מהפכת השוק החופשי

הקדמה למהדורה העברית
 

בעשורים האחרונים ניכרת במדינות רבות בעולם החופשי מגמה של הגדלת הממשל, הרחבת רגולציות כלכליות והעמקת חובות.

גם בישראל אנו עדים להתערבות הולכת וגדלה של הממשל בכל תחומי החיים, תהליך שזוכה, על אף הסתייגות וביקורת מטעמים שונים, לתמיכה רחבה בקרב מנהלי מדיניות והציבור בכלל.

כך לדוגמה, במחאת יוקר המחייה בשנת 2011, מחו המפגינים נגד חוסר התערבות מספקת של המדינה בכלכלה, במיוחד בתחומי המזון, החינוך והדיור, ותבעו מן הממשלה קביעת מחירים של מוצרי יסוד, הענקת סובסידיות בחינוך, הקמת פרויקטים ציבוריים למגורים ועוד. בשנת 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, הממונים על ניהול המשבר חסמו יוזמות עצמאיות להתמודדות עמו בתחומי הבריאות, התחבורה והתרבות. היו גם מי שדרשו לסגור את נמל התעופה לטיסות יוצאות, לא רק משיקולים של בריאות הציבור אלא גם בשם השוויון והסולידריות החברתית.

קולם של המבקשים לצמצם את ההתערבות הממשלתית כמעט שלא נשמע. יתרה מכך, התמיכה בהורדת רגולציות ובפתיחת השוק למסחר חופשי ולתחרות מוקעת תדיר כבלתי מתחשבת ובלתי מוסרית על ידי חלקים רבים בציבור ובתקשורת.

הספר שבידכם בוחן את שתי הגישות הכלכליות המקובלות כיום בעולם, המצויות במחלוקת – הגישה הדוגלת ב"צדק חברתי" באמצעות חיזוק מוסרות השלטון, והגישה המבקשת להגביל את הממשל ולהגן על החופש הכלכלי והאישי.

המחברים, ירון ברוק ודון ווטקינס, מנתחים את התשתית הרעיונית המוסרית של כל אחת מהגישות, תוך התבססות על הפילוסופיה האובייקטיביסטית שיצרה הסופרת וההוגה איין ראנד.

ראנד העניקה משמעויות חדשות, שונות מהמקובלות, למושגים ולעקרונות שעומדים במוקד העימות בין שתי הגישות: צדק חברתי, שוויון וסולידריות מזה, התפקיד הראוי של הממשלה, שוק חופשי וחירויות הפרט מזה.

אחד הנדבכים המרכזיים בתפיסתה של ראנד הוא השינוי המהפכני של משמעות המושג "אנוכיות", המזוהה כיום, לעיתים קרובות, עם שחיתות ומוסר לקוי. ראנד דחתה זיהוי זה, שעומד ביסודן של אידאולוגיות מוסריות שונות לאורך ההיסטוריה, המבקשות לשעבד את האדם לקולקטיב ולתכתיבי שליטים ברוח ובחומר.

פרשנות מחודשת זאת של ראנד, שמוצגת בהקשר התרבותי העכשווי על ידי מחברי הספר, מובילה לראייה מפוכחת של הגישות הכלכליות השונות, ולהבנת המשמעויות המוסריות וההשלכות הפוליטיות והחברתיות שלהן. הבנה שכה דרושה לכל מי שמבקש שגשוג ורווחה, הבנה הדרושה לכל החפץ חיים.

בועז ארד

מנהל מרכז איין ראנד בישראל

יולי 2021

הקדמת המחברים
 

מהפכת השוק החופשי הוא ספר הדרכה למאבק בממשל המנופח. הספר מבהיר מהו שוק חופשי, איך הוא עובד ומדוע הוא מוסרי להפליא. אם תקראו ותבינו את העקרונות שבספר הזה, תקבלו את הכלים הדרושים לכם כדי להילחם את מלחמת הרעיונות, להתייצב בעמדה המוסרית מול יריביכם ולסייע לעצור את התנפחות הממשל בימינו.

אמריקה זקוקה נואשות לרעיונות חדשים. מאז נבחר ברק אובמה לכהונה שנייה כנשיא ארצות הברית, הימין הוכה שוק על ירך – הוא חסר כיוון והמורל שלו שפוף. "המפלגה הרפובליקנית בצרות צרורות," כתבו מייקל גרסון ופיטר ווינר במגזין קומנטרי. "בעקבות הבחירות לנשיאות, כולם אומרים זאת, וכולם צודקים."

תמיד נהוג לערוך חשבון נפש בתום תבוסה בבחירות, אבל זה יותר מכך. ריץ' לאורי, עורך מגזין נשיונל רוויו, ניסח זאת כדלהלן: הרפובליקנים לא יסבלו רק מחורף קשה, אלא ככל הנראה גם מאביב, קיץ וסתיו קשים, ועוד עונות רבות לאחר מכן. למפלגה הרפובליקנית אין מנהיג וכמעט ואין תכלית."

יש תחושה אמיתית בקרב הימין שאף אחד לא יודע מה לעשות, שמסיבת התה נכשלה, שהמדינה אבודה. השאלה השכיחה ביותר ששואלים אותנו היא: "מה הטעם? זה לא חסר תקווה?"

המאבק למען החירות אינו חסר תקווה. הימין הפוליטי במצבו הנוכחי הוא שחסר תקווה.

מה ראינו מאז נבחר אובמה לכהונה שנייה? המפלגה הרפובליקנית עברה בשתיקה על העלאת מסים לבעלי הכנסה גבוהה, ובכירי המפלגה התנגדו בתחילת השנה לקיצוצים בהוצאות הממשל. בשנת 2010 זכתה המפלגה הרפובליקנית לרוב בבית הנבחרים על סמך ההבטחה להילחם נגד התנפחות הממשל. נדרש פחות מסבב בחירות אחד כדי שההתחייבות הזו תתמסמס.

הקריסה לא הפתיעה את קוראי מהפכת השוק החופשי.

אומנם לא חזינו את תוצאות בחירות 2012, אך נהיר היה לנו שללא שינוי מהותי בצורת החשיבה של אזרחי ארצות הברית, הממשל ימשיך להתנפח יהיה אשר יהיה המנצח בבחירות.

אירועי אותה שנה רק איששו את האבחנה שלנו: שהממשל ממשיך להתנפח בגלל רעיונות מושרשים היטב שעוינים את החירות והקפיטליזם.

אז החדשות הרעות הן שהזרם המרכזי לא יכול להציל אותנו. אבל הנה החדשות הטובות: הזרם המרכזי יכול להשתנות. איך? באמצעות שינוי הרעיונות של האנשים. רעיונות מעצבים מדיניות, ורעיונות ניתן לעצב מחדש. ארצות הברית נוסדה על בסיס רעיונות חדשים – ורק באמצעות רעיונות ניתן להציל אותה.

איך נראית מלחמת רעיונות?

היא מתחילה בנקיטת עמדה החלטית. פירושה דחיית מנהגו של הממסד הרפובליקני לשבח את השווקים החופשיים בסיסמאות שחוקות בעודו תומך בכל הגבלה חמורה על החופש הכלכלי שהשמאל רוקח. פירושה הגנה על שוק חופשי אמיתי – שוק שבו התפקיד היחיד של הממשל הוא לשמור על זכויותיו של הפרט לחיים, חירות, קניין וחתירה לאושר מפני הפרתן באמצעות כוח או הונאה.

אבל זה רק הצעד הראשון. מלחמת רעיונות דורשת מכם להיות חמושים מכף רגל ועד ראש בנשק פילוסופי. עליכם לשלוט היטב בטיעונים שלכם, להכיר את טיעוני היריבים שלכם ולדעת איך לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם.

מעל הכול היא דורשת שבכל קרב או התכתשות אתם תחזיקו בעמדה המוסרית.

ארצות הברית נוסדה בידי אנשים שהמוסר עמד לצדם. האבות המייסדים הכריזו על עצמאותם מבריטניה על יסוד מוסרי: על סמך העיקרון שלכל אדם נתונה הזכות לחתור אחר האושר האישי שלו. על היסוד הזה הם הקימו את האומה החופשית ביותר בהיסטוריה.

אך במשך למעלה ממאה שנים נטל השמאל את העמדה המוסרית בוויכוח על המדיניות הכלכלית. לימין נותר רק להתחמק, להתנצל ובאין ברירה ליישר קו.

כל זה צריך להשתנות – ובידיכם אתם מחזיקים את הידע שיעזור לשנות זאת.

האם אנחנו יכולים להצליח? כן, אבל רק אם נפעל. הסכנה הגדולה ביותר שניצבת בפנינו היא פסיביות, והגורם העיקרי לפסיביות הוא ציניות – ציניות שטוענת שלרעיונות אין משמעות, ושמאוחר מדי להציל את המדינה.

קל להיות ציניים ולהיכנע. הרבה הרבה יותר קשה להילחם כשהסיכויים נגדכם. האבות המייסדים, כדי להגן על הזכויות שלהם, נאלצו להתייצב מול הצבא החזק ביותר בעולם תוך סכנת חיים. כל מה שנדרש מאיתנו הוא האומץ להתבטא בזכות החירות. האומנם זה עול כה כבד?

דון ווטקינס וירון ברוק

אירווין, קליפורניה, מרץ 2013

פתח דבר
 

בשנת 2007, ספרה של איין ראנד, מרד הנפילים, מכר 185,000 עותקים, שיא של כל הזמנים לספר. חמישים שנה לאחר שראה אור לראשונה, הדמויות הבלתי נשכחות, העלילה המרתקת והרעיונות המאתגרים של הספר עדיין שובים את לב הקוראים. אנחנו במכון איין ראנד התמוגגנו מאושר, אבל לא ממש הופתענו. במידה רבה הודות למאמצינו, מכירות מרד הנפילים גדלו מאז מותה של ראנד ב־1982. אבל גם אנחנו לא ציפינו למה שקרה לאחר מכן.

בשלהי 2008, כשכלכלת ארצות הברית סבלה ממשבר פיננסי הרסני בליווי מפולת שלגים של התערבות ממשלתית, מכירות מרד הנפילים הרקיעו שחקים. עד סוף השנה מכר הספר למעלה מ־200,000 עותקים. בשנת 2009 הגיע המספר הזה לחצי מיליון. בעולם שבו 98% מהספרים החדשים מוכרים פחות מ־1,000 עותקים ורב מכר טיפוסי לא חוצה את סף 100,000 העותקים, מרד הנפילים היה תופעה יוצאת דופן.

ולא היה מדובר רק במכירות ספרים. בלוגרים דנו בשאלה האם הגיע הזמן "לעשות מעשה גאלט", כמו גיבור מרד הנפילים. פעילי תנועת מסיבת התה נשאו שלטים שעליהן נכתב "איין ראנד צדקה". פרשנים, מגישי תוכניות אירוח בטלוויזיה, שדרני רדיו ואפילו פוליטיקאים היללו את ראנד והמליצו על ספריה. איין ראנד הייתה בכל מקום.

למה אנשים נהרו בהמוניהם לסופרת שהלכה לעולמה לפני למעלה מרבע מאה? מבחינה מסוימת זה נבע מהדמיון הרב בין מרד הנפילים לבין ארצות הברית של אותם ימים. מרד הנפילים מתאר עולם בחורבן כלכלי, עולם שבו האשמה על כל בעיה מוטלת על אנשי עסקים "תאבי בצע", ושבו ה"פתרון" הקבוע הוא מתן עוד כוח למדינה. לאחר שמונה שנים של בוש ושמונה דקות של אובמה, זה נשמע מאוד מוכר.

עם זאת, הסיבה המהותית יותר הייתה שהאמריקאים חיפשו תשובות. מה השתבש? האומנם תאוות בצע מופרזת או שמא התערבות ממשלתית מופרזת? האם הממשל נעשה גדול מדי? איך ניתן להגביל אותו לביצוע מטרתו הנאותה? מהי מטרתו הנאותה של הממשל? מה צריכה להיות המטרה שלי כאינדיבידואל? האם נכון עבורי לשאוף לעושר, הצלחה ואושר, או שמא אלה שאיפות אנוכיות ובלתי מוסריות? האם יש ביכולתי בכלל לבטוח בעצמי בסוגיות מורכבות כאלה או שמא עלי להקשיב לבעלי סמכות, כמו המורה שלי, הכומר שלי, גלן בק או ג'ון סטיוארט?

ראנד מספקת תשובות חדשות ומאתגרות בדיוק לשאלות האלה. התשובות שלה קוראות תיגר על המוסכמות, אבל זה חלק מהקסם שלהן. ככלות הכול, היה זה נתיב מוסכם שהוביל לקריסה כלכלית וממשל שמתפשט ללא מעצורים. מספר הולך וגדל מאזרחי ארצות הברית היו מוכנים להקשיב למסר של ראנד: שרבות מהדעות המקובלות שלנו על מוסר, פוליטיקה, כלכלה והחיים עצמם מעוותות ויש להיפטר מהן (חלק מהאנשים האמינו בטעות שהרעיונות של ראנד היו הזרם המרכזי ולמעשה סייעו לעצב את המדיניות הכלכלית שיצרה את המשבר הפיננסי. כפי שאנחנו מראים בפרק 4, זו לא היה אפילו קרוב לאמת).

עם זאת, ראנד לא נושאת רק את תפקיד המוכיחה בשער. אין בדבריה רק מתיחת ביקורת על הזרם המרכזי – היא מגדירה ונלחמת עבור אידאל מהפכני שיחליף אותו. פילוסופיה חדשה של אינדיבידואליזם. "הפילוסופיה שלי, במהותה, היא העיקרון של האדם כישות הירואית, עם האושר שלו עצמו כמטרה המוסרית של חייו, עם הגשמת יכולותיו כפועלו האצילי ביותר ועם ההיגיון כשליטו היחיד."1

הספר הזה נכתב מנקודת המבט של הפילוסופיה של איין ראנד, וכל הרעיונות הפילוסופיים בו הם שלה (כך גם במקרים הרבים שאיננו מציינים אותה במישרין). אבל הספר לא מתמקד בפילוסופיה של ראנד כמכלול אלא בהיבט אחד בה: ההגנה שלה על השווקים החופשיים מנקודת מבט מוסרית.

ברצוננו להראות איך הרעיונות של מרד הנפילים מסייעים להסביר את העולם הפוליטי והכלכלי של ימינו ומספקים את התחמושת האינטלקטואלית להפלת הממשל המנופח.

דרך אגב, "ממשל מנופח" אינו המונח המועדף עלינו. הבעיה בזרועות הממשל כיום אינה גודלן כשלעצמו אלא תפקידן בכלכלה ובחיינו. הבעיה היא במה שזרועות הממשל עושות: במקום לבצע את התפקיד המוגדר שהאבות המייסדים ייעדו להן – הגנה על זכויות הפרט – זרועות הממשל מתערבות בחיינו בדרכים רבות מספור, מגבילות את החירות שלנו, מחלקות מחדש את העושר שלנו ומציבות מחסומים בדרכנו אל האושר. כן, הממשל בהחלט מנופח מדי, אבל הוא מנופח מדי כי כבר אינו מוגבל בעקרונות הכרזת העצמאות. אם זה היה תלוי בנו, היינו מכנים את האיום "ממשל אטטיסטי". אבל המונח "ממשל מנופח", גם אם אינו מדויק, בכל זאת מביע את לוז העניין: חזון האבות המייסדים לממשל מוגבל הוחלף בממשל בלתי מוגבל, ועלינו לעשות משהו כדי להשיב את ההגבלות האלה על כנן.

הספר הזה נכתב לאור אמונתנו שלא ניתן להשיב את ההגבלות האלה עד שהאזרחים יבינו וידחו את הרעיונות שגורמים לממשל להתנפח. אף על פי שרבים מאיתנו מביעים תמיכה לכאורה בהקטנת כוחן של זרועות הממשל, אנחנו ממשיכים לבחור בפוליטיקאים שאומרים לנו בפירוש שבכוונתם להגדיל את הכוח הזה. לא מוצא חן בעינינו הרעיון של ממשל מנופח, אבל רבים מאיתנו מרוצים מהנדבות, הסובסידיות, הרגולציות וההעדפות הממשלתיות הפרטניות שמתלוות אליו. אנחנו חושבים שהן הכרחיות, טובות וראויות לשבח. כשפוליטיקאי מנסה לקצץ בהתערבות המדינה בחיי האזרחים, תמיכת המצביעים במאמציו כמעט תמיד נשחקת מול האשמות שהוא אכזרי, קשה לב ומרושע.

כדי לשנות את המסלול של המדינה, אנחנו חייבים לשנות את האופן שבו אנחנו מסתכלים על שווקים חופשיים. זה מה שאנחנו מכנים מהפכת השוק החופשי. זו מהפכה בצורת החשיבה שלנו על שווקים ועל הפעילות המרכזית שמתבצעת בהם: השגת רווח לשם תועלת אישית. זו מתקפה מוסרית על התועלת האישית ועל מניע הרווח שהרחיקה אותנו יותר ויותר ממערכת הרווח, ורק הגנה מוסרית על התועלת האישית ועל מניע הרווח יכולה להציל אותנו.

אנחנו לא הראשונים להבחין שמאחורי הגדלת ההתערבות הממשלתית יש מתקפה מוסרית על השוק החופשי. כמה וכמה ספרים שראו אור בשנים האחרונות ניסו לטעון שקפיטליזם הוא אכן שיטה מוסרית, אך מסיבות שונות לחלוטין משלנו.² לטענתם, שווקים חופשיים לא צריכים להלל את התועלת האישית. יש לאפשר את התועלת האישית מבלי להאדיר אותה. הקפיטליזם – כל עוד הוא מרוסן ברמות נאותות של רגולציות וחלוקה מחדש של העושר – הוא שיטה טובה למרות שהוא מתודלק בידי "המניעים השפלים ביותר" של האדם; הוא שיטה טובה כי הוא משפר את מצב העניים, כי הוא מעודד עבודה קשה ומידות "בורגניות" אחרות; הוא שיטה טובה כי חרף פגמיו החלופות הרבה יותר גרועות. כדברי הכלכלנית דיירדרה מקלוסקי בספרה The Bourgeois Virtues, שמועלה על נס בתור הגנה מוסרית רבת עוצמה על הקפיטליזם, "השווקים והחיים הבורגניים לא תמיד רעים לנפש האדם."³

אם הטוב ביותר שמגני הקפיטליזם יכולים להציע הוא שמידות רעות משיגות לפעמים, איכשהו, מטרה טובה, שהקפיטליזם "לא תמיד רע לנפש האדם", שיש לאמץ את השוק החופשי כי הוא פחות גרוע מדיקטטורה סוציאליסטית, כלום יש להתפלא שכוחו של הממשל על השוק הולך וגדל, עשור אחרי עשור?

אם אנחנו הולכים לשים קץ לממשל המנופח, עלינו להכיר בכך שהגנה שניתנה בלב חצוי על השווקים החופשיים גרועה יותר מאשר לא להגן עליהם בכלל. אנחנו חייבים להכיר בכך שקפיטליזם – קפיטליזם לֵסֵה־פֵר מלא, שלא כפוף לרגולציות ולפיקוח – אינו פשוט "פחות גרוע" מכל חלופה: הוא השיטה הכלכלית המוסרית היחידה בהיסטוריה. יתר על כן, הקפיטליזם מוסרי לא כי הוא מסייע לעניים או מלמד אותנו להיות אזרחים טובים, אלא כי הוא מאפשר לפרט להפיק את המיטב מחייו שלו – להשתמש בשכלו, לקחת סיכונים, להרוויח כסף, לשאוף ולהשיג אושר עבור עצמו.

זו מהפכת השוק החופשי: הרעיון שחופש כלכלי יכול לפרוח רק במדינה שמהללת אנוכיות – רצונו של הפרט להיטיב עם עצמו, לכל אורך חייו, באופן שהגיוני עבורו – כמידה טובה.