קריאת משחק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קריאת משחק
הוספה למועדפים

קריאת משחק

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: מקום לשירה
  • תאריך הוצאה: מאי 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 229 עמ' מודפסים

גלעד מאירי (נולד בירושלים ב-21 במרץ 1965) הוא משורר ישראלי, חוקר, עורך ויזם שירה. הוא בעל תואר מוסמך מהאוניברסיטה העברית ("יונה וולך – הפואטיקה של הטראנס", 1998), ודוקטורט לספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב; עבודת המחקר שלו, "שירה כפארודיה" (2007), עוסקת בשירת דוד אבידן. מאירי עסק בחינוך בתחומים שונים: הוא הוכשר כמורה ליוגה (1991-1989), הדריך במעון "אורנים" לנערות במצוקה (1991-1989), לימד ספרות בגימנסיה רחביה (1996 - 1997) ובאנקורי (2000), והיה רכז-התרבות - ומנהל המרכז לתקשורת קהילתית - במינהל הקהילתי "לב העיר" בירושלים (1994 - 2010).

על יצירתו הספרותית זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים) בשנת תשס"ח. זכה בפרס אקו"ם ע"ש שלמה טנאי לעידוד היצירה לשנת 2012 עבור כתב היד "שחרור בתנאים מגבילים". כתב היד של פגני אורגני זכה בפרס אגף התרבות של עיריית ירושלים ע"ש זבולון המר, תחרות בעילום שם (2001). סיפור פרי עטו, 'עידן הזאב', זכה בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ".

תקציר

רוני סומק
גול ברגל שמאל

לזכר פרנץ פושקאש

כְּשֶׁפֶרֶנְץ פּוּשְׁקַאשׁ הֵנִיף אֶצְבָּעוֹת
כְּאַנְטֶנוֹת עַל גַּג גּוּפוֹ
אֶפְשָׁר הָיָה לִקְלֹט אֶת
קוֹל נְשִׁיקַת הַשְּׁפִּיץ בִּלְחִי הַכַּדּוּר.
בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל קָרוֹב
לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַדֶּשֶׁא שֶׁלֹּא צָמַח בּוֹ
הָיָה רַךְ כְּפָרֹכֶת עַל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ.
לָאֲרָיוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ שָׁם הָיוּ רַגְלֵי זָהָב,
וּפֶה שֶׁנִּפְעַר לִשְׁאֹג ‘יֵשׁ אֱלוֹהִים’ בְּקוֹל שֶׁרַק
אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ.
אֱלֹהִים אֶחָד הָיָה בִּפְנִים, מְגֻלְגָּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה,
וֶאֱלוֹהִים אַחֵר, הוּנְגָּרִי, רָץ רָחוֹק רָחוֹק בַּמִּגְרָשׁ
שֶׁעַד אֵלָיו, כָּךְ הֶאֱמַנּוּ,
הִגִּיעַ קוֹל הַשּׁוֹפָרוֹת. 

קריאת משחק היא אנתולוגיית המשך לקורה פנימית (2009), אנתולוגיית שירי הכדורגל הראשונה בישראל (עורך: גלעד מאירי. באנתולוגיה 85 משוררים ומתרגמים ו־147 שירים. יש בה 65 משוררים ומתרגמים ישראליים, ותיקים כצעירים למשל: יהודה עמיחי, דוד אבידן, מאיר ויזלטיר, אמיר גלבע, רועי חסן, שלומה חתוכה, ערן הדס, הדס גלעד, אליעז כהן, עמיחי חסון, אודיה רוזנק ועוד. נבחרת המשוררים כוללת חיזוק זר מן הליגות הבכירות של משוררי העולם, למשל: חתן פרס נובל שיימוס היני, פול דורקן (אירלנד), גאווין יוּאַרְט, טד יוז, (אנגליה), חתן פרס נובל גינטר גראס (גרמניה), אדוניס (סוריה), אווה ליפסקה (פולין), יי שא (סין), קְרֶשִׁימִיר בָּגִיץ’ (קרואטיה), זולטן יקלי (הונגריה) ועוד. האנתולוגיה מחולקת לתשעה שערים נושאיים, למשל: אלוהים, משפחה, זיכרונות ילדות, אהבה, מלחמה (פוליטיקה), מוות ועוד.

עורך: גלעד מאירי

פרק ראשון

בעיטת פתיחה

גּוֹל אֶל יְהֹוָה

תהלים כב, ט

 

קריאת משחק היא אנתולוגיית המשך לקורה פנימית (2009), אנתולוגיית שירי הכדורגל הראשונה בישראל. באנתולוגיה 85 משוררים ומתרגמים ו-147 שירים, חלקם מחזורים. יש בה 65 משוררים ומתרגמים ישראליים, ותיקים כצעירים.
נבחרת המשוררים כוללת חיזוק זר מן הליגות הבכירות של משוררי העולם, כמקובל בעידן של גלובליזציה: חתן פרס נובל שיימוס היני, פול דורקן (אירלנד), גאווין יוּאַרְט, שרה ווֹארְדֶל, טד יוז, איאן מקמילן (אנגליה), חתן פרס נובל גינטר גראס (גרמניה), ויליאם הִיֵן, כריסטופר מריל (ארצות־הברית), אדוניס (סוריה), אווה ליפסקה, נורברט קוּלְשָׁה (פולין), יִי שָׁא (סין), קְרֶשִׁימִיר בָּגִיץ' (קרואטיה), זולטן יֶקֶלִי ואדם נַאָדַזְ'דִי (הונגריה).
המילה אנתולוגיה מקורה ביוונית ומשמעה זֵר פרחים. לצערי, סידור הזר מייצג בעיקר יצירה גברית. בספר יש רק תשע יצירות נשיות: יצירותיהן של שבע משוררות ושתי מתרגמות. הפער המגדרי הוא פועל יוצא של מצאי: מספר השירים מאת נשים על כדורגל הוא מזערי.
היסטורית שירת הכדורגל ראשיתה במקורותינו. רמזים מיסטיים לשירת כדורגל, שלא לומר, לכך שבבוא העת יתפתח ענף ספורט כזה קיימים בשורות נשגבות אלו: "גּוֹל אֶל יְהֹוָה" (תהלים כב, ט); "גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ" (תהילים לז, ה); "וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה" (תהלים קמח, יד); והנביא עשה בונקר: "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב" (ישעיהו כט, ג) — הווי אומר, משחק הכדור כמטפורה הוא עתיק יומין. על פי גזרה שווה ניתן לעשות מדרש שם ולחשוף רמז מַטרים בשמה של ארץ ערשׂ הכדורגל המודרני — אֲנִ גֹּל יָה; אולם על פי אותה שיטה של גזרה שווה שני מדרשי שם אחרים הם בבחינת גולים עצמיים המערעֲרים על חזון העברית המיסטית: מונגוליה ואנגולה. מכל מקום, לפחות אפשר להתרשם מהמשחק הלשוני הגלובלי הווירטואוזי של הלשון העברית — אולי המקסימום שנותר לנו לנוכח ביצועיה הרפים של נבחרתנו הלאומית.
הכדורגל הוא הספורט המיוצג ביותר בשירה העברית ואולי אף הענף הראשון להיות מתואר בשירה המודרנית. למיטב ידיעתי שירו של אלכסנדר פן (דבר, 30.3.1932) המובא כאן הוא שיר הכדורגל העברי הראשון והוא מתאר, איך לא, ערבוב בין ספורט לפוליטיקה. זהו תיקון לסברתי מקורה פנימית, אשר בה הנחתי כי לנתן אלתרמן הבכורה. עם זאת, שיר הכדורגל הראשון, אשר משורר עברי ראה בו טקסט קנוני ולא שיר משני שתפקידו להיות טור בעתון הוא ככל הנראה "מתוך המשחק" לחיים לנסקי. ייתכן שלנסקי אפילו לא ידע על קיומה של מילה עברית בשם כדורגל, כי הוא משתמש במונח "פוטבול".
למרות הניצנים הליריים המוקדמים של שירת כדורגל, רוב שירי הכדורגל בישראל נכתבו בעשרים השנים האחרונות. בהערכה גסה פורסמו כ-150 שירי כדורגל עבריים, קרי, שירים שנושא הכדורגל דומיננטי ואיננו אִזכּוּר; יותר מ-90% מהם נכתבו בעשרים השנים האחרונות. סיבות אפשריות לפריחה זו הן תהליכים מואצים של שילובים בין תרבות פופולרית לספרות (פופואטיקה), הכרה בכך שכדורגל הוא חלק אינטגרלי מתרבות יומיומית והתפתחותה של החברה האזרחית בישראל. לאור נתונים היסטוריים אלו אנתולוגיה של שירת כדורגל משקפת את רוח התקופה וממילא תמורות עמוקות בשירה ובתרבות.
שני קריטריונים מרכזיים הנחו אותי בבחירת השירים: האיכות והדומיננטיוּת של הכדורגל בשיר. אנתולוגיה יוצרת מתחים היררכיים מורכבים בין הנושא לבין הסגנון והאיכות. התוצאה היא לרוב פערים בין שירים, אקלקטיות ופשרות שמזכירים דגימות של מחקר מאשר אסוּפּה מלוטשת של מיטב השירים. עם זאת, לפנינו מבחר, גם אם גבולותיו האסתטיים מטושטשים, ותפקידו מורכב: לסמן שפיץ של שירת כדורגל גדולה ובו זמנית לסמן מגמות בשירה. לאור זאת, השוליים האסתטיים בספר יחסית רחבים וניסיוניים או בשפה מקצועית: פתוחים למשחק גישושים.
קריטריון הדומיננטיוּת של הכדורגל בשיר סינן שירים רבים הנוגעים לכדורגל כבדרך אגב. עם זאת, יש באנתולוגיה שני שירים יוצאי דופן. שני שיריו של שיימוס היני יכולים להיקרא כשירי כדורגל לכל דבר, אף שככל הנראה במקורם הם עוסקים במשחק שצורתו שונה מזו המוּכּרת לנו; השיר "הבקעה" מתאר כדורגל גאלי, משחק מן המאה ה-14 המשלב רוגבי וכדורגל, משחק פופולרי מאוד גם כיום באירלנד. ובאשר לשירו השני של היני, שיר מס' 1 מן המחזור "סימונים" — כאן כבר קשה יותר הקביעה באיזה משחק כדורגל מדובר. מכל מקום, לאור הקִרבה המשפחתית בין שני סוגי המשחק והקִרבה הצלילית בין גאלי לגול החלטתי שזה לגאלי לשלבם בספר, כמחווה לאחיו הרחוק של הכדורגל. בחריגים ניתן אף לציין את "סולו" של יונתן רז פורטוגלי, פרגמנט הנע על הגבול הז'אנרי שבין שירה לפרוזה — טקסט בנבדל פסיבי.
האנתולוגיה מחולקת לשערים, כמו באצטדיון, אלא שכאן אין יציע מנויים: כולם שווים. תרגום האנתולוגיה לשפת השערים מחדד את הבחירות האמנותיות של המשוררים. רובם העדיפו לעסוק בכדורגל במספר מצומצם של הקשרים, לרוב מטפוריים, למשל, אקסטזה (שער 1), משפחה (שער 2), זיכרונות ילדות (שער 3), וכדומה.
קריאה בקריאת משחק דומה לשיחת היכרות מזדמנת במגרש או בפאב עם אוהדי קבוצה אחרת. מניסיון, זו שיחה מרתקת, מקרבת, מפיגת מתחים, לרוב רוויית הומור, שמנקה רעלים כמו שנאה, ניכור וזרות; היא משקפת דמיון בין אוהדים ובדרך כלל גורמת להערכה הדדית. ובימים אלו, כאשר מגיפת הקורונה משבשת את הכדורגל בעולם, מתגלה שמעבר ליריבויות מסורתיות, קיימת תשתית מאחדת רחבה של אהבת המשחק: האוהדים המתגעגעים לכדורגל לומדים להכיר בכך שהם ייאותו להתפשר ויצפו בכל משחק באשר הוא, ובלבד שיהיה כדורגל חי; לראשונה ניתן לחוות ישירות את הכדורגל כניצוץ חיים זוהר, אשר בלעדיו דבר מה כבה בחיים. במילים אחרות, אין דרך לחזור אחורה לעולם ללא כדורגל.
אני מודה לרוני סומק, היועץ האמנותי של הספר, על טקטיקות של טיקי־טאקה ספרותי; תודה לדורון עוז, המוציא לאור הנועז של קורה פנימית; לדן אלמגור, אשר תרם בנדיבות מהכרטסת שלו מראי מקום חשובים ובהם את שירו של אלכסנדר פן; לאילנה נווה שסייעה לי בהבנת ההונגרית בשירו של זולטן יֶקֶלִי; תודה לאיבו פג'אקוביץ' (Ivo Pejakovic) על התרגום מקרואטית לאנגלית של חלק משירי קְרֶשִׁימִיר בָּגִיץ' ועל הבהרותיו; ותודה לכל המשוררים והמתרגמים שתרמו מפּרי יצירתם לספר בועט זה.
אסיים בברכת משורר החוד והחידוד, דוד אבידן: "שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ יִהְיֶה הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁלִּי, וַאֲנִי אֶבְעַט אוֹתוֹ/ לַשַּׁעַר הַקּוֹסְמִי הַנָּכוֹן./ שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ יִהְיֶה הַכַּדּוּרְסַל שֶׁלִּי — וַאֲנִי אַשְׁחִיל אוֹתוֹ לַחִשּׁוּק הַקּוֹסְמִי הַנָּכוֹן.// שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ יִהְיֶה הַכַּדּוּר שֶׁלִּי — וַאֲנִי אַעֲבִיר אוֹתוֹ/ לַיָּדַיִם הַנְּכוֹנוֹת, לָרַגְלַיִם הַנְּכוֹנוֹת, לַשְּׁעָרִים הַנְּכוֹנִים, לַחִשּׁוּקִים הַנְּכוֹנִים." ("שטויות נבחרות", דוד אבידן, כל השירים, כרך 4, עמ' 97).
קריאת משחק מעוררת השראה, משחררת ומהנה.
 

 

גלעד מאירי

גלעד מאירי
מדרש מגרש

בֶּגֶד
עֵשֶׂב
אַרְבַּע
כְּנָפוֹת
צִיצִיּוֹתָיו
מִתְנוֹפְפוֹת
בַּקְּרָנוֹת
אוֹהֲדִים
מִתְנַדְנְדִים
בַּיָּצִיעַ
עֲטוּפִים
טַלִּיתוֹת
אֲדֻמּוֹת
שְׁחֹרוֹת

גלעד מאירי (נולד בירושלים ב-21 במרץ 1965) הוא משורר ישראלי, חוקר, עורך ויזם שירה. הוא בעל תואר מוסמך מהאוניברסיטה העברית ("יונה וולך – הפואטיקה של הטראנס", 1998), ודוקטורט לספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב; עבודת המחקר שלו, "שירה כפארודיה" (2007), עוסקת בשירת דוד אבידן. מאירי עסק בחינוך בתחומים שונים: הוא הוכשר כמורה ליוגה (1991-1989), הדריך במעון "אורנים" לנערות במצוקה (1991-1989), לימד ספרות בגימנסיה רחביה (1996 - 1997) ובאנקורי (2000), והיה רכז-התרבות - ומנהל המרכז לתקשורת קהילתית - במינהל הקהילתי "לב העיר" בירושלים (1994 - 2010).

על יצירתו הספרותית זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים) בשנת תשס"ח. זכה בפרס אקו"ם ע"ש שלמה טנאי לעידוד היצירה לשנת 2012 עבור כתב היד "שחרור בתנאים מגבילים". כתב היד של פגני אורגני זכה בפרס אגף התרבות של עיריית ירושלים ע"ש זבולון המר, תחרות בעילום שם (2001). סיפור פרי עטו, 'עידן הזאב', זכה בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ".

עוד על הספר

  • הוצאה: מקום לשירה
  • תאריך הוצאה: מאי 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 229 עמ' מודפסים
קריאת משחק גלעד מאירי

בעיטת פתיחה

גּוֹל אֶל יְהֹוָה

תהלים כב, ט

 

קריאת משחק היא אנתולוגיית המשך לקורה פנימית (2009), אנתולוגיית שירי הכדורגל הראשונה בישראל. באנתולוגיה 85 משוררים ומתרגמים ו-147 שירים, חלקם מחזורים. יש בה 65 משוררים ומתרגמים ישראליים, ותיקים כצעירים.
נבחרת המשוררים כוללת חיזוק זר מן הליגות הבכירות של משוררי העולם, כמקובל בעידן של גלובליזציה: חתן פרס נובל שיימוס היני, פול דורקן (אירלנד), גאווין יוּאַרְט, שרה ווֹארְדֶל, טד יוז, איאן מקמילן (אנגליה), חתן פרס נובל גינטר גראס (גרמניה), ויליאם הִיֵן, כריסטופר מריל (ארצות־הברית), אדוניס (סוריה), אווה ליפסקה, נורברט קוּלְשָׁה (פולין), יִי שָׁא (סין), קְרֶשִׁימִיר בָּגִיץ' (קרואטיה), זולטן יֶקֶלִי ואדם נַאָדַזְ'דִי (הונגריה).
המילה אנתולוגיה מקורה ביוונית ומשמעה זֵר פרחים. לצערי, סידור הזר מייצג בעיקר יצירה גברית. בספר יש רק תשע יצירות נשיות: יצירותיהן של שבע משוררות ושתי מתרגמות. הפער המגדרי הוא פועל יוצא של מצאי: מספר השירים מאת נשים על כדורגל הוא מזערי.
היסטורית שירת הכדורגל ראשיתה במקורותינו. רמזים מיסטיים לשירת כדורגל, שלא לומר, לכך שבבוא העת יתפתח ענף ספורט כזה קיימים בשורות נשגבות אלו: "גּוֹל אֶל יְהֹוָה" (תהלים כב, ט); "גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ" (תהילים לז, ה); "וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה" (תהלים קמח, יד); והנביא עשה בונקר: "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב" (ישעיהו כט, ג) — הווי אומר, משחק הכדור כמטפורה הוא עתיק יומין. על פי גזרה שווה ניתן לעשות מדרש שם ולחשוף רמז מַטרים בשמה של ארץ ערשׂ הכדורגל המודרני — אֲנִ גֹּל יָה; אולם על פי אותה שיטה של גזרה שווה שני מדרשי שם אחרים הם בבחינת גולים עצמיים המערעֲרים על חזון העברית המיסטית: מונגוליה ואנגולה. מכל מקום, לפחות אפשר להתרשם מהמשחק הלשוני הגלובלי הווירטואוזי של הלשון העברית — אולי המקסימום שנותר לנו לנוכח ביצועיה הרפים של נבחרתנו הלאומית.
הכדורגל הוא הספורט המיוצג ביותר בשירה העברית ואולי אף הענף הראשון להיות מתואר בשירה המודרנית. למיטב ידיעתי שירו של אלכסנדר פן (דבר, 30.3.1932) המובא כאן הוא שיר הכדורגל העברי הראשון והוא מתאר, איך לא, ערבוב בין ספורט לפוליטיקה. זהו תיקון לסברתי מקורה פנימית, אשר בה הנחתי כי לנתן אלתרמן הבכורה. עם זאת, שיר הכדורגל הראשון, אשר משורר עברי ראה בו טקסט קנוני ולא שיר משני שתפקידו להיות טור בעתון הוא ככל הנראה "מתוך המשחק" לחיים לנסקי. ייתכן שלנסקי אפילו לא ידע על קיומה של מילה עברית בשם כדורגל, כי הוא משתמש במונח "פוטבול".
למרות הניצנים הליריים המוקדמים של שירת כדורגל, רוב שירי הכדורגל בישראל נכתבו בעשרים השנים האחרונות. בהערכה גסה פורסמו כ-150 שירי כדורגל עבריים, קרי, שירים שנושא הכדורגל דומיננטי ואיננו אִזכּוּר; יותר מ-90% מהם נכתבו בעשרים השנים האחרונות. סיבות אפשריות לפריחה זו הן תהליכים מואצים של שילובים בין תרבות פופולרית לספרות (פופואטיקה), הכרה בכך שכדורגל הוא חלק אינטגרלי מתרבות יומיומית והתפתחותה של החברה האזרחית בישראל. לאור נתונים היסטוריים אלו אנתולוגיה של שירת כדורגל משקפת את רוח התקופה וממילא תמורות עמוקות בשירה ובתרבות.
שני קריטריונים מרכזיים הנחו אותי בבחירת השירים: האיכות והדומיננטיוּת של הכדורגל בשיר. אנתולוגיה יוצרת מתחים היררכיים מורכבים בין הנושא לבין הסגנון והאיכות. התוצאה היא לרוב פערים בין שירים, אקלקטיות ופשרות שמזכירים דגימות של מחקר מאשר אסוּפּה מלוטשת של מיטב השירים. עם זאת, לפנינו מבחר, גם אם גבולותיו האסתטיים מטושטשים, ותפקידו מורכב: לסמן שפיץ של שירת כדורגל גדולה ובו זמנית לסמן מגמות בשירה. לאור זאת, השוליים האסתטיים בספר יחסית רחבים וניסיוניים או בשפה מקצועית: פתוחים למשחק גישושים.
קריטריון הדומיננטיוּת של הכדורגל בשיר סינן שירים רבים הנוגעים לכדורגל כבדרך אגב. עם זאת, יש באנתולוגיה שני שירים יוצאי דופן. שני שיריו של שיימוס היני יכולים להיקרא כשירי כדורגל לכל דבר, אף שככל הנראה במקורם הם עוסקים במשחק שצורתו שונה מזו המוּכּרת לנו; השיר "הבקעה" מתאר כדורגל גאלי, משחק מן המאה ה-14 המשלב רוגבי וכדורגל, משחק פופולרי מאוד גם כיום באירלנד. ובאשר לשירו השני של היני, שיר מס' 1 מן המחזור "סימונים" — כאן כבר קשה יותר הקביעה באיזה משחק כדורגל מדובר. מכל מקום, לאור הקִרבה המשפחתית בין שני סוגי המשחק והקִרבה הצלילית בין גאלי לגול החלטתי שזה לגאלי לשלבם בספר, כמחווה לאחיו הרחוק של הכדורגל. בחריגים ניתן אף לציין את "סולו" של יונתן רז פורטוגלי, פרגמנט הנע על הגבול הז'אנרי שבין שירה לפרוזה — טקסט בנבדל פסיבי.
האנתולוגיה מחולקת לשערים, כמו באצטדיון, אלא שכאן אין יציע מנויים: כולם שווים. תרגום האנתולוגיה לשפת השערים מחדד את הבחירות האמנותיות של המשוררים. רובם העדיפו לעסוק בכדורגל במספר מצומצם של הקשרים, לרוב מטפוריים, למשל, אקסטזה (שער 1), משפחה (שער 2), זיכרונות ילדות (שער 3), וכדומה.
קריאה בקריאת משחק דומה לשיחת היכרות מזדמנת במגרש או בפאב עם אוהדי קבוצה אחרת. מניסיון, זו שיחה מרתקת, מקרבת, מפיגת מתחים, לרוב רוויית הומור, שמנקה רעלים כמו שנאה, ניכור וזרות; היא משקפת דמיון בין אוהדים ובדרך כלל גורמת להערכה הדדית. ובימים אלו, כאשר מגיפת הקורונה משבשת את הכדורגל בעולם, מתגלה שמעבר ליריבויות מסורתיות, קיימת תשתית מאחדת רחבה של אהבת המשחק: האוהדים המתגעגעים לכדורגל לומדים להכיר בכך שהם ייאותו להתפשר ויצפו בכל משחק באשר הוא, ובלבד שיהיה כדורגל חי; לראשונה ניתן לחוות ישירות את הכדורגל כניצוץ חיים זוהר, אשר בלעדיו דבר מה כבה בחיים. במילים אחרות, אין דרך לחזור אחורה לעולם ללא כדורגל.
אני מודה לרוני סומק, היועץ האמנותי של הספר, על טקטיקות של טיקי־טאקה ספרותי; תודה לדורון עוז, המוציא לאור הנועז של קורה פנימית; לדן אלמגור, אשר תרם בנדיבות מהכרטסת שלו מראי מקום חשובים ובהם את שירו של אלכסנדר פן; לאילנה נווה שסייעה לי בהבנת ההונגרית בשירו של זולטן יֶקֶלִי; תודה לאיבו פג'אקוביץ' (Ivo Pejakovic) על התרגום מקרואטית לאנגלית של חלק משירי קְרֶשִׁימִיר בָּגִיץ' ועל הבהרותיו; ותודה לכל המשוררים והמתרגמים שתרמו מפּרי יצירתם לספר בועט זה.
אסיים בברכת משורר החוד והחידוד, דוד אבידן: "שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ יִהְיֶה הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁלִּי, וַאֲנִי אֶבְעַט אוֹתוֹ/ לַשַּׁעַר הַקּוֹסְמִי הַנָּכוֹן./ שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ יִהְיֶה הַכַּדּוּרְסַל שֶׁלִּי — וַאֲנִי אַשְׁחִיל אוֹתוֹ לַחִשּׁוּק הַקּוֹסְמִי הַנָּכוֹן.// שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ יִהְיֶה הַכַּדּוּר שֶׁלִּי — וַאֲנִי אַעֲבִיר אוֹתוֹ/ לַיָּדַיִם הַנְּכוֹנוֹת, לָרַגְלַיִם הַנְּכוֹנוֹת, לַשְּׁעָרִים הַנְּכוֹנִים, לַחִשּׁוּקִים הַנְּכוֹנִים." ("שטויות נבחרות", דוד אבידן, כל השירים, כרך 4, עמ' 97).
קריאת משחק מעוררת השראה, משחררת ומהנה.
 

 

גלעד מאירי

גלעד מאירי
מדרש מגרש

בֶּגֶד
עֵשֶׂב
אַרְבַּע
כְּנָפוֹת
צִיצִיּוֹתָיו
מִתְנוֹפְפוֹת
בַּקְּרָנוֹת
אוֹהֲדִים
מִתְנַדְנְדִים
בַּיָּצִיעַ
עֲטוּפִים
טַלִּיתוֹת
אֲדֻמּוֹת
שְׁחֹרוֹת