אהבה כמעט הורגת

אודי ולונה

אודי בן ה-16 חיזר אחרי לונה בלי סוף, התחנן שתהיה איתו, והיה מטורף עליה מהרגע הראשון שנכנסה לכיתה החדשה, שבה הוא היה. לונה חיבבה אותו גם כן, אבל הפריע לה שהוא חיזר אחריה. אודי התחנן שלונה תהיה איתו. הוא חשב עליה ימים ולילות והרהר מה לעשות כדי שהיא "תשים עליו" בכלל וכדי שתתייחס אליו דרך האהבה הנסתרת שלהם. כעבור שבוע וחצי של מחשבות ורגשות, והתכתבויות ביניהם, החליטו להיפגש אחרי הלימודים, בחצר האחורית של בית הספר, שם דיברו, ואודי סיפר לה את המחשבות. אומנם הוא לא ילד מקובל, חשבה, אבל הרגשות בלב בועטים. כשדיברו, וכששמעה שהוא אוהב אותה, היא ברחה. היא אמרה בלב, אסור שאני אתאהב

בו.

הבנות מכיתתה בנות ה-16 ראו אותה מדברת איתו, ולונה הייתה מקובלת, והיא גם לא הכירה אף אחד שם כמעט למרות שהיא הייתה מקובלת. היה רגע של שקט. כל אחד חשב עם עצמו. הבנות המקובלות ייעצו לה לגבי אודי, ואמרו שהוא לא בשבילה. הם פשוט סכסכו ביניהם, ובגדול אודי ולונה הכי מוש... שיש. הם מתאימים הכי בעולם והכי חמודים בעולם. הם חיו ככה באהבה הנסתרת והעיוורת הזו שנתיים וחצי, וכעבור שנתיים וחצי לונה התאהבה, רק שהפעם הוא לא "שם עליה" ועשה לה אותו דבר. הוא פגע בה.

לונה חזרה הביתה פגועה ואמרה לאימה, "אימא, אני כבר לא יודעת מה לעשות, הוא מתנהג אליי מגעיל. מה לעשות?" אימא ענתה, "לונוש, אני יודעת שהוא אוהב אותך ומי כמוך יודעת שהוא יחזור אלייך, כי גם האהבה שלו אלייך לא הייתה אהבה רגילה כמו לכל הבנות שהיו לו".

"אימא, אני לא יודעת מה לעשות, אבל עכשיו זה לא משנה. אני יודעת לשיר אימא, ויש עכשיו כמו 'סקול פסט' של כל הילדים בכיתה. זו תחרות של כל בתי הספר, שם אני יכולה לשיר שיר שיעביר לו מסר טוב עליי. מה את חושבת אימא? אני מרגישה שהבנות בכיתה רומזות לי משהו, אבל לא יודעת מה. אני רוצה לכתוב לו מכתב בהודעה".

המכתב של לונה לאודי

"היי אודי, זאת לונה. אשמח להיפגש איתך בשעה חמש וחצי אחר הצוהריים בחנות הממתקים שאני אוהבת. אתה יכול?"

"כן, אני יכול להיפגש איתך בשעה חמש וחצי לונה".

לונה התארגנה ונראתה מושלם. היא הגיעה עשרים דקות מוקדם יותר, וראתה את אודי מתנשק עם החברה הכי טובה שלה בכיתה, אותה החברה שאמרה ללונה שהוא לא בשבילה.

לונה רצה הביתה ועלתה לחדר, סגרה את הדלת ובכתה ברמות. כעבור עשרים דקות אודי שלח לה הודעה ואמר לה, "קבענו, למה לא הגעת?"

כאשר לונה ראתה את ההודעה, היא פשוט לא הגיבה וכיבתה את הטלפון.

אימא שושנה ראתה את הדלת סגורה ואמרה מבעד לדלת, "נעלת את הדלת. נו, תפתחי לי".

לונה ענתה ואמרה, "אימא, אני מתקלחת".

לונה לא סיפרה לאימא שום דבר כי היא לא רצתה.

"אימא, אני לא מרגישה טוב. אני לא אלך מחר לבית הספר", אמרה לונה לאימה.

אימא שושנה אמרה, "את צריכה ללכת לבית הספר. אני מבקשת ממך ללכת לבית הספר".

"טוב, אני אלך לבית הספר מחר", ענתה לונה.

כעבור לילה שלם של מחשבות, לונה הלכה לבית הספר, רק שהפעם היא התחבטה מהמראה של אודי ומהחברה הכי טובה

שלה לשעבר, וראתה אותם מתנשקים בבית הספר. במצב הזה שוב

לא יכלה לראות את זה ושוב ברחה, רק שהפעם היא לא יכלה לחזור הביתה כי היא הייתה חייבת ללכת למקום להירגע ולחשוב מה

לעשות.

בשעה שלוש, כשהלימודים הסתיימו, היא הלכה הביתה כרגיל. כעבור שבוע, בינתיים אף אחד לא ידע שלונה לא הולכת ללימודים, ואודי בא אליה הביתה בשבת, בשעה אחת וחצי בצוהריים בלי

להודיע.

אימה שושנה לא הייתה בבית ולונה הייתה לבד. הוא נכנס הביתה והלך לחדר של לונה.

אודי שאל את לונה, "למה לא באת ללימודים כבר שבוע?"

"אודי, מה אתה עושה פה? אני מבקשת ממך ללכת מפה".

"למה לא הגעת לפגישה שקבעת להיפגש איתי?"

"ביי, אני לא רוצה לדבר איתך", אמרה לונה.

הוא הלך לדלת ויצא, ואז אמר, "אני לא הולך מפה אפילו אם אצטרך לחכות בחוץ. אני לא הולך עד שאת אומרת לי מה קרה".

"ביי, אני לא רוצה לדבר איתך".

כעבור שעה, בעודו מחכה בחוץ, לונה יצאה אליו.

"אתה מבטיח שאם אגיד לך מה קרה אתה תלך?"

"כן, אני אלך", אמר.

"טוב, אני גיליתי שאתה והחברה הכי טובה שלי, שהסיתה אותי נגדך, אתם זוג. עכשיו תלך. ביי".

לונה רצה לחדר ובכתה כי לא האמינה שהחברה הכי טובה שלה יכולה לעשות לה דבר כזה.

כעבור חודש לונה עדיין לא הגיעה לבית הספר ועדיין אף אחד לא ידע למה.

לונה חשבה לעצמה, החברה הכי טובה שלי גילתה שאני יודעת שהיא מגעילה ומסיתה ולא חברה בכלל. היא עשתה עליי הרי חרם בכיתה כי הרי היא מקובלת. וגם אודי היה בכיתה, וכשיצא, צירפו אותה, ומאוחר יותר התברר שהחרם בכל השכבה.

כעבור יום, אחרי החודש שלא הייתה בבית ספר, היא נכנסה לכיתה ולא ידעה שעושים עליה חרם וגם המורות משתתפות בו בנוסף לכול. היא לא יכולה לדבר עם אף אחד. מסתבר שרק עם אודי היא באמת יכלה לדבר. הוא היחיד שבאמת הקשיב לה. היא יכלה לדבר איתו ולהתייעץ איתו על הכול.

אודי אמר לי שהוא רוצה להיפרד ממנה, חשבה לונה, "אודי, אני לא מחליטה עליך". נזכרה בשיחה. "אומנם אתה חבר שלי שהסיתו אותי נגדך, אבל אני לא מתערבת. זה לא ענייני".

אודי אמר, "בטח שזה עניינך כי את חלק מזה. בקשר לחרם הזה, מתי תשתפי את אימא שלך בכל הדבר המטורף הזה שלא הגעת לבית הספר וכל הבלגנים?"

לפני שאודי דיבר על החרם, לונה חשבה לבד ועדיין לא החליטה מתי היא תדבר איתה ותספר לה את כל הבלגן הזה.