קיאמה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קיאמה
הוספה למועדפים

קיאמה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

יניב עברון

נולד ב 1961 .
ניסה ללמוד... הפסיק... חזר ללמוד...
ובמשך עשרים וחמש השנים האחרונות, עבד....
מגדל באהבה רבה חתול העונה לשם פישוטה וכלב בשם טין טין.
לפני כחמש עשרה שנה החל לכתוב סיפורים קצרים ולפני כארבע שנים הוציא לאור ספר בשם "אני פישוטה או שיחות עם חתול", שהוא מעיין אוטוביוגרפיה של המחבר דרך עיני החתול.

תקציר

קיאמה הינו מותחן פעולה בן זמננו, המשלב מציאות עכשווית עם מזימה לא בלתי אפשרית.

לאחר שחרורה של סאגה מידי שכירי חרב שפעלו תחת חסותו של ארגון עלום, חוזר הצוות לתוכניתו המקורית ומשתקע בכרתים.

סטיב לוקי ו... מקימים יחד את חברת הקש "קשרי סחר-יבוא יצוא", אך בפועל הם מספקים שירותי ביון. בין לקוחותיהם ה CIA, המוסד, ה 5MI  ואחרים.

ביקור לא מתוכנן של בכיר מהסוכנות, קורע אותם מפעילותם השגרתית והם נקלעים למרדף רצחני אחר טרוריסטים המתכננים פיגוע בהיקף שהעולם לא הכיר.

יניב עברון בונה עלילה עוצרת נשימה, המתרחשת באחד מהאזורים הנוקשים יותר והפראיים ברוסיה, דרך שלל טיפוסים, שלא תמיד מניעיהם ברורים, והידע הטכנולוגי בנשקים ואמצעי הלחימה רק מגבירים את המתח ואת האמינות.

זהו ספרו החמישי שרואה אור והשלישי והאחרון בטרילוגיה שהחלה בלאבריס.

פרק ראשון

1

"שח" אמר לוקי.

היה זה כבר המשחק השלישי הבוקר והתבוסה שלי נראתה באופק.

"לוקי, יש לנו עבודה" אמרתי.

"טוב, זה האחרון, תורך".

והנייד שלי צלצל.

"אבא?"

"הי ילד, התעוררת?"

"כן אבא, אמא שואלת אם תרצו משהו מיוחד לצהריים?"

"תגיד לאמא שנאכל מה שתכין, טוב חמוד?"

"טוב אבא ואמא רוצה לדבר איתך"

"טוב, אתה הולך לטייל עם סבא מיק?"

"כן אבא, אנחנו הולכים לבקר את יורגו, הכלבה שלו המליטה גורים ואנחנו הולכים לראות אותם".

"טוב חמוד, ושים לב שסבא לא יתעייף יותר מידי".

"אל תדאג אבא, אני אשמור עליו".

"יופי חומד, להתראות".

"סטיב?"

"כן, ג'יל".

"איאן התקשר וביקש שתאספו אותו משדה התעופה בצהריים".

"או. קיי ואיך את?"

"בסדר, זו לא הפעם הראשונה שלנו נכון?"

"נכון, אבל בכל זאת, אני דואג לך".

"אין לך מה לדאוג".

"או. קיי".

"אז אל תאחרו לצהריים".

"לא נאחר".

"מה קורה?" שאל לוקי.

"שלא נאחר לארוחת הצהריים".

"נו, סטיב. אתה מושך זמן, תורך".

"כן, אני חושב...".

 

מישהו ניסה לפתוח את דלת הכניסה.

מבטינו נשלחו למסך המצלמה המוסוות בכניסה למשרד, אך יד הונחה על העינית.

לוקי ואני קפאנו לשבריר שנייה וידינו נשלחו לנרתיקי הכתף.

אותו אלמוני ניסה להקיש את קוד הפתיחה.

לוקי ואני נענו לעמדות מגננה ידועות מראש, אקדחינו דרוכים ומכוונים לכיוון המבואה.

דלת הכניסה, המוסתרת מאיתנו נפתחה.

 אלמוני נכנס ושמענו את צעדיו.

"אודין, לוקי" נשמע קול מוכר.

"ריג, חתיכת בן זונה מטורף".

"אז פה אתם מתחבאים", שמענו את קולו ולאחריו הופיעו פניו המחייכות.

ריג נכנס לחדר העבודה שלנו בעוד אנו מחזירים את האקדחים לנרתיקיהם.

"נפלת על הראש, ריג?" והתחבקנו.

"לוקי?" והשניים החליפו לחיצת יד איתנה.

"מאיפה נפלת עלינו?"

"מהשמיים, מאיפה? ישירות מלנגלי".

"עם דון?"

"לא, טיסות מסחריות".

"ביזנס לפחות?"

"לא".

"הידרדרת?"

"לא הייתה ברירה".

"מה לגבי ערוצי התקשורת הרגילים?"

"נו, סטיב, עזוב את השטויות כרגע. מה שלומכם?"

"אנחנו בסדר איך אתה?

"סביר, סביר".

"ואיך הג'וב החדש?"

"מעניין אבל הפעילות קצת חסרה לי".

"איך ידעת מה קוד הכניסה?"

"הימרתי על הקוד היומי, תיארתי לעצמי שתישארו עם ההרגלים הישנים".

"רגע, ריג" נכנס לוקי לשיחה, "אז מעכשיו אנחנו אמורים לקרוא לך אוסיריס[2]?"

וריג החל לצחוק, "עדיף על האח הגדול, לא?"

"למה אתה מתכוון?" שאל לוקי בעוד אדמומיות קלה מתגנבת לפניו.

"שמעתי כל מיני שמועות, על כל מיני כינויים שהודבקו לי ושמקורם מכאן".

"זה לא 'האח הגדול' של ג'ורג' אורוול" ענה לוקי סמוק כולו, "אבל ...".

"כן, אני יודע, אני מעמיס אתכם כהוגן, אבל זה בגלל מי שאתם, מה שאתם ובעיקר בגלל מהירות התגובה שלכם".

"אז מה?" התערבתי בשיחה, "אוסיריס או ריג?"

"ריג עדיף, מה עוד, שבסוכנות כולם כבר קוראים לי ריג, רק הסגן, עוד קורא לי ג'יימס".

"החלטת להצטרף אלינו?"

"ממש לא, פשוט לקחתי פסק זמן".

"עד מתי אתה בחופשה?" שאלתי.

"אני לא. אני ממשיך עוד הלילה".

"הלילה?"

"כן. דון מחזיר את איאן בצהריים. באלדר קיבל הנחייה להעביר מסמכים מסוימים אלי אישית וניצלתי את ההזדמנות שאיאן היה אצלו".

"אתה מנטר אותנו?" שאלתי בלצון.

"אל תאלץ אותי לענות. טוב סטיב?"

"אתה רציני?"

"חלקית סטיב, חלקית וזה למען ביטחונכם ותו לא".

"הייתי מעדיף לדעת על כך" אמרתי.

"סטיב, המיקום שלכם אמנם מקסים אבל גם בעייתי".

"בעייתי?"

"נו, המזרח התיכון, לוב, קפריסין, ישראל. מיקום רגיש..."

"אני קורא לזה אסטרטגי".

"גם זה".

"או. קיי נראה לי שנוכל לחיות עם זה, אז זה ביקור עבודה?"

"לצערי כן".

"לארוחת צהריים נוכל להזמין אותך?"

"בהחלט, אשמח לפגוש את סאגה ומיק ואת יורש העצר".

"הוא כל הזמן מדבר על הדוד שלו באמריקה, הדוד ריג" אמרתי.

וריג חייך בקורת רוח.

"דון יוכל להחזיר אותך".

"לא, לא, שום אנומליה, אני לא רוצה להדליק שום חשד. אני גם לא חוזר מידית אלא ממשיך ליעד נוסף, אין עלי גם את הדרכון הדיפלומטי שלי, אנונימי לחלוטין".

לוקי ואני הבטנו בו בריכוז.

"זה משהו רגיש וזו הסיבה שבאתי לכאן אישית".

"או. קיי" אמרתי, "אנחנו מקשיבים".

"המקום סרוק?"

"ללא הפסקה".

"התקדמות", העיר ריג.

"פיתוח של לוקי".

"טוב" אמר ריג, "הסיבה שאני כאן היא פירור מידע שנקלט במערך 'אשלון'".

"או. קיי". 

"מה ידוע לכם על פרויקט 877?"

"877?" חזר לוקי.

"כן, או 636" ענה ריג.

"זה לא היה משהו סובייטי?"

"נכון".

"פרויקט הצוללות מסוג 'קילו', לא?"

"מדויק". 

"במה מדובר ריג?" שאלתי.

"יש לנו חשד שמישהו מנסה לרכוש או רכש צוללת מסוג זה".

"מישהו מוכר לסוכנות?"

"כן, וגם למוסד וזה מה שמדאיג אותנו".

"לקנות אחת כזו יש צורך בהון לא קטן" ציין לוקי.

"בין מאתיים חמישים לשלוש מאות מיליון דולר", ענה ריג.

"תמתין רגע ריג" אמרתי ופניתי למחשב.

"אני מעלה את הפריסה שלהן" אמרתי.

"מה לכם ולצוללות רוסיות?" התפלא ריג.

"מייד אספר לך, הנה" ומפת ברית המועצות לשעבר עלתה על המסך.

"שבע בפסיפיק, שש בצי הצפוני, שתיים בבלטי, אחת בים השחור ועוד שבע מאופסנות".

ריג סקר את המסך בריכוז.

"אתה יודע אילו צוללות נמצאות בכל מקום?"

"כן". הקשתי שוב על המקלדת וקודי הצוללות עלו על המסך.

"עד כמה המידע עדכני?"

"מלפני שלושה שבועות".

"סטיב, יש פה בעיה" אמר לוקי.

"שמתי לב ... אני בודק ..."

"מה? מה הבעיה" שאל ריג.

"אמורות להיות סך הכל עשרים וארבע צוללות, שבע עשרה בפעילות ושבע מאוחסנות, חסרה צוללת פעילה".

עוד מספר שניות חלפו.

B-340הייתה אמורה להיות בצפוני".

"אולי סופחה לאזור אחר?" הציע ריג.

"לוקי?"

"אני בודק עם המקור" ענה, חבש את האוזניות ונפנה למחשב.

"בכל זאת סטיב, מה הקשר שלכם לצוללות רוסיות?"

"שאריות מהמלחמה הקרה, נתונים שנאספו על ידי הארגון של קולין בסקוטלנד ונשלחים אלינו על בסיס חודשי מבאלדר".

 מתי אתם אמורים לקבל את העדכון הבא?" שאל.

"בשבוע הבא".

"באלדר מתנצל" התערב לוקי, "הוא לא ידע שזה רגיש והעדכון היה בדוח הקרוב, בכל מקרה הוא מוציא לנו את הדוח עכשיו".

המתנו בסבלנות.

"הנה" אמר לוקי, "ה B-340קיבלה הוראה להגיע למספנת 'סבמאש' בסברודבינסק, לצורך טיפול".

"בקש ממנו שיבדוק אם זה טיפול שגרתי".

"מטפל בזה" ענה לוקי וחזר למחשב.

"זה ייקח לו קצת זמן, הוא יחזור אלינו ברגע שיהיה לו מידע".

"טוב, נמתין לו" אמרתי ופניתי לריג "היכן יורטה השיחה?" שאלתי.

"איזור ארכנגלסק ברוסיה".

"מעניין" אמרתי.

"מדוע?" שאל ריג.

"זו עיר המחוז הקרובה למספנת 'סבמאש'".

"נכון, אתה צודק".

"מי זה היה בארכנגלסק? המתקשר או הנמען?"

"הנמען".

"והמתקשר?"

"טיראנה, אלבניה".

"בררתם פרטים לגבי הנמען?"

"כן, ראש ארגון פשע, מהמתעשרים החדשים ברוסיה".

"מוסלמי?"

"לא, פרובוסלבי".

"אל קעידה?"

"אין לנו אימות לכך".

"באלדר?"

"לא פנינו אליו".

"ישראל?"

"בשלב זה, ארבעה בלבד יודעים על כך, אתם, אני וראש הסוכנות[3]".

"למה דווקא אנחנו?"

"חייבים לנתק את החקירה מהסוכנות, פחות אנשים יודעים ומעורבים, זה עדיף לנו, גם אלו ב'אשלון' שקלטו את המידע, בודדו".

"אתה חושש מחפרפרת[4]?"

"אני לא יודע סטיב. תראה, זה לא כמו שהיינו ביחידה, זה ארגון ענק וכמה שלא נבדוק את המועמדים, תמיד יש חשש והיו מקרים מעולם".

"מה אתה מצפה מאיתנו, ריג?"

"כל מידע שתוכלו להשיג באמצעות הקשרים שלכם".

"אתה יודע שאנחנו כבר כמעט ולא יוצאים לפעילות שטח".

"אני יודע".

"וסאגה שוב בהריון ...".

"מזל טוב".

"תודה ריג, אבל אתה מודע לאופי הפעילות העכשווית שלנו".

"אני מודע" ענה.

"אז תשובתי היא, לא".

"לא?" נדהם ריג.

"לא" פסקתי, "זה גדול עלינו בכמה מספרים".

"תסביר".

"זה לא שמדובר כאן על קניית M1964או  [5]T-90, מדובר על צוללת המסוגלת לשאת נשק גרעיני".

"M1964?" שאל ריג מכווץ את גביניו.

BM-21 Grad, הקטיושות בקוטר 122 מ"מ".

"מה ההבדל? נשק הוא נשק".

"תראה ריג" אמרתי, "רכישה בכזה סדר גודל היא לא רכישה סטנדרטית של סוחרי נשק, חייבת להיות כאן מעורבות ממשלתית, גורמים מסוימים בפוליטבירו הרוסי חייבים  להיות מעורבים בזה".

"זו גם ההערכה שלנו".

"אז תפעילו את הדרג המדיני".

"אנחנו לא יודעים מי מעורב במכירה הזו עדיין ולעלות על בריקאדות בשלב זה עלול לשבש את כל החקירה, מה גם שאנחנו מבקשים רק איסוף אינפורמציה דרך הצינורות שלכם".

"אין לכם את הרשימות של וותיקי המלחמה הקרה הרוסים שהצליחו להסתנן לתפקידים בכירים? כאלו שעדיין רואים בארה"ב את האיום הקיומי על רוסיה?"

"יש לנו" ענה ריג, "אבל זה לא עוזר לנו בשלב זה ולכן באתי אליכם".

לא ידעתי מה לומר, הבטתי בלוקי שהחזיר לי מבט.

"מה אתה אומר לוקי?" שאלתי.

"תראה סטיב, אם זה רק איסוף מידע ...".

"רק איסוף מידע" החרה אחריו ריג.

"ואם זה יותר?"

ריג כרכם את פניו, "אני לא יודע מה לענות לך, אם נגיע למצב של חוסר ברירה, נפעיל את הדרג המדיני אבל שוב, אנחנו לא יודעים מי מעורב בזה בשלטון הרוסי והפעלת הדרג המדיני בשלב מוקדם מידיי עלולה לגרום למעורבים להעלם, עד הפעם הבאה, שאולי לא נצליח לאתר".

"אני לא יודע מה להגיד לך" אמרתי.

"סטיב, רק מודיעין, לא מעבר לכך".

"אתה יודע שזה לא עובד ככה".

"לא במקרה זה, סטיב" ענה ריג, "אם יהיה איזה שהוא איום או סיכון של הצוות, הוראתי היא לסגת מהעניין ולדווח לנו".

חשבתי מספר דקות.

"טוב ריג" עניתי, "נתחיל לעבוד על זה, אבל הייתי רוצה שצוותי צללים של הסוכנות יהיו בכוננות".

"מובן מאליו" ענה ריג, "וזה מעלה נושא נוסף שבאתי לדבר איתך עליו".

"והוא?"

"היחידה".

"מה לגבי היחידה?"

"מאז שירדנו מכל הפעילות המבצעית, אין ל CIAמענה לבעיות שהועסקנו בפתרונן. יש לנו כמובן את היחידות הטקטיות שלנו, הן ברמה גבוהה אבל לא ברמה שאנחנו היינו".

"אנחנו לא מצעירים, ריג".

"אני יודע סטיב ולכן רצינו להציע לך להקים מחדש את היחידה, לאמן אותה ולפקד עליה".

לא עניתי.

"הייתם מעדיפים להישאר לבד?" שאל לוקי.

"ממש לא" עניתי, "ריג, כל החלטה שלי תשפיע ישירות עלי, על משפחתי, על לוקי, מיק ודון".

"אני מודע לכך", ענה ריג, "זה לא החלטה לעכשיו, כרגע יש לנו את הנושא שדנו בו קודם לכן".

"תראה ריג" אמרתי, "אם 'אשלון' ומשאבי הסוכנות לא מספקים את התשובות, אני חושב שזה יהיה נבון לערב את ישראל בנושא".

"המוסד?".

"כן".

"הייתי מעדיף שלא, בשלב זה".

הבטתי בלוקי.

"ריג, ההצעה של סטיב לערב את ישראל היא נכונה. לפני כשבעה חודשים ביצענו עבור המוסד פרויקט בעייתי ומורכב ולאחר שסיימנו אותו, לשביעות רצונם המלאה, הוזמנו לבקר בישראל. במסגרת הביקור ראינו כמה מאמצעי המודיעין שברשותם והאמן לי, לארה"ב יש מה ללמוד מהם".

"ואיך שיתוף הפעולה ביניכם?"

"פורה מאוד".

"דב?"

"נכון" ענה לוקי מופתע, "מכיר אותו?"

"מטבע הדברים" ענה ריג, "הוא המקביל שלי במוסד".

"טוב לדעת" אמרתי.

"אזדקק לאישורו של הקודקוד. בינתיים בקשתי היחידה, שמה שנאמר כאן, יישאר כאן".

"אין בעיה, אנחנו מתחייבים לכך" עניתי.

"במידה ואקבל אישור והמוסד לא יוכל לסייע לנו?"

"נחשוב מה לעשות" אמרתי ולוקי הנהן להסכמה.

"טוב" ענה ריג, "אני משאיר לכם כאן את החומר" אמר ושלף מתיקו תיקייה שדופה.

"או. קיי ריג" אמרתי, "אבל שום מעורבים מלבדי, לוקי ואיאן".

"אתה סומך על איאן?"

"לחלוטין, הוא הוכיח את עצמו יותר מפעם אחת".

"אני אקבל זאת".

"אבל ריג, במידה ונאלץ לצאת, אף מילה לסאגה או מיק ודון. כלום, אני רוצה שזה יהיה ברור ואם יקרה לנו משהו, אתה דואג למשפחות".

"סטיב, זה היה ממש מיותר".

"או. קיי, רק כדי להסיר ספק".

"ברור".

"צהריים?"

"מתאים לי" אמר ריג והנייד צלצל.

איאן.

"שכחתם אותנו בשדה" התלונן.

"ממש מצטער" עניתי, "היה לנו ביקור לא צפוי, הסתדרתם?"

"כן, אנחנו בדרך לבית".

"טוב, אנחנו יוצאים כעת".

"נתראה" והתנתקנו.

יניב עברון

נולד ב 1961 .
ניסה ללמוד... הפסיק... חזר ללמוד...
ובמשך עשרים וחמש השנים האחרונות, עבד....
מגדל באהבה רבה חתול העונה לשם פישוטה וכלב בשם טין טין.
לפני כחמש עשרה שנה החל לכתוב סיפורים קצרים ולפני כארבע שנים הוציא לאור ספר בשם "אני פישוטה או שיחות עם חתול", שהוא מעיין אוטוביוגרפיה של המחבר דרך עיני החתול.

עוד על הספר

קיאמה יניב עברון

1

"שח" אמר לוקי.

היה זה כבר המשחק השלישי הבוקר והתבוסה שלי נראתה באופק.

"לוקי, יש לנו עבודה" אמרתי.

"טוב, זה האחרון, תורך".

והנייד שלי צלצל.

"אבא?"

"הי ילד, התעוררת?"

"כן אבא, אמא שואלת אם תרצו משהו מיוחד לצהריים?"

"תגיד לאמא שנאכל מה שתכין, טוב חמוד?"

"טוב אבא ואמא רוצה לדבר איתך"

"טוב, אתה הולך לטייל עם סבא מיק?"

"כן אבא, אנחנו הולכים לבקר את יורגו, הכלבה שלו המליטה גורים ואנחנו הולכים לראות אותם".

"טוב חמוד, ושים לב שסבא לא יתעייף יותר מידי".

"אל תדאג אבא, אני אשמור עליו".

"יופי חומד, להתראות".

"סטיב?"

"כן, ג'יל".

"איאן התקשר וביקש שתאספו אותו משדה התעופה בצהריים".

"או. קיי ואיך את?"

"בסדר, זו לא הפעם הראשונה שלנו נכון?"

"נכון, אבל בכל זאת, אני דואג לך".

"אין לך מה לדאוג".

"או. קיי".

"אז אל תאחרו לצהריים".

"לא נאחר".

"מה קורה?" שאל לוקי.

"שלא נאחר לארוחת הצהריים".

"נו, סטיב. אתה מושך זמן, תורך".

"כן, אני חושב...".

 

מישהו ניסה לפתוח את דלת הכניסה.

מבטינו נשלחו למסך המצלמה המוסוות בכניסה למשרד, אך יד הונחה על העינית.

לוקי ואני קפאנו לשבריר שנייה וידינו נשלחו לנרתיקי הכתף.

אותו אלמוני ניסה להקיש את קוד הפתיחה.

לוקי ואני נענו לעמדות מגננה ידועות מראש, אקדחינו דרוכים ומכוונים לכיוון המבואה.

דלת הכניסה, המוסתרת מאיתנו נפתחה.

 אלמוני נכנס ושמענו את צעדיו.

"אודין, לוקי" נשמע קול מוכר.

"ריג, חתיכת בן זונה מטורף".

"אז פה אתם מתחבאים", שמענו את קולו ולאחריו הופיעו פניו המחייכות.

ריג נכנס לחדר העבודה שלנו בעוד אנו מחזירים את האקדחים לנרתיקיהם.

"נפלת על הראש, ריג?" והתחבקנו.

"לוקי?" והשניים החליפו לחיצת יד איתנה.

"מאיפה נפלת עלינו?"

"מהשמיים, מאיפה? ישירות מלנגלי".

"עם דון?"

"לא, טיסות מסחריות".

"ביזנס לפחות?"

"לא".

"הידרדרת?"

"לא הייתה ברירה".

"מה לגבי ערוצי התקשורת הרגילים?"

"נו, סטיב, עזוב את השטויות כרגע. מה שלומכם?"

"אנחנו בסדר איך אתה?

"סביר, סביר".

"ואיך הג'וב החדש?"

"מעניין אבל הפעילות קצת חסרה לי".

"איך ידעת מה קוד הכניסה?"

"הימרתי על הקוד היומי, תיארתי לעצמי שתישארו עם ההרגלים הישנים".

"רגע, ריג" נכנס לוקי לשיחה, "אז מעכשיו אנחנו אמורים לקרוא לך אוסיריס[2]?"

וריג החל לצחוק, "עדיף על האח הגדול, לא?"

"למה אתה מתכוון?" שאל לוקי בעוד אדמומיות קלה מתגנבת לפניו.

"שמעתי כל מיני שמועות, על כל מיני כינויים שהודבקו לי ושמקורם מכאן".

"זה לא 'האח הגדול' של ג'ורג' אורוול" ענה לוקי סמוק כולו, "אבל ...".

"כן, אני יודע, אני מעמיס אתכם כהוגן, אבל זה בגלל מי שאתם, מה שאתם ובעיקר בגלל מהירות התגובה שלכם".

"אז מה?" התערבתי בשיחה, "אוסיריס או ריג?"

"ריג עדיף, מה עוד, שבסוכנות כולם כבר קוראים לי ריג, רק הסגן, עוד קורא לי ג'יימס".

"החלטת להצטרף אלינו?"

"ממש לא, פשוט לקחתי פסק זמן".

"עד מתי אתה בחופשה?" שאלתי.

"אני לא. אני ממשיך עוד הלילה".

"הלילה?"

"כן. דון מחזיר את איאן בצהריים. באלדר קיבל הנחייה להעביר מסמכים מסוימים אלי אישית וניצלתי את ההזדמנות שאיאן היה אצלו".

"אתה מנטר אותנו?" שאלתי בלצון.

"אל תאלץ אותי לענות. טוב סטיב?"

"אתה רציני?"

"חלקית סטיב, חלקית וזה למען ביטחונכם ותו לא".

"הייתי מעדיף לדעת על כך" אמרתי.

"סטיב, המיקום שלכם אמנם מקסים אבל גם בעייתי".

"בעייתי?"

"נו, המזרח התיכון, לוב, קפריסין, ישראל. מיקום רגיש..."

"אני קורא לזה אסטרטגי".

"גם זה".

"או. קיי נראה לי שנוכל לחיות עם זה, אז זה ביקור עבודה?"

"לצערי כן".

"לארוחת צהריים נוכל להזמין אותך?"

"בהחלט, אשמח לפגוש את סאגה ומיק ואת יורש העצר".

"הוא כל הזמן מדבר על הדוד שלו באמריקה, הדוד ריג" אמרתי.

וריג חייך בקורת רוח.

"דון יוכל להחזיר אותך".

"לא, לא, שום אנומליה, אני לא רוצה להדליק שום חשד. אני גם לא חוזר מידית אלא ממשיך ליעד נוסף, אין עלי גם את הדרכון הדיפלומטי שלי, אנונימי לחלוטין".

לוקי ואני הבטנו בו בריכוז.

"זה משהו רגיש וזו הסיבה שבאתי לכאן אישית".

"או. קיי" אמרתי, "אנחנו מקשיבים".

"המקום סרוק?"

"ללא הפסקה".

"התקדמות", העיר ריג.

"פיתוח של לוקי".

"טוב" אמר ריג, "הסיבה שאני כאן היא פירור מידע שנקלט במערך 'אשלון'".

"או. קיי". 

"מה ידוע לכם על פרויקט 877?"

"877?" חזר לוקי.

"כן, או 636" ענה ריג.

"זה לא היה משהו סובייטי?"

"נכון".

"פרויקט הצוללות מסוג 'קילו', לא?"

"מדויק". 

"במה מדובר ריג?" שאלתי.

"יש לנו חשד שמישהו מנסה לרכוש או רכש צוללת מסוג זה".

"מישהו מוכר לסוכנות?"

"כן, וגם למוסד וזה מה שמדאיג אותנו".

"לקנות אחת כזו יש צורך בהון לא קטן" ציין לוקי.

"בין מאתיים חמישים לשלוש מאות מיליון דולר", ענה ריג.

"תמתין רגע ריג" אמרתי ופניתי למחשב.

"אני מעלה את הפריסה שלהן" אמרתי.

"מה לכם ולצוללות רוסיות?" התפלא ריג.

"מייד אספר לך, הנה" ומפת ברית המועצות לשעבר עלתה על המסך.

"שבע בפסיפיק, שש בצי הצפוני, שתיים בבלטי, אחת בים השחור ועוד שבע מאופסנות".

ריג סקר את המסך בריכוז.

"אתה יודע אילו צוללות נמצאות בכל מקום?"

"כן". הקשתי שוב על המקלדת וקודי הצוללות עלו על המסך.

"עד כמה המידע עדכני?"

"מלפני שלושה שבועות".

"סטיב, יש פה בעיה" אמר לוקי.

"שמתי לב ... אני בודק ..."

"מה? מה הבעיה" שאל ריג.

"אמורות להיות סך הכל עשרים וארבע צוללות, שבע עשרה בפעילות ושבע מאוחסנות, חסרה צוללת פעילה".

עוד מספר שניות חלפו.

B-340הייתה אמורה להיות בצפוני".

"אולי סופחה לאזור אחר?" הציע ריג.

"לוקי?"

"אני בודק עם המקור" ענה, חבש את האוזניות ונפנה למחשב.

"בכל זאת סטיב, מה הקשר שלכם לצוללות רוסיות?"

"שאריות מהמלחמה הקרה, נתונים שנאספו על ידי הארגון של קולין בסקוטלנד ונשלחים אלינו על בסיס חודשי מבאלדר".

 מתי אתם אמורים לקבל את העדכון הבא?" שאל.

"בשבוע הבא".

"באלדר מתנצל" התערב לוקי, "הוא לא ידע שזה רגיש והעדכון היה בדוח הקרוב, בכל מקרה הוא מוציא לנו את הדוח עכשיו".

המתנו בסבלנות.

"הנה" אמר לוקי, "ה B-340קיבלה הוראה להגיע למספנת 'סבמאש' בסברודבינסק, לצורך טיפול".

"בקש ממנו שיבדוק אם זה טיפול שגרתי".

"מטפל בזה" ענה לוקי וחזר למחשב.

"זה ייקח לו קצת זמן, הוא יחזור אלינו ברגע שיהיה לו מידע".

"טוב, נמתין לו" אמרתי ופניתי לריג "היכן יורטה השיחה?" שאלתי.

"איזור ארכנגלסק ברוסיה".

"מעניין" אמרתי.

"מדוע?" שאל ריג.

"זו עיר המחוז הקרובה למספנת 'סבמאש'".

"נכון, אתה צודק".

"מי זה היה בארכנגלסק? המתקשר או הנמען?"

"הנמען".

"והמתקשר?"

"טיראנה, אלבניה".

"בררתם פרטים לגבי הנמען?"

"כן, ראש ארגון פשע, מהמתעשרים החדשים ברוסיה".

"מוסלמי?"

"לא, פרובוסלבי".

"אל קעידה?"

"אין לנו אימות לכך".

"באלדר?"

"לא פנינו אליו".

"ישראל?"

"בשלב זה, ארבעה בלבד יודעים על כך, אתם, אני וראש הסוכנות[3]".

"למה דווקא אנחנו?"

"חייבים לנתק את החקירה מהסוכנות, פחות אנשים יודעים ומעורבים, זה עדיף לנו, גם אלו ב'אשלון' שקלטו את המידע, בודדו".

"אתה חושש מחפרפרת[4]?"

"אני לא יודע סטיב. תראה, זה לא כמו שהיינו ביחידה, זה ארגון ענק וכמה שלא נבדוק את המועמדים, תמיד יש חשש והיו מקרים מעולם".

"מה אתה מצפה מאיתנו, ריג?"

"כל מידע שתוכלו להשיג באמצעות הקשרים שלכם".

"אתה יודע שאנחנו כבר כמעט ולא יוצאים לפעילות שטח".

"אני יודע".

"וסאגה שוב בהריון ...".

"מזל טוב".

"תודה ריג, אבל אתה מודע לאופי הפעילות העכשווית שלנו".

"אני מודע" ענה.

"אז תשובתי היא, לא".

"לא?" נדהם ריג.

"לא" פסקתי, "זה גדול עלינו בכמה מספרים".

"תסביר".

"זה לא שמדובר כאן על קניית M1964או  [5]T-90, מדובר על צוללת המסוגלת לשאת נשק גרעיני".

"M1964?" שאל ריג מכווץ את גביניו.

BM-21 Grad, הקטיושות בקוטר 122 מ"מ".

"מה ההבדל? נשק הוא נשק".

"תראה ריג" אמרתי, "רכישה בכזה סדר גודל היא לא רכישה סטנדרטית של סוחרי נשק, חייבת להיות כאן מעורבות ממשלתית, גורמים מסוימים בפוליטבירו הרוסי חייבים  להיות מעורבים בזה".

"זו גם ההערכה שלנו".

"אז תפעילו את הדרג המדיני".

"אנחנו לא יודעים מי מעורב במכירה הזו עדיין ולעלות על בריקאדות בשלב זה עלול לשבש את כל החקירה, מה גם שאנחנו מבקשים רק איסוף אינפורמציה דרך הצינורות שלכם".

"אין לכם את הרשימות של וותיקי המלחמה הקרה הרוסים שהצליחו להסתנן לתפקידים בכירים? כאלו שעדיין רואים בארה"ב את האיום הקיומי על רוסיה?"

"יש לנו" ענה ריג, "אבל זה לא עוזר לנו בשלב זה ולכן באתי אליכם".

לא ידעתי מה לומר, הבטתי בלוקי שהחזיר לי מבט.

"מה אתה אומר לוקי?" שאלתי.

"תראה סטיב, אם זה רק איסוף מידע ...".

"רק איסוף מידע" החרה אחריו ריג.

"ואם זה יותר?"

ריג כרכם את פניו, "אני לא יודע מה לענות לך, אם נגיע למצב של חוסר ברירה, נפעיל את הדרג המדיני אבל שוב, אנחנו לא יודעים מי מעורב בזה בשלטון הרוסי והפעלת הדרג המדיני בשלב מוקדם מידיי עלולה לגרום למעורבים להעלם, עד הפעם הבאה, שאולי לא נצליח לאתר".

"אני לא יודע מה להגיד לך" אמרתי.

"סטיב, רק מודיעין, לא מעבר לכך".

"אתה יודע שזה לא עובד ככה".

"לא במקרה זה, סטיב" ענה ריג, "אם יהיה איזה שהוא איום או סיכון של הצוות, הוראתי היא לסגת מהעניין ולדווח לנו".

חשבתי מספר דקות.

"טוב ריג" עניתי, "נתחיל לעבוד על זה, אבל הייתי רוצה שצוותי צללים של הסוכנות יהיו בכוננות".

"מובן מאליו" ענה ריג, "וזה מעלה נושא נוסף שבאתי לדבר איתך עליו".

"והוא?"

"היחידה".

"מה לגבי היחידה?"

"מאז שירדנו מכל הפעילות המבצעית, אין ל CIAמענה לבעיות שהועסקנו בפתרונן. יש לנו כמובן את היחידות הטקטיות שלנו, הן ברמה גבוהה אבל לא ברמה שאנחנו היינו".

"אנחנו לא מצעירים, ריג".

"אני יודע סטיב ולכן רצינו להציע לך להקים מחדש את היחידה, לאמן אותה ולפקד עליה".

לא עניתי.

"הייתם מעדיפים להישאר לבד?" שאל לוקי.

"ממש לא" עניתי, "ריג, כל החלטה שלי תשפיע ישירות עלי, על משפחתי, על לוקי, מיק ודון".

"אני מודע לכך", ענה ריג, "זה לא החלטה לעכשיו, כרגע יש לנו את הנושא שדנו בו קודם לכן".

"תראה ריג" אמרתי, "אם 'אשלון' ומשאבי הסוכנות לא מספקים את התשובות, אני חושב שזה יהיה נבון לערב את ישראל בנושא".

"המוסד?".

"כן".

"הייתי מעדיף שלא, בשלב זה".

הבטתי בלוקי.

"ריג, ההצעה של סטיב לערב את ישראל היא נכונה. לפני כשבעה חודשים ביצענו עבור המוסד פרויקט בעייתי ומורכב ולאחר שסיימנו אותו, לשביעות רצונם המלאה, הוזמנו לבקר בישראל. במסגרת הביקור ראינו כמה מאמצעי המודיעין שברשותם והאמן לי, לארה"ב יש מה ללמוד מהם".

"ואיך שיתוף הפעולה ביניכם?"

"פורה מאוד".

"דב?"

"נכון" ענה לוקי מופתע, "מכיר אותו?"

"מטבע הדברים" ענה ריג, "הוא המקביל שלי במוסד".

"טוב לדעת" אמרתי.

"אזדקק לאישורו של הקודקוד. בינתיים בקשתי היחידה, שמה שנאמר כאן, יישאר כאן".

"אין בעיה, אנחנו מתחייבים לכך" עניתי.

"במידה ואקבל אישור והמוסד לא יוכל לסייע לנו?"

"נחשוב מה לעשות" אמרתי ולוקי הנהן להסכמה.

"טוב" ענה ריג, "אני משאיר לכם כאן את החומר" אמר ושלף מתיקו תיקייה שדופה.

"או. קיי ריג" אמרתי, "אבל שום מעורבים מלבדי, לוקי ואיאן".

"אתה סומך על איאן?"

"לחלוטין, הוא הוכיח את עצמו יותר מפעם אחת".

"אני אקבל זאת".

"אבל ריג, במידה ונאלץ לצאת, אף מילה לסאגה או מיק ודון. כלום, אני רוצה שזה יהיה ברור ואם יקרה לנו משהו, אתה דואג למשפחות".

"סטיב, זה היה ממש מיותר".

"או. קיי, רק כדי להסיר ספק".

"ברור".

"צהריים?"

"מתאים לי" אמר ריג והנייד צלצל.

איאן.

"שכחתם אותנו בשדה" התלונן.

"ממש מצטער" עניתי, "היה לנו ביקור לא צפוי, הסתדרתם?"

"כן, אנחנו בדרך לבית".

"טוב, אנחנו יוצאים כעת".

"נתראה" והתנתקנו.