האמונה החיה

הקדמה
 

איך נולד הספר

החיבור "לחיות אמונה" הוא חלק מהגשמת משאלתו האחרונה של אבינו ומורנו הרב זאב קרוב ז"ל. מקורו בשיחות מיוחדות שניתנו בשנה האחרונה לחייו לחבורת תלמידים מישיבת ההסדר בקרני שומרון (וכן לתלמידי ישיבות איתמר ונחלים).

בשיחות אלו, שהחלו לאחר חג הפסח תשע"ז ונמשכו עד חגי תשרי תשע"ח, בא לידי ביטוי בעוצמה רבה עיקר החידוש החינוכי־אמוני שאליו כיוון בכל חייו.

אמנם הצורך למצוא גישה טבעית ובריאה לחיי אמונה עלה "מן השטח", מבקשת תלמידיו שנוכחו לראות כי שיעורי האמונה הרגילים אינם עונים דיים על צורכיהם, אך ברור כי צורך זה "פגש" את המתרחש בתוכו פנימה.

בלימוד האמונה הרגיל פעמים רבות הדברים נשארים כלליים מאוד, ולא תמיד אנו מצליחים לקבל מהם תובנות וכלים, לנהל באמצעותם את חיי היומיום שלנו. כמו כן — לרוב ניכרת עוצמת האמונה שלנו ב"שעות רצון" למיניהן, כגון במועדים, או בימי מבחן ומשבר ואילו בשגרת החיים אין מספיק ביטוי משמעותי לאמונה בה'.

הבקשה הנוקבת של התלמידים הייתה לקבל הדרכה כיצד לחיות חיים מלאים של אמונה, מוארים ושמחים, בעצימות גבוהה.

לאור בקשה זו, הוא מלמד אותנו בשיחות קולחות ומלאות חיים כיצד "לחיות אמונה", כיצד להביט על כל דבר, קטן וגדול, במשקפיים של אמונה, להיפגש עם ה' בכל דבר שקורה לנו, ו"לפעול עם אל" בצורה מלאה ועוצמתית.

בסבלנות, אך גם בעקשנות ובתובענות, הוא מקלף מאיתנו את התפיסות הבלתי מדויקות של האמונה שלנו, ומניע אותנו לבחור בדרך מוארת יותר של האמונה בה'.

הבעת הדברים הייתה ממקום נקי ומשוחרר, מתוך מירוק וזיכוך של ייסורי גוף, על כן יש בה גם זעקה כואבת על חוליי החברה, והצבעה על נקודות התורפה של בעלי האמונה והתרבות המאמינה, כשכל מטרתו היא לעזור ולרפא, ולהביא שוב לאמון ולאהבה.

כהמשך טבעי להצלחת סדרת הלימוד ופרישת משנתו ב"לחיות אמונה", הוא התכוון להמשיך ולהתוות דרך עבודה יישומית על פי עקרונות תפיסה זו. ניצני הדרך כבר הופיעו בחודשי חייו האחרונים, אך לא זכינו לקבל תמונה מלאה.

ב"ה לאור עקרונות היסוד שעולים מהשיחות כתב הרב אמיר דוּמָן את חלק ב' — "אמונה למעשה". כך התקבלה מערכת שלמה של תפיסת עולם ברורה ומגובשת, יחד עם אפשרות מימוש אישית שלה, תוך התקדמות מעשית יומיומית.

העריכה

הכלל "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה" עמד ביסוד הבחירה שלנו להותיר את סגנון החיבור כדברים שבעל פה. חלק בלתי נפרד מהלימוד בסוגיית "חיי האמונה" היה המפגש הבלתי אמצעי עם אבא — הרב זאב, איש האמונה החיה, אמונה שהתבטאה בסגנון דיבורו, בסיפורים שבחר לספר, בדוגמאות ובהומור המיוחדים לו, ובכנות שבה גילה את צפונות לבו (הרוצה לחוות מקצת מהפגישה עם דמותו, מוזמן לצפות בכמה משיעוריו הרבים שהועלו לצפייה חופשית במרשתת). הסגנון החופשי, הישירות (ולפעמים גם בוטות), היו אופייניים לו, ומשרתים היטב את הנושא שלפנינו, כך שהתוכן החשוב מופיע כאן בהקשר המקורי שלו — שיחות קולחות.

הדינמיקה בשיחות עם חבורות הלומדים הייתה ערנית וחופשית, בדרך של שאלות ושיח פתוח. לעיתים השיחה אף "זרמה" בכיוון שאליו הוליכו השאלות, ולכן גם אנו בעריכתנו הותרנו רבות מהשאלות במקומן, כאשר הן מקדמות ומשרתות כראוי את התוכן.

תקופת השנה שבה התקיימו השיחות, המועדים שחלו בתקופה זו (ימי הזיכרון והעצמאות, יום ירושלים, שבועות, וכמובן — השבת ופרשיות השבוע) מוזכרים תכופות בדבריו. לגביו, לא ייתכן כלל לדבר על אמונה במנותק מהמציאות החיה. האמונה מפגישה אותנו עם ריבונו של עולם המתגלה במציאות, ובוודאי במועדי השנה. בכך זכינו לפנינים יקרות של התייחסות לחגים ומועדים חשובים אלו, אבל התוכן עצמו רלוונטי לכל ימות השנה.

כמו כן נקודות רבות במהלך דבריו זוכות להדגמה מתוך החוויה האישית של המאבק החיצוני והפנימי במחלתו. אמונתו של אבא, נבחנה ונצרפה שוב ושוב בחייו, ונשזרה בעבודתו התורנית והחינוכית, האישית והציבורית. בתקופת מחלתו האחרונה, כמדומה שרמת הכנות והחשיפה הפנימית שלו מול אלוהיו ומול סובביו עלתה לפסגות חדשות. המפגש שלו עם הקב"ה בהכרח עובר בנתיב הניסיון שהוטל עליו להתנסות־להתנשא בו.

תודה גדולה אנו חייבים לרב אמיר דוּמָן שלקח על עצמו את מלאכת העריכה של השיעורים, ומתוך התחברות עמוקה לתוכנם אף התעורר לכתוב את החלק השני בכישרון רב ונביעה פנימית, תוך נאמנות ליסודות שהטמיע אבא.

תודה רבה להוצאת ידיעות ספרים ובמיוחד לראש תחום יהדות עמיחי ברהולץ על הדחיפה, הסיוע והעבודה המקצועית. בכל שלבי מלאכת העריכה והגימור של הספר הייתה ניכרת ההערכה שלכם לאבא, הערכה שהייתה הדדית מצדו.

תודה מיוחדת לישיבת ההסדר בקרני שומרון ולחבורת התלמידים שעוררו את אבא לנושא, שאלו, דיברו, עזרו בכל מה שצריך, והוציאו אור גדול מכל תקופת המחלה.

ותודה אחרונה, לאמא האהובה שלנו, שאפשרה לכל הדבר הזה לקרות, במסירות מופלאה שאי אפשר לתארה, לפני ואחרי כל שיעור, וחיה יום יום חיי אמונה, 'כשושנה בין החוחים'.

תקוותנו שהדברים יהיו נאמנים לרצונו ולכבוד שמים, ותפילתנו היא שיעשו פירות טובים בדעות ובלבבות, להוליד חיי אמונה מלאים ומאירים.

המשפחה והעורך