מבוא
בעולם סביבנו קיים מרחב צעיר בשנים, מרחב וירטואלי כמו גם פיזי, שבו מתקיימות במקביל מגוון התרחשויות דרמטיות. זהו מרחב הסייבר והוא כולל את מרבית התקשורת המתקיימת בין אנשים ובין ארגונים, מתקשורת אישית ועד תקשורת המונים. במרחב זה נמצא וזורם רוב ההון המניע את המערכת הפיננסית של העולם. במרחב זה מתרחשת פעילות של מדינות — מערכה מודיעינית, מערכה צבאית, והשפעה על תודעה ציבורית ובעקבותיה על משילות.
מאפייניו של מרחב זה מזכירים מאפיינים של ארץ חדשה, אולי אפילו של כוכב אחר. הכול שונה במרחב הזה; הוא לא מוכר למסיירים בו, חוקי הטבע שלו שונים, כללי המשחק שונים והתרבות שונה.
מרחב זה מושתת על טכנולוגיה, אך הוא הוקם וממשיך להתפתח על ידי אנשים ומי שמניע את ההתרחשויות שבו הם אנשים. לכן, כדי להבין מעט את מרחב הסייבר חשוב להבין גם את הממד האנושי שבו.
בספר זה אתאר חלק ממאפייניו של מרחב הסייבר ואציע מספר תשובות לשאלה מה השתנה בעידן הסייבר, תוך התמקדות בממד האנושי. את העבודה על הספר התחלתי במסגרת תפקידי במערך ההגנה בסייבר בצה"ל, במגמה לגשר מעט על החוסר בספרות התורתית- מקצועית בתחום ההגנה בסייבר. בחרתי במדיום הסיפור, המיטיב להעביר את החוויה האנושית על מנת לפנות לקהל רחב ככל האפשר, כי פשוט כיף לקרוא סיפורים קצרים.
אני מקווה שסיפורים אלה יפתחו צוהר להבנת העולם המתפתח סביבנו.
אני רוצה להודות למפקדי ניר על הגיבוי שנתן לקידום המיזם, לרבים מפקודי ששימשו כמבקרים ספרותיים חריפים, להורי פרופ' ישראל וד"ר אורה נבנצאל על העידוד והדחיפה ולאישתי שרה על שהיא מאפשרת לי להתפתח בכל פעם לכיוונים חדשים ומפתיעים.
סא״ל (מיל.) דניאל נבנצאל
טרום מעשיית סייבר
0000
מה זה הסייבר הזה?
בשנות השמונים, אנשי מחשבים לא נהנו מדימוי חברתי חיובי...
הסטריאוטיפ הנפוץ של מקצוען־מחשבים היה בחור מגודל שיער, שקוע במרתף בבית הוריו, מוקף בכוסות קפה מרוקנות, ומקודד מחמש אחר הצהרים עד ארבע לפנות בוקר. או אחד שיושב בקיוביקל דחוס ומקליד במרץ במשך שעות על מקלדת מחשב, בלי לשים לב לנעשה סביבו. אחד שמתקשר עם מחשב טוב יותר מאשר עם הבחור או הבחורה שעובדים בעמדה הסמוכה.
הסטריאוטיפ הזה אומנם נסדק בשנים האחרונות בזכות יזמים מדהימים שמשנים את העולם, אבל אני, כמי שמצוי בעולם המחשבים, יכול להגיד לכם שלסטריאוטיפ הזה יש בסיס.
באחת האוניברסיטאות המובילות בארצות־הברית החליטו להתמודד עם הסטריאוטיפ הזה ולפתח את המיומנויות הרגשיות בקרב סטודנטים למדעי המחשב, באמצעות סדנת כתיבה יוצרת. המשתתפים בסדנאות אלה התבקשו לבחון התנסויות חברתיות שונות, לדמיין ולהביע רגשות, ולנסח אותם במילים — מיומנויות שהיוו אתגר של ממש לרבים מהסטודנטים המובילים בתחום המחשבים.
האוניברסיטה הבינה היטב שיהיה קשה למשוך סטודנטים לסדנה כזו ולכן השתמשה בנשק יום הדין: קפה ודונטס בחינם. זו אולי הסיבה לפופולאריות לה זכה הקורס...
תרגיל הסיום של הקורס היה פשוט: הסטודנטים התבקשו לכתוב חיבור המסביר מה הם מוצאים בעולם התוכנה. החיבור היה צריך להפתח במילים: "כשאני כותב תוכנה אני..." ולהסתיים במילים: "החזון שלי הוא...".
אני הייתי אחד הסטודנטים בקורס הזה.
שלושים שנה חלפו מאז, אבל שמרתי שתי תשובות של גאוני מחשבים שהיו חברי לקורס, טריל ומייק, שהיה לי הכבוד ללמוד לצדם את לימודי המחשבים שלי.
~~
כך כתב טריל:
כשאני כותב תוכנה, אני כמו אלוהים. אלוהים אמר "יהי אור" ונהיה
אור, ואני כותב מילים במקלדת ומתרחשים דברים!
אני כותב מילים ופותר בעיות! כותב מילים ויוצר כלי נגינה, מברשות ציור וציורים! כותב מילים ויוצר כלי עבודה! אני כותב מילים ומכונות אמתיות נכנסות לפעולה! אני מחבר מצלמה וכותב עוד כמה מילים והמכונה מתחילה לראות!
בשנות השישים רק קומץ אנשים התעסקו עם מחשבים בעולם האמיתי, והיום, עשרים שנה אחר כך, כשאני מסתכל סביבי ורואה היכן יש תוכנה, אני נדהם!
במיליוני בתים יש מחשבים ביתיים. אנשים משתמשים במחשב למשחק, ליצירה ולאומנות. אנשים משתמשים במחשב לכתיבת מסמכים. תחשבו על זה! אצל יותר ויותר אנשים כבר אין יותר טיוטות ואין קלסרים!
אנשים מנהלים את החשבונות שלהם במחשב. אנשים מנהלים את העסקים שלהם במחשב. אין כמעט עסקים לא ממוחשבים. כל הנהלת החשבונות, כל המסמכים — הכול ממוחשב. כל התכנון ההנדסי מתבצע במחשבים. כל המוצרים שנפגוש בעתיד יתוכננו באמצעות מחשבים וייוצרו באמצעות מכונות שהן למעשה מחשבים עם ידיים. וכשאני כותב "כל המוצרים" אני מתכוון לכך! מזון, צעצועים, דלק, כלי נשק, רהיטים, תרופות — הכול!
יותר ויותר מוצרים הופכים לממוחשבים. הם מכילים בתוכם מחשבים או מתחברים למחשבים אחרים. המכשור הרפואי שאנחנו פוגשים בבתי חולים הוא בסופו של דבר מחשב עם חיישנים מיוחדים. כל מערכת הרמזורים היא אוסף גדול של מחשבים. יותר ויותר מרכיבים במטוסים הופכים לממוחשבים, ויש האומרים שבעתיד נפעיל מטוסי ריגול ללא טייסים!
אחד הדברים הכי מדהימים שמחשבים מייצרים הוא... מחשבים אחרים. תחשבו על זה — מחשבים מייצרים מחשבים אישיים, מכשור רפואי ממוחשב, אמצעי נשק שמכילים מחשבים. וכך המחשבים הולכים ומתרבים ונכנסים לכל תחומי החיים.
ההשפעה של המחשבים ניכרת לא רק בעולם המכונות והמוצרים. ההתפתחות הטכנולוגית הזו משנה את פני החברה שלנו. האנושות מאיצה, כאילו היא עומדת להמריא!
פעם, לעשות עסקים עם מדינות אחרות לקח זמן רב. שבועות חלפו בהתכתבויות יוצאות וחוזרות בדואר... והיום הכול קורה תוך ימים!
פעם כדי לייצר משהו היה צריך להקים מפעל ולייצר מכונות מיוחדות. כיום הרבה מפעלים הם כמו לגו של מכונות ותוכנה, אפשר לתכנן משהו כאן, ולייצר אותו בקלות בעשרות מקומות בעולם.
ואני כאיש מחשבים — אני חלק מכל זה! אני לוקח חלק בעיצוב האנושות בתקופה המרגשת הזו!
החזון שלי הוא לפתח שפות תכנות כאלה שיאפשרו לכל אחד להגיד "יהי... משהו" והמשהו הזה פשוט, פשוט יהיה.
כשאני קורא היום את החיבור שכתב טריל לפני שלושים שנה, אני נפעם עוד יותר מההשפעה של התוכנה על העולם; הוא ניסח את הרעיונות שלו לפני שמישהו בכלל חשב על טלפון חכם, גוגל, אמאזון ומדפסות DNA.
~~
והנה מה שכתב מייק:
כשאני כותב תוכנה, אני מרגיש כוח! אני מרגיש שליטה!
רוב האנשים מסתכלים בפליאה על מחשבים ונדהמים ממה שהם עושים. הם מזכירים לי את האדם הקדמון, הפרימיטיבי, עומד מול איתני הטבע, מרים מבטו אל השמיים ואומר "וואו, העולם עצום, ואני קטן." אבל אני? אני מבין איך המחשבים עובדים, ומבחינתי אין כאן שום פלא. ויותר מזה — אני שולט במכונה הזו, שרוב האנשים כל כך מתפעלים ממנה...
תחושת השליטה הזו, היא שמחזיקה אותי ער בשלוש לפנות בוקר, כשאני מכניס שינויים והתאמות במערכת ההפעלה.
בהתחלה, כשהכרתי בתחושת השליטה הזו, הרגשתי נבוך. הרגשתי נבוך כי יש משהו מלאכותי בלחוש עוצמה וכוח כשאני בסך הכול שולט במכונה שאני עצמי בניתי, או שאנשים כמוני בנו. אבל עם הזמן המבוכה התפוגגה; המחשבים תפסו חלק גדל והולך בעולם, והעוצמה של השליטה במכונה הזו הפכה לעוצמה אמתית מאוד, הרבה מעבר לשליטה במכונה עצמה.
תבינו, לפני שלושים שנה, מחשב היה כמו... כמו מאיץ חלקיקים.
היו כאלה רק במעבדות מחקר יוקרתיות ובמכוני מחקר ממשלתיים עלומים. אבל היום כבר יש מיליוני מחשבים בעולם, בכל תחומי החיים. אי אפשר לדמיין עסק רציני שאין לו מחשב. אי אפשר לדמיין קו ייצור רציני שלא מבוקר על ידי מחשב.
ואני יכול לשלוט במחשבים כאלה, ובאמצעותם אוכל לשלוט על התהליכים שמתרחשים בסביבתם! אם אהיה איש מחשבים במפעל — אוכל לגרום למפעל להיות רווחי! אם אהיה איש מחשבים בחברת הייטק — כל הסודות המסחריים יהיו בשליטתי! אם אהיה איש מחשבים במשטרת התנועה, אוכל באמצעות מערכת הרמזורים לשלוט על התנועה של מאות אלפי אנשים! זו עוצמה אדירה!
ויש רובד עמוק הרבה יותר של שליטה אליו נחשפתי רק לפני מספר חודשים, כשעזרתי לרוברט מוריס, גם הוא סטודנט למחשבים באוניברסיטה יוקרתית. הוא חשף אותי לעולם המופלא של הבאגים. כן, הבאגים שמעצבנים אותנו כשפתאום המחשב נתקע והמידע נעלם. בבאגים כאלה נעוצה יכולת שליטה מדהימה.
כי באגים הם כמו חולשות של אנשים. מי שיודע לנגן על חולשות של אנשים שולט בהם ויכול לגרום להם לעשות מה שהוא רוצה. ובמחשבים זה אותו הדבר בדיוק! אפשר לנצל חלק מהבאגים כדי לשלוט במחשב! ובמחשבים היכולת הזו הרבה יותר מדויקת. אתה לא נתון למצבי רוח ולא תלוי בבן־אדם. אם הצלחת לשלוט במחשב דרך חולשה — אתה יכול לשלוט בכל המחשבים מאותו סוג — אלפי מחשבים! אם הצלחת להשתלט על מחשב מרחוק אתה יכול להשתלט על אלפי מחשבים בלי לשאול אף אחד. בלי לשאול אף אחד!
התחום הזה נמצא בתחילת דרכו. מוריס עצמו הושעה מהאוניברסיטה אחרי שגרם לאלפי מחשבים בארצות הברית להיתקע — הוא ניסה להשתלט עליהם באופן אוטומטי, אבל גם למוריס, וגם לתולעת שלו היו חולשות... איזה פספוס!
תחושת השליטה שיש לי כיום היא משהו אחר לגמרי. אולי שיכרון... כי אני כבר לא צריך לעבוד במפעל, בחברת הייטק או במשטרה. אני יכול לשלוט בכל המחשבים שלהם גם בלי לעבוד שם. אני יכול להשפיע על התפקוד של מפעל. אני יכול לגנוב סודות מחברות הייטק. אני יכול לשבש את פעולת הרמזורים. ותחשבו לאן כל זה הולך — ייצור חשמל, טילים, לוויינים, תקשורת המונים ותעשיית התרופות... מדברים על כך שגם הבחירות לנשיאות יהיו ממוחשבות... אני ממש מחכה לזה!
החזון שלי הוא שיום אחד המחשבים יהיו חלק בלתי נפרד מחיינו. תעשיית המחשבים תהיה מרכיב בסיסי בסביבה האנושית. אף אחד לא יוכל להסתדר בלי שיהיו ברשותו כמה מחשבים. לכל אחד יהיה מחשב בכיס, מחשב על היד, מחשב בתיק ומספר מחשבים בבית. אפילו במכונת הכביסה יהיה מחשב. אף אחד לא יוכל להסתדר בלי שהמחשבים שלו יהיו מחוברים למחשבים אחרים בעולם.
אנשי מחשבים יכתיבו את הכיוונים שאליהם יתפתח העולם כולו — המדינות, התעשייה והתרבות.
ואני? אני אהיה מאחורי הקלעים. אני אשלוט באמת, בכל המחשבים האלה!
אני אשלוט בעולם!
~~
בכל פעם שאני קורא מחדש את החיבור של מייק עוברת בי צמרמורת.
אבל הסיפור לא נגמר כאן...
באותה תקופה עבדתי לפרנסתי במערך התחזוקה של האוניברסיטה והייתי אחראי על פינוי הזבל מהמשרדים. הכרתי היטב את פחי הזבל של כל דיירי הבניין. ידעתי מתי הם מלאים, מי אוכל ג'אנק פוד ומי מקפיד על מזון בריא. ידעתי מי קורע את הניירות לפני שהוא זורק אותם לפח ומי מקמט, מועך ומכדרר אותם. לכן הופתעתי כאשר הבחנתי שלשקית הזבל של פרופ' קייט מקנואל נזרקו הפעם, בנוסף לניירות הרגילים, גם שמונה קופסאות זהות של תרופות. זה היה כל כך מפתיע, שהרשיתי לעצמי לפתוח את השקית כדי לבדוק במה מדובר.
הקופסאות היו של תרופה בשם פנטוטל. מה שהיה מוזר עוד יותר הוא שהפח היה מלא בקפסולות ריקות, כאילו מישהו פתח את כל הגלולות ורוקן מהן את האבקה...
מה הקשר בין פרופסור לכתיבה יוצרת ופירוק תרופות? שאלה זו סקרנה אותי, אבל לא יכולתי להקדיש לה את הזמן באותו הרגע. דחפתי את אחת האריזות לכיס והמשכתי בעבודה.
בדרך הביתה נזכרתי באריזה והלכתי לספרייה כדי לבדוק במה מדובר. קראתי וחשכו עיני. פנטוטל "תיופנטל־סודיום" המכונה גם סם האמת. סם המשמש מדינות שונות בעולם כאמצעי חקירה. מזריקים אותו לנחקר והאמת יוצאת לאור.
מדוע שפרופסור לספרות וכתיבה תפרק עשרות גלולות של פנטוטל? זה כבר היה ממש מסקרן!
עשיתי מה שכל סטודנט אמריקאי תמים היה עושה. כמו אדיוט, פשוט נכנסתי למשרדה ושאלתי אותה. היא החווירה, גמגמה משהו על שיחה דחופה, ואחרי כמה דקות הגיעו אנשי הביטחון.
אני לא יכול להמשיך לספר לכם מה קרה אחר כך, כי בכל פעם שאני מנסה להיזכר אני מתחיל לרעוד...
מייק נעלם מהאוניברסיטה זמן קצר לאחר מכן. הוא לא רק נעלם מהאוניברסיטה. הוא נעלם בכלל. הוא לא נצפה אונליין בשום מקום.
שלושים שנה חלפו, וכשאני חושב היום על מאורעות אותם ימים, יש לי השערה מה באמת היה שם.
נראה לי שהפרופסור עסקה לא רק בחקר הספרות. היא התעניינה גם בתרופות ובהשפעתן על התהליך הספרותי. נראה לי שכל סדנת הכתיבה היוצרת הייתה איזה שיתוף פעולה בין חוקרת אקדמית לגורם עלום כלשהו שרצה לפקח על מי שיקים את עולם התוכנה. והאבקה הלבנה על הדונטס? נראה שהכילה יותר מסוכר...
ואני תוהה — האם לקחו את מייק לצורך חינוך מחדש? או שאולי היום הוא אחד ההאקרים הבכירים ביותר בארגון ביון חשאי?
ועוד אני תוהה — מי באמת ישלוט בעולם — אנשי המחשבים או אנשי תעשיית המזון והתרופות?