שכול ואובדן: הטיפול הסינותרפי

מבוא

הסינותרפיה, שנוצרה על רקע מצבי שכול ואובדן כחוויות קיומיות הקשות מנשוא, היא שיטה העושה שימוש בסרטים ככלי טיפולי במטרה ליצור תהליכי הזדהות והשלכה עם "דמויות מייצגות", המופיעות על המרקע, ולראותן כשיקופים שונים מסביבתו החיצונית ומעולמו הפנימי של המטופל. כמו כן, הסרטים משמשים כאמצעי לעורר את דמיונם של המטופלים ולעודדם לרפלקסיה ולאינטרוספקציה. בשיטה זו נוצרת דיאלקטיקה בין המציאות לבין הדמיון, המפגישה את המטופל באופן עקיף עם תכנים כואבים וקשים בחייו, כך שיוכל לעבדם בהמשך במהלך הטיפול. שיטה זו מסייעת לאדם להסתגל לחיים עם האובדן שחווה ולכונן משמעות חדשה בחייו.

עם סיום לימודי באוניברסיטת תל־אביב, נפל אמנון, בן דודי, במלחמת יום הכיפורים (1973). הרגע ההוא של ההודעה על נפילתו, כקצין שריון במילואים, מלווה אותי כל חיי, החיים לפני נפילתו של אמנון והחיים אחרי... הכאב שמלווה מאז שאיננו עזר לי להבין את כאב האובדן של המשפחות שנפל יקירן. מפרספקטיבה של שנים, הגעגוע הוא אותו געגוע, החֶסר הוא אותו החֶסר... החיים ממשיכים, זה נכון, אבל תחושות האובדן וההחמצה אינן מרפות. זו הייתה מלחמה בה איבדנו אלפי לוחמים ואמנון חקוק בלבי לעולמים.

התחלתי לעבוד במשרד הביטחון מיד לאחר המלחמה, בתקווה למצוא מזור לכאבי ולכאב המשפחות. פגשתי משפחות שכּוּלות בעת השבעה על אובדן יקירן והמשכתי לטפל בהן במשך שנים מאז האסון. הלכנו יחד במסע המשותף, שהוא שונה אצל כל אחת ואחד, כדי למצוא את הכוח להמשיך ולבחור בחיים בכל פעם מחדש.

בניסיוני להבין את אופני ההתמודדות של המשפחות עם סופיות האובדן, חיפשתי דרכים נוספות להתמודד עם הכאב ולהקל על המצוקה בתהליך עיבוד האבל. פגשתי אנשים מופנמים מאד, שהתקשו למצוא דרך להביע את כאבם, והרגשתי צורך לחפש כלים יצירתיים במטרה להגיע, בין היתר, לאנשים הסגורים ביותר. כחלק מהטיפול הקרנתי סרט, שהפקתי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב. הסרט עוסק במי שחוו אובדן ועברו מסע משמעותי, שכבר אז הגדרתי אותו כתהליך וידאו־תרפיה באמצעות הפקת סרט על עצמם ו/או על אהוב לבם. התרשמתי מהתגובה המשמעותית לסרט ומן ההתחברות של המטופלים לחוויה שבעצם הצפייה. נוכח העוצמות הרגשיות, עקבתי אחרי ההשפעה המצטברת, ומתוך חדר הטיפולים צמח המודל שפיתחתי. הסרטים הפכו לחלק מפסיכותרפיה – הסינותרפיה כשיטת טיפול חדשנית ששילבתי בעבודתי עם המשפחות השכּוּלות.

מצבי שכול ואובדן מלווים לעיתים בחוויות שלא ניתן לתקשרן במילים, ולנוכח החלל שנפער, עלה הצורך להשתמש בכלי נוסף בשילוב שיחות, על מנת לסייע להמשיג את החוויה ולראותה באור חדש. הסרט מוסיף ממד אוניברסלי לסבל הפרטי ומחזק את התחושה שאתה לא לבד. האפשרות להתחבר אל הסרט על כל ייצוגיו, באמצעות הדמויות על המסך, הפסקול, התחושה שלבדידות התהומית שלך יש הד וקול נוסף, או שמאחוריך קהילה שלמה המתמודדת יחד אתך, מפיחים רוח חיים בטיפול.

את המודל שפיתחתי, שהתאפיין במעבר בין הדו־ממדי לתלת־ממדי באמצעות ה"שלישי" המאפשר להגיע אל המטופל ולחולל שינוי, הפצתי בהרצאות בארץ ובארצות הברית, במסגרת כנסים בינלאומיים על שכול ואובדן (לראשונה בכנס שנערך בוושינגטון די.סי. ביוני 1997 ובמאמר בירחון מקצועי "חברה ורווחה", בנובמבר 1998).

הסרטים בנושא שכול ואובדן, שאספתי וקטלגתי לצורכי טיפול והדרכה, שימשו אותי במהלך עבודתי בטיפול במשפחות השכּוּלות. הניסיון המצטבר שימש רקע להחלטתי לבחון את מודל הסינותרפיה במחקר אמפירי, שנערך בעבודת תזה בבית הספר לעבודה סוציאלית, באוניברסיטת תל־אביב (2001). עבודה זו האירה ממצאים שהצביעו על אפקטיביות השימוש בסינותרפיה, ועל חשיבותו של המחקר לנוכח מיעוט המחקרים דאז בקרב מי שחוו שכול ואובדן.

אף על פי שאמנות הקולנוע נטועה עמוק בתרבות המערבית, השימוש במדיום זה לצורכי טיפול מתואר רק בשולי הספרות המקצועית העוסקת בפסיכותרפיה, ואינו מתייחס למצבי שכול ואובדן מהיבטים פסיכואנליטיים ופילוסופיים. כל אלה יצרו אצלי את הצורך לעגן את הסינותרפיה במסגרת "תאוריה עבה", שתאפשר לעוסקים בטיפול נפשי בכלל לאמץ אותה לחיקם ולאנשי המקצוע העוסקים בתחום השכול והאובדן בפרט. לצד עבודתי האינטנסיבית במשרד הביטחון, עבדתי על הדוקטורט במסלול פסיכואנליזה ופרשנות, בהדרכת פרופ' אבי שגיא וד"ר ענר גוברין. אני מרגישה שהייתה לי זכות לערוך את המחקר, שעליו מתבסס ספר זה, במסגרת אוניברסיטת בר אילן (2015).

מפרספקטיבה של עשרות שנים בעבודה עם המשפחות השכּוּלות, יחד עם עבודת הדוקטורט, שהאירה לי היבטים רבים ובשילוב הפרקטיקה עם התאוריה, הקליניקה עם האקדמיה, הצלחתי למצוא את הנוסחה המתאימה לסינותרפיה, המשלבת את הפסיכואנליזה עם הפילוסופיה באמצעות "השלישי", היוצר את היחסים השלישוניים הכה־חשובים בעבודה עם משפחות שחוו שכול ואובדן. הכנסת הסרט למרחב הטיפולי מאפשרת מרחק שמעניק מרחב נפשי גדול יותר והתקרבות ל"עצמי".

תחושתי הייתה, שאני מחויבת בראש ובראשונה למשפחות היקרות שטיפלתי בהן שנים רבות, והן בסופו של דבר אלה שהתוו לי את הדרך המקצועית המיוחדת הזו.

כעובדת סוציאלית מומחית ופסיכותרפיסטית, בחרתי בתחום הטיפול הישיר במשפחות השכּוּלות. ההתפתחות המקצועית שלי לאורך השנים והשילוב בין ההשקעה בטיפול במשפחות השכּוּלות ובין הקשר לאקדמיה, הולידו את עבודת הדוקטורט, שהיא בבחינת "זריחת אספקט", יצירה שנולדה מכאב עמוק, צער וגעגוע אינסופיים והזדהות עם כאבם של הנשארים.

מחקר זה עשה שימוש במושג "תיאור עבה" (גירץ) המציין כי ככל שמעמיקים ביסוד פרשני של מושג, כן נעשה תיאורו "עבה" יותר. פסיכותרפיה "רזה"(thin psychotherapy) היא שיטה המתמקדת בטכניקה טיפולית, אשר הוכיחה את עצמה והתגלתה כיעילה, אך בבסיסה אין השקפת עולם פילוסופית גלויה ומובחנת. לעומתה, פסיכותרפיה "עבה" (thick psychotherapy) היא פסיכותרפיה הכוללת השקפת עולם חיצונית, שממנה שואבת הטכניקה הטיפולית את הגיונה הפנימי. לסינותרפיה נדרשה המשגה שתגביר את המודעות להיבטים פילוסופיים ופסיכואנליטיים, תאפשר את הפנמתה ואת הרחבת מעגל השימוש בה, ותעמיק את הכשרת המטפלים.

יצירתה של התאוריה ה"עבה" נעשתה באמצעות תאוריות פסיכואנליטיות ופילוסופיות הנוגעות למושג ה"שלישי". מלבד אלה, נבחנו סיטואציות טיפוליות בראי הפסיכואנליזה, הפילוסופיה וה"שלישי" כמפָרש המעניק משמעות. הכנסת ה"שלישי" למרחב הטיפולי מאפשרת ריכוך הגנות, טרנספורמציה, התפתחות בעיבוד חוויית האובדן ומציאת משמעות. כך משמש הסרט כאובייקט מעבר, מודגם כחלום, כחלל, כ"שלישי" בהיבטים השונים.

שורטטו אמנם תאוריות שונות להתמודדות עם שכול ואובדן, אבל אף אחת מהן לא הכניסה לחדר הטיפולים את האחר, ה"שלישי", הסרט, שהוא מושא עבודתי במסגרת המרחב הסינותרפי.

מאחר שהתאוריות המבססות הן בעלות "תיאור עבה", משמש כל אחד מן הפרקים חלק מתיאור הסינותרפיה, ובסיכום העבודה מתגבש "תיאור עבה" ואינטגרטיבי שלה, כאשר הסינותרפיה מגלמת את הפרגמטיזם, שנציגיו הובאו בתחום הפילוסופי, הקליני־פסיכואנליטי והחווייתי־פילוסופי.

המסע הפנימי של האבלים השכולים במסגרת המרחב הסינותרפי מוביל לחוויה "שהחיטה צומחת שוב", שהחיים חזקים מהמוות וניתן למצוא משמעות

גם בין ההריסות, בנבכי השבר הגדול של החיים הכרוך באובדן. ה"שלישי" במרחב הסינותרפי תורם במידה רבה לבחירה בחיים, שאינם רק הישרדות אלא קיום בעל משמעות.