לצאת מהקווים

• 1 •

לצאת מהקווים

"כשאנשים אומרים לי שהם לא יצירתיים אני מניח שהם עדיין לא למדו מה כרוך בכך."

כמה יצירתיים אתם? כמה יצירתיים האנשים שאתם עובדים איתם? וחבריכם? בפעם הבאה שתשתתפו באירוע חברתי, שאלו אותם. בוודאי תופתעו ממה שיאמרו לכם. אני עבדתי עם בני אדם וארגונים בכל העולם, ובכל מקום אני נתקל באותו פרדוקס: רוב הילדים סבורים שהם יצירתיים מאוד; רוב המבוגרים חושבים שאינם יצירתיים כלל. הסוגיה הזאת עמוקה ומורכבת יותר מכפי שהיא נראית.

לברוא את העתיד

אנחנו חיים בעולם שמשתנה מהר יותר מאי פעם בעבר, ועומד לנוכח אתגרים חסרי תקדים. אין דרך לדעת איך יתממשו בפועל מורכבויות העתיד. השינוי התרבותי לעולם אינו לינארי ורק לעתים רחוקות אפשר לחזותו מראש. אילו היה אפשר לחזותו לא היה צורך בגדודי המומחים של אמצעי התקשורת וחזאי התרבות. יש לשער כי מתוך שיקולים שכאלה אמר הכלכלן ג'"ק גוֹלבּרֵיית, "מטרתו העיקרית של החיזוי הכלכלי היא לשוות מראה מהוגן לאסטרולוגיה."

ככל שהעולם סובב מהר יותר מתרבים הארגונים הטוענים שהם זקוקים לעובדים שמסוגלים לחשוב מחשבה יצירתית, לתקשר ולעבוד בצוותים, אנשים גמישים ומהירים להסתגל. פעמים רבות מדי הארגונים אומרים שאין הם מוצאים את העובדים האלה. למה לא? מטרתי בספר הזה היא להשיב על שלוש שאלות למען כל מי שמתעניין בכובד ראש ביצירתיות ובחדשנות, או מבקש להבין את פוטנציאל היצירתיות שלו עצמו.

• למה חיוני לקדם את היצירתיות? מנהיגים עסקיים, פוליטיקאים ומחנכים מדגישים את החשיבות המכרעת של קידום היצירתיות והחדשנות. למה זה חשוב כל כך?

• מה הקושי? למה בני אדם זקוקים לעזרה כדי להיות יצירתיים? ילדים צעירים שופעים רעיונות. מה קורה לנו כשאנחנו גדלים שגורם לנו לחשוב שאיננו יצירתיים?

• במה זה כרוך? מהי יצירתיות? האם כולנו יצירתיים או רק מיעוט נבחר? האם אפשר לפתח את היצירתיות, ואם כן כיצד?

לכל אדם יש מפעם לפעם רעיונות חדשים, אבל איך אפשר לעודד את היצירתיות בתור חלק קבוע ואמין בחיי היומיום? אם אתם מנהלים חברה או ארגון או בית ספר, איך אתם הופכים את היצירתיות למשהו שיטתי ושגרתי? איך מנהיגים תרבות של חדשנות?

מחשבות חוזרות על יצירתיות

כדי לענות על השאלות האלה חשוב להבהיר מהי יצירתיות ואיך היא פועלת הלכה למעשה. יש שלושה מושגים קרובים שעליהם ארחיב את הדיבור בהמשך, ואלה הם: דמיון, התהליך שבו עולים על הדעת דברים שאינם נתפסים בחושים; יצירתיות, תהליך פיתוחם של רעיונות מקוריים בעלי ערך, וחדשנות, תהליך יישומם של רעיונות חדשים הלכה למעשה. בציבור רווחות לא מעט תפיסות מוטעות, בעיקר בכל האמור ביצירתיות.

בני אדם מיוחדים?

רבים סבורים שרק בני אדם מיוחדים הם יצירתיים, שהיצירתיות היא כישרון נדיר. הרעיון הזה מקבל חיזוק מדמויות מופת היסטוריות של יצירתיות כדוגמת מרתה גראהם (1991-1894), פבלו פיקאסו (1973-1881), אלברט איינשטיין (1955-1879) ותומס אדיסון (1931-1847). בחברות רבות מחלקים את העובדים לשתי קבוצות: ה"יצירתיים" וה"חליפות". בדרך כלל קל להבחין ביצירתיים מפני שאינם לובשים חליפות; הם לובשים ג'ינס ובאים לעבודה מאוחר מפני שהיו עסוקים במאבק עם רעיון. אין בכוונתי לטעון שהיצירתיים אינם יצירתיים. ייתכן שהם יצירתיים מאוד, אבל באותה מידה יכול כל אדם להיות יצירתי בתנאים הנכונים, ובכלל זה ה"חליפות". לכל אדם יש כוחות יצירה אדירים. האתגר הוא לפתח אותם. תרבות של יצירתיות חייבת לכלול את כולם, לא מיעוט נבחר בלבד.

פעילות מיוחדת?

רבים סבורים שהיצירתיות קשורה בפעילות מיוחדת, כגון עיסוק באמנות, בפרסום, בעיצוב או בשיווק. כל אלה עשויים להיות עיסוקים יצירתיים, אבל הוא הדין בכל תחום אחר, במדע, במתמטיקה, בהוראה, בעבודה עם בני אדם, ברפואה, בניהול קבוצת ספורט או מסעדה. יש בתי ספר שיש להם מחלקות של "אמנות יפה". אני תומך נלהב בשיפור האמצעים להוראת האמנויות בבתי הספר, ואסביר זאת בהמשך. אבל היצירתיות אינה מוגבלת לאמנות. יש סיבות רבות להוראת אמנות בבתי הספר, ובכלל זה תפקיד האמנות בטיפוח היצירתיות, ויש עוד סיבות חשובות לא פחות. אבל תחומים אחרים, כגון מתמטיקה ומדעים, יכולים להיות יצירתיים לא פחות ממוזיקה ומחול. היצירתיות אפשרית בכל תחום שבו אנו מפעילים את תבונתנו.

גם בעסקים יש חברות יצירתיות בכל מיני תחומים. חברת אֶפּל, למשל, ידועה ביצירת מוצרים חדשים. חברות אחרות, כגון ווֹל־מארט, אינן מייצרות דבר; תחום החידושים שלהן הוא במערכות, למשל ניהול סניפים ותמחור. רשת בתי הקפה סטרבּאקס יצירתית בתחום אספקת שירותים. סטרבאקס לא המציאה את הקפה אלא יצרה סוג של תרבות הקשורה בקפה. לאמיתו של דבר המציאה החברה את ספל הקפה בחמישה דולר, שלדעתי היה פריצת דרך במידת מה. חדשנות בכל חלק של ארגון עשויה לחולל שינוי מכריע בגורלו.

נקודת המוצא שלי היא שלכל אדם יש כוחות יצירה אדירים מעצם היותו אדם. האתגר הוא לפתח אותם. תרבות של יצירתיות חייבת לכלול את כולם, לא מיעוט נבחר בלבד.

ללמוד להיות יצירתי

סברה נפוצה היא שבני אדם יצירתיים נולדים כך, כשם שיש בעלי עיניים חומות ובעלי עיניים כחולות, ואין הרבה מה לעשות בעניין הזה. האמת היא שאפשר לעשות הרבה כדי לעזור לאנשים להיות יצירתיים יותר. אם מישהו אומר לך שאינו יודע לקרוא ולכתוב אינך מניח שהוא לא מסוגל לעשות זאת, אלא שלא לימדו אותו. הוא הדין ביצירתיות. כשאנשים אומרים לי שהם לא יצירתיים אני מניח שהם עדיין לא למדו מה כרוך בכך.

להשתחרר?

היצירתיות מקושרת לפעמים עם חופש הביטוי, ואולי משום כך יש החוששים מפני היצירתיות בחינוך. הם רואים בדמיונם ילדים מתרוצצים בפראות והורסים את הריהוט במקום לעשות עבודה רצינית. להיות יצירתי פירושו בדרך כלל להשתעשע ברעיונות וליהנות; הנאה ודמיון. אבל היצירתיות כרוכה גם בעבודה מתוך ריכוז גבוה על רעיונות ותוכניות, שיש לעצב אותם בדרך הטובה ביותר, ובתוך כך להחליט שורה של החלטות גורליות מי מהם פועל טוב יותר ולמה. היצירתיות בכל תחום כרוכה גם מיומנות, בידיעה ובשליטה. אין מדובר בהשתחררות בלבד אלא במשטר קפדני.

אבל למה בכלל הסוגיות האלה חשובות?

שלושה נושאים

שלושה נושאי יסוד עוברים כחוט השני בספר:

• הראשון, אנו חיים בעידן של מהפכה.

• השני, אם ברצוננו לשרוד ולשגשג עלינו לשנות את דעתנו על יכולותינו ולנצל אותן בדרך הטובה ביותר.

• השלישי, כדי לעשות זאת עלינו להפעיל את הארגונים שלנו, ובייחוד את מערכות החינוך, בדרכים שונות בתכלית.

בפרקים הבאים אדון בכל אחד מן הנושאים האלה ביתר פירוט, אבל הנה סיכום קצר של טיעוני.

לנוכח המהפכה

בכל מקום שאתם נמצאים ובכל תחום שאתם עוסקים בו, אם אתם חיים על פני כדור הארץ אתם לכודים בתוך מהפכה עולמית. משמעות הדברים מילולית, לא מטאפורית. הכוחות שפועלים עתה חסרי תקדים. אני יודע שזאת אמירה נועזת, אבל היא מוצדקת בהחלט. מאז ומעולם היו ענייניהם של בני האדם סוערים, אבל מה שיוצא דופן עכשיו הוא קצב השינויים והיקפם. שני הכוחות הגדולים המניעים את השינויים הם החידושים בטכנולוגיה וגידול האוכלוסייה, ויחד הם מחוללים תמורה באורח חיינו ובדרך שאנו עובדים; הם מפעילים לחץ כבד על המשאבים הטבעיים של כדור הארץ ומשנים את אופיין של הפוליטיקה והתרבות.

טכנולוגיות חדשות מחוללות מהפכה באופיה של העבודה בכל מקום. בכלכלות התעשייתיות הישנות הטכנולוגיה מצמצמת מאוד את מספר העובדים בענפים ובמקצועות שלפני כן היו עתירי כוח אדם. צורות העבודה החדשות תלויות יותר ויותר ברמת ידע גבוהה של מומחים וכן ביצירתיות ובחדשנות. הטכנולוגיות החדשות מצריכות כישורים שונים לחלוטין מאלה שנדרשו בכלכלה התעשייתית. הייצור עצמו עובר אל הכלכלות החדשות והמתפתחות, בייחוד באסיה ובאמריקה הדרומית, וכך גם רבות מצורות העבודה החדשות התלויות בדרגת יכולת גבוהה בעיצוב ובטכנולוגיות מידע. לנוכח מהירות השינוי, ממשלות ועסקים בכל רחבי העולם מכירים בעובדה שהשכלה והכשרה הם המפתח לעתיד ומדגישים את הצורך החיוני לפתח את כוחות היצירה והחדשנות. ראשית, חיוני לייצר רעיונות למוצרים ולשירותים חדשים ולשמור על תחרותיות גבוהה. שנית, חיוני שהחינוך וההכשרה יאפשרו לבני אדם להיות גמישים וסתגלנים, כדי שהעסקים יוכלו להגיב כהלכה על השווקים המשתנים. שלישית, כל אדם ייאלץ להסתגל לעולם שבו, לרוב בני האדם, תעסוקה בטוחה לכל החיים במקום עבודה אחד היא נחלת העבר.

השינויים האלה בטכנולוגיה, ועמם השינויים באוכלוסייה ובאקלים, משפיעים על כל אדם על פני כדור הארץ ואת תוצאותיהם אין לשער. דבר אחד אפשר לומר בוודאות: בחמישים עד מאה השנים הבאות יהיה על ילדינו לעמוד לנוכח אתגרים חסרי תקדים בתולדות האדם. בחלק הראשון של הספר אתאר בקווים כלליים את הכוחות האלה וכמה מן האתגרים שהם מעמידים.*

[* קצב השינוי מואץ והולך זה 300 שנה. במאה ה־18 אירעו מהפכות פוליטיות באירופה ובאמריקה. במאות ה־18 וה־19 עבר חלק גדול מן העולם טלטלה עזה בעקבות המהפכה התעשייתית ועליית המדע. המאה העשרים הייתה המאה העקובה מדם ביותר ובה שתי מלחמות עולם, סכסוכים מקומיים רבים ומהפכות גדולות ברוסיה ובסין. בסך הכול הייתה המאה העשרים התקופה הרצחנית ביותר בהיסטוריה: לפי ההערכה מתו במאה העשרים למעלה ממאה מיליון בני אדם בידי בני אדם אחרים. המאה ידעה גם התקדמות יוצאת דופן במדע ובטכנולוגיה ושינויים תרבותיים אדירים, בייחוד בכלכלות התעשייתיות.]

הגדרת הפוטנציאל שלנו מחדש

בדצמבר 1862 נשא אברהם לינקולן את נאומו השנתי השני לפני הקונגרס. הוא כתב אותו חודש לפני שחתם על "הצהרת שחרור העבדים", ובדבריו דחק בקונגרס להתבונן בהווה בעיניים חדשות: "אמתות העבר השקט שוב אינן מתאימות להווה הסוער. תלים גבוהים של קושי נערמים בדרכנו. אנו עומדים נוכח מצב חדש ולכן שומה עלינו לחשוב מחדש ולפעול מחדש. עלינו לקרוא דרור לעצמנו ואז נושיע את ארצנו."*

[* אברהם לינקולן, ההודעה השנתית השנייה לקונגרס, 1 בדצמבר 1862.]

מוצא חן בעיני הביטוי "לקרוא דרור לעצמנו" (disenthrall ourselves). לינקולן התכוון לומר שכולנו חיים את חיינו לאור רעיונות שאנו מסורים ונאמנים להם, אבל ייתכן ששוב אין הם נכונים או שאינם מתאימים עוד להווה, רעיונות שמהפנטים אותנו ומהלכים עלינו קסם. כדי להתקדם עלינו להתנער ולהשתחרר מכבליהם.

לנוכח האתגרים העומדים לפנינו כיום, התמורה העמוקה ביותר חייבת להיות באופן שאנו רואים את כישורינו שלנו ושל ילדינו. לפי ניסיוני בני אדם רבים, ואולי רובם, אינם מכירים כלל את כישוריהם וכישרונותיהם האמתיים. רבים מדי סבורים שאין להם שום כישרונות מיוחדים. הנחת היסוד שלי היא שלכולנו יש כישרונות טבעיים אדירים מלידה, אבל מעטים בלבד מצליחים לעמוד על טיבם, ומעטים עוד יותר מפתחים אותם כהלכה. למרבה האירוניה, אחת הסיבות העיקריות לבזבוז הכישרונות הזה הוא עצם התהליך שהיה אמור לפתח אותם: החינוך.

לא תמיד רצוי להשתמש במילה חינוך בחברה. כשאני במסיבה ואני אומר למישהו שאני עובד בחינוך, אני יכול לפעמים לראות את הדם אוזל מפניו: "למה אני?" הוא אומר בלבו, "למה דווקא אני שבוי בשיחה עם מחנך בערב החופשי היחיד שלי בשבוע?" אבל כשאני שואל על החינוך שקיבל או על ילדיו בבית הספר הוא מציף אותי בדברים. כולם רוצים לדבר על חוויותיהם שלהם. ולכולם יש דעות מוצקות. חינוך הוא אחד הנושאים שנוגעים עמוקות בבני אדם - כמו דת, פוליטיקה וכסף. וטוב שכך. החינוך הוא גורם מכריע בהצלחה בחיי העבודה שלנו, בעתיד ילדינו ובהתפתחות כדור הארץ לאורך זמן. זאת ועוד, החינוך מטביע בנו התרשמות עצמית שקשה למחותה.

כמה מן האישים המצליחים ביותר בעולמנו לא הצטיינו בבית הספר; למרות כל ההצלחות שנחלו עם הזמן מקננת בהם לא פעם הרגשה נסתרת שאין הם חכמים כמו שהם נחשבים. יש בהם מורים, פרופסורים באוניברסיטה, סגני נשיאים, אנשי עסקים, מוזיקאים, סופרים, אמנים, אדריכלים ורבים אחרים. רבים הצליחו בחייהם רק אחרי שהתאוששו מן החינוך שקיבלו. כמובן, רבים אחרים אהבו את תקופת החינוך שלהם והפיקו ממנה תועלת רבה. ומה על אלה שלא הצליחו?

הנחות הקשורות באינטליגנציה ויצירתיות פוגמות בגישות העכשוויות בתחומי החינוך וההכשרה, והן מביאות לידי בזבוז כישרונות ומחניקות את הביטחון היצירתי של רבים מספור. הבזבוז הזה נובע במידת מה מדבֵקוּת בסוגים מסוימים של יכולת אקדמית ומהתעסקות במערך של בחינות מתוקננות (standardized). בזבוז הכישרונות הזה אינו מכוון. לרוב המחנכים יש מחויבות עמוקה לסייע לתלמידיהם לעשות כמיטב יכולתם. גם פוליטיקאים נואמים נאומים לוהטים על מיצוי יכולתו של כל תלמיד. בזבוז הכישרונות אולי אינו מכוון, אבל הוא מערכתי, והוא מערכתי מפני שהחינוך הציבורי הוא מערכת, והוא מושתת על הנחות יסוד מקובעות ששוב אינן נכונות.

לפני אמצע המאה התשע־עשרה זכו מעטים יחסית לקבל חינוך רשמי מסוג כלשהו. החינוך היה בעיקר נחלתם של מי שידם השיגה לשלם בעבורו. מערכות אדירות של חינוך ציבורי פותחו בראש ובראשונה כדי למלא את צרכיה של המהפכה התעשייתית, ובמובנים רבים הן משקפות את עקרונות הייצור התעשייתי. הן מדגישות את הפעולה הלינארית, את ההליכה בתלם ואת התִקנוּן. אחת הסיבות לחוסר היעילות שלהן בימינו היא שהחיים האמתיים הם אורגניים, סתגלניים ורבי פנים.

שבועות אחדים לפני שהחל בננו את לימודיו באוניברסיטה בלוס אנג'לס התלווינו אליו ליום היכרות והסתגלות. במהלך היום נלקחו הסטודנטים לתדרוך נפרד על האפשרויות שעומדות לבחירתם, וההורים נלקחו למחלקת הכספים למעין שיחת טיפול במצבי אבל ואובדן. אחר כך הציג לנו אחד הפרופסורים מצגת על תפקידם של ההורים בתקופת הלימודים של ילדיהם. ביסודו של דבר יעץ לנו הפרופסור שלא להטריד אותם ולא להעמיס עליהם עצות בענייני קריירה. הוא הביא לדוגמה את בנו שלו, שלמד באוניברסיטה שנים אחדות קודם לכן. בתחילה רצה הבן ללמוד לימודים קלסיים; הפרופסור ואשתו לא התלהבו מסיכויו למצוא עבודה טובה כשבידו תואר במדעי הרוח, ובסוף השנה הראשונה נשמו לרווחה כשהודיע להם בנם שהוא מתכוון ללמוד משהו מעשי יותר. לשאלתם אמר שיש בדעתו ללמוד פילוסופיה. האב ציין שאף אחד מתאגידי הפילוסופיה הגדולים לא חיפש עובדים באותו הזמן. בנם אכן למד כמה שיעורים בפילוסופיה ולבסוף עשה תואר בתולדות האמנות.

בתום לימודיו מצא הבן עבודה בחברה בינלאומית למכירות פומביות. הוא מרבה לנסוע בעולם, עושה חיל ואוהב את עבודתו ואת אורח חייו. הוא קיבל את העבודה בזכות היכרותו עם תרבויות עתיקות, בזכות הכשרתו האינטלקטואלית בפילוסופיה ובזכות אהבתו לתולדות האמנות. לא הוא ולא הוריו לא יכלו לחזות את דרכו כשהחל את לימודיו במכללה. העיקרון הזה כוחו יפה לכל אדם. החיים אינם לינאריים. כשאתה הולך בעקבות המצפן האישי שלך אתה מייצר הזדמנויות חדשות, פוגש כל מיני אנשים, מתנסה בחוויות רבות ומעצב חיים אחרים.

מדרג תחומי הלימוד בבתי הספר מבוסס במידה רבה על הנחות של ביקוש והיצע בשוק העבודה. הכלכלות החדשות מחייבות תפיסה עמוקה יותר של כישרון, וגם טבעם האורגני של חיינו דורש זאת. מה שיקרה לנו בעתיד מושפע עמוקות מחוויותינו כאן ועכשיו. החינוך אינו תהליך לינארי של הכנה לקראת העתיד; תפקידו לטפח את הכישרונות ואת הרגישויות שבאמצעותם נחייה את החיים הטובים ביותר בהווה וניצור את העתיד הטוב ביותר למען כולנו.

לפעול אחרת

לנוכח השינויים המקיפים אותנו עכשיו מכל עבר הכירו רוב המדינות בצורך להכניס שינויים במערכות החינוך שלהן. זו התפתחות מבורכת, אבל אין די בכך. האתגר עכשיו הוא לשנותן מן היסוד. בחלקו השני של הספר אני בוחן את שורשי הגישות העכשוויות לחינוך ולמה הן דחקו לשוליים את כישרונותיהם של רבים כל כך. אני מציע דרך חשיבה אחרת על הפוטנציאל האמתי של הדמיון והיצירתיות בחיינו, אבל כמו שאמר לינקולן, אין די בשינוי בחשיבה - עלינו גם לפעול אחרת.

המיתון של 2008 חיסל את בועות האשראי והנדל"ן שהזינו עודף ייצור ועודף צריכה ברחבי העולם. רוחות המיתון הכו בכלכלות התעשייתיות הישנות כמו סופת צקלון והניחו אחריהן שובל של עסקים הרוסים, אוקיינוסים של חובות וברֵכות עמוקות של אבטלה מבנית.

בין הנפגעים הקשים ביותר היו הצעירים. בשעה שאני כותב את הדברים שיעורי האבטלה בעולם בקרב צעירים בני חמש־עשרה עד עשרים וארבע הגיעו לשיא חסר תקדים.* באוגוסט 2010 פרסם "ארגון העבודה הבינלאומי" (ILO - International Labor Organization) את הדוח שלו על "מגמות תעסוקה עולמיות בקרב צעירים לשנת 2010". הדוח קובע שיש בעולם כ־620 מיליון צעירים פעילים מן הבחינה הכלכלית. בסוף 2009 היו 81 מיליון מהם מובטלים; זה המספר הגבוה ביותר שהיה מעולם, גדול כמעט בשמונה מיליון ממספר המובטלים ב־2007. שיעור האבטלה בקרב צעירים בעולם גדל מ־11.9 אחוזים ב־2007 ל־13 אחוזים ב־2009. ארגון העבודה טוען שלמגמות האלה "יהיו השלכות רבות משמעות על צעירים, כשייתוספו בשנים הקרובות עוּקבּוֹת חדשות אל שורות המובטלים," ומזהיר מפני "הסכנה בדבר מורשת משבר של 'דור אבוד', המורכב מצעירים שנשרו משוק העבודה לאחר שאיבדו כל תקווה לעבוד ולהתפרנס בכבוד."

[* ILO Global Employment Trends for Youth 2010, ILO Geneva. Copyright © International Labor Organization, 2010]

למיליוני צעירים נשקף עתיד קודר ומייאש. אין להם לא עבודה ולא סיכוי לעבודה בעתיד. שיעורי האבטלה בקרב צעירים הושפעו מן המשבר בכלכלה יותר משיעורי האבטלה למבוגרים, ומניסיון העבר אנו יודעים שהתאוששותו של שוק העבודה לצעירים מפגרת אחרי שוק העבודה למבוגרים. לבני כל הגילים לא תהיה ההתאוששות מן המשבר קלה; וגם כשתשוב הכלכלה ותתאושש לא ישובו הדברים לקדמותם. כדברי תומס פרידמן, מחבר הספר העולם הוא שטוח, "מי שמצפים למיתון הזה שיחלוף כדי שמישהו יוכל שוב לתת להם עבודה עלולים להמתין זמן רב." שיקום הקהילות הפגועות עקב המיתון יהיה תלוי בדמיון, ביצירתיות ובחדשנות. כמו שטוען דוח ארגון העבודה, יצירת מקומות עבודה למיליוני הצעירים והצעירות שנכנסים מדי שנה בשנה לשוק העבודה היא מרכיב מכריע בדרך אל כלכלות עשירות יותר. חשיבות נודעת לא רק למספר מקומות העבודה אלא גם לאיכותם.

ופרידמן ממשיך ואומר: "מי שיש להם היכולת לדמיין שירותים חדשים והזדמנויות חדשות ודרכים חדשות לגייס עובדים... הם "האסורים במגע" החדשים [כלומר, המוגנים מכל רע]. מי שיהיה להם הדמיון להמציא דרכים חכמות יותר לבצע עבודות ישנות, דרכים חוסכות אנרגיה לספק שירותים חדשים, דרכים חדשות למשוך לקוחות ישנים או דרכים חדשות לשלב טכנולוגיות קיימות הם שיעשו חיל." הפתרון הוא אפוא חינוך והכשרה טובים יותר. גם כאן לא ישובו הדברים להיות כשהיו. "לא זו בלבד שאנו זקוקים לשיעור גדול יותר של ילדינו שיסיימו מכללות ובתי ספר גבוהים - השכלה רבה יותר - אלא אנו זקוקים לשיעור גדול יותר של בעלי חינוך נכון. על בתי הספר שלנו מוטלת משימה קשה כפליים, לא רק לשפר את הקריאה, הכתיבה והחשבון אלא לפתח יזמות, חדשנות ויצירתיות. לא נחזור אל הימים הישנים והטובים בלי לתקן את בתי הספר שלנו כמו גם את הבנקים שלנו."*

[* Friedman, Thomas L. (2005)]

כל הארגונים מתחרים זה בזה בעולם שבו היכולת לחדש ולהסתגל לשינוי אינה בגדר מותרות אלא בגדר הכרח. ב־2010 פרסמה חברת יבמ את Capitalizing on Complexity("להפיק תועלת מן המורכבות"), המהדורה הרביעית בסדרת המחקרים העולמיים הדו־שנתיים למנהלים שעושה "המכון לערך עסקי" של יבמ.* "אנחנו חיים בעולם מקושר בממדים רבים ובדרגה עמוקה יותר - מערכת של מערכות עולמיות," כתב סמיואל ג' פַּלמיזאנו, יושב־ראש, נשיא יבמ וראש מועצת המנהלים שלה, במבוא לדוח. דרגת הקישוריות והתלות ההדדית חסרת התקדים הזאת היא שעומדת ביסוד הממצאים החשובים ביותר בדוח של יבמ.

[* המחקר התבסס על ראיונות אישיים עם 1,541 מנהלים, מנכ"לים ואישים בכירים במגזר הציבורי, שמייצגים ארגונים בגדלים שונים ב־60 מדינות ו־33 ענפים במשק. נוסף על כך נסקרו במחקר דעותיהם של 3,619 סטודנטים מיותר ממאה אוניברסיטות ברחבי העולם, ובהם סטודנטים לתואר ראשון ושני ולתואר דוקטור.]

מן המחקר עולה שבראש סדר היום של ראשי המגזרים העסקיים והציבוריים בעולם עומדות שלוש תפיסות משותפות במידה רבה. ראשית, הם סבורים שהסלמה מהירה במורכבות היא האתגר הגדול ביותר העומד לפתחם. הם מצפים שזו תימשך - ואפילו תואץ - בשנים הבאות. שנית, לכולם ברור היטב שהארגונים שלהם כיום אינם ערוכים להתמודדות תכליתית עם המורכבות הזאת בסביבה העולמית.

שלישית, רובם המכריע מסכימים שהיצירתיות היא היכולת האחת החשובה ביותר של המנהלים בארגוניהם כדי להתמודד עם המורכבות הגוברת הזאת.

לחסרון היצירתיות עלולות להיות תוצאות חמורות. ארגונים שקופאים על שמריהם עלולים להידחק הצדה, ותולדות התאגידים זרועות שרידים חרבים של חברות, ואפילו של ענפי תעשייה שלמים, שהתנגדו לשינויים. חברות שכאלה קפאו בהרגליהן הישנים והחמיצו את גל השינויים שנשא חברות חדשניות יותר קדימה. הרציתי פעם בסעודה חגיגית בלונדון לרגל השקת רשימת 500 החברות הגדולות של פוֹרצְ'ן. שלוש הראשונות ברשימה היו חברות אמריקאיות. עשר שנים לפני כן היו שלוש הראשונות חברות יפניות, ועכשיו גדל והולך מספרן של החברות הסיניות שמטפסות ועולות בסולם. לשום ארגון אין חזקה על המקומות הראשונים בשום רשימה שהיא. סיכוייהם להיות שם עולים ויורדים לפי מידת הסתגלותם לנסיבות המשתנות. דרך אחת לתאר את שקיעתן של החברות היפניות היא שהן נפלו קורבן לשינויי אקלים - העולם שסביבן השתנה מהר יותר מהן, והן שילמו מחיר כבד. הכלכלות של סין, אמריקה הדרומית והודו, לעומת זה, מסתגלות מהר לחדשנות הטכנולוגית הנדרשת עתה.

לא רבים יחלקו על הקביעה שבמאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה שלטה אירופה, ובייחוד בריטניה, בעולם שליטה תרבותית, פוליטית וכלכלית. בריטניה הייתה כור ההיתוך של המהפכה התעשייתית, כוחה הצבאי הבטיח את אחיזתה במושבות והאנגלית חדרה אל תרבותן. כשעלתה המלכה ויקטוריה לשלטון ב־1837 היא חלשה על האימפריה האדירה ביותר בהיסטוריה - אימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם. אילו באת לחצרה של ויקטוריה ב־1850 וטענת שהאימפריה הזאת תיעלם בתוך דור, היית זוכה לקיתונות של לעג ומגורש מן הארמון. אף על פי כן הייתה זו אמת לאמתה. כשתמה מלחמת העולם הראשונה ב־1918 כבר הייתה האימפריה פצועה פצעי מוות, ועד שנולדתי ב־1950 נותר ממנה זיכרון בלבד. במאה העשרים שלטה ארצות־הברית בעולם מן הבחינה התרבותית, הפוליטית והכלכלית כשם שאירופה שלטה בו במאה התשע־עשרה, ועדיין אין לדעת אם היא עתידה לשלוט גם במאה העשרים ואחת. כמו שהראה המדען האמריקאי עטור הפרסים ג'ארד דַיימונד, אימפריות נוטות להתמוטט ולא להימוג אט אט.* וראו לדוגמה את ברית־המועצות והתפוררותה המהירה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים.

[* ג'ארד דיימונד, התמוטטות, תרגם עמנואל לוטם, מטר, 2008.]

כל הארגונים הם אורגניים וכולם עלולים למות. בני אדם הם שהקימו אותם, וכדי שישרדו יש צורך ליצור אותם מחדש שוב ושוב. כשארגונים כושלים נפגעים גם מקומות העבודה והקהילות שתלויות בהם. בעולם שבו תעסוקה לכל החיים במקום עבודה אחד היא מושג שאבד עליו כלח, היצירתיות אינה בגדר מותרות. היא חיונית לביטחון האישי ולמימוש הפוטנציאל האישי.

לקיום תרבות של חדשנות יש השלכות קיצוניות על הדרך שבה מוסדות מאורגנים - בין שהם בתי ספר או תאגידים - ועל אורחות הניהול שלהם. בארגונים רבים עורכים מפעם לפעם ימי הכשרה שנועדו לעודד את העובדים למחשבה יצירתית; אבל כמו פולחני הריקודים להורדת גשם הם ממעיטים לא פעם בגודל הבעיות שהם מנסים לפתור. לכן אין זה ספר רגיל על יצירתיות שמציע כמה עצות מועילות לקורס שיועבר בשבוע הבא. הספר עוסק בגורמים שבשורש הבעיה ולא בתסמינים שלה. בחלק האחרון של הספר אני מסכם את כל מה שכרוך בהתמודדות עם הבעיות העמוקות האלה.

הקשר בין חינוך, עסקים ותרבות

במהלך הקריירה שלי עבדתי עם מערכות חינוך של מדינות ושל אזורים, עם מנהלי בתי ספר, מורים ותלמידים מגן הילדים ועד האוניברסיטה ומעבר לה, ובכלל זה מכללות קהילתיות ואגודות הכשרה למבוגרים. ניהלתי מחקרים ארציים, לימדתי באוניברסיטות והכשרתי מורים. אני עובד עם עסקים מכל סוג, עם חברות ברשימת ה־500 של פורצ'ן, בנקים גדולים וחברות ביטוח, חברות עיצוב, תאגידי תקשורת, ארגוני טכנולוגיית מידע, ועם חברות בתחום הקמעונאות, הייצור, ההנדסה והשירותים. אני עובד גם עם מרכזי תרבות חשובים בתחומי האמנות והמדעים, עם מוזיאונים, תזמורות, להקות מחול ותיאטרון וארגוני אמנות קהילתיים. במסגרת עבודתי אני מבקר באירופה, באמריקה הצפונית והדרומית, במזרח התיכון ובאסיה.

בחינוך, בעסקים ובמגזר התרבות מתמודדים לפי ניסיוני עם אתגרים משותפים רבים. מקצתם קשים עוד יותר בשל העובדה שיש להם קשרים רופפים כל כך זה עם זה. הספר הזה עוסק בכל שלושת התחומים האלה, מפני שאני גורס שהעתיד טמון בשילוב הדוק יותר ביניהם. הקשיים שעומדים לפני ארגונים עסקיים הם מיידיים. יש כמה דברים מיידיים שהם יכולים לעשות כדי להתמודד איתם, ואני מונה אותם בספר. אבל הפתרון לטווח הארוך טמון במעלה הזרם, במערכת החינוך.

בעולם כולו ממשלות מזרימות משאבים אדירים לרפורמות בחינוך. בתוך כך קובעי המדיניות מצמצמים בדרך כלל את תוכניות הלימודים כדי להדגיש קבוצה קטנה של תחומי לימוד, לקשור יחד בתי ספר בתרבות אחת של מבחנים מתוקננים ולהגביל את סמכותם של מחנכים לפעול לפי שיקול דעתם המקצועית בשאלה מה ואיך ללמד. הרפורמות האלה מחניקות בדרך כלל את עצם הכישורים והאיכויות החיוניים כדי לעמוד באתגרים שלפנינו: יצירתיות, הבנה תרבותית, תקשורת, שיתוף פעולה ופתרון בעיות. אין זו סוגיה פוליטית או מפלגתית. למרבה הפלא, פוליטיקאים מכל גוני הקשת תמימי דעים בעניין הזה. הם חלוקים על המימון והארגון של מערכות החינוך, על סמכויות הגישה ואפשרויות הבחירה ועל הדרכים הטובות ביותר לשפר את הרמה; אבל נדיר לשמוע פוליטיקאי ממפלגה כלשהי מטיל ספק בעצם חשיבותן המוחלטת של רמות אקדמיות או של מערכות חינוך מתוקננות.

למרבה האירוניה הם מקדמים את המדיניות הזאת למען טובת הכלכלה.* אמרתי למרבה האירוניה מפני שכשאני מדבר עם אנשי עסקים בכירים הם מתלוננים שמערכות החינוך אינן מספקות את העובדים החושבים, היצירתיים, הבטוחים בעצמם שהם זקוקים להם בדחיפות: עובדים משכילים, אמונים על חשיבה מספרית, שמסוגלים לנתח מידע ורעיונות; שמסוגלים להגות רעיונות חדשים משלהם ולסייע במימושם; שמתַקשרים בבהירות ומיטיבים לעבוד עם אחרים. הם היו רוצים שמערכות החינוך יעמידו לרשותם עובדים שכאלה, אבל רבים מהם גם נאחזים באמונה חסרת ביקורת בחינוך האקדמי המסורתי.

[* "שום מדינה לא טיפסה בסולם ההתפתחות האנושי בלי להשקיע בחינוך," אמרה מרת אירינה בוקובה, מנכ"ל אונסק"ו, בפתח "חינוך לכול, דוח בקרה עולמי, להגיע אל השוליים" בינואר 2010. "העובדה שלא נשארנו תחרותיים במגרש המשחקים הבינלאומי היא תוצאה ישירה מכישלוננו בתחרות בתחום החינוך," אמר ג'ף בירד, מנכ"ל ארגון International Baccalaureateבז'נבה, שווייץ.]

מחנכים רבים היו רוצים לפתח צורת חינוך מאוזנת ודינמית יותר, שמנצלת כהלכה את כוחות היצירה שלהם. פעמים רבות הם מרגישים שאין בכוחם לעשות זאת בגלל לחצים פוליטיים ללכת בתלם ובשל חוסר הנחת של התלמידים הסובלים בגלל אותו החולי. בה בעת הדאגה לטיב החינוך של ילדיהם מדירה שינה מעיניהם של ההורים. רוב ההורים מניחים שהחינוך יסייע לילדיהם למצוא עבודה ולהיות עצמאים מן הבחינה הכלכלית. גם אני חושב כך. איני יכול לומר לכם עד כמה אני רוצה שילדיי יהיו עצמאים מן הבחינה הכלכלית מהר ככל האפשר. הורים אף רוצים שהחינוך יעזור לצעירים להכיר את כישרונותיהם המיוחדים ולחיות חיים שיש בהם משמעות ומטרה. זה גם מה שהצעירים עצמם רוצים. כשאנו גדלים החינוך אמור להנחות אותנו בדרכנו מן הילדות אל הבגרות, ולהיות אחד הגורמים המרכזיים שבאמצעותם אנו מממשים את יכולותינו היצירתיות. אבל לא פעם דווקא החינוך הוא הסיבה שאנו מאבדים את היכולת הזאת.

הסוגיות האלה נדונות בספר לצאת מהקווים והן משפיעות על כולנו השפעה עמוקה. הספר נוגע בגלובליזציה של הכלכלה ובאתגרים המהפכניים העומדים לפני עולם העסקים והעבודה. הוא בוחן כמה מן ההתפתחויות המרשימות במדע ובטכנולוגיה, שלעומתן ייראו לנו השינויים שראינו עד כה כפרימיטיביים. הוא מתבונן בדרכי הניהול של חברות וארגונים ובשינויים הנדרשים כדי לטפח רוח של יצירתיות וחדשנות. והוא בוחן רעיונות על אינטליגנציה ויצירתיות שמערכות החינוך הנוכחיות שלנו מושתתות עליהם, ומנסה להבין למה ועד כמה גם הם זקוקים לשינוי, ויפה שעה אחת קודם. טווח סיקור רחב שכזה חיוני אם אנו רוצים לשנות את השיח על היצירתיות ולעסוק לא רק בתסמינים אלא בסיבות לקשיים שאנו נתקלים בהם היום.

מעבר לדמיון

ברוב המובנים, אנו בני האדם דומים ליצורים האחרים על פני כדור הארץ. חיינו קצובים לפרק זמן קצר במובנים קוסמיים; אנו עוברים מחזור חיים משותף לכול מן ההפריה והלידה ועד המוות; רבים מן הצרכים הפיזיים משותפים לנו ולמינים אחרים, ואנו תלויים בחומרי תזונה שכדור הארץ מספק. במאות השנים האחרונות שמאז המהפכה התעשייתית עזבו בני אדם רבים יותר ויותר את הקרקע ועברו לחיות בערים, ונדמה להם שאנו יכולים לחיות בנפרד משאר הטבע. משבר האקלים המחריף הוא תזכורת שלא כך הוא. אבל לפחות במובן אחד האדם שונה בתכלית משאר בעלי החיים בעולם. לנו יש דמיון. ובשל כך עומדים לרשותנו כוחות יצירה לא מוגבלים.

במילה דמיון כוונתי ליכולת לראות מעבר להווה הרגעי ומעבר לסביבה המיידית שלנו. בעזרת הדמיון אנו יכולים להעלות על דעתנו דברים שאינם נתפסים בחושינו. אנו יכולים לבקר בעבר, ולראות לא רק מבט אחד של העבר אלא לסקור את העבר ולפרש אותו. אנו יכולים להעצים את תפיסת ההווה שלנו באמצעות ההתבוננות מבעד לעיניהם של אחרים. ואנו מסוגלים לחזות עתידים אפשריים רבים. אפשר שאיננו יודעים לחזות את העתיד, אבל יש בכוחנו לעזור לעצב אותו.

מן הבחינה הביולוגית דומה שהאבולוציה שלנו מתקדמת באותו קצב כמו אצל מינים אחרים; אבל במובן התרבותי תמיד התפתחנו בקצב קדחתני שמיוחד רק לנו. ככל שידיעתנו מגעת, חיי התרבות של כלבים וחתולים אינם משתנים כל כך. אם מניחים להם לנפשם הם עושים את מה שעשו תמיד, והם עסוקים באותם סוגי דברים שהעסיקו אותם מאז ומעולם. אין צורך לבדוק שוב ושוב מה חדש אצלם. בחיי האדם היה תמיד משהו חדש, מפני שהצירתיות היא חלק לא נפרד מן האנושיות.

אפשר שכמה מן האתגרים שיצרנו, בסביבה הטבעית, בפוליטיקה ובאמונותינו הסותרות, יתגברו עלינו, ואולי אפילו במוקדם ולא במאוחר דווקא. הסיבה לכך, אם זה אכן יקרה, לא תהיה שימוש מופרז בדמיוננו אלא שימוש מועט מדי. עכשיו אנו זקוקים יותר מתמיד לכוחות היצירה הייחודיים שלנו שבזכותם אנו בני אנוש מלכתחילה.