לשבור את ההרגל להיות עצמכם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לשבור את ההרגל להיות עצמכם
מכר
אלפי
עותקים
לשבור את ההרגל להיות עצמכם
מכר
אלפי
עותקים

לשבור את ההרגל להיות עצמכם

4.8 כוכבים (16 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: נדב אטיאס
  • הוצאה: אור עם
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2021
  • קטגוריה: רוחניות, מדריכים ועצות
  • מספר עמודים: 384 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 24 דק'

ד"ר ג'ו דיספנזה

ג'ו דיספנזה, ד"ר לרפואה כירופרקטית, למד ביוכימיה באוניברסיטת ראטגרס. כמו כן, הוא בעל תואר ראשון במדעים בדגש על מדעי המוח. הוא קיבל תואר דוקטור לכירופרקטיקה מאוניברסיטת לייף באטלנטה. בלימודיו המתקדמים הוא המשיך והעמיק את השכלתו בנוירולוגיה, מדעי המוח, תפקודים וכימיה של המוח, ביולוגיה של התא, היווצרות זיכרון, חקר הזיקנה ואריכות חיים.

תקציר

הגנטיקה וגם חיווט המוח שלכם גורמים לכם לחיות בהוויה מסוימת ובדרך מסוימת במשך כל חייכם, אך זו אינה גזירת גורל. מדע חדש מגלה שכל אדם יכול ליצור את המציאות שבה הוא בוחר.
ד"ר ג'ו דיספנזה, הסופר, המרצה, החוקר והכירופרקט, משלב בספר שלפניכם את התחומים של פיזיקה קוונטית, מדעי המוח, כימיה של המוח, ביולוגיה וגנטיקה על מנת להראות לכם מה אפשרי באמת.
בלשבור את ההרגל להיות עצמכם מועבר לכם הידע הנחוץ כדי לשנות כל היבט בעצמכם. כך תרכשו את הכלים שלב אחר שלב על מנת ליישם את שלמדתם וליצור שינויים ממשיים בכל תחום בחייכם.
ד"ר ג'ו מסיר את מעטה המיסטיקה מעל הבנות עתיקות ומגשר על הפער בין מדע לרוחניות. באמצעות ההרצאות והסדנאות העוצמתיות שלו, אלפי אנשים ב–24 ארצות שונות השתמשו בעקרונות הללו כדי להשתנות מן הפנים אל החוץ.
מייד עם שבירת ההרגל להיות עצמכם ושינוי אמיתי של (תו)דעתכם, חייכם לא ישובו עוד להיות כפי שהיו בעבר!


ג'ו דיספנזה, ד"ר לרפואה כירופרקטית, למד ביוכימיה באוניברסיטת ראטגרס. כמו כן, הוא בעל תואר ראשון במדעים בדגש על מדעי המוח. הוא קיבל תואר דוקטור לכירופרקטיקה מאוניברסיטת לייף באטלנטה. בלימודיו המתקדמים הוא המשיך והעמיק את השכלתו בנוירולוגיה, מדעי המוח, תפקודים וכימיה של המוח, ביולוגיה של התא, היווצרות זיכרון, חקר הזיקנה ואריכות חיים.

כאחד מהמדענים, חוקרים ומורים שכיכבו בסרט זוכה הפרסים בליפ (What the Bleep Do We Know!?), מרצה ד"ר ג'ו בשש יבשות, ומלמד אנשים על תפקודיו של המוח האנושי. כשאינו כותב או נמצא בנסיעות, ד"ר ג'ו מקבל מטופלים במרפאה שלו לכירופרקטיקה ליד אולימפיה, וושינגטון.
אתר: www.drjoedispenza.com

פרק ראשון

פרק ראשון
האני הקוונטי


ראשוני הפיזיקאים חילקו את העולם לחומר ולמחשבה, ומאוחר יותר לחומר ולאנרגיה. לכל מרכיב בצמדים הללו, התייחסו כאילו הוא מנותק לחלוטין מהאחר... אבל הוא ממש לא!

על כל פנים, הדואליות הזאת של חומר ומחשבה עיצבה את נקודת המבט המוקדמת שלנו על העולם, שבה המציאות, למעשה, מוכתבת מראש ובני האדם יכולים לשנות אותה אך במעט בעזרת נקיטת פעולות במהלך חייהם, לא כל שכן, באמצעות מחשבותיהם.

נדלג קדימה אל התפיסה העכשווית, שבה כולנו חלק משדה רחב ובלתי נראה של אנרגיה, המכיל את כל מנעד המציאויות האפשריות, ומגיב בהתאם למחשבות ולרגשות שלנו. כשם שמדענים חוקרים כיום את הקשר בין חומר למחשבה, כך נבקש גם אנחנו להתנסות בחיינו. אם כן, נשאל את עצמנו, האם נוכל להשתמש בתודעה כדי ליצור את מציאות חיינו? אם אומנם כן, האם זאת מיומנות שנוכל לרכוש וליישם על מנת להפוך להיות האדם שאנו שואפים להיות, ולברוא את החיים שאותם אנו מבקשים לחיות?

בואו נודה על האמת, אין איש מושלם. בין שנרצה לחולל שינוי בעצמי הפיזי, ובין שבעצמי הרגשי או הרוחני, לכולנו שאיפה אחת — לחיות את החיים בתור הגרסה הנעלה שלנו — מי שאנו חושבים ומאמינים שנוכל להיות. כשאנו ניצבים מול המראה ומביטים בקווי המתאר העגלגלים של גופנו, איננו רואים את הבבואה שלנו כפי שהיא בדיוק. לעיתים תשתקף בבואה רזה יותר, חטובה יותר, ולעיתים בבואה שמנה יותר, מגושמת יותר — בהתאם למצב הרוח באותו רגע. איזו מהן אמיתית?

כשאנחנו שוכבים בלילה לישון ומהרהרים בקורות היום, במאמצינו להיות סובלניים יותר ותגובתיים פחות, איננו רואים רק את אותו הורה שהשתלח בילדו על שסירב לקבל בקשה פשוטה מהר וללא ויכוח. לעיתים נראה את עצמנו כמלאכים אשר סבלנותם נמתחה יתר על המידה, כקורבנות תמימים של נסיבות. ואילו בפעמים אחרות, כטרולים מרושעים הרומסים בגסות את הביטחון העצמי של ילדם. איזו מהדמויות אמיתית?

ובכן, כולן אמיתיות. לא רק אלה הקיצוניות, אלא מנעד דמויות אינסופי מהחיובית ביותר ועד השלילית ביותר. כיצד זה ייתכן? על מנת שתבינו טוב יותר מדוע גרסה מסוימת של האני אינה אמיתית יותר או פחות מכל אחת אחרת, נצטרך לקעקע את ההבנה המיושנת על טבעה הבסיסי של המציאות, ולהחליפה בחדשה.

זאת נשמעת כמו משימה גדולה, ובאופן מסוים היא אכן כזאת. עם זאת, אציין כי בסבירות גבוהה, הסיבה שבגינה נמשכתם לספר זה קשורה במאמצים אשר השקעתם בעבר, בכדי לחולל שינוי ארוך טווח כלשהו — פיזי, רגשי או רוחני. מאמצים שלא עמדו בציפיות של האני האידיאלי הקיים בדמיונכם. והסיבה שמאמצים אלה כשלו, קשורה לאמונותיכם במה הביא לכך שחייכם נראים כפי שהם נראים יותר מאשר לכל דבר אחר, לרבות תפיסה של חֶסֶר בכוח רצון, בזמן, באומץ או בדמיון.

על מנת לחולל שינוי, נצטרך תמיד להגיע להבנה חדשה של העצמי ושל העולם, וזאת על מנת שנוכל לרכוש ידע חדש ולהתנסות בחוויות חדשות.

זה בדיוק מה שיקרה לכם עם קריאת הספר.

ניתן להתחקות אחר שורשם של כל ניסיונות העבר אשר לא צלחו, ולהיווכח בגורם עיקרי שממנו התעלמתם — לא התחייבתם לעצמכם לחיות על פי אמת, הקובעת כי ההשלכות של מחשבותיכם גדולות עד כדי כך שהן יוצרות את מציאות חייכם.

למעשה, כולנו נתברכנו — יש באפשרותנו לקצור את הפירות של מאמצינו החיוביים. איננו חייבים להתפשר על המציאות הקיימת כעת. אנחנו מסוגלים לברוא אחת חדשה בכל פעם שנבקש. לכולנו יש את היכולת, מאחר שהמחשבות אכן משפיעות על חיינו לטוב ולרע.

אני בטוח ששמעתם זאת בעבר. אולם, אני תוהה אם רוב האנשים באמת מאמינים בהצהרה זו עמוק בליבם. אילו היינו מאמצים אל ליבנו את הרעיון שהמחשבות משפיעות על חיינו באופן מוחשי, הרי ששאיפתנו הייתה לא להתיר, ולו למחשבה אחת אשר אין ברצוננו לחוות, לחמוק מאיתנו. והאם לא היינו ממקדים את תשומת ליבנו במה שאנחנו מבקשים לעצמנו במקום להיות טרודים כל הזמן בבעיותינו?

חִשבו על כך: לו הייתם יודעים באמת שרעיון זה הוא אמת צרופה, האם הייתם מחמיצים ולו יום אחד שיכול היה לשמש אתכם ליצירה מודעת של ייעודכם?

בכדי לשנות את חייכם, שנו את האמונה על טבעה של המציאות

אני מקווה שספר זה ישנה את השקפתכם על דרך פעולתו של העולם, ישכנע אתכם שאתם עוצמתיים יותר מכפי שאת משערים, ויעורר בכם השראה להנכיח בחייכם תפיסה הטוענת כי מחשבותיכם ואמונותיכם משפיעות באופן עמוק על עולמכם.

כל שינוי בחייכם יהיה מקרי ובר חלוף, עד אשר תצליחו להשתחרר מהדרך שבה אתם תופסים את המציאות. אתם חייבים לשנות מן היסוד את המחשבה מדוע דברים קורים, וזאת על מנת שתפיקו תוצאות רצויות וארוכות טווח. כדי שתוכלו לעשות זאת, עליכם להיפתח לפרשנות חדשה של מהו מציאותי ומהו אמיתי.

כדי לסייע לכם בשינוי אופן המחשבה ועל מנת שתתחילו ליצור את החיים שבהם אתם חפצים, אצטרך להסביר מעט על קוסמולוגיה (חקר מבנה היקום והדינמיקה שלו). אל בהלה, בסך הכול נרפרף ב״מדריך המקוצר על טבעה של המציאות״, ונראה כיצד חלק מההשקפות שלנו בנושא התפתחו במשך הזמן עד להבנה הרווחת כיום. כל זאת בכדי להסביר, בדרך פשוטה וקצרה, כיצד מחשבותיכם מעצבות את ייעודכם.

סביר להניח שפרק זה יבחן את נכונותכם לוותר על תפיסות, אשר באופן מסוים תוכנתו בתוככם במשך שנים רבות באופנים מודעים ולא מודעים. ברגע שתפנימו את ההבנה החדשה, הנוגעת לכוחות ולמרכיבים היוצרים את תשתיתה של המציאות, התפיסה הישנה, שבה הסדר והליניאריות מכתיבים את היומיום, לא תתאים עוד. היו נכונים לחוות שינויי תפיסה משמעותיים.

למעשה, כשתתחילו לאמץ אל ליבכם השקפה חדשה זו, המבנה שלכם ומכלול התכונות שלכם כבני אדם ישתנו. משאלת הלב שלי היא, שלא תהיו עוד אותם בני אדם אשר הייתם בתחילת הדרך. אני עומד לאתגר אתכם. אין ספק בכך. אך חשוב שתדעו כי אני מלא אמפתיה, מאחר שגם אני הייתי צריך לוותר על מה שחשבתי כאמת, ולזנק אל עבר הלא־נודע. על מנת לרכך את המעבר לאופן החשיבה החדש על טבע העולם, הבה נתבונן יחדיו על הדרך שבה עוצבה השקפת עולמנו באמצעות האמונה הוותיקה כי תודעה וחומר הם דברים נפרדים.

תמיד חומר, אף פעם לא תודעה?
תמיד תודעה, אף פעם לא חומר?

נקודות ההשקה בין העולם החיצוני, הגשמי, אשר ניתן לראותו בעין, לבין העולם הפנימי, המנטלי, של המחשבה, הציגו תמיד אתגר עבור מדענים ופילוסופים. עבור רבים מאיתנו, גם כיום לתודעה יש השפעה זניחה עד לא קיימת כלל על עולם החומר. אף שנסכים, כנראה, כי לעולם החומר יש השלכות המשפיעות על התודעה שלנו, כיצד זה אפשרי בכלל שהתודעה שלנו תחולל שינוי פיזי כלשהו אשר ישפיע על חומר גשמי בחיינו? נראה כאילו תודעה וחומר נפרדים... אלא אם כן תחול תפנית בתפיסה שלנו את הדרך שבה מתקיימים למעשה כל העצמים הפיזיים, המוצקים.

ובכן, תפנית כזו בתפיסה כבר קרתה. בכדי להתחקות אחר ראשיתה, אין צורך לחזור בזמן שנים רבות. במשך רוב התקופה המוגדרת על פי ההיסטוריונים כתקופה המודרנית, האנושות האמינה כי היקום פועל מטבעו על פי סדר, ולכן הוא צפוי וניתן להסבירו. קחו לדוגמה את רנה דקארט, מתמטיקאי ופילוסוף בן המאה השבע־עשרה, אשר פיתח עקרונות רבים שעדיין תקפים כיום במתמטיקה ובתחומים נוספים (״אני חושב משמע אני קיים״ מצלצל לכם מוכר?). אולם במבט לאחור, בסופו של דבר, אחת מהתיאוריות שלו גרמה יותר נזק מאשר תועלת. דקארט היה חסיד של המודל המכניסטי של היקום — השקפה שלפיה היקום נשלט על ידי חוקים ידועים מראש.

ככל שזה נגע למחשבה האנושית, עמד בפני דקארט אתגר של ממש — התודעה האנושית הכילה כמות רבה מדי של משתנים מכדי שניתן היה להתאימם בצורה מסודרת לחוקים כלשהם. מאחר שדקארט לא הצליח לאחד בין הבנתו את העולם הגשמי ובין הבנתו את התודעה, ומאחר שלא יכול היה להתכחש לַקיום של שתיהן, עלה במוחו תרגיל מחשבתי מחוכם. הוא טען שהתודעה אינה כפופה לחוקי העולם הגשמי, האובייקטיבי, וכי היא לחלוטין מחוץ לגבולות החקירה המדעית. חקירת החומר נמצאת תחת סמכות המדע (תמיד חומר, אף פעם לא תודעה), בעוד שהתודעה היא כלי אלוהי, ולכן חקירתה נמצאת תחת סמכות הדת (תמיד תודעה, אף פעם לא חומר).

בעיקרו של דבר, דקארט יסד מערכת אמונות אשר כפתה דואליות בין המושגים — חומר ותודעה. במשך מאות שנים שימשה חלוקה זו כתפיסה המקובלת לגבי טבעה של המציאות. סר אייזיק ניוטון סייע להנציח את האמונות של דקארט בתיאוריות ובניסויים שלו. לא זו בלבד שהמתמטיקאי והמדען האנגלי גיבש את עקרונות היקום־כמכונה, אלא אף יצר מערכת חוקים הגורסת כי בני אדם יכולים לקבוע, לחשב ולחזות במדויק את דרכי פעולתו של העולם הגשמי.

לפי המודל הפיזיקלי ״הקלאסי״ של ניוטון, הכול הוא תמיד חומר. למשל, אנרגיה מוסברת ככוח המניע עצמים, או ככוח המשנה את מצב החומר. אולם, כפי שתיווכחו, אנרגיה היא הרבה יותר מאשר כוח חיצוני הפועל על עצמים חומריים. אנרגיה היא המארג ממנו בנויים כל העצמים החומריים, והיא מגיבה לתודעה.

ניתן להסיק שפועלם של דקארט וניוטון קיבע דפוס חשיבה שלפיו המציאות נוצרת על פי עקרונות מכניים, ומכאן שלאנושות יש השפעה קטנה מאוד על ההתרחשויות. המציאות כולה נקבעת מראש. על פי נקודת מבט זו, האם בכלל מפתיע שבני אדם התקשו להסתגל לרעיון כי לפועלם יש חשיבות כלשהי, ועוד יותר מכך, כי מחשבותיהם יכולות לשנות משהו, או שלרצון חופשי יש השפעה כלשהי על תוכנית האב של העולם? האם אפשר שרבים מאיתנו עדיין חיים כיום (במודע או שלא במודע) תחת ההנחה כי אנו לא יותר מקורבנות של הנסיבות?

נדרשה חשיבה מהפכנית של ממש על מנת לקרוא תיגר על דקארט וניוטון, אם לוקחים בחשבון את ההגמוניה בת מאות השנים של אמונות מטופחות אלה.

איינשטיין: לא רק טלטול הסירה — כי אם טלטלת היקום כולו

בערך 200 שנה לאחר ניוטון, אלברט איינשטיין הגה את המשוואה המפורסמת שלו E=mc2, אשר המחישה כי אנרגיה וחומר קשורים בקשר כל כך הדוק עד שלמעשה חד הם. בעיקרו של דבר, עבודתו הצביעה על כך שחומר ואנרגיה חלופיים לחלוטין, וזאת בסתירה מוחלטת למשנתם של ניוטון ודקארט. כך נסללה הדרך להבנה חדשה על אופן פעולתו של היקום.

איינשטיין לא היה זה אשר פורר במו ידיו את השקפתנו הקודמת לגבי טבעה של המציאות, אך הוא בהחלט חתר תחת יסודותיה, ובסופו של דבר הוביל לקריסת חלק מדרכי החשיבה הצרות והנוקשות אשר היו מנת חלקנו. התיאוריות שלו ירו את יריית הזינוק לחקירת ההתנהגות המתעתעת של האור. מדענים הבחינו כי אור מתנהג פעם כגל (לדוגמה, כאשר הוא מתעקל מעבר לפינה), ופעם כחלקיק חומר. כיצד יכול האור להיות גם גל וגם חלקיק חומר? לפי השקפתם של ניוטון ודקארט זה בלתי אפשרי — תופעה יכולה להיות רק אחד מן השניים.

מהר מאוד התברר כי מודל הדואליזם הקרטזיאני־ניוטוני, פגום ברמה הבסיסית ביותר שלו — הרמה התת אטומית. (תת אטום מתייחס לכל החלקים היוצרים אטום, כגון אלקטרון, פרוטון, ניוטרון וכולי, שהם אבני הבניין של כל דבר חומרי). המרכיבים הבסיסיים ביותר של עולמנו הגשמי לכאורה הם גלים — אנרגיה, וחלקיקים — חומר, אשר לחלוטין תלויים בתודעה של הצופה בהם (נשוב לכך בהמשך). על מנת להבין כיצד פועל העולם, היינו צריכים להתבונן במרכיבים הזעירים ביותר שלו.

ובכן, כתוצאה מניסויים מסוימים אלה, נולד תחום מחקר מדעי חדש בשם פיזיקה קוונטית.

האדמה המוצקה שעליה אנו עומדים... איננה

שינוי זה דרש מאיתנו לדמיין מחדש את העולם שבו סברנו שאנו חיים. הוא הוביל לכך שהקרקע פשוט נשמטה תחת רגלינו (תרתי משמע) — הרגליים שאותן חשבנו כנטועות עמוק בתוכה. הכיצד? חִשבו על המודלים הישנים של האטום, ההם מכדורי הקלקר וקיסמי השיניים. לפני הופעתה של הפיזיקה הקוונטית, אנשים האמינו כי האטום בנוי מגרעין מוצק, באופן יחסי, ומעצמים קטנים ופחות משמעותיים ממנו הממוקמים בתוכו או סביב לו. עצם הרעיון כי ניתן למדוד (חישוב מסה) ולספור את החלקיקים התת אטומיים שמהם מורכב האטום, בעזרת מכשיר עוצמתי מספיק, נראה להם מובן מאליו כשם שהשמש זורחת בבוקר. הרי נראה היה שאטומים עשויים חומר מוצק, לא?

איור של האטום הקלאסי

איור 1א. הגרסה הניוטונית הקלאסית של האטום על פי ״האסכולה הישנה״. הדגש הוא בעיקר על החומרי.

דבר לא היה רחוק יותר מן האמת, כפי שמגלה לנו המודל הקוונטי. אטומים הם ברובם חלל ריק. אטומים הם אנרגיה. חִשבו על כך — כל דבר גשמי בחייכם אינו חומר מוצק, אלא שדות אנרגטיים או תבניות של תדרים המכילות מידע. חומר הוא יותר ״אין־דבר״ (אנרגיה) מאשר ״דבר״ (חלקיקים).

האטום הקוונטי

איור 1ב. הגרסה הקוונטית של אטום עם ענן אלקטרונים, על פי ״האסכולה החדשה״. האטום מורכב מ־99.99999 אחוזי אנרגיה ורק 0.00001 אחוזי חומר. זה כמעט ״אין־דבר״ מבחינה חומרית.

האטום הקוונטי האמיתי

איור 1ג. זהו המודל הריאליסטי ביותר של כל אטום. הוא ״אין־דבר״ מבחינת חומר, אך הוא הכול כפוטנציאל.

תעלומה נוספת: חלקיקים תת אטומיים ועצמים הגדולים מהם —
פועלים על פי חוקים שונים

כשלעצמו, לא היה זה הסבר מספק לטבעה של המציאות. איינשטיין ואחרים נדרשו לתעלומה נוספת — נראה כי חומר לא תמיד התנהג באותן דרכים. כאשר פיזיקאים החלו לבחון ולמדוד את עולמם הזעיר של האטומים, הם הבחינו כי ברמה התת אטומית, חלקיקיו הבסיסיים של האטום לא צייתו לחוקי הפיזיקה הקלאסית. זאת בניגוד לעצמים הגדולים מהם.

תרחישים שבהם היו מעורבים עצמים מהעולם ״הגדול״ היו עקביים, ברי חיזוי ושחזור. כאשר אותו תפוח מפורסם נפל מהעץ, נע לכיוון מרכז כדור הארץ והתנגש בראשו של ניוטון, כוח קבוע פעל על המסה שלו. אולם האלקטרונים, כחלקיקים, התנהגו באופן בלתי צפוי ויוצא דופן. כאשר היו באינטראקציה עם גרעין האטום ונעו לעבר ליבו, הם צברו או איבדו אנרגיה, הופיעו ונעלמו. נראה כי הם הופיעו בכל מקום, ללא כל תלות במגבלות הזמן והמרחב.

האם העולם הזעיר והעולם הגדול פועלים על פי מערכות חוקים שונות לחלוטין? כיצד ייתכן שחלקיקים תת אטומיים, כגון אלקטרונים — אבני הבניין של כל הקיים בטבע, כפופים למערכת חוקים אחת, ואילו העצמים הבנויים מהם, נוהגים על פי מערכת חוקים אחרת?

מחומר לאנרגיה: החלקיקים מציגים — קסם ההיעלמות המושלם

מדענים יכולים למדוד ברמת האלקטרון מאפיינים תלויי אנרגיה כגון אורך גל, פוטנציאל מתח חשמלי וכדומה. אולם החלקיקים הללו בעלי מסה כל כך זעירה ומופיעים לפרקי זמן כה קצרים, עד שכמעט ואינם קיימים.

בדיוק כאן טמונה הייחודיות של העולם התת אטומי. עולם זה מכיל לא רק איכויות פיזיקליות, אלא אף איכויות אנרגטיות. למעשה, חומר ברמה התת אטומית מתקיים כתופעה לזמן קצר מאוד. הוא כה חמקמק, שהוא מופיע ונעלם בעקביות. הוא מופיע בתלת ממד ונעלם אל הלא כלום — אל השדה הקוונטי, אל מעבר למרחב ולזמן. הוא הופך מחלקיק (חומר) לגל (אנרגיה), וחוזר חלילה. אך היכן נמצאים החלקיקים, ברגע שהם נעלמים באוויר?

קריסת פונקציית הגל

איור 1ד. האלקטרון מתקיים כהסתברות של גל ברגע אחד, מופיע כחלקיק של חומר ברגע שלאחריו, ואז נעלם אל הלא כלום, וצץ שוב במקום אחר.

בריאת המציאות: אנרגיה מגיבה לתשומת לב מודעת

התבוננו שוב במודל המיושן העשוי קיסמי שיניים וכדורי קלקר ומתאר את מבנה האטום. האם לא גרמו לנו להאמין בתקופה ההיא כי האלקטרונים סובבים את הגרעין כשם שהכוכבים סובבים את השמש? אם כן, הרי שנוכל לקבוע את מיקומם, נכון? התשובה היא — כנראה שכן. אולם הסיבה לכך כלל אינה זו שחשבנו בעבר.

הפיזיקאים הקוונטיים גילו כי אדם הצופה בחלקיקים הזעירים המרכיבים את האטום (או מודד אותם), משפיע על התנהגות החומר והאנרגיה. ניסויים קוונטיים הראו שאלקטרונים קיימים בו־זמנית במערך אינסופי של אפשרויות או הסתברויות בתוך שדה בלתי נראה של אנרגיה. אולם רק כאשר הצופה ממקד את תשומת ליבו במיקום כלשהו של אלקטרון כלשהו, בדיוק שם הוא מופיע. במילים אחרות, חלקיק לא יכול להתממש בעולם האמיתי, זאת אומרת בַמרחב־זמן הפשוט והידוע, אלא ברגע שנצפה בו.1

פיזיקאים קוונטיים קוראים לתופעה זו ״קריסת פונקציית הגל״, או ״אפקט הצופה״. אנחנו יודעים כעת, כי ברגע שהצופה מחפש אלקטרון, ישנה נקודה ספציפית במרחב ובזמן שבה כל ההסתברויות של האלקטרון קורסות לכדי אירוע פיזיקלי. כפי שניתן להסיק מתגלית זו, חומר ותודעה לא יכולים להיחשב יותר כנפרדים. השניים קשורים בקשר הדוק, מכיוון שתודעה סובייקטיבית מייצרת שינויים מדידים בעולם החומר האובייקטיבי.

האם אתם מתחילים להבין מדוע פרק זה נקרא ״האני הקוונטי״? ברמה התת אטומית, אנרגיה מגיבה לתשומת הלב המודעת שלכם והופכת לחומר. כיצד היו משתנים חייכם לו הייתם לומדים לכוון את אפקט הצופה, ולהביא לקריסת אינסוף גלים של הסתברות לכדי המציאות שאותה אתם מבקשים? האם תוכלו להשתפר בצפיית החיים שתרצו לעצמכם?

אינסוף מציאויות אפשריות ממתינות לצופה

הרהרו בכך: כל דבר ביקום הגשמי מורכב מחלקיקים תת אטומיים, כגון אלקטרונים. כאשר אין צופים בהם, חלקיקים אלה באופן הטבעי ביותר מתקיימים כפוטנציאל טהור, ונמצאים במצב הגל שלהם. פוטנציאלית, הם ״כל־דבר״ ו״אין־דבר״, עד הרגע שבו צופים בהם. הם מתקיימים בכל מקום ולא בשום מקום, עד אשר צופים בהם. מכאן שכל דבר במציאות הגשמית שלנו מתקיים כפוטנציאל טהור.

אם חלקיקים תת אטומיים יכולים להתקיים באינסוף מקומות אפשריים בו־זמנית, נוכל פוטנציאלית להביא לקריסתם לכדי אינסוף מציאויות אפשריות. במילים אחרות, אם תוכלו לדמיין אירוע עתידי בחייכם המבוסס על משאלת לב כלשהי, כבר קיימת מציאות כזו כפוטנציאל בשדה הקוונטי, וממתינה לכם שתהיו הצופים בה. אם התודעה שלכם יכולה להשפיע על הופעתו של אלקטרון, אז באופן תיאורטי היא יכולה להשפיע על הופעתה של היתכנות כלשהי.

הכוונה היא, שהשדה הקוונטי כולל מציאות שבה אתם בריאים, עשירים ושמחים. ברשותכם כל האיכויות והיכולות של האני האידיאלי שלכם המופיע במחשבותיכם. הצטרפו אלי למסע, ותוכלו לראות שבעזרת תשומת לב ממוקדת, יישום מעשי של ידע חדש והתמדה יומיומית, תוכלו להשתמש בתודעה שלכם כצופים, להביא לקריסתם של החלקיקים הקוונטיים ולארגן מספר עצום של גלים תת אטומיים של הסתברות לכדי מופע גשמי רצוי, הידוע גם בשם חוויית חיים.

האנרגיה של אינסוף האפשרויות מעוצבת על ידי ההכרה — התודעה שלכם, ממש כמו חֵמָר. אם כל חומר עשוי מאנרגיה, הגיוני הדבר כי הכרה (״תודעה״ במקרה זה, כפי שקראו לה ניוטון ודקארט) ואנרגיה (״חומר״, לפי המודל הקוונטי), קשורות בצורה כה אינטימית עד שהן בעצם אחד. חומר ותודעה שזורים לחלוטין זה בזה. להכרה שלכם (תודעה), יש השפעה על האנרגיה שלכם (חומר), מאחר שההכרה שלכם היא אנרגיה, ולאנרגיה יש הכרה. אתם חזקים דייכם בכדי להשפיע על חומר, מכיוון שברמה העמוקה ביותר, אתם אנרגיה עם הכרה. אתם חומר מודע.

על פי המודל הקוונטי, היקום הגשמי הוא שדה של מידע, שדה מאוחד שאינו חומרי, שבו הכול קשור בהכול, וטמון בו הפוטנציאל להיות כל־דבר בו בזמן שפיזית הוא אין־דבר. היקום הקוונטי ממתין לצופים המודעים (אנחנו) שישפיעו על אנרגיה, שהיא חומר בפוטנציה, באמצעות שימוש בתודעה ובהכרה (כשלעצמן אנרגיה) על מנת ליצור גלים של הסתברויות אנרגטיות, המתאחדים לכדי חומר ממשי. אנחנו, הצופים, גורמים לחלקיק או לקבוצת חלקיקים להתהוות לכדי חוויות גשמיות — אירועי חיינו, בדיוק כשם שגל ההיתכנויות של האלקטרון מתממש כחלקיק במופע רגעי מסוים.

הדבר חיוני להבנה כיצד תוכלו להשפיע על חייכם או לחולל בהם שינוי. כאשר תלמדו כיצד ללטש את המיומנויות שלכם כצופים על מנת להשפיע על ייעודכם בכוונת מכוון, תעלו על הדרך הנכונה לחיות את החיים בגרסתם הטובה ביותר, על ידי כך שתהפכו לגרסה המוצלחת ביותר שלכם.

אנחנו מחוברים לַכול בשדה הקוונטי

כמו כל הדברים ביקום, גם אנחנו מחוברים בצורה מסוימת לאוקיאנוס של מידע בממד שהוא מעבר למרחב ולזמן. אנחנו לא צריכים לגעת ביסודות פיזיקליים בשדה הקוונטי או אפילו להיות בקרבתם, על מנת להשפיע עליהם או להיות מושפעים מהם. הגוף הגשמי עשוי תבניות מאורגנות של מידע ואנרגיה, המאוחדות עם הכול בשדה הקוונטי.

כולנו משדרים החוצה תבנית או חתימה אנרגטית ייחודית. למעשה, כל דבר חומרי פולט כל הזמן תבניות ייחודיות של אנרגיה. אנרגיה זו נושאת בקרבה מידע. מצבי התודעה המשתנים שלכם משנים את חתימתכם מרגע לרגע במודע או שלא במודע, מכיוון שאתם יותר מאשר גוף גשמי בלבד. אתם הכרה, העושה שימוש בגוף ובמוח בכדי לבטא רמות שונות של תודעה.

דרך אחרת להתבונן באופן שבו אנחנו, בני האדם, והשדה הקוונטי קשורים זה בזה, היא באמצעות העיקרון של שזירה קוונטית או קשר קוונטי מרוחק. בעיקרו של דבר, ברגע ששני חלקיקים מסוגלים מלכתחילה להתקשר זה עם זה בצורה מסוימת, הם יישארו מחוברים יחד תמיד, מעבר למרחב ולזמן. כתוצאה מכך, כל אשר ייגרם לחלקיק אחד, יחול גם על האחר, על אף היותם נפרדים ורחוקים זה מזה. כלומר, מאחר שאף אנחנו בנויים מחלקיקים, אנו כולנו מחוברים בעקיפין, מעבר למרחב ולזמן. כל אשר נחולל לאחרים, נחולל לעצמנו.

חִשבו על ההשלכות. אם תצליחו להפנים את הרעיון, תהיו חייבים להסכים כי ה״אני״ הקיים בעתיד הסתברותי כבר מחובר ל״אני״ הקיים בהווה, בממד שמעבר למרחב ולזמן. המשיכו לעקוב... ייתכן שעם סיום הספר, גם עבורכם עשוי רעיון זה להישמע הגיוני!

מדע משונה: האם ניתן להשפיע על העבר?

מאחר שאנו מחוברים זה לזה מעבר למרחב ולזמן, האם ייתכן כי למחשבותינו ולרגשותינו היכולת להשפיע על אירועים בעבר, כמו גם על אירועים רצויים בעתיד?

ביולי 2000, רופא ישראלי בשם לאונרד ליבוביץ׳ ערך ניסוי מבוקר אקראי, כפול סמיות, אשר כלל 3,393 חולים שחולקו לקבוצת ביקורת ולקבוצת טיפול. הוא התכוון לבדוק אם תפילה יכולה להשפיע על מצבם.2 ניסויים בתפילה הם דוגמה מצוינת לתודעה המשפיעה על חומר ממרחק. כדאי שתישארו איתי, כי הדברים אינם כפי שהם נראים.

ליבוביץ׳ בחר חולים אשר סבלו מאלח דם (זיהום) בעת אשפוזם. הוא הועיד בצורה אקראית חצי מקבוצת החולים כך שהתפללו עבורם, בעוד שהחצי השני שימש כקבוצת ביקורת. הוא השווה את התוצאות בשלוש קטגוריות: משך הזמן שסבלו מחום גבוה, אורך האשפוז, והתמותה כתוצאה מהזיהום.

אלה אשר התפללו עבורם, אופיינו בירידה מהירה של החום הגבוה ובמשך אשפוז קצר יותר. ההבדל בתמותה בין הקבוצה אשר עבורה התפללו לבין זו שלא, לא היה מובהק מבחינה סטטיסטית, על אף יתרון לקבוצה שהתפללו עבורה.

זו המחשה רבת עוצמה של תועלת התפילה, ושל היכולת לשלוח כוונות באמצעות המחשבות והרגשות שלנו אל עבר השדה הקוונטי. אולם, ישנו אלמנט נוסף לסיפור. כדאי שתדעו אותו. האם לא נראה לכם מעט מוזר שביולי 2000 היו בבית חולים אחד יותר מ־3,000 מקרי זיהום בבת אחת? אולי לא היה זה מקום סטרילי במיוחד, או שמא השתוללה שם מחלה מידבקת כלשהי?

למעשה המתפללים לא התפללו עבור חולים שנדבקו בשנת 2000. במקום זאת, וללא ידיעתם, הם התפללו עבור רשימת חולים אשר שהו בבית החולים בין השנים 1990 ו־1996 — ארבע עד שש שנים טרם הניסוי! מצבם של החולים שעבורם נישאה תפילה השתפר למעשה בשנות התשעים, באמצעות ניסוי אשר נערך שנים אחר כך. אומר זאת בדרך אחרת: בבריאותם של כל החולים שעבורם התפללו בשנת 2000 חל שיפור ניכר, אך שיפור זה קרה שנים קודם.

ניתוח סטטיסטי של הניסוי הוכיח כי תוצאות אלה היו יותר מסתם צירוף מקרים. ניתן לראות כי לכוונותינו, למחשבותינו, לרגשותינו ולתפילותינו יכולת להשפיע גם על עברנו ולא רק על ההווה או על העתיד.

נשאלת השאלה: לו הייתם מתפללים (או מתמקדים בכוונה מסוימת) לחיים טובים עבורכם, האם תהיה לכך השפעה על העבר, ההווה והעתיד שלכם?

החוקיות הקוונטית גורסת כי כל הפוטנציאלים מתקיימים בו־זמנית. המחשבות והרגשות שלנו משפיעות על כל רבדי החיים, מעבר למרחב ולזמן.

מצב הווייה או מצב תודעה: כשתודעה וגוף חד הם

שימו לב: לאורך כל הספר, אתייחס לחלופין לכך שיש לכם, או שאתם יוצרים, מצב הוויה או מצב תודעה. לדוגמה, ניתן לומר כי האופן שבו אתם חושבים והאופן שבו אתם מרגישים, יוצרים יחד מצב הוויה. אני רוצה שתבינו שכשאני משתמש במונחים מצב הוויה ומצב תודעה, גופכם הגשמי הינו חלק ממצב זה. למעשה, כפי שתיווכחו בהמשך, בני אדם רבים מתקיימים במצב שבו הגוף ״נהיה״ התודעה, כאשר הם נשלטים, כמעט באופן מוחלט, על ידי הגוף ותחושותיו. לכן, כשאני מתייחס לאפקט שמייצר הצופה, אין זו רק פעולת המוח אשר משפיעה על החומר, כי אם גם זו של הגוף. מצב הווייתכם (כשגוף ותודעה חד הם) כצופים, הוא המשפיע על העולם החיצוני.

תוצרים של מחשבות + רגשות, בבדיקות מבחנה

אנחנו מְתַקְשרים עם השדה הקוונטי בראש ובראשונה באמצעות מחשבות ורגשות. כידוע לכם, מחשבותינו הן בעצמן אנרגיה. לכן ניתן למדוד בקלות את הדחפים החשמליים אשר מחולל המוח, באמצעות מכשירים כגון אי־אי־ג׳י. המחשבות והרגשות משמשים גם כאחד האמצעים העיקריים למשלוח אותות אל השדה הקוונטי.

לפני שאסביר בפרטי פרטים כיצד זה פועל, אני רוצה להציג בפניכם מחקר יוצא דופן המדגים את השפעתן של המחשבות והתחושות שלנו על החומר.

גלן ריין, דוקטור לביולוגיה של התא, הגה סדרה של ניסויים הבודקת את יכולתם של ״הילרים״ להשפיע על מערכות ביולוגיות. הוא החליט לתת ל״הילרים״ להחזיק מבחנה המכילה דנ״א, מאחר שהדנ״א בעל אופי יציב יותר מאשר דגימות של תאים או מושבות חיידקים.3

המחקר נערך בקליפורניה במרכז הארטמת׳ (HeartMath) למחקר. צוות המרכז ערך מחקרים יוצאי דופן בתחומים — הפסיכולוגיה של הרגשות, יחסי גומלין בין מוח ולב, ועוד. למעשה, בשיתוף עם צוותי מחקר נוספים, הם תיעדו את הקשר המסוים בין מצבנו הרגשי לבין קצב הלב. כשיש לנו רגשות שליליים (כמו כעס ופחד), קצב הלב שלנו הופך לא יציב ואינו מוסדר. לעומת זאת, רגשות חיוביים (אהבה ושמחה, למשל) יוצרים תבניות קוהרנטיות, מסודרות מאוד, שאליהן מתייחסים חוקרי המרכז כקוהרנטיות לבבית.

בניסוי של ד״ר ריין נבחרה תחילה קבוצה של עשרה אנשים, המיומנים מאוד בשיטות ליצירת קוהרנטיות ממוקדת־לב שנלמדות במרכז הארטמת׳. הם השתמשו בשיטות הללו כדי ליצור רגשות נעלים וחזקים, כמו אהבה והערכה. לאחר מכן הם החזיקו במשך שתי דקות מבחנות עם דגימות דנ״א, הצפות במים בלתי מיוננים. ניתוח הדגימות הראה כי לא חל כל שינוי סטטיסטי משמעותי.

קבוצה שנייה של משתתפים מאומנים פעלה בצורה זהה, אולם במקום ליצור רק רגשות חיוביים (תחושה) של אהבה והערכה, היא החזיקה בו בזמן גם כוונה (מחשבה) למתוח או להרפות את רצועות הדנ״א. קבוצה זו חוללה שינויים משמעותיים במבנה (צורה) של דגימות הדנ״א. במקרים מסוימים, הדנ״א היה מתוח יותר או רפוי יותר ב־25 אחוזים!

קבוצה מאומנת שלישית של משתתפים, החזיקה כוונה צלולה לשינוי הדנ״א, אך הונחתה לא להיכנס למצב רגשי חיובי. במילים אחרות, הם השתמשו אך ורק במחשבה (כוונה) כדי להשפיע על חומר. והתוצאה? לא היה כל שינוי בדגימות הדנ״א.

המצב הרגשי החיובי שאליו נכנסה הקבוצה הראשונה לא שינה את הדנ״א. המחשבה עם הכוונה הצלולה של הקבוצה האחרונה, ללא רגש שליווה אותה, לא השפיעה אף היא. רק כאשר המשתתפים היו במצב של התעלות רגשית, המתואם עם כוונות ברורות, הם הצליחו ליצור את ההשפעה הרצויה.

מחשבה עם כוונה זקוקה לגירוי, לזרז, לאנרגיה שהיא רגש מרומם. לב ותודעה פועלים יחדיו. רגשות ומחשבות מאוחדים לכדי מצב הוויה. אם מצב הוויה יכול למתוח או להרפות רצועות דנ״א תוך שתי דקות, מה זה אומר על יכולתנו ליצור מציאות?

הניסוי של הארטמת׳ הראה כי השדה הקוונטי לא נענה פשוט למשאלותינו — כמיהה רגשית. הוא גם לא נענה רק לכוונותינו — מחשבות. הוא נענה רק כאשר אלה מיושרות או קוהרנטיות. כלומר, רק כאשר הן משדרות את אותו האות. בזמן שאנו משלבים יחד רגש מרומם בלב פתוח עם כוונה מודעת במחשבה צלולה, אנחנו מאותתים לשדה הקוונטי להיענות לנו בדרכים מעוררות תדהמה.

השדה הקוונטי לא נענה למה שאנחנו מבקשים. הוא נענה למי שאנחנו כהווייה.


מחשבות ורגשות: משדרים את האות האלקטרומגנטי שלנו לשדה הקוונטי

מאחר שכל פוטנציאל ביקום הוא גל של הסתברות בעל שדה אלקטרומגנטי והוא אנרגטי מטבעו — יהיה אך הגיוני כי מחשבותינו ותחושותינו אינן יוצאות מן הכלל.

אני מוצא כי התבנית שלפיה ניתן לחשוב על מחשבות כמטען חשמלי בשדה הקוונטי, ועל רגשות כמטען מגנטי בשדה הקוונטי, שימושית מאוד.4 המחשבות אשר אנו חושבים, שולחות אות חשמלי אל השדה הקוונטי. הרגשות אשר אנו מחוללים באופן מגנטי, מושכים אירועים בחזרה אלינו. צורת המחשבה שלנו והאופן שבו אנו מרגישים, יוצרים יחד מצב הוויה המחולל חתימה אלקטרומגנטית, וזו משפיעה על כל אטום בעולמנו. הדבר אמור לעורר בנו את השאלה — מה אנחנו משדרים (במודע או שלא במודע) על בסיס יומיומי?

כל החוויות הפוטנציאליות מתקיימות כחתימות אלקטרומגנטיות בשדה הקוונטי. ישנן אינסוף חתימות אלקטרומגנטיות פוטנציאליות — לגאונות, לעושר, לחופש, לבריאות — הקיימות כבר כעת כתבניות תדרים של אנרגיה. לו הייתם יכולים ליצור שדה אלקטרומגנטי חדש באמצעות שינוי מצב הווייתכם, כך שיתאים לפוטנציאל מסוים בשדה הקוונטי של המידע, האם קיימת האפשרות כי גופכם יימשך לעבר אותה התרחשות או שההתרחשות הזו תמצא אתכם?

פוטנציאלים אלקטרומגנטיים בשדה הקוונטי

איור 1ה. כל החוויות הפוטנציאליות קיימות בשדה הקוונטי כאוקיאנוס של אינסוף אפשרויות. כאשר אתם משנים את החתימה האלקטרומגנטית שלכם כך שתתאים לזו הקיימת כבר בשדה הקוונטי, גופכם יימשך לעבר האירוע, אתם תעברו לציר זמן חדש, או שהאירוע ימצא אתכם במציאות החדשה שלכם.

כדי לחוות שינוי, צפו בהתרחשות חדשה באמצעות תודעה חדשה

אם לנסח בפשטות, השגרה, המחשבות והרגשות המוכרים שלנו מביאים לאותו מצב הוויה, המייצר את אותן התנהגויות ואותה המציאות. לפיכך, אם נרצה לשנות מאפיינים מסוימים במציאות שלנו, עלינו לחשוב, להרגיש ולפעול בדרכים חדשות. עלינו ״להיות״ מישהו אחר. אנחנו חייבים ליצור מצב תודעה חדש... אנו צריכים לצפות בהתרחשות חדשה, באמצעות תודעה חדשה.

מנקודת מבט קוונטית, אנחנו צריכים ליצור מצב הוויה אחר כצופים ולחולל חתימה אלקטרומגנטית חדשה. כאשר נעשה זאת, תהיה התאמה למציאות פוטנציאלית בשדה הקוונטי, הקיימת כפוטנציאל אלקטרומגנטי בלבד. מיד כשתתקיים התאמה בין מי שאנחנו כהוויה — מה שאנחנו משדרים, לבין הפוטנציאל האלקטרומגנטי בשדה הקוונטי, אנחנו נימשך לכיוון מציאות פוטנציאלית זו או שהיא תמצא אותנו.

אני יודע שזה מתסכל כאשר נראה שהחיים מייצרים רצף אינסופי, בשינויים קלים, של אירועים שליליים. אולם כל עוד אתם נותרים אותם אנשים, כל עוד חתימתכם האלקטרומגנטית נותרת ללא שינוי, לא תוכלו לצפות להתרחשות חדשה. לשנות את חייכם זה לשנות את האנרגיה שלכם — לחולל שינוי יסודי בתודעה וברגשות.

אם אתם רוצים התרחשות חדשה, תהיו חייבים לשבור את ההרגל להיות עצמכם ולהמציא עצמי חדש.

שינוי מחייב קוהרנטיות: התאימו בין מחשבותיכם ורגשותיכם

מה משותף ללייזר ולמצב הווייתכם? אקשר בין שני הדברים, על מנת שאוכל להדגים דבר נוסף שעליכם לדעת אם אתם רוצים לשנות את חייכם.

לייזר הוא דוגמה לאות בעל קוהרנטיות גבוהה. כשפיזיקאים מדברים על אות קוהרנטי, הם מתייחסים לאות העשוי גלים אשר נמצאים ״בפאזה״ — אזורי השפל ואזורי השיא שלהם מקבילים. כאשר יש קוהרנטיות בין גלים אלה, הם עוצמתיים הרבה יותר.

תבניות גל
גלים קוהרנטיים


גלים לא קוהרנטיים


איור 1ו. כאשר הגלים ריתמיים ונמצאים בפאזה, הם עוצמתיים יותר מאשר כשהם לא בפאזה.

גלים היוצרים אות, יכולים להיות מתואמים או לא מתואמים, קוהרנטיים או לא קוהרנטיים. כך גם הרגשות והמחשבות שלכם. כמה פעמים ניסיתם ליצור משהו, במחשבה שהדבר אפשרי, אולם בליבכם הייתה תחושה הפוכה בדיוק? מה הייתה התוצאה כאשר שלחתם אות לא קוהרנטי/לא־בפאזה? מדוע לא התממש שום דבר? כפי שוודאי הבנתם מהמחקר של הארטמת׳, יצירה קוונטית אפשרית רק כאשר יש הלימה בין המחשבות והרגשות.

כשם שגלים היוצרים אות עוצמתיים הרבה יותר בהיותם קוהרנטיים, כך גם הרגשות והמחשבות שלכם כאשר הם בהלימה. בעת שאתם חושבים מחשבות צלולות וממוקדות על הייעוד שלכם, והן מגובות במעורבות רגשית עזה, אתם משדרים אות אלקטרומגנטי חזק יותר, שמושך אתכם אל מציאות פוטנציאלית התואמת את רצונכם.

אני מספר לקהל המשתתפים בסדנאות שלי לעיתים קרובות על סבתי שאותה הערצתי. היא הייתה איטלקייה מסורתית, ספוגה ברגשות אשם קתוליים באותו אופן שהייתה מחויבת למסורת הכנת רוטב עגבניות לפסטה. היא התפללה בעקביות למען דברים, וחשבה בכוונה גדולה על חיים חדשים. אך האשם, אשר הושרש בה במשך כל חייה, תעתע באות שאותו הפיקה. היא הצליחה לזמן לחייה רק סיבות נוספות לחוש אשם.

אם כוונותיכם ושאיפותיכם לא חוללו תוצאות עקביות, כנראה ששלחתם לשדה הקוונטי מסרים סותרים ולא קוהרנטיים. ייתכן שתרצו עושר. ייתכן שתחשבו מחשבות ״עשירות״. אולם, אם אתם חשים עניים, לא תוכלו למשוך שפע כלכלי לחייכם. מדוע לא? מכיוון שמחשבות הן שפת המוח, ורגשות הם שפת הגוף. אתם חושבים בדרך אחת ומרגישים באחרת. כשהתודעה נמצאת בעמדה הפוכה לזו של הגוף (או להפך), השדה הקוונטי לא ישיב באופן עקבי.

מאידך, כאשר תודעה וגוף עובדים יחדיו, כאשר המחשבות והרגשות שלנו מתואמים, כאשר אנחנו במצב הוויה חדש, רק אז אנו שולחים אות קוהרנטי על גבי גליו של הנסתר.

מדוע משובים קוונטיים צריכים להפתיע אתכם?

בואו נחשוף כעת חלק נוסף בפאזל. על מנת שהמציאות שלנו תשתנה, האופן שבו מתממשות חוויות אשר אנו מזמנים אל חיינו צריך להפתיע ואף להדהים אותנו. אנחנו לעולם לא אמורים לחזות כיצד יצירותינו החדשות תתגשמנה. הן צריכות לתפוס אותנו לא מוכנים. הן צריכות להעיר אותנו מן החלום, שהוא המציאות השגרתית שאליה אנו כה מורגלים. התגשמות הדברים צריכה להותיר אותנו נטולי ספקות לגבי הקשר שיצרה תודעתנו עם שדה הבינה הקוונטי, כדי שנתמלא השראה לעשות זאת שוב. זהו האושר בתהליך היצירה.

מדוע שתרצו הפתעה קוונטית? אם אתם מסוגלים לצפות אירוע, אין בכך משהו חדש. זוהי שגרה, אוטומט. חוויתם זאת פעמים רבות בעבר. אם תוכלו לצפות מראש אירוע, אתם מחוללים את אותה התרחשות מוכרת. למעשה, אם תנסו לשלוט באופן שבו ההתרחשות תתממש, תהפכו באותו הרגע ל״ניוטוניים״. הפיזיקה הניוטונית הקלאסית ניסתה לצפות ולחזות אירועים. הכול התקיים על פי סיבה ותוצאה.

מה זה אומר ״הופכים ניוטוניים״, ביחס ליכולתכם ליצור? הכוונה שהסביבה החיצונית שולטת על סביבתכם הפנימית (מחשבות ורגשות). אלו הם הסיבה והמסובב.

במקום זאת, שנו את סביבתכם הפנימית, את הדרך שבה אתם חושבים ומרגישים, ואז תיווכחו כיצד הסביבה החיצונית תשתנה כתוצאה ממאמציכם. חתרו ליצירת חוויה עתידית חדשה ולא ידועה. כאשר יתממש עבורכם אירוע לא צפוי תופתעו לטובה. באותו רגע תהפכו להיות בוראים קוונטיים. אתם תנועו ממצב ״סיבה ותוצאה״ למצב ״מחוללי התוצאה״.

החזיקו כוונה צלולה של הדבר שאותו אתם רוצים, אך השאירו את הטיפול בפרטי ה״איך״ לשדה הקוונטי הלא צפוי. הניחו לו לתזמר את האירוע בחייכם באופן המתאים בדיוק עבורכם. אם אתם כבר מתכוונים לצפות למשהו, צפו לבלתי צפוי. התמסרו, ביטחו וותרו על הצורך לדעת כיצד יתממש האירוע.

זוהי המשוכה הגדולה ביותר עבור רובנו, מאחר שאנו, בני האדם, שואפים לשלוט בעתידנו על ידי שחזור האירועים מעברנו.

יצירה קוונטית: הכרת תודה טרם קבלת הדבר

הסברתי את הצורך להתאים את מחשבותינו לרגשותינו כדי ליצור את ההתרחשות הרצויה לנו... אך בתוך התהליך, להניח לפרטים הסובבים את אופן התגשמותה. נדרשת כאן אמונה בוטחת, אם נרצה להחליף חיי שגרה ואירועים צפויים בחיי אושר מלאי חוויות חדשות והפתעות קוונטיות.

אולם עלינו לשוב ולגייס את האמונה הבוטחת על מנת להביא לכדי מימוש את משאלתנו.

באילו נסיבות אתם בדרך כלל אסירי תודה? ייתכן שתאמרו, אנחנו אסירי תודה על המשפחה, הבית הנעים, החברים, העבודה. המשותף לכל אלה הוא, שהם כבר קיימים בחייכם.

באופן כללי אנו אסירי תודה על דבר שכבר אירע או שכבר קיים בחיינו. אתם וגם אני עברנו התניה להאמין כי אנו זקוקים לסיבה כדי להיות מאושרים, למניע כדי להכיר תודה, לנימוקים כדי לאהוב. אנחנו סומכים על מציאות חיצונית על מנת שנרגיש באופן אחר בתוכנו. זהו המודל הניוטוני.

המודל החדש של המציאות מאתגר אותנו כיוצרים קוונטיים לשנות משהו בתוכנו, בתודעה ובגוף, במחשבות וברגשות, בטרם נפגוש בראיות גשמיות באמצעות חושינו.

האם תוכלו להכיר תודה ולהרגיש התעלות רגשית הקשורה לאירוע נחשק טרם התרחשותו? האם תוכלו לדמיין מציאות זו בצורה כה שלמה, כך שתתחילו להתקיים בתוך חייכם העתידיים כבר כעת?

במונחים של היצירה הקוונטית, האם תוכלו להודות על משהו שקיים כפוטנציאל בשדה הקוונטי אולם טרם התרחש בחייכם? אם כן, אתם תנועו ממצב של סיבה ותוצאה (ממתינים לגורם חיצוני שיחולל שינוי פנימי) למצב מחוללי התוצאה (גורמים לשינוי פנימי שיחולל התרחשות חיצונית).

כאשר אתם במצב הכרת תודה, אתם משדרים לשדה הקוונטי אות המצהיר — האירוע כבר קרה. הכרת תודה היא יותר מתהליך חשיבה אינטלקטואלי. עליכם להרגיש כאילו הדבר שבו אתם חפצים נמצא בחייכם ממש ברגע זה. הגוף שלכם (שמבין רק תחושות) חייב להיות משוכנע שיש לו את המטען הרגשי של ההתנסות העתידית כאילו היא נחווית כעת.

בינה אוניברסלית והשדה הקוונטי

אני מקווה שאתם כבר מסכימים עם כמה מעקרונות היסוד של המודל הקוונטי — מציאות גשמית היא בראש ובראשונה אנרגיה המתקיימת בתוך רשת עצומה שמקושרת לאורכם ולרוחבם של המרחב והזמן. רשת זו, השדה הקוונטי, מכילה את כל ההסתברויות אשר נוכל להביא לקריסתן לכדי מציאות בעזרת מחשבות (הכרה), התבוננות (צפייה), תחושות ומצב הוויה.

אולם, האם המציאות אינה יותר מכוחות אלקטרומגנטיים אדישים המגיבים זה לזה או משפיעים זה על זה? האם הרוח המפעמת בתוכנו אינה יותר מתוצר של ביולוגיה ואקראיות? שוחחתי עם אנשים המחזיקים בעמדות אלה. דיון שכזה מוביל בסופו של דבר לדיאלוג שנראה פחות או יותר כך:

מהיכן באה הבינה השומרת על ליבנו פועם?

זה חלק ממערכת העצבים האוטונומית.

היכן ממוקמת מערכת זו?

במוח. המערכת הלימבית במוח היא חלק ממערכת העצבים האוטונומית.

האם יש רקמות ספציפיות בתוך המוח אשר אחראיות לפעימות הלב?

כן.

ממה עשויות רקמות אלה?

תאים.

וממה עשויים תאים אלה?

מולקולות.

וממה הן עשויות?

אטומים.

וממה עשויים אטומים?

חלקיקים תת אטומיים.

וממה בעיקר בנויים חלקיקים תת אטומיים אלה?

אנרגיה.

כשאנו מגיעים למסקנה כי כלי הרכב הפיזיולוגי שלנו בנוי מאותו חומר שממנו בנוי שאר היקום, והאנשים הללו נתקלים ברעיון שאנרגיה היא הדלק שמניע את הגוף — אותם 99.99999 אחוזים של ״אין־דבר״ שמהם עשוי היקום הפיזי — הם מגחכים והולכים לדרכם, או מבינים שיש היגיון ברעיון כי ישנו עיקרון המאחד את המציאות הגשמית כולה והוא שזור בה כחוט השני.

האין זה אירוני, אם כן, כי תשומת ליבנו נתונה ל־0.00001 אחוזים של מציאות שהיא חומר? האם יש משהו שאנחנו מפספסים?

אם הלא כלום הזה מורכב מגלי אנרגיה הנושאים מידע, והכוח הזה מארגן את התבניות החומריות שלנו ואת תפקודן, יהיה זה אך הגיוני, להתייחס לשדה הקוונטי כאל בינה בלתי נראית. ומאחר שאנרגיה נמצאת בבסיס של כל המציאות הגשמית, הבינה אשר זה עתה תיארתי לכם ארגנה את עצמה לכדי חומר.

חִשבו על השיחה הקודמת כסוג של דפוס המתאר את האופן שבו בנתה בינה זו את המציאות. השדה הקוונטי הוא פוטנציאל אנרגטי בלתי נראה, המסוגל להתהוות מאנרגיה לכדי חלקיקי חומר תת אטומיים, מהם לאטומים, מהם למולקולות וכך הלאה עד ליצירת הכול. מנקודת מבט פיזיולוגית הוא מארגן מולקולות לתאים, לרקמות, לאיברים, למערכות ובסופו של דבר לגוף שלם. במילים אחרות, אנרגיה פוטנציאלית זו מנמיכה את התדר של תבניות הגלים שלה עד אשר היא מתהווה לכדי חומר.

בינה אוניברסלית זו, היא המעניקה חיים לשדה הקוונטי ולכל הנמצא בו. בכלל זה אתם ואני. כוח זה הוא אותה תודעה אוניברסלית המפיחה חיים ביקום החומרי על כל מאפייניו. בינה זו שומרת על ליבנו פועם ועל תפקוד מערכת העיכול שלנו. היא מפקחת על אינסוף תגובות כימיות המתרחשות בכל תא בכל שנייה. יתר על כן, אותה הכרה מעוררת עצים להצמיח פירות וגורמת לגלקסיות רחוקות להיווצר ולקרוס.

בינה זו היא גם פרטית וגם אוניברסלית, מכיוון שהיא קיימת בכל מקום ובכל זמן וכוחה פועם בתוכנו ובכל הסובב לנו.

מאחר שאנו שלוחה של בינה זו, נוכל לחקות אותה

עליכם להבין כי ברשותה של בינה אוניברסלית זו, אותה מודעות אשר עושה אותנו ייחודיים — הכרה או קשיבות־מודעת. על אף היות כוח זה אוניברסלי ואובייקטיבי, הוא בעל הכרה — מודעות לעצמי והיכולת לנוע ולפעול בתוך היקום החומרי.

הוא גם קשוב לחלוטין, לא רק לעצמו אלא גם אליכם ואלי. מכיוון שהכרה זו מבחינה בכל דבר, היא מתבוננת בנו וקשובה לנו. היא מודעת למחשבותינו, לחלומותינו, להתנהגותנו ולשאיפותינו. היא ״צופה״ בדברים לכדי התגשמותם החומרית.

מהי התודעה היוצרת את החיים כולם, המשקיעה אנרגיה ורצון על מנת לווסת בעקביות את תפקודי הגוף השומרים אותנו בחיים, המביעה בנו עניין תמידי ועמוק, אם לא אהבה טהורה?

צִיָינו שני היבטים של הכרה, ההכרה/הבינה האובייקטיבית של השדה הקוונטי; וההכרה הסובייקטיבית שהיא האינדיבידואל בעל הרצון החופשי והמודעות העצמית. כשאנו מחקים את מאפייניה של מודעות זו, אנחנו הופכים לבוראים. כשאנו בהדהוד עם בינה אוהבת זו, אנחנו הופכים דומים לה. בינה זו תתזמר אירוע, משוב אנרגטי, המתאים לכל דבר אשר התודעה הסובייקטיבית משדרת אל השדה הקוונטי. כאשר רצוננו מתואם עם זה שלה, כשתודעתנו מותאמת לזאת שלה, כשאהבתנו את החיים הולמת את שלה, או אז אנו מגלמים את דמותה של ההכרה האוניברסלית. אנחנו הופכים לכוח נעלה המתעלה מעל העבר, מרפא את ההווה, ופותח דלתות אל העתיד.

מה שאנחנו משדרים, אנחנו מקבלים בחזרה

אסביר כיצד פועל תזמור האירועים בחיינו. אם חווינו סבל ואנחנו מחזיקים אותו בתוך תודעתנו וגופנו, ואז מבטאים אותו באמצעות מחשבותינו ורגשותינו, אנחנו משדרים חתימה אנרגטית אל השדה הקוונטי. הבינה האוניברסלית נענית ושולחת לחיינו אירוע נוסף, אשר ישחזר בנו את אותה תגובה רגשית ומחשבתית.

מחשבותינו משדרות אות (אנו סובלים) ורגשותינו (אנו סובלים) מושכים לחיינו אירוע שיתאים לתדר הרגשי, שהוא — סיבה טובה לסבול. באופן מוחשי מאוד, אנחנו כל הזמן מבקשים הוכחה לקיומה של הבינה האוניברסלית, ואילו היא שולחת אלינו משוב, בסביבתנו החיצונית, כל הזמן. כן, אנחנו עד כדי כך עוצמתיים.

אם כן, השאלה בלב ספר זה: מדוע לא לשלוח אות אשר יפיק משוב חיובי עבורנו? כיצד עלינו להשתנות כך שהאות שנשלח יתאים למה שנרצה ליצור בחיינו? נשתנה כאשר נהיה מוכנים להאמין לחלוטין כי מעצם הבחירה במחשבה או באות אשר אנחנו משדרים, אנו מחוללים משוב מוחשי ובלתי צפוי.

הבינה האובייקטיבית לא מענישה אותנו על חטאינו (מחשבותינו, רגשותינו ופעולותינו), אלא באמצעותם. כאשר אנחנו מקרינים אל השדה הקוונטי אות המבוסס על מחשבות ורגשות (כגון סבל) שנוצרו מחוויות עבר לא נעימות, אל לנו להתפלא כשהשדה הקוונטי מגיב באופן שלילי ותואם.

כמה פעמים ביטאתם מילים אלה או דומות להן: ״זה פשוט לא ייאמן... איך זה תמיד קורה לי?״

האם אתם רואים שהצהרות אלה משקפות את הסכמתכם למודל הניוטוני/קרטזיאני שבו אתם קורבנות של נסיבות, לאורה של ההבנה החדשה אשר רכשתם לגבי טבעה של המציאות? האם אתם מבינים כי ניתנה לכם יכולת של ממש לחולל אירועים בעצמכם? האם אתם מבינים כי במקום להגיב באופן הנזכר לעיל, תוכלו לשאול את עצמכם: כיצד נוכל לחשוב, להרגיש ולנהוג אחרת על מנת להביא למימוש התוצאה הרצויה לנו?

משימתנו, אם כך, היא להתקדם בעזרת כוונה מלאה, למצב תודעתי אשר יאפשר לנו חיבור עם הבינה האוניברסלית, חיבור ישיר לשדה האפשרויות, והפקת אות ברור המבשר כי אנו באמת ובתמים מצפים להשתנות ולראות את התגשמות האירועים הרצויים לנו כמשוב המופק בחיינו.

בקשו משוב קוונטי

כשאתם יוצרים בכוונה מלאה, בקשו מההכרה הקוונטית סימן שאכן יצרתם עימה קשר. העזו לבקש סינכרוניות הקשורה במישרין לדבר שאתם מייחלים שיקרה. כאשר תעזו, תגלו שאתם מספיק אמיצים כדי לרצות לדעת כי הכרה זו אמיתית ומודעת למאמציכם. ברגע שתסכימו לכך, תוכלו ליצור מתוך אושר והשראה.

עיקרון זה מבקש מאיתנו להניח למה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, להתמסר אל הלא נודע ואז להתבונן בהתרחשויות המופיעות כמשוב בחיינו. זו הדרך הטובה ביותר ללמוד. כאשר נקבל סימנים חיוביים (ניווכח לראות כי נסיבות חיצוניות פועלות לטובתנו), נדע כי פעולתנו הפנימית הייתה נכונה. באופן טבעי נזכור את דרך הפעולה שלנו על מנת שנוכל לפעול כך שוב.

כאשר יחלו להופיע בחייכם משובים, תוכלו לבחור לפעול כמו מדענים בתהליך החקירה. מדוע לא לעקוב אחר כל השינויים ולהיווכח כי היקום ער למאמציכם, ולהוכיח לעצמכם כי אתם עוצמתיים עד כדי כך?

ובכן, כיצד נוכל להתחבר עם מצב תודעה זה?

פיזיקה קוונטית היא ״לא־כלום״

פיזיקאים ניוטוניים שיערו כי תמיד ישנה סדרה ליניארית של אינטראקציות צפויות החוזרות על עצמן. אתם יודעים כי אם A+B=C, אזי C+D+E=F. אולם בעולם המשוגע של מודל המציאות הקוונטי, כל הדברים מתקשרים זה עם זה בתוך שדה אינפורמציה מממד גבוה יותר, והוא שזור לתוך כל הדברים כולם מעבר למרחב ולזמן המוכרים לנו. וואו!

אחת הסיבות שהפיזיקה הקוונטית חמקמקה כל כך היא שבמשך שנים הורגלנו לחשוב בהתבסס על חושינו. אם אנחנו מודדים ומאששים את המציאות בעזרת חושינו, ניוותר תקועים בדפוס הניוטוני.

במקום זאת, המודל הקוונטי דורש שהבנת המציאות שלנו לא תתבסס על חושינו (פיזיקה קוונטית היא לא־כלום). בתהליך בריאת מציאות עתידית באמצעות המודל הקוונטי, חושינו הם האחרונים לחוות את אשר יצרה התודעה. המשוב החושי הוא הדבר האחרון שאותו נחווה. מדוע זאת?

הקוונטום הוא מציאות רב ממדית הקיימת מעבר לחושים, במחוזות אשר מעבר לגוף, מעבר לחומר ומעבר לזמן. לכן, על מנת לנוע לתוך השדה הזה וליצור מתוך דפוס זה, יהא עליכם לשכוח את גופכם לזמן מה. יהא עליכם גם להסיט את המודעות שלכם מסביבתכם החיצונית — כל אותם דברים בחייכם שעימם אתם מזדהים. חלק מהדברים שעימם אתם מזדהים הם בן זוגכם, ילדיכם, רכושכם ובעיותיכם. באמצעות אלה, אתם מזדהים עם העולם החיצוני. בשלב האחרון יהיה עליכם לאבד כל תחושה של זמן ליניארי. הכוונה היא כי בתוך הרגע שבו אתם מתבוננים בכוונה צלולה בפוטנציאל של חוויה עתידית, עליכם להיות בנוכחות כה חזקה עד אשר תודעתכם לא תוכל לנדוד בין זיכרונות העבר ובין חיזוי של עתיד ״שגרתי כמו תמיד״.

האין זה אירוני כי על מנת להשפיע על המציאות שלכם (סביבה), לרפא את גופכם או לשנות אירוע כלשהו בעתיד (זמן) — עליכם להניח לחלוטין לעולמכם החיצוני (אין חומר), להרפות את המודעות לגופכם (אין גוף)... לאבד את תחושת הזמן (אין זמן) — למעשה, עליכם להפוך להכרה צלולה.

אם תפעלו כך, תהיו ריבונים על הסביבה, על גופכם ועל הזמן (אני קורא להם בחיבה, שלושת הגדולים). מאחר שהעולם התת אטומי של השדה הקוונטי מורכב רק מהכרה, לא תוכלו להיכנס אליו בשום דרך, מלבד דרך הכרתכם הצלולה. לא תוכלו להיכנס בדלת לשדה הקוונטי כ״מישהו״. אתם חייבים להיכנס כ״אף לא אחד״.

במוחכם קיימת יכולת מולדת לרתום את המיומנות הזו (ארחיב בהמשך). כאשר תבינו כי יש ברשותכם את כל מה שנדרש כדי להותיר את העולם מאחור ולהיכנס למציאות חדשה שמעבר למרחב ולזמן, באופן טבעי תתמלאו בהשראה ליישם זאת בחייכם.

מתקדמים מעבר למרחב ולזמן

מה הכוונה להיות מעבר למרחב ולזמן? אלה מבנים רעיוניים אשר יצרו בני האדם, על מנת להסביר תופעות פיזיקליות הכוללות את מיקומנו ואת תחושת הארעיות שלנו. כאשר אנו מדברים על כוס המונחת על שולחן, אנחנו מתייחסים אליה במונחים של מיקום (היכן היא במרחב) ומשך הזמן שבו תפסה מיקום זה. מעצם היותנו בני אדם, אנחנו טרודים מאוד לגבי שני מושגים אלה: היכן אנחנו? כמה זמן אנחנו נמצאים שם? כמה זמן עוד נישאר? לאן נלך משם? למרות שזמן אינו דבר שאנו יכולים באמת לחוש, אנחנו מרגישים אותו חולף באופן דומה לתחושת המיקום שלנו במרחב. אנחנו ״חשים״ את השניות, הדקות והשעות חולפות, כפי שאנו חשים את גופנו הנלחץ כנגד הכיסא ואת הרגלים הנטועות בקרקע.

אינסוף ההסתברויות לבריאת מציאות בשדה הקוונטי הן מעבר למרחב ולזמן, מאחר שעדיין לא מתקיים פוטנציאל. כל עוד הוא אינו מתקיים, הוא חסר מיקום ואינו תופס חלל כלשהו. כל דבר אשר נעדר קיום חומרי — קריסת גלי ההסתברות שלו לכדי מציאות חלקיקית טרם אירעה — מתקיים מעבר למרחב ולזמן.

מאחר שהשדה הקוונטי אינו אלא הסתברות לא־חומרית, הוא נמצא מחוץ למרחב ולזמן. ברגע שנהיה הצופים באחת מתוך אינסוף ההסתברויות ונאפשר לה מציאות חומרית, היא תאמץ אליה את שני המאפיינים הללו.

בכדי להיכנס לשדה הקוונטי, עליכם להיכנס למצב דומה

מצוין! יש בקרבנו הכוח להפוך את המציאות הרצויה לנו לגשמית על ידי בחירתה מתוך השדה הקוונטי. אולם, עלינו למצוא דרך גישה כלשהי אליו. אמנם אנחנו תמיד מחוברים אליו, אבל כיצד נגרום לשדה להיענות לנו? אנחנו פולטים אנרגיה באופן קבוע, ולכן אנו שולחים מידע אל השדה ומקבלים מידע מהשדה. כיצד, אם כן, נוכל לתקשר עימו בצורה יעילה יותר?

בפרקים הבאים אסביר לעומק כיצד להיכנס לשדה. לעת עתה עליכם לדעת שעל מנת להיכנס לשדה הקוונטי, המתקיים מעבר למרחב ולזמן, תצטרכו להיכנס למצב דומה.

האם יש לכם לפעמים חוויות שבהן הזמן והמרחב כאילו נעלמים? חִשבו על הרגעים שבהם אתם נוהגים במכונית והמחשבות שלכם ממוקדות בדאגה כלשהי אשר מטרידה אתכם. בזמן שזה מתרחש, אתם שוכחים את הגוף שלכם (אתם לא ערים יותר לתחושת המרחב שלכם), אתם שוכחים את הסביבה (העולם החיצוני נעלם), אתם לא שמים לב לזמן (״נעלמתם״ ואין לכם מושג כמה זמן עבר).

ברגעים הללו, הייתם על מפתן הדלת המאפשרת כניסה אל השדה הקוונטי ומעניקה גישה לעבודה עם בינה אוניברסלית. לאמיתו של דבר, כבר הצלחתם לגרום למחשבה להיות אמיתית יותר מכל דבר אחר.

בהמשך, אספק הנחיות כיצד להגיע למצב הכרה זה דרך קבע, על מנת להיכנס לשדה ולתקשר בצורה ישירה יותר עם הבינה האוניברסלית המעניקה חיות לכל הדברים.

שנו את (תו)דעתכם, שנו את חייכם

עד כה, בפרק זה, הובלתי אתכם דרך התפיסה הגורסת כי תודעה וחומר נפרדים לחלוטין, אל המודל הקוונטי, הקובע כי הם בלתי ניתנים להפרדה. תודעה היא חומר וחומר הוא תודעה. אז בכל הפעמים בעבר כשניסיתם להשתנות, ייתכן שהחשיבה שלכם הייתה מוגבלת מיסודה. כנראה שהאמנתם כי הנסיבות החיצוניות לכם הן תמיד אלה שחייבות להשתנות — אם לא היו לי מחויבויות רבות כל כך, הייתי יכול לרדת במשקל ואז הייתי מאושר. כולנו השמענו באופן כזה או אחר הצהרות כאלה — אם זה, אז כך — סיבה ותוצאה.

מה אם הייתם יכולים לשנות את תודעתכם, מחשבותיכם, רגשותיכם ואת מצב הווייתכם, מחוץ לגבולות הזמן והמרחב? מה אם הייתם יכולים להשתנות מראש ולראות את השפעת השינויים ״הפנימיים״ האלה על עולמכם ״החיצוני״?

אתם יכולים.

מה ששינה את חיי באופן עמוק וחיובי, ואף את חייהם של רבים אחרים, הייתה ההבנה כי שינוי תודעתי של כל אדם באשר הוא — וכתולדה מכך צבירת חוויות חדשות ותובנות חדשות — מסתכם בסך הכול בשבירת ההרגל להיות עצמו. כאשר אתם מתעלים מעל לחושיכם, כאשר אתם מבינים שאינכם כבולים בשלשלאות עברכם — כאשר אתם חיים את החיים ומתעלים מעל לגופכם, סביבתכם והזמן — הכול אפשרי. הבינה האוניברסלית המעניקה חיות לכל הקיים תפתיע ותענג אתכם. אין דבר שבו היא חפצה יותר מאשר להעניק לכם גישה לכל שתבקשו.

בקצרה, כשתשנו את (תו)דעתכם, תשנו את חייכם.

ונער קטון נוהג בם

לפני שנמשיך, אני רוצה לשתף בסיפור הממחיש כמה עוצמתי ומועיל יכול להיות הקשר עם הבינה הגדולה בקבלה של שינוי בתור חלק בלתי נפרד מחייכם.

ילדיי — כעת מתבגרים, השתמשו במדיטציה דומה לזו שאת התהליך שלה אתאר בחלק 3 של הספר. כתוצאה מתרגול שיטות אלה, הם זימנו לחייהם כמה הרפתקאות בלתי רגילות. היה לנו הסכם, מאז ילדותם, שהם יפעלו ליצירת דברים חומריים או אירועים שהם רוצים לחוות. למרות זאת, היה לנו חוק שאני לא מתערב ולא עוזר לחולל את ההתרחשות. הם היו חייבים ליצור את המציאות המבוקשת בעצמם, תוך שהם משתמשים בתודעה ויוצרים אינטראקציה עם השדה הקוונטי.

בתי בת העשרים וקצת לומדת אמנות באוניברסיטה. היה זה באביב, כאשר שאלתי אותה מה היא רוצה לזמן לחייה בזמן חופשת הקיץ הקרבה. הייתה לה רשימת מכולת! במקום משרת סטודנט לקיץ, היא רצתה לעבוד באיטליה, ללמוד ולחוות דברים חדשים, לבקר לפחות בשש ערים איטלקיות ולבלות לפחות שבוע בפירנצה, מאחר שהיו לה חברים שם. היא רצתה לעבוד בששת השבועות הראשונים של הקיץ, להרוויח שכר מכובד ואז לבלות את יתרת החופשה בבית.

שיבחתי את בתי על יכולתה לראות בבהירות את רצונותיה והזכרתי לה כי הבינה האוניברסלית תתזמר את הדרך שבה יתגשם הקיץ החלומי שלה. על בתי היה לדאוג ל״מה״, ואילו הכרה גבוהה יותר תטפל ב״איך״.

מאחר שבתי מתורגלת באמנות החשיבה והחישה עוד בטרם התרחשות החוויה עצמה, בסך הכול היה עלי להזכיר לה לא רק להחזיק כוונה יומיומית לגבי האופן שבו ייראה אותו קיץ — אילו אנשים היא תפגוש, אילו אירועים יתרחשו, היכן תבקר — אלא גם להרגיש את התחושות שיעוררו חוויות אלה בעת המפגש עימן. ביקשתי ממנה ליצור את החזון הזה במוחה, כך שהוא יהיה כה צלול וברור עד כי מחשבותיה יהפכו להתנסות, והסינפסות במוחה יחלו להניח את החיווט של מידע זה כאילו היה מציאות.

כל עוד המשיכה ״להיות״ האישה הצעירה בחדרה אשר במעונות עם חלום על נסיעה לאיטליה, היא נותרה אותו אדם החי את אותה מציאות. לכן, על אף שהיה זה חודש מרץ, היא הייתה חייבת להתחיל ״להיות״ האישה הצעירה אשר בילתה את חצי הקיץ שלה באיטליה.

״אין בעיה״, היא אמרה. היו לה חוויות מסוג זה בעבר, כאשר רצתה להשתתף בסרטון וידאו של שיר וכשרצתה לחוות בולמוס קניות חסר מעצורים. שתי החוויות הללו התגשמו באלגנטיות מושלמת.

לאחר מכן ציינתי בפני בתי, ״אינך יכולה לקום מבריאתה המנטלית של החוויה בתחושה שאת אותו אדם שהתיישב לתהליך. את חייבת לקום מכיסאך כאילו חווית ברגע זה את הקיץ המדהים ביותר בחייך״.

״הבנתי״, היא אמרה. היא הפנימה את התזכורת שלי, שבכל יום היא הייתה צריכה להשתנות אל מצב הווייה חדש, ולאחר כל בריאה מנטלית, היה עליה להמשיך את יומה במצב רוח מרומם של הכרת תודה אשר נבעה מאותה חוויה.

בתי התקשרה לאחר מספר שבועות. ״אבא, האוניברסיטה מציעה קורס קיץ של תולדות האמנות באיטליה. אני יכולה לקבל עבור התוכנית וההוצאות הנלוות מחיר של 4000 דולר במקום 7000 דולר. תוכל לעזור לי לשלם?״

ובכן, זה לא שאני הורה אשר אינו תומך בילדיו, אך לא התרשמתי כי זה הדבר שעליו הצהירה במקור כיעד עבורה. היא ניסתה לשלוט בתוצריה של היתכנות עתידית במקום לאפשר לשדה הקוונטי לתזמר את האירועים. הצעתי לה ממש לספוג את הטיול לאיטליה, לחשוב, להרגיש, לדבר ולחלום ״באיטלקית״, עד אובדן כל אחיזה במציאות.

כמה שבועות לאחר מכן, כאשר היא התקשרה שוב, ניכרה בה התרגשותה. היא בילתה בספרייה בשיחה עם המורה שלה לתולדות האמנות. הן עברו לשוחח באיטלקית בסופו של דבר; שתיהן דיברו איטלקית שוטפת. ואז אמרה לה המורה, ״ברגע זה נזכרתי. עמית שלי מחפש מישהו שילמד תלמידים אמריקאים, אשר ילמדו איטלקית למתחילים באיטליה בקיץ הקרוב״.

כמובן שבתי התקבלה לעבודה. תקלטו: לא רק ששילמו לה כדי ללמד (וכל הוצאותיה שולמו), אלא שהיא זכתה לבקר בשש ערים שונות באיטליה, במשך שישה שבועות. היא בילתה את השבוע האחרון בפירנצה, והספיקה לחזור הביתה למחצית השנייה של חופשת הקיץ. היא הגשימה את משרת חלומותיה ואת חזונה המקורי, על כל מאפייניו.

זה לא היה סיפור על בחורה צעירה שמצוידת בנחישות עיקשת במרדף אחר ההזדמנות בכדי למצוא תוכנית סטודנטים — הנוברת במרשתת, רודפת אחר מרצים וכדומה. במקום לפעול על פי סיבה ותוצאה, בתי שינתה את מצב הווייתה עד אשר הפכה למחוללת תוצאה. היא חייתה על פי העיקרון הקוונטי.

כאשר היא התחברה באופן אלקטרומגנטי לייעוד מבוקש, אשר התקיים בשדה הקוונטי, גופה נמשך אל אותו אירוע עתידי. החוויה מצאה אותה. התממשות האירוע הייתה בלתי צפויה, והופיעה באופן שבתי לא חזתה בשום צורה. התוצאה הייתה סינכרונית ולא היה ספק כי היא תולדה של עבודתה הפנימית.

חִשבו על כך לרגע אחד. אילו הזדמנויות נמצאות שם בחוץ וממתינות למצוא אתכם? מי אתם בהווייתכם ברגע הזה... ובכל רגע אחר? האם אתם בהווייתכם הזו מושכים אל חייכם כל אשר תחפצו?

האם תוכלו לשנות את מצב ההוויה שלכם? ומיד ברגע שתשכון בכם תודעה חדשה, האם תוכלו להיות הצופים בייעוד חדש? התשובות לכל אלה, הן כל מה שנעסוק בו בהמשך הספר.

☼ ☼ ☼

ד"ר ג'ו דיספנזה

ג'ו דיספנזה, ד"ר לרפואה כירופרקטית, למד ביוכימיה באוניברסיטת ראטגרס. כמו כן, הוא בעל תואר ראשון במדעים בדגש על מדעי המוח. הוא קיבל תואר דוקטור לכירופרקטיקה מאוניברסיטת לייף באטלנטה. בלימודיו המתקדמים הוא המשיך והעמיק את השכלתו בנוירולוגיה, מדעי המוח, תפקודים וכימיה של המוח, ביולוגיה של התא, היווצרות זיכרון, חקר הזיקנה ואריכות חיים.

עוד על הספר

  • תרגום: נדב אטיאס
  • הוצאה: אור עם
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2021
  • קטגוריה: רוחניות, מדריכים ועצות
  • מספר עמודים: 384 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 24 דק'
לשבור את ההרגל להיות עצמכם ד"ר ג'ו דיספנזה

פרק ראשון
האני הקוונטי


ראשוני הפיזיקאים חילקו את העולם לחומר ולמחשבה, ומאוחר יותר לחומר ולאנרגיה. לכל מרכיב בצמדים הללו, התייחסו כאילו הוא מנותק לחלוטין מהאחר... אבל הוא ממש לא!

על כל פנים, הדואליות הזאת של חומר ומחשבה עיצבה את נקודת המבט המוקדמת שלנו על העולם, שבה המציאות, למעשה, מוכתבת מראש ובני האדם יכולים לשנות אותה אך במעט בעזרת נקיטת פעולות במהלך חייהם, לא כל שכן, באמצעות מחשבותיהם.

נדלג קדימה אל התפיסה העכשווית, שבה כולנו חלק משדה רחב ובלתי נראה של אנרגיה, המכיל את כל מנעד המציאויות האפשריות, ומגיב בהתאם למחשבות ולרגשות שלנו. כשם שמדענים חוקרים כיום את הקשר בין חומר למחשבה, כך נבקש גם אנחנו להתנסות בחיינו. אם כן, נשאל את עצמנו, האם נוכל להשתמש בתודעה כדי ליצור את מציאות חיינו? אם אומנם כן, האם זאת מיומנות שנוכל לרכוש וליישם על מנת להפוך להיות האדם שאנו שואפים להיות, ולברוא את החיים שאותם אנו מבקשים לחיות?

בואו נודה על האמת, אין איש מושלם. בין שנרצה לחולל שינוי בעצמי הפיזי, ובין שבעצמי הרגשי או הרוחני, לכולנו שאיפה אחת — לחיות את החיים בתור הגרסה הנעלה שלנו — מי שאנו חושבים ומאמינים שנוכל להיות. כשאנו ניצבים מול המראה ומביטים בקווי המתאר העגלגלים של גופנו, איננו רואים את הבבואה שלנו כפי שהיא בדיוק. לעיתים תשתקף בבואה רזה יותר, חטובה יותר, ולעיתים בבואה שמנה יותר, מגושמת יותר — בהתאם למצב הרוח באותו רגע. איזו מהן אמיתית?

כשאנחנו שוכבים בלילה לישון ומהרהרים בקורות היום, במאמצינו להיות סובלניים יותר ותגובתיים פחות, איננו רואים רק את אותו הורה שהשתלח בילדו על שסירב לקבל בקשה פשוטה מהר וללא ויכוח. לעיתים נראה את עצמנו כמלאכים אשר סבלנותם נמתחה יתר על המידה, כקורבנות תמימים של נסיבות. ואילו בפעמים אחרות, כטרולים מרושעים הרומסים בגסות את הביטחון העצמי של ילדם. איזו מהדמויות אמיתית?

ובכן, כולן אמיתיות. לא רק אלה הקיצוניות, אלא מנעד דמויות אינסופי מהחיובית ביותר ועד השלילית ביותר. כיצד זה ייתכן? על מנת שתבינו טוב יותר מדוע גרסה מסוימת של האני אינה אמיתית יותר או פחות מכל אחת אחרת, נצטרך לקעקע את ההבנה המיושנת על טבעה הבסיסי של המציאות, ולהחליפה בחדשה.

זאת נשמעת כמו משימה גדולה, ובאופן מסוים היא אכן כזאת. עם זאת, אציין כי בסבירות גבוהה, הסיבה שבגינה נמשכתם לספר זה קשורה במאמצים אשר השקעתם בעבר, בכדי לחולל שינוי ארוך טווח כלשהו — פיזי, רגשי או רוחני. מאמצים שלא עמדו בציפיות של האני האידיאלי הקיים בדמיונכם. והסיבה שמאמצים אלה כשלו, קשורה לאמונותיכם במה הביא לכך שחייכם נראים כפי שהם נראים יותר מאשר לכל דבר אחר, לרבות תפיסה של חֶסֶר בכוח רצון, בזמן, באומץ או בדמיון.

על מנת לחולל שינוי, נצטרך תמיד להגיע להבנה חדשה של העצמי ושל העולם, וזאת על מנת שנוכל לרכוש ידע חדש ולהתנסות בחוויות חדשות.

זה בדיוק מה שיקרה לכם עם קריאת הספר.

ניתן להתחקות אחר שורשם של כל ניסיונות העבר אשר לא צלחו, ולהיווכח בגורם עיקרי שממנו התעלמתם — לא התחייבתם לעצמכם לחיות על פי אמת, הקובעת כי ההשלכות של מחשבותיכם גדולות עד כדי כך שהן יוצרות את מציאות חייכם.

למעשה, כולנו נתברכנו — יש באפשרותנו לקצור את הפירות של מאמצינו החיוביים. איננו חייבים להתפשר על המציאות הקיימת כעת. אנחנו מסוגלים לברוא אחת חדשה בכל פעם שנבקש. לכולנו יש את היכולת, מאחר שהמחשבות אכן משפיעות על חיינו לטוב ולרע.

אני בטוח ששמעתם זאת בעבר. אולם, אני תוהה אם רוב האנשים באמת מאמינים בהצהרה זו עמוק בליבם. אילו היינו מאמצים אל ליבנו את הרעיון שהמחשבות משפיעות על חיינו באופן מוחשי, הרי ששאיפתנו הייתה לא להתיר, ולו למחשבה אחת אשר אין ברצוננו לחוות, לחמוק מאיתנו. והאם לא היינו ממקדים את תשומת ליבנו במה שאנחנו מבקשים לעצמנו במקום להיות טרודים כל הזמן בבעיותינו?

חִשבו על כך: לו הייתם יודעים באמת שרעיון זה הוא אמת צרופה, האם הייתם מחמיצים ולו יום אחד שיכול היה לשמש אתכם ליצירה מודעת של ייעודכם?

בכדי לשנות את חייכם, שנו את האמונה על טבעה של המציאות

אני מקווה שספר זה ישנה את השקפתכם על דרך פעולתו של העולם, ישכנע אתכם שאתם עוצמתיים יותר מכפי שאת משערים, ויעורר בכם השראה להנכיח בחייכם תפיסה הטוענת כי מחשבותיכם ואמונותיכם משפיעות באופן עמוק על עולמכם.

כל שינוי בחייכם יהיה מקרי ובר חלוף, עד אשר תצליחו להשתחרר מהדרך שבה אתם תופסים את המציאות. אתם חייבים לשנות מן היסוד את המחשבה מדוע דברים קורים, וזאת על מנת שתפיקו תוצאות רצויות וארוכות טווח. כדי שתוכלו לעשות זאת, עליכם להיפתח לפרשנות חדשה של מהו מציאותי ומהו אמיתי.

כדי לסייע לכם בשינוי אופן המחשבה ועל מנת שתתחילו ליצור את החיים שבהם אתם חפצים, אצטרך להסביר מעט על קוסמולוגיה (חקר מבנה היקום והדינמיקה שלו). אל בהלה, בסך הכול נרפרף ב״מדריך המקוצר על טבעה של המציאות״, ונראה כיצד חלק מההשקפות שלנו בנושא התפתחו במשך הזמן עד להבנה הרווחת כיום. כל זאת בכדי להסביר, בדרך פשוטה וקצרה, כיצד מחשבותיכם מעצבות את ייעודכם.

סביר להניח שפרק זה יבחן את נכונותכם לוותר על תפיסות, אשר באופן מסוים תוכנתו בתוככם במשך שנים רבות באופנים מודעים ולא מודעים. ברגע שתפנימו את ההבנה החדשה, הנוגעת לכוחות ולמרכיבים היוצרים את תשתיתה של המציאות, התפיסה הישנה, שבה הסדר והליניאריות מכתיבים את היומיום, לא תתאים עוד. היו נכונים לחוות שינויי תפיסה משמעותיים.

למעשה, כשתתחילו לאמץ אל ליבכם השקפה חדשה זו, המבנה שלכם ומכלול התכונות שלכם כבני אדם ישתנו. משאלת הלב שלי היא, שלא תהיו עוד אותם בני אדם אשר הייתם בתחילת הדרך. אני עומד לאתגר אתכם. אין ספק בכך. אך חשוב שתדעו כי אני מלא אמפתיה, מאחר שגם אני הייתי צריך לוותר על מה שחשבתי כאמת, ולזנק אל עבר הלא־נודע. על מנת לרכך את המעבר לאופן החשיבה החדש על טבע העולם, הבה נתבונן יחדיו על הדרך שבה עוצבה השקפת עולמנו באמצעות האמונה הוותיקה כי תודעה וחומר הם דברים נפרדים.

תמיד חומר, אף פעם לא תודעה?
תמיד תודעה, אף פעם לא חומר?

נקודות ההשקה בין העולם החיצוני, הגשמי, אשר ניתן לראותו בעין, לבין העולם הפנימי, המנטלי, של המחשבה, הציגו תמיד אתגר עבור מדענים ופילוסופים. עבור רבים מאיתנו, גם כיום לתודעה יש השפעה זניחה עד לא קיימת כלל על עולם החומר. אף שנסכים, כנראה, כי לעולם החומר יש השלכות המשפיעות על התודעה שלנו, כיצד זה אפשרי בכלל שהתודעה שלנו תחולל שינוי פיזי כלשהו אשר ישפיע על חומר גשמי בחיינו? נראה כאילו תודעה וחומר נפרדים... אלא אם כן תחול תפנית בתפיסה שלנו את הדרך שבה מתקיימים למעשה כל העצמים הפיזיים, המוצקים.

ובכן, תפנית כזו בתפיסה כבר קרתה. בכדי להתחקות אחר ראשיתה, אין צורך לחזור בזמן שנים רבות. במשך רוב התקופה המוגדרת על פי ההיסטוריונים כתקופה המודרנית, האנושות האמינה כי היקום פועל מטבעו על פי סדר, ולכן הוא צפוי וניתן להסבירו. קחו לדוגמה את רנה דקארט, מתמטיקאי ופילוסוף בן המאה השבע־עשרה, אשר פיתח עקרונות רבים שעדיין תקפים כיום במתמטיקה ובתחומים נוספים (״אני חושב משמע אני קיים״ מצלצל לכם מוכר?). אולם במבט לאחור, בסופו של דבר, אחת מהתיאוריות שלו גרמה יותר נזק מאשר תועלת. דקארט היה חסיד של המודל המכניסטי של היקום — השקפה שלפיה היקום נשלט על ידי חוקים ידועים מראש.

ככל שזה נגע למחשבה האנושית, עמד בפני דקארט אתגר של ממש — התודעה האנושית הכילה כמות רבה מדי של משתנים מכדי שניתן היה להתאימם בצורה מסודרת לחוקים כלשהם. מאחר שדקארט לא הצליח לאחד בין הבנתו את העולם הגשמי ובין הבנתו את התודעה, ומאחר שלא יכול היה להתכחש לַקיום של שתיהן, עלה במוחו תרגיל מחשבתי מחוכם. הוא טען שהתודעה אינה כפופה לחוקי העולם הגשמי, האובייקטיבי, וכי היא לחלוטין מחוץ לגבולות החקירה המדעית. חקירת החומר נמצאת תחת סמכות המדע (תמיד חומר, אף פעם לא תודעה), בעוד שהתודעה היא כלי אלוהי, ולכן חקירתה נמצאת תחת סמכות הדת (תמיד תודעה, אף פעם לא חומר).

בעיקרו של דבר, דקארט יסד מערכת אמונות אשר כפתה דואליות בין המושגים — חומר ותודעה. במשך מאות שנים שימשה חלוקה זו כתפיסה המקובלת לגבי טבעה של המציאות. סר אייזיק ניוטון סייע להנציח את האמונות של דקארט בתיאוריות ובניסויים שלו. לא זו בלבד שהמתמטיקאי והמדען האנגלי גיבש את עקרונות היקום־כמכונה, אלא אף יצר מערכת חוקים הגורסת כי בני אדם יכולים לקבוע, לחשב ולחזות במדויק את דרכי פעולתו של העולם הגשמי.

לפי המודל הפיזיקלי ״הקלאסי״ של ניוטון, הכול הוא תמיד חומר. למשל, אנרגיה מוסברת ככוח המניע עצמים, או ככוח המשנה את מצב החומר. אולם, כפי שתיווכחו, אנרגיה היא הרבה יותר מאשר כוח חיצוני הפועל על עצמים חומריים. אנרגיה היא המארג ממנו בנויים כל העצמים החומריים, והיא מגיבה לתודעה.

ניתן להסיק שפועלם של דקארט וניוטון קיבע דפוס חשיבה שלפיו המציאות נוצרת על פי עקרונות מכניים, ומכאן שלאנושות יש השפעה קטנה מאוד על ההתרחשויות. המציאות כולה נקבעת מראש. על פי נקודת מבט זו, האם בכלל מפתיע שבני אדם התקשו להסתגל לרעיון כי לפועלם יש חשיבות כלשהי, ועוד יותר מכך, כי מחשבותיהם יכולות לשנות משהו, או שלרצון חופשי יש השפעה כלשהי על תוכנית האב של העולם? האם אפשר שרבים מאיתנו עדיין חיים כיום (במודע או שלא במודע) תחת ההנחה כי אנו לא יותר מקורבנות של הנסיבות?

נדרשה חשיבה מהפכנית של ממש על מנת לקרוא תיגר על דקארט וניוטון, אם לוקחים בחשבון את ההגמוניה בת מאות השנים של אמונות מטופחות אלה.

איינשטיין: לא רק טלטול הסירה — כי אם טלטלת היקום כולו

בערך 200 שנה לאחר ניוטון, אלברט איינשטיין הגה את המשוואה המפורסמת שלו E=mc2, אשר המחישה כי אנרגיה וחומר קשורים בקשר כל כך הדוק עד שלמעשה חד הם. בעיקרו של דבר, עבודתו הצביעה על כך שחומר ואנרגיה חלופיים לחלוטין, וזאת בסתירה מוחלטת למשנתם של ניוטון ודקארט. כך נסללה הדרך להבנה חדשה על אופן פעולתו של היקום.

איינשטיין לא היה זה אשר פורר במו ידיו את השקפתנו הקודמת לגבי טבעה של המציאות, אך הוא בהחלט חתר תחת יסודותיה, ובסופו של דבר הוביל לקריסת חלק מדרכי החשיבה הצרות והנוקשות אשר היו מנת חלקנו. התיאוריות שלו ירו את יריית הזינוק לחקירת ההתנהגות המתעתעת של האור. מדענים הבחינו כי אור מתנהג פעם כגל (לדוגמה, כאשר הוא מתעקל מעבר לפינה), ופעם כחלקיק חומר. כיצד יכול האור להיות גם גל וגם חלקיק חומר? לפי השקפתם של ניוטון ודקארט זה בלתי אפשרי — תופעה יכולה להיות רק אחד מן השניים.

מהר מאוד התברר כי מודל הדואליזם הקרטזיאני־ניוטוני, פגום ברמה הבסיסית ביותר שלו — הרמה התת אטומית. (תת אטום מתייחס לכל החלקים היוצרים אטום, כגון אלקטרון, פרוטון, ניוטרון וכולי, שהם אבני הבניין של כל דבר חומרי). המרכיבים הבסיסיים ביותר של עולמנו הגשמי לכאורה הם גלים — אנרגיה, וחלקיקים — חומר, אשר לחלוטין תלויים בתודעה של הצופה בהם (נשוב לכך בהמשך). על מנת להבין כיצד פועל העולם, היינו צריכים להתבונן במרכיבים הזעירים ביותר שלו.

ובכן, כתוצאה מניסויים מסוימים אלה, נולד תחום מחקר מדעי חדש בשם פיזיקה קוונטית.

האדמה המוצקה שעליה אנו עומדים... איננה

שינוי זה דרש מאיתנו לדמיין מחדש את העולם שבו סברנו שאנו חיים. הוא הוביל לכך שהקרקע פשוט נשמטה תחת רגלינו (תרתי משמע) — הרגליים שאותן חשבנו כנטועות עמוק בתוכה. הכיצד? חִשבו על המודלים הישנים של האטום, ההם מכדורי הקלקר וקיסמי השיניים. לפני הופעתה של הפיזיקה הקוונטית, אנשים האמינו כי האטום בנוי מגרעין מוצק, באופן יחסי, ומעצמים קטנים ופחות משמעותיים ממנו הממוקמים בתוכו או סביב לו. עצם הרעיון כי ניתן למדוד (חישוב מסה) ולספור את החלקיקים התת אטומיים שמהם מורכב האטום, בעזרת מכשיר עוצמתי מספיק, נראה להם מובן מאליו כשם שהשמש זורחת בבוקר. הרי נראה היה שאטומים עשויים חומר מוצק, לא?

איור של האטום הקלאסי

איור 1א. הגרסה הניוטונית הקלאסית של האטום על פי ״האסכולה הישנה״. הדגש הוא בעיקר על החומרי.

דבר לא היה רחוק יותר מן האמת, כפי שמגלה לנו המודל הקוונטי. אטומים הם ברובם חלל ריק. אטומים הם אנרגיה. חִשבו על כך — כל דבר גשמי בחייכם אינו חומר מוצק, אלא שדות אנרגטיים או תבניות של תדרים המכילות מידע. חומר הוא יותר ״אין־דבר״ (אנרגיה) מאשר ״דבר״ (חלקיקים).

האטום הקוונטי

איור 1ב. הגרסה הקוונטית של אטום עם ענן אלקטרונים, על פי ״האסכולה החדשה״. האטום מורכב מ־99.99999 אחוזי אנרגיה ורק 0.00001 אחוזי חומר. זה כמעט ״אין־דבר״ מבחינה חומרית.

האטום הקוונטי האמיתי

איור 1ג. זהו המודל הריאליסטי ביותר של כל אטום. הוא ״אין־דבר״ מבחינת חומר, אך הוא הכול כפוטנציאל.

תעלומה נוספת: חלקיקים תת אטומיים ועצמים הגדולים מהם —
פועלים על פי חוקים שונים

כשלעצמו, לא היה זה הסבר מספק לטבעה של המציאות. איינשטיין ואחרים נדרשו לתעלומה נוספת — נראה כי חומר לא תמיד התנהג באותן דרכים. כאשר פיזיקאים החלו לבחון ולמדוד את עולמם הזעיר של האטומים, הם הבחינו כי ברמה התת אטומית, חלקיקיו הבסיסיים של האטום לא צייתו לחוקי הפיזיקה הקלאסית. זאת בניגוד לעצמים הגדולים מהם.

תרחישים שבהם היו מעורבים עצמים מהעולם ״הגדול״ היו עקביים, ברי חיזוי ושחזור. כאשר אותו תפוח מפורסם נפל מהעץ, נע לכיוון מרכז כדור הארץ והתנגש בראשו של ניוטון, כוח קבוע פעל על המסה שלו. אולם האלקטרונים, כחלקיקים, התנהגו באופן בלתי צפוי ויוצא דופן. כאשר היו באינטראקציה עם גרעין האטום ונעו לעבר ליבו, הם צברו או איבדו אנרגיה, הופיעו ונעלמו. נראה כי הם הופיעו בכל מקום, ללא כל תלות במגבלות הזמן והמרחב.

האם העולם הזעיר והעולם הגדול פועלים על פי מערכות חוקים שונות לחלוטין? כיצד ייתכן שחלקיקים תת אטומיים, כגון אלקטרונים — אבני הבניין של כל הקיים בטבע, כפופים למערכת חוקים אחת, ואילו העצמים הבנויים מהם, נוהגים על פי מערכת חוקים אחרת?

מחומר לאנרגיה: החלקיקים מציגים — קסם ההיעלמות המושלם

מדענים יכולים למדוד ברמת האלקטרון מאפיינים תלויי אנרגיה כגון אורך גל, פוטנציאל מתח חשמלי וכדומה. אולם החלקיקים הללו בעלי מסה כל כך זעירה ומופיעים לפרקי זמן כה קצרים, עד שכמעט ואינם קיימים.

בדיוק כאן טמונה הייחודיות של העולם התת אטומי. עולם זה מכיל לא רק איכויות פיזיקליות, אלא אף איכויות אנרגטיות. למעשה, חומר ברמה התת אטומית מתקיים כתופעה לזמן קצר מאוד. הוא כה חמקמק, שהוא מופיע ונעלם בעקביות. הוא מופיע בתלת ממד ונעלם אל הלא כלום — אל השדה הקוונטי, אל מעבר למרחב ולזמן. הוא הופך מחלקיק (חומר) לגל (אנרגיה), וחוזר חלילה. אך היכן נמצאים החלקיקים, ברגע שהם נעלמים באוויר?

קריסת פונקציית הגל

איור 1ד. האלקטרון מתקיים כהסתברות של גל ברגע אחד, מופיע כחלקיק של חומר ברגע שלאחריו, ואז נעלם אל הלא כלום, וצץ שוב במקום אחר.

בריאת המציאות: אנרגיה מגיבה לתשומת לב מודעת

התבוננו שוב במודל המיושן העשוי קיסמי שיניים וכדורי קלקר ומתאר את מבנה האטום. האם לא גרמו לנו להאמין בתקופה ההיא כי האלקטרונים סובבים את הגרעין כשם שהכוכבים סובבים את השמש? אם כן, הרי שנוכל לקבוע את מיקומם, נכון? התשובה היא — כנראה שכן. אולם הסיבה לכך כלל אינה זו שחשבנו בעבר.

הפיזיקאים הקוונטיים גילו כי אדם הצופה בחלקיקים הזעירים המרכיבים את האטום (או מודד אותם), משפיע על התנהגות החומר והאנרגיה. ניסויים קוונטיים הראו שאלקטרונים קיימים בו־זמנית במערך אינסופי של אפשרויות או הסתברויות בתוך שדה בלתי נראה של אנרגיה. אולם רק כאשר הצופה ממקד את תשומת ליבו במיקום כלשהו של אלקטרון כלשהו, בדיוק שם הוא מופיע. במילים אחרות, חלקיק לא יכול להתממש בעולם האמיתי, זאת אומרת בַמרחב־זמן הפשוט והידוע, אלא ברגע שנצפה בו.1

פיזיקאים קוונטיים קוראים לתופעה זו ״קריסת פונקציית הגל״, או ״אפקט הצופה״. אנחנו יודעים כעת, כי ברגע שהצופה מחפש אלקטרון, ישנה נקודה ספציפית במרחב ובזמן שבה כל ההסתברויות של האלקטרון קורסות לכדי אירוע פיזיקלי. כפי שניתן להסיק מתגלית זו, חומר ותודעה לא יכולים להיחשב יותר כנפרדים. השניים קשורים בקשר הדוק, מכיוון שתודעה סובייקטיבית מייצרת שינויים מדידים בעולם החומר האובייקטיבי.

האם אתם מתחילים להבין מדוע פרק זה נקרא ״האני הקוונטי״? ברמה התת אטומית, אנרגיה מגיבה לתשומת הלב המודעת שלכם והופכת לחומר. כיצד היו משתנים חייכם לו הייתם לומדים לכוון את אפקט הצופה, ולהביא לקריסת אינסוף גלים של הסתברות לכדי המציאות שאותה אתם מבקשים? האם תוכלו להשתפר בצפיית החיים שתרצו לעצמכם?

אינסוף מציאויות אפשריות ממתינות לצופה

הרהרו בכך: כל דבר ביקום הגשמי מורכב מחלקיקים תת אטומיים, כגון אלקטרונים. כאשר אין צופים בהם, חלקיקים אלה באופן הטבעי ביותר מתקיימים כפוטנציאל טהור, ונמצאים במצב הגל שלהם. פוטנציאלית, הם ״כל־דבר״ ו״אין־דבר״, עד הרגע שבו צופים בהם. הם מתקיימים בכל מקום ולא בשום מקום, עד אשר צופים בהם. מכאן שכל דבר במציאות הגשמית שלנו מתקיים כפוטנציאל טהור.

אם חלקיקים תת אטומיים יכולים להתקיים באינסוף מקומות אפשריים בו־זמנית, נוכל פוטנציאלית להביא לקריסתם לכדי אינסוף מציאויות אפשריות. במילים אחרות, אם תוכלו לדמיין אירוע עתידי בחייכם המבוסס על משאלת לב כלשהי, כבר קיימת מציאות כזו כפוטנציאל בשדה הקוונטי, וממתינה לכם שתהיו הצופים בה. אם התודעה שלכם יכולה להשפיע על הופעתו של אלקטרון, אז באופן תיאורטי היא יכולה להשפיע על הופעתה של היתכנות כלשהי.

הכוונה היא, שהשדה הקוונטי כולל מציאות שבה אתם בריאים, עשירים ושמחים. ברשותכם כל האיכויות והיכולות של האני האידיאלי שלכם המופיע במחשבותיכם. הצטרפו אלי למסע, ותוכלו לראות שבעזרת תשומת לב ממוקדת, יישום מעשי של ידע חדש והתמדה יומיומית, תוכלו להשתמש בתודעה שלכם כצופים, להביא לקריסתם של החלקיקים הקוונטיים ולארגן מספר עצום של גלים תת אטומיים של הסתברות לכדי מופע גשמי רצוי, הידוע גם בשם חוויית חיים.

האנרגיה של אינסוף האפשרויות מעוצבת על ידי ההכרה — התודעה שלכם, ממש כמו חֵמָר. אם כל חומר עשוי מאנרגיה, הגיוני הדבר כי הכרה (״תודעה״ במקרה זה, כפי שקראו לה ניוטון ודקארט) ואנרגיה (״חומר״, לפי המודל הקוונטי), קשורות בצורה כה אינטימית עד שהן בעצם אחד. חומר ותודעה שזורים לחלוטין זה בזה. להכרה שלכם (תודעה), יש השפעה על האנרגיה שלכם (חומר), מאחר שההכרה שלכם היא אנרגיה, ולאנרגיה יש הכרה. אתם חזקים דייכם בכדי להשפיע על חומר, מכיוון שברמה העמוקה ביותר, אתם אנרגיה עם הכרה. אתם חומר מודע.

על פי המודל הקוונטי, היקום הגשמי הוא שדה של מידע, שדה מאוחד שאינו חומרי, שבו הכול קשור בהכול, וטמון בו הפוטנציאל להיות כל־דבר בו בזמן שפיזית הוא אין־דבר. היקום הקוונטי ממתין לצופים המודעים (אנחנו) שישפיעו על אנרגיה, שהיא חומר בפוטנציה, באמצעות שימוש בתודעה ובהכרה (כשלעצמן אנרגיה) על מנת ליצור גלים של הסתברויות אנרגטיות, המתאחדים לכדי חומר ממשי. אנחנו, הצופים, גורמים לחלקיק או לקבוצת חלקיקים להתהוות לכדי חוויות גשמיות — אירועי חיינו, בדיוק כשם שגל ההיתכנויות של האלקטרון מתממש כחלקיק במופע רגעי מסוים.

הדבר חיוני להבנה כיצד תוכלו להשפיע על חייכם או לחולל בהם שינוי. כאשר תלמדו כיצד ללטש את המיומנויות שלכם כצופים על מנת להשפיע על ייעודכם בכוונת מכוון, תעלו על הדרך הנכונה לחיות את החיים בגרסתם הטובה ביותר, על ידי כך שתהפכו לגרסה המוצלחת ביותר שלכם.

אנחנו מחוברים לַכול בשדה הקוונטי

כמו כל הדברים ביקום, גם אנחנו מחוברים בצורה מסוימת לאוקיאנוס של מידע בממד שהוא מעבר למרחב ולזמן. אנחנו לא צריכים לגעת ביסודות פיזיקליים בשדה הקוונטי או אפילו להיות בקרבתם, על מנת להשפיע עליהם או להיות מושפעים מהם. הגוף הגשמי עשוי תבניות מאורגנות של מידע ואנרגיה, המאוחדות עם הכול בשדה הקוונטי.

כולנו משדרים החוצה תבנית או חתימה אנרגטית ייחודית. למעשה, כל דבר חומרי פולט כל הזמן תבניות ייחודיות של אנרגיה. אנרגיה זו נושאת בקרבה מידע. מצבי התודעה המשתנים שלכם משנים את חתימתכם מרגע לרגע במודע או שלא במודע, מכיוון שאתם יותר מאשר גוף גשמי בלבד. אתם הכרה, העושה שימוש בגוף ובמוח בכדי לבטא רמות שונות של תודעה.

דרך אחרת להתבונן באופן שבו אנחנו, בני האדם, והשדה הקוונטי קשורים זה בזה, היא באמצעות העיקרון של שזירה קוונטית או קשר קוונטי מרוחק. בעיקרו של דבר, ברגע ששני חלקיקים מסוגלים מלכתחילה להתקשר זה עם זה בצורה מסוימת, הם יישארו מחוברים יחד תמיד, מעבר למרחב ולזמן. כתוצאה מכך, כל אשר ייגרם לחלקיק אחד, יחול גם על האחר, על אף היותם נפרדים ורחוקים זה מזה. כלומר, מאחר שאף אנחנו בנויים מחלקיקים, אנו כולנו מחוברים בעקיפין, מעבר למרחב ולזמן. כל אשר נחולל לאחרים, נחולל לעצמנו.

חִשבו על ההשלכות. אם תצליחו להפנים את הרעיון, תהיו חייבים להסכים כי ה״אני״ הקיים בעתיד הסתברותי כבר מחובר ל״אני״ הקיים בהווה, בממד שמעבר למרחב ולזמן. המשיכו לעקוב... ייתכן שעם סיום הספר, גם עבורכם עשוי רעיון זה להישמע הגיוני!

מדע משונה: האם ניתן להשפיע על העבר?

מאחר שאנו מחוברים זה לזה מעבר למרחב ולזמן, האם ייתכן כי למחשבותינו ולרגשותינו היכולת להשפיע על אירועים בעבר, כמו גם על אירועים רצויים בעתיד?

ביולי 2000, רופא ישראלי בשם לאונרד ליבוביץ׳ ערך ניסוי מבוקר אקראי, כפול סמיות, אשר כלל 3,393 חולים שחולקו לקבוצת ביקורת ולקבוצת טיפול. הוא התכוון לבדוק אם תפילה יכולה להשפיע על מצבם.2 ניסויים בתפילה הם דוגמה מצוינת לתודעה המשפיעה על חומר ממרחק. כדאי שתישארו איתי, כי הדברים אינם כפי שהם נראים.

ליבוביץ׳ בחר חולים אשר סבלו מאלח דם (זיהום) בעת אשפוזם. הוא הועיד בצורה אקראית חצי מקבוצת החולים כך שהתפללו עבורם, בעוד שהחצי השני שימש כקבוצת ביקורת. הוא השווה את התוצאות בשלוש קטגוריות: משך הזמן שסבלו מחום גבוה, אורך האשפוז, והתמותה כתוצאה מהזיהום.

אלה אשר התפללו עבורם, אופיינו בירידה מהירה של החום הגבוה ובמשך אשפוז קצר יותר. ההבדל בתמותה בין הקבוצה אשר עבורה התפללו לבין זו שלא, לא היה מובהק מבחינה סטטיסטית, על אף יתרון לקבוצה שהתפללו עבורה.

זו המחשה רבת עוצמה של תועלת התפילה, ושל היכולת לשלוח כוונות באמצעות המחשבות והרגשות שלנו אל עבר השדה הקוונטי. אולם, ישנו אלמנט נוסף לסיפור. כדאי שתדעו אותו. האם לא נראה לכם מעט מוזר שביולי 2000 היו בבית חולים אחד יותר מ־3,000 מקרי זיהום בבת אחת? אולי לא היה זה מקום סטרילי במיוחד, או שמא השתוללה שם מחלה מידבקת כלשהי?

למעשה המתפללים לא התפללו עבור חולים שנדבקו בשנת 2000. במקום זאת, וללא ידיעתם, הם התפללו עבור רשימת חולים אשר שהו בבית החולים בין השנים 1990 ו־1996 — ארבע עד שש שנים טרם הניסוי! מצבם של החולים שעבורם נישאה תפילה השתפר למעשה בשנות התשעים, באמצעות ניסוי אשר נערך שנים אחר כך. אומר זאת בדרך אחרת: בבריאותם של כל החולים שעבורם התפללו בשנת 2000 חל שיפור ניכר, אך שיפור זה קרה שנים קודם.

ניתוח סטטיסטי של הניסוי הוכיח כי תוצאות אלה היו יותר מסתם צירוף מקרים. ניתן לראות כי לכוונותינו, למחשבותינו, לרגשותינו ולתפילותינו יכולת להשפיע גם על עברנו ולא רק על ההווה או על העתיד.

נשאלת השאלה: לו הייתם מתפללים (או מתמקדים בכוונה מסוימת) לחיים טובים עבורכם, האם תהיה לכך השפעה על העבר, ההווה והעתיד שלכם?

החוקיות הקוונטית גורסת כי כל הפוטנציאלים מתקיימים בו־זמנית. המחשבות והרגשות שלנו משפיעות על כל רבדי החיים, מעבר למרחב ולזמן.

מצב הווייה או מצב תודעה: כשתודעה וגוף חד הם

שימו לב: לאורך כל הספר, אתייחס לחלופין לכך שיש לכם, או שאתם יוצרים, מצב הוויה או מצב תודעה. לדוגמה, ניתן לומר כי האופן שבו אתם חושבים והאופן שבו אתם מרגישים, יוצרים יחד מצב הוויה. אני רוצה שתבינו שכשאני משתמש במונחים מצב הוויה ומצב תודעה, גופכם הגשמי הינו חלק ממצב זה. למעשה, כפי שתיווכחו בהמשך, בני אדם רבים מתקיימים במצב שבו הגוף ״נהיה״ התודעה, כאשר הם נשלטים, כמעט באופן מוחלט, על ידי הגוף ותחושותיו. לכן, כשאני מתייחס לאפקט שמייצר הצופה, אין זו רק פעולת המוח אשר משפיעה על החומר, כי אם גם זו של הגוף. מצב הווייתכם (כשגוף ותודעה חד הם) כצופים, הוא המשפיע על העולם החיצוני.

תוצרים של מחשבות + רגשות, בבדיקות מבחנה

אנחנו מְתַקְשרים עם השדה הקוונטי בראש ובראשונה באמצעות מחשבות ורגשות. כידוע לכם, מחשבותינו הן בעצמן אנרגיה. לכן ניתן למדוד בקלות את הדחפים החשמליים אשר מחולל המוח, באמצעות מכשירים כגון אי־אי־ג׳י. המחשבות והרגשות משמשים גם כאחד האמצעים העיקריים למשלוח אותות אל השדה הקוונטי.

לפני שאסביר בפרטי פרטים כיצד זה פועל, אני רוצה להציג בפניכם מחקר יוצא דופן המדגים את השפעתן של המחשבות והתחושות שלנו על החומר.

גלן ריין, דוקטור לביולוגיה של התא, הגה סדרה של ניסויים הבודקת את יכולתם של ״הילרים״ להשפיע על מערכות ביולוגיות. הוא החליט לתת ל״הילרים״ להחזיק מבחנה המכילה דנ״א, מאחר שהדנ״א בעל אופי יציב יותר מאשר דגימות של תאים או מושבות חיידקים.3

המחקר נערך בקליפורניה במרכז הארטמת׳ (HeartMath) למחקר. צוות המרכז ערך מחקרים יוצאי דופן בתחומים — הפסיכולוגיה של הרגשות, יחסי גומלין בין מוח ולב, ועוד. למעשה, בשיתוף עם צוותי מחקר נוספים, הם תיעדו את הקשר המסוים בין מצבנו הרגשי לבין קצב הלב. כשיש לנו רגשות שליליים (כמו כעס ופחד), קצב הלב שלנו הופך לא יציב ואינו מוסדר. לעומת זאת, רגשות חיוביים (אהבה ושמחה, למשל) יוצרים תבניות קוהרנטיות, מסודרות מאוד, שאליהן מתייחסים חוקרי המרכז כקוהרנטיות לבבית.

בניסוי של ד״ר ריין נבחרה תחילה קבוצה של עשרה אנשים, המיומנים מאוד בשיטות ליצירת קוהרנטיות ממוקדת־לב שנלמדות במרכז הארטמת׳. הם השתמשו בשיטות הללו כדי ליצור רגשות נעלים וחזקים, כמו אהבה והערכה. לאחר מכן הם החזיקו במשך שתי דקות מבחנות עם דגימות דנ״א, הצפות במים בלתי מיוננים. ניתוח הדגימות הראה כי לא חל כל שינוי סטטיסטי משמעותי.

קבוצה שנייה של משתתפים מאומנים פעלה בצורה זהה, אולם במקום ליצור רק רגשות חיוביים (תחושה) של אהבה והערכה, היא החזיקה בו בזמן גם כוונה (מחשבה) למתוח או להרפות את רצועות הדנ״א. קבוצה זו חוללה שינויים משמעותיים במבנה (צורה) של דגימות הדנ״א. במקרים מסוימים, הדנ״א היה מתוח יותר או רפוי יותר ב־25 אחוזים!

קבוצה מאומנת שלישית של משתתפים, החזיקה כוונה צלולה לשינוי הדנ״א, אך הונחתה לא להיכנס למצב רגשי חיובי. במילים אחרות, הם השתמשו אך ורק במחשבה (כוונה) כדי להשפיע על חומר. והתוצאה? לא היה כל שינוי בדגימות הדנ״א.

המצב הרגשי החיובי שאליו נכנסה הקבוצה הראשונה לא שינה את הדנ״א. המחשבה עם הכוונה הצלולה של הקבוצה האחרונה, ללא רגש שליווה אותה, לא השפיעה אף היא. רק כאשר המשתתפים היו במצב של התעלות רגשית, המתואם עם כוונות ברורות, הם הצליחו ליצור את ההשפעה הרצויה.

מחשבה עם כוונה זקוקה לגירוי, לזרז, לאנרגיה שהיא רגש מרומם. לב ותודעה פועלים יחדיו. רגשות ומחשבות מאוחדים לכדי מצב הוויה. אם מצב הוויה יכול למתוח או להרפות רצועות דנ״א תוך שתי דקות, מה זה אומר על יכולתנו ליצור מציאות?

הניסוי של הארטמת׳ הראה כי השדה הקוונטי לא נענה פשוט למשאלותינו — כמיהה רגשית. הוא גם לא נענה רק לכוונותינו — מחשבות. הוא נענה רק כאשר אלה מיושרות או קוהרנטיות. כלומר, רק כאשר הן משדרות את אותו האות. בזמן שאנו משלבים יחד רגש מרומם בלב פתוח עם כוונה מודעת במחשבה צלולה, אנחנו מאותתים לשדה הקוונטי להיענות לנו בדרכים מעוררות תדהמה.

השדה הקוונטי לא נענה למה שאנחנו מבקשים. הוא נענה למי שאנחנו כהווייה.


מחשבות ורגשות: משדרים את האות האלקטרומגנטי שלנו לשדה הקוונטי

מאחר שכל פוטנציאל ביקום הוא גל של הסתברות בעל שדה אלקטרומגנטי והוא אנרגטי מטבעו — יהיה אך הגיוני כי מחשבותינו ותחושותינו אינן יוצאות מן הכלל.

אני מוצא כי התבנית שלפיה ניתן לחשוב על מחשבות כמטען חשמלי בשדה הקוונטי, ועל רגשות כמטען מגנטי בשדה הקוונטי, שימושית מאוד.4 המחשבות אשר אנו חושבים, שולחות אות חשמלי אל השדה הקוונטי. הרגשות אשר אנו מחוללים באופן מגנטי, מושכים אירועים בחזרה אלינו. צורת המחשבה שלנו והאופן שבו אנו מרגישים, יוצרים יחד מצב הוויה המחולל חתימה אלקטרומגנטית, וזו משפיעה על כל אטום בעולמנו. הדבר אמור לעורר בנו את השאלה — מה אנחנו משדרים (במודע או שלא במודע) על בסיס יומיומי?

כל החוויות הפוטנציאליות מתקיימות כחתימות אלקטרומגנטיות בשדה הקוונטי. ישנן אינסוף חתימות אלקטרומגנטיות פוטנציאליות — לגאונות, לעושר, לחופש, לבריאות — הקיימות כבר כעת כתבניות תדרים של אנרגיה. לו הייתם יכולים ליצור שדה אלקטרומגנטי חדש באמצעות שינוי מצב הווייתכם, כך שיתאים לפוטנציאל מסוים בשדה הקוונטי של המידע, האם קיימת האפשרות כי גופכם יימשך לעבר אותה התרחשות או שההתרחשות הזו תמצא אתכם?

פוטנציאלים אלקטרומגנטיים בשדה הקוונטי

איור 1ה. כל החוויות הפוטנציאליות קיימות בשדה הקוונטי כאוקיאנוס של אינסוף אפשרויות. כאשר אתם משנים את החתימה האלקטרומגנטית שלכם כך שתתאים לזו הקיימת כבר בשדה הקוונטי, גופכם יימשך לעבר האירוע, אתם תעברו לציר זמן חדש, או שהאירוע ימצא אתכם במציאות החדשה שלכם.

כדי לחוות שינוי, צפו בהתרחשות חדשה באמצעות תודעה חדשה

אם לנסח בפשטות, השגרה, המחשבות והרגשות המוכרים שלנו מביאים לאותו מצב הוויה, המייצר את אותן התנהגויות ואותה המציאות. לפיכך, אם נרצה לשנות מאפיינים מסוימים במציאות שלנו, עלינו לחשוב, להרגיש ולפעול בדרכים חדשות. עלינו ״להיות״ מישהו אחר. אנחנו חייבים ליצור מצב תודעה חדש... אנו צריכים לצפות בהתרחשות חדשה, באמצעות תודעה חדשה.

מנקודת מבט קוונטית, אנחנו צריכים ליצור מצב הוויה אחר כצופים ולחולל חתימה אלקטרומגנטית חדשה. כאשר נעשה זאת, תהיה התאמה למציאות פוטנציאלית בשדה הקוונטי, הקיימת כפוטנציאל אלקטרומגנטי בלבד. מיד כשתתקיים התאמה בין מי שאנחנו כהוויה — מה שאנחנו משדרים, לבין הפוטנציאל האלקטרומגנטי בשדה הקוונטי, אנחנו נימשך לכיוון מציאות פוטנציאלית זו או שהיא תמצא אותנו.

אני יודע שזה מתסכל כאשר נראה שהחיים מייצרים רצף אינסופי, בשינויים קלים, של אירועים שליליים. אולם כל עוד אתם נותרים אותם אנשים, כל עוד חתימתכם האלקטרומגנטית נותרת ללא שינוי, לא תוכלו לצפות להתרחשות חדשה. לשנות את חייכם זה לשנות את האנרגיה שלכם — לחולל שינוי יסודי בתודעה וברגשות.

אם אתם רוצים התרחשות חדשה, תהיו חייבים לשבור את ההרגל להיות עצמכם ולהמציא עצמי חדש.

שינוי מחייב קוהרנטיות: התאימו בין מחשבותיכם ורגשותיכם

מה משותף ללייזר ולמצב הווייתכם? אקשר בין שני הדברים, על מנת שאוכל להדגים דבר נוסף שעליכם לדעת אם אתם רוצים לשנות את חייכם.

לייזר הוא דוגמה לאות בעל קוהרנטיות גבוהה. כשפיזיקאים מדברים על אות קוהרנטי, הם מתייחסים לאות העשוי גלים אשר נמצאים ״בפאזה״ — אזורי השפל ואזורי השיא שלהם מקבילים. כאשר יש קוהרנטיות בין גלים אלה, הם עוצמתיים הרבה יותר.

תבניות גל
גלים קוהרנטיים


גלים לא קוהרנטיים


איור 1ו. כאשר הגלים ריתמיים ונמצאים בפאזה, הם עוצמתיים יותר מאשר כשהם לא בפאזה.

גלים היוצרים אות, יכולים להיות מתואמים או לא מתואמים, קוהרנטיים או לא קוהרנטיים. כך גם הרגשות והמחשבות שלכם. כמה פעמים ניסיתם ליצור משהו, במחשבה שהדבר אפשרי, אולם בליבכם הייתה תחושה הפוכה בדיוק? מה הייתה התוצאה כאשר שלחתם אות לא קוהרנטי/לא־בפאזה? מדוע לא התממש שום דבר? כפי שוודאי הבנתם מהמחקר של הארטמת׳, יצירה קוונטית אפשרית רק כאשר יש הלימה בין המחשבות והרגשות.

כשם שגלים היוצרים אות עוצמתיים הרבה יותר בהיותם קוהרנטיים, כך גם הרגשות והמחשבות שלכם כאשר הם בהלימה. בעת שאתם חושבים מחשבות צלולות וממוקדות על הייעוד שלכם, והן מגובות במעורבות רגשית עזה, אתם משדרים אות אלקטרומגנטי חזק יותר, שמושך אתכם אל מציאות פוטנציאלית התואמת את רצונכם.

אני מספר לקהל המשתתפים בסדנאות שלי לעיתים קרובות על סבתי שאותה הערצתי. היא הייתה איטלקייה מסורתית, ספוגה ברגשות אשם קתוליים באותו אופן שהייתה מחויבת למסורת הכנת רוטב עגבניות לפסטה. היא התפללה בעקביות למען דברים, וחשבה בכוונה גדולה על חיים חדשים. אך האשם, אשר הושרש בה במשך כל חייה, תעתע באות שאותו הפיקה. היא הצליחה לזמן לחייה רק סיבות נוספות לחוש אשם.

אם כוונותיכם ושאיפותיכם לא חוללו תוצאות עקביות, כנראה ששלחתם לשדה הקוונטי מסרים סותרים ולא קוהרנטיים. ייתכן שתרצו עושר. ייתכן שתחשבו מחשבות ״עשירות״. אולם, אם אתם חשים עניים, לא תוכלו למשוך שפע כלכלי לחייכם. מדוע לא? מכיוון שמחשבות הן שפת המוח, ורגשות הם שפת הגוף. אתם חושבים בדרך אחת ומרגישים באחרת. כשהתודעה נמצאת בעמדה הפוכה לזו של הגוף (או להפך), השדה הקוונטי לא ישיב באופן עקבי.

מאידך, כאשר תודעה וגוף עובדים יחדיו, כאשר המחשבות והרגשות שלנו מתואמים, כאשר אנחנו במצב הוויה חדש, רק אז אנו שולחים אות קוהרנטי על גבי גליו של הנסתר.

מדוע משובים קוונטיים צריכים להפתיע אתכם?

בואו נחשוף כעת חלק נוסף בפאזל. על מנת שהמציאות שלנו תשתנה, האופן שבו מתממשות חוויות אשר אנו מזמנים אל חיינו צריך להפתיע ואף להדהים אותנו. אנחנו לעולם לא אמורים לחזות כיצד יצירותינו החדשות תתגשמנה. הן צריכות לתפוס אותנו לא מוכנים. הן צריכות להעיר אותנו מן החלום, שהוא המציאות השגרתית שאליה אנו כה מורגלים. התגשמות הדברים צריכה להותיר אותנו נטולי ספקות לגבי הקשר שיצרה תודעתנו עם שדה הבינה הקוונטי, כדי שנתמלא השראה לעשות זאת שוב. זהו האושר בתהליך היצירה.

מדוע שתרצו הפתעה קוונטית? אם אתם מסוגלים לצפות אירוע, אין בכך משהו חדש. זוהי שגרה, אוטומט. חוויתם זאת פעמים רבות בעבר. אם תוכלו לצפות מראש אירוע, אתם מחוללים את אותה התרחשות מוכרת. למעשה, אם תנסו לשלוט באופן שבו ההתרחשות תתממש, תהפכו באותו הרגע ל״ניוטוניים״. הפיזיקה הניוטונית הקלאסית ניסתה לצפות ולחזות אירועים. הכול התקיים על פי סיבה ותוצאה.

מה זה אומר ״הופכים ניוטוניים״, ביחס ליכולתכם ליצור? הכוונה שהסביבה החיצונית שולטת על סביבתכם הפנימית (מחשבות ורגשות). אלו הם הסיבה והמסובב.

במקום זאת, שנו את סביבתכם הפנימית, את הדרך שבה אתם חושבים ומרגישים, ואז תיווכחו כיצד הסביבה החיצונית תשתנה כתוצאה ממאמציכם. חתרו ליצירת חוויה עתידית חדשה ולא ידועה. כאשר יתממש עבורכם אירוע לא צפוי תופתעו לטובה. באותו רגע תהפכו להיות בוראים קוונטיים. אתם תנועו ממצב ״סיבה ותוצאה״ למצב ״מחוללי התוצאה״.

החזיקו כוונה צלולה של הדבר שאותו אתם רוצים, אך השאירו את הטיפול בפרטי ה״איך״ לשדה הקוונטי הלא צפוי. הניחו לו לתזמר את האירוע בחייכם באופן המתאים בדיוק עבורכם. אם אתם כבר מתכוונים לצפות למשהו, צפו לבלתי צפוי. התמסרו, ביטחו וותרו על הצורך לדעת כיצד יתממש האירוע.

זוהי המשוכה הגדולה ביותר עבור רובנו, מאחר שאנו, בני האדם, שואפים לשלוט בעתידנו על ידי שחזור האירועים מעברנו.

יצירה קוונטית: הכרת תודה טרם קבלת הדבר

הסברתי את הצורך להתאים את מחשבותינו לרגשותינו כדי ליצור את ההתרחשות הרצויה לנו... אך בתוך התהליך, להניח לפרטים הסובבים את אופן התגשמותה. נדרשת כאן אמונה בוטחת, אם נרצה להחליף חיי שגרה ואירועים צפויים בחיי אושר מלאי חוויות חדשות והפתעות קוונטיות.

אולם עלינו לשוב ולגייס את האמונה הבוטחת על מנת להביא לכדי מימוש את משאלתנו.

באילו נסיבות אתם בדרך כלל אסירי תודה? ייתכן שתאמרו, אנחנו אסירי תודה על המשפחה, הבית הנעים, החברים, העבודה. המשותף לכל אלה הוא, שהם כבר קיימים בחייכם.

באופן כללי אנו אסירי תודה על דבר שכבר אירע או שכבר קיים בחיינו. אתם וגם אני עברנו התניה להאמין כי אנו זקוקים לסיבה כדי להיות מאושרים, למניע כדי להכיר תודה, לנימוקים כדי לאהוב. אנחנו סומכים על מציאות חיצונית על מנת שנרגיש באופן אחר בתוכנו. זהו המודל הניוטוני.

המודל החדש של המציאות מאתגר אותנו כיוצרים קוונטיים לשנות משהו בתוכנו, בתודעה ובגוף, במחשבות וברגשות, בטרם נפגוש בראיות גשמיות באמצעות חושינו.

האם תוכלו להכיר תודה ולהרגיש התעלות רגשית הקשורה לאירוע נחשק טרם התרחשותו? האם תוכלו לדמיין מציאות זו בצורה כה שלמה, כך שתתחילו להתקיים בתוך חייכם העתידיים כבר כעת?

במונחים של היצירה הקוונטית, האם תוכלו להודות על משהו שקיים כפוטנציאל בשדה הקוונטי אולם טרם התרחש בחייכם? אם כן, אתם תנועו ממצב של סיבה ותוצאה (ממתינים לגורם חיצוני שיחולל שינוי פנימי) למצב מחוללי התוצאה (גורמים לשינוי פנימי שיחולל התרחשות חיצונית).

כאשר אתם במצב הכרת תודה, אתם משדרים לשדה הקוונטי אות המצהיר — האירוע כבר קרה. הכרת תודה היא יותר מתהליך חשיבה אינטלקטואלי. עליכם להרגיש כאילו הדבר שבו אתם חפצים נמצא בחייכם ממש ברגע זה. הגוף שלכם (שמבין רק תחושות) חייב להיות משוכנע שיש לו את המטען הרגשי של ההתנסות העתידית כאילו היא נחווית כעת.

בינה אוניברסלית והשדה הקוונטי

אני מקווה שאתם כבר מסכימים עם כמה מעקרונות היסוד של המודל הקוונטי — מציאות גשמית היא בראש ובראשונה אנרגיה המתקיימת בתוך רשת עצומה שמקושרת לאורכם ולרוחבם של המרחב והזמן. רשת זו, השדה הקוונטי, מכילה את כל ההסתברויות אשר נוכל להביא לקריסתן לכדי מציאות בעזרת מחשבות (הכרה), התבוננות (צפייה), תחושות ומצב הוויה.

אולם, האם המציאות אינה יותר מכוחות אלקטרומגנטיים אדישים המגיבים זה לזה או משפיעים זה על זה? האם הרוח המפעמת בתוכנו אינה יותר מתוצר של ביולוגיה ואקראיות? שוחחתי עם אנשים המחזיקים בעמדות אלה. דיון שכזה מוביל בסופו של דבר לדיאלוג שנראה פחות או יותר כך:

מהיכן באה הבינה השומרת על ליבנו פועם?

זה חלק ממערכת העצבים האוטונומית.

היכן ממוקמת מערכת זו?

במוח. המערכת הלימבית במוח היא חלק ממערכת העצבים האוטונומית.

האם יש רקמות ספציפיות בתוך המוח אשר אחראיות לפעימות הלב?

כן.

ממה עשויות רקמות אלה?

תאים.

וממה עשויים תאים אלה?

מולקולות.

וממה הן עשויות?

אטומים.

וממה עשויים אטומים?

חלקיקים תת אטומיים.

וממה בעיקר בנויים חלקיקים תת אטומיים אלה?

אנרגיה.

כשאנו מגיעים למסקנה כי כלי הרכב הפיזיולוגי שלנו בנוי מאותו חומר שממנו בנוי שאר היקום, והאנשים הללו נתקלים ברעיון שאנרגיה היא הדלק שמניע את הגוף — אותם 99.99999 אחוזים של ״אין־דבר״ שמהם עשוי היקום הפיזי — הם מגחכים והולכים לדרכם, או מבינים שיש היגיון ברעיון כי ישנו עיקרון המאחד את המציאות הגשמית כולה והוא שזור בה כחוט השני.

האין זה אירוני, אם כן, כי תשומת ליבנו נתונה ל־0.00001 אחוזים של מציאות שהיא חומר? האם יש משהו שאנחנו מפספסים?

אם הלא כלום הזה מורכב מגלי אנרגיה הנושאים מידע, והכוח הזה מארגן את התבניות החומריות שלנו ואת תפקודן, יהיה זה אך הגיוני, להתייחס לשדה הקוונטי כאל בינה בלתי נראית. ומאחר שאנרגיה נמצאת בבסיס של כל המציאות הגשמית, הבינה אשר זה עתה תיארתי לכם ארגנה את עצמה לכדי חומר.

חִשבו על השיחה הקודמת כסוג של דפוס המתאר את האופן שבו בנתה בינה זו את המציאות. השדה הקוונטי הוא פוטנציאל אנרגטי בלתי נראה, המסוגל להתהוות מאנרגיה לכדי חלקיקי חומר תת אטומיים, מהם לאטומים, מהם למולקולות וכך הלאה עד ליצירת הכול. מנקודת מבט פיזיולוגית הוא מארגן מולקולות לתאים, לרקמות, לאיברים, למערכות ובסופו של דבר לגוף שלם. במילים אחרות, אנרגיה פוטנציאלית זו מנמיכה את התדר של תבניות הגלים שלה עד אשר היא מתהווה לכדי חומר.

בינה אוניברסלית זו, היא המעניקה חיים לשדה הקוונטי ולכל הנמצא בו. בכלל זה אתם ואני. כוח זה הוא אותה תודעה אוניברסלית המפיחה חיים ביקום החומרי על כל מאפייניו. בינה זו שומרת על ליבנו פועם ועל תפקוד מערכת העיכול שלנו. היא מפקחת על אינסוף תגובות כימיות המתרחשות בכל תא בכל שנייה. יתר על כן, אותה הכרה מעוררת עצים להצמיח פירות וגורמת לגלקסיות רחוקות להיווצר ולקרוס.

בינה זו היא גם פרטית וגם אוניברסלית, מכיוון שהיא קיימת בכל מקום ובכל זמן וכוחה פועם בתוכנו ובכל הסובב לנו.

מאחר שאנו שלוחה של בינה זו, נוכל לחקות אותה

עליכם להבין כי ברשותה של בינה אוניברסלית זו, אותה מודעות אשר עושה אותנו ייחודיים — הכרה או קשיבות־מודעת. על אף היות כוח זה אוניברסלי ואובייקטיבי, הוא בעל הכרה — מודעות לעצמי והיכולת לנוע ולפעול בתוך היקום החומרי.

הוא גם קשוב לחלוטין, לא רק לעצמו אלא גם אליכם ואלי. מכיוון שהכרה זו מבחינה בכל דבר, היא מתבוננת בנו וקשובה לנו. היא מודעת למחשבותינו, לחלומותינו, להתנהגותנו ולשאיפותינו. היא ״צופה״ בדברים לכדי התגשמותם החומרית.

מהי התודעה היוצרת את החיים כולם, המשקיעה אנרגיה ורצון על מנת לווסת בעקביות את תפקודי הגוף השומרים אותנו בחיים, המביעה בנו עניין תמידי ועמוק, אם לא אהבה טהורה?

צִיָינו שני היבטים של הכרה, ההכרה/הבינה האובייקטיבית של השדה הקוונטי; וההכרה הסובייקטיבית שהיא האינדיבידואל בעל הרצון החופשי והמודעות העצמית. כשאנו מחקים את מאפייניה של מודעות זו, אנחנו הופכים לבוראים. כשאנו בהדהוד עם בינה אוהבת זו, אנחנו הופכים דומים לה. בינה זו תתזמר אירוע, משוב אנרגטי, המתאים לכל דבר אשר התודעה הסובייקטיבית משדרת אל השדה הקוונטי. כאשר רצוננו מתואם עם זה שלה, כשתודעתנו מותאמת לזאת שלה, כשאהבתנו את החיים הולמת את שלה, או אז אנו מגלמים את דמותה של ההכרה האוניברסלית. אנחנו הופכים לכוח נעלה המתעלה מעל העבר, מרפא את ההווה, ופותח דלתות אל העתיד.

מה שאנחנו משדרים, אנחנו מקבלים בחזרה

אסביר כיצד פועל תזמור האירועים בחיינו. אם חווינו סבל ואנחנו מחזיקים אותו בתוך תודעתנו וגופנו, ואז מבטאים אותו באמצעות מחשבותינו ורגשותינו, אנחנו משדרים חתימה אנרגטית אל השדה הקוונטי. הבינה האוניברסלית נענית ושולחת לחיינו אירוע נוסף, אשר ישחזר בנו את אותה תגובה רגשית ומחשבתית.

מחשבותינו משדרות אות (אנו סובלים) ורגשותינו (אנו סובלים) מושכים לחיינו אירוע שיתאים לתדר הרגשי, שהוא — סיבה טובה לסבול. באופן מוחשי מאוד, אנחנו כל הזמן מבקשים הוכחה לקיומה של הבינה האוניברסלית, ואילו היא שולחת אלינו משוב, בסביבתנו החיצונית, כל הזמן. כן, אנחנו עד כדי כך עוצמתיים.

אם כן, השאלה בלב ספר זה: מדוע לא לשלוח אות אשר יפיק משוב חיובי עבורנו? כיצד עלינו להשתנות כך שהאות שנשלח יתאים למה שנרצה ליצור בחיינו? נשתנה כאשר נהיה מוכנים להאמין לחלוטין כי מעצם הבחירה במחשבה או באות אשר אנחנו משדרים, אנו מחוללים משוב מוחשי ובלתי צפוי.

הבינה האובייקטיבית לא מענישה אותנו על חטאינו (מחשבותינו, רגשותינו ופעולותינו), אלא באמצעותם. כאשר אנחנו מקרינים אל השדה הקוונטי אות המבוסס על מחשבות ורגשות (כגון סבל) שנוצרו מחוויות עבר לא נעימות, אל לנו להתפלא כשהשדה הקוונטי מגיב באופן שלילי ותואם.

כמה פעמים ביטאתם מילים אלה או דומות להן: ״זה פשוט לא ייאמן... איך זה תמיד קורה לי?״

האם אתם רואים שהצהרות אלה משקפות את הסכמתכם למודל הניוטוני/קרטזיאני שבו אתם קורבנות של נסיבות, לאורה של ההבנה החדשה אשר רכשתם לגבי טבעה של המציאות? האם אתם מבינים כי ניתנה לכם יכולת של ממש לחולל אירועים בעצמכם? האם אתם מבינים כי במקום להגיב באופן הנזכר לעיל, תוכלו לשאול את עצמכם: כיצד נוכל לחשוב, להרגיש ולנהוג אחרת על מנת להביא למימוש התוצאה הרצויה לנו?

משימתנו, אם כך, היא להתקדם בעזרת כוונה מלאה, למצב תודעתי אשר יאפשר לנו חיבור עם הבינה האוניברסלית, חיבור ישיר לשדה האפשרויות, והפקת אות ברור המבשר כי אנו באמת ובתמים מצפים להשתנות ולראות את התגשמות האירועים הרצויים לנו כמשוב המופק בחיינו.

בקשו משוב קוונטי

כשאתם יוצרים בכוונה מלאה, בקשו מההכרה הקוונטית סימן שאכן יצרתם עימה קשר. העזו לבקש סינכרוניות הקשורה במישרין לדבר שאתם מייחלים שיקרה. כאשר תעזו, תגלו שאתם מספיק אמיצים כדי לרצות לדעת כי הכרה זו אמיתית ומודעת למאמציכם. ברגע שתסכימו לכך, תוכלו ליצור מתוך אושר והשראה.

עיקרון זה מבקש מאיתנו להניח למה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, להתמסר אל הלא נודע ואז להתבונן בהתרחשויות המופיעות כמשוב בחיינו. זו הדרך הטובה ביותר ללמוד. כאשר נקבל סימנים חיוביים (ניווכח לראות כי נסיבות חיצוניות פועלות לטובתנו), נדע כי פעולתנו הפנימית הייתה נכונה. באופן טבעי נזכור את דרך הפעולה שלנו על מנת שנוכל לפעול כך שוב.

כאשר יחלו להופיע בחייכם משובים, תוכלו לבחור לפעול כמו מדענים בתהליך החקירה. מדוע לא לעקוב אחר כל השינויים ולהיווכח כי היקום ער למאמציכם, ולהוכיח לעצמכם כי אתם עוצמתיים עד כדי כך?

ובכן, כיצד נוכל להתחבר עם מצב תודעה זה?

פיזיקה קוונטית היא ״לא־כלום״

פיזיקאים ניוטוניים שיערו כי תמיד ישנה סדרה ליניארית של אינטראקציות צפויות החוזרות על עצמן. אתם יודעים כי אם A+B=C, אזי C+D+E=F. אולם בעולם המשוגע של מודל המציאות הקוונטי, כל הדברים מתקשרים זה עם זה בתוך שדה אינפורמציה מממד גבוה יותר, והוא שזור לתוך כל הדברים כולם מעבר למרחב ולזמן המוכרים לנו. וואו!

אחת הסיבות שהפיזיקה הקוונטית חמקמקה כל כך היא שבמשך שנים הורגלנו לחשוב בהתבסס על חושינו. אם אנחנו מודדים ומאששים את המציאות בעזרת חושינו, ניוותר תקועים בדפוס הניוטוני.

במקום זאת, המודל הקוונטי דורש שהבנת המציאות שלנו לא תתבסס על חושינו (פיזיקה קוונטית היא לא־כלום). בתהליך בריאת מציאות עתידית באמצעות המודל הקוונטי, חושינו הם האחרונים לחוות את אשר יצרה התודעה. המשוב החושי הוא הדבר האחרון שאותו נחווה. מדוע זאת?

הקוונטום הוא מציאות רב ממדית הקיימת מעבר לחושים, במחוזות אשר מעבר לגוף, מעבר לחומר ומעבר לזמן. לכן, על מנת לנוע לתוך השדה הזה וליצור מתוך דפוס זה, יהא עליכם לשכוח את גופכם לזמן מה. יהא עליכם גם להסיט את המודעות שלכם מסביבתכם החיצונית — כל אותם דברים בחייכם שעימם אתם מזדהים. חלק מהדברים שעימם אתם מזדהים הם בן זוגכם, ילדיכם, רכושכם ובעיותיכם. באמצעות אלה, אתם מזדהים עם העולם החיצוני. בשלב האחרון יהיה עליכם לאבד כל תחושה של זמן ליניארי. הכוונה היא כי בתוך הרגע שבו אתם מתבוננים בכוונה צלולה בפוטנציאל של חוויה עתידית, עליכם להיות בנוכחות כה חזקה עד אשר תודעתכם לא תוכל לנדוד בין זיכרונות העבר ובין חיזוי של עתיד ״שגרתי כמו תמיד״.

האין זה אירוני כי על מנת להשפיע על המציאות שלכם (סביבה), לרפא את גופכם או לשנות אירוע כלשהו בעתיד (זמן) — עליכם להניח לחלוטין לעולמכם החיצוני (אין חומר), להרפות את המודעות לגופכם (אין גוף)... לאבד את תחושת הזמן (אין זמן) — למעשה, עליכם להפוך להכרה צלולה.

אם תפעלו כך, תהיו ריבונים על הסביבה, על גופכם ועל הזמן (אני קורא להם בחיבה, שלושת הגדולים). מאחר שהעולם התת אטומי של השדה הקוונטי מורכב רק מהכרה, לא תוכלו להיכנס אליו בשום דרך, מלבד דרך הכרתכם הצלולה. לא תוכלו להיכנס בדלת לשדה הקוונטי כ״מישהו״. אתם חייבים להיכנס כ״אף לא אחד״.

במוחכם קיימת יכולת מולדת לרתום את המיומנות הזו (ארחיב בהמשך). כאשר תבינו כי יש ברשותכם את כל מה שנדרש כדי להותיר את העולם מאחור ולהיכנס למציאות חדשה שמעבר למרחב ולזמן, באופן טבעי תתמלאו בהשראה ליישם זאת בחייכם.

מתקדמים מעבר למרחב ולזמן

מה הכוונה להיות מעבר למרחב ולזמן? אלה מבנים רעיוניים אשר יצרו בני האדם, על מנת להסביר תופעות פיזיקליות הכוללות את מיקומנו ואת תחושת הארעיות שלנו. כאשר אנו מדברים על כוס המונחת על שולחן, אנחנו מתייחסים אליה במונחים של מיקום (היכן היא במרחב) ומשך הזמן שבו תפסה מיקום זה. מעצם היותנו בני אדם, אנחנו טרודים מאוד לגבי שני מושגים אלה: היכן אנחנו? כמה זמן אנחנו נמצאים שם? כמה זמן עוד נישאר? לאן נלך משם? למרות שזמן אינו דבר שאנו יכולים באמת לחוש, אנחנו מרגישים אותו חולף באופן דומה לתחושת המיקום שלנו במרחב. אנחנו ״חשים״ את השניות, הדקות והשעות חולפות, כפי שאנו חשים את גופנו הנלחץ כנגד הכיסא ואת הרגלים הנטועות בקרקע.

אינסוף ההסתברויות לבריאת מציאות בשדה הקוונטי הן מעבר למרחב ולזמן, מאחר שעדיין לא מתקיים פוטנציאל. כל עוד הוא אינו מתקיים, הוא חסר מיקום ואינו תופס חלל כלשהו. כל דבר אשר נעדר קיום חומרי — קריסת גלי ההסתברות שלו לכדי מציאות חלקיקית טרם אירעה — מתקיים מעבר למרחב ולזמן.

מאחר שהשדה הקוונטי אינו אלא הסתברות לא־חומרית, הוא נמצא מחוץ למרחב ולזמן. ברגע שנהיה הצופים באחת מתוך אינסוף ההסתברויות ונאפשר לה מציאות חומרית, היא תאמץ אליה את שני המאפיינים הללו.

בכדי להיכנס לשדה הקוונטי, עליכם להיכנס למצב דומה

מצוין! יש בקרבנו הכוח להפוך את המציאות הרצויה לנו לגשמית על ידי בחירתה מתוך השדה הקוונטי. אולם, עלינו למצוא דרך גישה כלשהי אליו. אמנם אנחנו תמיד מחוברים אליו, אבל כיצד נגרום לשדה להיענות לנו? אנחנו פולטים אנרגיה באופן קבוע, ולכן אנו שולחים מידע אל השדה ומקבלים מידע מהשדה. כיצד, אם כן, נוכל לתקשר עימו בצורה יעילה יותר?

בפרקים הבאים אסביר לעומק כיצד להיכנס לשדה. לעת עתה עליכם לדעת שעל מנת להיכנס לשדה הקוונטי, המתקיים מעבר למרחב ולזמן, תצטרכו להיכנס למצב דומה.

האם יש לכם לפעמים חוויות שבהן הזמן והמרחב כאילו נעלמים? חִשבו על הרגעים שבהם אתם נוהגים במכונית והמחשבות שלכם ממוקדות בדאגה כלשהי אשר מטרידה אתכם. בזמן שזה מתרחש, אתם שוכחים את הגוף שלכם (אתם לא ערים יותר לתחושת המרחב שלכם), אתם שוכחים את הסביבה (העולם החיצוני נעלם), אתם לא שמים לב לזמן (״נעלמתם״ ואין לכם מושג כמה זמן עבר).

ברגעים הללו, הייתם על מפתן הדלת המאפשרת כניסה אל השדה הקוונטי ומעניקה גישה לעבודה עם בינה אוניברסלית. לאמיתו של דבר, כבר הצלחתם לגרום למחשבה להיות אמיתית יותר מכל דבר אחר.

בהמשך, אספק הנחיות כיצד להגיע למצב הכרה זה דרך קבע, על מנת להיכנס לשדה ולתקשר בצורה ישירה יותר עם הבינה האוניברסלית המעניקה חיות לכל הדברים.

שנו את (תו)דעתכם, שנו את חייכם

עד כה, בפרק זה, הובלתי אתכם דרך התפיסה הגורסת כי תודעה וחומר נפרדים לחלוטין, אל המודל הקוונטי, הקובע כי הם בלתי ניתנים להפרדה. תודעה היא חומר וחומר הוא תודעה. אז בכל הפעמים בעבר כשניסיתם להשתנות, ייתכן שהחשיבה שלכם הייתה מוגבלת מיסודה. כנראה שהאמנתם כי הנסיבות החיצוניות לכם הן תמיד אלה שחייבות להשתנות — אם לא היו לי מחויבויות רבות כל כך, הייתי יכול לרדת במשקל ואז הייתי מאושר. כולנו השמענו באופן כזה או אחר הצהרות כאלה — אם זה, אז כך — סיבה ותוצאה.

מה אם הייתם יכולים לשנות את תודעתכם, מחשבותיכם, רגשותיכם ואת מצב הווייתכם, מחוץ לגבולות הזמן והמרחב? מה אם הייתם יכולים להשתנות מראש ולראות את השפעת השינויים ״הפנימיים״ האלה על עולמכם ״החיצוני״?

אתם יכולים.

מה ששינה את חיי באופן עמוק וחיובי, ואף את חייהם של רבים אחרים, הייתה ההבנה כי שינוי תודעתי של כל אדם באשר הוא — וכתולדה מכך צבירת חוויות חדשות ותובנות חדשות — מסתכם בסך הכול בשבירת ההרגל להיות עצמו. כאשר אתם מתעלים מעל לחושיכם, כאשר אתם מבינים שאינכם כבולים בשלשלאות עברכם — כאשר אתם חיים את החיים ומתעלים מעל לגופכם, סביבתכם והזמן — הכול אפשרי. הבינה האוניברסלית המעניקה חיות לכל הקיים תפתיע ותענג אתכם. אין דבר שבו היא חפצה יותר מאשר להעניק לכם גישה לכל שתבקשו.

בקצרה, כשתשנו את (תו)דעתכם, תשנו את חייכם.

ונער קטון נוהג בם

לפני שנמשיך, אני רוצה לשתף בסיפור הממחיש כמה עוצמתי ומועיל יכול להיות הקשר עם הבינה הגדולה בקבלה של שינוי בתור חלק בלתי נפרד מחייכם.

ילדיי — כעת מתבגרים, השתמשו במדיטציה דומה לזו שאת התהליך שלה אתאר בחלק 3 של הספר. כתוצאה מתרגול שיטות אלה, הם זימנו לחייהם כמה הרפתקאות בלתי רגילות. היה לנו הסכם, מאז ילדותם, שהם יפעלו ליצירת דברים חומריים או אירועים שהם רוצים לחוות. למרות זאת, היה לנו חוק שאני לא מתערב ולא עוזר לחולל את ההתרחשות. הם היו חייבים ליצור את המציאות המבוקשת בעצמם, תוך שהם משתמשים בתודעה ויוצרים אינטראקציה עם השדה הקוונטי.

בתי בת העשרים וקצת לומדת אמנות באוניברסיטה. היה זה באביב, כאשר שאלתי אותה מה היא רוצה לזמן לחייה בזמן חופשת הקיץ הקרבה. הייתה לה רשימת מכולת! במקום משרת סטודנט לקיץ, היא רצתה לעבוד באיטליה, ללמוד ולחוות דברים חדשים, לבקר לפחות בשש ערים איטלקיות ולבלות לפחות שבוע בפירנצה, מאחר שהיו לה חברים שם. היא רצתה לעבוד בששת השבועות הראשונים של הקיץ, להרוויח שכר מכובד ואז לבלות את יתרת החופשה בבית.

שיבחתי את בתי על יכולתה לראות בבהירות את רצונותיה והזכרתי לה כי הבינה האוניברסלית תתזמר את הדרך שבה יתגשם הקיץ החלומי שלה. על בתי היה לדאוג ל״מה״, ואילו הכרה גבוהה יותר תטפל ב״איך״.

מאחר שבתי מתורגלת באמנות החשיבה והחישה עוד בטרם התרחשות החוויה עצמה, בסך הכול היה עלי להזכיר לה לא רק להחזיק כוונה יומיומית לגבי האופן שבו ייראה אותו קיץ — אילו אנשים היא תפגוש, אילו אירועים יתרחשו, היכן תבקר — אלא גם להרגיש את התחושות שיעוררו חוויות אלה בעת המפגש עימן. ביקשתי ממנה ליצור את החזון הזה במוחה, כך שהוא יהיה כה צלול וברור עד כי מחשבותיה יהפכו להתנסות, והסינפסות במוחה יחלו להניח את החיווט של מידע זה כאילו היה מציאות.

כל עוד המשיכה ״להיות״ האישה הצעירה בחדרה אשר במעונות עם חלום על נסיעה לאיטליה, היא נותרה אותו אדם החי את אותה מציאות. לכן, על אף שהיה זה חודש מרץ, היא הייתה חייבת להתחיל ״להיות״ האישה הצעירה אשר בילתה את חצי הקיץ שלה באיטליה.

״אין בעיה״, היא אמרה. היו לה חוויות מסוג זה בעבר, כאשר רצתה להשתתף בסרטון וידאו של שיר וכשרצתה לחוות בולמוס קניות חסר מעצורים. שתי החוויות הללו התגשמו באלגנטיות מושלמת.

לאחר מכן ציינתי בפני בתי, ״אינך יכולה לקום מבריאתה המנטלית של החוויה בתחושה שאת אותו אדם שהתיישב לתהליך. את חייבת לקום מכיסאך כאילו חווית ברגע זה את הקיץ המדהים ביותר בחייך״.

״הבנתי״, היא אמרה. היא הפנימה את התזכורת שלי, שבכל יום היא הייתה צריכה להשתנות אל מצב הווייה חדש, ולאחר כל בריאה מנטלית, היה עליה להמשיך את יומה במצב רוח מרומם של הכרת תודה אשר נבעה מאותה חוויה.

בתי התקשרה לאחר מספר שבועות. ״אבא, האוניברסיטה מציעה קורס קיץ של תולדות האמנות באיטליה. אני יכולה לקבל עבור התוכנית וההוצאות הנלוות מחיר של 4000 דולר במקום 7000 דולר. תוכל לעזור לי לשלם?״

ובכן, זה לא שאני הורה אשר אינו תומך בילדיו, אך לא התרשמתי כי זה הדבר שעליו הצהירה במקור כיעד עבורה. היא ניסתה לשלוט בתוצריה של היתכנות עתידית במקום לאפשר לשדה הקוונטי לתזמר את האירועים. הצעתי לה ממש לספוג את הטיול לאיטליה, לחשוב, להרגיש, לדבר ולחלום ״באיטלקית״, עד אובדן כל אחיזה במציאות.

כמה שבועות לאחר מכן, כאשר היא התקשרה שוב, ניכרה בה התרגשותה. היא בילתה בספרייה בשיחה עם המורה שלה לתולדות האמנות. הן עברו לשוחח באיטלקית בסופו של דבר; שתיהן דיברו איטלקית שוטפת. ואז אמרה לה המורה, ״ברגע זה נזכרתי. עמית שלי מחפש מישהו שילמד תלמידים אמריקאים, אשר ילמדו איטלקית למתחילים באיטליה בקיץ הקרוב״.

כמובן שבתי התקבלה לעבודה. תקלטו: לא רק ששילמו לה כדי ללמד (וכל הוצאותיה שולמו), אלא שהיא זכתה לבקר בשש ערים שונות באיטליה, במשך שישה שבועות. היא בילתה את השבוע האחרון בפירנצה, והספיקה לחזור הביתה למחצית השנייה של חופשת הקיץ. היא הגשימה את משרת חלומותיה ואת חזונה המקורי, על כל מאפייניו.

זה לא היה סיפור על בחורה צעירה שמצוידת בנחישות עיקשת במרדף אחר ההזדמנות בכדי למצוא תוכנית סטודנטים — הנוברת במרשתת, רודפת אחר מרצים וכדומה. במקום לפעול על פי סיבה ותוצאה, בתי שינתה את מצב הווייתה עד אשר הפכה למחוללת תוצאה. היא חייתה על פי העיקרון הקוונטי.

כאשר היא התחברה באופן אלקטרומגנטי לייעוד מבוקש, אשר התקיים בשדה הקוונטי, גופה נמשך אל אותו אירוע עתידי. החוויה מצאה אותה. התממשות האירוע הייתה בלתי צפויה, והופיעה באופן שבתי לא חזתה בשום צורה. התוצאה הייתה סינכרונית ולא היה ספק כי היא תולדה של עבודתה הפנימית.

חִשבו על כך לרגע אחד. אילו הזדמנויות נמצאות שם בחוץ וממתינות למצוא אתכם? מי אתם בהווייתכם ברגע הזה... ובכל רגע אחר? האם אתם בהווייתכם הזו מושכים אל חייכם כל אשר תחפצו?

האם תוכלו לשנות את מצב ההוויה שלכם? ומיד ברגע שתשכון בכם תודעה חדשה, האם תוכלו להיות הצופים בייעוד חדש? התשובות לכל אלה, הן כל מה שנעסוק בו בהמשך הספר.

☼ ☼ ☼