סיפורי הרצליה

הרצליה היא אחת משורה של מושבות חדשות, שהוקמו בימי העלייה הרביעית, 1926-1924). מקובל לחשוב כי באי עלייה זו, רובם מפולין, התיישבו בעיר ובמיוחד בתל אביב. נוטים לשכוח כי חלק מהם פנה לחקלאות ולהתיישבות הפרטית. הרצליה היא דוגמה מובהקת להתיישבות כזאת – שראשיתה חקלאות והמשכה תעשייה, שירותים ותיירות.

המושבה נוסדה בכ"ו בחשוון תרפ"ה (23.11.1924). היא הוקמה באמצעות הון יהודי-אמריקאי שאותו ריכזה חברת "קהיליית ציון אמריקאית" ובכספם של המתיישבים הראשונים – עולים חדשים, בני הארץ וחברי ארגון "בני בנימין".

בשנים הראשונות מילאה חברת "קהיליית ציון" תפקיד חשוב בחייה של הרצליה. היא השקיעה במושבה ובסביבותיה עשרות אלפי לירות; ייבשה את הביצה הגדולה (ה"באסה") וניקתה את המנהרה הרומית-ביזנטית הסתומה, שהביאה להיווצרות הביצה; חפרה בארות; בנתה מגדל מים, ועוד.

בשנים הבאות התפתחה המושבה – תחילה אזור ד' (החקלאי – במזרח השטח), אחריו אזור ג' (על גבעת הכורכר ממערב ל"באסה") ומאוחר יותר התפתחו גם אזורי החוף ("הרצליה פיתוח").

מוסדות וגופים קמו בזה אחר זה: ועד מושבה, בית ספר, גן ילדים, בית כנסת, בנק, בית קולנוע ראשון.

בשנות השלושים גדלה המושבה והתרחבה ונראו בה סימני עיור ראשונים. אלה התחזקו בשנות הארבעים ועדיין הייתה הרצליה מפוצלת: אזור ד' במזרח ("המושבה") ואזורים א',ב' וג' במערב. רק באמצע שנות החמישים בא האיחוד המלא, בצו שר הפנים.

במלחמת העצמאות נחשבה הרצליה לאחד היישובים השקטים ביותר. תושבי הכפרים הערביים המעטים באזור לא העזו להתגרות בה בשל גודלה ועוצמתה (היו בה באותה עת כ- 5,000 נפש). יתר על כן, באביב 1948 נטשו הערבים את כפריהם.

לאחר המלחמה ועם בוא גלי העלייה ההמונית, קלטה הרצליה אלפי עולים תוך תקופה קצרה. ב-1953 עלה מספר תושבי המושבה ל-16 אלף. בפאתי המושבה הוקמו מספר מעברות גדולות ובחללים שבין שכונותיה הוותיקות – שיכוני עולים.

לקראת סוף שנות החמישים ברור היה שעידן "המושבה" בהרצליה עומד לפני סיומו. במושבה, שאיבדה רבים מסממניה החקלאיים, ישבו באותה עת כ- 30,000 נפש. ב- 1960, במסגרת האירועים לציון מאה שנים להולדת בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, הוענק להרצליה מעמד של עיר – 36 שנים לאחר ייסודה כמושבה חקלאית.

זה 50 שנה ויותר הרצליה היא עיר גדולה, פורחת, ירוקה, המתבססת על ענפי תעשייה, שירותים ותיירות. יש לה מערכת חינוך מן המעולות בארץ, פארק עירוני גדול ומוסדות תרבות בולטים.

תפקיד מיוחד בהנחלת מורשת הרצליה משנות התשעים ואילך מילאה העמותה "אהבת ציון", שבין חבריה הבולטים היו שושנה מגדל ויהודה דקל זכרם לברכה. ספר זה, בהוצאת ספריית יהודה דקל, מהווה מעין סגירת מעגל ויש בו הבעת תודה לכל השוקדים על טיפוח מורשת הרצליה. פרקי הספר מובאים בסדר כרונולוגי, עם מעט תפניות – קדימה ואחורה. הם מספרים על האמהות והאבות המייסדים, בניהם הממשיכים וההולכים בדרכם – עד עצם היום הזה.

ד"ר מרדכי נאור

הרצליה, תשעג-2013