יום חמישי
יומני התותח!!! מה שלומך? התגעגעת אלי?
לא תאמין! היום היה היום האחרון ללימודים וסוף־סוף התחיל החופש הגדול! יוהו!!
האירוע שאני הכי מחכה לו בחופש זה מחנה הקיץ — נוסעים כל הסניף ליער, בונים אוהלים, יוצאים למסלולים, ישנים מחוץ לבית עם כל החברים, בקיצור — ממש כיף!
ביציאה למחנה יש יתרון נוסף: חופש מאחותי הקטנה שירה.
זה לא שהיא אחות גרועה, אבל לא יזיקו לי כמה ימים בלי החפירות שלה.
מה שהיה היום אחר הצהריים זה דוגמה מצוינת לחפירות האלה...
לכבוד פתיחת החופש הגדול אמא ואבא לקחו את שירה ואותי לגלידרייה ואמרו שכל אחד יכול לבחור כדור אחד באיזה טעם שהוא רוצה. הבטנו מבעד לזכוכית וממש לא ידענו מה לקחת, הכול נראה כל כך טעים! התלבטתי רגע בין וניל־עוגיות לקינדר, ואז המוכר אמר: "אם קשה לכם להחליט, אתם יכולים לטעום."
הוא לא ידע שבהצעה הזאת הוא עשה את טעות חייו... מאותו רגע שירה איבדה את זה.
"אפשר מהפיסטוק? אמממ טעים, ומהקינדר? יאמי... אהה... לא טעמתי מהווניל־אגוזים... וואי מצוין! ואיך השוקולד־פצפוצים? וואיי ממש טעים!!"
ככה זה נמשך ונמשך...
אחרי רבע שעה בערך היא סיימה לבדוק את כל שלושים ושלושה הטעמים שהיו בחנות. כולנו היינו בטוחים שבזה היא תסיים, אבל מתברר שטעינו...
לאבא נמאס, הוא אסר על שירה לטעום עוד ואמר לה שהיא חייבת להחליט, שירה התבאסה ואמרה שהיא לא מצליחה להחליט.
ביקשתי את הגלידה שלי. "חצי כדור וניל־עוגיות וחצי כדור שוקולד־בלגי בבקשה."
"מה???" שירה היתה מופתעת.
איזו טעות, הייתי צריך להגיד את זה למוכר בסוד.
אבא ואמא הבינו שהם חייבים לאיים על שירה שאם היא לא תחליט בקרוב היא לא תקבל גלידה, אחרת לא נצא מפה בקרוב וניאלץ לישון כאן הלילה.
לשמחתנו היא נלחצה: "בסדר, בסדר! אני רק רוצה לטעום עוד טעם אחד אחרונוש ודיוש! בסדר?"
אני כבר סיימתי את הגלידה שלי, אבא סיים את המילקשייק שלו, אמא סיימה את הפרוזן יוגורט ושירה עדיין התלבטה בין: וניל־עוגיות־אוראו־לבן לווניל־עוגיות־אוראו־שחור.
אחרי בערך עשר דקות שכללו עשרים וחמש טעימות נוספות שירה אמרה משפט שהשאיר את כולנו פעורי פה בגודל של כדור בינוני:
"אדוני, זה לא מקובל!" המוכר התעצבן והצביע על ערימת כפיות הפלסטיק הקטנטנות לטעימה ששירה השאירה אחריה. "אנחנו מרשים לטעום, אבל אם נחבר הכול יחד, הבת שלך טעמה בערך שבעה כדורים!" אבא היה נבוך. הוא הושיט יד לארנק ומיהר להרגיע את המוכר: "אל תדאג, אני אשלם לך. שבעה כדורים אתה אומר?" הוא הציץ בשירה, שהיתה עסוקה בלנקות שאריות גלידה שהסתבכו לה בקוקו, ואמר: "זה בהחלט קצת יותר ממה שתיכננתי, גברת שירה."
מכל הסיפור הזה הגענו למסקנה אחת ברורה: מהיום לא לוקחים את שירה לגלידה! וגם לא לפלאפל 4 טעמים!
יום חמישי
יומני התותח!!! מה שלומך? התגעגעת אלי?
לא תאמין! היום היה היום האחרון ללימודים וסוף־סוף התחיל החופש הגדול! יוהו!!
האירוע שאני הכי מחכה לו בחופש זה מחנה הקיץ — נוסעים כל הסניף ליער, בונים אוהלים, יוצאים למסלולים, ישנים מחוץ לבית עם כל החברים, בקיצור — ממש כיף!
ביציאה למחנה יש יתרון נוסף: חופש מאחותי הקטנה שירה.
זה לא שהיא אחות גרועה, אבל לא יזיקו לי כמה ימים בלי החפירות שלה.
מה שהיה היום אחר הצהריים זה דוגמה מצוינת לחפירות האלה...
לכבוד פתיחת החופש הגדול אמא ואבא לקחו את שירה ואותי לגלידרייה ואמרו שכל אחד יכול לבחור כדור אחד באיזה טעם שהוא רוצה. הבטנו מבעד לזכוכית וממש לא ידענו מה לקחת, הכול נראה כל כך טעים! התלבטתי רגע בין וניל־עוגיות לקינדר, ואז המוכר אמר: "אם קשה לכם להחליט, אתם יכולים לטעום."
הוא לא ידע שבהצעה הזאת הוא עשה את טעות חייו... מאותו רגע שירה איבדה את זה.
"אפשר מהפיסטוק? אמממ טעים, ומהקינדר? יאמי... אהה... לא טעמתי מהווניל־אגוזים... וואי מצוין! ואיך השוקולד־פצפוצים? וואיי ממש טעים!!"
ככה זה נמשך ונמשך...
אחרי רבע שעה בערך היא סיימה לבדוק את כל שלושים ושלושה הטעמים שהיו בחנות. כולנו היינו בטוחים שבזה היא תסיים, אבל מתברר שטעינו...
לאבא נמאס, הוא אסר על שירה לטעום עוד ואמר לה שהיא חייבת להחליט, שירה התבאסה ואמרה שהיא לא מצליחה להחליט.
ביקשתי את הגלידה שלי. "חצי כדור וניל־עוגיות וחצי כדור שוקולד־בלגי בבקשה."
"מה???" שירה היתה מופתעת.
איזו טעות, הייתי צריך להגיד את זה למוכר בסוד.
אבא ואמא הבינו שהם חייבים לאיים על שירה שאם היא לא תחליט בקרוב היא לא תקבל גלידה, אחרת לא נצא מפה בקרוב וניאלץ לישון כאן הלילה.
לשמחתנו היא נלחצה: "בסדר, בסדר! אני רק רוצה לטעום עוד טעם אחד אחרונוש ודיוש! בסדר?"
אני כבר סיימתי את הגלידה שלי, אבא סיים את המילקשייק שלו, אמא סיימה את הפרוזן יוגורט ושירה עדיין התלבטה בין: וניל־עוגיות־אוראו־לבן לווניל־עוגיות־אוראו־שחור.
אחרי בערך עשר דקות שכללו עשרים וחמש טעימות נוספות שירה אמרה משפט שהשאיר את כולנו פעורי פה בגודל של כדור בינוני:
"אדוני, זה לא מקובל!" המוכר התעצבן והצביע על ערימת כפיות הפלסטיק הקטנטנות לטעימה ששירה השאירה אחריה. "אנחנו מרשים לטעום, אבל אם נחבר הכול יחד, הבת שלך טעמה בערך שבעה כדורים!" אבא היה נבוך. הוא הושיט יד לארנק ומיהר להרגיע את המוכר: "אל תדאג, אני אשלם לך. שבעה כדורים אתה אומר?" הוא הציץ בשירה, שהיתה עסוקה בלנקות שאריות גלידה שהסתבכו לה בקוקו, ואמר: "זה בהחלט קצת יותר ממה שתיכננתי, גברת שירה."
מכל הסיפור הזה הגענו למסקנה אחת ברורה: מהיום לא לוקחים את שירה לגלידה! וגם לא לפלאפל 4 טעמים!
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
