הולכת כמו נעמי קמפבל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הולכת כמו נעמי קמפבל

הולכת כמו נעמי קמפבל

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: مشية نعومي كامبل
  • תרגום: יהודה שנהב־שהרבני
  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 166 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 46 דק'

מחמוד שקיר

מחמוד שקיר, נולד בשנת 1941 בג'בל אלמֻכּבר שבירושלים, למד באוניברסיטת דמשק, ואת מרבית יצירותיו המוקדמות פרסם בכתב העת הספרותי "אלאפק אלג'דיד". פרסם יותר מארבעים וחמישה ספרים, וביניהם רומן, קובצי סיפורים לגיל הרך, סדרות טלוויזיה ומחזות. שקיר ידוע בעיקר כאומן הסיפור הקצר ופרסם ארבעה קובצי סיפורים וחמישה קובצי קצרצרים שתורגמו ליותר מעשר שפות, לרבות אנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, קוריאנית, מונגולית וצ'כית. מתגורר כיום במזרח ירושלים.

תקציר

"אביה רואה אותה חוצה את השער הגדול, חוזרת מן האוניברסיטה הביתה. גופה דחוס במכנסיים כחולים, הטלפון הנייד צמוד לאוזנה, ושערה הארוך והרך פזור על מצחה וכתפיה. הוא עוד לא יודע, וילמד בעוד זמן קצר, שמכנסיה הכחולים עומדים להפוך לבעיה של השכונה. גם היא — נַהְלָה — הבינה, באיחור־מה, שהפכה לבעיה... היא שמה פעמיה ישירות אל ביתה הניצב באחד מפרוורי העיר, ומרגישה שהיא נכנסת למקום שבו ההיגיון וחוסר־ההיגיון דרים בכפיפה אחת."

הולכת כמו נעמי קמפבל היא כותרת מפתה ומושכת עין עבור הקובץ שלפניכם; כמוה גם שמות של ידועני עולם — כמו הזמרת הקולומביאנית שאקירה, הפוליטיקאית האמריקאית קונדוליסה רייס או שחקן הכדורגל רונאלדו — שהפכו לשמות של סיפורים ונושאים אחריהם שובל פרשני ותרבותי מרתק. הקוראים עשויים לשאול את עצמם, ובצדק, מה הקשר בין ידועני עולם אלו ובין הפלסטינים מושאי הסיפורים?

על מנת לייצג את המציאות בסגנון רענן, מרגש, סרקסטי וביקורתי, מטעין מחמוד שְׁקֵיר את הסיפורים והדמויות המפורסמות הללו בלהג פלסטיני מדובר, שמפגיש את הקורא עם חריפותם של הפרדוקסים והאירוניה הצורבת שהם מנת חלקו של הפלסטיני בעת הזאת. זהו לקט של סיפורים קצרים וקצרצרים של אומן הסיפור הקצר הפלסטיני מחמוד שְׁקֵיר, האוחז בקוראים במיומנות וביד בוטחת ומספק מבט נדיר ושובה לב על חברה במשבר.

מחמוד שקיר, נולד בשנת 1941 בג'בל אלמֻכּבר שבירושלים, למד באוניברסיטת דמשק, ואת מרבית יצירותיו המוקדמות פרסם בכתב העת הספרותי "אלאפק אלג'דיד". פרסם יותר מארבעים וחמישה ספרים, וביניהם רומן, קובצי סיפורים לגיל הרך, סדרות טלוויזיה ומחזות. שקיר ידוע בעיקר כאומן הסיפור הקצר ופרסם ארבעה קובצי סיפורים וחמישה קובצי קצרצרים שתורגמו ליותר מעשר שפות, לרבות אנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, קוריאנית, מונגולית וצ'כית. מתגורר כיום במזרח ירושלים.

פרק ראשון

גשם

בשעת ערב יורד גשם חרישי, מתמשך,

שוטף את עמודי התאורה והאספלט ברחובות.

האישה מכינה תה במטבח, כובשת את צערה כהרגלה, והגבר צופה בגשם מבעד לזגוגית, מתנחם ביצורים אשר נראים ונעלמים, רצים כמו שחקנים על בימת התיאטרון. האישה מזמינה אותו לסלון לשתות את התה, ומקפידה שקולה לא יסגיר את רוחה העכורה.

הוא מסיט את הווילון, המסתיר את המחזה, ומתיישב מול האישה הסורגת בצמר. בתוך תוכו ממשיך הגשם לרדת, אך דבר לא נאמר.

פחד

הם יורדים במורדות הוואדי העמוק.

הם יורדים ובידיהם סלים, ועל כתפיהם הכפופות מן הסבל קשורים בלויי סחבות האוחזים במכלים מנחושת עתיקה.

הם יורדים, מתבוננים בחשש בחשכה הנקהלת באופק הרחוק.

ובבתים אשר אליהם יחזרו רק לאחר חודשים רבים, יושבות נשים דוממות לאחר שהגיפו את הדלתות והחלונות, חסמו את הדרכים המובילות אל הריק המבלבל שבלבבות, זה אשר ממשיך וצומח בלילות הקשים של הבדידות.

מחמוד שקיר

מחמוד שקיר, נולד בשנת 1941 בג'בל אלמֻכּבר שבירושלים, למד באוניברסיטת דמשק, ואת מרבית יצירותיו המוקדמות פרסם בכתב העת הספרותי "אלאפק אלג'דיד". פרסם יותר מארבעים וחמישה ספרים, וביניהם רומן, קובצי סיפורים לגיל הרך, סדרות טלוויזיה ומחזות. שקיר ידוע בעיקר כאומן הסיפור הקצר ופרסם ארבעה קובצי סיפורים וחמישה קובצי קצרצרים שתורגמו ליותר מעשר שפות, לרבות אנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, קוריאנית, מונגולית וצ'כית. מתגורר כיום במזרח ירושלים.

סקירות וביקורות

קובץ משובח שמציג את החיים בצל הכיבוש הישראלי ורד לי הארץ 25/08/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: مشية نعومي كامبل
  • תרגום: יהודה שנהב־שהרבני
  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 166 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 46 דק'

סקירות וביקורות

קובץ משובח שמציג את החיים בצל הכיבוש הישראלי ורד לי הארץ 25/08/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
הולכת כמו נעמי קמפבל מחמוד שקיר

גשם

בשעת ערב יורד גשם חרישי, מתמשך,

שוטף את עמודי התאורה והאספלט ברחובות.

האישה מכינה תה במטבח, כובשת את צערה כהרגלה, והגבר צופה בגשם מבעד לזגוגית, מתנחם ביצורים אשר נראים ונעלמים, רצים כמו שחקנים על בימת התיאטרון. האישה מזמינה אותו לסלון לשתות את התה, ומקפידה שקולה לא יסגיר את רוחה העכורה.

הוא מסיט את הווילון, המסתיר את המחזה, ומתיישב מול האישה הסורגת בצמר. בתוך תוכו ממשיך הגשם לרדת, אך דבר לא נאמר.

פחד

הם יורדים במורדות הוואדי העמוק.

הם יורדים ובידיהם סלים, ועל כתפיהם הכפופות מן הסבל קשורים בלויי סחבות האוחזים במכלים מנחושת עתיקה.

הם יורדים, מתבוננים בחשש בחשכה הנקהלת באופק הרחוק.

ובבתים אשר אליהם יחזרו רק לאחר חודשים רבים, יושבות נשים דוממות לאחר שהגיפו את הדלתות והחלונות, חסמו את הדרכים המובילות אל הריק המבלבל שבלבבות, זה אשר ממשיך וצומח בלילות הקשים של הבדידות.