פיתוי אחרון

פרולוג

"שיט התענוגות הזה הוא בדיוק מה שאתה צריך," אומר ג'ייסון, השותף שלי לדירה, תוך כדי שהוא אורז תיק נשיאה קטן ואפור, "אחרי המבחנים האלה של אמצע הסמסטר אני צריך להיות שיכור ארבעה ימים רצופים. ואולי, אם יהיה לי מזל, אזכה לסקס לוהט."

אני מניד בראשי. הוא לא משקר כשהוא אומר שמבחני אמצע הסמסטר היו גרועים. הם היו אכזריים. חייתי על פיצה, על קפה ועל רדבול במשך חמישה ימים רצופים, אבל הייתה לי מטרה אחת ויחידה – לעבור בהצטיינות את המבחנים.

"בכל זאת אנחנו אמורים לנהוג בשיקול דעת," אני אומר לג'ייסון בזמן שאני פותח את המגירה שלי ומוציא ממנה חמש חולצות טי מקופלות. כזה אני – לוקה המחושב. לוקה עם האיי־קיו הגבוה ביותר, לוקה שיהיה הסטודנט המצטיין בכיתה שלו בלימודי המשפטים ב'הרווארד' אם הדברים ימשיכו להתקדם כפי שהם מתקדמים עכשיו.

ג'ייסון גונח בצד שלו של החדר. "אחי, אם אתה דופק לי את זה אני הולך להדביק לך את החריץ של התחת." הוא מצביע עליי.

נשמעות דפיקות בדלת ושנינו מסתובבים לעברה. הדלת נפתחת. ניק וטום נכנסים, על גבם תרמילים.

"מה אתם אורזים?" טום מתיישב על המיטה שלי. "אתם יודעים שאנחנו נוסעים רק לארבעה ימים, כן? ואנחנו נלבש מכנסיים קצרים רוב הזמן."

"כן," ניק מחזק את דבריו בזמן שהוא פוסע לעבר שולחן הכתיבה שלי ומתיישב על הכיסא. הוא מרים את היד ומתחיל למנות על אצבעותיו. "אתה צריך בגד ים, קרם הגנה, שני זוגות מכנסיים קצרים וחמש חולצות קצרות." הוא מסתכל על שלושתנו ומחייך חיוך ענק. "אה, ושתי אריזות של קונדומים." הוא מרים שתי אצבעות באוויר ומסתובב בכיסא.

"זה לא שיט סווינגרים," אני מעיר ומשליך כמה זוגות גרביים לתיק, "אתה מודע לזה, כן?"

"לא סתם קוראים לזה שיט תענוגות," ניק אומר בחיוך, "שטים, שותים, מתענגים. זה גלגל החיים."

"מה שקורה בשיט תענוגות נשאר בשיט התענוגות," אומר טום. "אנחנו צריכים כינויים."

"למה?" אני שואל, מבולבל, בעודי אורז זוג מכנסיים ארוכים. שלושתם מביטים בי בתמיהה.

"אי אפשר לדעת. אולי יהיה קר בלילה, או שיהיה אירוע מפואר שיצריך לבוש רשמי," אני מסביר. "למה אנחנו צריכים כינויים?"

"אלוהים!" טום מטה את ראשו לאחור. "אתה לא יכול לומר את השם האמיתי שלך! מה אם תפגוש מישהי וזה יימשך רק לאורך סוף השבוע?" הוא שואל ומנופף בידו, "או שהיא תהיה טובה מספיק לשיט, אבל לא ליבשה?"

"נו, ואז?" אני שואל, לא מבין אותו.

"אז אתה תצטרך להיות המנוול שאומר לה 'זו לא את, זה אני', כשבעצם זה בכלל לא אתה, אלא היא," מסביר טום. "זה קל יותר אם נשתמש בשמות בדויים."

"אנחנו צריכים כינויים מדליקים כמו ב'אהבה בשחקים'," אומר ניק, "אני אהיה 'מאווריק'."

"אני אהיה 'אייס מן'," אומר טום ואז מצביע עליי, "אתה תהיה 'גוס'."

"למה אני 'גוס'?" אני שואל בזמן שאני מניח חולצה מכופתרת במזוודה.

טום מתקרב ומעיף את החולצה אל מחוץ למזוודה. "בגלל זה אתה גוס. אתה כמו אימא־אווזה, תמיד דואג שלא נפשל ושלא נעשה משהו טיפשי."

"רגע, גוס לא מת?" אני שואל אותם. כולם פתאום מסתכלים סביב ומתחמקים מהשאלה.

"תקשיב, השורה התחתונה היא שאתה צריך להשתחרר, לשם שינוי. תפזר את השיער קצת, או שפשוט אל תסדר אותו," ניק אומר וקורץ לי.

אז אני אוהב לסדר את השיער מדי יום וללבוש בגדים יפים, מה בדיוק רע בזה?

"אתה מתכוון להיות המבוגר האחראי? כי יהיו לזה השלכות," אני מעיר.

"הוא אבוד," אומר טום ומסתכל על ג'ייסון ועל ניק. שניהם מהנהנים. "מצטער, אחי, השבט אמר את דברו."

"אני אהיה 'וייפר'," אומר ג'ייסון.

"הבחור הזקן?" אני שואל אותו.

"יש לו שם מדליק, בסדר?" הוא מכה על תיק הגב שלו. "עכשיו אני צריך לעבור בבית מרקחת ולקנות קונדומים."

אני מניד בראשי. "אנחנו גם צריכים ג'ל אלוורה, למקרה שנסבול מכוויות שמש." כולם גונחים בייאוש. "אתם יודעים מה?" אני מסתכל עליהם. "לכו תזדיינו, כולכם. אם תישרפו בשמש אל תבואו לבכות לי."

"עשינו עסק," הם אומרים.

אנחנו יורדים למטה, לכיוון הכניסה לבניין.

"בשעה הזאת מחר נהיה על סיפון הלידו ונקפיץ שוטים מגופים לוהטים של בחורות," אומר ניק ונכנס למונית ה'אובר' שהזמנו. "ואם אפילו תזכיר את המילה 'היגיינה'," הוא מרכין את ראשו כדי להסתכל עליי, "אזרוק אותך למים."

אני מגלגל את העיניים ומתבונן מבעד לחלון בשלג שמכסה את האדמה ובבניינים.

בשלב הזה אין לי שום מושג שסוף השבוע הזה ישנה עבורי את הכול. אין לי מושג שבתומו אשאיר חלק גדול ממני על האונייה.