המשהו

בְּיַעַר אֶחָד קָסוּם וּמְלֵא נַחַת,
שֶׁבּוֹ קַרְנֵי זִיו הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת,
לְפֶתַע פִּתְאוֹם, בֶּאֱמֶת זֶה מוּזָר,
מָצְאוּ הַחַיּוֹת אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ זָר.

הָאַרְיֵה כִּנֵּס יְשִׁיבָה שֶׁל חֵרוּם,
מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע עַל הַמַּשֶּׁהוּ מְאוּם,
וּבֵין הַחַיּוֹת שָׂרְרָה שָׁם דְּמָמָה,
מִשּׁוּם שֶׁגַּם הֵן לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה.

לְאַחַר שֶׁבָּדַק הָאַרְיֵה בִּשְׁתִיקָה
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה,
שָׁאַל לְבַסּוֹף: “מִי יָכוֹל לְהַצִּיעַ
מָה נִתָּן לַעֲשׂוֹת בַּדָּבָר הַמַּפְתִּיעַ?" 

רִאשׁוֹנָה הִתְקַדְּמָה לָהּ גִ'ירָפָה גְּבֶרֶת,
אֶת הַמַּשֶּׁהוּ הִצִּיעָה לַעֲנֹד כְּשַׁרְשֶׁרֶת.
אֹסֶף תַּכְשִׁיטֶיהָ מֻכָּר לְכֻלָּם
וְהַמַּשֶּׁהוּ יוֹסִיף לוֹ גִּוּוּן מֻשְׁלָם.

הִיא עָצְרָה נְשִׁימָתָהּ וְחָרְקָה הַשִּׁנַּיִם,
אַךְ הַמַּשֶּׁהוּ נִתְקַע לָהּ שָׁם בֵּין הָאָזְנַיִם.
לֹא מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה הִיא מְגֻנְדֶּרֶת, 
הַמַּשֶּׁהוּ פָּשׁוּט לֹא מַתְאִים כְּשַׁרְשֶׁרֶת. 

וְהַמַּשֶּׁהוּ יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּפְקִיד,
אַךְ מָה הוּא בְּדִיּוּק, לֹא יָדַע לְהַגִּיד.