בעת התחיה ושירים אחרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בעת התחיה ושירים אחרים

בעת התחיה ושירים אחרים

עוד על הספר

  • תרגום: יעקב גרינולד
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2019
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 180 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות

בולסלב לשמיאן

בולסלב לשמיאן (1937-1877) היה מגדולי המשוררים הפולנים, סופר, מסאי, מבקר ספרות, מחזאי ומתרגם.

תקציר

בולסלב לשמיאן (1937-1877) – מגדולי המשוררים הפולנים, סופר, מסאי, מבקר ספרות, מחזאי ומתרגם.

נולד בוורשה למשפחה יהודית מתבוללת. בשנות ילדותו ונעוריו שהה עם משפחתו בקייב שבאוקראינה, שם סיים את לימודיו בבית ספר תיכון ובפקולטה למשפטים. בכורי שיריו ראו אור ב־1896. בצעירותו, עת שבילה בפריז, הושפע לשמיאן מהגותו של אנרי ברגסון ואף גילה עניין רב במסורת הבודהיסטית. ההשפעות הללו באו לידי ביטוי עז בשירתו. בשנת 1933 נבחר בולסלב לשמיאן כחבר האקדמיה הלאומית הפולנית לאמנות. בשנת 1935 שב להתגורר בוורשה, שבה נפטר כעבור שנתיים.

 במרוצת השנים יצאו לאור ארבעה ספרי שיריו, אשר היו לנכס צאן ברזל של השירה הפולנית: 'בוסתן על אם הדרך' (1912); 'נאות הדשא' (1920); 'שיקוי פורש צל' (1936); ספר שיריו הרביעי – 'קורות החורש' (1938), י"ל לאחר מותו.

"איש מבין המשוררים המשתייכים אל הזרם 'פולין הצעירה', אין להשוות שיעורו לבולסלב לשמיאן, אשר עומד בשורה אחת עם גדולי המשוררים בספרות האירופית בת־זמננו." (צ'סלב מילוש, מתוך: קורות ספרות פולנית)

פרק ראשון

אָבוֹא מָחָר

בִּשְׁעָרַיִךְ הֶחְלִידוּ בְּרִיחִים,

עֲלֵי גַּג אֵין עָשָׁן מְרַקֵּד –

שָׁם אֵינִי! כָּאן הִנְנִי – בּוֹדֵד,

בֶּחָלָל עֲרָבִים מִתְחַלְּפִים!

תַּכִּירִינִי לְפִי בְּכִי חֲרָטָה!...

טֶרֶם שֶׁתְּחַבְּקִי הַיָּגֵעַ,

תְּחַכִּי בֵּין צִלְלֵי עֲלָטָה,

אָבוֹא מָחָר, אַךְ שָׁעָה אֵין יוֹדֵעַ...

 

אוֹר הַדְלִיקִי עַל סַף מִפְתָּנִי,

עַטְּרִי מֵצַח בְּזֵר הַשּׁוֹשָׁן,

שְׁמִי שֶׁלִּי לִבְנִי שַׁנְּנִי

וְשִׁמְרִי לִי מָקוֹם בַּשֻּׁלְחָן!

בִּנְתִיב עוֹלֵי רֶגֶל לָרוֹם,

צֵל סָגֹל שֶׁל כַּפַּיִךְ רוֹגֵעַ...

עֵץ לִבְנֶה טְעִי לְיַד הַחַלּוֹן,

אָבוֹא מָחָר, אַךְ שָׁעָה אֵין יוֹדֵעַ...

 

הוּא, רוּחִי עוֹטֶה כְּחֹל דַּרְדָּרִים,

הִתְאַוָּה לִכְפוֹר סַעַר טָמִיר!

אֶת עַצְמִי לֹא אַכִּיר בִּפְנִים,

צְלִיל קוֹלִי שֶׁלִּי לֹא אַכִּיר –

אַתְּ תַּכִּירִי, לִבֵּךְ יַעֲנֶה

לְהֵד שְׁמֵךְ, שֶׁבַּזֶּמֶר בּוֹקֵעַ,

כַּאֲשֶׁר מְצֻלָּק וְשׁוֹנֶה

אָבוֹא מָחָר, אַךְ שָׁעָה אֵין יוֹדֵעַ...

 

Przyjdę jutro, choć nie znam godziny
Pordzewiały twej wrótni zawory,
Dym z twej chaty nie buja po niebie –
Mnie tam nie ma! Tu jestem – bez ciebie,
Tu, gdzie w próżni mijają wieczory!
Zmienionego nim przywrzesz do łona,
Wiem, że poznasz po łkaniu przewiny!...
Czekaj na mnie, w cień własny wpatrzona,
Przyjdę jutro, choć nie znam godziny...
 
Zapal światło u progów przedsienia,
Z macierzanek spleć wieniec nad czołem,
Naucz dzieci mojego imienia
I zachowaj mi miejsce za stołem!
Ku tej drodze, gdzie idą pątnicy,
Dłonie twoje rzucają cień siny...
Zasadź brzozę pod oknem świetlicy,
Przyjdę jutro, choć nie znam godziny...
 
Duch mój, chabrem porosły i wrzosem,
Burz zapragnął, co chłodem go zwarzą!
Nie znam głosu, co będzie mym głosem,
Nie znam twarzy, co będzie mą twarzą –
Lecz ty jedna mnie poznasz niezłomnie,
Gdy twe imię śpiewając w doliny,
Z raną w piersi, zmieniony ogromnie,
Przyjdę jutro, choć nie znam godziny...

בולסלב לשמיאן

בולסלב לשמיאן (1937-1877) היה מגדולי המשוררים הפולנים, סופר, מסאי, מבקר ספרות, מחזאי ומתרגם.

עוד על הספר

  • תרגום: יעקב גרינולד
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: 2019
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 180 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות
בעת התחיה ושירים אחרים בולסלב לשמיאן

אָבוֹא מָחָר

בִּשְׁעָרַיִךְ הֶחְלִידוּ בְּרִיחִים,

עֲלֵי גַּג אֵין עָשָׁן מְרַקֵּד –

שָׁם אֵינִי! כָּאן הִנְנִי – בּוֹדֵד,

בֶּחָלָל עֲרָבִים מִתְחַלְּפִים!

תַּכִּירִינִי לְפִי בְּכִי חֲרָטָה!...

טֶרֶם שֶׁתְּחַבְּקִי הַיָּגֵעַ,

תְּחַכִּי בֵּין צִלְלֵי עֲלָטָה,

אָבוֹא מָחָר, אַךְ שָׁעָה אֵין יוֹדֵעַ...

 

אוֹר הַדְלִיקִי עַל סַף מִפְתָּנִי,

עַטְּרִי מֵצַח בְּזֵר הַשּׁוֹשָׁן,

שְׁמִי שֶׁלִּי לִבְנִי שַׁנְּנִי

וְשִׁמְרִי לִי מָקוֹם בַּשֻּׁלְחָן!

בִּנְתִיב עוֹלֵי רֶגֶל לָרוֹם,

צֵל סָגֹל שֶׁל כַּפַּיִךְ רוֹגֵעַ...

עֵץ לִבְנֶה טְעִי לְיַד הַחַלּוֹן,

אָבוֹא מָחָר, אַךְ שָׁעָה אֵין יוֹדֵעַ...

 

הוּא, רוּחִי עוֹטֶה כְּחֹל דַּרְדָּרִים,

הִתְאַוָּה לִכְפוֹר סַעַר טָמִיר!

אֶת עַצְמִי לֹא אַכִּיר בִּפְנִים,

צְלִיל קוֹלִי שֶׁלִּי לֹא אַכִּיר –

אַתְּ תַּכִּירִי, לִבֵּךְ יַעֲנֶה

לְהֵד שְׁמֵךְ, שֶׁבַּזֶּמֶר בּוֹקֵעַ,

כַּאֲשֶׁר מְצֻלָּק וְשׁוֹנֶה

אָבוֹא מָחָר, אַךְ שָׁעָה אֵין יוֹדֵעַ...

 

Przyjdę jutro, choć nie znam godziny
Pordzewiały twej wrótni zawory,
Dym z twej chaty nie buja po niebie –
Mnie tam nie ma! Tu jestem – bez ciebie,
Tu, gdzie w próżni mijają wieczory!
Zmienionego nim przywrzesz do łona,
Wiem, że poznasz po łkaniu przewiny!...
Czekaj na mnie, w cień własny wpatrzona,
Przyjdę jutro, choć nie znam godziny...
 
Zapal światło u progów przedsienia,
Z macierzanek spleć wieniec nad czołem,
Naucz dzieci mojego imienia
I zachowaj mi miejsce za stołem!
Ku tej drodze, gdzie idą pątnicy,
Dłonie twoje rzucają cień siny...
Zasadź brzozę pod oknem świetlicy,
Przyjdę jutro, choć nie znam godziny...
 
Duch mój, chabrem porosły i wrzosem,
Burz zapragnął, co chłodem go zwarzą!
Nie znam głosu, co będzie mym głosem,
Nie znam twarzy, co będzie mą twarzą –
Lecz ty jedna mnie poznasz niezłomnie,
Gdy twe imię śpiewając w doliny,
Z raną w piersi, zmieniony ogromnie,
Przyjdę jutro, choć nie znam godziny...