הימנון הקרב של אמא נמרה

1
האמא הסינית
 

רבים תוהים כיצד הורים סינים מגדלים ילדים שנחשבים למוצלחים כל כך. כיצד הורים אלה מצמיחים מתוכם אשפי מתמטיקה וילדי פלא מוזיקליים כה רבים, מה קורה בתוך המשפחה, והאם גם הם יכולים לעשות זאת. ובכן, ביכולתי לספר להם, מפני שאני הצלחתי בכך. הנה כמה מהדברים שבנותיי, סופיה ולואיזה, מעולם לא הורשו לעשות:

• לישון אצל חברות

• לשחק עם חברים אחרי שעות הלימודים

• להשתתף בהצגת בית־ספר

• להתלונן על האיסור להשתתף בהצגת בית־ספר

• לצפות בטלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב

• לבחור פעילויות או חוגים

• לקבל ציון נמוך מ״טוב מאוד״

• לא להיות התלמידה מספר אחת בכל המקצועות מלבד התעמלות ודרמה

• לנגן בכלי נגינה כלשהו מלבד פסנתר או כינור

• לא לנגן בפסנתר או בכינור

אני משתמשת במונח ״אמא סינית״ באופן כוללני. לא מכבר פגשתי בחור לבן ומצליח מדרום דקוטה (אתם מכירים אותו מהטלוויזיה), ואחרי כמה השוואות שערכנו החלטנו שאביו, בן למעמד הפועלים, היה בלי ספק אמא סינית. אני מכירה גם כמה הורים קוריאנים, הודים, ג'מייקנים, אירים וגאנאים שראויים לתואר. מנגד, אני מכירה כמה אימהות ממוצא סיני, ילידות המערב, שאינן אימהות סיניות, בין אם מבחירה או מסיבות אחרות.

אני משתמשת גם במונח ״הורים מערביים״ באופן כוללני. יש מגוון רחב של סוגי הורים במערב. לאמיתו של דבר, אסתכן ואומר שההורות המערבית מגוונת יותר מהסינית. חלק מההורים המערביים קפדנים, אחרים בכלל לא. יש הורים חד־מיניים, הורים יהודים דתיים, חד־הוריים, אקס־היפים, בנקאים ואנשי צבא. הורים ״מערביים״ אלה מחזיקים בוודאי בתפיסות שונות, ולכן המונח ״הורים מערביים״ אינו מקיף כמובן את כל ההורים המערביים — כשם שהמונח ״אמא סינית״ אינו חל על כל האימהות הסיניות.

אך גם הורים מערביים המחשיבים את עצמם למחמירים, בדרך כלל אינם מתקרבים לאימהות הסיניות. כך לדוגמה, חבריי המערביים התופסים את עצמם כקפדנים, דורשים מילדיהם להתאמן בנגינה שלושים דקות ביום. לאמא סינית, השעה הראשונה היא החלק הקל. השעה השנייה והשעה השלישית הן הקשות.

למרות רגישותנו לסטריאוטיפים תרבותיים, קיימים מחקרים רבים בנושאי הורות המראים הבדלים ניכרים וניתנים לכימות בין סינים למערביים. במחקר שבו השתתפו חמישים אימהות אמריקאיות וארבעים ושמונה אימהות סיניות מהגרות, כמעט 70 אחוזים מהאימהות המערביות האמינו כי ״שימת דגש על הצלחה בלימודים אינה טובה לילדים״ או כי ״ההורים צריכים לעודד את הרעיון שהלימוד מהנה.״ בניגוד גמור להן, אף אחת מהאימהות הסיניות לא החזיקה באמונות דומות. רוב האימהות הסיניות סברו כי ילדיהן יכולים להיות התלמידים ״המצטיינים״, כי ״הישגים בלימודים משקפים הורות מוצלחת״, ושאם הילדים לא הצטיינו בבית־הספר מדובר ב״בעיה״ וההורים ״לא עשו את עבודתם כראוי״. מחקרים אחרים מראים שהורים סינים הקדישו זמן ארוך פי עשרה בכל יום לתרגול פעילויות לימודיות עם ילדיהם, בהשוואה להורים מערביים. זאת בניגוד לילדים להורים מערביים, הנוטים יותר להשתתף בפעילויות של ספורט קבוצתי.

דברים אלה מביאים אותי לטיעון האחרון. יש החושבים כי ההורה האמריקאי שמעודד את ילדיו להשתתף בפעילות ספורטיבית הוא המקבילה לאמא הסינית. אין טעות גדולה מזו. שלא כמו ״אמא כדורגל״1 מערבית טיפוסית, האמא הסינית מאמינה כי 1. שיעורי הבית תמיד קודמים לכול; 2. ״כמעט־טוב־מאוד״ זה ציון רע; 3. הילדים שלך חייבים להקדים בשנתיים את בני כיתתם במתמטיקה; 4. אף פעם אל תחמיאי לילדייך בפומבי; 5. אם הילדים שלך חולקים על מורה או על מדריך, עלייך תמיד להצדיק את המורה או המדריך; 6. הפעילויות היחידות המותרות לילדייך הן אלה שיוכלו בסופו של דבר לזכות אותם במדליה; 7. זו חייבת להיות מדליית זהב.