ג'ינו מעבר לכל דמיון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ג'ינו מעבר לכל דמיון
מכר
מאות
עותקים
ג'ינו מעבר לכל דמיון
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

ג'ינו מעבר לכל דמיון

4.9 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

"זה היה רגע לא קל. אני נוהג ברכב ובו צוות לוחמים בדרכנו למשימה חשובה עמוק בשטח האויב. נוסעים בדממה מוחלטת. מרוכזים בדרך, במשימה, כל אחד במחשבותיו... באחת הערים, בדרך ליעד, מגיעים לפתע לפקק תנועה גדול. רכבים עומדים ושום דבר לא זז. בוגי יעלון, מפקד המבצע, יושב לידי מקדימה. פקק ענק. רכב כבד נתקע בצומת וחסם את התנועה. אף רכב לא זז. כולם צועקים, מקללים זה את זה. ואנחנו תקועים. הזמן אוזל וגובר החשש שלא נגיע בזמן לבצע את המשימה. 
"ירדתי מהרכב, נכנסתי לצומת והתחלתי לכוון את התנועה. בצעקות, בתנועות ידיים, הצלחתי להתיר את הפקק ולחלץ את הרכב התקוע. זה היה התפקיד שלי, להתיר כל פלונטר בדרך ולדאוג שהכוח יוכל להמשיך ללא תקלות ולבצע את המשימה. 
"חזרתי לרכב ובוגי אומר לי: 'שמע ג'ינו, זה כבר גובל בחוצפה אדירה מה שאתה עושה כאן. אתה כבר מנהל להם את המדינה...'"
יוסי ג'ינו – לוחם, מפקד, מסתערב, איש קהילת המודיעין 
והמבצעים המיוחדים של סיירת מטכ"ל, שכמעט כל המבצעים שלו, 
מעבר לכל דמיון, אסורים עד היום בפרסום.
***
"הוא היה אמיץ, לא ידע פחד. איתו חשתי ביטחון של 100%. ידעתי שלא משנה לאיזה מצב ניכנס, הוא יוציא אותנו מזה, הוא עשה את זה".  
רב-אלוף משה בוגי יעלון 

"ללא ספק - גיבור ישראל. הלוחמים ידעו שבסופו של דבר, במצב הקשה, עם ההסתבכות ועם כל הדברים האחרים, אפשר לחזור הביתה בשלום כי ג'ינו בשטח". 
ראש השב"כ אבי דיכטר

"זר לא יבין מהי תרומתו האמיתית של יוסי ג'ינו לביטחון מדינת ישראל".
רב-אלוף רפאל איתן, רפול

פרק ראשון

פרק 1
תבנית נוף מולדתו
מגדל, הארבל, בקעת גינוסר, הכנרת והפסיפס האנושי שבכל אלה היו תבנית נוף מולדתו של יוסי ג'ינו, המסד לאישיותו ולתפיסת עולמו. משם צמח. משם למד והתפתח. לשם תמיד חזר. לבית הצנוע והחם שהקים סבו יוסף וטיפחו הוריו, אביו פנחס ואמו בת־שבע.
בזיכרון המשפחה נצרבו שני אירועים בתחילת חייו של הרך שזה עתה נולד. יוסף ג'ינו, שכמו כל הבנים הבכורים במשפחה הוא קרוי על שם סבו, יוסף ג'ינו, שעליו עוד יסופר בהמשך — היה בן פחות מיממה כשאביו פנחס הגיע עם משוריין לבית החולים "שוויצר" שבטבריה כדי לאסוף את אשתו בת־שבע ואת בנם הבכור. התאריך — 31 בדצמבר 1947, חודש ויומיים לאחר הכרזת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ותחילת השלב הראשון במערכה הקשה שבפניה ניצב היישוב היהודי: המלחמה על הכבישים, שבאמצעותה ביקשו מנהיגי הערבים שישבו בארץ ישראל למנוע בכל מחיר את ביצוע תוכנית החלוקה של האו"ם ואת הקמת המדינה היהודית. יישובים מבודדים נותקו, וכל נסיעה על הכבישים הסמוכים לכפרים וליישובים ערביים חשפה את הרכבים לירי מהמארב. כך היה גם בגליל התחתון. שמונה קילומטרים בלבד מפרידים בין בית החולים שבטבריה למושבה מגדל, אבל על הכביש הצר שעבר על שפת הכנרת וסמוך לכפרים הערביים הוצבו שוב ושוב מחסומים ואש נורתה לעבר כלי הרכב מן הכפרים ששולטים על הציר.
וכך הם עושים את דרכם הביתה: פנחס ליד הנהג והאם בת־שבע שוכבת על רצפת המשוריין, מגינה בגופה על תינוקה, כשמפעם לפעם נשמעות נקישות חזקות על דופנות המשוריין. אלו אבנים ואולי אף כדורים שנורו ממרחק.
כמה מאות מטרים לפני מגדל, ליד הצומת שמוביל לכפרים הערביים שמהם יצאו המפגעים — הדרך חסומה. חיילים בריטים הקימו מחסום והם בודקים את העוברים ושבים בכביש. פנחס ג'ינו יודע שהוא נמצא ברשימה השחורה שהכינו הבריטים לאחר שהיה מעורב בכמה תקריות, שבהן הגיע לבדו לאחד הכפרים הערביים שסובבים את מגדל וסגר חשבונות עם אלה שניסו לפגֵע. בעבר גם היה עצור בכלא עכו לאחר שהיה מעורב בפעילות נגד כנופיות ערביות שהטרידו את היישובים היהודיים בצפון.
פנחס עצר את המשוריין, דרך את המקלע וקרא לחיילים הבריטים לפתוח את המחסום.
בת־שבע, שמחבקת את הרך הנולד, שומעת את הקריאה. "אני עם תינוק. אל תעשה לי מלחמות עכשיו..." היא צועקת לבעלה שלא מוכן לרדת מהרכב ולהציג תעודות בפני החיילים הבריטים.
אחד החיילים התקרב. "מה יש לך שם?"
"אישה ותינוק".
הבריטי מהסס, מבין שאם יעשה בעיות האירוע לא יסתיים בטוב, ומורה לחיילים האחרים לפתוח את המחסום.
כך הגיע יוסף ג'ינו בפעם הראשונה לבית המשפחה במגדל.
***
חלפו שמונה ימים ובבית משפחת ג'ינו נערכים לחגיגה גדולה. ברית מילה לבן יוסף, אח לתלמה הבכורה, שנולדה שנתיים לפניו. נאספו רבים מבני המושבה, הגיע מוהל מטבריה, ומכלוף ג'ינו, אחיו של פנחס שנבחר להיות הסנדק, כבר התיישב על הכיסא המיוחד, התינוק על ברכיו, למותניו חגור־כדורים ולרגליו רובה טעון. עוד לפני שפתח המוהל בעשיית המצווה, מטח יריות נורה לעבר המושבה השקטה. אש מכמה כיוונים, כמעט עניין שבשגרה באותם ימים. ליורים הצטרף צוות של משוריין בריטי שגם ממנו נורתה אש מקלעים לעבר הבתים הקיצוניים במושבה. פנחס לגם מכוס היין שהכין המוהל, יצא לחצר, ומיד פתח בדהרה על סוסתו, מארגן את העמדות ודואג שיהיה מי שיעצור כל ניסיון להסתער לעבר המושבה. חלפו דקות, האש פסקה, והמוהל יכול היה סוף סוף להתחיל במלאכתו. את החשבון עם אלה שהפרו את השקט יגיש פנחס זמן קצר אחר כך, יחד עם עוד כמה עשרות מגדלאים שסרו לפקודתו.
בת־שבע ג'ינו. שכבה על רצפת המשוריין, 
מסוככת בגופה על יוסף, רק בן יומיים
"נולדתי על צלע ההר השחור אל מול הנוף המרהיב של הארבל". 
יוסף ג'ינו
רק בן שמונה ימים היה יוסף ג'ינו וכבר עבר שני אירועים שסימלו, אולי יותר מכול, את דרך חייו בעשורים הבאים; ממשיך את דרכם של סבו ואביו ולומד שעדיין לא הגיעו המנוחה והשלווה למדינת היהודים. אביו הוא מגן הגליל, ויוסי, כילד וכנער, ספג בשקיקה את סיפורי הגבורה שהבית היה מלא בהם. לצד הגבורה הוא מחויב לאהבת הארץ והאדם, ובשם כל אלה ירחיק בעשורים הבאים את צעדיו ועלילותיו אל מעבר למגדל ולצוק הארבל. הרחק מעבר לגבולות — הפיזיים ואלה שבדמיון.
מכלוף ג'ינו. 
הכמיהה לארץ ישראל גברה על יתרונות הפרנסה בדמשק 
צילום: ויטה (חיים) מולכו, קהיר 1886

עוד על הספר

ג'ינו מעבר לכל דמיון דני דור
פרק 1
תבנית נוף מולדתו
מגדל, הארבל, בקעת גינוסר, הכנרת והפסיפס האנושי שבכל אלה היו תבנית נוף מולדתו של יוסי ג'ינו, המסד לאישיותו ולתפיסת עולמו. משם צמח. משם למד והתפתח. לשם תמיד חזר. לבית הצנוע והחם שהקים סבו יוסף וטיפחו הוריו, אביו פנחס ואמו בת־שבע.
בזיכרון המשפחה נצרבו שני אירועים בתחילת חייו של הרך שזה עתה נולד. יוסף ג'ינו, שכמו כל הבנים הבכורים במשפחה הוא קרוי על שם סבו, יוסף ג'ינו, שעליו עוד יסופר בהמשך — היה בן פחות מיממה כשאביו פנחס הגיע עם משוריין לבית החולים "שוויצר" שבטבריה כדי לאסוף את אשתו בת־שבע ואת בנם הבכור. התאריך — 31 בדצמבר 1947, חודש ויומיים לאחר הכרזת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ותחילת השלב הראשון במערכה הקשה שבפניה ניצב היישוב היהודי: המלחמה על הכבישים, שבאמצעותה ביקשו מנהיגי הערבים שישבו בארץ ישראל למנוע בכל מחיר את ביצוע תוכנית החלוקה של האו"ם ואת הקמת המדינה היהודית. יישובים מבודדים נותקו, וכל נסיעה על הכבישים הסמוכים לכפרים וליישובים ערביים חשפה את הרכבים לירי מהמארב. כך היה גם בגליל התחתון. שמונה קילומטרים בלבד מפרידים בין בית החולים שבטבריה למושבה מגדל, אבל על הכביש הצר שעבר על שפת הכנרת וסמוך לכפרים הערביים הוצבו שוב ושוב מחסומים ואש נורתה לעבר כלי הרכב מן הכפרים ששולטים על הציר.
וכך הם עושים את דרכם הביתה: פנחס ליד הנהג והאם בת־שבע שוכבת על רצפת המשוריין, מגינה בגופה על תינוקה, כשמפעם לפעם נשמעות נקישות חזקות על דופנות המשוריין. אלו אבנים ואולי אף כדורים שנורו ממרחק.
כמה מאות מטרים לפני מגדל, ליד הצומת שמוביל לכפרים הערביים שמהם יצאו המפגעים — הדרך חסומה. חיילים בריטים הקימו מחסום והם בודקים את העוברים ושבים בכביש. פנחס ג'ינו יודע שהוא נמצא ברשימה השחורה שהכינו הבריטים לאחר שהיה מעורב בכמה תקריות, שבהן הגיע לבדו לאחד הכפרים הערביים שסובבים את מגדל וסגר חשבונות עם אלה שניסו לפגֵע. בעבר גם היה עצור בכלא עכו לאחר שהיה מעורב בפעילות נגד כנופיות ערביות שהטרידו את היישובים היהודיים בצפון.
פנחס עצר את המשוריין, דרך את המקלע וקרא לחיילים הבריטים לפתוח את המחסום.
בת־שבע, שמחבקת את הרך הנולד, שומעת את הקריאה. "אני עם תינוק. אל תעשה לי מלחמות עכשיו..." היא צועקת לבעלה שלא מוכן לרדת מהרכב ולהציג תעודות בפני החיילים הבריטים.
אחד החיילים התקרב. "מה יש לך שם?"
"אישה ותינוק".
הבריטי מהסס, מבין שאם יעשה בעיות האירוע לא יסתיים בטוב, ומורה לחיילים האחרים לפתוח את המחסום.
כך הגיע יוסף ג'ינו בפעם הראשונה לבית המשפחה במגדל.
***
חלפו שמונה ימים ובבית משפחת ג'ינו נערכים לחגיגה גדולה. ברית מילה לבן יוסף, אח לתלמה הבכורה, שנולדה שנתיים לפניו. נאספו רבים מבני המושבה, הגיע מוהל מטבריה, ומכלוף ג'ינו, אחיו של פנחס שנבחר להיות הסנדק, כבר התיישב על הכיסא המיוחד, התינוק על ברכיו, למותניו חגור־כדורים ולרגליו רובה טעון. עוד לפני שפתח המוהל בעשיית המצווה, מטח יריות נורה לעבר המושבה השקטה. אש מכמה כיוונים, כמעט עניין שבשגרה באותם ימים. ליורים הצטרף צוות של משוריין בריטי שגם ממנו נורתה אש מקלעים לעבר הבתים הקיצוניים במושבה. פנחס לגם מכוס היין שהכין המוהל, יצא לחצר, ומיד פתח בדהרה על סוסתו, מארגן את העמדות ודואג שיהיה מי שיעצור כל ניסיון להסתער לעבר המושבה. חלפו דקות, האש פסקה, והמוהל יכול היה סוף סוף להתחיל במלאכתו. את החשבון עם אלה שהפרו את השקט יגיש פנחס זמן קצר אחר כך, יחד עם עוד כמה עשרות מגדלאים שסרו לפקודתו.
בת־שבע ג'ינו. שכבה על רצפת המשוריין, 
מסוככת בגופה על יוסף, רק בן יומיים
"נולדתי על צלע ההר השחור אל מול הנוף המרהיב של הארבל". 
יוסף ג'ינו
רק בן שמונה ימים היה יוסף ג'ינו וכבר עבר שני אירועים שסימלו, אולי יותר מכול, את דרך חייו בעשורים הבאים; ממשיך את דרכם של סבו ואביו ולומד שעדיין לא הגיעו המנוחה והשלווה למדינת היהודים. אביו הוא מגן הגליל, ויוסי, כילד וכנער, ספג בשקיקה את סיפורי הגבורה שהבית היה מלא בהם. לצד הגבורה הוא מחויב לאהבת הארץ והאדם, ובשם כל אלה ירחיק בעשורים הבאים את צעדיו ועלילותיו אל מעבר למגדל ולצוק הארבל. הרחק מעבר לגבולות — הפיזיים ואלה שבדמיון.
מכלוף ג'ינו. 
הכמיהה לארץ ישראל גברה על יתרונות הפרנסה בדמשק 
צילום: ויטה (חיים) מולכו, קהיר 1886