הסופר שבפנים

1

כל אחד ומסעו

החיים כסיפור

לכל אדם הסיפור שלו — מסעו הייחודי, האישי דרך החיים. אף־על־פי שלכולם חלק בסבל ובייאוש, בהתפעמות ובערגה, אף־על־פי שיש כל כך הרבה משותף, הרי העובדות והפרטים הם שונים, וסיפורו של היחיד נבדל משאר הסיפורים. ההבחנה במייחד את הסיפור האישי מאפשרת לאדם להיות מודע לקיומו ומעניקה לו את הכוח הדרוש כדי לשמור על הייחוד ולא להיסחף בזרם הכללי. בידי האדם, אומר היידגר, הבחירה להיות כפי שהוא בוחר להיות, כפי שהוא בוחר לפרש את הֳיוֹתוֹ.

״כל אדם הוא פלא מיוחד במינו״, מדגיש ניצשה, שבחר לראות בחיים חווייה אסתטית ועבודת אמנות ענקית. בספרו ״לידת הטרגדיה״ הוא כותב, כי רק האמנות מסוגלת להפוך את ״המחשבות המבחילות על אימת הקיום והאבסורדיות שבו למושגים שעִמם אנחנו מסוגלים לחיות״. תפקיד האמנות לשכנע את האדם, הוא אומר, כי גם המכוער, המעוות והכואב הם חלק מן המרקם האסתטי של החיים, וכי בדרך זו בלבד אפשר לגלות תענוג אין־סופי בכל הקיים, תענוג המשמש מגן מפני הפסימיות.

היוצא למסע כתיבה מסתכל על החיים מנקודת תצפית מיוחדת: הוא מגלה בחייו סיפור. הוא הכותב והוא גם הקורא: הוא הנוסע וגם המשקיף. הוא משתתף במסע החיים וגם ניצב מן הצד, מתבונן בחייו, בעצמו ובאחרים השותפים עמו במסע. לכתוב סיפור פירושו — להאיר באור חדש את המובן מאליו, את היום־יומי והרגיל; פירושו — למצוא את הקו המקשר בין מאורעות נפרדים ולצרף אותם למרקם אחד, שבו, כדברי ניצשה, גם מגרעת וכיעור מקבלים ממד אסתטי.

היציאה למסע כתיבה ולהסתכלות על ה׳חיים כסיפור׳ מאפשרת לכותב להתבונן בימים החולפים ולשים לב לִפְרָטֵי החיים, בתחושה שלפחות בשעת הכתיבה אפשר ׳לעצור את הזמן׳ ואת ההיסחפות אחרי מאבק הקיום היום־יומי כדי שיהיה אפשר לחוות את תוכם של דברים, לגעת בזרמים התת־קרקעים של החיים ולראות, שאפילו אם כל יום דומה למשנהו, למעשה הוא גם שונה ממנו, ואם לא נעצור ונשים לב, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתעלמים מן הדרמה האמיתית שמתרחשת לא על פני השטח, אלא בפנים.

המסע אל הפנים

היכולת להביע מחשבות ורגשות בכתב היא מטבע האדם. כתיבה יצירתית ממלאת את הצורך של האדם לצלול אל נבכי עצמו, להכיר את ה׳אני׳ שבו, להתוודע אל המודע וליצור קשר עם הבלתי־מודע. כתיבה היא מסע אל הפנים — מסע שהוא בטווח ההשגה של כל מי שמחליט ומֵעֵז לצאת לדרך.

הכתיבה מתחילה במקום שבו הדיבור נוגע בשתיקה: במקום שבו מתעורר הצורך של האדם לשוחח עם עצמו ולהקשיב לקולו. לפני היוצא במסע אל הפנים נחשפים נופים חדשים שאותם הוא בודק וחוקר, מבהיר ומגדיר. זה מסע מתמשך של הרגשה וחשיבה, של חיפוש וגילוי. מסע שמטרתו לכנות דברים בשמם, להלביש חוויות במלים.

יש בכתיבה מן המאבק נגד השכחה. הנוסע יוצא לדרך בהיסוס, בגישוש, ולעתים בחשש. הוא מחפש את המלה הנכונה, את הביטוי המדויק, שוקל ובודק את מה שכתב: מוחק, מרחיב, מצמצם, משכתב, עורך ושוב מחפש: הופך בכתוב והופך בו, חוזר על עקבותיו ואף מנסה דרך אחרת. וכאשר הוא נתקל בקשיים הוא הולך ומעמיק אל הנבכים, מקשיב לקולה החשאי של נפשו המלווה את מסעו בסיפורים, שרה על עצמה בצלילים, במטאפורות ובמשלים, שכלל לא ידע, כי הם נמצאים בה, וברגעי חסד אף מצליח להתקרב אל האמת הפיוטית שבתוכה.

עשרים שנה של מסע מכשולים מפרך נדרשו ליוליסס עד שהצליח להגיע לביתו. כל אניותיו ואנשיהן טבעו והוא נשאר לבדו מול פני המוות. מסעו של יוליסס הוא משל למסע הכתיבה שאליו האדם יוצא כדי להגיע, מתוך מאבק מתמיד, אל פנים ביתו.

אל הסופר שבפנים:

1.הכן רשימה של מאורעות חשובים בחייך. ציין נקודות מפנה, חוויות שמחה וכאב.

2.במרכזו של עמוד ריק ציין במלים ספורות חוויה מרכזית בחייך. מסביב לה, הוסף מאורעות וחוויות שהתנסית בהם.

מתח קו בין מאורעות שיש קשר ביניהם: במרחב הנייר אתה פורש ראשי פרקים של חייך.

3.התבונן באחת הרשימות כאילו היא תוכן של סיפור.

למרות המִפנים והתהפוכות שואף כל סיפור לאחידוּת. התוכל למצוא חוט שני העובר דרך המאורעות וקושר ביניהם?