המסע המופלא להפליא של פרדי ייטס

קוראות וקוראים יקרות ויקרים,

אני שמחה כל כך שהספר שלי מצא את דרכו אליכם ומקווה בכל ליבי שתיהנו מהמסע שאתם עומדים לצאת אליו עם פרדי, בן וצ'רלי.

הדמויות של הילדים הנחושים, הנאמנים והמצחיקים האלה מבוססות על ילדים אמיתיים רבים כל כך שהיה לי המזל הגדול ללמד במשך השנים. ההרפתקה של שלושת החברים בין שדות מרעה לגבעות מוריקות בוֵויילס היא אולי משוגעת לגמרי, אבל אני מקווה שתמצאו בלב ליבה סיפור על חשיבותה של המשפחה על כל גְוָוניה וצורותיה. המשפחה שלי לימדה אותי איך לצחוק גם בזמנים הקשים ביותר, ואת המסר הזה רציתי להעביר בין עמודי הספר.

אני מתה לדעת מה תחשבו עליו.

קריאה נעימה!

ג'ני פירסון

ניסים באים בכל הגדלים והצורות, אבל אני לא בטוח שהם קטנים ופרוותיים כמו ליידי גאגא
 

מוזר מה נראה לאנשים כמו נס. אחרי "התאונה הקטנה" של אבא שלי, סבתא אמרה, "ג'ו, זה שלא הרגת את עצמך זה נס קטן". אבל זה לא היה נס קטן, זאת היתה אַיילין מהמספרה, ושום דבר באַיילין לא היה קטן או ניסי. אם היא לא היתה מטיילת עם ליידי גאגא, הכלבה שלה, בדיוק באותו רגע, היא לא היתה רואה את רכב חלוקת הדואר של אבא מידרדר במורד הגבעה וצועקת לו לזוז. אז כמו שאמרתי — לא נס, פשוט עיתוי מוצלח. טוב נו, סוג של מוצלח. הוא בכל זאת שבר רגל.

גברת ווֹקֶר, המורה שלנו, אמרה פעם שאם היא תצליח לגמור את השנה בלי לחנוק אף אחד מאיתנו זה יהיה נס. בסוף כיתה ה' כל התלמידים בכיתה שלי עדיין היו בחיים... לפחות ככה נראה לי. דילֶן קָטָנוֹ נעלם באמצע המחצית הראשונה, אבל שמעתי שהוא חזר ליפן. בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד זה שגברת ווֹקר טעתה. לא לחנוק שום תלמיד מכיתה ה'3 זה לא נס, גם אם היינו חבורת פרחחים.

בימי קדם ניסים היו הרבה יותר גדולים, אפילו שאי־אפשר לדעת אם הם באמת קרו. פעם צ'רלי, בן ואני ניסינו לחלוק מנה של דגים מטוגנים וצ'יפס מהמסעדה של מַרְלי. הניסיון הזה העמיד את החברות שלנו למבחן, אפילו שהמנות שם ממש גדולות. לא ברור לי איך בחור בשם ישו הצליח לחלוק שלושה דגי בקלה וחתיכת לחם עם 5,000 אנשים. אני מתאר לעצמי שאנשים רצו להאמין שזה קרה.

אבא אומר שאנשים אוהבים סיפור טוב, ושאם זה משמח אותם אין סיבה לבלבל אותם עם העובדות. אני מתאר לעצמי שזה מה שקרה בוֵויילס הקיץ. אנשים ראו מה שהם רצו לראות. והם רצו לראות ניסים.

אם הייתם שואלים אותי בתחילת יולי מה אני חושב על זה, הייתי אומר לכם שהאמת חשובה. שעובדות הן דבר חשוב. עובדות היו אז פחות או יותר הדבר שהכי אהבתי. יש ילדים שאוספים קלפי פוקימון, יש כאלה שאוספים מדבקות. אני אוסף עובדות. ברגע שאתם לומדים עובדה מסוימת, היא שלכם לתמיד. היא לא יכולה לעזוב אתכם, ואף אחד לא יכול לקחת אותה מכם. אבל בקיץ הזה ראיתי נס אמיתי, והוא גרם לי לפקפק בכל מה שהכרתי עד אז.