המקור
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המקור
הוספה למועדפים
3 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: תמי זילברג
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2021
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 280 עמ' מודפסים

תקציר

שחררו את הפוטנציאל האמיתי שלכם היום

ותבנו עצמי חדש, חופשי, בטוח ונטול חרטות

 

במוח שלכם יש 86 מיליארד תאי עצב, כל אחד מהם מוכן ומזומן להניע את תגובותיכם לעולם הסובב אתכם. אבל האם המוח ממוקד בשאיפות ובערכים העמוקים ביותר שלכם, או שהוא פועל על טייס אוטומטי?

ד"ר טארה סווארט, פסיכיאטרית, חוקרת מדעי המוח ומרצה בכירה ב-MIT, חושפת לראשונה את המדע המפתיע שתומך ב"חוק המשיכה" – הרעיון שבני אדם יכולים לשלוט בגורלם אך ורק באמצעות שינוי שיטתי של המחשבה – ומציעה מדריך אותנטי לעצמי הטוב ביותר שיש.

כשהיא מסתמכת על פריצות הדרך המעודכנות ביותר בחקר המוח ובפסיכולוגיה התנהגותית, סווארט מראה שלכולם ישנו הכוח לנהל את החיים שהם רוצים. זאת מפני שהדברים שכולם משתוקקים אליהם יותר מכול – בריאות, אושר, עושר, אהבה – אינם מנוהלים על ידי כוחות מסתוריים, אלא על ידי היכולת של האנשים לחשוב, להרגיש ולפעול. כלומר, על ידי המוח.

בעזרת תוכנית בת ארבעה שלבים להתעוררות כוחו של המוח המחבר מדע ורוחניות בדרך מעשית, תגלו כיצד:

  • לאתגר את החשיבה של "הטייס האוטומטי" ולחווט מחדש את מסלולי המוח, כדי להגשים את הפוטנציאל שלכם במלואו.
  • לבטא דברים שאתם רוצים באמצעות הכוונת האנרגיה שלכם לעבר הערכים והשאיפות העמוקים ביותר שלכם.
  • לרתום את כוח הדמיון המודרך כדי להכין את המוח שלכם לניצול הזדמנויות ולנטילת אחריות על עתידכם.
  • להסתער על החיים בביטחון, לסלק את הפחד ולהימנע מחשיבה שלילית.

 

"המקור מחבר אמיתות אוניברסליות עם ידע מדעי לצורך חיפוש משכנע וחשוב אחר 'חוק המשיכה'."

- ד"ר דיפאק צ'ופרה

 

ד"ר טארה סווארט היא מדענית מוח, רופאה פסיכיאטרית, מרצה בכירה בבית הספר לניהול "סלואן", ב-MIT ובקינגס קולג' בלונדון, ויועצת בכירה לכמה מהמנהיגים הבכירים בעולם בתחומי המדיה והעסקים. סווארט היא מחברת שותפה של הספר עתיר הפרסים Neuroscience for Leadership ("מדעי המוח למען המנהיגות").

סווארט להוטה ללמד כיצד ליישם את תוצאות חקר מדעי המוח כדי לשפר ולחזק את חיי היומיום, ומשוכנעת מעבר לכל ספק ביכולתנו לשנות את האופן שבו מוחנו עובד, ובכך לשנות את חיינו. בספר זה היא מתארת את הממצאים האחרונים בחקר מדעי המוח, את דרכה האישית מאדם ספקן לאדם מאמין, ואת ניסיונה באימון אנשים לשליטה במוחם ובמחשבותיהם לצורך גילוי מלוא הפוטנציאל שלהם.

 

"[דומה] להצלחת ספר העזרה העצמית הסוד, אבל מדליק יותר ומדעי יותר."

- איוונינג סטנדרד

פרק ראשון

פרק 1
חוק המשיכה

"משכו את מה שאתם מצפים לו, חשבו על מה שאתם משתוקקים לו, הֱיו מה שאתם מכבדים, ושקפו את מה שאתם מעריכים."

אלמוני

היה לכם פעם יום כזה שהכול התנהל בו נפלא: החל בפנאי הלא־צפוי שהיה לכם לארוחת בוקר עצלה, כי התעוררתם הרבה לפני השעון המעורר והרגשתם ממש ערניים ונינוחים, ועד עסקה נהדרת שגיליתם לגבי משהו שממש רציתם לקנות זה זמן רב, או הזדמנות נפלאה שהציעו לכם בעבודה? כשזה קורה, אנחנו אומרים: "זה בטח יום מוצלח שכזה," או מחליטים שהתמזל מזלנו ושנפל עלינו "רצף של הצלחות." נראה כאילו הזדמנויות כאלו הן מקריות ומחוץ לשליטתנו. ייתכן גם שאתם מכירים מישהו שהוא תמיד "בר מזל". מסוג האנשים שלחברים שלהם יש תמיד כרטיס מיותר להופעה שכל הכרטיסים אליה אזלו, שתמיד זוכים בשדרוג בטיסה ושיש להם יחסים מאושרים עם בן או בת זוג שמתאימים להם במיוחד.

למדתי להכיר בכך שכל "רגעי המזל" הללו אינם מקריים כלל - הם פשוט ביטוי מעשי של חוק המשיכה. חשבו על "רגעי מזל" או דברים טובים במיוחד שקרו לכם לאחרונה. נכון, אפשר להתייחס להזדמנות שצצה בעבודה כאילו מדובר במזלכם שהתמזל, אבל למה לא לראות בה השתקפות של הביצועים המוצלחים שלכם? פגישה מקרית עם בן זוג או בת זוג חדשים גורמת לכם להרגיש כאילו זכיתם בפיס, ולא שמדובר בתוצאה של מאמץ מודע שעשיתם כדי לגלות פתיחות בהיכרות עם אנשים ולהימצא במקום הנכון ובזמן הנכון. החיים לא "סתם קורים" לנו; אנחנו יוצרים אותם באמצעות כל מה שאנחנו עושים.

חוק המשיכה נמצא בלב לבו של המקור. בקצרה, הוא מתאר את הדרך שבה אנחנו יכולים להכניס לתוך חיינו יחסים, מצבים ודברים חומריים, כתוצאה ישירה של הדרך שבה אנחנו חושבים. אנחנו "מביעים" את כל הדברים הללו בעצם העובדה שאנחנו מתמקדים בהם, מדמיינים אותם ומכוונים את האנרגיה שלנו אליהם באמצעות מעשינו. זהו הרעיון שאומר כי בכך שאנחנו בוחרים למקד את האנרגיה ואת תשומת הלב שלנו במשהו, אותו משהו יכול להתממש בחיינו.

רעיון זה של "הבעה" הוא רעיון שנוי במחלוקת וזוכה לעתים קרובות להתעלמות, וכתוצאה מכך אנשים דוחים את כל התפיסה של חוק המשיכה, אבל אני חושבת שמדובר, לפחות באופן חלקי, בשאלה סמנטית. הצלחתם של ספרים כמו "הסוד ושיטת המפתח הראשי" מבוססת על "תהודות מחשבתיות" ועל "כוח עליון", כך שהמונח "הבעה" הפך למשהו שמקושר עם הוכחות דתיות ואמונה עיוורת, אף ש"הבעה" היא בסך הכול צורה אחרת לומר שאנו "גורמים למשהו לקרות." רעיון זה קשור לפעילות יותר מאשר לכוונה גרידא. במקום להעמיס על המונח הזה משקל רב של ציפיות לנסים ולהתרחשויות ספונטניות, עלינו לחשוב עליו כעל קשר מכוון שאנחנו מנווטים אותו כדי לחבר בין כוונה לבין פעולה. בדרך זו אפשר להעניק לאידיאולוגיה של ספרי ההשראה הללו גיבוי של מדע מודרני.

בתוך גבולות המדע המבוסס על הוכחות אציג שישה עקרונות שניצבים בבסיס חוק המשיכה (להלן, בהמשך פרק זה), אבחן את תהליכי המוח שתומכים בעקרונות אלו וכן אציג פעולות מעשיות שיאפשרו לכם לעשות בעקרונות אלו שימוש לטובתכם, תוך הטענה מהירה של המקור שתסייע לכם לתכנן את חייכם האידיאליים. שילובים שונים של ששת העקרונות הללו נמצאים במדריכים הפופולריים של חוק המשיכה, ואתם עשויים להיות מופתעים מכמות הידע המדעי שאפשר לגלות בהם.

 

 

קביעת הכוונות
לפני שנבחן כל אחד מששת העקרונות הללו, אני רוצה להתייחס למה שאוהדי חוק המשיכה מכנים "נקודת הכַּוונה". הם מגדירים זאת כמקום המפגש בין "הלב" לבין "התודעה", והמחקר המדעי מראה לנו היום שיש כאן הרבה יותר מאשר אמונה עיוורת. כשאנו פועלים מנקודת המוצא של "נקודת הכוונה" ומציבים מטרה כלשהי, מה שקורה מבחינה מדעית הוא תהליך שבו האינטואיציה שלנו, הרגשות העמוקים ביותר והחשיבה ההגיונית שלנו מיישרים קו ומתחילים לעבוד בהרמוניה ובתיאום, ואינם נתונים בקונפליקט זה עם זה. כמעט בלתי אפשרי להשיג את מטרותינו כשאיננו מתואמים בכל שלושת הממדים הללו.

מעניין לראות כיצד אנו נוטים להבחין בין ממדי הראש, הלב והבטן כשאנו מקבלים החלטות גורליות ורואים בהן דברים נפרדים לגמרי, שלעתים קרובות מושכים אותנו לכיוונים שונים. אנחנו מעמידים את התהליכים הלוגיים של המוח אל מול התגובות הפנימיות יותר של גופנו ואל מול המשיכה של רגשותינו (גם בהחלטות גדולות, כמו בחירת עבודה שאנחנו רוצים באמת לעומת המציאות של התקדמות בקריירה, וגם בהחלטות קטנות כמו ההחלטה אם לקנות מעיל יקר במכירת סוף העונה או לא). המדע מראה יותר ויותר את קשרי הגומלין שבין הגוף לתודעה, ומלמד אותנו עוד ועוד על החיבור שבין המוח לגוף. בגלל הקישור הדו־סטרי של כל העצבים וההורמונים שלנו, אנחנו רואים היום בבהירות רבה יותר שכאשר, לדוגמה, אנחנו רעבים או עייפים, יש לדבר השפעה על מצב הרוח ועל יכולת קבלת ההחלטות שלנו; וכך גם כאשר אנחנו מדוכאים או לחוצים, אנחנו יכולים לחוות שינויים בשינה, בתיאבון, במשקל ובמכלול שלם של גורמים פיזיים אחרים. קבלת עובדות אלו והשאיפה לטפח רצונות שמעוררים תחושה נכונה במוח בכללותו ובגוף בכללותו, הם משהו הגיוני מבחינה מדעית.

 

 

פּיפָּה: בחירה קשה

כשהתחלתי לאמן את פּיפָּה אימון אישי, חיי הנישואים שלה היו בתהליך התפרקות. היא היתה נשואה לעורך דין שבילה לילות רבים במשרדו, ובמשך חלק ניכר מעשר שנות הנישואים שלהם היה מכור לעבודה. היא היתה מאוד לא מאושרת. לזוג היו שני ילדים קטנים, ופיפה מצאה את עצמה לבד איתם ברוב סופי השבוע, כשבעלה היה במשרד או בנסיעות עבודה. היא אמרה לי שהיא חשה בודדה מאוד, וכאילו מדובר בנישואים מדומים. פעמים רבות חשבה פיפה לעזוב את בעלה, אך משפחתה שלה והוריו של בעלה דחקו בה להישאר, וטענו כי הדברים ישתפרו כשהוא יזכה בקידום הבא והילדים יהיו גדולים יותר. ברמה המעשית, פיפה ידעה שלא תוכל להמשיך להתגורר בבית המשפחה אם ייפרדו, וחשה דאגה לנוכח השינויים האדירים בחיים שהפרידה תביא עליה ועל ילדיה.

עודדתי את פיפה לבנות לוח פעולה ולהשתמש בתמונות כדי לסייע לה לדמיין כיצד היא רוצה שחייה ייראו. התברר שזו היתה נקודת מפנה עבורה. כשחזרה אלי שבוע לאחר מכן היה בידה לוח חזק ועוצמתי שהכינה. במרכזו היתה תמונה של אישה שגבה מופנה למצלמה, ניצבת למרגלות הר, בגפה. ידיה היו על מותניה והיא נראתה מוכנה להתחיל לטפס. היא ידעה שנכון לה מסע מאומץ, אבל היתה בטוחה שהיא יכולה לעשות אותו. היו שם גם תמונות של ילדיה, ותמונות של מקומות שרצתה לבקר בהם והרפתקאות משפחתיות שרצתה שיהיו להם.

הלוח סייע לפיפה לראות מה היא רוצה באמת, בלבה ובקרביה, ולזהות את הנושאים הלוגיים שמעיבים על החלטתה. אף שידעה שאמצעי המחיה שלהם יצטמצמו בטווח הקצר, היא חשה שיש לה כוח לבצע את ההחלטה שבסופו של דבר תהיה טובה יותר עבור כולם. במשך תקופה ארוכה אפשרה פיפה לפחד לשלוט בהחלטותיה וחשבה על התרחישים הגרועים והרי האסון ביותר - המוח החרד והחושש שלה הטביע את המוח הרגשי שלה בסוגיות ובמגבלות לוגיות. באמצעות לוח הפעולה והעבודה המשותפת שלנו, היא הצליחה ליישר קו בין ראשה לבין לבה ולהגיע אל הכוונות האמיתיות שלה לגבי העתיד.

באותו לילה אמרה לבעלה שהיא רוצה להיפרד. לאחר ההלם הראשוני, הוא הסכים. ארבע שנים לאחר מכן - היא גרושה באושר, ויש לה יחסים טובים עם בעלה לשעבר. אין לה שום ספק שהיא קיבלה את ההחלטה הנכונה.

 

 

מושכים את מה שרוצים באמת
אין שום דבר מסתורי או פלאי בתהליך של הצבת הרצונות שלכם בפני עצמכם. לשם כך עליכם לשאול את עצמכם שאלה אחת: "האם החיים שלי מתפתחים בדרך שבה אני רוצה שיתפתחו?" ואם התשובה היא לא, עליכם לדמיין איך אתם רוצים שחייכם יהיו ולנקוט פעולה מתאימה. באמצעות שחרור מלוא כוחו של המוח - המקור - אנחנו יכולים להתחיל לחשוב ולהתנהג בדרכים שיסייעו לנו להגשים את החזון שלנו.

המפתח להצלחה טמון בכך שנזכור כי הכוונה והמיקוד שלנו הם במלוא עוצמתם כשהמטרות שלנו מתואמות עם הבחירות והערכים העמוקים ביותר של חיינו. כך למשל, אם אתם כופים על עצמכם לבצע בחירות קריירה לטובת כסף, על חשבון צורך אמיתי בתחושת מטרה וסיוע לאחרים באמצעות העבודה שהייתם יכולים לבצע, תמצאו את עצמכם ניצבים אל מול תופעות שליליות כמו לחץ וחרדה בחייכם הגופניים, הרגשיים והרוחניים, בעודכם מנסים להתמודד עם חוסר התיאום המתרחש בתוככם עם האני האמיתי שלכם. אם אתם מתפשרים על מה שאתם זקוקים לו במערכת היחסים הזוגית, בגלל תקתוקו של השעון הביולוגי, אתם עלולים לגלות שאולי סימנתם באופן חיובי כמה סעיפים ברשימת הצרכים שלכם, אבל בתוך תוככם עדיין מקננים הצרכים העמוקים שלכם שאינם ממומשים.

סימפטומים אלה מייצגים זעקה פנימית שאומרת, "זה לא מה שאני רוצה!" קונפליקטים פנימיים אלו משפיעים על כוח העמידה שלנו ופוגעים בחוסן שלנו. כשאנחנו נמצאים במצב של לחץ מתמיד, למשל, המוח והגוף מוצפים בקורטיזול, הורמון הלחץ המשפיע באופן שלילי על תאי הדם הלבנים, שהם שורת הגנה ראשונה של מערכות החיסון שלנו.

לעומת זאת, כשאנחנו מאוזנים יותר, כאשר המטרות וההתנהגויות שלנו מתואמות עם העצמי העמוק ביותר, אנחנו מוכנים ומזומנים לקראת ההצלחה. הסיכויים שחרדה או שליליות יטו אותנו מהנתיב שלנו מעטים יותר ורמת הורמוני הלחץ שלנו נמוכה, כך שנהיה בריאים יותר ובעלי מערכת חיסון חזקה יותר שתמנע מאיתנו מיני מחלות קטנות או גדולות. הורמונים שמווסתים את מצב הרוח ואנדורפינים שגורמים לנו להרגיש טוב הם אלו שמאפשרים למקור לזרום בדרך חופשית יותר.

אני רוצה להדגיש הדגשה יתרה שאני רואה דוגמאות לכך על בסיס יומיומי אצל אנשים שעוברים אצלי אימון אישי. מצליחנים רבים בעלי הנעה פנימית מאמינים שהם משגשגים במצבי לחץ, ושיש צורך ברמה גבוהה של אדרנלין וקורטיזול כדי להבטיח הצלחה בחיים. הם נוטים במידה רבה להתעלם מאיתותי הגוף שלהם, כשזה נאבק בהתמודדות עם מצבים שונים, בין שמדובר בדפיקות לב, בתחושה שהם מוצפים רגשית, בבעיות עיכול או במצב רוח ירוד. זה יכול להימשך שנים. התפקיד הראשון שלי הוא לומר להם שהם אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מהסימפטומים הללו, והם חייבים לרדת לשורש הדברים - הנתק בין מה שהלב והבטן אומרים להם לבין הרעיונות הנוקשים שדוחפים אותם עוד ועוד קדימה, ללא התייחסות למחיר הגופני והרגשי. המשימה הראשונה שלי היא לשכנע אותם שהם חייבים לעצור ולעשות חשבון נפש, להקשיב לגוף ולתודעה שלהם ביחד, ולחזור להיות בקשר עם מה שהם באמת רוצים מהחיים.

מבחינתי, ההתייחסות לנקודת הכוונה כאל מטפורה המתארת את השילוב בין המוח לגוף היא תו האיכות של המקור שפועל במלוא עוצמתו, וזה משהו שכולנו צריכים לשאוף אליו. ברגע שאנחנו מסוגלים לשלב בין התודעה לבין הגוף באופן מלא יותר (ונבחן זאת בפרוטרוט בחלק השלישי), המוטיבציה והאנרגיה שלנו יישרו קו בדרך רבת עוצמה.

 

 

קובעים את הכוונה
הייתי רוצה שתקבעו עכשיו את הכוונה שלכם - אותה מטרה עליונה שעומדת בבסיס כל דבר שאתם רוצים להשיג בעתיד. זה צריך להיות משהו רב עוצמה; שאיפה גבוהה שמשקפת אותו חלק בחייכם שאתם רוצים לשנות. כתבו זאת בעמוד הראשון של היומן שלכם.

הרעיון של הבעת השינוי הזה באוזני עצמכם צריך להיות מרגש ומעורר הנעה. כשתעצמו את עיניכם ותדמיינו כיצד הוא מתממש, תוכלו לראות את התמונה בעיני רוחכם ולהרגיש אותה בבטן; זה צריך לגרום ללבכם להתנפח מתשוקה. זה יכול להיות משהו כמו:

• לפתח את הביטחון לבנות עסק משגשג ולמצוא בן/בת זוג נפלאים.

• לאפשר לתעוזה ולחזון לנהל את ההחלטות שלי מעתה והלאה, ולהשתחרר מהפחד.

• לשנות כל מצב משפחתי/חברתי קשה ולשלוט בוויסות הרגשי.

• למצוא אושר בחיים באמצעות בריאות טובה יותר ומטרה לחיים.

• לאמץ יחס של חמלה כלפי עצמי ולווסת את הקול הביקורתי הפנימי שלי כדי ליצור את החיים שחלמתי עליהם ושאני זכאי/ת להם.

 

אל תרגישו שאתם צריכים להגביל את המטרה שלכם - שאפו להגיע גבוה. בעבודה לאורך הספר הזה תלמדו לרתום את המקור כך שיסייע לכם להשיג את כל מה שאתם עשויים לשאוף אליו. בפרק הבא נתחיל לבחון כיצד ניתן לדמיין את השאיפות הפנימיות הכמוסות ביותר. בשלב מאוחר יותר, בעודכם מתקדמים עם הספר ויוצרים את לוחות הפעולה שלכם, אתם עשויים להרגיש צורך להתאים את הדברים או להבהיר את הכוונה שלכם, וזה בסדר גמור. תוך כדי קריאת הספר אתם יכולים גם להתחיל לאסוף תמונות שבהן תשתמשו בהמשך כשתכינו את לוח הפעולה שלכם, וכן להתחיל לאסוף רעיונות לגבי צורתם האפשרית של החיים האידיאליים שלכם.

עכשיו, בואו נבחן כל אחד מששת העקרונות שניצבים בבסיס חוק המשיכה, ונראה מה אומרים לנו עליהם מדעי המוח המודרניים.

 

 

עיקרון 1: שפע
הרעיון של גיוס "השפע האוניברסלי" שוכן בלב לבו של חוק המשיכה, והוא העיקרון הראשון שצריך להפעיל אם רוצים לרתום את המקור. בגלל השימוש התכוף במונח "שפע" שעושים רוב הגורואים מעוררי ההשראה אך חסרי הביסוס המדעי, אנחנו מתפתים לבטל אותו כאילו הוא לא יותר מאשר עזרה עצמית חסרת כל ערך. אבל אם בוחנים אותו בחינה רצינית אפשר לאמץ נקודת מבט שכלית הניזונה מן המדע.

 

המאבק הפנימי למען השפע

בראשם של רוב בני האדם מתחולל מאבק בין שתי נקודות מבט: שפע והיעדר. אלו מעין שתי דרכים שאפשר להתקדם בהן, וכל אחת מהן מזמנת שפע של התנסויות שונות בחיים.

שפע מקושר עם חשיבה חיובית ונדיבות, עם אמונה מרכזית שיש בעולם מספיק בשביל כולם, וכשאנו בונים את הפינה שלנו ומבקשים את ההצלחה שלנו, אנחנו מוסיפים ומעשירים את שפע האפשרויות הגדול. שפע מזין את ההערכה העצמית ואת הביטחון שלנו, מסייע לנו לשמור על יכולת עמידה גם בזמנים קשים, והוא מתנהג בצורה מידבקת ומשגשגת ויוצר סביבנו סביבה וקהילה פורחות. הדומה מושך דומה, ואם תסתכלו סביבכם תמצאו בין חבריכם, השותפים שלכם והאנשים שאיתם אתם עושים עסקים אנשים חיוביים ובטוחים, בעלי דפוסי חשיבה דומים לאלו שלכם.

עם זאת, אם אנו חושבים מנקודת מבט של היעדר, המניע הראשוני שלנו הוא פחד. אנחנו חושבים במונחים שליליים, שמים לב במיוחד למה שאין לנו ולמה שלא יעבוד, וכן לחסרונות של עצמנו ושל מצבנו. אנחנו חושבים בשחור ולבן ונמנעים ממכשולים וממגבלות, נסוגים לאזורי נוחות מוגנים ושמרניים, תוך הימנעות מסיכון ומשינוי. אנחנו אומרים, "עדיף השד שאנחנו מכירים..." או "אנחנו ניפול מן הפח אל הפחת..." לעתים קרובות אין לנו הוכחות ממשיות לכך שאם נסתכן יקרו לנו דברים רעים, יותר משיש לנו לכך שאם נפעל מתוך שפע יקרו לנו דברים טובים.

חשבו על חייכם שלכם. האם הייתם תקועים פעם עם משהו - עבודה שלא הייתם מאושרים בה, מערכת יחסים בלתי מתפקדת, חברוּת שכבר לא התאימה לכם - משום שחששתם מפני חוסר ודאות ושינוי? האם אתם חוששים מפני כישלון אם תצאו לדרך חדשה? לעתים קרובות זה המצב שבו אנחנו נמצאים אם כבר נכווינו בעבר. כדוגמה למי שתקועה בדפוס חשיבה של מחסור עולה בדעתי חברה רווקה שלי שמשתוקקת מאוד לפגוש בן זוג, אבל לאחרונה הפסיקה לצאת לדייטים אחרי רצף של התנסויות לא מוצלחות. נתיבים שליליים אלו במוח מתחזקים יותר ויותר כאשר אנו מגיבים לחיים כאילו הגרוע מכול עוד עתיד להתחולל.

פחד הוא רגש חזק, והוא מעסיק את החלק הקדמוני של המוח שלנו. במצב זה, חלקי המוח שמשלבים בין רגש לבין זיכרונות מוצפים בסימני אזהרה אדומים ומציפים זיכרונות רעים וכישלונות מן העבר, כחלק ממנגנון ההגנה שאמור להגן עלינו מפני סכנה. בדרך זו נוצר מעגל משוב סגור, שמפעיל תגובה מותאמת לנו באופן אישי המסייעת לנו להימלט מפני הסכנה.

מעניין לציין כי תחושת אובדן משפיעה על המוח שלנו בעוצמה רבה פי שניים מזו של התחושה המקבילה לנוכח רווח, כך שיש סיכויים רבים יותר שנצא מגדרנו כדי להימנע מאובדן פוטנציאלי מאשר שנעשה מאמץ להשקיע בהשגת רווח.2 תרבויות של אשמה בעולם העסקים נשענות על ההטיה ההתנהגותית הזאת, מפני שאנשים הם חששנים מכדי לשאול שאלות לגבי החלטות גרועות ולאתגר את הסטטוס קוו. זוכרים מתי היתה הפעם האחרונה שביקשתם העלאה בשכר והבוס שנא אתכם? או הבחור הזה שממש מצא חן בעינייך, ונמוג לו אחרי שלושה דייטים? המוח שלנו, שעושה את מה שנראה לו שהוא הטוב ביותר בשבילנו, אומר לנו, "אם תיכנסו שוב לאותו מצב, יש סכנה ממשית מאוד שהדברים הללו יקרו שוב." אבל התנהלות בדפוס חשיבה של היעדר מפריעה לכל שינוי אפשרי, תוקעת אותנו וגורמת לנו להיות קפואים וחסרי תנועה. היא גורמת לנו להיצמד למה שיש לנו, מפני שאנחנו מודעים מודעות יתרה למה שאין לנו. אנחנו חוששים לאבד משהו, והופכים לשונאי סיכונים; ומוח שקשוב יתר על המידה לאיומים, אינו יכול לאפשר גמישות וחשיבה של שפע ואינו יכול להיכנס לתהליך קבלת החלטות המשתף באופן מלא את החשיבה ואת הגוף.

חשוב לציין כי דפוס החשיבה שלנו יתאים את עצמו על פי ההקשר של המצב. כולנו עוברים מצד אחד לשני בתחומים שונים של חיינו, בהתאם ללחצים שעשויים לעורר תפיסה מסוימת של המצב. כך למשל, רוב האנשים מאבדים במידה משמעותית את החשק לקחת סיכונים כשהם שרויים במצב של לחץ מתמיד. כשעובדים על פרויקט גדול ומורכב במשך שעות רבות לקראת דדליין חשוב, אין סיכויים רבים שננצל איזו הזדמנות נפלאה לקנות בית חדש או שנחשוב שזה הזמן הטוב ביותר להתעסק באופן רציני עם מערכת יחסים חדשה. זוהי תגובה טבעית ואף הגיונית במידה מסוימת, אבל כשמביאים בחשבון את העובדה שרבים מאיתנו חיים במצב של לחץ כמעט תמידי וקבוע, קל לראות כיצד דפוס חשיבה של היעדר יכול לגרום לנו להיות תקועים, ללא אפשרות להתקדם אל השלב הבא.

דפוס חשיבה של היעדר יכול להיות מוטבע בהיבט מסוים של החיים, ללא קשר לגורמי לחץ מיידיים. חשבו על חייכם שלכם ושאלו את עצמכם איפה אתם חווים באופן מרבי דפוסי חשיבה של שפע או של היעדר: בקשרים אישיים, בעבודה, ביחסי חברות או באופן כללי בהתנסות עם דברים חדשים. חשבו כיצד הדבר משפיע על חייכם עתה ועל חלומותיכם לעתיד.

כיצד, אם כן, נוכל לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים כדי לאפשר את קיומם של חיי שפע? חשיבה של שפע נשענת על הנכונות לשנות את דפוסי החשיבה שלנו ולהקצות מקום למה שחדש; להרפות מאמונות ותיקות ומהנחות העבר ולקבל ראיות ורעיונות חדשים. מדעי המוח דנו בכך לא מעט - משמעות ההתקדמות במחקר היא שדברים שחשבנו שהם אמת אינם נתמכים יותר על ידי הראיות. רשימת המושגים שהיה עלינו להעריך מחדש לאחרונה כוללת בין השאר את ההנחה שהמוח "מקובע" בהגיענו לבגרות, את חדשות הכזב בדבר חשיבה של המוח הימני לעומת המוח השמאלי, את אופי ההבדלים בין המוח של גברים לזה של נשים ואת הבסיס הביולוגי של המיניות.

מי שעומד לצד המדע, מעצם ההגדרה, מוכן לקבל כישלון ללא קושי ולהתקדם הלאה מתוך תיאבון ללמידה חדשה ולשיפור מתמיד. בחיים, כמו במדע, ההתקדמות מתרחשת בקלות רבה יותר אם יש בנו נכונות לוותר על אמונות העבר ולאמץ את השינוי. השאיפה לשינוי אישי מחייבת כנות ללא רתיעה בכל הנוגע לתהליכי החשיבה שלנו, ונכונות לשנות את התודעה שלנו.

 

קלייר המאוהבת לעומת קלייר העובדת

יש לי חברה ותיקה, קלייר, שיש לה גישת שפע מעוררת קנאה בכל הנוגע לקשרים בין־אישיים ולחברויות. לא מכבר סיימה מערכת יחסים ממושכת שהפכה לקשר בלתי מתפקד, והצליחה לצאת מחדש לדייטים עם גישה ראויה לציון של אופטימיות, חוסר ציניות ותחושת כיף. יש לה אוסף מגוון של חברים טובים והיא מצליחה מאוד הן ביצירת קשרים עם אנשים חדשים והן בטיפוח חברויות קיימות.

עם זאת, חיי העבודה שלה מספרים סיפור אחר. היא תקועה ואומללה באותה חברה זה שנים. באופן קבוע מדלגים עליה כשמגיע הזמן לקידום, מפילים עליה דברים, המנהלים הבכירים מנחיתים עליה את המשימות הכי כפויות טובה; בארבע השנים האחרונות היא התלוננה ללא הרף על העבודה שלה באוזני כל מי שמוכן לשמוע, אבל נראה שהיא איננה מסוגלת לעזוב את מקום העבודה הזה. למה? את ילדותה בילתה חברתי עם זוג הורים פרילנסרים, שהחליפו עבודות ללא הרף והטביעו בה פחד מתמיד מפני אי־יציבות פיננסית. כשמחברים זאת עם העובדה שהיא פוטרה עקב צמצומים ממקום העבודה המשמעותי הראשון בחייה, מתבהרת הגישה שלה שגורמת לה לצפות לגרוע ביותר ולהיצמד ל"ביטחון" של מה שהיא מכירה בעולם העבודה. אין ספק, בכל הנוגע לקריירה שלה, דפוס החשיבה של ההיעדר שולט בה ללא מצרים.

הסיוע לקלייר להתבונן ישירות בדגם האמונה השלילי הוותיק שלה ולהבין את הדרך שבה זה השפיע עליה באופן מודע, אִפשר לה לקבל החלטה יזומה כיצד להתמודד עם פחדיה ועם חוסר הביטחון שלה בענייני עבודה. שיחקנו עם הרעיון של הטמעת שמחת חיים מסוימת, מהסוג שיש לה ביחס לאנשים ולקשרים אישיים, בחיי העבודה שלה. אחרי תקופה של ניסיונות היא מצאה דרך ליישם זאת באופן שהיה אמיתי מבחינת הלב והראש שלה. היא הבינה שהמיומנויות שלה בבניית קשרים טובים וההנאה שלה מקשרים עם אנשים אומרות שהסיכוי שהיא תישאר ללא עבודה מועט מאוד, אלא אם כן היא תרצה בכך.

מצוידת בביטחון הזה היא היתה מסוגלת לצקת דפוס חשיבה של שפע לתוך הקריירה שלה, והחלה לקבל החלטות המבוססות על מה שהיא רוצה לעשות ולא על שמירת הסטטוס קוו בכל מחיר.

 

כולנו יכולים להיות כמו קלייר במובן מסוים, ונקודת ה"היעדר" שלנו יכולה להיות בכל תחום - ביחסים רומנטיים, ברווחה האישית שלנו או בחיינו החברתיים - כמו גם בחיינו המקצועיים.

שאלו את עצמכם, האם יש לכם אמונות מוצקות כלשהן שעלולות למנוע מכם לבצע את השינויים שאתם רוצים לבצע בתחום כלשהו של חייכם? כך, למשל, ייתכן שאתם מוצפים בעבודה ואומרים שאתם רוצים לחלק משימות גם לאחרים, אבל אז מוצאים סיבות לא לעשות זאת, כי עמוק בפנים אתם נהנים מהכוח והשליטה שבידיכם בהיותכם האדם היחיד שיש לו הידע הנדרש, ואתם חוששים שמא חלוקת עומס העבודה עלולה להביא לכך שמישהו אחר יבצע את עבודתכם טוב יותר. זה נראה מסוכן מדי, נכון? אנחנו משתמשים בתירוצים מסוגים שונים כדי להסוות את הפחד מכישלון, ואלו הן בדיוק הפעולות שהמקור מתוכנן לזהות ולמנוע. ייתכן שאינכם מודעים אליהם באופן מלא, אבל עצם השאלה אילו דפוסי חשיבה של היעדר מעצבים את חייכם מהווה צעד ראשון בדרך לגילוי האמונות הבלתי מודעות אשר מגבילות אתכם בחייכם.

 

בחירה בשפע

החיים מתוך גישה של שפע, מנגד, נשענים על האמונה שתמיד יש פוטנציאל לשיפור. עבור המוח השופע, אתגר, למידה וקושי הם גמול פנימי בפני עצמו, מטרה בפני עצמה כמו גם המפתח לשיפור ולגדילה. אינטליגנציה, יצירתיות ומיומנות - באמנות, בפתרון בעיות או ביחסים אישיים - ניתנות לתרגול ולשיפור. כישלונות קטנים מעובדים מחדש כהזדמנויות וכחלק מהמסע - קבלת תגובה שלילית במקום העבודה מלמדת אתכם לשפר משהו חיוני בכישורים שלכם, ואילו רומן כושל מסייע לכם להבין ביתר בהירות מה אתם רוצים לראות בבן הזוג או בבת הזוג שלכם.

כאן טמון כוחו של שחרור המקור. הבחירה בדפוס חשיבה של שפע היא מחויבות למעורבות מלאה בחיים - להיות פעילים ולא פסיביים, ולכבות באופן נחרץ את הטייס האוטומטי. חזרה לזירת הדייטים, מעבר דירה או נסיעה לטיול עשויים להיות שינויים שאתם מוכנים לקחת על עצמכם ברצון. שיברון לב, בעיות תקצוב או קשיי פוריות יכולים להיות נושאים שאתם ניצבים בפניהם כשלגמרי לא ציפיתם לכך, אבל תוכלו לשפר את עצמכם לגבי העתיד אם תוכלו לנהל את הפחד שלכם מפני שינוי. ההשפעה השכיחה ביותר של התמודדות עם קשיים היא תשוקה עזה להישאר באזור הנוחות, בדיוק כשאנחנו צריכים להרחיב את האפשרויות ואת דגמי ההתנהגות שלנו.

מה קורה במוחנו כשאנו חיים עם דפוס חשיבה של שפע? מורים ופסיכולוגים של הילד הבינו מזמן שמתן שבח על התנהגות טובה עדיף בהרבה לשיפור המשמעת, לעידוד עבודה קשה וליצירת הרגלים חיוביים, על פני ענישה על התנהגות גרועה. זה נכון גם בעבודה וביחסים בין־אישיים. אבל אם המוח שלנו עדיין לא הבין את הרעיון הזה, הדבר עלול להיתפס כמשימה קשה מאוד. ברמות שונות, בגלל הרתיעה מפני סיכון המופעלת על ידי המוח שלנו, לכולנו יש הרגל רע של היטפלות רבה יותר למה שלא מצליח, במקום התכווננות אל מה שמצליח ומתגמל. היבט מרכזי של השפע הוא חשיבה חיובית. משמעות הדבר היא התמקדות בצדדים החיוביים ללא התעסקות עם הצדדים השליליים, התגברות על מחשבות שליליות בעזרת חיזוק חיובי, טיפוח אמון ונדיבות כלפי אחרים ואמונה שהחיים טובים ויכולים להוביל אתכם לשגשוג.

טיפוח חשיבה של שפע הוא משהו שיש להתחייב אליו ולעבוד עליו באופן מודע. כפי שנראה בדיון בפרק 4, שינוי דפוסי חשיבה שהורגלנו בהם (הן מודעים והן בלתי מודעים) מחייב מאמץ ואימון חוזר ונשנה. כשדפוס החשיבה של ההיעדר מוטמע עמוק בפנים, מופעל שפע של תאי עצב ומסלולים עצביים, הגורם לכך שמפל התרחישים הגרועים ביותר של "אם... אז..." הופך לטבע שני.

 

מסגור מחדש של הכישלון

אחת הדרכים הפשוטות ביותר להתחיל לחשוב מתוך נקודת מוצא של שפע היא לשנות את הדרך שבה מתייחסים לכישלון. במסגרת דפוס החשיבה של היעדר, כישלונות זוכים למקום מרכזי באמצעות הביקורת הפנימית של "אמרתי לך", והם מנוצלים להגברת הביטחון שיש מעט מאוד טעם להתעקש כשמדובר במטרות שאפתניות. אנשים עם חשיבה של שפע, לעומת זאת, מתייחסים לכישלון כאל מרכיב חיוני של ההצלחה.

חלק מהחידושים הגדולים ביותר בעולם התחוללו בדרכים ניסיוניות בלתי צפויות. דברים כמו טפלון, פלסטיק וגלי מיקרו התגלו במסגרת ניסיונות כושלים ליצור משהו שונה לגמרי. צ'רלס איימס עיצב את הכיסא הנודע שלו כפרויקט צדדי - תוצר לוואי של שכלול השיטה החדשנית שלו לכיפוף עץ לבוד לצורך יצירת סדי עץ. בשנת 2003 גילתה ג'יימי לינק, סטודנטית מיוּ־סי־אֶל־אֵיי, במקרה את מה שאנחנו מכירים כ"אבק חכם", כאשר שבב סיליקון שעליו עבדה נהרס. בשאריות שנותרו היא גילתה שהחלקים השונים של אותו צ'יפ עדיין מתפקדים כחיישנים. היום משתמשים בזה בכל דבר, החל בטכנולוגיה רפואית ועד חשיפה סביבתית בהיקף גדול. ויאגרה - אחת התרופות הנמכרות ביותר בעולם כולו, פותחה במקורה לטיפול בלחץ דם גבוה וכאבי חזה בשל מחלת לב. כל אלו הם דוגמאות מרכזיות לתגליות באמצעות ניסיונות ש"נכשלו".

הערכה מחדש של ה"כישלונות" שלנו, יחד עם תיוג מחודש שלהם כמשהו ש"טרם קרה", הם דרך טובה להתחיל לשכתב את הסיפור האישי שלנו - הסיפור הפנימי של מאבקי העבר שלנו. כשאנו מחליטים לעבור לדפוס חשיבה של שפע, מתרחש תמיד שינוי חיובי. זהו החומר שממנו עשויות הצלחות. משמעות הדבר היא שיש באפשרותנו לשמר את החוסן שלנו ולדבוק במטרותינו, במקום להפנות אליהן עורף לנוכח הקושי הראשון.

אחד מביטויי הפרסום הנפוצים ביותר של השנים האחרונות הוא "כי את ראויה לזה," ויש לכך סיבה טובה. מעטים מדי בקרבנו חשים עמוק בפנים שאנחנו באמת ראויים לחיים שעליהם אנחנו חולמים ואף מסוגלים ליצור אותם, אבל כולנו משתוקקים שיהיו לנו הכוח והחופש לעשות זאת. על ידי הבחירה להסתכל על העולם מבעד למסנן של שפע ולהפנות את גבנו אל דפוס החשיבה של ההיעדר, אפשר בהחלט לעלות על דרך המלך להחלפת הספקנות העצמית באמונה עצמית ולהגיע למציאות חדשה שאותה יש ביכולתנו לעצב.

 

 

עיקרון 2: מביעים את החלום
כולנו חווינו בדרך כלשהי את התופעה המקרית הזאת - אנחנו חושבים על חופשה קבוצתית גדולה, ולפתע מתקשר חבר ומודיע לנו ששכר בית גדול בצרפת והוא מזמין אותנו לחופשה משותפת; או שאנחנו מתחילים להתעניין במשהו הקשור באופן כלשהו לעבודתנו, ואז נוחת עלינו פרויקט גדול בדיוק באותו תחום. קשה להאמין שהכְוונה "סתמית" של האנרגיה שלנו אל שאיפותינו העמוקות ביותר ומיקוד תשומת הלב שלנו בכך יכולים לסייע לנו "להביע" את החיים האידיאליים שלנו. דוגמאות אלה מתרחשות לעתים נדירות, ואין לי כל כוונה לעודד הבעת משאלה פסיבית מתוך ציפייה לכך שהתמורה תבוא ותציף אתכם סתם כך. אבל כוונה עמוקה המקושרת לפעילות מסַפקת יכולה לגרום לדברים הללו לקרות. אתם יכולים לבקש מחבריכם להתארגן כדי לצאת לחופשה קבוצתית, ואתם יכולים לספר לאנשי הקשר שלכם איזה סוג עבודה אתם מחפשים. לעתים קרובות איננו מביעים את הדברים הללו כי אין לנו אומץ לבקש אותם.

חפשו סביבכם דוגמאות לכך שהדבר כן קורה. אל תתמקדו רק בסיפורי הצלחה ברורים מאליהם של חברים או בני משפחה שהקימו עסקים מצליחים או טיפסו על הרים, אלא התבוננו גם במי שעשו שינוי בריאותי משמעותי בחייהם, או מצאו את הבית המושלם לצורכיהם רק מפני שדיברו עם מישהו שפגשו במקרה. קיימות כמה דוגמאות מעניינות בולטות של התופעה, החל בג'ים קארי שכתב לעצמו המחאה מדומה של עשרה מיליון דולר ועליה תאריך של שנת 1994, ובדיוק באותה שנה נחת עליו "טיפשים בלי הפסקה" עם שכר בדיוק בסכום הזה, ועד אופרה וינפרי שהחלה לעבוד עם לוחות חזון המשנים את החיים.

זה אולי נשמע מופרך להתחייב לנסות "להביע" באופן פעיל את חלום חיינו. אנחנו חוששים שזה לא יעבוד והמאמץ יהיה לשווא, או שנחוש מושפלים אם נחלוק את הרעיונות הגדולים שלנו עם מישהו ולא נזכה לתגובה חיובית. אז אנחנו פשוט נשענים לאחור, לא עושים דבר ומחכים לראות אם משהו יקרה, אף על פי שאיננו מאמינים שזה יכול לקרות.

לעתים קרובות מדי הרצונות והכוונות העמוקים ביותר שאנו בוחרים מתנגשים אלו עם אלו. נגענו בכך קודם לכן, כשדיברנו על קביעת הכוונה שלכם. חשבו על דוגמאות שמתאימות לכם. אפשר שהתמקדתם בקידום ובהעלאת שכר כדי להשיג יציבות, בשעה שהחלום האמיתי שלכם היה לעבור הסבה מקצועית; או אולי חזרתם למערכת יחסים שהייתם אומללים בתוכה, מפני שהרגשתם שאתם חייבים להיות מסוגלים לגרום לזה להצליח. חשבו על חייכם ועל הפעם האחרונה שבה באמת "עבדתם לקראת" משהו שלבכם משתוקק אליו. מה קרה?

 

מדע ההבעה

אם השאיפות והכוונות שלנו עולים באמת בקנה אחד, אנחנו יכולים להתחיל "להביע" את החיים שבהם אנו חפצים על ידי שיתוף כל החושים שלנו בתהליך ההעלאה בדמיון שלהם - להגיד את זה; לשמוע את זה; לדמיין איך זה נראה, איזו הרגשה זה יוצר, מה הריח ומה הטעם של זה. כך החלומות שלנו מתחילים להיות מוחשיים יותר עבור המוח שלנו.

כשאנו מוצאים את המוקד הזה ומזדהים איתו באופן מלא בתודעה שלנו, מתחוללים במוח שני תהליכים פיזיולוגיים בו־זמניים שמסבירים את הקוקטייל רב העוצמה הזה ואת הסיבה לכך שלהבעת הדברים יש השפעה ממשית. שני התהליכים הללו הם "קשב סלקטיבי" (סינון) ו"תג ערך". הבה נבחן אותם ביתר פירוט.

 

קשב סלקטיבי

אנחנו מופגזים במיליוני ביטים של מידע בכל שנייה - בעיקר באמצעות העיניים והאוזניים, אבל גם באמצעות חושי הריח, הטעם והמגע. המוח שלנו חייב להתעלם מחלק מהם או להעביר אותם אל הרקע, כדי שנוכל להתמקד במה שחשוב לנו ברגע הנתון. המידע נרשם ומאוחסן כזיכרונות, מוכן לנהל מעשים ותגובות ולהשפיע עליהם בהמשך. קשב סלקטיבי הוא אותו תהליך קוגניטיבי שבו המוח מטפל במספר מצומצם של פיסות מידע חושי, בעודו מסנן את כל מה שהוא מעריך כהסחות דעת בלתי נחוצות.

את תהליך הסינון הסלקטיבי מנהל אותו חלק במערכת הלימבית הנקרא "תלמוס". במהלך שיחה עם חבר, למשל, התלמוס יקלוט נתונים לגבי מה שאתם רואים (צורת האדם שניצב לפניכם, תנועותיו ושפת הגוף שלו), נוסף על צליל קולו, על ההטיות וההדגשים שלו. כל זה קורה יחד עם מידע חושי נוסף שאתם קולטים ורגשות שעוברים בגופכם בעודכם עומדים ומשוחחים. התלמוס, המתפקד כמו מרכזייה, אוסף את כל המידע החושי הזה, ואז - בדומה לשוטר תנועה - הוא מכוון אותו אל החלקים המתאימים של המוח. התלמוס נמצא באינטראקציה מתמדת עם החלקים האחרים של המוח, כדי להיות מעודכן מָהם הדברים הנקבעים כבעלי עדיפות גבוהה ומהם הדברים שיכולים להתפוגג. רמת הסלקציה והמיון המתרחשים בתהליך זה מפתיעה מאוד...

האם הזדמן לכם לצפות בסרטון הווידיאו "הדלת" משנת 1998, המתעד ניסוי מפורסם של הפסיכולוגים דניאל לוין ודניאל סימונס?3 בניסוי הנסיין פונה אל עובר אורח ומבקש ממנו הכוונה, בעודו מחזיק בידו מפה. כשעובר האורח לוקח את המפה ומראה לנסיין לאן עליו ללכת, עוברים בין השניים שני פועלים הנושאים דלת, ובתוך כך נסיין שני תופס את מקומו של הנסיין הראשון. עובר האורח ממשיך לדבר עם אדם אחר לגמרי. מדהים לראות כי מחצית מעוברי האורח בניסוי אינם שמים לב כלל שהאדם שאיתו הם מדברים התחלף ברגע שהדלת עברה ביניהם. הם היו ממוקדים במפה ובהוראות הדרך, והמוח שלהם כשל ברישום העובדה שמבקש ההכוונה נראה ונשמע שונה לגמרי. התלמוס שלהם החליט שמראהו של הנסיין אינו משמעותי, ועמעם את כל המידע החושי שקשור לעובדה זו. לוין וסימונס ביצעו סדרה של ניסויים דומים. (ייתכן שראיתם את הניסוי עם האדם בחליפת הגורילה במשחק הכדורסל.)

הקשב הסלקטיבי הזה מתרחש בכל שנייה ושנייה. למעשה, אנחנו בוחרים להשתמש בו לעתים בעצמנו, כשאנחנו עוצמים את עינינו בניסיון להיזכר בדבר מה, או שמים את ידינו על האוזניים כשאנחנו מנסים להתרכז. ההבנה והקבלה של העובדה שאנחנו חוסמים כמויות מידע אדירות - ובוחרים, כמובן, להתמקד במידע אחר - היא חיונית להבנת עוצמתה של ההבעה. יש חשיבות רבה למה אתם שמים לב ולמה לא, שכן אי־אפשר להביע דברים שכלל לא נקלטו באופן מודע.

אין להמעיט בהערכת יכולתו של המוח להתמקד. ברגע שאנו מבינים שהמוח שלנו בוחר במידע כדי להשפיע על מעשינו (ובוחר שלא לבחור במידע אחר), אנחנו מתחילים להעריך את רמת ההתרחשויות העלומות שהיו עשויות להיות חשובות מאוד לכוונות שלנו, אילו רק ידע על כך המוח המודע שלנו. האם אתם בטוחים שהמוח שלכם בוחר היטב כשהוא מחליט למה תשימו לב וממה עליכם להתעלם?

כפי שכבר למדנו לעיל, המוח חוזר ללא הרף אל ברירת המחדל שלו, שנועדה בפשטות לשמור על הביטחון ועל ההישרדות שלנו. חלק גדול מאנרגיית המוח ממוקד בפענוח מיהו ידיד ומיהו אויב, מפני שהמידע הזה היה חיוני להישרדותנו כשחיינו בשבטים. בעולם המודרני, לעומת זאת, אנו צריכים לכוון את המוח שלנו באופן פעיל, כדי שלא להעניק תעדוף גבוה לדעות קדומות בלתי מודעות, וכדי שנהיה פתוחים, גמישים ואמיצים יותר בכל הנוגע לקידום עצמנו לעבר מטרותינו והבחירות שלנו, שעלולות להיתפס כ"חדשות" ו"מסוכנות". התמקדות במה שאנחנו עושים ולא במה שאנחנו צריכים להימנע ממנו כדי לשרוד תאפשר לנו להביע את הדברים במידה רבה יותר. (בדומה לכך, כאשר אתם רוכבים על אופניים בהרים, אסור לכם להשפיל מבט אל הבורות והחורים שאינכם רוצים לעבור בהם, אלא עליכם להתמקד בדרך שעוברת ביניהם.)

המערכת הלימבית צריכה גם להחליט מה עלינו לשמור כמחשבות וזיכרונות מודעים, מה שמסביר את החשיבות הרבה של העברת השאיפות והתוכניות לעתיד ממקום בלתי מודע ומוגדר בעמימות אל מקום מודע באופן מלא. כך למשל, דמיינו שאתם יוצרים באופן מכוון רשימה של ערכי ליבה שהייתם רוצים שיהיו לבן הזוג או לבת הזוג שלכם - תכונות שתואמות את אלו שלכם, ונובעות מהניסיון והצרכים שלכם - ואז אתם מקדישים זמן איכות כדי לבחון דרך קבע את הרשימה ולבדוק מהי משמעותם של המאפיינים הללו עבורכם. אתם מפעילים את המוח שלכם וגורמים לו לעמוד על המשמר, להיות מודע ולהשמיע איתות אזהרה כל אימת שמגיע מישהו שמתאים למאפיינים שברשימה שלכם. לעומת המצב הקודם, שבו הייתם עלולים לסנן באופן בלתי מודע הזדמנויות לפגוש מישהו מעניין לקפה או לשוחח עם מישהי בתחנת האוטובוס, מאחר שוויתרתם על האפשרות לפגוש את האישה המושלמת או את הגבר המושלם, יהיו עכשיו סיכויים רבים יותר שתשימו לב למבט מתמשך, לחיוך מזמין או ממש תיצרו קשר עם מישהו שנתן לכם את כרטיס הביקור שלו. זו הסיבה לכך שמיקוד תשומת הלב שלכם במה שאתם משתוקקים אליו הוא חלק ממתן הביטוי לחלומות שלכם.

 

תג ערך

כחלק מהקשב הסלקטיבי, תג הערך מייצג את החשיבות שהמוח שלכם מייחס לכל פיסת מידע שהוא נחשף אליה - אנשים, מקומות, ריחות, זיכרונות... הכול. זוהי פעילות בלתי מודעת, המקדימה כל תגובה לכל גירוי, ולכן היא מכַוונת את התגובה שלה היא גורמת.

אדם אחד ישים לב למכונית מיני אדומה ישנה שחונה ברחוב שלו, ייזכר בזיכרונות נעימים מהמכונית הראשונה שלו (שהיתה לה צורה דומה) ויחייך לנוכח הזיכרון. מערכת תיוג הערך הבלתי מודעת שלו נשענת על זיכרון ישן, שעל פני השטח נדמה כי כבר נשכח מזמן, אבל כששבים ועוקבים אחר האסוציאציה שהוטבעה בגיל ההתבגרות, הוא עדיין מעורר תחושת חמימות עמוקה. אותו אדם עשוי גם לשים לב במיוחד לאדם שהחנה את המכונית ולפצוח בשיחה איתו, שיחה שבנסיבות אחרות לא היתה מתקיימת כלל. מישהו אחר, שאין במוחו (בתלמוס ובמערכת הלימבית) "תג ערך של המיני האדומה", עשוי שלא לשים לב כלל למכונית, אף שהיא חונה ליד ביתו במשך ימים אחדים.

לתג הערך יש מרכיב לוגי ומרכיב רגשי. המרכיב הלוגי קשור בתיוג שמבצע המוח שלנו לגבי כל המידע שהוא מופגז בו, כדי להעריך את חשיבותו עבורנו ועבור ההישרדות שלנו. המרכיב הרגשי קשור יותר בהקצאת הערך לרמת "הביטחון החברתי" שלנו, הקשורה בתחושת השייכות שלנו לקהילה, למשפחה וכולי, וכן למשמעות ולמטרה שמעצבים את הזהות האישית והתעסוקתית שלנו.

בגלל תהליך זה קל לייחס ערך מופרז לדברים שאכפת לנו מהם, או ערך שלילי (רתיעה) לדברים שאנו מפחדים מהם או לדברים שגורמים לנו להרגיש חוסר ביטחון. כך למשל, אם מישהי עברה פרידה כואבת או היתה רווקה במשך תקופה ארוכה, והשעון הביולוגי שלה מתקתק, מערכת הקצאת הערך שלה עלולה, באופן פרדוקסלי, לגלות דעה קדומה נגד חיפוש בן או בת זוג או הולדת ילדים (רתיעה). זהו המקום שבו הקול הקטן בתוך הראש מתחיל להגיד לכם שכבר התקיימתם לבד יותר מדי זמן, ויהיה לכם קשה לחלוק את המרחב שלכם עם מישהו אחר, או שהקריירה או חיי החברה שלכם חשובים מדי. לכן אתם עלולים שלא לקלוט כל איתות על כך שייתכן שיש בשטח מועמד או מועמדת שעשויים להתאים למערכת יחסים, ולהעניק עדיפות רבה יותר לאפשרות של קידום במקום העבודה. האם אתם רואים כיצד המוח שלכם מכוון אתכם לעבר מסלול שלא בחרתם בו, ומרחיק אתכם עוד יותר ממימוש חלומכם?

סוגיות של הערכה עצמית הנובעות מהילדות, שבה ספגנו ביקורת בבית או בבית הספר או שסימנו אותנו כתת־מצליחנים, עשויות להביא לכך שנפגע בהזדמנויות שצצות בקריירה שלנו, כיוון שברובד עמוק אנחנו חוששים שמא איננו ראויים להן. באופן דומה, אם אנחנו מאמצים תוכנית תזונה בריאה, אבל מאמינים שלא נצליח לדבוק בה, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו נכנעים בקלות לפיתויים ומבצעים בחירות שגויות. זה נובע מכך שהתנסויות רגשיות חזקות שעיצבו את מסלולי המוח שלנו יכולות להוריד מהפסים את מערכת תיוג הערך שלנו ולהסיט אותה לעבר מה שנתפס בעינינו כמה שישמור על ביטחוננו, גם אם לא יאפשר לנו לפרוח בחיינו הנוכחיים. הסינון הסלקטיבי שלנו יעניק עדיפות להימנעות מבושה או מביקורת על פני הצלחה מקצועית פוטנציאלית או מימוש של קשר רומנטי.

בקיצור, כשאתם מאפשרים למוח שלכם להיות מודע למה שאתם רוצים בחיים ולהתמקד בזה, המודעות המוגברת שנובעת מכך תפעל לטובתכם, ותביא לכך שאתם תזמנו באופן אוטומטי את ההזדמנויות לתוך חייכם. זה לא קסם - זה בסך הכול מבטא את יכולתכם לזהות את האפשרויות לקדם את חלומותיכם בדרך שמוחכם הסתיר מכם קודם לכן.

 

 

עיקרון 3: תשוקה מגנטית
תשוקה חיובית יחד עם עוצמה רגשית מושכות אליהן אירועים אמיתיים ותואמים בחיים. בשנת 1954 היה רוג'ר בניסטר הראשון שרץ מייל (1,500 מטר) בפחות מארבע דקות, אף שהמומחים חשבו שהישג כזה אינו בתחום היכולת האנושית, ואכן היה בו סיכון. בניסטר עצמו היה משוכנע שזה אפשרי, וברגע שהוא השיג זאת, כמה ספורטאים אחרים הצליחו בכך אף הם די מהר. (יריבו המר ג'ון לַנדי עשה זאת פחות מחודשיים אחריו.) מה השתנה? לא חל שיפור פתאומי בציוד או במתקנים שיסביר מה קרה, אבל ברגע שהישג זה הפך לאפשרות אמיתית במוחם של אנשים, הם היו מסוגלים להשיג אותו שוב. אנחנו יודעים שעצם הרישום המוחי של משהו כדבר אפשרי עשוי לשנות את מה שקורה בגוף או בעולם החיצוני.

תשוקה מגנטית היא מונח שימושי במובן מטפורי, אבל חשוב שלא לתפוס אותו פשוטו כמשמעו. הספרות על אופטימיות ועל תיאבון חיובי לשינוי ולסיכונים מראה כי דפוס החשיבה האישי והנחישות להשיג את המטרות מכתיבים את מה שקורה לאנשים - בין שהם נוטלים סיכונים, בין שהם מבצעים שינויים חיוביים ובין שהם יוצרים אינטראקציה עם אחרים. מחקר שנערך ביוּ־סי־אֶל־אֵיי מצא כי אחרי שעברו התקף לב, אנשים אופטימיים גילו נטייה לבצע שינויי חיים חיוביים - להפסיק לעשן, להגביר את צריכת הפירות והירקות ולבצע שינויים אחרים בחייהם - יותר מאנשים פסימיים.4 כתוצאה מכך, הסיכון של האופטימיים ללקות בהתקף לב שני או במחלה רצינית קטן באופן משמעותי. לפסימיסטים היה סיכוי כפול לעבור התקף לב חריף פעם נוספת בתוך ארבע שנים מההתקף הראשון. לעצם זיהוי ההזדמנות לבצע שינוי ולקיומה של גישה חיובית לתוצאות האפשריות היתה השפעה רבה על עתידם של האופטימיים.

עובדה היא שגם דברים צפויים וגם דברים בלתי צפויים עתידים לקרות לנו, ומה שמשנה הוא הדרך שבה נגיב עליהם. תשוקה חיובית היא התפיסה שאנו מסוגלים לגרום לדברים טובים לקרות, ושעוצמתה הרגשית של התשוקה מניעה את הדברים לעבר תוצאה מוחשית. רגשות עוצמתיים מספקים לנו אנרגיה מחודשת וביטחון לבצע את הפעילויות החדשות שיהפכו את התשוקה החיובית לכדי מציאות, במקום לדשדש בחלומות בהקיץ או לקוות לשווא.

 

גורמים לזה לקרות

המסע שלי לעבר תשוקה מגנטית היה בגדר עבודה תהליכית, שבה הזמנים הקשים ביותר הפכו להיות נקודות המפנה הגדולות ביותר. הייתי באמצע שנות השלושים לחיי כשביצעתי את הזינוק המקצועי שלי - קרוב לוודאי, השינוי הגדול ביותר בחיי. הפניתי את גבי לחיים כרופאה במערכת הבריאות הממשלתית, שבה הייתי חלק מארגון ענקי עם משרה קבועה ובטוחה, ללא מקום לטעויות או חוסר ודאות (הדברים היו בבחינת חיים ומוות, פשוטו כמשמעו), עם משכורת צנועה אך קבועה. עשיתי זאת ללא כל עבודה חדשה שאליה אוכל לפנות, עם גיבוי פיננסי מצומצם למדי, בהחלטה לבצע הסבה מקצועית מלאה ולהתחיל מחדש. זאת לאחר שבמשך שנים לא עלה על דעתי שאוכל לעשות איזשהו דבר אחר מלבד להיות רופאה.

עם זאת, מתחת לפני השטח התחוללו שינויים. המסלולים העצביים שלי גדלו והשתנו במהלך אותן שנתיים שחלפו מהרגע שהתחלתי לחשוב על ביצוע הקפיצה הנחשונית הזאת. כל העוצמה הרגשית של השינוי האישי שעבר עלי התרכזה לכדי ההכרה בחשד שלי כי גם מבחינת אתגר אינטלקטואלי וגם מבחינת ניסיון חיים, פסיכיאטריה אינה מסוגלת להציע לי אותם גירוי מנטלי ותחושת סיפוק שאליהם ייחלתי. התחלתי להתבטא ולהיות נמרצת יותר לגבי הקמת עסק משלי. כדי להגביר את ביטחוני בתשוקה החיובית שלי לשינוי הקריירה קראתי ספר שנקרא Working Identity (זהות עובדת) של הֶרמיניָה איבַּרָה, שהיה מלא בסיפורים על שינויי קריירה מוצלחים, והכנתי רשימה של מאה דברים שאוכל לעשות במקום לעסוק ברפואה. אף שרק אחד מהם היה מעשי, זה היה מספיק כדי להשיק תהליך של פעילות חדשה. במשך חודשים אחדים הקדשתי את עצמי למימוש האפשרות של יצירת קריירה מצליחה ומשמעותית מחוץ לתחום הרפואה, ובאופן הדרגתי האפשרות הפכה למציאות.

ככל שחשתי בתוכי בטוחה יותר בכך שאני צריכה למצוא עיסוק אחר, כן גבר הביטחון שלי כלפי חוץ. ביקשתי את עזרתם של מספר מנטורים, ובפניהם הסגרתי את גרעין השאיפה שלי להפוך למאמנת של רווחה אישית, אבל אמרתי שמדובר רק בחלום. לא ידעתי דבר על ניהול עסק! למרות זאת התעוררתי בוקר אחד וידעתי שהגיע הזמן; המסלולים העצביים שלי הגיעו לנקודת ההכרעה. יצרתי את הסערה המושלמת של תשוקה לשינוי חיובי ואת העוצמה הרגשית הנדרשת כדי לבצע את השינוי הממשי בחיי. למרבה המזל, היו לי חסכונות של כמה אלפי ליש"ט וביצעתי את ההכנות שהיה עלי לבצע.

עזבתי את עבודתי, נרשמתי לקורס מאמנים וחזרתי ללונדון בגפי, לאחר שנתיים שבהן חייתי בחו"ל עם מי שעמד להיות בקרוב בעלי לשעבר. זה היה בשנת 2007. בעוד נישואי מתפוררים, היה עלי להקים עסק מן ההתחלה. מה שלא הייתי מוכנה לקראתו היה ההתמודדות עם התהום של משאבים כלכליים הולכים ומידלדלים, לצד עבודה עם מספר קטן של לקוחות ששילמו שכר סמלי, כי הדרך היחידה שלי להשיג עבודה בתחילה היתה באמצעות המלצות של חברים. הרעיון של נֶטוורקינג היה זר לי, אבל צללתי לתוכו כמו ברווז למים בגלל התשוקה האדירה שלי לגרום לעסק שלי לעבוד. העובדה שהקדשתי לזה אנרגיה ללא הרף הביאה לכך שבשנת 2008 הצלחתי לגייס כמה לקוחות תאגידיים. קבעתי לעצמי יעד שבשנת 2011 אעבוד כמאמנת מצליחה, עם מגוון נאה של לקוחות ופרויקטים, כולל הסכמים למתן הרצאות ולכתיבת מאמרים. הייתי גם נחושה להרוויח יותר מכפי שהרווחתי כרופאה, כי זה היה מדד מוחשי של הצלחה שיכול לסייע לאשר שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. זו היתה התשוקה המגנטית שלי, והיא משכה אירועים מתאימים מהחיים האמיתיים.

לאורך הדרך הייתי צריכה לגור עם הורי ועם ההורים של החברה הכי טובה שלי, וכששכרתי בסופו של דבר דירת סטודיו, הייתי צריכה לקבל מדי פעם בפעם כסף מבעלי לשעבר כדי לשלם את שכר הדירה, מה שעורר בי בושה ומילא אותי פחדים מפני עתיד בלתי יציב. אנשים דחקו בי לעבוד סוף שבוע אחד כרופאה ממלאת מקום כדי להכניס קצת כסף לחשבון הבנק שלי, אבל ניצבתי איתנה בדעתי שכל הכנסה מרפואה תגרום לי להרגיש שנכשלתי ותרסק את הביטחון העצמי שלי - נכס יקר שנצמדתי אליו לצד הפעילות החדשה שקיבלה גיבוי מרצוני העז להצליח. כשדיברתי עם חברתי ג'ו, חלקתי איתה את החששות שלי מכך שאין לי לקוחות והכסף עומד להיגמר לחלוטין. היא עבדה תמיד כפרילנסרית בטלוויזיה ואמרה לי, "תמיד צצה עבודה כלשהי." בחרתי להאמין בכך. וזה אכן קרה. הן האמונות והן התוצאות שלי תגברו את הדחף ואת הנחישות - וכל אלו הם התשוקה המגנטית בהתגלמותה. זהו תהליך שמנציח את עצמו.

למדתי לשמור על גמישות ופתיחות לאפשרויות שנקרות בדרכי. אט־אט העליתי את התעריפים שלי. התחלתי לעבוד בכל העולם. עברתי מאימון גרידא להרצאות - שעל חלקן קיבלתי תשלום ועל חלקן לא. הטמעתי בעבודת האימון שלי שיטות חדשות, ובניתי תוכנית ייחודית לחוסן מנטלי בקרב צוותים. עברתי מעבודה בגפי לגיוס של עובד נוסף, שניים, שלושה ובהמשך אף יותר. היעד שלי היה להרוויח מההרצאות אותו סכום שהרווחתי מאימון. עכשיו אני כבר מרוויחה מההרצאות פי שניים. כשיצאתי לדרך החדשה והפניתי עורף לרפואה, דמיינתי לעצמי עתיד שבו איהנה מגיוון ומאיזון - שילוב של קריאה על נושאים במדעי המוח שמעניינים אותי, כתיבה, אימון וניהול בית מקסים, שבו אוכל לעבוד מבלי להתנגש עם החיים האישיים שלי. אני מאושרת להגיד שהיום זוהי מציאות חיי, ואף מעבר לכל מה שיכולתי לקוות לו, והייחוד של המציאות החדשה הזאת מספק אותי ואת הצרכים האישיים והרגשיים שלי. ברגע שאתם חשים בעוצמתה של התשוקה המגנטית, היא הולכת ומוכפלת עם כל שינוי שאתם מבצעים, ושום דבר שעליו חלמתם כבר אינו נראה בלתי ניתן להשגה.

 

 

עיקרון 4: סבלנות
גם אם יש לנו כוונה שלמה והתמקדות מלאה במה שאנחנו רוצים להשיג, לעתים אנחנו מרימים ידיים מוקדם מדי או מתמלאים חששות וייאוש שפוגעים באפשרות ההתקדמות של התהליך.

עיקרון זה קשור ליכולת שלנו ליהנות מהתהליך - ואפילו חשוב מכך, לתת בו אמון - תוך שאנחנו מאפשרים לדברים להתפתח באופן טבעי, בקצב המתאים להם, ולא רודפים אחר השגת המטרות באופן כפייתי. חיזוק המקור באמצעות דמיון מודרך ושימוש בלוחות פעולה מפעיל מיומנויות שהולכות ומשתפרות עם הזמן ועם בניית המסלולים העצביים המתאימים במוח. לפני שנפנה אל התרגילים המעשיים הכרוכים בכך, חשוב מאוד להבין באופן מלא את העקרונות העומדים בבסיסם של תרגילים אלו. דברים כמו שינוי ההתייחסות והגברת הביטחון, מתן אמון ושמירה על פתיחות לנסות דברים חדשים עשויים לדרוש אפילו זמן רב עוד יותר. בעודכם בונים את המסלולים העצביים החדשים הללו, ישנו שלב שבו נראה כאילו דבר אינו משתנה במשך זמן מה, ואז פתאום הדברים נופלים למקומם והכול נעשה הרבה יותר קל. חברה שלי חוותה זאת לא מכבר עם עסק חדש שהקימה, כשגילתה שחודשים של שיחות טלפון עקרות ובניית קשרים השתלמו בסופו של דבר, בדיוק כשכבר היתה מוכנה להרים ידיים. מאמץ ומשאבים רבים מושקעים ביצירת החיבורים העצביים והמסלולים העצביים במוח. נראה כאילו ההתקדמות אטית, ואז מגיע הרגע שבו האשד פורץ. לאחר מכן התהליך והשפעותיו צוברים תאוצה. זה קורה מפני שנוצרת מסה קריטית של השפעה שמאפשרת לבטא התנהגויות בריאות, וברגע שמגיעים לשם, הדברים נראים קלים יותר ונטולי מאמץ.

בדומה לכך, הפעלת כל סוג חדש של כישורים מחייבת מאמץ מכוון וביצוע חוזר ונשנה של הדברים. ההרגשה של "הבנתי סוף־סוף" והפיכת ההרגל החדש לטבע שני הם סימן שמסלולי המוח הקשורים בכך הגיעו למסה הקריטית שלהם.

 

 

עיקרון 5: הרמוניה
עקרון ה"הרמוניה" מלמד אותנו שכדי לנצל במלואם את התובנות, הכוח והמתנות שהחיים יכולים להעניק לנו באמצעות המקור, עלינו להשיג איזון בין התודעה לבין הגוף ולדעת שהם קשורים זה לזה. זוהי מיומנות המיוצגת בסגנון חיים של "לחיות בהתאם לראש שלי," שמאפיין את העולם המודרני, שבו מתייחסים אל הגוף כאל לא יותר מאשר כלי שמעביר אותנו מפגישה לפגישה או ממערכת יחסים אחת לשנייה. עלינו להיות מסוגלים להיות נוכחים יותר בו־זמנית הן בגוף והן במוח כדי למצוא את האיזון והכוח לבצע את הבחירות הטובות ביותר ולסייע לוויסות הרגשי שלנו. מסיבה זו מיינדפולנס ונוכחות הם חלקים חשובים של המקור. (ראו להלן, בפרק 15.)

הבנה ותיאום של המסרים מהמוח הלוגי שלנו, מהמוח הרגשי ומהבטן (הרעיון של תודעה, גוף ונשמה שפועלים ביחד ולא מתוך קונפליקט), הם הבסיס לחיים הרמוניים עם עצמנו ולשגשוג בעולם שמתפתח ללא הרף. רק במצב זה אנחנו יכולים לבטוח ברגשות שלנו וליהנות מהביטחון שנחוש מה נכון ומה טוב עבורנו באופן אישי ובמסגרת הקהילות שבהן אנחנו חיים. "מסרים" אלו יכולים לנוע מעור ברווז שאנחנו מקבלים כשמשהו לא נוח לנו, עד תחושת שלווה כשהמצב מתואם עם השאיפות העמוקות והערכים היסודיים ביותר שלנו.

רישום ביומן האישי של התחושות האישיות ושל מה שקורה לכם כשאתם פועלים על פי האינטואיציה/הגוף, ולא עושים את מה שמצופה מכם או את מה שכל האחרים עושים, עשוי להיות תרגיל מעורר ומלמד. גם חריגות קטנות מהצרכים שלכם עצמכם (דוגמת הסכמה בשתיקה ליעד החופשה הבאה שבחרו בן הזוג או בת הזוג שלכם, או השתתפות באירוע של העבודה רק בגלל ההרגשה שאתם חייבים לעשות זאת), גובים מאיתנו מחיר סמוי. הצטברות של פשרות רבות כאלה עלולה לפגוע בצרכים ובמטרות העמוקים שלכם, ליצור עוינות וכעס המובילים ללחץ, להגביר את הרמות של הורמוני הלחץ שנועדו לסייע לכם להתמודד עם איום ולדחוף למצב קיומי של הישרדות, מה שיקשה עליכם עוד יותר לחשוב מתוך דפוס חשיבה של שפע ולעצב ולממש באופן מלא את הכוונה האמיתית שלכם.

קיימות שתי מערכות עיקריות שאנו יכולים לחדד, והן יסייעו לנו להגיע אל התבונה הפנימית העמוקה ביותר שלנו ואל העוצמה הפנימית שלנו: הקשבה למסרים של הגוף (אינטרוספציה [interoception] - היכולת לחוש ולאמוד איתותים המגיעים מתוך הגוף), ותשומת לב למה שאומרת "תחושת הבטן" שלנו (אינטואיציה). בפרקים 7 ו-8 נבחן מה קורה במוח ובגוף במסגרת שתי המערכות הללו. בהמשך, בחלק הרביעי של הספר, נלמד כיצד להשתמש בכלים המעשיים של היומן האישי - רשימות הכרת תודה וחיים של מוּדעות - כאמצעים להשגת הכוח של המערכות הללו.

 

 

עיקרון 6: קשר אוניברסלי
זהו הרעיון שאומר בעצם שכולנו מחוברים - זה אל זה ואל היקום. עיקרון זה שוכן בבסיס גישת השפע אל החיים.

כיצורים חברתיים, יש לנו צורך עז בשייכות. התשוקה ליצור בריתות ולפעול עם אחרים מתוך חמלה ושיתוף פעולה מהווה גורם הנעה חזק מאוד במונחים של מדעי המוח, מפני שהיא מפעילה את מסלולי האמפתיה של המוח. תחושות של התחברות, דוגמת אהבה ואמון, גורמות לשחרור החומרים העצביים הכימיים ובהם אוקסיטוצין ודופמין, אשר תורמים לתחושות קשר והנאה כחלק ממערכת התגמול של המוח. מחקרים רבים עד אינספור מראים כי קיומן של תחושת משמעות ותחושת מטרה חזקות קשור לשביעות רצון מהחיים.5

ניהול החיים בדרך המועילה לנו ובהרמוניה עם אחרים ועם העולם עדיף על פני הפניית האנרגיה שלנו "נגד" האחרים או הנסיבות. כשאנו משתדלים לעשות זאת, אנחנו מקבלים החלטות שמעודדות לא רק אותנו עצמנו, אלא גם את מי שאנו אחראים כלפיהם. במובן הרחב יותר זה מזכיר לנו את האחריות שיש לכולנו כלפי כל מי שפגיעים ופחות מצליחים בעולמנו, וזה מוטמע היטב במעגל המוסרי של מוחנו.

עיקרון זה עוסק בהשפעות העולם עליכם, ובאותה מידה גם בהשפעות שלכם על העולם. הציטוט שעולה בדעתי לגבי יישום העיקרון בחייכם הוא משל מהטמה גנדי: "הֱיֶה השינוי שאתה משתוקק לראות בעולם."

בהתחשב במחקרים האחרונים במדעי המוח - לגבי יכולתו המדהימה של המוח לשנות את עצמו גם בגיל מבוגר יותר - עלינו להתרכז פחות בהיותנו קורבנות של השפעות חיצוניות, ויותר ביצירת שינוי יזום בחיינו, שתהיה לו השפעה מניעה ומעוררת השראה על הסובבים אותנו. כך למשל, עדיף ללכת לטיפול כדי לשפר את היחסים הבין־אישיים או לבקש קידום בעבודה, ולא להסתגר או לשבת ולצפות שהדברים יקרו לנו. התנהלות זו משפיעה באופן חיובי גם החוצה - על החברה, על השימור, על האקלים ועל כל דבר שקשור לעבודתנו או ליחסים שלנו עם אחרים.

חשבו מהם הדברים שמדליקים אתכם - כלפי מה אתם חשים תשוקה - ובחרו דבר אחד שתוכלו לעשות אשר יתרום לשיפור יכולתכם לממש אותה. זה יכול להיות משהו פשוט כמו מִחזור בבית או התנדבות של כמה שעות בשבוע למען עמותה כלשהי. דרכים קלות נוספות לגייס את הקשר האוניברסלי כוללות את הגברת המודעות במדיה החברתית לעוולות בעולם, תרומה קבועה לארגון שאכפת לכם ממנו, סיוע לשכן קשיש או קיום אימונים לקראת אירוע ספורט שנועד למטרות חברתיות.

 

 

ה"שבט" שלכם
הצורך שלנו בקשר חברתי הוא צורך קדמוני - הצורך בקשר עם האנשים שמהווים את השבט שלנו - והמקור נשען על אנשים אלו כדי לשגשג. חשוב מאוד לזכור שאיכות הקשרים הללו משפיעה באופן משמעותי מאוד על החשיבה שלנו, על מצב רוחנו ועל ההתנהגות שלנו. כשמדובר בילדים קטנים, הדברים מוגבלים למשפחה המיידית, אבל ככל שאנו גדלים, המעגלים הולכים ומתרחבים. מבוגרים נהנים מהחופש להגדיר מחדש את השבט שלהם, לעבוד על הקשרים שלהם - לטפח אותם, לגזום אותם או להניח להם לקמול מחוסר שימוש; ואלה בדיוק הדברים שקורים לקשרים העצביים שמתנהלים בתוך מוחנו.

פסיכולוגים וסוציולוגים משתמשים במונח "הדבקה חברתית" כדי לתאר את השפעתם של הקשרים החברתיים שלנו עלינו, וקיים גוף מחקר גדל והולך בנושא. המחקרים מלמדים כי אנו מושפעים מהקרובים לנו ביותר במגוון דרכים - החל בהרגלי חיים (בריאים ובלתי בריאים כאחד) דרך רגשות ואפילו עד מצבנו הפיננסי. כך למשל נמצא כי העובדה שמישהו קרוב התגרש מגבירה באופן משמעותי את הסיכוי שאתם תתגרשו.6 בדומה לכך, מחקרים מראים כי כאשר מישהו קרוב משמין, הסיכון שלכם להשמין עולה ב-57 אחוזים במהלך השנה הקרובה.7

ההידבקות בלחץ עמדה במרכז מחקר שנערך לא מכבר במכון הוצ'קיס לחקר המוח באוניברסיטת קלגרי.8 במחקר זה, בני הזוג של עכברים עם רמת לחץ גבוהה הפגינו שינויים דומים בתאי העצב החולשים על תגובת המוח ללחץ. גם אצל בני אדם אנחנו מוצאים ראיות לכך שנשים שחיות ביחד או עובדות בקרבה רבה זו לזו, מתחילות לקבל את המחזור החודשי שלהן באותו זמן, בתוך חודשיים או שלושה. באמצעות מנגנון דומה אנחנו גם משפיעים זה על רמות הורמוני החרדה של זה על ידי בלימת מפלס החרדה שלנו עצמנו.

נסו לבצע את התרגיל הבא כדי לבחון את ההשפעה שיש לכם על אנשים שאיתם אתם מבלים את עיקר זמנכם.

 

העץ האנושי

1. ביומן האישי, ציירו עץ עם חמישה ענפים, ועל כל ענף רשמו שם של אחד מחמשת האנשים הקרובים לכם ביותר. השמות יכולים לכלול חברים, בני משפחה, עמיתים - האנשים שהם כרגע בעלי המשמעות הגדולה ביותר בחייכם.

2. לאורך כל ענף רשמו חמש מילים המתארות בדרך הטובה ביותר את האדם. המילים יכולות להיות חיוביות או שליליות, והן אמורות לסכם את אותו האדם ואת משמעותו עבורכם.

3. נהוג לומר שאנחנו מהווים שילוב של חמשת האנשים שאיתם אנחנו מבלים את מרבית הזמן שלנו. בדקו אפוא את המילים שכתבתם, וחשבו כמה מהן אתם מזהים בתוך עצמכם. הוסיפו סימן קריאה ליד מילים שמתייחסות לחוזקה כלשהי שאתם מזהים בעצמכם, וסמנו X ליד התכונות השליליות שאתם חולקים עם אותו אדם.

4. חשבו כיצד תוכלו לתקן את מילות ה-X. לעתים קרובות אנחנו מגלים שיפוטיות כלפי אחרים לגבי דברים שאנחנו עצמנו חוששים מפניהם עמוק בפנים.

 

כשהעץ שלכם מושלם, התבוננו בו ובעשרים וחמש המילים שבחרתם - תכונות אלה משפיעות עליכם ללא הרף. מהי ההשפעה של אנשים אלו על דפוס החשיבה שלכם? האם האינטראקציות שלכם איתם עשויות להזין או לדלדל את המקור?

אם העץ שלכם מלא בשליליוּת, תצטרכו לנקוט צעדים כדי לשנות זאת. האם תוכלו להפחית את ההיתקלויות שלכם עם דמויות אלה, או לשנות את אופי האינטראקציות שלכם איתן כדי לצמצם את ההשפעה השלילית שלהן על המקור שלכם?

שאלו את עצמכם, מי מוציא מתוככם את המיטב שבכם, ומי צריך ללכת? רשמו בקצרה רעיונות לגבי שלושה צעדים שתנקטו כדי לקדם את היחסים הללו, כך שיתמכו ויחזקו את שאיפתכם לבצע שינוי עתידי. בחרו אחד מהאנשים שאיתו תבלו יותר וממנו תלמדו יותר; בחרו אחד שאיתו תמשיכו לקיים את הקשר בדיוק כפי שהוא, באופן שמתגמל אתכם הדדית; ואחד שאותו אתם מתכוונים להרחיק באופן יזום או לאפשר לקשר איתו להתפוגג באופן טבעי תוך שאתם מתנתקים ממנו באופן מנטלי.

 

•••

 

תרגיל זה, יחד עם מעשי חסד קטנים שתבצעו באופן יומיומי, יגרמו לכם להרגיש מחוברים יותר אל האנרגיה החיובית של האחרים, וזוהי דרך מעולה לחזק את האנרגיה החיובית שלכם עצמכם. זוהי האנרגיה שמאפשרת לחוק המשיכה לשגשג, ואנחנו חייבים להיות גם מי שיוצרים ומעוררים אותה וגם מי שמובילים אותה הלאה.

ששת חוקי המשיכה, שהוצגו לאור הממצאים המדעיים העדכניים ביותר, הם כלים שיסייעו לכם בדרככם לממש את מלוא כוחו של המקור. הבעה ותשוקה מגנטית שימושיות להעלאת המודעות שלכם למה שאתם רוצים ולמיקוד תשומת הלב שלכם על דברים אלה, והן מדריכות אתכם כיצד לפעול כדי לגרום לזה לקרות. סבלנות והרמוניה יסייעו לכם להבטיח שאתם דבקים במטרותיכם ושהן עולות בקנה אחד עם העצמי העמוק ביותר שלכם. ולסיום, מודעות לשפע ולקשר האוניברסלי מעודדת אתכם לחשוב על מטרותיכם בהקשר של אנשים אחרים ושל העולם הגדול, ולשקול את מקומכם שלכם בתוך כל זאת. היא מספקת לכם תחושת מטרה חזקה שתנחה את המקור, תהפוך אתכם לבעלי חוסן נפשי רב יותר ולאוהדים יותר כלפי הזולת, ותוטמע בתהליכי החשיבה שלכם.

 

 

עוד על הספר

  • תרגום: תמי זילברג
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2021
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 280 עמ' מודפסים
המקור טארה סווארט

פרק 1
חוק המשיכה

"משכו את מה שאתם מצפים לו, חשבו על מה שאתם משתוקקים לו, הֱיו מה שאתם מכבדים, ושקפו את מה שאתם מעריכים."

אלמוני

היה לכם פעם יום כזה שהכול התנהל בו נפלא: החל בפנאי הלא־צפוי שהיה לכם לארוחת בוקר עצלה, כי התעוררתם הרבה לפני השעון המעורר והרגשתם ממש ערניים ונינוחים, ועד עסקה נהדרת שגיליתם לגבי משהו שממש רציתם לקנות זה זמן רב, או הזדמנות נפלאה שהציעו לכם בעבודה? כשזה קורה, אנחנו אומרים: "זה בטח יום מוצלח שכזה," או מחליטים שהתמזל מזלנו ושנפל עלינו "רצף של הצלחות." נראה כאילו הזדמנויות כאלו הן מקריות ומחוץ לשליטתנו. ייתכן גם שאתם מכירים מישהו שהוא תמיד "בר מזל". מסוג האנשים שלחברים שלהם יש תמיד כרטיס מיותר להופעה שכל הכרטיסים אליה אזלו, שתמיד זוכים בשדרוג בטיסה ושיש להם יחסים מאושרים עם בן או בת זוג שמתאימים להם במיוחד.

למדתי להכיר בכך שכל "רגעי המזל" הללו אינם מקריים כלל - הם פשוט ביטוי מעשי של חוק המשיכה. חשבו על "רגעי מזל" או דברים טובים במיוחד שקרו לכם לאחרונה. נכון, אפשר להתייחס להזדמנות שצצה בעבודה כאילו מדובר במזלכם שהתמזל, אבל למה לא לראות בה השתקפות של הביצועים המוצלחים שלכם? פגישה מקרית עם בן זוג או בת זוג חדשים גורמת לכם להרגיש כאילו זכיתם בפיס, ולא שמדובר בתוצאה של מאמץ מודע שעשיתם כדי לגלות פתיחות בהיכרות עם אנשים ולהימצא במקום הנכון ובזמן הנכון. החיים לא "סתם קורים" לנו; אנחנו יוצרים אותם באמצעות כל מה שאנחנו עושים.

חוק המשיכה נמצא בלב לבו של המקור. בקצרה, הוא מתאר את הדרך שבה אנחנו יכולים להכניס לתוך חיינו יחסים, מצבים ודברים חומריים, כתוצאה ישירה של הדרך שבה אנחנו חושבים. אנחנו "מביעים" את כל הדברים הללו בעצם העובדה שאנחנו מתמקדים בהם, מדמיינים אותם ומכוונים את האנרגיה שלנו אליהם באמצעות מעשינו. זהו הרעיון שאומר כי בכך שאנחנו בוחרים למקד את האנרגיה ואת תשומת הלב שלנו במשהו, אותו משהו יכול להתממש בחיינו.

רעיון זה של "הבעה" הוא רעיון שנוי במחלוקת וזוכה לעתים קרובות להתעלמות, וכתוצאה מכך אנשים דוחים את כל התפיסה של חוק המשיכה, אבל אני חושבת שמדובר, לפחות באופן חלקי, בשאלה סמנטית. הצלחתם של ספרים כמו "הסוד ושיטת המפתח הראשי" מבוססת על "תהודות מחשבתיות" ועל "כוח עליון", כך שהמונח "הבעה" הפך למשהו שמקושר עם הוכחות דתיות ואמונה עיוורת, אף ש"הבעה" היא בסך הכול צורה אחרת לומר שאנו "גורמים למשהו לקרות." רעיון זה קשור לפעילות יותר מאשר לכוונה גרידא. במקום להעמיס על המונח הזה משקל רב של ציפיות לנסים ולהתרחשויות ספונטניות, עלינו לחשוב עליו כעל קשר מכוון שאנחנו מנווטים אותו כדי לחבר בין כוונה לבין פעולה. בדרך זו אפשר להעניק לאידיאולוגיה של ספרי ההשראה הללו גיבוי של מדע מודרני.

בתוך גבולות המדע המבוסס על הוכחות אציג שישה עקרונות שניצבים בבסיס חוק המשיכה (להלן, בהמשך פרק זה), אבחן את תהליכי המוח שתומכים בעקרונות אלו וכן אציג פעולות מעשיות שיאפשרו לכם לעשות בעקרונות אלו שימוש לטובתכם, תוך הטענה מהירה של המקור שתסייע לכם לתכנן את חייכם האידיאליים. שילובים שונים של ששת העקרונות הללו נמצאים במדריכים הפופולריים של חוק המשיכה, ואתם עשויים להיות מופתעים מכמות הידע המדעי שאפשר לגלות בהם.

 

 

קביעת הכוונות
לפני שנבחן כל אחד מששת העקרונות הללו, אני רוצה להתייחס למה שאוהדי חוק המשיכה מכנים "נקודת הכַּוונה". הם מגדירים זאת כמקום המפגש בין "הלב" לבין "התודעה", והמחקר המדעי מראה לנו היום שיש כאן הרבה יותר מאשר אמונה עיוורת. כשאנו פועלים מנקודת המוצא של "נקודת הכוונה" ומציבים מטרה כלשהי, מה שקורה מבחינה מדעית הוא תהליך שבו האינטואיציה שלנו, הרגשות העמוקים ביותר והחשיבה ההגיונית שלנו מיישרים קו ומתחילים לעבוד בהרמוניה ובתיאום, ואינם נתונים בקונפליקט זה עם זה. כמעט בלתי אפשרי להשיג את מטרותינו כשאיננו מתואמים בכל שלושת הממדים הללו.

מעניין לראות כיצד אנו נוטים להבחין בין ממדי הראש, הלב והבטן כשאנו מקבלים החלטות גורליות ורואים בהן דברים נפרדים לגמרי, שלעתים קרובות מושכים אותנו לכיוונים שונים. אנחנו מעמידים את התהליכים הלוגיים של המוח אל מול התגובות הפנימיות יותר של גופנו ואל מול המשיכה של רגשותינו (גם בהחלטות גדולות, כמו בחירת עבודה שאנחנו רוצים באמת לעומת המציאות של התקדמות בקריירה, וגם בהחלטות קטנות כמו ההחלטה אם לקנות מעיל יקר במכירת סוף העונה או לא). המדע מראה יותר ויותר את קשרי הגומלין שבין הגוף לתודעה, ומלמד אותנו עוד ועוד על החיבור שבין המוח לגוף. בגלל הקישור הדו־סטרי של כל העצבים וההורמונים שלנו, אנחנו רואים היום בבהירות רבה יותר שכאשר, לדוגמה, אנחנו רעבים או עייפים, יש לדבר השפעה על מצב הרוח ועל יכולת קבלת ההחלטות שלנו; וכך גם כאשר אנחנו מדוכאים או לחוצים, אנחנו יכולים לחוות שינויים בשינה, בתיאבון, במשקל ובמכלול שלם של גורמים פיזיים אחרים. קבלת עובדות אלו והשאיפה לטפח רצונות שמעוררים תחושה נכונה במוח בכללותו ובגוף בכללותו, הם משהו הגיוני מבחינה מדעית.

 

 

פּיפָּה: בחירה קשה

כשהתחלתי לאמן את פּיפָּה אימון אישי, חיי הנישואים שלה היו בתהליך התפרקות. היא היתה נשואה לעורך דין שבילה לילות רבים במשרדו, ובמשך חלק ניכר מעשר שנות הנישואים שלהם היה מכור לעבודה. היא היתה מאוד לא מאושרת. לזוג היו שני ילדים קטנים, ופיפה מצאה את עצמה לבד איתם ברוב סופי השבוע, כשבעלה היה במשרד או בנסיעות עבודה. היא אמרה לי שהיא חשה בודדה מאוד, וכאילו מדובר בנישואים מדומים. פעמים רבות חשבה פיפה לעזוב את בעלה, אך משפחתה שלה והוריו של בעלה דחקו בה להישאר, וטענו כי הדברים ישתפרו כשהוא יזכה בקידום הבא והילדים יהיו גדולים יותר. ברמה המעשית, פיפה ידעה שלא תוכל להמשיך להתגורר בבית המשפחה אם ייפרדו, וחשה דאגה לנוכח השינויים האדירים בחיים שהפרידה תביא עליה ועל ילדיה.

עודדתי את פיפה לבנות לוח פעולה ולהשתמש בתמונות כדי לסייע לה לדמיין כיצד היא רוצה שחייה ייראו. התברר שזו היתה נקודת מפנה עבורה. כשחזרה אלי שבוע לאחר מכן היה בידה לוח חזק ועוצמתי שהכינה. במרכזו היתה תמונה של אישה שגבה מופנה למצלמה, ניצבת למרגלות הר, בגפה. ידיה היו על מותניה והיא נראתה מוכנה להתחיל לטפס. היא ידעה שנכון לה מסע מאומץ, אבל היתה בטוחה שהיא יכולה לעשות אותו. היו שם גם תמונות של ילדיה, ותמונות של מקומות שרצתה לבקר בהם והרפתקאות משפחתיות שרצתה שיהיו להם.

הלוח סייע לפיפה לראות מה היא רוצה באמת, בלבה ובקרביה, ולזהות את הנושאים הלוגיים שמעיבים על החלטתה. אף שידעה שאמצעי המחיה שלהם יצטמצמו בטווח הקצר, היא חשה שיש לה כוח לבצע את ההחלטה שבסופו של דבר תהיה טובה יותר עבור כולם. במשך תקופה ארוכה אפשרה פיפה לפחד לשלוט בהחלטותיה וחשבה על התרחישים הגרועים והרי האסון ביותר - המוח החרד והחושש שלה הטביע את המוח הרגשי שלה בסוגיות ובמגבלות לוגיות. באמצעות לוח הפעולה והעבודה המשותפת שלנו, היא הצליחה ליישר קו בין ראשה לבין לבה ולהגיע אל הכוונות האמיתיות שלה לגבי העתיד.

באותו לילה אמרה לבעלה שהיא רוצה להיפרד. לאחר ההלם הראשוני, הוא הסכים. ארבע שנים לאחר מכן - היא גרושה באושר, ויש לה יחסים טובים עם בעלה לשעבר. אין לה שום ספק שהיא קיבלה את ההחלטה הנכונה.

 

 

מושכים את מה שרוצים באמת
אין שום דבר מסתורי או פלאי בתהליך של הצבת הרצונות שלכם בפני עצמכם. לשם כך עליכם לשאול את עצמכם שאלה אחת: "האם החיים שלי מתפתחים בדרך שבה אני רוצה שיתפתחו?" ואם התשובה היא לא, עליכם לדמיין איך אתם רוצים שחייכם יהיו ולנקוט פעולה מתאימה. באמצעות שחרור מלוא כוחו של המוח - המקור - אנחנו יכולים להתחיל לחשוב ולהתנהג בדרכים שיסייעו לנו להגשים את החזון שלנו.

המפתח להצלחה טמון בכך שנזכור כי הכוונה והמיקוד שלנו הם במלוא עוצמתם כשהמטרות שלנו מתואמות עם הבחירות והערכים העמוקים ביותר של חיינו. כך למשל, אם אתם כופים על עצמכם לבצע בחירות קריירה לטובת כסף, על חשבון צורך אמיתי בתחושת מטרה וסיוע לאחרים באמצעות העבודה שהייתם יכולים לבצע, תמצאו את עצמכם ניצבים אל מול תופעות שליליות כמו לחץ וחרדה בחייכם הגופניים, הרגשיים והרוחניים, בעודכם מנסים להתמודד עם חוסר התיאום המתרחש בתוככם עם האני האמיתי שלכם. אם אתם מתפשרים על מה שאתם זקוקים לו במערכת היחסים הזוגית, בגלל תקתוקו של השעון הביולוגי, אתם עלולים לגלות שאולי סימנתם באופן חיובי כמה סעיפים ברשימת הצרכים שלכם, אבל בתוך תוככם עדיין מקננים הצרכים העמוקים שלכם שאינם ממומשים.

סימפטומים אלה מייצגים זעקה פנימית שאומרת, "זה לא מה שאני רוצה!" קונפליקטים פנימיים אלו משפיעים על כוח העמידה שלנו ופוגעים בחוסן שלנו. כשאנחנו נמצאים במצב של לחץ מתמיד, למשל, המוח והגוף מוצפים בקורטיזול, הורמון הלחץ המשפיע באופן שלילי על תאי הדם הלבנים, שהם שורת הגנה ראשונה של מערכות החיסון שלנו.

לעומת זאת, כשאנחנו מאוזנים יותר, כאשר המטרות וההתנהגויות שלנו מתואמות עם העצמי העמוק ביותר, אנחנו מוכנים ומזומנים לקראת ההצלחה. הסיכויים שחרדה או שליליות יטו אותנו מהנתיב שלנו מעטים יותר ורמת הורמוני הלחץ שלנו נמוכה, כך שנהיה בריאים יותר ובעלי מערכת חיסון חזקה יותר שתמנע מאיתנו מיני מחלות קטנות או גדולות. הורמונים שמווסתים את מצב הרוח ואנדורפינים שגורמים לנו להרגיש טוב הם אלו שמאפשרים למקור לזרום בדרך חופשית יותר.

אני רוצה להדגיש הדגשה יתרה שאני רואה דוגמאות לכך על בסיס יומיומי אצל אנשים שעוברים אצלי אימון אישי. מצליחנים רבים בעלי הנעה פנימית מאמינים שהם משגשגים במצבי לחץ, ושיש צורך ברמה גבוהה של אדרנלין וקורטיזול כדי להבטיח הצלחה בחיים. הם נוטים במידה רבה להתעלם מאיתותי הגוף שלהם, כשזה נאבק בהתמודדות עם מצבים שונים, בין שמדובר בדפיקות לב, בתחושה שהם מוצפים רגשית, בבעיות עיכול או במצב רוח ירוד. זה יכול להימשך שנים. התפקיד הראשון שלי הוא לומר להם שהם אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מהסימפטומים הללו, והם חייבים לרדת לשורש הדברים - הנתק בין מה שהלב והבטן אומרים להם לבין הרעיונות הנוקשים שדוחפים אותם עוד ועוד קדימה, ללא התייחסות למחיר הגופני והרגשי. המשימה הראשונה שלי היא לשכנע אותם שהם חייבים לעצור ולעשות חשבון נפש, להקשיב לגוף ולתודעה שלהם ביחד, ולחזור להיות בקשר עם מה שהם באמת רוצים מהחיים.

מבחינתי, ההתייחסות לנקודת הכוונה כאל מטפורה המתארת את השילוב בין המוח לגוף היא תו האיכות של המקור שפועל במלוא עוצמתו, וזה משהו שכולנו צריכים לשאוף אליו. ברגע שאנחנו מסוגלים לשלב בין התודעה לבין הגוף באופן מלא יותר (ונבחן זאת בפרוטרוט בחלק השלישי), המוטיבציה והאנרגיה שלנו יישרו קו בדרך רבת עוצמה.

 

 

קובעים את הכוונה
הייתי רוצה שתקבעו עכשיו את הכוונה שלכם - אותה מטרה עליונה שעומדת בבסיס כל דבר שאתם רוצים להשיג בעתיד. זה צריך להיות משהו רב עוצמה; שאיפה גבוהה שמשקפת אותו חלק בחייכם שאתם רוצים לשנות. כתבו זאת בעמוד הראשון של היומן שלכם.

הרעיון של הבעת השינוי הזה באוזני עצמכם צריך להיות מרגש ומעורר הנעה. כשתעצמו את עיניכם ותדמיינו כיצד הוא מתממש, תוכלו לראות את התמונה בעיני רוחכם ולהרגיש אותה בבטן; זה צריך לגרום ללבכם להתנפח מתשוקה. זה יכול להיות משהו כמו:

• לפתח את הביטחון לבנות עסק משגשג ולמצוא בן/בת זוג נפלאים.

• לאפשר לתעוזה ולחזון לנהל את ההחלטות שלי מעתה והלאה, ולהשתחרר מהפחד.

• לשנות כל מצב משפחתי/חברתי קשה ולשלוט בוויסות הרגשי.

• למצוא אושר בחיים באמצעות בריאות טובה יותר ומטרה לחיים.

• לאמץ יחס של חמלה כלפי עצמי ולווסת את הקול הביקורתי הפנימי שלי כדי ליצור את החיים שחלמתי עליהם ושאני זכאי/ת להם.

 

אל תרגישו שאתם צריכים להגביל את המטרה שלכם - שאפו להגיע גבוה. בעבודה לאורך הספר הזה תלמדו לרתום את המקור כך שיסייע לכם להשיג את כל מה שאתם עשויים לשאוף אליו. בפרק הבא נתחיל לבחון כיצד ניתן לדמיין את השאיפות הפנימיות הכמוסות ביותר. בשלב מאוחר יותר, בעודכם מתקדמים עם הספר ויוצרים את לוחות הפעולה שלכם, אתם עשויים להרגיש צורך להתאים את הדברים או להבהיר את הכוונה שלכם, וזה בסדר גמור. תוך כדי קריאת הספר אתם יכולים גם להתחיל לאסוף תמונות שבהן תשתמשו בהמשך כשתכינו את לוח הפעולה שלכם, וכן להתחיל לאסוף רעיונות לגבי צורתם האפשרית של החיים האידיאליים שלכם.

עכשיו, בואו נבחן כל אחד מששת העקרונות שניצבים בבסיס חוק המשיכה, ונראה מה אומרים לנו עליהם מדעי המוח המודרניים.

 

 

עיקרון 1: שפע
הרעיון של גיוס "השפע האוניברסלי" שוכן בלב לבו של חוק המשיכה, והוא העיקרון הראשון שצריך להפעיל אם רוצים לרתום את המקור. בגלל השימוש התכוף במונח "שפע" שעושים רוב הגורואים מעוררי ההשראה אך חסרי הביסוס המדעי, אנחנו מתפתים לבטל אותו כאילו הוא לא יותר מאשר עזרה עצמית חסרת כל ערך. אבל אם בוחנים אותו בחינה רצינית אפשר לאמץ נקודת מבט שכלית הניזונה מן המדע.

 

המאבק הפנימי למען השפע

בראשם של רוב בני האדם מתחולל מאבק בין שתי נקודות מבט: שפע והיעדר. אלו מעין שתי דרכים שאפשר להתקדם בהן, וכל אחת מהן מזמנת שפע של התנסויות שונות בחיים.

שפע מקושר עם חשיבה חיובית ונדיבות, עם אמונה מרכזית שיש בעולם מספיק בשביל כולם, וכשאנו בונים את הפינה שלנו ומבקשים את ההצלחה שלנו, אנחנו מוסיפים ומעשירים את שפע האפשרויות הגדול. שפע מזין את ההערכה העצמית ואת הביטחון שלנו, מסייע לנו לשמור על יכולת עמידה גם בזמנים קשים, והוא מתנהג בצורה מידבקת ומשגשגת ויוצר סביבנו סביבה וקהילה פורחות. הדומה מושך דומה, ואם תסתכלו סביבכם תמצאו בין חבריכם, השותפים שלכם והאנשים שאיתם אתם עושים עסקים אנשים חיוביים ובטוחים, בעלי דפוסי חשיבה דומים לאלו שלכם.

עם זאת, אם אנו חושבים מנקודת מבט של היעדר, המניע הראשוני שלנו הוא פחד. אנחנו חושבים במונחים שליליים, שמים לב במיוחד למה שאין לנו ולמה שלא יעבוד, וכן לחסרונות של עצמנו ושל מצבנו. אנחנו חושבים בשחור ולבן ונמנעים ממכשולים וממגבלות, נסוגים לאזורי נוחות מוגנים ושמרניים, תוך הימנעות מסיכון ומשינוי. אנחנו אומרים, "עדיף השד שאנחנו מכירים..." או "אנחנו ניפול מן הפח אל הפחת..." לעתים קרובות אין לנו הוכחות ממשיות לכך שאם נסתכן יקרו לנו דברים רעים, יותר משיש לנו לכך שאם נפעל מתוך שפע יקרו לנו דברים טובים.

חשבו על חייכם שלכם. האם הייתם תקועים פעם עם משהו - עבודה שלא הייתם מאושרים בה, מערכת יחסים בלתי מתפקדת, חברוּת שכבר לא התאימה לכם - משום שחששתם מפני חוסר ודאות ושינוי? האם אתם חוששים מפני כישלון אם תצאו לדרך חדשה? לעתים קרובות זה המצב שבו אנחנו נמצאים אם כבר נכווינו בעבר. כדוגמה למי שתקועה בדפוס חשיבה של מחסור עולה בדעתי חברה רווקה שלי שמשתוקקת מאוד לפגוש בן זוג, אבל לאחרונה הפסיקה לצאת לדייטים אחרי רצף של התנסויות לא מוצלחות. נתיבים שליליים אלו במוח מתחזקים יותר ויותר כאשר אנו מגיבים לחיים כאילו הגרוע מכול עוד עתיד להתחולל.

פחד הוא רגש חזק, והוא מעסיק את החלק הקדמוני של המוח שלנו. במצב זה, חלקי המוח שמשלבים בין רגש לבין זיכרונות מוצפים בסימני אזהרה אדומים ומציפים זיכרונות רעים וכישלונות מן העבר, כחלק ממנגנון ההגנה שאמור להגן עלינו מפני סכנה. בדרך זו נוצר מעגל משוב סגור, שמפעיל תגובה מותאמת לנו באופן אישי המסייעת לנו להימלט מפני הסכנה.

מעניין לציין כי תחושת אובדן משפיעה על המוח שלנו בעוצמה רבה פי שניים מזו של התחושה המקבילה לנוכח רווח, כך שיש סיכויים רבים יותר שנצא מגדרנו כדי להימנע מאובדן פוטנציאלי מאשר שנעשה מאמץ להשקיע בהשגת רווח.2 תרבויות של אשמה בעולם העסקים נשענות על ההטיה ההתנהגותית הזאת, מפני שאנשים הם חששנים מכדי לשאול שאלות לגבי החלטות גרועות ולאתגר את הסטטוס קוו. זוכרים מתי היתה הפעם האחרונה שביקשתם העלאה בשכר והבוס שנא אתכם? או הבחור הזה שממש מצא חן בעינייך, ונמוג לו אחרי שלושה דייטים? המוח שלנו, שעושה את מה שנראה לו שהוא הטוב ביותר בשבילנו, אומר לנו, "אם תיכנסו שוב לאותו מצב, יש סכנה ממשית מאוד שהדברים הללו יקרו שוב." אבל התנהלות בדפוס חשיבה של היעדר מפריעה לכל שינוי אפשרי, תוקעת אותנו וגורמת לנו להיות קפואים וחסרי תנועה. היא גורמת לנו להיצמד למה שיש לנו, מפני שאנחנו מודעים מודעות יתרה למה שאין לנו. אנחנו חוששים לאבד משהו, והופכים לשונאי סיכונים; ומוח שקשוב יתר על המידה לאיומים, אינו יכול לאפשר גמישות וחשיבה של שפע ואינו יכול להיכנס לתהליך קבלת החלטות המשתף באופן מלא את החשיבה ואת הגוף.

חשוב לציין כי דפוס החשיבה שלנו יתאים את עצמו על פי ההקשר של המצב. כולנו עוברים מצד אחד לשני בתחומים שונים של חיינו, בהתאם ללחצים שעשויים לעורר תפיסה מסוימת של המצב. כך למשל, רוב האנשים מאבדים במידה משמעותית את החשק לקחת סיכונים כשהם שרויים במצב של לחץ מתמיד. כשעובדים על פרויקט גדול ומורכב במשך שעות רבות לקראת דדליין חשוב, אין סיכויים רבים שננצל איזו הזדמנות נפלאה לקנות בית חדש או שנחשוב שזה הזמן הטוב ביותר להתעסק באופן רציני עם מערכת יחסים חדשה. זוהי תגובה טבעית ואף הגיונית במידה מסוימת, אבל כשמביאים בחשבון את העובדה שרבים מאיתנו חיים במצב של לחץ כמעט תמידי וקבוע, קל לראות כיצד דפוס חשיבה של היעדר יכול לגרום לנו להיות תקועים, ללא אפשרות להתקדם אל השלב הבא.

דפוס חשיבה של היעדר יכול להיות מוטבע בהיבט מסוים של החיים, ללא קשר לגורמי לחץ מיידיים. חשבו על חייכם שלכם ושאלו את עצמכם איפה אתם חווים באופן מרבי דפוסי חשיבה של שפע או של היעדר: בקשרים אישיים, בעבודה, ביחסי חברות או באופן כללי בהתנסות עם דברים חדשים. חשבו כיצד הדבר משפיע על חייכם עתה ועל חלומותיכם לעתיד.

כיצד, אם כן, נוכל לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים כדי לאפשר את קיומם של חיי שפע? חשיבה של שפע נשענת על הנכונות לשנות את דפוסי החשיבה שלנו ולהקצות מקום למה שחדש; להרפות מאמונות ותיקות ומהנחות העבר ולקבל ראיות ורעיונות חדשים. מדעי המוח דנו בכך לא מעט - משמעות ההתקדמות במחקר היא שדברים שחשבנו שהם אמת אינם נתמכים יותר על ידי הראיות. רשימת המושגים שהיה עלינו להעריך מחדש לאחרונה כוללת בין השאר את ההנחה שהמוח "מקובע" בהגיענו לבגרות, את חדשות הכזב בדבר חשיבה של המוח הימני לעומת המוח השמאלי, את אופי ההבדלים בין המוח של גברים לזה של נשים ואת הבסיס הביולוגי של המיניות.

מי שעומד לצד המדע, מעצם ההגדרה, מוכן לקבל כישלון ללא קושי ולהתקדם הלאה מתוך תיאבון ללמידה חדשה ולשיפור מתמיד. בחיים, כמו במדע, ההתקדמות מתרחשת בקלות רבה יותר אם יש בנו נכונות לוותר על אמונות העבר ולאמץ את השינוי. השאיפה לשינוי אישי מחייבת כנות ללא רתיעה בכל הנוגע לתהליכי החשיבה שלנו, ונכונות לשנות את התודעה שלנו.

 

קלייר המאוהבת לעומת קלייר העובדת

יש לי חברה ותיקה, קלייר, שיש לה גישת שפע מעוררת קנאה בכל הנוגע לקשרים בין־אישיים ולחברויות. לא מכבר סיימה מערכת יחסים ממושכת שהפכה לקשר בלתי מתפקד, והצליחה לצאת מחדש לדייטים עם גישה ראויה לציון של אופטימיות, חוסר ציניות ותחושת כיף. יש לה אוסף מגוון של חברים טובים והיא מצליחה מאוד הן ביצירת קשרים עם אנשים חדשים והן בטיפוח חברויות קיימות.

עם זאת, חיי העבודה שלה מספרים סיפור אחר. היא תקועה ואומללה באותה חברה זה שנים. באופן קבוע מדלגים עליה כשמגיע הזמן לקידום, מפילים עליה דברים, המנהלים הבכירים מנחיתים עליה את המשימות הכי כפויות טובה; בארבע השנים האחרונות היא התלוננה ללא הרף על העבודה שלה באוזני כל מי שמוכן לשמוע, אבל נראה שהיא איננה מסוגלת לעזוב את מקום העבודה הזה. למה? את ילדותה בילתה חברתי עם זוג הורים פרילנסרים, שהחליפו עבודות ללא הרף והטביעו בה פחד מתמיד מפני אי־יציבות פיננסית. כשמחברים זאת עם העובדה שהיא פוטרה עקב צמצומים ממקום העבודה המשמעותי הראשון בחייה, מתבהרת הגישה שלה שגורמת לה לצפות לגרוע ביותר ולהיצמד ל"ביטחון" של מה שהיא מכירה בעולם העבודה. אין ספק, בכל הנוגע לקריירה שלה, דפוס החשיבה של ההיעדר שולט בה ללא מצרים.

הסיוע לקלייר להתבונן ישירות בדגם האמונה השלילי הוותיק שלה ולהבין את הדרך שבה זה השפיע עליה באופן מודע, אִפשר לה לקבל החלטה יזומה כיצד להתמודד עם פחדיה ועם חוסר הביטחון שלה בענייני עבודה. שיחקנו עם הרעיון של הטמעת שמחת חיים מסוימת, מהסוג שיש לה ביחס לאנשים ולקשרים אישיים, בחיי העבודה שלה. אחרי תקופה של ניסיונות היא מצאה דרך ליישם זאת באופן שהיה אמיתי מבחינת הלב והראש שלה. היא הבינה שהמיומנויות שלה בבניית קשרים טובים וההנאה שלה מקשרים עם אנשים אומרות שהסיכוי שהיא תישאר ללא עבודה מועט מאוד, אלא אם כן היא תרצה בכך.

מצוידת בביטחון הזה היא היתה מסוגלת לצקת דפוס חשיבה של שפע לתוך הקריירה שלה, והחלה לקבל החלטות המבוססות על מה שהיא רוצה לעשות ולא על שמירת הסטטוס קוו בכל מחיר.

 

כולנו יכולים להיות כמו קלייר במובן מסוים, ונקודת ה"היעדר" שלנו יכולה להיות בכל תחום - ביחסים רומנטיים, ברווחה האישית שלנו או בחיינו החברתיים - כמו גם בחיינו המקצועיים.

שאלו את עצמכם, האם יש לכם אמונות מוצקות כלשהן שעלולות למנוע מכם לבצע את השינויים שאתם רוצים לבצע בתחום כלשהו של חייכם? כך, למשל, ייתכן שאתם מוצפים בעבודה ואומרים שאתם רוצים לחלק משימות גם לאחרים, אבל אז מוצאים סיבות לא לעשות זאת, כי עמוק בפנים אתם נהנים מהכוח והשליטה שבידיכם בהיותכם האדם היחיד שיש לו הידע הנדרש, ואתם חוששים שמא חלוקת עומס העבודה עלולה להביא לכך שמישהו אחר יבצע את עבודתכם טוב יותר. זה נראה מסוכן מדי, נכון? אנחנו משתמשים בתירוצים מסוגים שונים כדי להסוות את הפחד מכישלון, ואלו הן בדיוק הפעולות שהמקור מתוכנן לזהות ולמנוע. ייתכן שאינכם מודעים אליהם באופן מלא, אבל עצם השאלה אילו דפוסי חשיבה של היעדר מעצבים את חייכם מהווה צעד ראשון בדרך לגילוי האמונות הבלתי מודעות אשר מגבילות אתכם בחייכם.

 

בחירה בשפע

החיים מתוך גישה של שפע, מנגד, נשענים על האמונה שתמיד יש פוטנציאל לשיפור. עבור המוח השופע, אתגר, למידה וקושי הם גמול פנימי בפני עצמו, מטרה בפני עצמה כמו גם המפתח לשיפור ולגדילה. אינטליגנציה, יצירתיות ומיומנות - באמנות, בפתרון בעיות או ביחסים אישיים - ניתנות לתרגול ולשיפור. כישלונות קטנים מעובדים מחדש כהזדמנויות וכחלק מהמסע - קבלת תגובה שלילית במקום העבודה מלמדת אתכם לשפר משהו חיוני בכישורים שלכם, ואילו רומן כושל מסייע לכם להבין ביתר בהירות מה אתם רוצים לראות בבן הזוג או בבת הזוג שלכם.

כאן טמון כוחו של שחרור המקור. הבחירה בדפוס חשיבה של שפע היא מחויבות למעורבות מלאה בחיים - להיות פעילים ולא פסיביים, ולכבות באופן נחרץ את הטייס האוטומטי. חזרה לזירת הדייטים, מעבר דירה או נסיעה לטיול עשויים להיות שינויים שאתם מוכנים לקחת על עצמכם ברצון. שיברון לב, בעיות תקצוב או קשיי פוריות יכולים להיות נושאים שאתם ניצבים בפניהם כשלגמרי לא ציפיתם לכך, אבל תוכלו לשפר את עצמכם לגבי העתיד אם תוכלו לנהל את הפחד שלכם מפני שינוי. ההשפעה השכיחה ביותר של התמודדות עם קשיים היא תשוקה עזה להישאר באזור הנוחות, בדיוק כשאנחנו צריכים להרחיב את האפשרויות ואת דגמי ההתנהגות שלנו.

מה קורה במוחנו כשאנו חיים עם דפוס חשיבה של שפע? מורים ופסיכולוגים של הילד הבינו מזמן שמתן שבח על התנהגות טובה עדיף בהרבה לשיפור המשמעת, לעידוד עבודה קשה וליצירת הרגלים חיוביים, על פני ענישה על התנהגות גרועה. זה נכון גם בעבודה וביחסים בין־אישיים. אבל אם המוח שלנו עדיין לא הבין את הרעיון הזה, הדבר עלול להיתפס כמשימה קשה מאוד. ברמות שונות, בגלל הרתיעה מפני סיכון המופעלת על ידי המוח שלנו, לכולנו יש הרגל רע של היטפלות רבה יותר למה שלא מצליח, במקום התכווננות אל מה שמצליח ומתגמל. היבט מרכזי של השפע הוא חשיבה חיובית. משמעות הדבר היא התמקדות בצדדים החיוביים ללא התעסקות עם הצדדים השליליים, התגברות על מחשבות שליליות בעזרת חיזוק חיובי, טיפוח אמון ונדיבות כלפי אחרים ואמונה שהחיים טובים ויכולים להוביל אתכם לשגשוג.

טיפוח חשיבה של שפע הוא משהו שיש להתחייב אליו ולעבוד עליו באופן מודע. כפי שנראה בדיון בפרק 4, שינוי דפוסי חשיבה שהורגלנו בהם (הן מודעים והן בלתי מודעים) מחייב מאמץ ואימון חוזר ונשנה. כשדפוס החשיבה של ההיעדר מוטמע עמוק בפנים, מופעל שפע של תאי עצב ומסלולים עצביים, הגורם לכך שמפל התרחישים הגרועים ביותר של "אם... אז..." הופך לטבע שני.

 

מסגור מחדש של הכישלון

אחת הדרכים הפשוטות ביותר להתחיל לחשוב מתוך נקודת מוצא של שפע היא לשנות את הדרך שבה מתייחסים לכישלון. במסגרת דפוס החשיבה של היעדר, כישלונות זוכים למקום מרכזי באמצעות הביקורת הפנימית של "אמרתי לך", והם מנוצלים להגברת הביטחון שיש מעט מאוד טעם להתעקש כשמדובר במטרות שאפתניות. אנשים עם חשיבה של שפע, לעומת זאת, מתייחסים לכישלון כאל מרכיב חיוני של ההצלחה.

חלק מהחידושים הגדולים ביותר בעולם התחוללו בדרכים ניסיוניות בלתי צפויות. דברים כמו טפלון, פלסטיק וגלי מיקרו התגלו במסגרת ניסיונות כושלים ליצור משהו שונה לגמרי. צ'רלס איימס עיצב את הכיסא הנודע שלו כפרויקט צדדי - תוצר לוואי של שכלול השיטה החדשנית שלו לכיפוף עץ לבוד לצורך יצירת סדי עץ. בשנת 2003 גילתה ג'יימי לינק, סטודנטית מיוּ־סי־אֶל־אֵיי, במקרה את מה שאנחנו מכירים כ"אבק חכם", כאשר שבב סיליקון שעליו עבדה נהרס. בשאריות שנותרו היא גילתה שהחלקים השונים של אותו צ'יפ עדיין מתפקדים כחיישנים. היום משתמשים בזה בכל דבר, החל בטכנולוגיה רפואית ועד חשיפה סביבתית בהיקף גדול. ויאגרה - אחת התרופות הנמכרות ביותר בעולם כולו, פותחה במקורה לטיפול בלחץ דם גבוה וכאבי חזה בשל מחלת לב. כל אלו הם דוגמאות מרכזיות לתגליות באמצעות ניסיונות ש"נכשלו".

הערכה מחדש של ה"כישלונות" שלנו, יחד עם תיוג מחודש שלהם כמשהו ש"טרם קרה", הם דרך טובה להתחיל לשכתב את הסיפור האישי שלנו - הסיפור הפנימי של מאבקי העבר שלנו. כשאנו מחליטים לעבור לדפוס חשיבה של שפע, מתרחש תמיד שינוי חיובי. זהו החומר שממנו עשויות הצלחות. משמעות הדבר היא שיש באפשרותנו לשמר את החוסן שלנו ולדבוק במטרותינו, במקום להפנות אליהן עורף לנוכח הקושי הראשון.

אחד מביטויי הפרסום הנפוצים ביותר של השנים האחרונות הוא "כי את ראויה לזה," ויש לכך סיבה טובה. מעטים מדי בקרבנו חשים עמוק בפנים שאנחנו באמת ראויים לחיים שעליהם אנחנו חולמים ואף מסוגלים ליצור אותם, אבל כולנו משתוקקים שיהיו לנו הכוח והחופש לעשות זאת. על ידי הבחירה להסתכל על העולם מבעד למסנן של שפע ולהפנות את גבנו אל דפוס החשיבה של ההיעדר, אפשר בהחלט לעלות על דרך המלך להחלפת הספקנות העצמית באמונה עצמית ולהגיע למציאות חדשה שאותה יש ביכולתנו לעצב.

 

 

עיקרון 2: מביעים את החלום
כולנו חווינו בדרך כלשהי את התופעה המקרית הזאת - אנחנו חושבים על חופשה קבוצתית גדולה, ולפתע מתקשר חבר ומודיע לנו ששכר בית גדול בצרפת והוא מזמין אותנו לחופשה משותפת; או שאנחנו מתחילים להתעניין במשהו הקשור באופן כלשהו לעבודתנו, ואז נוחת עלינו פרויקט גדול בדיוק באותו תחום. קשה להאמין שהכְוונה "סתמית" של האנרגיה שלנו אל שאיפותינו העמוקות ביותר ומיקוד תשומת הלב שלנו בכך יכולים לסייע לנו "להביע" את החיים האידיאליים שלנו. דוגמאות אלה מתרחשות לעתים נדירות, ואין לי כל כוונה לעודד הבעת משאלה פסיבית מתוך ציפייה לכך שהתמורה תבוא ותציף אתכם סתם כך. אבל כוונה עמוקה המקושרת לפעילות מסַפקת יכולה לגרום לדברים הללו לקרות. אתם יכולים לבקש מחבריכם להתארגן כדי לצאת לחופשה קבוצתית, ואתם יכולים לספר לאנשי הקשר שלכם איזה סוג עבודה אתם מחפשים. לעתים קרובות איננו מביעים את הדברים הללו כי אין לנו אומץ לבקש אותם.

חפשו סביבכם דוגמאות לכך שהדבר כן קורה. אל תתמקדו רק בסיפורי הצלחה ברורים מאליהם של חברים או בני משפחה שהקימו עסקים מצליחים או טיפסו על הרים, אלא התבוננו גם במי שעשו שינוי בריאותי משמעותי בחייהם, או מצאו את הבית המושלם לצורכיהם רק מפני שדיברו עם מישהו שפגשו במקרה. קיימות כמה דוגמאות מעניינות בולטות של התופעה, החל בג'ים קארי שכתב לעצמו המחאה מדומה של עשרה מיליון דולר ועליה תאריך של שנת 1994, ובדיוק באותה שנה נחת עליו "טיפשים בלי הפסקה" עם שכר בדיוק בסכום הזה, ועד אופרה וינפרי שהחלה לעבוד עם לוחות חזון המשנים את החיים.

זה אולי נשמע מופרך להתחייב לנסות "להביע" באופן פעיל את חלום חיינו. אנחנו חוששים שזה לא יעבוד והמאמץ יהיה לשווא, או שנחוש מושפלים אם נחלוק את הרעיונות הגדולים שלנו עם מישהו ולא נזכה לתגובה חיובית. אז אנחנו פשוט נשענים לאחור, לא עושים דבר ומחכים לראות אם משהו יקרה, אף על פי שאיננו מאמינים שזה יכול לקרות.

לעתים קרובות מדי הרצונות והכוונות העמוקים ביותר שאנו בוחרים מתנגשים אלו עם אלו. נגענו בכך קודם לכן, כשדיברנו על קביעת הכוונה שלכם. חשבו על דוגמאות שמתאימות לכם. אפשר שהתמקדתם בקידום ובהעלאת שכר כדי להשיג יציבות, בשעה שהחלום האמיתי שלכם היה לעבור הסבה מקצועית; או אולי חזרתם למערכת יחסים שהייתם אומללים בתוכה, מפני שהרגשתם שאתם חייבים להיות מסוגלים לגרום לזה להצליח. חשבו על חייכם ועל הפעם האחרונה שבה באמת "עבדתם לקראת" משהו שלבכם משתוקק אליו. מה קרה?

 

מדע ההבעה

אם השאיפות והכוונות שלנו עולים באמת בקנה אחד, אנחנו יכולים להתחיל "להביע" את החיים שבהם אנו חפצים על ידי שיתוף כל החושים שלנו בתהליך ההעלאה בדמיון שלהם - להגיד את זה; לשמוע את זה; לדמיין איך זה נראה, איזו הרגשה זה יוצר, מה הריח ומה הטעם של זה. כך החלומות שלנו מתחילים להיות מוחשיים יותר עבור המוח שלנו.

כשאנו מוצאים את המוקד הזה ומזדהים איתו באופן מלא בתודעה שלנו, מתחוללים במוח שני תהליכים פיזיולוגיים בו־זמניים שמסבירים את הקוקטייל רב העוצמה הזה ואת הסיבה לכך שלהבעת הדברים יש השפעה ממשית. שני התהליכים הללו הם "קשב סלקטיבי" (סינון) ו"תג ערך". הבה נבחן אותם ביתר פירוט.

 

קשב סלקטיבי

אנחנו מופגזים במיליוני ביטים של מידע בכל שנייה - בעיקר באמצעות העיניים והאוזניים, אבל גם באמצעות חושי הריח, הטעם והמגע. המוח שלנו חייב להתעלם מחלק מהם או להעביר אותם אל הרקע, כדי שנוכל להתמקד במה שחשוב לנו ברגע הנתון. המידע נרשם ומאוחסן כזיכרונות, מוכן לנהל מעשים ותגובות ולהשפיע עליהם בהמשך. קשב סלקטיבי הוא אותו תהליך קוגניטיבי שבו המוח מטפל במספר מצומצם של פיסות מידע חושי, בעודו מסנן את כל מה שהוא מעריך כהסחות דעת בלתי נחוצות.

את תהליך הסינון הסלקטיבי מנהל אותו חלק במערכת הלימבית הנקרא "תלמוס". במהלך שיחה עם חבר, למשל, התלמוס יקלוט נתונים לגבי מה שאתם רואים (צורת האדם שניצב לפניכם, תנועותיו ושפת הגוף שלו), נוסף על צליל קולו, על ההטיות וההדגשים שלו. כל זה קורה יחד עם מידע חושי נוסף שאתם קולטים ורגשות שעוברים בגופכם בעודכם עומדים ומשוחחים. התלמוס, המתפקד כמו מרכזייה, אוסף את כל המידע החושי הזה, ואז - בדומה לשוטר תנועה - הוא מכוון אותו אל החלקים המתאימים של המוח. התלמוס נמצא באינטראקציה מתמדת עם החלקים האחרים של המוח, כדי להיות מעודכן מָהם הדברים הנקבעים כבעלי עדיפות גבוהה ומהם הדברים שיכולים להתפוגג. רמת הסלקציה והמיון המתרחשים בתהליך זה מפתיעה מאוד...

האם הזדמן לכם לצפות בסרטון הווידיאו "הדלת" משנת 1998, המתעד ניסוי מפורסם של הפסיכולוגים דניאל לוין ודניאל סימונס?3 בניסוי הנסיין פונה אל עובר אורח ומבקש ממנו הכוונה, בעודו מחזיק בידו מפה. כשעובר האורח לוקח את המפה ומראה לנסיין לאן עליו ללכת, עוברים בין השניים שני פועלים הנושאים דלת, ובתוך כך נסיין שני תופס את מקומו של הנסיין הראשון. עובר האורח ממשיך לדבר עם אדם אחר לגמרי. מדהים לראות כי מחצית מעוברי האורח בניסוי אינם שמים לב כלל שהאדם שאיתו הם מדברים התחלף ברגע שהדלת עברה ביניהם. הם היו ממוקדים במפה ובהוראות הדרך, והמוח שלהם כשל ברישום העובדה שמבקש ההכוונה נראה ונשמע שונה לגמרי. התלמוס שלהם החליט שמראהו של הנסיין אינו משמעותי, ועמעם את כל המידע החושי שקשור לעובדה זו. לוין וסימונס ביצעו סדרה של ניסויים דומים. (ייתכן שראיתם את הניסוי עם האדם בחליפת הגורילה במשחק הכדורסל.)

הקשב הסלקטיבי הזה מתרחש בכל שנייה ושנייה. למעשה, אנחנו בוחרים להשתמש בו לעתים בעצמנו, כשאנחנו עוצמים את עינינו בניסיון להיזכר בדבר מה, או שמים את ידינו על האוזניים כשאנחנו מנסים להתרכז. ההבנה והקבלה של העובדה שאנחנו חוסמים כמויות מידע אדירות - ובוחרים, כמובן, להתמקד במידע אחר - היא חיונית להבנת עוצמתה של ההבעה. יש חשיבות רבה למה אתם שמים לב ולמה לא, שכן אי־אפשר להביע דברים שכלל לא נקלטו באופן מודע.

אין להמעיט בהערכת יכולתו של המוח להתמקד. ברגע שאנו מבינים שהמוח שלנו בוחר במידע כדי להשפיע על מעשינו (ובוחר שלא לבחור במידע אחר), אנחנו מתחילים להעריך את רמת ההתרחשויות העלומות שהיו עשויות להיות חשובות מאוד לכוונות שלנו, אילו רק ידע על כך המוח המודע שלנו. האם אתם בטוחים שהמוח שלכם בוחר היטב כשהוא מחליט למה תשימו לב וממה עליכם להתעלם?

כפי שכבר למדנו לעיל, המוח חוזר ללא הרף אל ברירת המחדל שלו, שנועדה בפשטות לשמור על הביטחון ועל ההישרדות שלנו. חלק גדול מאנרגיית המוח ממוקד בפענוח מיהו ידיד ומיהו אויב, מפני שהמידע הזה היה חיוני להישרדותנו כשחיינו בשבטים. בעולם המודרני, לעומת זאת, אנו צריכים לכוון את המוח שלנו באופן פעיל, כדי שלא להעניק תעדוף גבוה לדעות קדומות בלתי מודעות, וכדי שנהיה פתוחים, גמישים ואמיצים יותר בכל הנוגע לקידום עצמנו לעבר מטרותינו והבחירות שלנו, שעלולות להיתפס כ"חדשות" ו"מסוכנות". התמקדות במה שאנחנו עושים ולא במה שאנחנו צריכים להימנע ממנו כדי לשרוד תאפשר לנו להביע את הדברים במידה רבה יותר. (בדומה לכך, כאשר אתם רוכבים על אופניים בהרים, אסור לכם להשפיל מבט אל הבורות והחורים שאינכם רוצים לעבור בהם, אלא עליכם להתמקד בדרך שעוברת ביניהם.)

המערכת הלימבית צריכה גם להחליט מה עלינו לשמור כמחשבות וזיכרונות מודעים, מה שמסביר את החשיבות הרבה של העברת השאיפות והתוכניות לעתיד ממקום בלתי מודע ומוגדר בעמימות אל מקום מודע באופן מלא. כך למשל, דמיינו שאתם יוצרים באופן מכוון רשימה של ערכי ליבה שהייתם רוצים שיהיו לבן הזוג או לבת הזוג שלכם - תכונות שתואמות את אלו שלכם, ונובעות מהניסיון והצרכים שלכם - ואז אתם מקדישים זמן איכות כדי לבחון דרך קבע את הרשימה ולבדוק מהי משמעותם של המאפיינים הללו עבורכם. אתם מפעילים את המוח שלכם וגורמים לו לעמוד על המשמר, להיות מודע ולהשמיע איתות אזהרה כל אימת שמגיע מישהו שמתאים למאפיינים שברשימה שלכם. לעומת המצב הקודם, שבו הייתם עלולים לסנן באופן בלתי מודע הזדמנויות לפגוש מישהו מעניין לקפה או לשוחח עם מישהי בתחנת האוטובוס, מאחר שוויתרתם על האפשרות לפגוש את האישה המושלמת או את הגבר המושלם, יהיו עכשיו סיכויים רבים יותר שתשימו לב למבט מתמשך, לחיוך מזמין או ממש תיצרו קשר עם מישהו שנתן לכם את כרטיס הביקור שלו. זו הסיבה לכך שמיקוד תשומת הלב שלכם במה שאתם משתוקקים אליו הוא חלק ממתן הביטוי לחלומות שלכם.

 

תג ערך

כחלק מהקשב הסלקטיבי, תג הערך מייצג את החשיבות שהמוח שלכם מייחס לכל פיסת מידע שהוא נחשף אליה - אנשים, מקומות, ריחות, זיכרונות... הכול. זוהי פעילות בלתי מודעת, המקדימה כל תגובה לכל גירוי, ולכן היא מכַוונת את התגובה שלה היא גורמת.

אדם אחד ישים לב למכונית מיני אדומה ישנה שחונה ברחוב שלו, ייזכר בזיכרונות נעימים מהמכונית הראשונה שלו (שהיתה לה צורה דומה) ויחייך לנוכח הזיכרון. מערכת תיוג הערך הבלתי מודעת שלו נשענת על זיכרון ישן, שעל פני השטח נדמה כי כבר נשכח מזמן, אבל כששבים ועוקבים אחר האסוציאציה שהוטבעה בגיל ההתבגרות, הוא עדיין מעורר תחושת חמימות עמוקה. אותו אדם עשוי גם לשים לב במיוחד לאדם שהחנה את המכונית ולפצוח בשיחה איתו, שיחה שבנסיבות אחרות לא היתה מתקיימת כלל. מישהו אחר, שאין במוחו (בתלמוס ובמערכת הלימבית) "תג ערך של המיני האדומה", עשוי שלא לשים לב כלל למכונית, אף שהיא חונה ליד ביתו במשך ימים אחדים.

לתג הערך יש מרכיב לוגי ומרכיב רגשי. המרכיב הלוגי קשור בתיוג שמבצע המוח שלנו לגבי כל המידע שהוא מופגז בו, כדי להעריך את חשיבותו עבורנו ועבור ההישרדות שלנו. המרכיב הרגשי קשור יותר בהקצאת הערך לרמת "הביטחון החברתי" שלנו, הקשורה בתחושת השייכות שלנו לקהילה, למשפחה וכולי, וכן למשמעות ולמטרה שמעצבים את הזהות האישית והתעסוקתית שלנו.

בגלל תהליך זה קל לייחס ערך מופרז לדברים שאכפת לנו מהם, או ערך שלילי (רתיעה) לדברים שאנו מפחדים מהם או לדברים שגורמים לנו להרגיש חוסר ביטחון. כך למשל, אם מישהי עברה פרידה כואבת או היתה רווקה במשך תקופה ארוכה, והשעון הביולוגי שלה מתקתק, מערכת הקצאת הערך שלה עלולה, באופן פרדוקסלי, לגלות דעה קדומה נגד חיפוש בן או בת זוג או הולדת ילדים (רתיעה). זהו המקום שבו הקול הקטן בתוך הראש מתחיל להגיד לכם שכבר התקיימתם לבד יותר מדי זמן, ויהיה לכם קשה לחלוק את המרחב שלכם עם מישהו אחר, או שהקריירה או חיי החברה שלכם חשובים מדי. לכן אתם עלולים שלא לקלוט כל איתות על כך שייתכן שיש בשטח מועמד או מועמדת שעשויים להתאים למערכת יחסים, ולהעניק עדיפות רבה יותר לאפשרות של קידום במקום העבודה. האם אתם רואים כיצד המוח שלכם מכוון אתכם לעבר מסלול שלא בחרתם בו, ומרחיק אתכם עוד יותר ממימוש חלומכם?

סוגיות של הערכה עצמית הנובעות מהילדות, שבה ספגנו ביקורת בבית או בבית הספר או שסימנו אותנו כתת־מצליחנים, עשויות להביא לכך שנפגע בהזדמנויות שצצות בקריירה שלנו, כיוון שברובד עמוק אנחנו חוששים שמא איננו ראויים להן. באופן דומה, אם אנחנו מאמצים תוכנית תזונה בריאה, אבל מאמינים שלא נצליח לדבוק בה, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו נכנעים בקלות לפיתויים ומבצעים בחירות שגויות. זה נובע מכך שהתנסויות רגשיות חזקות שעיצבו את מסלולי המוח שלנו יכולות להוריד מהפסים את מערכת תיוג הערך שלנו ולהסיט אותה לעבר מה שנתפס בעינינו כמה שישמור על ביטחוננו, גם אם לא יאפשר לנו לפרוח בחיינו הנוכחיים. הסינון הסלקטיבי שלנו יעניק עדיפות להימנעות מבושה או מביקורת על פני הצלחה מקצועית פוטנציאלית או מימוש של קשר רומנטי.

בקיצור, כשאתם מאפשרים למוח שלכם להיות מודע למה שאתם רוצים בחיים ולהתמקד בזה, המודעות המוגברת שנובעת מכך תפעל לטובתכם, ותביא לכך שאתם תזמנו באופן אוטומטי את ההזדמנויות לתוך חייכם. זה לא קסם - זה בסך הכול מבטא את יכולתכם לזהות את האפשרויות לקדם את חלומותיכם בדרך שמוחכם הסתיר מכם קודם לכן.

 

 

עיקרון 3: תשוקה מגנטית
תשוקה חיובית יחד עם עוצמה רגשית מושכות אליהן אירועים אמיתיים ותואמים בחיים. בשנת 1954 היה רוג'ר בניסטר הראשון שרץ מייל (1,500 מטר) בפחות מארבע דקות, אף שהמומחים חשבו שהישג כזה אינו בתחום היכולת האנושית, ואכן היה בו סיכון. בניסטר עצמו היה משוכנע שזה אפשרי, וברגע שהוא השיג זאת, כמה ספורטאים אחרים הצליחו בכך אף הם די מהר. (יריבו המר ג'ון לַנדי עשה זאת פחות מחודשיים אחריו.) מה השתנה? לא חל שיפור פתאומי בציוד או במתקנים שיסביר מה קרה, אבל ברגע שהישג זה הפך לאפשרות אמיתית במוחם של אנשים, הם היו מסוגלים להשיג אותו שוב. אנחנו יודעים שעצם הרישום המוחי של משהו כדבר אפשרי עשוי לשנות את מה שקורה בגוף או בעולם החיצוני.

תשוקה מגנטית היא מונח שימושי במובן מטפורי, אבל חשוב שלא לתפוס אותו פשוטו כמשמעו. הספרות על אופטימיות ועל תיאבון חיובי לשינוי ולסיכונים מראה כי דפוס החשיבה האישי והנחישות להשיג את המטרות מכתיבים את מה שקורה לאנשים - בין שהם נוטלים סיכונים, בין שהם מבצעים שינויים חיוביים ובין שהם יוצרים אינטראקציה עם אחרים. מחקר שנערך ביוּ־סי־אֶל־אֵיי מצא כי אחרי שעברו התקף לב, אנשים אופטימיים גילו נטייה לבצע שינויי חיים חיוביים - להפסיק לעשן, להגביר את צריכת הפירות והירקות ולבצע שינויים אחרים בחייהם - יותר מאנשים פסימיים.4 כתוצאה מכך, הסיכון של האופטימיים ללקות בהתקף לב שני או במחלה רצינית קטן באופן משמעותי. לפסימיסטים היה סיכוי כפול לעבור התקף לב חריף פעם נוספת בתוך ארבע שנים מההתקף הראשון. לעצם זיהוי ההזדמנות לבצע שינוי ולקיומה של גישה חיובית לתוצאות האפשריות היתה השפעה רבה על עתידם של האופטימיים.

עובדה היא שגם דברים צפויים וגם דברים בלתי צפויים עתידים לקרות לנו, ומה שמשנה הוא הדרך שבה נגיב עליהם. תשוקה חיובית היא התפיסה שאנו מסוגלים לגרום לדברים טובים לקרות, ושעוצמתה הרגשית של התשוקה מניעה את הדברים לעבר תוצאה מוחשית. רגשות עוצמתיים מספקים לנו אנרגיה מחודשת וביטחון לבצע את הפעילויות החדשות שיהפכו את התשוקה החיובית לכדי מציאות, במקום לדשדש בחלומות בהקיץ או לקוות לשווא.

 

גורמים לזה לקרות

המסע שלי לעבר תשוקה מגנטית היה בגדר עבודה תהליכית, שבה הזמנים הקשים ביותר הפכו להיות נקודות המפנה הגדולות ביותר. הייתי באמצע שנות השלושים לחיי כשביצעתי את הזינוק המקצועי שלי - קרוב לוודאי, השינוי הגדול ביותר בחיי. הפניתי את גבי לחיים כרופאה במערכת הבריאות הממשלתית, שבה הייתי חלק מארגון ענקי עם משרה קבועה ובטוחה, ללא מקום לטעויות או חוסר ודאות (הדברים היו בבחינת חיים ומוות, פשוטו כמשמעו), עם משכורת צנועה אך קבועה. עשיתי זאת ללא כל עבודה חדשה שאליה אוכל לפנות, עם גיבוי פיננסי מצומצם למדי, בהחלטה לבצע הסבה מקצועית מלאה ולהתחיל מחדש. זאת לאחר שבמשך שנים לא עלה על דעתי שאוכל לעשות איזשהו דבר אחר מלבד להיות רופאה.

עם זאת, מתחת לפני השטח התחוללו שינויים. המסלולים העצביים שלי גדלו והשתנו במהלך אותן שנתיים שחלפו מהרגע שהתחלתי לחשוב על ביצוע הקפיצה הנחשונית הזאת. כל העוצמה הרגשית של השינוי האישי שעבר עלי התרכזה לכדי ההכרה בחשד שלי כי גם מבחינת אתגר אינטלקטואלי וגם מבחינת ניסיון חיים, פסיכיאטריה אינה מסוגלת להציע לי אותם גירוי מנטלי ותחושת סיפוק שאליהם ייחלתי. התחלתי להתבטא ולהיות נמרצת יותר לגבי הקמת עסק משלי. כדי להגביר את ביטחוני בתשוקה החיובית שלי לשינוי הקריירה קראתי ספר שנקרא Working Identity (זהות עובדת) של הֶרמיניָה איבַּרָה, שהיה מלא בסיפורים על שינויי קריירה מוצלחים, והכנתי רשימה של מאה דברים שאוכל לעשות במקום לעסוק ברפואה. אף שרק אחד מהם היה מעשי, זה היה מספיק כדי להשיק תהליך של פעילות חדשה. במשך חודשים אחדים הקדשתי את עצמי למימוש האפשרות של יצירת קריירה מצליחה ומשמעותית מחוץ לתחום הרפואה, ובאופן הדרגתי האפשרות הפכה למציאות.

ככל שחשתי בתוכי בטוחה יותר בכך שאני צריכה למצוא עיסוק אחר, כן גבר הביטחון שלי כלפי חוץ. ביקשתי את עזרתם של מספר מנטורים, ובפניהם הסגרתי את גרעין השאיפה שלי להפוך למאמנת של רווחה אישית, אבל אמרתי שמדובר רק בחלום. לא ידעתי דבר על ניהול עסק! למרות זאת התעוררתי בוקר אחד וידעתי שהגיע הזמן; המסלולים העצביים שלי הגיעו לנקודת ההכרעה. יצרתי את הסערה המושלמת של תשוקה לשינוי חיובי ואת העוצמה הרגשית הנדרשת כדי לבצע את השינוי הממשי בחיי. למרבה המזל, היו לי חסכונות של כמה אלפי ליש"ט וביצעתי את ההכנות שהיה עלי לבצע.

עזבתי את עבודתי, נרשמתי לקורס מאמנים וחזרתי ללונדון בגפי, לאחר שנתיים שבהן חייתי בחו"ל עם מי שעמד להיות בקרוב בעלי לשעבר. זה היה בשנת 2007. בעוד נישואי מתפוררים, היה עלי להקים עסק מן ההתחלה. מה שלא הייתי מוכנה לקראתו היה ההתמודדות עם התהום של משאבים כלכליים הולכים ומידלדלים, לצד עבודה עם מספר קטן של לקוחות ששילמו שכר סמלי, כי הדרך היחידה שלי להשיג עבודה בתחילה היתה באמצעות המלצות של חברים. הרעיון של נֶטוורקינג היה זר לי, אבל צללתי לתוכו כמו ברווז למים בגלל התשוקה האדירה שלי לגרום לעסק שלי לעבוד. העובדה שהקדשתי לזה אנרגיה ללא הרף הביאה לכך שבשנת 2008 הצלחתי לגייס כמה לקוחות תאגידיים. קבעתי לעצמי יעד שבשנת 2011 אעבוד כמאמנת מצליחה, עם מגוון נאה של לקוחות ופרויקטים, כולל הסכמים למתן הרצאות ולכתיבת מאמרים. הייתי גם נחושה להרוויח יותר מכפי שהרווחתי כרופאה, כי זה היה מדד מוחשי של הצלחה שיכול לסייע לאשר שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. זו היתה התשוקה המגנטית שלי, והיא משכה אירועים מתאימים מהחיים האמיתיים.

לאורך הדרך הייתי צריכה לגור עם הורי ועם ההורים של החברה הכי טובה שלי, וכששכרתי בסופו של דבר דירת סטודיו, הייתי צריכה לקבל מדי פעם בפעם כסף מבעלי לשעבר כדי לשלם את שכר הדירה, מה שעורר בי בושה ומילא אותי פחדים מפני עתיד בלתי יציב. אנשים דחקו בי לעבוד סוף שבוע אחד כרופאה ממלאת מקום כדי להכניס קצת כסף לחשבון הבנק שלי, אבל ניצבתי איתנה בדעתי שכל הכנסה מרפואה תגרום לי להרגיש שנכשלתי ותרסק את הביטחון העצמי שלי - נכס יקר שנצמדתי אליו לצד הפעילות החדשה שקיבלה גיבוי מרצוני העז להצליח. כשדיברתי עם חברתי ג'ו, חלקתי איתה את החששות שלי מכך שאין לי לקוחות והכסף עומד להיגמר לחלוטין. היא עבדה תמיד כפרילנסרית בטלוויזיה ואמרה לי, "תמיד צצה עבודה כלשהי." בחרתי להאמין בכך. וזה אכן קרה. הן האמונות והן התוצאות שלי תגברו את הדחף ואת הנחישות - וכל אלו הם התשוקה המגנטית בהתגלמותה. זהו תהליך שמנציח את עצמו.

למדתי לשמור על גמישות ופתיחות לאפשרויות שנקרות בדרכי. אט־אט העליתי את התעריפים שלי. התחלתי לעבוד בכל העולם. עברתי מאימון גרידא להרצאות - שעל חלקן קיבלתי תשלום ועל חלקן לא. הטמעתי בעבודת האימון שלי שיטות חדשות, ובניתי תוכנית ייחודית לחוסן מנטלי בקרב צוותים. עברתי מעבודה בגפי לגיוס של עובד נוסף, שניים, שלושה ובהמשך אף יותר. היעד שלי היה להרוויח מההרצאות אותו סכום שהרווחתי מאימון. עכשיו אני כבר מרוויחה מההרצאות פי שניים. כשיצאתי לדרך החדשה והפניתי עורף לרפואה, דמיינתי לעצמי עתיד שבו איהנה מגיוון ומאיזון - שילוב של קריאה על נושאים במדעי המוח שמעניינים אותי, כתיבה, אימון וניהול בית מקסים, שבו אוכל לעבוד מבלי להתנגש עם החיים האישיים שלי. אני מאושרת להגיד שהיום זוהי מציאות חיי, ואף מעבר לכל מה שיכולתי לקוות לו, והייחוד של המציאות החדשה הזאת מספק אותי ואת הצרכים האישיים והרגשיים שלי. ברגע שאתם חשים בעוצמתה של התשוקה המגנטית, היא הולכת ומוכפלת עם כל שינוי שאתם מבצעים, ושום דבר שעליו חלמתם כבר אינו נראה בלתי ניתן להשגה.

 

 

עיקרון 4: סבלנות
גם אם יש לנו כוונה שלמה והתמקדות מלאה במה שאנחנו רוצים להשיג, לעתים אנחנו מרימים ידיים מוקדם מדי או מתמלאים חששות וייאוש שפוגעים באפשרות ההתקדמות של התהליך.

עיקרון זה קשור ליכולת שלנו ליהנות מהתהליך - ואפילו חשוב מכך, לתת בו אמון - תוך שאנחנו מאפשרים לדברים להתפתח באופן טבעי, בקצב המתאים להם, ולא רודפים אחר השגת המטרות באופן כפייתי. חיזוק המקור באמצעות דמיון מודרך ושימוש בלוחות פעולה מפעיל מיומנויות שהולכות ומשתפרות עם הזמן ועם בניית המסלולים העצביים המתאימים במוח. לפני שנפנה אל התרגילים המעשיים הכרוכים בכך, חשוב מאוד להבין באופן מלא את העקרונות העומדים בבסיסם של תרגילים אלו. דברים כמו שינוי ההתייחסות והגברת הביטחון, מתן אמון ושמירה על פתיחות לנסות דברים חדשים עשויים לדרוש אפילו זמן רב עוד יותר. בעודכם בונים את המסלולים העצביים החדשים הללו, ישנו שלב שבו נראה כאילו דבר אינו משתנה במשך זמן מה, ואז פתאום הדברים נופלים למקומם והכול נעשה הרבה יותר קל. חברה שלי חוותה זאת לא מכבר עם עסק חדש שהקימה, כשגילתה שחודשים של שיחות טלפון עקרות ובניית קשרים השתלמו בסופו של דבר, בדיוק כשכבר היתה מוכנה להרים ידיים. מאמץ ומשאבים רבים מושקעים ביצירת החיבורים העצביים והמסלולים העצביים במוח. נראה כאילו ההתקדמות אטית, ואז מגיע הרגע שבו האשד פורץ. לאחר מכן התהליך והשפעותיו צוברים תאוצה. זה קורה מפני שנוצרת מסה קריטית של השפעה שמאפשרת לבטא התנהגויות בריאות, וברגע שמגיעים לשם, הדברים נראים קלים יותר ונטולי מאמץ.

בדומה לכך, הפעלת כל סוג חדש של כישורים מחייבת מאמץ מכוון וביצוע חוזר ונשנה של הדברים. ההרגשה של "הבנתי סוף־סוף" והפיכת ההרגל החדש לטבע שני הם סימן שמסלולי המוח הקשורים בכך הגיעו למסה הקריטית שלהם.

 

 

עיקרון 5: הרמוניה
עקרון ה"הרמוניה" מלמד אותנו שכדי לנצל במלואם את התובנות, הכוח והמתנות שהחיים יכולים להעניק לנו באמצעות המקור, עלינו להשיג איזון בין התודעה לבין הגוף ולדעת שהם קשורים זה לזה. זוהי מיומנות המיוצגת בסגנון חיים של "לחיות בהתאם לראש שלי," שמאפיין את העולם המודרני, שבו מתייחסים אל הגוף כאל לא יותר מאשר כלי שמעביר אותנו מפגישה לפגישה או ממערכת יחסים אחת לשנייה. עלינו להיות מסוגלים להיות נוכחים יותר בו־זמנית הן בגוף והן במוח כדי למצוא את האיזון והכוח לבצע את הבחירות הטובות ביותר ולסייע לוויסות הרגשי שלנו. מסיבה זו מיינדפולנס ונוכחות הם חלקים חשובים של המקור. (ראו להלן, בפרק 15.)

הבנה ותיאום של המסרים מהמוח הלוגי שלנו, מהמוח הרגשי ומהבטן (הרעיון של תודעה, גוף ונשמה שפועלים ביחד ולא מתוך קונפליקט), הם הבסיס לחיים הרמוניים עם עצמנו ולשגשוג בעולם שמתפתח ללא הרף. רק במצב זה אנחנו יכולים לבטוח ברגשות שלנו וליהנות מהביטחון שנחוש מה נכון ומה טוב עבורנו באופן אישי ובמסגרת הקהילות שבהן אנחנו חיים. "מסרים" אלו יכולים לנוע מעור ברווז שאנחנו מקבלים כשמשהו לא נוח לנו, עד תחושת שלווה כשהמצב מתואם עם השאיפות העמוקות והערכים היסודיים ביותר שלנו.

רישום ביומן האישי של התחושות האישיות ושל מה שקורה לכם כשאתם פועלים על פי האינטואיציה/הגוף, ולא עושים את מה שמצופה מכם או את מה שכל האחרים עושים, עשוי להיות תרגיל מעורר ומלמד. גם חריגות קטנות מהצרכים שלכם עצמכם (דוגמת הסכמה בשתיקה ליעד החופשה הבאה שבחרו בן הזוג או בת הזוג שלכם, או השתתפות באירוע של העבודה רק בגלל ההרגשה שאתם חייבים לעשות זאת), גובים מאיתנו מחיר סמוי. הצטברות של פשרות רבות כאלה עלולה לפגוע בצרכים ובמטרות העמוקים שלכם, ליצור עוינות וכעס המובילים ללחץ, להגביר את הרמות של הורמוני הלחץ שנועדו לסייע לכם להתמודד עם איום ולדחוף למצב קיומי של הישרדות, מה שיקשה עליכם עוד יותר לחשוב מתוך דפוס חשיבה של שפע ולעצב ולממש באופן מלא את הכוונה האמיתית שלכם.

קיימות שתי מערכות עיקריות שאנו יכולים לחדד, והן יסייעו לנו להגיע אל התבונה הפנימית העמוקה ביותר שלנו ואל העוצמה הפנימית שלנו: הקשבה למסרים של הגוף (אינטרוספציה [interoception] - היכולת לחוש ולאמוד איתותים המגיעים מתוך הגוף), ותשומת לב למה שאומרת "תחושת הבטן" שלנו (אינטואיציה). בפרקים 7 ו-8 נבחן מה קורה במוח ובגוף במסגרת שתי המערכות הללו. בהמשך, בחלק הרביעי של הספר, נלמד כיצד להשתמש בכלים המעשיים של היומן האישי - רשימות הכרת תודה וחיים של מוּדעות - כאמצעים להשגת הכוח של המערכות הללו.

 

 

עיקרון 6: קשר אוניברסלי
זהו הרעיון שאומר בעצם שכולנו מחוברים - זה אל זה ואל היקום. עיקרון זה שוכן בבסיס גישת השפע אל החיים.

כיצורים חברתיים, יש לנו צורך עז בשייכות. התשוקה ליצור בריתות ולפעול עם אחרים מתוך חמלה ושיתוף פעולה מהווה גורם הנעה חזק מאוד במונחים של מדעי המוח, מפני שהיא מפעילה את מסלולי האמפתיה של המוח. תחושות של התחברות, דוגמת אהבה ואמון, גורמות לשחרור החומרים העצביים הכימיים ובהם אוקסיטוצין ודופמין, אשר תורמים לתחושות קשר והנאה כחלק ממערכת התגמול של המוח. מחקרים רבים עד אינספור מראים כי קיומן של תחושת משמעות ותחושת מטרה חזקות קשור לשביעות רצון מהחיים.5

ניהול החיים בדרך המועילה לנו ובהרמוניה עם אחרים ועם העולם עדיף על פני הפניית האנרגיה שלנו "נגד" האחרים או הנסיבות. כשאנו משתדלים לעשות זאת, אנחנו מקבלים החלטות שמעודדות לא רק אותנו עצמנו, אלא גם את מי שאנו אחראים כלפיהם. במובן הרחב יותר זה מזכיר לנו את האחריות שיש לכולנו כלפי כל מי שפגיעים ופחות מצליחים בעולמנו, וזה מוטמע היטב במעגל המוסרי של מוחנו.

עיקרון זה עוסק בהשפעות העולם עליכם, ובאותה מידה גם בהשפעות שלכם על העולם. הציטוט שעולה בדעתי לגבי יישום העיקרון בחייכם הוא משל מהטמה גנדי: "הֱיֶה השינוי שאתה משתוקק לראות בעולם."

בהתחשב במחקרים האחרונים במדעי המוח - לגבי יכולתו המדהימה של המוח לשנות את עצמו גם בגיל מבוגר יותר - עלינו להתרכז פחות בהיותנו קורבנות של השפעות חיצוניות, ויותר ביצירת שינוי יזום בחיינו, שתהיה לו השפעה מניעה ומעוררת השראה על הסובבים אותנו. כך למשל, עדיף ללכת לטיפול כדי לשפר את היחסים הבין־אישיים או לבקש קידום בעבודה, ולא להסתגר או לשבת ולצפות שהדברים יקרו לנו. התנהלות זו משפיעה באופן חיובי גם החוצה - על החברה, על השימור, על האקלים ועל כל דבר שקשור לעבודתנו או ליחסים שלנו עם אחרים.

חשבו מהם הדברים שמדליקים אתכם - כלפי מה אתם חשים תשוקה - ובחרו דבר אחד שתוכלו לעשות אשר יתרום לשיפור יכולתכם לממש אותה. זה יכול להיות משהו פשוט כמו מִחזור בבית או התנדבות של כמה שעות בשבוע למען עמותה כלשהי. דרכים קלות נוספות לגייס את הקשר האוניברסלי כוללות את הגברת המודעות במדיה החברתית לעוולות בעולם, תרומה קבועה לארגון שאכפת לכם ממנו, סיוע לשכן קשיש או קיום אימונים לקראת אירוע ספורט שנועד למטרות חברתיות.

 

 

ה"שבט" שלכם
הצורך שלנו בקשר חברתי הוא צורך קדמוני - הצורך בקשר עם האנשים שמהווים את השבט שלנו - והמקור נשען על אנשים אלו כדי לשגשג. חשוב מאוד לזכור שאיכות הקשרים הללו משפיעה באופן משמעותי מאוד על החשיבה שלנו, על מצב רוחנו ועל ההתנהגות שלנו. כשמדובר בילדים קטנים, הדברים מוגבלים למשפחה המיידית, אבל ככל שאנו גדלים, המעגלים הולכים ומתרחבים. מבוגרים נהנים מהחופש להגדיר מחדש את השבט שלהם, לעבוד על הקשרים שלהם - לטפח אותם, לגזום אותם או להניח להם לקמול מחוסר שימוש; ואלה בדיוק הדברים שקורים לקשרים העצביים שמתנהלים בתוך מוחנו.

פסיכולוגים וסוציולוגים משתמשים במונח "הדבקה חברתית" כדי לתאר את השפעתם של הקשרים החברתיים שלנו עלינו, וקיים גוף מחקר גדל והולך בנושא. המחקרים מלמדים כי אנו מושפעים מהקרובים לנו ביותר במגוון דרכים - החל בהרגלי חיים (בריאים ובלתי בריאים כאחד) דרך רגשות ואפילו עד מצבנו הפיננסי. כך למשל נמצא כי העובדה שמישהו קרוב התגרש מגבירה באופן משמעותי את הסיכוי שאתם תתגרשו.6 בדומה לכך, מחקרים מראים כי כאשר מישהו קרוב משמין, הסיכון שלכם להשמין עולה ב-57 אחוזים במהלך השנה הקרובה.7

ההידבקות בלחץ עמדה במרכז מחקר שנערך לא מכבר במכון הוצ'קיס לחקר המוח באוניברסיטת קלגרי.8 במחקר זה, בני הזוג של עכברים עם רמת לחץ גבוהה הפגינו שינויים דומים בתאי העצב החולשים על תגובת המוח ללחץ. גם אצל בני אדם אנחנו מוצאים ראיות לכך שנשים שחיות ביחד או עובדות בקרבה רבה זו לזו, מתחילות לקבל את המחזור החודשי שלהן באותו זמן, בתוך חודשיים או שלושה. באמצעות מנגנון דומה אנחנו גם משפיעים זה על רמות הורמוני החרדה של זה על ידי בלימת מפלס החרדה שלנו עצמנו.

נסו לבצע את התרגיל הבא כדי לבחון את ההשפעה שיש לכם על אנשים שאיתם אתם מבלים את עיקר זמנכם.

 

העץ האנושי

1. ביומן האישי, ציירו עץ עם חמישה ענפים, ועל כל ענף רשמו שם של אחד מחמשת האנשים הקרובים לכם ביותר. השמות יכולים לכלול חברים, בני משפחה, עמיתים - האנשים שהם כרגע בעלי המשמעות הגדולה ביותר בחייכם.

2. לאורך כל ענף רשמו חמש מילים המתארות בדרך הטובה ביותר את האדם. המילים יכולות להיות חיוביות או שליליות, והן אמורות לסכם את אותו האדם ואת משמעותו עבורכם.

3. נהוג לומר שאנחנו מהווים שילוב של חמשת האנשים שאיתם אנחנו מבלים את מרבית הזמן שלנו. בדקו אפוא את המילים שכתבתם, וחשבו כמה מהן אתם מזהים בתוך עצמכם. הוסיפו סימן קריאה ליד מילים שמתייחסות לחוזקה כלשהי שאתם מזהים בעצמכם, וסמנו X ליד התכונות השליליות שאתם חולקים עם אותו אדם.

4. חשבו כיצד תוכלו לתקן את מילות ה-X. לעתים קרובות אנחנו מגלים שיפוטיות כלפי אחרים לגבי דברים שאנחנו עצמנו חוששים מפניהם עמוק בפנים.

 

כשהעץ שלכם מושלם, התבוננו בו ובעשרים וחמש המילים שבחרתם - תכונות אלה משפיעות עליכם ללא הרף. מהי ההשפעה של אנשים אלו על דפוס החשיבה שלכם? האם האינטראקציות שלכם איתם עשויות להזין או לדלדל את המקור?

אם העץ שלכם מלא בשליליוּת, תצטרכו לנקוט צעדים כדי לשנות זאת. האם תוכלו להפחית את ההיתקלויות שלכם עם דמויות אלה, או לשנות את אופי האינטראקציות שלכם איתן כדי לצמצם את ההשפעה השלילית שלהן על המקור שלכם?

שאלו את עצמכם, מי מוציא מתוככם את המיטב שבכם, ומי צריך ללכת? רשמו בקצרה רעיונות לגבי שלושה צעדים שתנקטו כדי לקדם את היחסים הללו, כך שיתמכו ויחזקו את שאיפתכם לבצע שינוי עתידי. בחרו אחד מהאנשים שאיתו תבלו יותר וממנו תלמדו יותר; בחרו אחד שאיתו תמשיכו לקיים את הקשר בדיוק כפי שהוא, באופן שמתגמל אתכם הדדית; ואחד שאותו אתם מתכוונים להרחיק באופן יזום או לאפשר לקשר איתו להתפוגג באופן טבעי תוך שאתם מתנתקים ממנו באופן מנטלי.

 

•••

 

תרגיל זה, יחד עם מעשי חסד קטנים שתבצעו באופן יומיומי, יגרמו לכם להרגיש מחוברים יותר אל האנרגיה החיובית של האחרים, וזוהי דרך מעולה לחזק את האנרגיה החיובית שלכם עצמכם. זוהי האנרגיה שמאפשרת לחוק המשיכה לשגשג, ואנחנו חייבים להיות גם מי שיוצרים ומעוררים אותה וגם מי שמובילים אותה הלאה.

ששת חוקי המשיכה, שהוצגו לאור הממצאים המדעיים העדכניים ביותר, הם כלים שיסייעו לכם בדרככם לממש את מלוא כוחו של המקור. הבעה ותשוקה מגנטית שימושיות להעלאת המודעות שלכם למה שאתם רוצים ולמיקוד תשומת הלב שלכם על דברים אלה, והן מדריכות אתכם כיצד לפעול כדי לגרום לזה לקרות. סבלנות והרמוניה יסייעו לכם להבטיח שאתם דבקים במטרותיכם ושהן עולות בקנה אחד עם העצמי העמוק ביותר שלכם. ולסיום, מודעות לשפע ולקשר האוניברסלי מעודדת אתכם לחשוב על מטרותיכם בהקשר של אנשים אחרים ושל העולם הגדול, ולשקול את מקומכם שלכם בתוך כל זאת. היא מספקת לכם תחושת מטרה חזקה שתנחה את המקור, תהפוך אתכם לבעלי חוסן נפשי רב יותר ולאוהדים יותר כלפי הזולת, ותוטמע בתהליכי החשיבה שלכם.