בומסי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

אברהם בר-אב (בן-טאטה) יליד מצרים, מתגורר כיום במצפה בגליל. כתב וביים מחזות, ופרסם סיפורים קצרים.

השכלה: ספרות אנגלית ואמנות התיאטרון באונ' תל-אביב. בין יצירותיו: "רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר" - רב מכר באמזון,
"פושקין מרוקאי" - פרס איגוד הסופרים, "סבא מציל את הגבעה" - מומלץ משרד החינוך.

תקציר

זריזותו המופלאה של בּומְּסִי כבר אינה קיימת בין בני האדם, לעומת זאת היא נפוצה מאוד בטבע המקיף אותנו. דוגמאות? בבקשה: היתוש מנופף בכנפיו אלף פעמים בשנייה!


שמעתם נכון, אלף פעמים בשנייה! שפירית עפה במהירות של מכונית, עגל הגנו באפריקה בּומְּס... בּומְּס... בּומְּס... מקפץ ומדלג לצד אימו שעות מעטות אחרי שהגיח לאוויר העולם. איש אינו מופתע ואינו שואל למה. כזה הוא גם בומסי שלנו − זריז במידה שלא תיאמן.


אז מה אם המדענים לא מצליחים להסביר את מהירות התנועה של בומסי? בשביל זה קיימים מאות הסיפורים שאני מספר עליו זה עשרות שנים. מסיפור לסיפור מתקבלת זריזותו כמובנת מאליה. מתגלה בהם בומסי "החבר לחיים" של ילדיי ונכדיי, ילד נועז הנאבק על מה שנראה לו נכון וחשוב. ילד מרתק ומפתיע שכיף לי לספר עליו.

שלושה בכריכה אחת
ספר ראשון - התינוק הכי מהיר בעולם.
ספר שני - מעשה בְּצִרְעָה.
ספר שלישי - ראש בראש מול גבריאל המלך.

על הסופר אברהם בר־אב (בן־טאטה)
למד אומנות התיאטרון וספרות אנגלית באוניברסיטת תל־אביב.
ספר הילדים שלו סבא מציל את הגבעה מומלץ משרד החינוך לכיתות ד'-ו'.
קובץ סיפוריו הקצרים פושקין מרוקאי זכה בפרס איגוד הסופרים.
כמו כן, הוציא לאור רומן רחב־יריעה שתורגם והיה לרב־מכר באמזון.
כתב וביים מחזות לבני הנעורים.

בקרוב ספר נוסף בסדרה: בומסי הלוחש לכלבים
ספרי בומסי מותאמים לראשית הקריאה

פרק ראשון

דֶּלֶת, רַפְסוֹדָה וְסֻלַּם חֲבָלִים


חוֹקְרִים שֶׁצִּלְּמוּ בַּסֵּתֶר אֶת מְהִירוּת הַתְּנוּעָה שֶׁל בּוּמְסִי נִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת שֶׁהִיא גְּבוֹהָה מִמְּהִירוּתוֹ שֶׁל פָּגָז הַיּוֹצֵא מִלֹּעַ הַתּוֹתָח! בִּלְתִּי נִתְפָּס, כָּכָה אָמְרוּ, אֵיךְ יֶלֶד בֶּן תֵּשַׁע יָכוֹל לְהִתְנוֹעֵעַ בִּמְהִירוּיוֹת כָּאֵלּוּ. אֶחָד מֵהֶם הִגְזִים בִּמְיֻחָד. הוּא כָּתַב שֶׁבּוּמְסִי הוּא כַּנִּרְאֶה מִין יֶלֶד־רוֹבּוֹט שֶׁגּוּפוֹ מֻרְכָּב מִמַּעֲרֶכֶת סְבוּכָה שֶׁל קְפִיצִים חֲזָקִים, מְנוֹפִים וְגַלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם שֶׁכֻּלָּם שְׁקוּפִים, חַסְרֵי מִשְׁקָל וְאֵינָם נִקְלָטִים בְּתַצְלוּם רֶנְטְגֵן. הַפְּרָט הַיָּחִיד הַגָּלוּי לַכֹּל הוּא נְקֻדַּת הַחֵן הַקְּטַנָּה שֶׁעַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ, נְקֻדָּה שֶׁלְּדַעַת אוֹתוֹ חוֹקֵר כְּלָל אֵינֶנָּה נְקֻדַּת חֵן תְּמִימָה אֶלָּא שְׁבַב הַמַּחְשֵׁב הַסּוֹדִי הַמְּפַקֵּחַ עַל הַכֹּל.

יֵשׁ לִי כַּמָּה שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת לְאוֹתוֹ מֻמְחֶה גֻּזְמַאי, שֶׁכְּדֵי לֹא לְבַיְּשׁוֹ, לֹא אֲגַלֶּה אֶת שְׁמוֹ: הַאִם בּוּמְסִי אֵינֶנּוּ יֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים? הַאִם אֵינֶנּוּ רָץ, מִשְׁתּוֹבֵב, מְשַׂחֵק וּמְדַבֵּר כְּמוֹ כֻּלָּם? אִם מַעֲלִיבִים אוֹתוֹ, הוּא לֹא נֶעֱלָב? אִם מַצְחִיקִים אוֹתוֹ, הוּא לֹא צוֹחֵק? אִם הוּא דּוֹרֵךְ יָחֵף עַל קוֹץ, לֹא יוֹרֵד לוֹ דָּם? אָז מָה אִם יֵשׁ לוֹ נְקֻדַּת חֵן מַחְלִיפָה צְבָעִים עַל תְּנוּךְ הָאֹזֶן? אָז מָה אִם הוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים פְּעֻלּוֹת בִּמְהִירוּת שֶׁקָּשֶׁה לְהַסְבִּיר? אֲנִי בִּכְלָל לֹא אוֹהֵב שֶׁמַּשְׁוִים אֶת מְהִירוּת הַתְּגוּבָה שֶׁל בּוּמְסִי לִמְהִירוּיוֹת מִתְּחוּם הַדּוֹמֵם. לָמָּה לֹא לְהַשְׁווֹת אוֹתוֹ לִמְהִירוּיוֹת מֵעוֹלַם הַחַי? קְחוּ לְמָשָׁל אֶת הַשַּׁפִּירִית. כֵּן כֵּן, הַשַּׁפִּירִית הַמֻּכֶּרֶת, שְׁקוּפַת הַכְּנָפַיִם, שֶׁכָּל גָּדְלָהּ כַּחֲצִי הַזֶּרֶת שֶׁל בּוּמְסִי. אֵיךְ הִיא יְכוֹלָה לָעוּף בִּמְהִירוּת שֶׁל מְכוֹנִית? הַאִם גַּם בַּגּוּף הַקָּטָן שֶׁלָּהּ מִסְתַּתְּרִים מְנוֹפִים וְגַלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם? וְאִם כֵּן, הֵיכָן שְׁבַב הַמַּחְשֵׁב הַמְּפַקֵּחַ עֲלֵיהֶם? עִזְבוּ שַׁפִּירִית. קְחוּ אֶת הַצִּרְעָה. אֵיךְ הִיא מַצְלִיחָה לְהָנִיעַ אֶת הַכְּנָפַיִם בִּמְהִירוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת וְאֶפְשָׁר רַק לְנַחֵשׁ אוֹתָהּ לְפִי הַזִּמְזוּם שֶׁהֵן יוֹצְרוֹת כְּשֶׁהֵן חוֹתְכוֹת אֶת הָאֲוִיר? אֵיזֶה מָנוֹעַ חַשְׁמַלִּי מִסְתַּתֵּר בַּגּוּף שֶׁלָּהּ?

וְנַעֲבֹר לְסִפּוּרִים עַל בְּנֵי אָדָם. לְמָשָׁל, כָּתוּב בַּתָּנָ"ךְ עַל הַנַּעַר דָּוִד בֶּן יִשַׁי שֶׁהִצְלִיחַ לַחְמֹק מֵהַחֲנִית הָאַדִּירָה שֶׁל גָּלְיָת הָעֲנָק. עַל אַחַד הַגִּבּוֹרִים שֶׁלּוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ עֲשָׂהאֵל, כָּתוּב שֶׁהוּא רָץ כְּמוֹ צְבִי. אִלּוּ חַי בְּיָמֵינוּ, הָיוּ כּוֹתְבִים עָלָיו שֶׁהוּא "רָץ בַּשָּׂדֶה בִּמְהִירוּת שֶׁל אוֹפַנּוֹעַ־שֶׁטַח!" נִרְאֶה שֶׁבִּימֵי הַתָּנָ"ךְ קִבְּלוּ מְהִירוּת תְּנוּעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם כְּדָבָר טִבְעִי. אִישׁ לֹא הִמְצִיא עֲלֵיהֶם מִינֵי הַמְצָאוֹת כְּמוֹ שֶׁהִמְצִיאוּ עַל בּוּמְסִי.

לְמַזָּלִי, אֲנִי לֹא חוֹקֵר מְפֻרְסָם בַּטֶּכְנִיּוֹן וְלֹא מַדְּעָן חָשׁוּב בִּמְכוֹן וַיְצְמָן, אֶלָּא סוֹפֵר. הַכְּלִי הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַסּוֹפֵר לִבְדִיקָה שֶׁל דְּבָרִים, וַאֲפִלּוּ מֻפְלָאִים בְּיוֹתֵר, הוּא הַסִּפּוּר. כָּל סִפּוּר שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר עַל בּוּמְסִי מוֹסִיף לִי זָוִיּוֹת רְאִיָּה חֲדָשׁוֹת וּמְחַזֵּק אֶת הַיְּדִידוּת הַנִּקְשֶׁרֶת בֵּינֵינוּ. בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים וְהַסִּפּוּרִים עַל אוֹדוֹתָיו, הוּא נַעֲשָׂה לִי חָבֵר לַחַיִּים. יָדִיד קָרוֹב שֶׁנִּמְצָא אִתִּי תָּמִיד גַּם בַּלֵּב וְגַם בַּמַּחְשָׁבוֹת. בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מִסְתַּבֵּךְ בְּמַצָּבִים מְאַתְגְּרִים, אֲנִי עוֹצֵם עֵינַיִם וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: "מָה בּוּמְסִי הָיָה עוֹשֶׂה בְּמִקְרֶה כָּזֶה?" אוֹ אָז בּוּמְסִי מִתְגַּלֶּה אֵלַי, עִם הַשֵּׂעָר הֶחָלָק הַשָּׁחֹר כְּפֶחָם וּנְקֻדַּת הַחֵן הַקְּטַנָּה שֶׁעַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ. אֲנִי מַרְגִּישׁ גַּל קֶסֶם נָעִים וּמֵאִיר עֵינַיִם... אִם אֲנִי מוּל קִיר גָּבוֹהַּ, נִפְתַּחַת לִי דֶּלֶת. אִם אֲנִי בְּיָם סוֹעֵר, אֲנִי רוֹאֶה רַפְסוֹדָה. אִם אֲנִי עַל צוּק סֶלַע תָּלוּל, מִתְגַּלֶּה לִי סֻלַּם חֲבָלִים.


כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהוֹדוֹת לוֹ עַל עֶזְרָתוֹ, הוּא תָּמִיד מִתְחַמֵּק וְאוֹמֵר שֶׁאֵין עַל מָה לְהוֹדוֹת: "אֲנִי לֹא קוֹסֵם וְלֹא יוֹצֵר יֵשׁ מֵאַיִן. הַדֶּלֶת, הָרַפְסוֹדָה וְהַסֻּלָּם הָיוּ שָׁם מִלְּכַתְּחִלָּה. רַק עָזַרְתִּי לְךָ לִפְקֹחַ עֵינַיִם וּלְזַהוֹת אוֹתָם."

כָּזֶה הוּא בּוּמְסִי, חָבֵר נִפְלָא לַחַיִּים. אִם תִּרְצוּ, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם חָבֵר שֶׁלָּכֶם.

אברהם בר-אב (בן-טאטה) יליד מצרים, מתגורר כיום במצפה בגליל. כתב וביים מחזות, ופרסם סיפורים קצרים.

השכלה: ספרות אנגלית ואמנות התיאטרון באונ' תל-אביב. בין יצירותיו: "רחוב שיח' חאמזה 17, קהיר" - רב מכר באמזון,
"פושקין מרוקאי" - פרס איגוד הסופרים, "סבא מציל את הגבעה" - מומלץ משרד החינוך.

עוד על הספר

בומסי אברהם בר–אב (בן–טאטה)

דֶּלֶת, רַפְסוֹדָה וְסֻלַּם חֲבָלִים


חוֹקְרִים שֶׁצִּלְּמוּ בַּסֵּתֶר אֶת מְהִירוּת הַתְּנוּעָה שֶׁל בּוּמְסִי נִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת שֶׁהִיא גְּבוֹהָה מִמְּהִירוּתוֹ שֶׁל פָּגָז הַיּוֹצֵא מִלֹּעַ הַתּוֹתָח! בִּלְתִּי נִתְפָּס, כָּכָה אָמְרוּ, אֵיךְ יֶלֶד בֶּן תֵּשַׁע יָכוֹל לְהִתְנוֹעֵעַ בִּמְהִירוּיוֹת כָּאֵלּוּ. אֶחָד מֵהֶם הִגְזִים בִּמְיֻחָד. הוּא כָּתַב שֶׁבּוּמְסִי הוּא כַּנִּרְאֶה מִין יֶלֶד־רוֹבּוֹט שֶׁגּוּפוֹ מֻרְכָּב מִמַּעֲרֶכֶת סְבוּכָה שֶׁל קְפִיצִים חֲזָקִים, מְנוֹפִים וְגַלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם שֶׁכֻּלָּם שְׁקוּפִים, חַסְרֵי מִשְׁקָל וְאֵינָם נִקְלָטִים בְּתַצְלוּם רֶנְטְגֵן. הַפְּרָט הַיָּחִיד הַגָּלוּי לַכֹּל הוּא נְקֻדַּת הַחֵן הַקְּטַנָּה שֶׁעַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ, נְקֻדָּה שֶׁלְּדַעַת אוֹתוֹ חוֹקֵר כְּלָל אֵינֶנָּה נְקֻדַּת חֵן תְּמִימָה אֶלָּא שְׁבַב הַמַּחְשֵׁב הַסּוֹדִי הַמְּפַקֵּחַ עַל הַכֹּל.

יֵשׁ לִי כַּמָּה שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת לְאוֹתוֹ מֻמְחֶה גֻּזְמַאי, שֶׁכְּדֵי לֹא לְבַיְּשׁוֹ, לֹא אֲגַלֶּה אֶת שְׁמוֹ: הַאִם בּוּמְסִי אֵינֶנּוּ יֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים? הַאִם אֵינֶנּוּ רָץ, מִשְׁתּוֹבֵב, מְשַׂחֵק וּמְדַבֵּר כְּמוֹ כֻּלָּם? אִם מַעֲלִיבִים אוֹתוֹ, הוּא לֹא נֶעֱלָב? אִם מַצְחִיקִים אוֹתוֹ, הוּא לֹא צוֹחֵק? אִם הוּא דּוֹרֵךְ יָחֵף עַל קוֹץ, לֹא יוֹרֵד לוֹ דָּם? אָז מָה אִם יֵשׁ לוֹ נְקֻדַּת חֵן מַחְלִיפָה צְבָעִים עַל תְּנוּךְ הָאֹזֶן? אָז מָה אִם הוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים פְּעֻלּוֹת בִּמְהִירוּת שֶׁקָּשֶׁה לְהַסְבִּיר? אֲנִי בִּכְלָל לֹא אוֹהֵב שֶׁמַּשְׁוִים אֶת מְהִירוּת הַתְּגוּבָה שֶׁל בּוּמְסִי לִמְהִירוּיוֹת מִתְּחוּם הַדּוֹמֵם. לָמָּה לֹא לְהַשְׁווֹת אוֹתוֹ לִמְהִירוּיוֹת מֵעוֹלַם הַחַי? קְחוּ לְמָשָׁל אֶת הַשַּׁפִּירִית. כֵּן כֵּן, הַשַּׁפִּירִית הַמֻּכֶּרֶת, שְׁקוּפַת הַכְּנָפַיִם, שֶׁכָּל גָּדְלָהּ כַּחֲצִי הַזֶּרֶת שֶׁל בּוּמְסִי. אֵיךְ הִיא יְכוֹלָה לָעוּף בִּמְהִירוּת שֶׁל מְכוֹנִית? הַאִם גַּם בַּגּוּף הַקָּטָן שֶׁלָּהּ מִסְתַּתְּרִים מְנוֹפִים וְגַלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם? וְאִם כֵּן, הֵיכָן שְׁבַב הַמַּחְשֵׁב הַמְּפַקֵּחַ עֲלֵיהֶם? עִזְבוּ שַׁפִּירִית. קְחוּ אֶת הַצִּרְעָה. אֵיךְ הִיא מַצְלִיחָה לְהָנִיעַ אֶת הַכְּנָפַיִם בִּמְהִירוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת וְאֶפְשָׁר רַק לְנַחֵשׁ אוֹתָהּ לְפִי הַזִּמְזוּם שֶׁהֵן יוֹצְרוֹת כְּשֶׁהֵן חוֹתְכוֹת אֶת הָאֲוִיר? אֵיזֶה מָנוֹעַ חַשְׁמַלִּי מִסְתַּתֵּר בַּגּוּף שֶׁלָּהּ?

וְנַעֲבֹר לְסִפּוּרִים עַל בְּנֵי אָדָם. לְמָשָׁל, כָּתוּב בַּתָּנָ"ךְ עַל הַנַּעַר דָּוִד בֶּן יִשַׁי שֶׁהִצְלִיחַ לַחְמֹק מֵהַחֲנִית הָאַדִּירָה שֶׁל גָּלְיָת הָעֲנָק. עַל אַחַד הַגִּבּוֹרִים שֶׁלּוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ עֲשָׂהאֵל, כָּתוּב שֶׁהוּא רָץ כְּמוֹ צְבִי. אִלּוּ חַי בְּיָמֵינוּ, הָיוּ כּוֹתְבִים עָלָיו שֶׁהוּא "רָץ בַּשָּׂדֶה בִּמְהִירוּת שֶׁל אוֹפַנּוֹעַ־שֶׁטַח!" נִרְאֶה שֶׁבִּימֵי הַתָּנָ"ךְ קִבְּלוּ מְהִירוּת תְּנוּעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם כְּדָבָר טִבְעִי. אִישׁ לֹא הִמְצִיא עֲלֵיהֶם מִינֵי הַמְצָאוֹת כְּמוֹ שֶׁהִמְצִיאוּ עַל בּוּמְסִי.

לְמַזָּלִי, אֲנִי לֹא חוֹקֵר מְפֻרְסָם בַּטֶּכְנִיּוֹן וְלֹא מַדְּעָן חָשׁוּב בִּמְכוֹן וַיְצְמָן, אֶלָּא סוֹפֵר. הַכְּלִי הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַסּוֹפֵר לִבְדִיקָה שֶׁל דְּבָרִים, וַאֲפִלּוּ מֻפְלָאִים בְּיוֹתֵר, הוּא הַסִּפּוּר. כָּל סִפּוּר שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר עַל בּוּמְסִי מוֹסִיף לִי זָוִיּוֹת רְאִיָּה חֲדָשׁוֹת וּמְחַזֵּק אֶת הַיְּדִידוּת הַנִּקְשֶׁרֶת בֵּינֵינוּ. בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים וְהַסִּפּוּרִים עַל אוֹדוֹתָיו, הוּא נַעֲשָׂה לִי חָבֵר לַחַיִּים. יָדִיד קָרוֹב שֶׁנִּמְצָא אִתִּי תָּמִיד גַּם בַּלֵּב וְגַם בַּמַּחְשָׁבוֹת. בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מִסְתַּבֵּךְ בְּמַצָּבִים מְאַתְגְּרִים, אֲנִי עוֹצֵם עֵינַיִם וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: "מָה בּוּמְסִי הָיָה עוֹשֶׂה בְּמִקְרֶה כָּזֶה?" אוֹ אָז בּוּמְסִי מִתְגַּלֶּה אֵלַי, עִם הַשֵּׂעָר הֶחָלָק הַשָּׁחֹר כְּפֶחָם וּנְקֻדַּת הַחֵן הַקְּטַנָּה שֶׁעַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ. אֲנִי מַרְגִּישׁ גַּל קֶסֶם נָעִים וּמֵאִיר עֵינַיִם... אִם אֲנִי מוּל קִיר גָּבוֹהַּ, נִפְתַּחַת לִי דֶּלֶת. אִם אֲנִי בְּיָם סוֹעֵר, אֲנִי רוֹאֶה רַפְסוֹדָה. אִם אֲנִי עַל צוּק סֶלַע תָּלוּל, מִתְגַּלֶּה לִי סֻלַּם חֲבָלִים.


כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהוֹדוֹת לוֹ עַל עֶזְרָתוֹ, הוּא תָּמִיד מִתְחַמֵּק וְאוֹמֵר שֶׁאֵין עַל מָה לְהוֹדוֹת: "אֲנִי לֹא קוֹסֵם וְלֹא יוֹצֵר יֵשׁ מֵאַיִן. הַדֶּלֶת, הָרַפְסוֹדָה וְהַסֻּלָּם הָיוּ שָׁם מִלְּכַתְּחִלָּה. רַק עָזַרְתִּי לְךָ לִפְקֹחַ עֵינַיִם וּלְזַהוֹת אוֹתָם."

כָּזֶה הוּא בּוּמְסִי, חָבֵר נִפְלָא לַחַיִּים. אִם תִּרְצוּ, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם חָבֵר שֶׁלָּכֶם.