סיפורי משפט

מבוא

בעשורים האחרונים נמצא בית המשפט העליון בעין הסערה, והדיון בו ובתפקידו נהפך לזירת התגוששות בין יריבים פוליטיים. ספר זה מבקש להתעלות מעל המחלוקות העכשוויות ולהתבונן בבית המשפט העליון באספקלריה של פסיקתו במרוצת השנים בענפי משפט שונים. התבוננות זו מגלה מוסד מורכב שאינו מתמיין בקלות לשמאל או לימין ושהשפעתו על החברה הישראלית עצומה.

מאחורי כל פסק דין מסתתר סיפור, סיפור שמורכב מהשחקנים שמילאו תפקיד מפתח ביצירתו: עותרים ותובעים, משיבים ונתבעים, עורכי דין מייצגים, ארגונים ומוסדות שניסו להשתמש בו לקידום סדר יום חברתי או פוליטי וכמובן — שופטים שיושבים על הכס. ועם כל אלה הנטייה הרווחת בקרב משפטנים היא דווקא להתעלם מהסיפור הקטן שמסתיר פסק הדין ולמקד את תשומת הלב בהלכה המשפטית ובהשלכותיה. כך המשפט הולך ונעשה כללי, עיוני, לא אישי, אף שהתפקידים המרכזיים בו שמורים לשחקנים בשר ודם. ספר זה מיועד לכל המתעניין בקשר שבין משפט לחברה, ומטרתו היא להסיר את המחיצה בין הציבורי לפרטי, בין הכללי לאישי ולספק הצצה לסיפורים ולאנשים שביסוד פסקי הדין. המבט הזה חשוב ואקטואלי משום שיש בו כדי ללמדנו כיצד ליטיגציה יכולה לחולל שינויים בחברה ובמשפט.

אי אפשר להבין את עולם המשפט לעומקו באמצעות שינון ספר החוקים או קריאת פסקי דין, אלא דרך חיי המעשה ודרך עיניו של האדם הפשוט המבקש לבדוק את גבולותיו. פרקי הספר ממחישים זאת היטב. הם מלמדים אותנו כיצד פועלם של אנשים מעצב את המשפט וכיצד המשפט מעצב את תודעתם ואת התנהגותם של אחרים. המשפט נמצא בפעילויות היום־יום שלנו. הוא מבקש לספר לנו על הזהות שלנו כגברים, נשים, צרכנים, עובדים, אזרחים ועוד. הוא משפיע על התפיסה העצמית שלנו כאשר הוא מציץ לחדר המיטות שלנו, קובע מהן מערכות יחסים נורמטיביות ומה נשים יכולות או לא יכולות להיות. המשפט גם מגדיר את המבנים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שאנו פועלים בהם באמצעות דיון בשאלות, כגון אם בתי כלא יכולים להיות פרטיים; כיצד נקיים ערכי שוויון בשוק חופשי ותחרותי; מהי חובתם של תאגידים לסביבה ולקהילות שהם פועלים בתוכן; ואם המדינה מחויבת להבטיח לכל אזרח קיום בכבוד.

הסיפורים המשפטיים שבלב ספר זה מובאים לפי סדר התרחשותם, ומכל אחד מהם אפשר ללמוד לא רק על התפתחות המשפט המקומי, אלא גם על השינויים העמוקים שחוותה החברה הישראלית במרוצת השנים.

הפרק הפותח עוסק בפסק דין תורג'מן נגד היועמ"ש משנת 1965, שדן בעניינה של אישה שעסקה בזנות ומצאה את עצמה על ספסל הנאשמים באשמת ניהול בית בושת. פרשה זו יכלה להיות הליך משפטי שגרתי, אלמלא שיקפה תוצר שלילי של הליך פיקוח מתמשך שנועד להציל נשים שעוסקות בזנות מידי סרסוריהן, אך בפועל פגע בהן יותר משהיטיב. ד״ר נעמי לבנקרון משתמשת במקרה מבחן זה כדי לתאר את הנזקים השונים שהמשפט הפלילי עלול לגרום לנשים כאשר הוא כופה עליהן את הגנתו.

בפרק השני ד״ר דוד שור מספר את סיפורו של פסק הדין אתא נגד שוורץ שניתן בבית המשפט העליון בשנת 1976. אמנם פסק דין זה עסק בדיני נזיקין, אך הוא קיבל את חשיבותו ההיסטורית מפני שהיה לאבן דרך בתולדות הליברליזם המשפטי הישראלי. הנתבעת בפרשה הייתה חברה אגדית במשק הישראלי, סמל לערכי השיתופיות הציונית, והתביעה נגדה נחשבה בזמנה מעין התרסה אנוכית נגד ערכים אלה. מנגד ניצב תובע ישיש שהוצג כאינדיווידואליסט אשר טוען לזכות הפרט לחיות בשקט ובשלווה, גם במחיר של פגיעה באינטרסים חיוניים של המשק והמדינה. בתווך עמד בית המשפט העליון, אביר הליברליזם וזכויות הפרט בישראל, ולימים הוא התגלה כסוכן כפול אשר החדיר, במסווה של רטוריקה של זכויות, אידאולוגיה נאו־ליברלית שמכפיפה את חירויות הפרט לטובת הכלל.

הפרק השלישי עוסק בתחום משפטי שאינו מוכר לציבור הרחב — סדר הדין האזרחי. פרופסור איסי רוזן־צבי חושף כיצד דברי אגב (אוביטר) של השופט אהרן ברק בפסק הדין שילה נגד רצקובסקי הביאו לחדירת עקרון תום הלב לעולמה של הפרוצדורה בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. כיום חובת תום הלב היא בבחינת עקרון יסוד בסדר הדין האזרחי עד כי אי אפשר לחשוב על המשפט הפרוצדורלי בלעדיה, אך באותה עת היא הייתה נטע זר בתחום משפטי זה. העובדה שהשופט ברק החליט לכתוב דווקא בעניין זה פסק דין תקדימי ובעל השלכות מרחיקות לכת היא תעלומה של ממש. הפרק מתחקה אחרי הסיבות לחדירת עקרון תום הלב לתוך סדר הדין האזרחי, בעוד הוא מזקק מפתרון התעלומה תובנות רחבות על המשפט.

בפרק הרביעי פרופסור נילי כהן מאירה באור חדש את קניג נגד כהן, פסק הדין הדרמטי משנת 1982. אישה התאבדה בקפיצה מקומה עליונה של מלון ונטלה איתה את בתה בת השלוש. בחדר המלון הושארו פתקאות אחדות בכתב ידה, באלה היא מתלוננת על התנהגותו של בעלה כלפיה ומבקשת כי לא יירש אותה. מעמדו המיוחד של פסק הדין נובע מהשילוב בין טרגדיה משפחתית לדילמה משפטית דרמטית. הוא מעורר את בעיית המתח בין החוק למוסר, בין המחוקק לשופט, בין הכלל הצורני לעיקרון המהותי, בין יציב לאמת. הפרק מתאר ברגישות את הנסיבות העובדתיות הקשות שאפפו את המקרה — עם כמה הקבלות מההיסטוריה, מהספרות ומהמשפט — ומסביר כיצד הן סיכלו את יכולתו של בית המשפט להתמודד עם המתח שבין צדק כללי לפרטי.

הפרק החמישי עוסק בבג"ץ אל על נגד דנילוביץ. פסק הדין הזה הוא הראשון שניתן בבית המשפט העליון בנושא הפליה לרעה על רקע נטייה מינית. פסק הדין ניתן בשנת 1994 ועסק במתן זכויות לקבלת כרטיסי טיסה לדיילים באל על שהיו להם בני זוג מאותו מין. האפקט שלו היה רחב מהנושא שעסק בו — הוא הוציא למעשה את נושא הגאווה מהארון המשפטי. המחבר פרופסור אייל גרוס מתמקד בסיפור שמאחורי הפרשה ומספק הצצה אל התהליכים שהביאו למתן פסק הדין המהפכני. הוא מראה כיצד החלטותיהם של השחקנים השונים, אך גם של גורמים אחרים, כמה מהם אקראיים ולא צפויים, השפיעו על התוצאה. הפרק מספר גם את סיפורה של הדרמה שהתרחשה כשהתיק הגיע לבית המשפט העליון אחרי זכייתו של דנילוביץ בשתי ערכאות, ומתאר כיצד נוצר "אפקט דנילוביץ" לאחר מתן פסק הדין — תהליך הולך ומתרחב של הכרה משפטית בבני זוג מאותו מין ושל איסור הפליה לרעה על רקע נטייה מינית.

הפרק השישי מגולל את סיפורו של פסק הדין בעניין אליס מילר נגד משרד הביטחון משנת 1995, שקבע לראשונה כי אין לפסול נשים משירות בקורס טיס. פסק הדין מעלה לדיון את סוגיית מעמדן ומקומן של נשים בצה"ל ובחברה הישראלית. הפרק נכתב בידי פרופסור נטע זיו, אחת משתי עורכות הדין שייצגו את אליס מילר, והוא מספק הצצה מרתקת אל אחורי הקלעים של הפרשה ומתאר את השלכותיה על נושא זכויות הנשים בישראל.

הפרק השביעי עוסק בשתי עתירות נגד קיצוץ חד בגמלאות הבטחת הכנסה, אשר משולמות מטעם המוסד לביטוח לאומי לאנשים החיים בעוני. פסק הדין המשותף בעתירות אלה — עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נגד משרד האוצר — ניתן בדצמבר 2005 ונהיה לאבן דרך בפסיקה הישראלית בנוגע למעמדן של הזכויות החברתיות ולהכרה בזכות החוקתית לקיום בכבוד. שני עורכי הדין שאחראים לאותן עתירות — שרון אברהם־ויס ואבישי בניש — מציירים תמונות מתוך סיפור המעשה, לפני הקלעים ומאחוריהם, אגב הצגה וניתוח של סוגיות ודילמות משפטיות, ציבוריות ואישיות.

הפרק השמיני מספר את סיפורו של פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון משנת 2009 בעניין הפרטת בתי הסוהר. סוגיה זו נחשבת אחת הסוגיות החוקתיות המורכבות ביותר שבית המשפט העליון בישראל התמודד עימן בעשורים האחרונים. השאלה שעמדה לפני תשעת שופטי ההרכב הייתה אם העברת סמכות הניהול המלאה של בית סוהר לידיה של חברה פרטית שמונעת משיקולי רווח, עומדת בהוראות חוקי היסוד. הפרק נכתב בידי עורך הדין אפי מיכאלי, אחד ממגישי העתירה, והוא מתאר את נסיבות המקרה, את פסיקתו המהפכנית של בית המשפט, את התנהלות נציגי המדינה והכנסת ואת תוצאת הפסיקה התקדימית — תאגידים פרטיים שפוצו במאות מיליוני שקלים. עם הקריאה למד הקורא גם כיצד בסופו של דבר בית המשפט הוא שנתפס בעיני רבים אחראי לנזק הכלכלי שהושת על הקופה הציבורית, אף על פי שהמדינה היא שעיכבה ביודעין את ההליך המשפטי ובכך הגדילה את סיכוניה הכלכליים.

בפרק התשיעי מתארות ד״ר אריאן רנן־ברזילי ועורכת הדין ורדית אבידן את בג"ץ גורן נגד הום סנטר משנת 2012, שנעשה סמל למאבק על שוויון מגדרי בשכר. הפרק מתמקד בשחקניות ובמערכות שנוהלו מאחורי הקלעים של התקדים. הוא מציע התבוננות מקורית אשר מאפשרת להסיט את הזרקור מהשחקנים הידועים — שופטים ופסקי דין — אל עבר המתדיינים ועורכי דינם, מתוך הבנה כי בשורש ההלכה המשפטית התקדימית קיימים יחסים בין אנשים. זהו סיפור על רגע נדיר שחברו בו זו לזו עורכות דין מהשוק הפרטי, מטעם המדינה ומהחברה האזרחית, ועל עותרת שהבינה שהאישי הוא הפוליטי.

בשנים מ-2012 עד 2015 דן בג"ץ בעתירות נגד שלושה תיקונים לחוק למניעת הסתננות שחוקקה הכנסת כדי להתמודד עם העלייה במספר מבקשי המקלט שהגיעו ארצה נגד החוק. עורכת הדין ענת בן דור, ממייצגי העותרים, ואפרת בן־זאב, אנתרופולוגית חברתית, מספרות בפרק העשירי על מאבקם של הפליטים בתיקונים לחוק ועל מלחמתם של עורכי דין להשגת שינוי חברתי. האזנה לקולותיהן של שתי קבוצות אלה מלמדת על הפערים הגדולים בתפיסות העולם בין מבקשי המקלט לעורכי דינם ועל המאבק השונה של כל אחד מן הצדדים.

הפרק שחותם את הספר עוסק בסוגיה עכשווית אשר מעוררת מחלוקת עמוקה בחברה הישראלית — הפרדה מגדרית באקדמיה. מאז 2012 המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) מעודדת ואף מסבסדת תוכניות אקדמיות לשילוב חרדים באקדמיה — זהו יעד חשוב וחיוני להעלאת שיעור המשתתפים בשוק העבודה, בפרט גברים חרדים. לגישת המל"ג, ההפרדה בין גברים לנשים באקדמיה היא היבט הכרחי להצלחת התוכניות. ד״ר יופי תירוש אשר עומדת בחזית המאבק, מתארת מזווית אישית את המאבק בהתפשטות תופעת ההפרדה בין המינים בענף ההשכלה הגבוהה ומיסודה. זירת המאבק הזאת היא בעלת תפקיד מרכזי בעיצוב הספֵרה הציבורית בישראל.