השנה היא שנת 1942 . טוּלוּניָה, גיבורת הספר, בורחת עם אמהּ מאימת הגרמנים הרחק מעיר הולדתה.
כדי להכין את בתה בת הארבע לחיי הבריחה והמסתור הצפויים להן אומרת לה האם:
"... אנחנו נכנסות כעת לסיפור חדש. בסיפור הזה הכול יהיה שונה. מעכשיו את ילדה פולניה נוצרייה ולא יהודיה. ואני לא אמא שלך. אני דודתך לולה."
טולוניה מקבלת את דברי אמהּ כפשוטם, כפי שהיא מקבלת את שמה החדש. היא שמחה להיות פולניה ולא ילדה יהודיה, וככל שעובר הזמן היא דבקה יותר ויותר בזהותה החדשה.
חייה החדשים מלאי הרפתקאות ופרידות. היא נודדת עם דודתה-אמהּ מעיר לעיר, גרה בכפר אצל משפחה פולנית ומתיידדת עם הילדים איתם היא רועה פרות במרעה.
במשך שנה היא מתגוררת אצל אציל פולני הרוצה לאמץ לו אותה לבת וגם בתום המלחמה אינה מוכנה לוותר על זהותה הנוצרית ולהכיר ביהדותה.
על רקע זה היא נקלעת לעימותים עם אמהּ. היא שונאת אותה ואוהבת אותה, אך רוצה תמיד שתהיה גאה בה.
זהו סיפורה האמיתי של ילדה חכמה, רגישה וסתגלנית, העוברת במלחמה שינויים ותהפוכות.
אנו פוגשים בה כשהיא בת ארבע ונפרדים ממנה בשנת 1949 כשהיא בת שתים-עשרה. לאחר שוויתרה על הצלב, קיבלה שם ישראלי וחזרה להיות ילדה יהודיה - החיה בישראל.
תרצה דביר למדה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לספרות אנגלית ועברית. עסקה בהוראה בבתי ספר תיכוניים.
סיפורים משלה פורסמו בידיעות אחרונות וב'מאזניים'.
ספריה הקודמים: 'זה לא השם שלי'; ו'אינדיה שלי'.
