פרק ראשון
מי אתם
צחי שואל שאלות. רוני אומרת בלבה תפילה קצרה - בקשה להיות נתיב חיובי של תקשורת – ומעבירה את המסרים.
צחי: מי את?
סול: אני כל דבר שאני רוצה להיות. אני האנרגייה הטהורה ביותר בכל רובד שבו אני בוחרת להיות ובכל נקודה בזמן שבה אני בוחרת. לפי בחירתי אני יכולה להביא את עצמי לידי ביטוי פיזי ומוחשי - כגון רעידת אדמה - או להישאר ברמה של מידע - העברה בתקשור. אני פועלת בתדרים שאתם מכנים מידע או אינטליגנציה. לעתים, כאשר יש צורך להשפיע על דברים מסוימים, אני מחברת אנרגייה לאנרגייה.
כאשר רוני מתקשרת אתי, היא הופכת להיות חלק מהאינטליגנציה האלוהית האין-סופית, כמי שמוזגת לעצמה מים מקנקן לכוס. כשהמים עוברים מכלי לכלי איכותם לא משתנה. כך גם האינטליגנציה האלוהית האין-סופית: היא יכולה להתפצל לתוך מכלים רבים למיניהם, ובכולם תישמר כמו שהיא.
צחי: אמנם נראה שיש בינינו מכנה משותף, אבל את ואני איננו נמצאים באותו עולם. מדוע אנחנו שונים ובמה?
סול: איננו שונים באמת. הידע שלי מאפשר לנו להיות במקום שאני בוחרת להיות, כי אני נמצאים ברמה מסוימת של מודעות שאליה הגעתי בחיים קודמים, ועכשיו אני נמצאת בה. אתה לא נמצא בה עכשיו. כל העולמות הם כאן ועכשיו. כרגע אתה נמצא בתוך גוף ובא לידי הגשמה בתור צחי, אך עדיין לא הגעת למודעות הרוחנית המאפשרת גישה לעולמות הנגישים לי. זה לא אומר שגם לך תהיה גישה לכל אותם העולמות כאשר תעזוב את גופך בגלגול הנוכחי, כי הדבר תלוי ברמת המודעות שתהיה לך באותו הזמן. הרוח שבך תחליט בשבילך איך להמשיך בדרכה, ובחירות יזדמנו לה לכשיזדמנו.
צחי: אני קצת מקנא בך. את יכולה להיות מה שתרצי להיות ולעשות ככל העולה על רוחך. לעומתך אני מוגבל.
סול: נכון, לא הייתי מתחלפת אתך, אבל דע לך שביליתי גם ברמת המודעות שבה אתה נמצא עכשיו. למעשה עברתי גלגולים רבים והשלמתי את תפקידיי. אחד הגלגולים היה הגלגול של סוליקה מפֶז.
אין טוב יותר או טוב פחות בכל הקשור לבחירה של רמת המודעות. הבחירה שלך או הבחירה של כל היש היא שאתה תהיה צחי בנקודת הזמן הזאת. זכור שאתה חלק קטן ביקום גדול ועצום שבו אתה ממלא תפקיד חיוני לטובת תודעה גבוהה יותר. בדיוק כמו שלנו ולרוני יש תפקיד כזה. חשוב על מחזה שקספירי שבו לכל שחקן יש תפקיד ייחודי וחיוני, ובלעדיו אי אפשר להציג את המחזה. צר לי שאינך מרוצה מתפקידך, אבל אנחנו יכולים לגלות לך שבכל מצב נתון יש לך אפשרות להחליף את תפקידך.
צחי: כבר אמרתם לי שאין טוב ורע, נכון ולא נכון, טוב יותר וטוב פחות, אבל יש דברים שאני אוהב יותר או אוהב פחות או לא אוהב בכלל.
סול: אין לנו שום כוונה לפגוע בך, אבל אתה רואה כך את הדברים משום שאתה מוגבל. אתה פועל מתוך רמת הבנה מסוימת שהיא פועל יוצא של רמת המודעות שבה אתה נמצא.
הרשה לי להסביר: יצירה + בחירה חופשית = ידיעה. כל השאר זה מה שאתה בוחר להוסיף למשוואה הזאת על בסיס ההתניות שאליהן הורגלת והדרך והסביבה שבה גדלת. היום אתה אדם מבוגר ואיש לא יכול לומר לך איך להרגיש. זו הבחירה שלך בכל רמה שהיא.
נסה ליהנות מכל דבר שאתה עושה ואל תעשה דבר אם אתה מרגיש שאינך יכול ליהנות ממנו. כן, גם אם זה משהו שאתה מרגיש רע כלפיו, שכן תמיד אתה יכול לשנות את גישתך ולהתייחס באופן שונה אל אותם הדברים. לדוגמה, העצב שאתה חש במותו של אדם קרוב. אפשר ליהנות אפילו מהרגשה כזאת או לפחות לקבל אותה. במקרים כאלה אנחנו מציעים לאמץ נקודות מבט המאפשרות לראות את הדברים מתוך רמת מודעות אחרת ולראות את התמונה הכללית הגדולה. אני מבטיחה לך שבפעם הבאה שתפגוש מצב דומה ותרשה לעצמך להרגיש את מלוא החוויה, הדבר יהיה קל הרבה יותר.
צחי: הייתי רוצה להבין מי אני ומה אני עושה כאן. הבנתי שהחיים תלויים ברמת המודעות, אז איפה ההתחלה ואיפה הסוף?
סול: למה אתה צריך לדעת את זה?
צחי: חשוב לי למצוא משמעות בדברים שאני עושה ובעצם ההוויה שלי, ואולי זה יעניין אנשים רבים.
סול: יפה מאוד. טובת כל היש נטועה בלבך!
הרי היקום התחיל באנרגייה אחת, אותה אנרגייה שעדיין קיימת בממדי הזמן והמרחב. בנקודה מסוימת התחלקה האנרגייה הזאת למספר אין-סופי של חלקיקים כדי שתוכל לגלות לעצמה את כל אפשרויות ההוויה הגלומות בה. יום יבוא ובהבזק מודעות תפגוש את כל אותן אין-סוף האפשרויות של ההוויה, ואז תדע דרך אותה האנרגייה. זה היום שבו תתאחד עם האחד שאתה חלק ממנו.
קשה מאוד לתפוש את הרעיון הזה ברמת ההוויה שלך. כמו שאמרתי, אתה נתון במגבלות הבחירות שבחרת והבחירות שנבחרו למענך בממד הפיזי שבו אתה חי. אני אומרת שבחרת, שכן אתה חלק מהאחד.
ואני הולכת לאכזב אותך, שכן אין משמעות. החיפוש אחר משמעות הוא הדרך שלך להצדיק את הקיום שלך. אתה כאן. ברגע שתוכל לקבל זאת תהיה הרבה יותר מאושר. זה פשוט כך כי האחד בחר בכך. זה הכול.