1
איזו היא העלייה הראשונה?
רגילים אנו לכנות בשם "העלייה הראשונה" את תנועת העולים מרוסיה, מרומניה ומתימן, שהחלה בתרמ"ב (1882) ונמשכה עד תרס"ג (1903). אכן יש הצדקה לזכות ראשונים זו, שהרי לראשונה מזה דורות רבים זרמו לארץ־ישראל גלי עלייה מתמשכים שהביאו בכנפיהם אלפי עולים. חלוצים אלה הכפילו את מניין היהודים במולדת, הקימו 26 מושבות חקלאיות חדשות, הפיחו רוח חיים בערים הוותיקות והחיו את השפה העברית. בכך הונחה אבן הפינה לגאולת ארץ־ישראל משממונה.
אך האם העולים הראשונים שהגיעו אי־פעם לארץ הקודש הם אכן אלה שהתיישבו בראשון לציון, המושבה הראשונה של העלייה הראשונה? תושבי ראשון לציון אמנם נתברכו בסגולה מיוחדת, המאפשרת להם להכריז בכל עת "'ראשונים' תמיד אנחנו", שהרי הם גרים ב"ראשון", אבל אסור לנו להתעלם מן העובדה ההיסטורית שאין זו העלייה הראשונה.
העליות לארץ־ישראל, הן של יחידים הן של קבוצות, לא פסקו מאז החורבן. העולים ראו בישיבה בארץ הקודש מצווה דתית ראשונה במעלה וזכות גדולה שאין להחמיצה. כבר במאה התשיעית עלו קבוצות קראים בשם "אבלי ציון", שחיו בפרישות וציפו לביאת הגואל. בעקבות גירוש ספרד (1492) נמשך זרם עלייה נוסף, שפנה לארבע ערי הקודש ובעיקר לצפת ולבנותיה. בראשית המאה התשע עשרה החלה תנועת עלייה של חסידים ו"פרושים" ("מתנגדים"). עובדה זו עמדה לנגד עיניהם של פרנסי העיר עמנואל שבשומרון, ולכן הציבו בטקס חנוכת היישוב שלטים המציינים כמה מעליות אלה. בכך ביקשו מן הסתם להוכיח שלא ה"ציונים" היו הראשונים שיזמו עליות לארץ־ישראל, כיוון שקדמו להם שלומי אמוני ישראל.
זכות ראשונים היא זכות שאין מוותרים עליה בקלות. בכל יישוב עוסקים בשאלה מי היו ראשוני הראשונים, מייסדי המקום. שמואל דיין, שהיה ממייסדי הקיבוץ הראשון דגניה והמושב הראשון נהלל, התפלמס עם הסופר ש"י עגנון, שטען כביכול כי היה ממייסדי כנרת. על כך השיב לו עגנון: "ואין אני חושב את עצמי שגם אני שותף ליסוד כנרת. חלילה לי מלראות את עצמי שותף ליסוד שום דבר גדול או קטן בארץ. די לי שהארץ נושאת אותי. ועל זאת אני מודה לאלקי השמים והארץ בכל יום ובכל עת ובכל שעה".[1]
אני אישית נתקלתי בוויכוח על זכות ראשונים כשבאתי לעצרת היובל של המושב הדתי הראשון שדה יעקב שבעמק יזרעאל. בראותי קבוצת ותיקים ניגשתי אליהם במאור פנים ובירכתי אותם בחגיגיות: "כל הכבוד לכם המייסדים הראשונים, מזל טוב ליובל החמישים!". לתדהמתי קפצו שניים מן הקשישים והכריזו בהתרגשות: "לא נכון, רק אנחנו המייסדים", ובהצביעם על יתר החבורה הוסיפו בגאווה: "כאשר הם הגיעו כבר הקימונו האוהלים!".
כדי להינצל מכל ויכוח וקנאה בדבר זכות הראשונים על העלייה הראשונה, עלינו לחזור אחורה כ־3,500 שנה קודם לכן ולהגיע עד לעליית אברהם אבינו מחרן. כפי שנאמר: "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו [ללמדך שלא הייתה זו עליית מצוקה...] ואת הנפש אשר עשו בחרן, ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען" (בראשית י"ב ה'). זוהי העלייה הראשונה שאין ראשית לראשיתה.
[1] שמואל יוסף עגנון, מעצמי אל עצמי, ירושלים ותל אביב: שוקן, 2000, עמ' 444. [חזרה]
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
