר השכל רעיוני יש כאן, ולא פסק-דין על החברה, אלא כניסה אל הזרמים המגיעים מן העולם אל החושים ואל הרוח, ומהם בחזרה אל העולם. 
השירה הזאת מהלכת בגדולות. ההתבוננות בציפור או בשְֹממית אינה נעצרת בקו המתאר. המבט בשירים עף מייד ובקלות אל האופקים: הוא בא לחבר בינינו ובין הרחוק מאיתנו לכאורה, עם היקום כולו. הטבע נוכח כאן נוכחות אדירה. המדבָּר, האורן הגידם, השַחרוּר, הם זולת רב-כוח, חידתי, קשור בהוויה הגדולה תמיד. גם העץ מקשיב, גם המתים, ואפילו הקירות מקשיבים: "בִּקְצֵה הַגַּן מַאֲזִינָה / חֲרוּשַׁת קְמָטִים / חוֹמַת הַמִּנְזָר".
הלשון חגיגית, לא נמלצת. אינה נרתעת מ"מָגוֹר", "שַחַק" או "אפֵלוֹת". לא שוכחת לצחוק, ואינה מנותקת מן הסלנג העכשווי. המשורר כמו זוכר את כל מנעדי העוגב של העברית. 
והאדם אינו המרכז, אלא עוד ממד של אין-סוף: " וּבַאֲרֻבּוֹת עֵינֵינוּ רַק עָשָׁן, עוֹרֵב וּמַדְרֵגוֹת אֵין־קֵץ יוֹרְדוֹת לִתְּהוֹם.  אבל הוא מרכז לרִגשה דתית עמוקה. אין זו הדתיות המקובלת, וגם אין בה עבדות ל"מקורות" או לשגרת הדיבור הדתית. לפנינו תהייה מתמדת, קשב אין-סופי, לאפשרות של השגה כלשהי על האלוהי – "אוּלַי בֶּאֱמֶת אֵל פְּנִימִי יוֹתֵר מִשֶּׁחָשַׁבְנוּ" 
אריאל הירשפלד
 
"רעד העיפרון" הוא ספר השירה השישי של יונדב קפלון
קדם לו "מזמור זמני" (מוסד ביאליק, 2011 בעריכת דן מירון) – ספר כינוס של כל שירי "הכתר האפור" (הקיבוץ המאוחד, 1987); "אלמנט עברי" (שוקן, 1990); "בת שלמה" (שוקן, 1994); "אתה עוד כותב" (כתר, 2004). לאלה צורפו שירי "הזהב האחרון" (2010).

פרק ראשון

איזה אומץ מוזר

עָמֹק בְּתוֹךְ הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה

וַעֲדַיִן רַעַד הָעִפָּרוֹן

חַג בְּמַעְגָּלָיו

מֵעַל צְחֹרוֹ שֶׁל דַּף חָדָשׁ

צְלָלִים שֶׁל סוֹף הַיּוֹם

מְהַלְּכִים עַל פְּנֵי הַנְּיָר

בּוֹדְקִים אֶת עֲמִידוּתוֹ

בַּאֲרֶשֶׁת שֶׁל יוֹדְעֵי דָּבָר

בְּאֵיזֶה אֹמֶץ מוּזָר הֵגִיחוּ

אִמִּי, אֱלֹהִים, גֶּבֶר, יְרוּשָׁלַיִם

וְאַחֲרֵיהֶן אֵלֶּה הַמַּתְאִימוֹת יוֹתֵר לַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה

רַק, לְאַט, שׁוּב, עֲדַיִן

וְלוּ עָמַד לִי הַזְּמַן הָיִיתִי מַשְׁחִיל עוֹד

כָּל מָה שֶׁבּוֹכֶה אָדָם אֶל תַּרְמִילוֹ

מַהֵר לִפְנֵי שֶׁתֵּעָלֵם סְפִינָתוֹ

תְּפִלַּת עַרְבִית, חִבּוּק מְסֻכָּן, עֶלְבּוֹן הַחוֹף

וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה

נָח עַל קַרְקַע הַיָּם אַלְמֹג אִלֵּם.

מְפֻכָּח, רוֹמֵז לְעַצְמוֹ סִימָן,

וּמִתְכּוֹנֵן

 

בַּשביל העגול

יְעֵלִים בִּשְׁבִילֵיהֶם

בְּשִׁפּוּלֵי הַמַּכְתֵּשׁ

בְּסוֹף הַיּוֹם,

עַל חֻדֵּי צוּקִים

עַל פִּי תְּהוֹם

מְתוּנִים

מְהֻרְהָרִים

נוֹהִים אֶל הָעַיִן

זְכָרִים וּנְקֵבוֹת

בְּעִקּוּלֵי פִּתְאוֹם

לְפִי רֵיחַ הַגְּלָלִים

אוֹ סוּג אַחֵר שֶׁל עֲקֵבוֹת.

מָגוֹר עִם עֶדְנָה מִסָּבִיב.

לְעֵינַי מִשְׁקֶפֶת הָאַשְׁלָיוֹת

לְתוֹךְ דִּמְמַת אֵין אֵל

אוֹ אוּלַי בֶּאֱמֶת אֵל פְּנִימִי

יוֹתֵר מִשֶּׁחָשַׁבְנוּ

אֲנִי עוֹצֵר נְשִׁימָתִי

שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶת הַשֶּׁקֶט

וּמִתְמַקֵּד בַּצָּעִיר, הַשְּׁלִישִׁי,

הַמַּבְרִיק,

הַמִּשְׁיִי —

אֵיךְ הוּא קוֹפֵא לְפֶתַע

סוֹפֵג עוֹד רֶמֶז

מִתְמַלֵּא בְּמַשֶּׁהוּ,

מִתְרוֹקֵן,

וְשׁוּב מַרְכִּין רֹאשׁוֹ, בּוֹעֵט בְּאֶבֶן — — —

רַחַשׁ הַדַּרְדֶּרֶת

מֵחִישׁ אֶת פְּסִיעוֹתָיו

בַּשְּׁבִיל הֶעָגֹל

מצפה רמון, 18.8.11

 

 

שַחרור, חלוץ ראשון

שַׁחֲרוּר, חָלוּץ רִאשׁוֹן,

שָׁלוֹם לְשִׁירְךָ

הַנָּעוּץ בִּי כְּפִגְיוֹן

וְשָׁלוֹם לַפֶּתִי הוֹלֵךְ שֶׁבִי

אַחַר אֱמוּנָתֶךָ

כִּי מִי בַשַּׁחַק יִרְעַד עִם כְּנַף

אֵין־קֵץ מַסָּעֲךָ

מִלְּבַד הָעֶבֶד הַבּוֹכֶה

עַל אִי

וְעַל תֹּם גַּעְגּוּעֶיךָ

כִּי כָּמוֹךָ לֹא מָצָא

לִזְהָבוֹ מִשְׁקָל

וְלֹא נַחַל מְפַכֶּה בָּאֲפֵלוֹת

וְאִם תְּהִי בְּאֵר עוֹד בָּעוֹלָם בִּקְצֵה הַיּוֹם

אֲשֶׁר כְּכָל יָמֶיךָ

גַּם אַתָּה שַׁחֲרוּר

אֶל שְׂשׂוֹן הַשּׁוּק יָצָאתָ

וּכְמוֹ שִׁירִי רֵיקָם עֲדֵי צַמֶּרֶת שַׁבְתָּ;

אִם כֵּן, נִשְׁתֹּק, לָחַשְׁתִּי

אֲבָל אַתָּה שָׁרַקְתָּ וְאָז עַפְתָּ

 

עוד על הספר

רעד העיפרון יונדב קפלון

איזה אומץ מוזר

עָמֹק בְּתוֹךְ הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה

וַעֲדַיִן רַעַד הָעִפָּרוֹן

חַג בְּמַעְגָּלָיו

מֵעַל צְחֹרוֹ שֶׁל דַּף חָדָשׁ

צְלָלִים שֶׁל סוֹף הַיּוֹם

מְהַלְּכִים עַל פְּנֵי הַנְּיָר

בּוֹדְקִים אֶת עֲמִידוּתוֹ

בַּאֲרֶשֶׁת שֶׁל יוֹדְעֵי דָּבָר

בְּאֵיזֶה אֹמֶץ מוּזָר הֵגִיחוּ

אִמִּי, אֱלֹהִים, גֶּבֶר, יְרוּשָׁלַיִם

וְאַחֲרֵיהֶן אֵלֶּה הַמַּתְאִימוֹת יוֹתֵר לַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה

רַק, לְאַט, שׁוּב, עֲדַיִן

וְלוּ עָמַד לִי הַזְּמַן הָיִיתִי מַשְׁחִיל עוֹד

כָּל מָה שֶׁבּוֹכֶה אָדָם אֶל תַּרְמִילוֹ

מַהֵר לִפְנֵי שֶׁתֵּעָלֵם סְפִינָתוֹ

תְּפִלַּת עַרְבִית, חִבּוּק מְסֻכָּן, עֶלְבּוֹן הַחוֹף

וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה

נָח עַל קַרְקַע הַיָּם אַלְמֹג אִלֵּם.

מְפֻכָּח, רוֹמֵז לְעַצְמוֹ סִימָן,

וּמִתְכּוֹנֵן

 

בַּשביל העגול

יְעֵלִים בִּשְׁבִילֵיהֶם

בְּשִׁפּוּלֵי הַמַּכְתֵּשׁ

בְּסוֹף הַיּוֹם,

עַל חֻדֵּי צוּקִים

עַל פִּי תְּהוֹם

מְתוּנִים

מְהֻרְהָרִים

נוֹהִים אֶל הָעַיִן

זְכָרִים וּנְקֵבוֹת

בְּעִקּוּלֵי פִּתְאוֹם

לְפִי רֵיחַ הַגְּלָלִים

אוֹ סוּג אַחֵר שֶׁל עֲקֵבוֹת.

מָגוֹר עִם עֶדְנָה מִסָּבִיב.

לְעֵינַי מִשְׁקֶפֶת הָאַשְׁלָיוֹת

לְתוֹךְ דִּמְמַת אֵין אֵל

אוֹ אוּלַי בֶּאֱמֶת אֵל פְּנִימִי

יוֹתֵר מִשֶּׁחָשַׁבְנוּ

אֲנִי עוֹצֵר נְשִׁימָתִי

שֶׁלֹּא לְחַלֵּל אֶת הַשֶּׁקֶט

וּמִתְמַקֵּד בַּצָּעִיר, הַשְּׁלִישִׁי,

הַמַּבְרִיק,

הַמִּשְׁיִי —

אֵיךְ הוּא קוֹפֵא לְפֶתַע

סוֹפֵג עוֹד רֶמֶז

מִתְמַלֵּא בְּמַשֶּׁהוּ,

מִתְרוֹקֵן,

וְשׁוּב מַרְכִּין רֹאשׁוֹ, בּוֹעֵט בְּאֶבֶן — — —

רַחַשׁ הַדַּרְדֶּרֶת

מֵחִישׁ אֶת פְּסִיעוֹתָיו

בַּשְּׁבִיל הֶעָגֹל

מצפה רמון, 18.8.11

 

 

שַחרור, חלוץ ראשון

שַׁחֲרוּר, חָלוּץ רִאשׁוֹן,

שָׁלוֹם לְשִׁירְךָ

הַנָּעוּץ בִּי כְּפִגְיוֹן

וְשָׁלוֹם לַפֶּתִי הוֹלֵךְ שֶׁבִי

אַחַר אֱמוּנָתֶךָ

כִּי מִי בַשַּׁחַק יִרְעַד עִם כְּנַף

אֵין־קֵץ מַסָּעֲךָ

מִלְּבַד הָעֶבֶד הַבּוֹכֶה

עַל אִי

וְעַל תֹּם גַּעְגּוּעֶיךָ

כִּי כָּמוֹךָ לֹא מָצָא

לִזְהָבוֹ מִשְׁקָל

וְלֹא נַחַל מְפַכֶּה בָּאֲפֵלוֹת

וְאִם תְּהִי בְּאֵר עוֹד בָּעוֹלָם בִּקְצֵה הַיּוֹם

אֲשֶׁר כְּכָל יָמֶיךָ

גַּם אַתָּה שַׁחֲרוּר

אֶל שְׂשׂוֹן הַשּׁוּק יָצָאתָ

וּכְמוֹ שִׁירִי רֵיקָם עֲדֵי צַמֶּרֶת שַׁבְתָּ;

אִם כֵּן, נִשְׁתֹּק, לָחַשְׁתִּי

אֲבָל אַתָּה שָׁרַקְתָּ וְאָז עַפְתָּ