אחותי בזוהר

ספר שיריו השלישי של יעקב ביטון הוא רצף פרגמנטים פואטיים, רצף שמצד אחד מתהווה מיחידה שירית אחת לבאה אחריה במעברים מפתיעים וטעונים, ומצד שני ניחן בלכידוּת חמוּרה של הטון השירי, ובטוטליות שאין לו אח ורע בשירה הנכתבת היום בישראל. המשורר, שרבים מחשיבים אותו כבולט מבין המשוררים ילידי שנות ה-70, מתקדם מתוך הישגיו הוודאיים בשני ספריו הקודמים ושב וחוזר אל יסודות כתיבתו בשיר מרוסק גדול שהוא מצד אחד חזרה ליסודות הדתיים, המשפחתיים והחברתיים ששירתו התבססה עליהם מראשיתה, ומצד שני יש בו התקדמות של עמקות ובעיקר של דיוק.