המשהו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המשהו
ספר מודפס

עוד על הספר

נושאים

תקציר

הסיפור "המשהו" הוא סיפור ילדים מקסים, אינטליגנטי ומחורז להפליא, על "משהו" מסתורי שנמצא ביער אחד, קסום ומלא נחת. חיות היער עמדו אובדות עצות אל מול ה"משהו" המוזר, ולבקשת האריה, ניסו למצוא לו ייעוד. לבסוף, החליט האריה להעניק את המשהו לצאבי הנווד, שיהיה לו לבית נעים, בו יוכל להסתתר מפני הגשם ולהיות מוגן ובטוח כשאר חיות היער.

"המשהו" מכיל בתוכו אלמנטים של הומור, שינוי השקפה והתחשבות באחר, ומאופיין בכתיבה איכותית ומיוחדת. מסר הסיפור: "לכל 'משהו' יש ייעוד משמעותי עבור מישהו", מוצג באופן משעשע ורגיש ונועד לסייע לילדים לחשוב על הדברים החשובים באמת בחייהם ובכך להעריך את נוכחותם.

רעות בן מטרני, מחנכת ומורה ללשון, עם ניסיון עשיר בהוראה וחינוך בקרב ילדים ומתבגרים, דוגלת בגישות פדגוגיות חדשניות ומאמינה בכוחן של היצירתיות והסקרנות לקידום למידה משמעותית. בעלת תואר ראשון בחינוך יצירתי לגיל הרך ותואר שני במנהיגות וניהול מערכות חינוך. מתגוררת במושב דבורה, נשואה לדניאל ואמא לדר-לי וארד.

פרק ראשון


בְּיַעַר אֶחָד קָסוּם וּמְלֵא נַחַת,
שֶׁבּוֹ קַרְנֵי זִיו הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת,
לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בֶּאֱמֶת זֶה מוּזָר,
מָצְאוּ הַחַיּוֹת אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ זָר.


הָאַרְיֵה כִּנֵּס יְשִׁיבָה שֶׁל חֵרוּם,
מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע עַל הַמַּשֶּׁהוּ מְאוּם,
וּבֵין הַחַיּוֹת שָׂרְרָה שָׁם דְּמָמָה,
מִשּׁוּם שֶׁגַּם הֵן לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה.


לְאַחַר שֶׁבָּדַק הָאַרְיֵה בִּשְׁתִיקָה
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה,
שָׁאַל לְבַסּוֹף: “מִי יָכוֹל לְהַצִּיעַ
מָה נִתָּן לַעֲשׂוֹת בַּדָּבָר הַמַּפְתִּיעַ?" 

רִאשׁוֹנָה הִתְקַדְּמָה לָהּ גִ'ירָפָה גְּבֶרֶת,
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ הִצִּיעָה לַעֲנֹד כְּשַׁרְשֶׁרֶת.
אֹסֶף תַּכְשִׁיטֶיהָ מֻכָּר לְכֻלָּם
וְהַמַּשֶּׁהוּ יוֹסִיף לוֹ גִּוּוּן מֻשְׁלָם.


הִיא עָצְרָה נְשִׁימָתָהּ וְחָרְקָה הַשִּׁנַּיִם,
אַךְ הַמַּשֶּׁהוּ נִתְקַע לָהּ שָׁם בֵּין הָאָזְנַיִם.
לֹא מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה הִיא מְגֻנְדֶּרֶת, 
הַמַּשֶּׁהוּ פָּשׁוּט לֹא מַתְאִים כְּשַׁרְשֶׁרֶת. 

וְהַמַּשֶּׁהוּ יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּפְקִיד,
אַךְ מָה הוּא בְּדִיּוּק, לֹא יָדַע לְהַגִּיד.  

עוד על הספר

נושאים

המשהו רעות בן מטרני


בְּיַעַר אֶחָד קָסוּם וּמְלֵא נַחַת,
שֶׁבּוֹ קַרְנֵי זִיו הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת,
לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בֶּאֱמֶת זֶה מוּזָר,
מָצְאוּ הַחַיּוֹת אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ זָר.


הָאַרְיֵה כִּנֵּס יְשִׁיבָה שֶׁל חֵרוּם,
מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע עַל הַמַּשֶּׁהוּ מְאוּם,
וּבֵין הַחַיּוֹת שָׂרְרָה שָׁם דְּמָמָה,
מִשּׁוּם שֶׁגַּם הֵן לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה.


לְאַחַר שֶׁבָּדַק הָאַרְיֵה בִּשְׁתִיקָה
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה,
שָׁאַל לְבַסּוֹף: “מִי יָכוֹל לְהַצִּיעַ
מָה נִתָּן לַעֲשׂוֹת בַּדָּבָר הַמַּפְתִּיעַ?" 

רִאשׁוֹנָה הִתְקַדְּמָה לָהּ גִ'ירָפָה גְּבֶרֶת,
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ הִצִּיעָה לַעֲנֹד כְּשַׁרְשֶׁרֶת.
אֹסֶף תַּכְשִׁיטֶיהָ מֻכָּר לְכֻלָּם
וְהַמַּשֶּׁהוּ יוֹסִיף לוֹ גִּוּוּן מֻשְׁלָם.


הִיא עָצְרָה נְשִׁימָתָהּ וְחָרְקָה הַשִּׁנַּיִם,
אַךְ הַמַּשֶּׁהוּ נִתְקַע לָהּ שָׁם בֵּין הָאָזְנַיִם.
לֹא מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה הִיא מְגֻנְדֶּרֶת, 
הַמַּשֶּׁהוּ פָּשׁוּט לֹא מַתְאִים כְּשַׁרְשֶׁרֶת. 

וְהַמַּשֶּׁהוּ יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּפְקִיד,
אַךְ מָה הוּא בְּדִיּוּק, לֹא יָדַע לְהַגִּיד.