גלי מרכיבה משקפים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי מרכיבה משקפים
הוספה למועדפים

גלי מרכיבה משקפים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
 

נושאים

תקציר

שימו יד על הלב ותגידו את האמת: איך הייתם מגיבים אילו ביום בהיר אחד גיליתם שאתם לא רואים מה כתוב על הלוח? שאתם צריכים להדביק את האף לטלויזיה כדי לזהות את הדמויות שעל המסך? שאתם חייבים להרכיב משקפיים?

הייתם שמחים? מתביישים? חוששים? הייתם מחביאים את המשקפיים במגירה בגלל הפחד מתגובות החברה? הייתם רוצים שיארגנו לכבודכם מסיבה?

הספר הזה ילווה את אלה שזקוקים למשקפיים וגם את החברים שלהם, שלא יודעים איך להגיב לשינוי הבולט. ואתן לכם עוד רמז דק. רופאת העיניים אמרה לי: "לקות ראייה לא נגרמת כתוצאה מקריאה!".

סמדר שיר-סידי כתבה ספרים רבים לבני נוער ולילדים. בהוצאת "ידיעות אחרונות" ראו אור: קסדת הקסם, כל צבעי הקשת, אל"ף-בי"ת של בית הספר, העשירי, רוני פוני, ילדי אא"א, כחול ולבן ועוד.

פרק ראשון

1

 

בְּלִי מַעֲדֵר וּבְלִי מַגְרֵפָה עֲנָת הִיא חוֹפֶרֶת יָפָה

 

עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, נָעֲצָה בִּי מַבָּט מוּזָר. הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ הָיָה גַּם מוּזָר וְגַם חוֹדֵר. וַהֲכִי גָּרוּעַ - הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ לֹא נִגְמַר. כְּאִלּוּ שֶׁהָאִישׁוֹנִים שֶׁלָּהּ נִדְבְּקוּ לָאִישׁוֹנִים שֶׁלִּי בְּמַגְנֵט.

"מָה קָרָה?" שָׁאַלְתִּי.

"אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי?" הִיא הִתְפַּלְּאָה.

"כֵּן", הִנְהַנְתִּי.

"אֲבָל זֶה מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ", הִיא טָעֲנָה.

הִנַּחְתִּי אֶת כַּף הַיָּד שֶׁלִּי עַל הַפֶּה כְּדֵי שֶׁהַמּוֹרָה תָּמָר לֹא תִּרְאֶה שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת.

"אֶצְלִי לֹא קָרָה שׁוּמְדָּבָר", אָמַרְתִּי, "וַאֲנִי לֹא מְבִינָה לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי כָּכָה". וּכְשֶׁעֲנָת שָׁאֲלָה מָה זֶה "כָּכָה", מָשַׁכְתִּי בַּכְּתֵפַיִם בִּתְנוּעָה שֶׁמַּבִּיעָה חֹסֶר אוֹנִים, וּמִלְמַלְתִּי שֶׁמַּמָּשׁ לֹא נָעִים לִי לִסְפֹּג מַבָּט כָּל כָּךְ מוּזָר וְנוֹקֵב וְחוֹדֵר, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא רוֹאָה אוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּחַיִּים.

"אֲנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּחַיִּים", גַּם עֲנָת כִּסְּתָה אֶת שְׂפָתֶיהָ, "אֲבָל זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא קוֹלֶטֶת אוֹתָךְ. תַּגִּידִי".

"מָה?"

"אַתְּ בֶּאֱמֶת בִּקַּשְׁתְּ לַעֲבֹר מָקוֹם?"

סוֹף סוֹף יָצָא הַמַּרְצֵעַ מֵהַשַּׂק! סוֹף סוֹף נִפְתְּרָה הַתַּעֲלוּמָה! אִלּוּלֵא יָשַׁבְנוּ בַּכִּתָּה, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל שִׁעוּר תּוֹרָה, הָיִיתִי פּוֹרֶצֶת בִּצְחוֹק. זֶה מָה שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמַּבָּט הַמּוּזָר שֶׁלָּהּ? זוֹ הַסִּבָּה לַמִּתְקָפָה?

"בֶּאֱמֶת בִּקַּשְׁתְּ?" הִיא לָחֲצָה.

"כֵּן", הִנְהַנְתִּי.

עֲנָת זִנְּקָה מֵהַכִּסֵּא כְּאִלּוּ הֻכְּשָׁה עַל־יְדֵי נָחָשׁ. הִיא שָׁכְחָה לְגַמְרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ בַּכִּתָּה וְשֶׁאֲנַחְנוּ אֲמוּרוֹת לְהִתְרַכֵּז בַּפָּרָשָׁה.

"מָה 'כֵּן'?" הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ יָרוּ בְּרָקִים. "אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ לַעֲבֹר? אַתְּ רוֹצָה לָשֶׁבֶת לְיַד מִישֶׁהִי אַחֶרֶת? כְּבָר לֹא נָאֶה לָךְ לָשֶׁבֶת לְיָדִי?"

הֵרַמְתִּי אֶת זְרוֹעַ יָמִין, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי אוֹחֶזֶת בַּמּוֹט שֶׁל הַמִּטְרִיָּה שֶׁאֲמוּרָה לְהָגֵן עָלַי מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם הַפִּתְאוֹמִי.

"כַּמָּה שְׁאֵלוֹת", רָטַנְתִּי.

"אָז תַּעֲנִי!"

"עֲנָת", נִסִּיתִי לְחַיֵּךְ, "אֵיךְ אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֶעֱנֶה לָךְ כְּשֶׁאַתְּ לֹא מַפְסִיקָה לִשְׁאֹל? אַתְּ שׁוֹאֶלֶת בְּשַׁרְשֶׁרֶת, שְׁאֵלָה רוֹדֶפֶת שְׁאֵלָה, וַאֲנִי אֲפִלּוּ לֹא יְכוֹלָה לְהַשְׁחִיל חֲצִי מִלָּה".

"גָּלִי", עֲנָת הִתְנַשְּׁפָה, "חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ שְׂמֵחָה לָשֶׁבֶת לְיָדִי. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ רוֹצָה שֶׁנֵּשֵׁב בְּיַחַד תָּמִיד. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ רוֹצָה שֶׁנֵּשֵׁב בְּיַחַד לְפָחוֹת עַד סוֹף שְׁנַת הַלִּמּוּדִים. חָשַׁבְתִּי שֶׁ..."

אוּף! כְּשֶׁעֲנָת נִסְחֶפֶת הִיא הוֹפֶכֶת לְחוֹפֶרֶת. בְּלִי מַעֲדֵר וּמַגְרֵפָה הִיא מְתַפְקֶדֶת כְּמוֹ חוֹפֶרֶת יָפָה. בְּלִי אֵת וְקִלְּשׁוֹן הִיא הוֹפֶכֶת לַחוֹפֶרֶת הֲכִי חָרוּצָה בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן. כַּמָּה שְׁאֵלוֹת הִיא מְסֻגֶּלֶת לִירוֹת מִבְּלִי לַעֲצֹר וּמִבְּלִי לַעֲשׂוֹת הַפְסָקָה קַלָּה רַק כְּדֵי לִנְשֹׁם?

"אָז חָשַׁבְתְּ", הִפְטַרְתִּי וּמָתַחְתִּי אֶת הַצַּוָּאר כְּדֵי לְהַבְהִיר לָהּ שֶׁהִגַּעְתִּי לְסוֹף הַמִּשְׁפָּט.

"מָה?" הִיא קָפְצָה.

"חָשַׁבְתְּ", חָזַרְתִּי וְהִרְחַקְתִּי אֶת הַיָּד מֵהַפֶּה. זֶהוּ, הַשִּׂיחָה הִסְתַּיְּמָה. בְּנִגּוּד אֵלֶיהָ, בִּטֵּאתִי בְּמִלָּה אַחַת אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לִי לוֹמַר.

הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי שׁוּב נָעֲצָה בִּי מַבָּט חוֹדֵר וְנוֹקֵב, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הוּא הָיָה קָצָר. שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת, אוּלַי פָּחוֹת, וְהִיא הִפְנְתָה לִי אֶת הַגַּב.

"עֲנָת", אָמַרְתִּי.

הִיא לֹא עָנְתָה.

"עֲנָת", חָזַרְתִּי.

"אַל תְּדַבְּרִי אֵלַי", הִיא יָרְתָה.

הִתְכַּנַּסְתִּי בְּתוֹךְ עַצְמִי כְּמוֹ שַׁבְּלוּל מְבֹהָל שֶׁנִּמְלַט לְתוֹךְ הַחֹם הַמּוּגָן שֶׁל הַקּוֹנְכִיָּה. מָה עָשִׂיתִי? נָכוֹן, בִּקַּשְׁתִּי מֵהַמּוֹרָה תָּמָר שֶׁתַּעֲבִיר אוֹתִי מָקוֹם, אֲבָל לֹא עָשִׂיתִי אֶת זֶה סְתָם. מֵאֲחוֹרֵי הַצַּעַד הַזֶּה עוֹמֶדֶת סִבָּה טוֹבָה. אָז לָמָּה עֲנָת הוֹפֶכֶת זְבוּב לְפִיל וּמְפָרֶשֶׁת אֶת הַבַּקָּשָׁה שֶׁלִּי כְּהַכְרָזַת מִלְחָמָה? אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַד הַבֹּקֶר הָיִינוּ "בִּי־אֵף־אֵף" (רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "בֶּסְט פְרֶנְדְס פוֹרְאֶבֶר", שֶׁזֶּה "חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת לָנֶצַח") וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם הִיא מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּכַעַס וּבְשִׂנְאָה?

הַמִּלִּים כְּבָר עָמְדוּ לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן. לֹא סְתָם עָמְדוּ, אֶלָּא בָּעֲרוּ. רָצִיתִי לְהוֹצִיא אוֹתָן מִתּוֹכִי וּלְהַסְבִּיר לְעֲנָת לָמָּה, בְּצַעַר רַב, אֲנִי חַיֶּבֶת לְנַפֵּץ אֶת הַשִּׁגְרָה. הַלֵּב שֶׁלִּי אָמַר לִי שֶׁאִם עֲנָת תֵּדַע מָה הַסִּבָּה הִיא תָּבִין וְלֹא תִּפָּגַע.

אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַפֶּה כְּדֵי לְדַבֵּר, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁגַּם בֶּרֶז הַדְּמָעוֹת שֶׁמֻּתְקָן בְּכָל עַיִן עוֹמֵד לְהִפָּתַח.

וְלֹא רָצִיתִי לִבְכּוֹת. בֶּטַח שֶׁלֹּא בַּכִּתָּה, לְעֵינֵי כֻּלָּם. קִוִּיתִי שֶׁגַּם בְּשִׂיחָה בְּאַרְבַּע עֵינַיִם שֶׁאֲנַהֵל עִם עֲנָת אַצְלִיחַ לִכְבֹּשׁ אֶת הַבֶּכִי וּלְהַחְזִיק מַעֲמָד. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת בַּדְמָעוֹת, מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי בָּהֶן סִימָן לְחֻלְשָׁה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁעָלַי לְהִצְטַדֵּק וּלְהִתְנַצֵּל וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה. תַּגִּידוּ, אֵיפֹה כָּתוּב שֶׁשְׁתֵּי יְלָדוֹת, שֶׁהֵן הַחֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת וַהֲכִי קְרוֹבוֹת מֵאָז גַּן חוֹבָה, חַיָּבוֹת לָשֶׁבֶת זוֹ לְצַד זוֹ גַּם כְּשֶׁאַחַת מֵהֶן נֶאֱלֶצֶת לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם אַחֵר מִפְּנֵי שֶׁ...

בָּטוּחַ שֶׁזֶּה לֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה! לְפָחוֹת לֹא בְּסֵפֶר "בְּמִדְבַּר".

עֲנָת עֲדַיִן יָשְׁבָה לִימִינִי, מוּל הַלּוּחַ וּמוּל הַמּוֹרָה, יָכֹלְתִּי לְהָרִיחַ אֶת הֶבֶל פִּיהָ וְלִשְׁמֹעַ אֵיךְ הַשִּׁנַּיִם שֶׁלָּה חוֹרְקוֹת, אֲבָל בָּרֶוַח הַצַּר שֶׁבֵּין הַכִּסֵּא שֶׁלָּהּ לַכִּסֵּא שֶׁלִּי נִפְעֲרָה תְּהוֹם. הָיְתָה זוֹ תְּהוֹם עֲמֻקָּה. הִשְׁפַּלְתִּי מַבָּט לְעֵבֶר הָרִצְפָּה, אַךְ גַּם אַחֲרֵי שֶׁוִּדֵּאתִי שֶׁדָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה בָּהּ וְשֶׁכָּל הָאֲרִיחִים בִּמְקוֹמָם, אֲפִלּוּ לְלֹא שְׂרִיטָה, הִמְשַׁכְתִּי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַבּוֹר שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ.

תְּזוּזָה קַלָּה, מִלָּה מְיֻתֶּרֶת, תְּגוּבָה שֶׁאֵינָהּ בִּמְקוֹמָהּ - וַאֲנִי אֶפֹּל לְתוֹכוֹ. פָּשׁוּט אֶצְלֹל. בּוּם־טְרָאח.

וַאֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁזֶּה יִקְרֶה. חָשׁוּב לִי מְאוֹד שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה. מַסְפִּיק מֶתַח רוֹבֵץ לִי עַל הַגַּב. תִּיק כָּבֵד שֶׁל דְּאָגָה וַחֲרָדָה. גַּם הַהֵרָיוֹן שֶׁל אִמָּא וְגַם הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹ־טוֹ־טוֹ עוֹבְרִים דִּירָה וְאֵאָלֵץ לְהִפָּרֵד מִבֵּית הַסֵּפֶר וּמֵהַשְּׁכוּנָה וּלְהַתְחִיל אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי בְּמָקוֹם זָר וּמְנֻכָּר. לֹא רַק עֲנָת חָשְׁבָה. גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי. חָשַׁבְתִּי שֶׁנַּעֲבִיר בְּכֵּיף אֶת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ לָנוּ עַד לְסוֹף הַשָּׁנָה. חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּפֶרֶק הַזְּמַן הַזֶּה, שֶׁעוֹמֵד לִרְשׁוּתֵנוּ, לֹא נָרִיב וְלֹא נִתְוַכֵּחַ וְלֹא נִסָּחֵף לְחִדּוּדֵי לָשׁוֹן שֶׁסְּתָם מַעֲכִירִים אֶת הָאֲוִירָה.

"אָז חָשַׁבְתְּ", אָמַרְתִּי לְעַצְמִי אֶת מָה שֶׁרַק דַּקּוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם לָכֵן אָמַרְתִּי לְעֲנָת.

וְשׁוּב הִתְכַּנַּסְתִּי לְתוֹךְ מְעָרָה שֶׁל אַכְזָבָה. מָה קָרָה לָנוּ? לָמָּה אֲנַחְנוּ מִתְקוֹטְטוֹת כְּמוֹ שְׁתֵּי תַּרְנְגוֹלוֹת? לָמָּה כָּל אַחַת מְאֻכְזֶבֶת מִזֶּה שֶׁהַשְּׁנִיָּה לֹא מַצְלִיחָה לְהַגְשִׁים אֶת הַצִּפִּיּוֹת שֶׁתָּלְתָה בָּהּ?

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי אוֹהֶבֶת לֶאֱסֹף אֶת קוּרֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וְלִרְקֹם אוֹתָם מוּל עֵינַי בְּחוּטִים שֶׁל שְׁתִי וָעֵרֶב. מַחְשָׁבָה שְׂמֵחָה נוֹגַעַת בְּמַחְשָׁבָה עֲצוּבָה וְהֵן נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ וְנִמְהָלוֹת זוֹ בָּזוֹ וְיוֹצְרוֹת תְּמוּנָה מְשֻׁתֶּפֶת. כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל מָה שֶׁקָּרָה וְעַל מָה שֶׁיִּקְרֶה, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁהַמְּצִיאוּת מִתְבַּהֶרֶת, אֲבָל הַפַּעַם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי זָרְמוּ בְּכִוּוּן שׁוֹנֶה וְהוֹבִילוּ אוֹתִי לַתּוֹצָאָה הַהֲפוּכָה. בִּמְקוֹם לַהֲפֹךְ לְיוֹתֵר מְרֻכֶּזֶת הָפַכְתִּי לְיוֹתֵר מְבֻלְבֶּלֶת.

כֵּיוָן שֶׁבְּמַצָּב שֶׁל בִּלְבּוּל אָטוֹמִי יֵשׁ לִי סִכּוּיִים גְּדוֹלִים לִטְעוֹת, הֶחְלַטְתִּי לִשְׁתֹּק. לְיֶתֶר דִּיּוּק - לִשְׁתֹּק וּלְחַכּוֹת.

לְמִי? לְמָה? לֹא יָדַעְתִּי, אֲבָל הִמְתַּנְתִּי. סָפַרְתִּי בַּלֵּב שֶׁלִּי עַד עֶשֶׂר בְּתִקְוָה שֶׁאַצְלִיחַ לְהֵרָגַע. אַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי לִסְפֹּר מֵחָדָשׁ בִּשְׁאִיפָה לְהַגִּיעַ לְמֵאָה. שִׁשִּׁים וְאַחַת, שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם, שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ...

סְטוֹפּ, מַשֶּׁהוּ זָז.

לֹא מַשֶּׁהוּ, אֶלָּא מִישֶׁהוּ.

וְלֹא סְתַם מִישֶׁהוּ, אֶלָּא עֲנָת. הַגַּב שֶׁלָּהּ עֲדַיִן הָיָה מֻפְנֶה אֵלַי, כְּמוֹ חוֹמָה, אַךְ רָאִיתִי שֶׁלְּאַט לְאַט הִיא מִתְרַכֶּכֶת וּמַפְשִׁירָה.

"גָּלִי", הַקּוֹל שֶׁלָּהּ הָיָה חַלָּשׁ, כִּמְעַט בִּלְתִּי־נִשְׁמָע.

"מָה, עֲנָתִי?" גַּם אֲנִי לָחַשְׁתִּי.

"עָצוּב לִי", הִיא סִנְּנָה.

"גַּם לִי", אָמַרְתִּי.

 

 

 

וְשׁוּב נָפְלָה בֵּינֵינוּ דְּמָמָה. עֲדַיִן יָשַׁבְנוּ זוֹ לְצַד זוֹ, כְּשֶׁבֵּינֵינוּ פְּעוּרָה תְּהוֹם, אַךְ נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁאֲנִי מְזַהָה סִימָנִים שֶׁל קִרְבָה. הָעֶצֶב הָיָה הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף שֶׁקֵּרֵב בֵּינֵינוּ. סָבְתָא עַלִּיזָה, שֶׁחָגְגָה לֹא מִזְּמַן אֶת יוֹם הֻלַּדְתָּהּ הַ־80, תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים וַחֲבָל עַל כָּל יוֹם שֶׁמִּתְבַּזְבֵּז בְּעֶצֶב בִּמְקוֹם שֶׁיִּתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה. פַּעַם סָבְתָא עַלִּיזָה גִּלְּתָה לִי שֶׁאֶת הַמִּשְׁפָּט הֶחָכָם הַזֶּה הִיא אִמְּצָה רַק בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. לְצַעֲרָהּ הָרַב, הוּא לֹא הִנְחָה אוֹתָהּ בִּצְעִירוּתָהּ, כְּשֶׁיּוֹתֵר מִדַּי יָמִים עָבְרוּ עָלֶיהָ בִּדְמָעוֹת, וּכְבָר אָז הֶחְלַטְתִּי לְאַמֵּץ אוֹתוֹ כְּחֹק. לָמָּה לְבַזְבֵּז אֶת הַיָּמִים עַל מְרִיבוֹת וְחִכּוּכִים, אִם אֶפְשָׁר לְהִתְפַּיֵּס, לְהִתְחַבֵּק וְלֵהָנוֹת?

"עֲנָתִי", חָזַרְתִּי.

"מָה?"

"אֵיךְ נוֹדַע לָךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲבֹר מָקוֹם?"

"מָה זֶה מְשַׁנֶּה?" הִיא רָטְנָה.

"מִי סִפֵּר לָךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהַחְלִיף מְקוֹם יְשִׁיבָה?"

הִיא לֹא עָנְתָה.

"שָׁמַעְתְּ אֶת זֶה מֵהַמּוֹרָה?"

עֲנָת נָשְׁכָה אֶת שְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה. רָאִיתִי שֶׁהִיא מִתְלַבֶּטֶת וּמְהַסֶּסֶת וּלְרֶגַע אֲפִלּוּ דִּמִּיתִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁבּוֹקַעַת מִגְּרוֹנָהּ...

אֲבָל לֹא, זֶה לֹא קָרָה. הַהַבָּעָה הַנְּעִימָה שֶׁעַל פָּנֶיהָ שֶׁל עֲנָת הִתְחַלְּפָה, בְּבַת אַחַת, בְּהַבָּעָה חֲמוּצָה.

"כַּמָּה שְׁאֵלוֹת!" הִיא חִקְּתָה אוֹתִי.

"אָז תַּעֲנִי!"

"גָּלִי", עֲנָת לֹא חִיְּכָה, "אֵיךְ אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֶעֱנֶה לָךְ כְּשֶׁאַתְּ לֹא מַפְסִיקָה לִשְׁאֹל? אַתְּ שׁוֹאֶלֶת בְּשַׁרְשֶׁרֶת, שְׁאֵלָה רוֹדֶפֶת שְׁאֵלָה, וַאֲנִי אֲפִלּוּ לֹא יְכוֹלָה לְהַשְׁחִיל חֲצִי מִלָּה".

זֶה הָיָה חֵץ בַּלֵּב. חֵץ חַד וְכוֹאֵב. מַגִּיעַ לִי, חָשַׁבְתִּי. עֲנָת מַחְזִירָה לִי מָנָה תַּחַת מָנָה.

"וְחוּץ מִזֶּה", הִיא שִׁנְּסָה מָתְנַיִם לְהֶמְשֵׁךְ הַקְּרָב, "מָתַי הִתְגַּיַּסְתְּ לַמִּשְׁטָרָה?"

"אֲנִי?" הֻפְתַּעְתִּי, "לַמִּשְׁטָרָה?"

"אִם לֹא הִתְגַּיַּסְתְּ לַמִּשְׁטָרָה", הִיא פֵּרְטָה, "אָז לָמָּה אַתְּ עוֹרֶכֶת לִי חֲקִירָה?"

לָקַחְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. "סְלִיחָה אִם קִבַּלְתְּ תְּחוּשָׁה שֶׁל חֲקִירָה", הִצְטַדַּקְתִּי.

עֲנָת הֵרִימָה אֶת הָעֵט וְהֵחֵלָּה לְצַיֵּר קַוִּים וְרִבּוּעִים עַל הַשֻּׁלְחָן. לְצַיֵּר זוֹ מִלָּה גְּבוֹהָה מִדַּי. הִיא בְּעִקָּר קִשְׁקְשָׁה.

"זֶה לֹא יָפֶה לְקַשְׁקֵשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן", הֵעַרְתִּי.

"מָה זֶה עִנְיָנֵךְ?" הִיא הִשְׁפִּילָה אֶת הָרִיסִים, "מִמֵּילָא לֹא תֵּשְׁבִי כָּאן בַּשָּׁנָה הַבָּאָה".

"גַּם כְּשֶׁאֵשֵׁב בְּמָקוֹם אַחֵר, אַמְשִׁיךְ לַחְשֹׁב שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה לְהַשְׁחִית רְכוּשׁ צִבּוּרִי", אָמַרְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְהִשָּׁמַע יוֹתֵר מִדַּי חִנּוּכִית.

"בְּסֵדֶר". הִיא גִּלְגְּלָה אֶת הָעֵט יָשָׁר לְתוֹךְ הַקַּלְמָר.

הָעֻבְדָּה שֶׁעֲנָת מְשַׁתֶּפֶת אִתִּי פְּעֻלָּה עוֹדְדָה אוֹתִי לְהַמְשִׁיךְ.

"עֲדַיִן חָשׁוּב לִי לְהָבִין מִמִּי קִבַּלְתְּ אֶת הַמֵּידָע", צִיַּנְתִּי.

"לָמָּה? לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ חָשׁוּב?" הִיא כִּמְעַט נָבְחָה.

"אִלּוּ שָׁמַעְתְּ אֶת זֶה מֵהַמּוֹרָה תָּמָר", הִתְנַשַּׁפְתִּי, "אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהִיא הָיְתָה מַסְבִּירָה לָךְ לָמָּה בִּקַּשְׁתִּי לַעֲבֹר מָקוֹם, וְאָז לֹא הָיִית נֶעֱלֶבֶת וְלֹא הָיְתָה פּוֹרֶצֶת מְרִיבָה".

עֲנָת הֵנִידָה אֶת הַקּוּקִיּוֹת שֶׁלָּהּ מִצַּד לְצַד. "לֹא", פָּסְקָה.

"מָה לֹא?"

"לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת זֶה מֵהַמּוֹרָה".

"אָז מִמִּי?"

עֲנָת הִצְבִּיעָה עַל הַצַּמָּה הָעֲבֻתָּה שֶׁל הַתַּלְמִידָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּטּוּר שֶׁלָּנוּ, בַּשֻּׁלְחָן הָרִאשׁוֹן, מַמָּשׁ מִתַּחַת לָאַף שֶׁל הַמּוֹרָה.

"מִמֶּנָּה?" הִשְׁתּוֹמַמְתִּי.

הִיא הִנְהֲנָה.

"מֵרִינַּת?" הַפְּלִיאָה שֶׁלִּי גָּבְרָה.

"כֵּן, רִינַּת סִפְּרָה לִי שֶׁ..."

וְעֲנָת לֹא סִיְּמָה אֶת הַמִּשְׁפָּט. הַגָּרוֹן שֶׁלָּהּ נֶחְנַק וְקוֹלָהּ נִשְׁבַּר.

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
 

עוד על הספר

נושאים

גלי מרכיבה משקפים סמדר שיר

1

 

בְּלִי מַעֲדֵר וּבְלִי מַגְרֵפָה עֲנָת הִיא חוֹפֶרֶת יָפָה

 

עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, נָעֲצָה בִּי מַבָּט מוּזָר. הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ הָיָה גַּם מוּזָר וְגַם חוֹדֵר. וַהֲכִי גָּרוּעַ - הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ לֹא נִגְמַר. כְּאִלּוּ שֶׁהָאִישׁוֹנִים שֶׁלָּהּ נִדְבְּקוּ לָאִישׁוֹנִים שֶׁלִּי בְּמַגְנֵט.

"מָה קָרָה?" שָׁאַלְתִּי.

"אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי?" הִיא הִתְפַּלְּאָה.

"כֵּן", הִנְהַנְתִּי.

"אֲבָל זֶה מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ", הִיא טָעֲנָה.

הִנַּחְתִּי אֶת כַּף הַיָּד שֶׁלִּי עַל הַפֶּה כְּדֵי שֶׁהַמּוֹרָה תָּמָר לֹא תִּרְאֶה שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת.

"אֶצְלִי לֹא קָרָה שׁוּמְדָּבָר", אָמַרְתִּי, "וַאֲנִי לֹא מְבִינָה לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי כָּכָה". וּכְשֶׁעֲנָת שָׁאֲלָה מָה זֶה "כָּכָה", מָשַׁכְתִּי בַּכְּתֵפַיִם בִּתְנוּעָה שֶׁמַּבִּיעָה חֹסֶר אוֹנִים, וּמִלְמַלְתִּי שֶׁמַּמָּשׁ לֹא נָעִים לִי לִסְפֹּג מַבָּט כָּל כָּךְ מוּזָר וְנוֹקֵב וְחוֹדֵר, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא רוֹאָה אוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּחַיִּים.

"אֲנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּחַיִּים", גַּם עֲנָת כִּסְּתָה אֶת שְׂפָתֶיהָ, "אֲבָל זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא קוֹלֶטֶת אוֹתָךְ. תַּגִּידִי".

"מָה?"

"אַתְּ בֶּאֱמֶת בִּקַּשְׁתְּ לַעֲבֹר מָקוֹם?"

סוֹף סוֹף יָצָא הַמַּרְצֵעַ מֵהַשַּׂק! סוֹף סוֹף נִפְתְּרָה הַתַּעֲלוּמָה! אִלּוּלֵא יָשַׁבְנוּ בַּכִּתָּה, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל שִׁעוּר תּוֹרָה, הָיִיתִי פּוֹרֶצֶת בִּצְחוֹק. זֶה מָה שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמַּבָּט הַמּוּזָר שֶׁלָּהּ? זוֹ הַסִּבָּה לַמִּתְקָפָה?

"בֶּאֱמֶת בִּקַּשְׁתְּ?" הִיא לָחֲצָה.

"כֵּן", הִנְהַנְתִּי.

עֲנָת זִנְּקָה מֵהַכִּסֵּא כְּאִלּוּ הֻכְּשָׁה עַל־יְדֵי נָחָשׁ. הִיא שָׁכְחָה לְגַמְרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ בַּכִּתָּה וְשֶׁאֲנַחְנוּ אֲמוּרוֹת לְהִתְרַכֵּז בַּפָּרָשָׁה.

"מָה 'כֵּן'?" הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ יָרוּ בְּרָקִים. "אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ לַעֲבֹר? אַתְּ רוֹצָה לָשֶׁבֶת לְיַד מִישֶׁהִי אַחֶרֶת? כְּבָר לֹא נָאֶה לָךְ לָשֶׁבֶת לְיָדִי?"

הֵרַמְתִּי אֶת זְרוֹעַ יָמִין, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי אוֹחֶזֶת בַּמּוֹט שֶׁל הַמִּטְרִיָּה שֶׁאֲמוּרָה לְהָגֵן עָלַי מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם הַפִּתְאוֹמִי.

"כַּמָּה שְׁאֵלוֹת", רָטַנְתִּי.

"אָז תַּעֲנִי!"

"עֲנָת", נִסִּיתִי לְחַיֵּךְ, "אֵיךְ אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֶעֱנֶה לָךְ כְּשֶׁאַתְּ לֹא מַפְסִיקָה לִשְׁאֹל? אַתְּ שׁוֹאֶלֶת בְּשַׁרְשֶׁרֶת, שְׁאֵלָה רוֹדֶפֶת שְׁאֵלָה, וַאֲנִי אֲפִלּוּ לֹא יְכוֹלָה לְהַשְׁחִיל חֲצִי מִלָּה".

"גָּלִי", עֲנָת הִתְנַשְּׁפָה, "חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ שְׂמֵחָה לָשֶׁבֶת לְיָדִי. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ רוֹצָה שֶׁנֵּשֵׁב בְּיַחַד תָּמִיד. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ רוֹצָה שֶׁנֵּשֵׁב בְּיַחַד לְפָחוֹת עַד סוֹף שְׁנַת הַלִּמּוּדִים. חָשַׁבְתִּי שֶׁ..."

אוּף! כְּשֶׁעֲנָת נִסְחֶפֶת הִיא הוֹפֶכֶת לְחוֹפֶרֶת. בְּלִי מַעֲדֵר וּמַגְרֵפָה הִיא מְתַפְקֶדֶת כְּמוֹ חוֹפֶרֶת יָפָה. בְּלִי אֵת וְקִלְּשׁוֹן הִיא הוֹפֶכֶת לַחוֹפֶרֶת הֲכִי חָרוּצָה בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן. כַּמָּה שְׁאֵלוֹת הִיא מְסֻגֶּלֶת לִירוֹת מִבְּלִי לַעֲצֹר וּמִבְּלִי לַעֲשׂוֹת הַפְסָקָה קַלָּה רַק כְּדֵי לִנְשֹׁם?

"אָז חָשַׁבְתְּ", הִפְטַרְתִּי וּמָתַחְתִּי אֶת הַצַּוָּאר כְּדֵי לְהַבְהִיר לָהּ שֶׁהִגַּעְתִּי לְסוֹף הַמִּשְׁפָּט.

"מָה?" הִיא קָפְצָה.

"חָשַׁבְתְּ", חָזַרְתִּי וְהִרְחַקְתִּי אֶת הַיָּד מֵהַפֶּה. זֶהוּ, הַשִּׂיחָה הִסְתַּיְּמָה. בְּנִגּוּד אֵלֶיהָ, בִּטֵּאתִי בְּמִלָּה אַחַת אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לִי לוֹמַר.

הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי שׁוּב נָעֲצָה בִּי מַבָּט חוֹדֵר וְנוֹקֵב, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הוּא הָיָה קָצָר. שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת, אוּלַי פָּחוֹת, וְהִיא הִפְנְתָה לִי אֶת הַגַּב.

"עֲנָת", אָמַרְתִּי.

הִיא לֹא עָנְתָה.

"עֲנָת", חָזַרְתִּי.

"אַל תְּדַבְּרִי אֵלַי", הִיא יָרְתָה.

הִתְכַּנַּסְתִּי בְּתוֹךְ עַצְמִי כְּמוֹ שַׁבְּלוּל מְבֹהָל שֶׁנִּמְלַט לְתוֹךְ הַחֹם הַמּוּגָן שֶׁל הַקּוֹנְכִיָּה. מָה עָשִׂיתִי? נָכוֹן, בִּקַּשְׁתִּי מֵהַמּוֹרָה תָּמָר שֶׁתַּעֲבִיר אוֹתִי מָקוֹם, אֲבָל לֹא עָשִׂיתִי אֶת זֶה סְתָם. מֵאֲחוֹרֵי הַצַּעַד הַזֶּה עוֹמֶדֶת סִבָּה טוֹבָה. אָז לָמָּה עֲנָת הוֹפֶכֶת זְבוּב לְפִיל וּמְפָרֶשֶׁת אֶת הַבַּקָּשָׁה שֶׁלִּי כְּהַכְרָזַת מִלְחָמָה? אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַד הַבֹּקֶר הָיִינוּ "בִּי־אֵף־אֵף" (רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "בֶּסְט פְרֶנְדְס פוֹרְאֶבֶר", שֶׁזֶּה "חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת לָנֶצַח") וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם הִיא מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּכַעַס וּבְשִׂנְאָה?

הַמִּלִּים כְּבָר עָמְדוּ לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן. לֹא סְתָם עָמְדוּ, אֶלָּא בָּעֲרוּ. רָצִיתִי לְהוֹצִיא אוֹתָן מִתּוֹכִי וּלְהַסְבִּיר לְעֲנָת לָמָּה, בְּצַעַר רַב, אֲנִי חַיֶּבֶת לְנַפֵּץ אֶת הַשִּׁגְרָה. הַלֵּב שֶׁלִּי אָמַר לִי שֶׁאִם עֲנָת תֵּדַע מָה הַסִּבָּה הִיא תָּבִין וְלֹא תִּפָּגַע.

אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַפֶּה כְּדֵי לְדַבֵּר, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁגַּם בֶּרֶז הַדְּמָעוֹת שֶׁמֻּתְקָן בְּכָל עַיִן עוֹמֵד לְהִפָּתַח.

וְלֹא רָצִיתִי לִבְכּוֹת. בֶּטַח שֶׁלֹּא בַּכִּתָּה, לְעֵינֵי כֻּלָּם. קִוִּיתִי שֶׁגַּם בְּשִׂיחָה בְּאַרְבַּע עֵינַיִם שֶׁאֲנַהֵל עִם עֲנָת אַצְלִיחַ לִכְבֹּשׁ אֶת הַבֶּכִי וּלְהַחְזִיק מַעֲמָד. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת בַּדְמָעוֹת, מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי בָּהֶן סִימָן לְחֻלְשָׁה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁעָלַי לְהִצְטַדֵּק וּלְהִתְנַצֵּל וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה. תַּגִּידוּ, אֵיפֹה כָּתוּב שֶׁשְׁתֵּי יְלָדוֹת, שֶׁהֵן הַחֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת וַהֲכִי קְרוֹבוֹת מֵאָז גַּן חוֹבָה, חַיָּבוֹת לָשֶׁבֶת זוֹ לְצַד זוֹ גַּם כְּשֶׁאַחַת מֵהֶן נֶאֱלֶצֶת לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם אַחֵר מִפְּנֵי שֶׁ...

בָּטוּחַ שֶׁזֶּה לֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה! לְפָחוֹת לֹא בְּסֵפֶר "בְּמִדְבַּר".

עֲנָת עֲדַיִן יָשְׁבָה לִימִינִי, מוּל הַלּוּחַ וּמוּל הַמּוֹרָה, יָכֹלְתִּי לְהָרִיחַ אֶת הֶבֶל פִּיהָ וְלִשְׁמֹעַ אֵיךְ הַשִּׁנַּיִם שֶׁלָּה חוֹרְקוֹת, אֲבָל בָּרֶוַח הַצַּר שֶׁבֵּין הַכִּסֵּא שֶׁלָּהּ לַכִּסֵּא שֶׁלִּי נִפְעֲרָה תְּהוֹם. הָיְתָה זוֹ תְּהוֹם עֲמֻקָּה. הִשְׁפַּלְתִּי מַבָּט לְעֵבֶר הָרִצְפָּה, אַךְ גַּם אַחֲרֵי שֶׁוִּדֵּאתִי שֶׁדָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה בָּהּ וְשֶׁכָּל הָאֲרִיחִים בִּמְקוֹמָם, אֲפִלּוּ לְלֹא שְׂרִיטָה, הִמְשַׁכְתִּי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַבּוֹר שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ.

תְּזוּזָה קַלָּה, מִלָּה מְיֻתֶּרֶת, תְּגוּבָה שֶׁאֵינָהּ בִּמְקוֹמָהּ - וַאֲנִי אֶפֹּל לְתוֹכוֹ. פָּשׁוּט אֶצְלֹל. בּוּם־טְרָאח.

וַאֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁזֶּה יִקְרֶה. חָשׁוּב לִי מְאוֹד שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה. מַסְפִּיק מֶתַח רוֹבֵץ לִי עַל הַגַּב. תִּיק כָּבֵד שֶׁל דְּאָגָה וַחֲרָדָה. גַּם הַהֵרָיוֹן שֶׁל אִמָּא וְגַם הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹ־טוֹ־טוֹ עוֹבְרִים דִּירָה וְאֵאָלֵץ לְהִפָּרֵד מִבֵּית הַסֵּפֶר וּמֵהַשְּׁכוּנָה וּלְהַתְחִיל אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי בְּמָקוֹם זָר וּמְנֻכָּר. לֹא רַק עֲנָת חָשְׁבָה. גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי. חָשַׁבְתִּי שֶׁנַּעֲבִיר בְּכֵּיף אֶת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ לָנוּ עַד לְסוֹף הַשָּׁנָה. חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּפֶרֶק הַזְּמַן הַזֶּה, שֶׁעוֹמֵד לִרְשׁוּתֵנוּ, לֹא נָרִיב וְלֹא נִתְוַכֵּחַ וְלֹא נִסָּחֵף לְחִדּוּדֵי לָשׁוֹן שֶׁסְּתָם מַעֲכִירִים אֶת הָאֲוִירָה.

"אָז חָשַׁבְתְּ", אָמַרְתִּי לְעַצְמִי אֶת מָה שֶׁרַק דַּקּוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם לָכֵן אָמַרְתִּי לְעֲנָת.

וְשׁוּב הִתְכַּנַּסְתִּי לְתוֹךְ מְעָרָה שֶׁל אַכְזָבָה. מָה קָרָה לָנוּ? לָמָּה אֲנַחְנוּ מִתְקוֹטְטוֹת כְּמוֹ שְׁתֵּי תַּרְנְגוֹלוֹת? לָמָּה כָּל אַחַת מְאֻכְזֶבֶת מִזֶּה שֶׁהַשְּׁנִיָּה לֹא מַצְלִיחָה לְהַגְשִׁים אֶת הַצִּפִּיּוֹת שֶׁתָּלְתָה בָּהּ?

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי אוֹהֶבֶת לֶאֱסֹף אֶת קוּרֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וְלִרְקֹם אוֹתָם מוּל עֵינַי בְּחוּטִים שֶׁל שְׁתִי וָעֵרֶב. מַחְשָׁבָה שְׂמֵחָה נוֹגַעַת בְּמַחְשָׁבָה עֲצוּבָה וְהֵן נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ וְנִמְהָלוֹת זוֹ בָּזוֹ וְיוֹצְרוֹת תְּמוּנָה מְשֻׁתֶּפֶת. כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל מָה שֶׁקָּרָה וְעַל מָה שֶׁיִּקְרֶה, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁהַמְּצִיאוּת מִתְבַּהֶרֶת, אֲבָל הַפַּעַם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי זָרְמוּ בְּכִוּוּן שׁוֹנֶה וְהוֹבִילוּ אוֹתִי לַתּוֹצָאָה הַהֲפוּכָה. בִּמְקוֹם לַהֲפֹךְ לְיוֹתֵר מְרֻכֶּזֶת הָפַכְתִּי לְיוֹתֵר מְבֻלְבֶּלֶת.

כֵּיוָן שֶׁבְּמַצָּב שֶׁל בִּלְבּוּל אָטוֹמִי יֵשׁ לִי סִכּוּיִים גְּדוֹלִים לִטְעוֹת, הֶחְלַטְתִּי לִשְׁתֹּק. לְיֶתֶר דִּיּוּק - לִשְׁתֹּק וּלְחַכּוֹת.

לְמִי? לְמָה? לֹא יָדַעְתִּי, אֲבָל הִמְתַּנְתִּי. סָפַרְתִּי בַּלֵּב שֶׁלִּי עַד עֶשֶׂר בְּתִקְוָה שֶׁאַצְלִיחַ לְהֵרָגַע. אַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי לִסְפֹּר מֵחָדָשׁ בִּשְׁאִיפָה לְהַגִּיעַ לְמֵאָה. שִׁשִּׁים וְאַחַת, שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם, שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ...

סְטוֹפּ, מַשֶּׁהוּ זָז.

לֹא מַשֶּׁהוּ, אֶלָּא מִישֶׁהוּ.

וְלֹא סְתַם מִישֶׁהוּ, אֶלָּא עֲנָת. הַגַּב שֶׁלָּהּ עֲדַיִן הָיָה מֻפְנֶה אֵלַי, כְּמוֹ חוֹמָה, אַךְ רָאִיתִי שֶׁלְּאַט לְאַט הִיא מִתְרַכֶּכֶת וּמַפְשִׁירָה.

"גָּלִי", הַקּוֹל שֶׁלָּהּ הָיָה חַלָּשׁ, כִּמְעַט בִּלְתִּי־נִשְׁמָע.

"מָה, עֲנָתִי?" גַּם אֲנִי לָחַשְׁתִּי.

"עָצוּב לִי", הִיא סִנְּנָה.

"גַּם לִי", אָמַרְתִּי.

 

 

 

וְשׁוּב נָפְלָה בֵּינֵינוּ דְּמָמָה. עֲדַיִן יָשַׁבְנוּ זוֹ לְצַד זוֹ, כְּשֶׁבֵּינֵינוּ פְּעוּרָה תְּהוֹם, אַךְ נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁאֲנִי מְזַהָה סִימָנִים שֶׁל קִרְבָה. הָעֶצֶב הָיָה הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף שֶׁקֵּרֵב בֵּינֵינוּ. סָבְתָא עַלִּיזָה, שֶׁחָגְגָה לֹא מִזְּמַן אֶת יוֹם הֻלַּדְתָּהּ הַ־80, תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים וַחֲבָל עַל כָּל יוֹם שֶׁמִּתְבַּזְבֵּז בְּעֶצֶב בִּמְקוֹם שֶׁיִּתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה. פַּעַם סָבְתָא עַלִּיזָה גִּלְּתָה לִי שֶׁאֶת הַמִּשְׁפָּט הֶחָכָם הַזֶּה הִיא אִמְּצָה רַק בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. לְצַעֲרָהּ הָרַב, הוּא לֹא הִנְחָה אוֹתָהּ בִּצְעִירוּתָהּ, כְּשֶׁיּוֹתֵר מִדַּי יָמִים עָבְרוּ עָלֶיהָ בִּדְמָעוֹת, וּכְבָר אָז הֶחְלַטְתִּי לְאַמֵּץ אוֹתוֹ כְּחֹק. לָמָּה לְבַזְבֵּז אֶת הַיָּמִים עַל מְרִיבוֹת וְחִכּוּכִים, אִם אֶפְשָׁר לְהִתְפַּיֵּס, לְהִתְחַבֵּק וְלֵהָנוֹת?

"עֲנָתִי", חָזַרְתִּי.

"מָה?"

"אֵיךְ נוֹדַע לָךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲבֹר מָקוֹם?"

"מָה זֶה מְשַׁנֶּה?" הִיא רָטְנָה.

"מִי סִפֵּר לָךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהַחְלִיף מְקוֹם יְשִׁיבָה?"

הִיא לֹא עָנְתָה.

"שָׁמַעְתְּ אֶת זֶה מֵהַמּוֹרָה?"

עֲנָת נָשְׁכָה אֶת שְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה. רָאִיתִי שֶׁהִיא מִתְלַבֶּטֶת וּמְהַסֶּסֶת וּלְרֶגַע אֲפִלּוּ דִּמִּיתִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁבּוֹקַעַת מִגְּרוֹנָהּ...

אֲבָל לֹא, זֶה לֹא קָרָה. הַהַבָּעָה הַנְּעִימָה שֶׁעַל פָּנֶיהָ שֶׁל עֲנָת הִתְחַלְּפָה, בְּבַת אַחַת, בְּהַבָּעָה חֲמוּצָה.

"כַּמָּה שְׁאֵלוֹת!" הִיא חִקְּתָה אוֹתִי.

"אָז תַּעֲנִי!"

"גָּלִי", עֲנָת לֹא חִיְּכָה, "אֵיךְ אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֶעֱנֶה לָךְ כְּשֶׁאַתְּ לֹא מַפְסִיקָה לִשְׁאֹל? אַתְּ שׁוֹאֶלֶת בְּשַׁרְשֶׁרֶת, שְׁאֵלָה רוֹדֶפֶת שְׁאֵלָה, וַאֲנִי אֲפִלּוּ לֹא יְכוֹלָה לְהַשְׁחִיל חֲצִי מִלָּה".

זֶה הָיָה חֵץ בַּלֵּב. חֵץ חַד וְכוֹאֵב. מַגִּיעַ לִי, חָשַׁבְתִּי. עֲנָת מַחְזִירָה לִי מָנָה תַּחַת מָנָה.

"וְחוּץ מִזֶּה", הִיא שִׁנְּסָה מָתְנַיִם לְהֶמְשֵׁךְ הַקְּרָב, "מָתַי הִתְגַּיַּסְתְּ לַמִּשְׁטָרָה?"

"אֲנִי?" הֻפְתַּעְתִּי, "לַמִּשְׁטָרָה?"

"אִם לֹא הִתְגַּיַּסְתְּ לַמִּשְׁטָרָה", הִיא פֵּרְטָה, "אָז לָמָּה אַתְּ עוֹרֶכֶת לִי חֲקִירָה?"

לָקַחְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. "סְלִיחָה אִם קִבַּלְתְּ תְּחוּשָׁה שֶׁל חֲקִירָה", הִצְטַדַּקְתִּי.

עֲנָת הֵרִימָה אֶת הָעֵט וְהֵחֵלָּה לְצַיֵּר קַוִּים וְרִבּוּעִים עַל הַשֻּׁלְחָן. לְצַיֵּר זוֹ מִלָּה גְּבוֹהָה מִדַּי. הִיא בְּעִקָּר קִשְׁקְשָׁה.

"זֶה לֹא יָפֶה לְקַשְׁקֵשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן", הֵעַרְתִּי.

"מָה זֶה עִנְיָנֵךְ?" הִיא הִשְׁפִּילָה אֶת הָרִיסִים, "מִמֵּילָא לֹא תֵּשְׁבִי כָּאן בַּשָּׁנָה הַבָּאָה".

"גַּם כְּשֶׁאֵשֵׁב בְּמָקוֹם אַחֵר, אַמְשִׁיךְ לַחְשֹׁב שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה לְהַשְׁחִית רְכוּשׁ צִבּוּרִי", אָמַרְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְהִשָּׁמַע יוֹתֵר מִדַּי חִנּוּכִית.

"בְּסֵדֶר". הִיא גִּלְגְּלָה אֶת הָעֵט יָשָׁר לְתוֹךְ הַקַּלְמָר.

הָעֻבְדָּה שֶׁעֲנָת מְשַׁתֶּפֶת אִתִּי פְּעֻלָּה עוֹדְדָה אוֹתִי לְהַמְשִׁיךְ.

"עֲדַיִן חָשׁוּב לִי לְהָבִין מִמִּי קִבַּלְתְּ אֶת הַמֵּידָע", צִיַּנְתִּי.

"לָמָּה? לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ חָשׁוּב?" הִיא כִּמְעַט נָבְחָה.

"אִלּוּ שָׁמַעְתְּ אֶת זֶה מֵהַמּוֹרָה תָּמָר", הִתְנַשַּׁפְתִּי, "אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהִיא הָיְתָה מַסְבִּירָה לָךְ לָמָּה בִּקַּשְׁתִּי לַעֲבֹר מָקוֹם, וְאָז לֹא הָיִית נֶעֱלֶבֶת וְלֹא הָיְתָה פּוֹרֶצֶת מְרִיבָה".

עֲנָת הֵנִידָה אֶת הַקּוּקִיּוֹת שֶׁלָּהּ מִצַּד לְצַד. "לֹא", פָּסְקָה.

"מָה לֹא?"

"לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת זֶה מֵהַמּוֹרָה".

"אָז מִמִּי?"

עֲנָת הִצְבִּיעָה עַל הַצַּמָּה הָעֲבֻתָּה שֶׁל הַתַּלְמִידָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּטּוּר שֶׁלָּנוּ, בַּשֻּׁלְחָן הָרִאשׁוֹן, מַמָּשׁ מִתַּחַת לָאַף שֶׁל הַמּוֹרָה.

"מִמֶּנָּה?" הִשְׁתּוֹמַמְתִּי.

הִיא הִנְהֲנָה.

"מֵרִינַּת?" הַפְּלִיאָה שֶׁלִּי גָּבְרָה.

"כֵּן, רִינַּת סִפְּרָה לִי שֶׁ..."

וְעֲנָת לֹא סִיְּמָה אֶת הַמִּשְׁפָּט. הַגָּרוֹן שֶׁלָּהּ נֶחְנַק וְקוֹלָהּ נִשְׁבַּר.