הפסיכולוגיה של האושר

הקדמה

בדרך לרווחה נפשית

אם אנחנו רוצים באמת ובתמים לחיות חיים שיש בהם שמחה,

קשר ומשמעות, אנחנו חייבים לדבר על הדברים שמפריעים לנו להגיע לשם.

(ברנה בראון)

*

התחום של הפסיכולוגיה החיובית, הידוע גם בשמות "מדע האושר" או "הפסיכולוגיה של האושר", תמיד סקרן אותי. אך מעבר לעניין, לא באמת חשבתי שידע בתחום עשוי לחולל שינוי משמעותי בחיים.

הרצאה מוצלחת על אושר עשויה בהחלט להעניק תובנות חשובות ולהותיר תחושה טובה, אך נדמה כי לעיתים התובנות אינן מיושמות או נשכחות כעבור זמן מה. ממילא מתעוררת השאלה, האם "מדע האושר" אכן יכול להעניק אושר מתמשך, ולא רק בפרק הזמן הקצר לאחר הרצאה, קריאת ספר בנושא או שיחה מעודדת עם פסיכולוג?

הייתי סקפטי, אני מניח כמו רבים מכם, בדבר יכולת ההשפעה של הפסיכולוגיה, ובכללה החיובית, על רמת האושר שלנו. יתרה מכך, הכרתי כמה עקרונות בתחום הפסיכולוגיה החיובית, כגון שמומלץ לכתוב יומן תודה (לא הצלחתי ליישם), להוסיף חוויות של "זרימה" (חשבתי בהתחלה שמדובר בחוויה אקסטטית, שאינה רלוונטית לחיי), וכן קראתי שאושר הוא צירוף של הנאה ומשמעות (אעשה "ספוילר": אדם יכול לחוות הנאות רבות ואף למצוא משמעות, ובכל זאת לחוש שאיננו מאושר בחייו). ההיכרות המוקדמת עם נושאים אלו ואחרים רק חיזקה את גישתי המהוססת בדבר היכולת של הפסיכולוגיה לעשות שינוי משמעותי ברמת האושר לטווח הארוך.

אז מה בכל זאת הביא אותי להעמיק בפסיכולוגיה של האושר?

במסגרת עבודתי כמרצה במכללת תלפיות שובצו לי במהלך השנים, בין היתר, הקורסים "פסיכולוגיה חיובית", "חינוך לוויסות רגשות בפסיכולוגיה ובחז"ל" ו"התמודדות עם לחצים ודאגות".

במהלך הלמידה, הכנת הקורסים, ההוראה וההתייעצויות עם אנשי מקצוע, נחשפתי לתובנות רבות אשר שיפרו את איכות החיים שלי. בעקבות זאת נוצרה בי "בעירה פנימית" להביא אותן לידי ביטוי בכתב, בספר שלפניכם.

כעת אני יכול לומר שהסקפטיות שלי לגבי האפקטיביות של מחקרי הפסיכולוגיה החיובית התפוגגה לחלוטין.

איני יכול לומר שאם לא תמצאו תועלת בספר תוכלו לקבל את כספכם בחזרה, אך אני יכול להבטיח לכם שאם תעיינו היטב בספר, ולא תסתפקו בקריאה פסיבית או בדילוגים, תוכלו למצוא בו תובנות משמעותיות גם לחייכם האישיים, הזוגיים והמקצועיים.

מלאכת כתיבת הספר לא הייתה פשוטה עבורי, במהלך הדרך צצו מחשבות מייאשות, כגון: האם אצליח בכלל לכתוב את כל הפרקים, האם אצליח להעביר את כל הרעיונות והתובנות באופן בהיר וקולח, האם כל פרקי הספר יהיו מעניינים ומועילים וכן הלאה.

בסופו של דבר, לא נתתי למחשבות של "הכול או לא כלום" להכריע אותי; אמנם איני יכול להשיג את "הכול", אך אני יכול לבחור לעשות כמיטב יכולתי ובכך להימנע מ"כלום". תובנות שנמצאות בפרק 23 בספר, שעוסק בהגשמת מטרות ארוכות טווח, סייעו בידי "לא להרים ידיים" גם ברגעי ה"תקיעות", והיו לא מעט כאלה.

התחום של הפסיכולוגיה החיובית החל לפרוח משנת 1998 – השנה שבה נבחר פרופ' מרטין סליגמן לכהן כנשיא האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. במהלך כהונתו בחר לייסד ולפתח את התחום הזה.

פרופ' סליגמן הצר על חוסר האיזון שקיים בפסיכולוגיה אשר עסקה רבות בנושאי הסבל, מחלות הנפש והצדדים השליליים של החיים, אך הזניחה את העיסוק באושר ובצד החיובי של החיים.

מטרתו הייתה לתקן את חוסר האיזון ולהוסיף ידע נרחב על רגשות חיוביים, ועל הדרך לחיות חיים נעימים, טובים ומשמעותיים יותר.

לדבריו, הפסיכולוגיה המסורתית עוסקת ב"מזעור נזקים", כלומר תכליתה לסייע לאדם להרגיש פחות אומלל. למשל, להתקדם ממצב מינוס 8 (מרגיש אומלל מאוד) למצב מינוס 3 (מרגיש קצת אומלל).

לעומת זאת, הפסיכולוגיה החיובית מתמקדת בשגשוג ובהגשמה, ותכליתה לסייע לאדם להרגיש מאושר יותר בחייו. למשל, להתקדם ממצב פלוס 2 (מרגיש סביר) למצב פלוס 7 (מרגיש די מאושר)¹.

העיסוק בצדדים החיוביים של החיים – בהנאות, ב"סיפוקים" (אלו הפעולות שמסִבות לנו סיפוק) ובמשמעות – אכן חיוני בדרך לאושר. עם זאת, העיסוק רק בהם אינו ערובה לאושר; שכן אדם יכול לחיות חיים מלאי הנאה, סיפוק ומשמעות ועדיין לא לחוש מאושר, כי הוא סובל מקנאה עזה, מחרדות, מדאגות שונות – בתחום הכלכלי, המשפחתי, הבריאותי וכדומה – או ממחשבות שליליות אחרות.

אם אנו מעוניינים באמת ובתמים להבין את "הפסיכולוגיה של האושר", ולשפר את איכות חיינו, עלינו ללמוד לא רק על הדברים שעשויים להניב אושר, אלא גם – ולא פחות חשוב מכך – ללמוד מהם הדברים שמפריעים לנו לחוש מאושרים.

אכן נוח יותר לשוחח על רגשות חיוביים ועל ה"משולש החיובי" של הנאות, סיפוקים ומשמעות, ופחות נעים לשוחח על רגשות שליליים, וכן על ה"משולש המפחיד" של התמכרויות, חרדות ודיכאונות אשר עלולים להוביל לתחושת ריקנות ולרגשות קשים נוספים.

אך לאמיתו של דבר, אושר אינו יכול להתקיים במקביל לרגש שלילי ממושך וקיצוני, כלומר כזה שנחווה בעוצמה גבוהה ובתדירות יומיומית, כמו לחץ וחרדה כרוניים או רגשות אשם בלתי פוסקים.

אם אנו שואפים לשפר את הרווחה הנפשית שלנו, אי אפשר להתעלם מהדברים שמפריעים לנו להגיע אליה, אין קיצורי דרך במסע לחיים מאושרים ומשמעותיים יותר.

במילים אחרות, כדי לשפר את רווחתנו הנפשית אין די בעשיית הדברים שגורמים לנו לחוות רגשות נעימים, אלא עלינו גם לדעת איך להתמודד עם רגשות לא נעימים, כלומר כיצד ניתן להפחית את עוצמתם ואת תדירותם.

חלקו הראשון של הספר מתמקד בנושא הרגשות. רגשות חיוביים ורגשות שליליים הם המפתח להבנת "הפסיכולוגיה של האושר".

במסגרת חלק זה נעסוק, בין היתר, בתפקיד הרגשות ונדון בשאלות: מה משפיע על האושר? האם ניתן להיות מאושרים יותר? וכיצד ניתן להתמודד עם רגשות לא נעימים?

נוסף על כך, ננסה להבין מדוע פעמים רבות אנחנו טועים בניבוי מצבנו הרגשי בעתיד, כלומר אנו נוטים לחשוב שנהיה מאושרים יותר כאשר נשיג דבר מסוים ("נהיה מאושרים כאשר..."). אבל פעמים רבות השגת הדבר המיוחל – קבלת קידום, מעבר לבית חדש וכן הלאה – אינה מובילה לשינוי משמעותי (אם בכלל) ברמת האושר שלנו לטווח הארוך.

חלקו השני של הספר עוסק בתחום המחשבות. בחלק זה נראה כי מצויות מחשבות שליליות רבות אשר עלולות לא רק לפגוע ברווחתנו הנפשית, אלא אף לאמלל אותנו, בכלל זה: דאגות כרוניות, מחשבות מטרידות הנוגעות לעבר, להווה או לעתיד, מחשבות מוטעות, מחשבות פסימיות או מייאשות, מחשבות פרפקציוניסטיות ועוד.

כמו כן, ניווכח כי המחשבות האוטומטיות אשר צצות בראשנו הן לרוב שליליות, זאת מפני שהמוח נועד להגן עלינו (לכן הוא מתריע מפני כל כשל אפשרי – "מה יהיה אם...") ולא לדאוג לאושר שלנו.

במהלך חלק זה נבחן כיצד ניתן להתמודד עם המחשבות השליליות.

חלקו השלישי של הספר עוסק במעשים שעשויים לתרום לאושרנו. בחלק זה נעסוק במושגי מפתח הנוגעים לאושר, בהם: הנאות, סיפוקים, פיתוח חוזקות וחוויית הזרימה. כמו כן, נראה כיצד ניתן להעניק משמעות לחיינו ולהגשים מטרות.

שני הפרקים האחרונים של הספר מוקדשים לנושאים של עבודה וזוגיות אשר נדונים לאור העקרונות של הפסיכולוגיה החיובית.

בפרקים אלו נבין מדוע עבודה וזוגיות הן שניים מהכוחות המרכזיים המשפיעים על רווחתנו הנפשית, ונבדוק כיצד ניתן לשפר את תפקודנו והרגשתנו בתחומים אלה לפי החוקרים.

תחום הפסיכולוגיה החיובית נלמד כיום בעיקר במסגרות שונות של השתלמויות, או כקורס בודד במסגרת לימודי פסיכולוגיה או חינוך.

אני מקווה כי הפסיכולוגיה החיובית תעמיק את אחיזתה מבחינה עיונית ויישומית, ותילמד בעתיד גם בתור מקצוע בבתי הספר, תואר אקדמי ועוד. פיתוח תחום זה עשוי להוות משקל מסוים – אם כי לא מוחלט – אל מול תחושות של ריקנות וחוסר משמעות בחיים.

לסיום, המשימה להגדיר את האושר במשפט אחד ("אושר הוא...") אינה אפשרית לדעתי. בכל זאת אם אתבקש לנסח משפט, אומר: "אושר הוא רגשות חיוביים, מחשבות חיוביות ומעשים חיוביים", ואוסיף כי כדי להבין לעומק את משמעות המשפט אני מציע לבחור "בדרך הארוכה והקצרה" ולקרוא בעיון את הספר.

חלק א

עולם הרגשות

פרק 1

"אהיה מאושר כאשר..." – האומנם?

מי שאינו מסתפק במה שיש לו,

לא ישמח גם במה שהוא חושק בו.

(סוקרטס)

*

פעמים רבות חולפת במוחנו המחשבה שלפיה אם נשיג דבר מסוים, נהיה מאושרים יותר. למשל, נהיה מאושרים יותר אם נמצא בן או בת זוג, אם נתקבל לעבודה מסוימת, אם נקבל קביעות בעבודה, וכך לא נחשוש עוד מפיטורין, או אם נעבור לבית גדול ויפה עם חדר עבודה.

כאשר תנסו להשלים את המשפט "אהיה מאושר כאשר...", ייתכן שתאמינו באמת ובתמים כי אם הדבר יתגשם תחיו באושר ובאושר.

גם אני חשבתי כך בעבר, אשתף בקצרה בתהליך השינוי המקצועי שעברתי. בראשית דרכי המקצועית עבדתי בחברת הייטק. בסביבות גיל שלושים וארבע החלטתי לעשות הסבה מקצועית והתחלתי לעסוק בהוראה בבית ספר יסודי.

תחילה שימשתי כמורה מחליף. שאיפתי אז הייתה להיות מחנך כיתה מן המניין. כאשר הוצע לי לחנך כיתה שמחתי ונעניתי לתפקיד. ייחלתי לקבל קביעות, ואכן לאחר שלוש שנים קיבלתי קביעות. לכאורה הייתי אמור להיות מאושר, שכן מכאן ואילך יכולתי להיות רגוע שתהיה לי עבודה בטוחה עד הפנסיה.

למעשה, קבלת הקביעות לא תרמה כהוא זה לאושרי. הפתגם "אין יותר קבוע מזמני" התהפך במקרה שלי ל: "אין יותר זמני מקבוע".

השאיפה החדשה שלי הייתה ללמד בתיכון. לשמחתי קיבלו אותי להיות מורה לבגרות בתיכון. לאחר זמן מה התרגלתי גם לעבודה זו. שאפתי כבר ללמד במכללה. תמיד חלמתי ללמד קורסים במכללה.

כשהוצע לי ללמד את הקורס "פסיכולוגיה חיובית" הייתי מאושר, אך "למרבה הפלא" גם למציאות זו התרגלתי תוך מספר חודשים.

ברצוני להבהיר כי עבדתי ועודני עובד במקומות עבודה מצוינים, ובסך הכול אני מחשיב את עצמי כאדם די מאושר. לכן הופתעתי מכך שגם לאחר שהצלחתי להגשים חלומות, לא הרגשתי שחל שינוי משמעותי ברמת האושר המתמשך שלי, ועדיין קיימת אצלי תחושה שלא הגעתי "למנוחה ולנחלה".

תיאור זה עשוי להמחיש את קביעתו של הפסיכולוג דניאל גילברט, לפיה אנו נכשלים פעם אחר פעם בחיזוי המצב הרגשי שלנו בעתיד².

אנחנו חושבים שנהיה מאושרים יותר כאשר נגשים חלום מסוים – נמצא עבודה חדשה, נקבל קידום, נוציא לאור ספר – ואכן הגשמת חלום עשויה לעורר בהתחלה רגשות חיוביים של שמחה והתרגשות, אך בטווח הארוך לא יחול שינוי משמעותי ברמת האושר שלנו.

מציאות זו אף עלולה לעורר תחושת תסכול ולהוביל לתהיות כגון: מדוע איננו מאושרים כפי שחשבנו שנהיה – בתפקיד החדש, בעבודה החדשה וכן הלאה – האם משהו לא בסדר אצלנו שאיננו מרגישים מאושרים יותר הגם שהצלחנו להשיג את היעד שכה ייחלנו לו?

קיימים שלושה גורמים לכך שאיננו מעריכים נכונה את מידת ההשפעה של אירועים חיוביים על האושר שלנו לאורך זמן. כלומר, אנחנו חושבים שנהיה מאושרים יותר כאשר... אך גם לאחר השגת השינוי המיוחל, לא חל שינוי "פנימי" במצבנו הרגשי בטווח הארוך.

הגורם הראשון נוגע לעקרון ההתרגלות, השני – לעלייה בשאיפות, והשלישי – לפנטזיות שלנו. להלן נרחיב בכל אחד מן הגורמים.

א. עקרון ההתרגלות

מחקרים רבים הראו כי כאשר אנשים הצליחו להשיג משהו שחשקו בו, כגון קיבלו קידום בעבודה או אף זכו בלוטו, רמת האושר שלהם זינקה בטווח הקצר, ואולם לאחר תקופה מסוימת של התרגלות, השינוי כבר לא השפיע באופן משמעותי על רמת אושרם. אם הם לא היו מאושרים לפני האירוע, הם יישארו לא מאושרים³.

פרופ' סליגמן כותב: "מחקרים הוכיחו שלדברים טובים ולהישגים גבוהים יש כוח חלש עד להדהים מבחינת שיפור רמת האושר מעבר לטווח החולף: בתוך שלושה חודשים אירועים בעלי חשיבות ממדרגה ראשונה... מאבדים את השפעתם על רמות האושר"⁴.

בני אדם נוטים להסתגל במהירות לאירועים טובים ואף להישגים משמעותיים, שאכן מסבים אושר בהתחלה – בעת ההתרחשות ובסמוך לה – אך השפעתם על האושר נעשית זניחה כעבור זמן מה⁵.

עקרון ההתרגלות עשוי להבהיר מדוע המתאם בין עושר, יופי או בריאות טובה, לבין אושר נמוך בהרבה מן המצופה⁶:

מחקרים מגלים כי הקשר בין בריאות גופנית טובה לבין אושר זניח (מובן כי המצב ההפוך, דהיינו מצב בריאותי לא טוב, צפוי להשפיע עד מאוד על רמת האושר), שמראה חיצוני טוב אינו משפיע באופן ניכר על רמת האושר, וכן שאין הבדל משמעותי בין רמות האושר של אנשים עשירים לעומת אנשים שאינם עשירים.

אמנם קיים סף כלכלי מסוים שמתחתיו צפויה להיות פגיעה באושר, בפרט כשאין יכולת לספק צרכים בסיסיים, אך מעבר לסף זה עלייה ברמת העושר כבר לא תשפיע באופן משמעותי על רמת האושר⁷.

ההנחה של החוקרים היא שהקשר בין כסף לאושר נעשה זניח כאשר כל צורכי ההישרדות שלנו – עליהם אמון המוח – זוכים למענה⁸.

הסיבה לכך שעושר, יופי ובריאות אינם משפיעים באופן משמעותי על רמת האושר היא אפוא שאנשים מתרגלים למציאות שבה הם חיים ונוטים להתייחס אליה כאל מובן מאליו.

לרוב, אנשים אינם מתמוגגים משמחה, או מתעודדים בשעת עצב, מעצם המחשבה שהם בריאים (ובכלל זה רואים, שומעים וכן הלאה), נאים, או יכולים להרשות לעצמם להזמין חופשה יוקרתית בחו"ל.

עקרון ההתרגלות אינו נסוב רק על דברים טובים, אלא בדרך כלל אנשים מתרגלים גם לדברים רעים שמתרחשים בחייהם.

מחקרים מראים כי אנשים שעברו אירוע קשה, כגון נפצעו בתאונה, או פוטרו מהעבודה, חוו צער ופגיעה ברמת האושר בטווח המיידי, אך לאחר תקופה מסוימת של הסתגלות הם חזרו להיות מאושרים כפי שהיו לפני האירוע⁹.

יש בכך בשורה טובה, שכן משמעות הדבר היא שאם אנו חווים כעת אירוע קשה בחיינו, אכן צפויה להיות ירידה זמנית ברמת אושרנו. אבל בעוד זמן מה – בחלוף ההשפעה המיידית של האירוע – אנו צפויים להתרגל למצב החדש ולחזור לרמת האושר שהייתה לנו קודם לכן.

עם זאת, יש לסייג ולומר כי קיים הבדל בין התרגלות לאירועים משמחים לבין התרגלות לאירועים קשים: לאירועים משמחים מתרגלים בתוך פרק זמן קצר יחסית, לרוב בתוך שלושה חודשים. לעומת זאת, לאירועים קשים לוקח זמן רב יותר להתרגל. כך למשל, התרגלות לאירוע משמח כמו חתונה עם בן זוג אידאלי, מהירה יותר מאשר התרגלות לאירוע קשה כמו פרידה או גירושין.

יתרה מכך, לאירועים קשים מנשוא לעיתים גם לא מתרגלים כלל¹⁰.

הפסיכולוגים מסכימים ש"הרע חזק יותר מאשר הטוב"¹¹. כלל זה מתבטא, בין היתר, בכך שלאירועים קשים אנו מתרגלים באיטיות רבה יותר מאשר לאירועים טובים שאליהם אנו מתרגלים די מהר.

ב. עלייה בשאיפות

לאחר שאנו משיגים משהו שחפצנו בו ומתחילים להתרגל אליו, אנחנו נוטים שלא להסתפק בו, השאיפות שלנו גדלות ועינינו נשואות להשגת היעד הבא. "יש לו מאה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות", אומרים חז"ל¹². כלומר, השגת רכוש, או כל הישג אחר, נראית מובנית מאליה כעבור זמן מה, ואז חלה עלייה בשאיפות.

"כשאנחנו משיגים יעד מסוים, אנחנו מסופקים תקופה קצרה, ואז מתחילים שוב להרגיש שלא נהיה מרוצים עד שנגיע לשיא חדש", כותבת פרופ' ליובומירסקי ומוסיפה כי יש בכך גם צד חיובי שכן, "אם הגשמת יעדים הייתה נוסכת בנו תחושה של שאננות וסיפוק, החברה האנושית לא הייתה מתקדמת לשום מקום. אילו היינו מרוצים תמיד מהמצב הקיים, לא היינו שואפים לעולם ליותר"¹³.

חוסר היכולת שלנו לחוות רגשות חיוביים של סיפוק ושמחה לטווח ארוך, גם נוכח הישגים מרחיקי לכת, נובע אפוא מצורך אבולוציוני, כלומר שנרצה להמשיך להתקדם, להתפתח ולשכלל את העולם.

הציפייה שנהיה מאושרים יותר לאחר שנגשים חלום, או שנשיג יעד נכסף, עלולה להתבדות, שכן למעשה אנחנו עתידים להתרגל למצב החדש ושאיפותינו צפויות לעלות. ככלות הכול, בני האדם מתוכנתים לרצות ולא להוקיר, לשאוף ליותר ולא להסתפק במה שיש להם¹⁴.

ג. דמיון סלקטיבי

גורם נוסף שמקשה עלינו לנבא כיצד נרגיש בעתיד נעוץ בדמיון שלנו. כאשר אנו מדמיינים איך נרגיש כאשר נשיג את הדבר שאנחנו חפצים בו, אנו נוטים להביא בחשבון רק או בעיקר את היתרונות שטומן בחובו המצב החדש.

אנו מפנטזים על זוגיות מושלמת, אשר תפצה על שנים של רווקות, על עבודה מתגמלת ומספקת, על הבית המושלם שיענה על צרכינו ועל הילדים המקסימים שנביא לעולם ושימלאו אותנו גאווה.

לרוב איננו מדמיינים את הקשיים והבעיות, את הלחצים והדאגות, את העליות ואת המורדות, את המריבות ואת האכזבות שעתידים להתגלות בהמשך¹⁵ (ואולי טוב שכך, שכן אילו היינו צופים את כל הקשיים שיתגלו, ייתכן שהיינו נמנעים מעשיית השינויים).

כך למשל, אנו עשויים להתקבל לעבודה מסוימת שחפצנו בה, היות שרצינו לעשות שינוי, להתקדם וכדומה, אך להתאכזב בהמשך עקב תנאי שכר, יחס המעסיק, או מכל סיבה אחרת שלא צפינו מראש.

לסיכום, השגת דבר שאנו חושקים בו לא תניב בהכרח אושר בטווח הארוך, שכן אנו נוטים להתרגל במהירות לכל הישג או שינוי חיובי בחיינו ומתחילים לראות אותו כמובן מאליו. בנוסף, השאיפות שלנו צפויות לעלות וסביר שכבר לא נרגיש מסופקים מן ההישג הקודם.

לבסוף, כאשר אנחנו חולמים על שינוי בחיינו אנו נוטים לדמיין את הרווחים והרגשות החיוביים שיניב המצב החדש, אך איננו צופים – ולעיתים אף איננו יכולים לצפות – את הרגשות הלא נעימים אשר יגיעו גם הם בעקבות השינוי.

מובן כי אין מטרת הדברים לעודד הימנעות משינויים או לקרוא להשלמה עם נסיבות חיים לא נעימות. כאשר אדם נמצא במציאות חיים שאינה רצויה מבחינתו, ודאי כי עליו לשאוף לשנות אותה; ואם לא ניתן לשנות את המציאות, אפשר לנסות לשנות את הדרך שבה מסתכלים עליה.

המסקנה העולה מן הפרק היא אפוא שמי שאינו מצליח לחוות רגעי אושר כעת, עקב דבר-מה שחסר לו בחייו, ייתכן שלא יצליח להיות מאושר גם לאחר שיצליח להשיג את מבוקשו. ברוח אמרתו של סוקרטס: "מי שאינו מסתפק במה שיש לו, לא ישמח גם במה שהוא חושק בו".

על פי סוקרטס, וכן לדעת חז"ל שקבעו: "איזהו עשיר? השמח בחלקו"¹⁶, הסתפקות היא אחד התנאים המוקדמים לאושר.

מעניין לציין, כי פסיכולוגים הבחינו בין שני סוגי טיפוסים: טיפוסים מזן "המחפשים שלמות" (maximizer) וטיפוסים מזן "המסתפקים" (satisficer). באחד המחקרים התחקו חוקרים אחר קבוצה של 548 סטודנטים עם צאתם לשוק העבודה. הסטודנטים מילאו שאלון שחשף את מידת היותם טיפוסים מזן "המסתפקים" או מזן "המחפשים שלמות". החוקרים גילו כי משכורתם של "המחפשים שלמות" הייתה גבוהה ב-20%, בממוצע, ממשכורתם של "המסתפקים", ועם זאת הם היו אומללים מהם¹⁷.

מאחר שההבחנה בין "מסתפקים" ל"מחפשים שלמות" היא יחסית ולא מוחלטת – שכן בדרך כלל בני אדם אינם רק מסתפקים או רק רודפי שלמות – נכון יותר לראותה כרצף. כלומר, יש אנשים שנוטים יותר לחפש אחר שלמות, לעומת אחרים שנוטים יותר להסתפק במה שיש להם, לשמוח בחלקם.

מן המחקר הזה ניתן ללמוד כי המרדף אחר האושר עובר, בין היתר, דווקא דרך ההסתפקות במה שיש לנו כעת.