הסופר שבפנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הסופר שבפנים

הסופר שבפנים

עוד על הספר

רבקה רז

רבקה רז (נולדה ב-9 בדצמבר 1936) היא סופרת, משוררת, מתרגמת ועיתונאית ישראלית. רז שהתה שנה בפריז ושנה בדבלין שבאירלנד. משם נדדה דרך לונדון ושהתה מספר שנים בנורווגיה, שם לימדה ספרות עברית באוניברסיטת אוסלו וכתבה מאמרים על ספרות עברית בעיתון הנפוץ "Aftenposten" באוסלו. בהמשך שהתה בשוודיה, דנמרק והולנד. בהולנד (1970-1965) לימדה באוניברסיטת חרונינגן וכתבה מאמרים לעיתונים Dagbladet ,Rotterdam Courant & ולמגזינים Vrei Nederland & Zero.

ב-1970, אחרי שהות של חמש שנים באמסטרדם, חזרה לישראל יחד עם הבמאי איזי אברהמי. כאן כתבו שניהם את הטקסט והפזמונים למחזמר והאנטי-מלחמתי "קפוץ", בליווי מוזיקה של דני סנדרסון, עם הזמר עוזי פוקס ועם יוסי אלפי בתפקיד ראשי. ב-1991, במהלך מלחמת המפרץ, ולרגל עבודתה ככתבת תרבות ואמנות ל"ידיעות אמריקה", פגשה את המלחין בן-ציון אורגד, חתן פרס ישראל למוזיקה. יחד יצרו את היצירה המוזיקלית "קולות", (2001) עם טקסט מתוך "בצלם אישה" של רז ומוזיקה לקלרינט של אורגד. היצירה בוצעה בעברית ובאנגלית.

ספריה ראו אור בארץ, בארצות הברית, בספרד, בשווייץ ובהולנד.

כתבותיה בנושאי אמנות, תיאטרון וספרות הופיעו במגזינים "שבעה ימים" ו"ידיעות אמריקה" של ידיעות אחרונות בניו יורק, בכתבי העת לאמנות "סטודיו", "ארבע על חמש" ו"טרמינל", במוספי התרבות של “Rotterdam Courant”, “Zero Magazine”, בהולנד, ו“Aftenposten” בנורווגיה. סיפוריה הופיעו ב"קשת", ב"עתון 77", ב"מאזנים", ב"שבו" וב"גג".

ספריה של רז נכתבים הן באנגלית והן בעברית. היא כתבה שני מדריכים לכתיבה יוצרת – "הסופר שבפנים" ו"לרוץ עם מילים". ספרה "ההר" הומחז בבימוי רנה ירושלמי והועלה על ידה בתור הצגת יחיד באוניברסיטת ניו יורק (1985). המופע "קולות", לקוראת ולקלרינט, המבוסס על טקסט מתוך "בצלם אשה", הועלה על הבמה עם מוזיקה של בן ציון אורגד, בביצוע של מירה זכאי, בקריאה, ואביגייל ארנהיים בקלרינט. ב-2006 בוצעה היצירה בקריאה של חיותה דביר ויונתן הדס בקלרינט. אופרה על פי המהדורה האנגלית של ספרה "מא' עד ת'", (יצא לאור באמסטרדם באנגלית 1969) בחמש שפות, עם מוזיקה פרי עטו של המלחין האיטלקי ברונו מאדרנה (הוצגה בטלוויזיה ההולנדית NOS, ‏1969) וייצגה את הולנד בתחרות הבינלאומית באיטליה באותה שנה. "מא ועד ת" הועלתה על הבמה בדרמשטאדט, גרמניה (1970). בתחילת שנות ה-80 התחילה לעסוק באמנות כשהיא משתמשת בספריה כחומר פיסולי. הציגה מספר תערוכות יחיד, "פיסול בספרים" בניו יורק, בתל אביב, ובאמסטרדם.

פרסים
2009 - פרס אקו"ם ליצירה בעילום שם עבור ספרה "אני הולך למות, הוא אמר".
2001 - פרס היצירה לסופרים ומשוררים.
1995 - פרס אקו"ם ליצירה בעילום שם עבור ספרה "דרך מילים באישה".
1995, 2002, 2009 - מענק קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3ssw55k9

נושאים

תקציר

הסופר שבפנים התפתח תוך כדי הדרכה בסדנאות לכתיבה יוצרת הן בארץ והן בחו"ל ותוך כדי התמודדות אישית של המחברת עם מילים בכתיבת ספריה. הנוסח העברי מתבסס על הנוסח האנגלי שיצא לאור בשנת 1991.

הסופר שבפנים מציג את תהליך הכתיבה כמסע אל הפנים,כאמצעי להרחבת מודעות ומימוש עצמי. כל אחד יכול לצאת למסע כזה ולחוות את ההרפתקאות וההפתעות שמצפות לו בדרך. ליוצאים למסע מציעה המחברת דרך קלה, נעימה אפילו משעשעת, בליווית תרגילים לפיתוח הדימיון, האינטואיציה וכוח היצירה, תרגילים המתאימים לכל גיל.

הסופר שבפנים דן במאפייני סגנונות כתיבה של סופרים בולטים בספרות המערב ובספרות העברית, בכוחה המרפא של הכתיבה, ובכוחה להפעיל את המחשבה והיצירה בכל תחומי החיים.

פרק ראשון

1

כל אחד ומסעו

החיים כסיפור

לכל אדם הסיפור שלו — מסעו הייחודי, האישי דרך החיים. אף־על־פי שלכולם חלק בסבל ובייאוש, בהתפעמות ובערגה, אף־על־פי שיש כל כך הרבה משותף, הרי העובדות והפרטים הם שונים, וסיפורו של היחיד נבדל משאר הסיפורים. ההבחנה במייחד את הסיפור האישי מאפשרת לאדם להיות מודע לקיומו ומעניקה לו את הכוח הדרוש כדי לשמור על הייחוד ולא להיסחף בזרם הכללי. בידי האדם, אומר היידגר, הבחירה להיות כפי שהוא בוחר להיות, כפי שהוא בוחר לפרש את הֳיוֹתוֹ.

״כל אדם הוא פלא מיוחד במינו״, מדגיש ניצשה, שבחר לראות בחיים חווייה אסתטית ועבודת אמנות ענקית. בספרו ״לידת הטרגדיה״ הוא כותב, כי רק האמנות מסוגלת להפוך את ״המחשבות המבחילות על אימת הקיום והאבסורדיות שבו למושגים שעִמם אנחנו מסוגלים לחיות״. תפקיד האמנות לשכנע את האדם, הוא אומר, כי גם המכוער, המעוות והכואב הם חלק מן המרקם האסתטי של החיים, וכי בדרך זו בלבד אפשר לגלות תענוג אין־סופי בכל הקיים, תענוג המשמש מגן מפני הפסימיות.

היוצא למסע כתיבה מסתכל על החיים מנקודת תצפית מיוחדת: הוא מגלה בחייו סיפור. הוא הכותב והוא גם הקורא: הוא הנוסע וגם המשקיף. הוא משתתף במסע החיים וגם ניצב מן הצד, מתבונן בחייו, בעצמו ובאחרים השותפים עמו במסע. לכתוב סיפור פירושו — להאיר באור חדש את המובן מאליו, את היום־יומי והרגיל; פירושו — למצוא את הקו המקשר בין מאורעות נפרדים ולצרף אותם למרקם אחד, שבו, כדברי ניצשה, גם מגרעת וכיעור מקבלים ממד אסתטי.

היציאה למסע כתיבה ולהסתכלות על ה׳חיים כסיפור׳ מאפשרת לכותב להתבונן בימים החולפים ולשים לב לִפְרָטֵי החיים, בתחושה שלפחות בשעת הכתיבה אפשר ׳לעצור את הזמן׳ ואת ההיסחפות אחרי מאבק הקיום היום־יומי כדי שיהיה אפשר לחוות את תוכם של דברים, לגעת בזרמים התת־קרקעים של החיים ולראות, שאפילו אם כל יום דומה למשנהו, למעשה הוא גם שונה ממנו, ואם לא נעצור ונשים לב, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתעלמים מן הדרמה האמיתית שמתרחשת לא על פני השטח, אלא בפנים.

המסע אל הפנים

היכולת להביע מחשבות ורגשות בכתב היא מטבע האדם. כתיבה יצירתית ממלאת את הצורך של האדם לצלול אל נבכי עצמו, להכיר את ה׳אני׳ שבו, להתוודע אל המודע וליצור קשר עם הבלתי־מודע. כתיבה היא מסע אל הפנים — מסע שהוא בטווח ההשגה של כל מי שמחליט ומֵעֵז לצאת לדרך.

הכתיבה מתחילה במקום שבו הדיבור נוגע בשתיקה: במקום שבו מתעורר הצורך של האדם לשוחח עם עצמו ולהקשיב לקולו. לפני היוצא במסע אל הפנים נחשפים נופים חדשים שאותם הוא בודק וחוקר, מבהיר ומגדיר. זה מסע מתמשך של הרגשה וחשיבה, של חיפוש וגילוי. מסע שמטרתו לכנות דברים בשמם, להלביש חוויות במלים.

יש בכתיבה מן המאבק נגד השכחה. הנוסע יוצא לדרך בהיסוס, בגישוש, ולעתים בחשש. הוא מחפש את המלה הנכונה, את הביטוי המדויק, שוקל ובודק את מה שכתב: מוחק, מרחיב, מצמצם, משכתב, עורך ושוב מחפש: הופך בכתוב והופך בו, חוזר על עקבותיו ואף מנסה דרך אחרת. וכאשר הוא נתקל בקשיים הוא הולך ומעמיק אל הנבכים, מקשיב לקולה החשאי של נפשו המלווה את מסעו בסיפורים, שרה על עצמה בצלילים, במטאפורות ובמשלים, שכלל לא ידע, כי הם נמצאים בה, וברגעי חסד אף מצליח להתקרב אל האמת הפיוטית שבתוכה.

עשרים שנה של מסע מכשולים מפרך נדרשו ליוליסס עד שהצליח להגיע לביתו. כל אניותיו ואנשיהן טבעו והוא נשאר לבדו מול פני המוות. מסעו של יוליסס הוא משל למסע הכתיבה שאליו האדם יוצא כדי להגיע, מתוך מאבק מתמיד, אל פנים ביתו.

אל הסופר שבפנים:

1.הכן רשימה של מאורעות חשובים בחייך. ציין נקודות מפנה, חוויות שמחה וכאב.

2.במרכזו של עמוד ריק ציין במלים ספורות חוויה מרכזית בחייך. מסביב לה, הוסף מאורעות וחוויות שהתנסית בהם.

מתח קו בין מאורעות שיש קשר ביניהם: במרחב הנייר אתה פורש ראשי פרקים של חייך.

3.התבונן באחת הרשימות כאילו היא תוכן של סיפור.

למרות המִפנים והתהפוכות שואף כל סיפור לאחידוּת. התוכל למצוא חוט שני העובר דרך המאורעות וקושר ביניהם?

רבקה רז

רבקה רז (נולדה ב-9 בדצמבר 1936) היא סופרת, משוררת, מתרגמת ועיתונאית ישראלית. רז שהתה שנה בפריז ושנה בדבלין שבאירלנד. משם נדדה דרך לונדון ושהתה מספר שנים בנורווגיה, שם לימדה ספרות עברית באוניברסיטת אוסלו וכתבה מאמרים על ספרות עברית בעיתון הנפוץ "Aftenposten" באוסלו. בהמשך שהתה בשוודיה, דנמרק והולנד. בהולנד (1970-1965) לימדה באוניברסיטת חרונינגן וכתבה מאמרים לעיתונים Dagbladet ,Rotterdam Courant & ולמגזינים Vrei Nederland & Zero.

ב-1970, אחרי שהות של חמש שנים באמסטרדם, חזרה לישראל יחד עם הבמאי איזי אברהמי. כאן כתבו שניהם את הטקסט והפזמונים למחזמר והאנטי-מלחמתי "קפוץ", בליווי מוזיקה של דני סנדרסון, עם הזמר עוזי פוקס ועם יוסי אלפי בתפקיד ראשי. ב-1991, במהלך מלחמת המפרץ, ולרגל עבודתה ככתבת תרבות ואמנות ל"ידיעות אמריקה", פגשה את המלחין בן-ציון אורגד, חתן פרס ישראל למוזיקה. יחד יצרו את היצירה המוזיקלית "קולות", (2001) עם טקסט מתוך "בצלם אישה" של רז ומוזיקה לקלרינט של אורגד. היצירה בוצעה בעברית ובאנגלית.

ספריה ראו אור בארץ, בארצות הברית, בספרד, בשווייץ ובהולנד.

כתבותיה בנושאי אמנות, תיאטרון וספרות הופיעו במגזינים "שבעה ימים" ו"ידיעות אמריקה" של ידיעות אחרונות בניו יורק, בכתבי העת לאמנות "סטודיו", "ארבע על חמש" ו"טרמינל", במוספי התרבות של “Rotterdam Courant”, “Zero Magazine”, בהולנד, ו“Aftenposten” בנורווגיה. סיפוריה הופיעו ב"קשת", ב"עתון 77", ב"מאזנים", ב"שבו" וב"גג".

ספריה של רז נכתבים הן באנגלית והן בעברית. היא כתבה שני מדריכים לכתיבה יוצרת – "הסופר שבפנים" ו"לרוץ עם מילים". ספרה "ההר" הומחז בבימוי רנה ירושלמי והועלה על ידה בתור הצגת יחיד באוניברסיטת ניו יורק (1985). המופע "קולות", לקוראת ולקלרינט, המבוסס על טקסט מתוך "בצלם אשה", הועלה על הבמה עם מוזיקה של בן ציון אורגד, בביצוע של מירה זכאי, בקריאה, ואביגייל ארנהיים בקלרינט. ב-2006 בוצעה היצירה בקריאה של חיותה דביר ויונתן הדס בקלרינט. אופרה על פי המהדורה האנגלית של ספרה "מא' עד ת'", (יצא לאור באמסטרדם באנגלית 1969) בחמש שפות, עם מוזיקה פרי עטו של המלחין האיטלקי ברונו מאדרנה (הוצגה בטלוויזיה ההולנדית NOS, ‏1969) וייצגה את הולנד בתחרות הבינלאומית באיטליה באותה שנה. "מא ועד ת" הועלתה על הבמה בדרמשטאדט, גרמניה (1970). בתחילת שנות ה-80 התחילה לעסוק באמנות כשהיא משתמשת בספריה כחומר פיסולי. הציגה מספר תערוכות יחיד, "פיסול בספרים" בניו יורק, בתל אביב, ובאמסטרדם.

פרסים
2009 - פרס אקו"ם ליצירה בעילום שם עבור ספרה "אני הולך למות, הוא אמר".
2001 - פרס היצירה לסופרים ומשוררים.
1995 - פרס אקו"ם ליצירה בעילום שם עבור ספרה "דרך מילים באישה".
1995, 2002, 2009 - מענק קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3ssw55k9

עוד על הספר

נושאים

הסופר שבפנים רבקה רז

1

כל אחד ומסעו

החיים כסיפור

לכל אדם הסיפור שלו — מסעו הייחודי, האישי דרך החיים. אף־על־פי שלכולם חלק בסבל ובייאוש, בהתפעמות ובערגה, אף־על־פי שיש כל כך הרבה משותף, הרי העובדות והפרטים הם שונים, וסיפורו של היחיד נבדל משאר הסיפורים. ההבחנה במייחד את הסיפור האישי מאפשרת לאדם להיות מודע לקיומו ומעניקה לו את הכוח הדרוש כדי לשמור על הייחוד ולא להיסחף בזרם הכללי. בידי האדם, אומר היידגר, הבחירה להיות כפי שהוא בוחר להיות, כפי שהוא בוחר לפרש את הֳיוֹתוֹ.

״כל אדם הוא פלא מיוחד במינו״, מדגיש ניצשה, שבחר לראות בחיים חווייה אסתטית ועבודת אמנות ענקית. בספרו ״לידת הטרגדיה״ הוא כותב, כי רק האמנות מסוגלת להפוך את ״המחשבות המבחילות על אימת הקיום והאבסורדיות שבו למושגים שעִמם אנחנו מסוגלים לחיות״. תפקיד האמנות לשכנע את האדם, הוא אומר, כי גם המכוער, המעוות והכואב הם חלק מן המרקם האסתטי של החיים, וכי בדרך זו בלבד אפשר לגלות תענוג אין־סופי בכל הקיים, תענוג המשמש מגן מפני הפסימיות.

היוצא למסע כתיבה מסתכל על החיים מנקודת תצפית מיוחדת: הוא מגלה בחייו סיפור. הוא הכותב והוא גם הקורא: הוא הנוסע וגם המשקיף. הוא משתתף במסע החיים וגם ניצב מן הצד, מתבונן בחייו, בעצמו ובאחרים השותפים עמו במסע. לכתוב סיפור פירושו — להאיר באור חדש את המובן מאליו, את היום־יומי והרגיל; פירושו — למצוא את הקו המקשר בין מאורעות נפרדים ולצרף אותם למרקם אחד, שבו, כדברי ניצשה, גם מגרעת וכיעור מקבלים ממד אסתטי.

היציאה למסע כתיבה ולהסתכלות על ה׳חיים כסיפור׳ מאפשרת לכותב להתבונן בימים החולפים ולשים לב לִפְרָטֵי החיים, בתחושה שלפחות בשעת הכתיבה אפשר ׳לעצור את הזמן׳ ואת ההיסחפות אחרי מאבק הקיום היום־יומי כדי שיהיה אפשר לחוות את תוכם של דברים, לגעת בזרמים התת־קרקעים של החיים ולראות, שאפילו אם כל יום דומה למשנהו, למעשה הוא גם שונה ממנו, ואם לא נעצור ונשים לב, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתעלמים מן הדרמה האמיתית שמתרחשת לא על פני השטח, אלא בפנים.

המסע אל הפנים

היכולת להביע מחשבות ורגשות בכתב היא מטבע האדם. כתיבה יצירתית ממלאת את הצורך של האדם לצלול אל נבכי עצמו, להכיר את ה׳אני׳ שבו, להתוודע אל המודע וליצור קשר עם הבלתי־מודע. כתיבה היא מסע אל הפנים — מסע שהוא בטווח ההשגה של כל מי שמחליט ומֵעֵז לצאת לדרך.

הכתיבה מתחילה במקום שבו הדיבור נוגע בשתיקה: במקום שבו מתעורר הצורך של האדם לשוחח עם עצמו ולהקשיב לקולו. לפני היוצא במסע אל הפנים נחשפים נופים חדשים שאותם הוא בודק וחוקר, מבהיר ומגדיר. זה מסע מתמשך של הרגשה וחשיבה, של חיפוש וגילוי. מסע שמטרתו לכנות דברים בשמם, להלביש חוויות במלים.

יש בכתיבה מן המאבק נגד השכחה. הנוסע יוצא לדרך בהיסוס, בגישוש, ולעתים בחשש. הוא מחפש את המלה הנכונה, את הביטוי המדויק, שוקל ובודק את מה שכתב: מוחק, מרחיב, מצמצם, משכתב, עורך ושוב מחפש: הופך בכתוב והופך בו, חוזר על עקבותיו ואף מנסה דרך אחרת. וכאשר הוא נתקל בקשיים הוא הולך ומעמיק אל הנבכים, מקשיב לקולה החשאי של נפשו המלווה את מסעו בסיפורים, שרה על עצמה בצלילים, במטאפורות ובמשלים, שכלל לא ידע, כי הם נמצאים בה, וברגעי חסד אף מצליח להתקרב אל האמת הפיוטית שבתוכה.

עשרים שנה של מסע מכשולים מפרך נדרשו ליוליסס עד שהצליח להגיע לביתו. כל אניותיו ואנשיהן טבעו והוא נשאר לבדו מול פני המוות. מסעו של יוליסס הוא משל למסע הכתיבה שאליו האדם יוצא כדי להגיע, מתוך מאבק מתמיד, אל פנים ביתו.

אל הסופר שבפנים:

1.הכן רשימה של מאורעות חשובים בחייך. ציין נקודות מפנה, חוויות שמחה וכאב.

2.במרכזו של עמוד ריק ציין במלים ספורות חוויה מרכזית בחייך. מסביב לה, הוסף מאורעות וחוויות שהתנסית בהם.

מתח קו בין מאורעות שיש קשר ביניהם: במרחב הנייר אתה פורש ראשי פרקים של חייך.

3.התבונן באחת הרשימות כאילו היא תוכן של סיפור.

למרות המִפנים והתהפוכות שואף כל סיפור לאחידוּת. התוכל למצוא חוט שני העובר דרך המאורעות וקושר ביניהם?