מכונת אהבה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מכונת אהבה

מכונת אהבה

עוד על הספר

ניר יניב

מוסיקאי, סופר, עורך. סיפוריו הופיעו בכל כתבי העת הישראליים העוסקים בז'אנר וכן בכמה כתבי עת בחו''ל. ספרו הראשון, האוסף 'כְּתוֹב כשד משחת' (ראו http://www.ktov.co.il), ראה אור בהוצאת אודיסיאה. טור מד''ב פרי עטו מופיע בעיתון הרשת nrg בכל שבוע. טורים אישיים פרי עטו ראו אור בקביעות בכתבי העת ''המימד העשירי'' (ניר הזועם בדרכים) ו''חלומות באספמיה'' (המראה העקומה). יסד את כתב העת המקוון של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה בשנת 2000, וערך אותו עד אפריל 2007, שאז עבר להיות עורך כתב העת 'חלומות באספמיה'.

נושאים

תקציר

באוסף הסיפורים החדש שלו, ניר יניב ("כתוב כשד משחת", "ימי תל-אביב האחרונים") שופך לחיקנו קיתונות של דמיון בריא ושכל בלתי בריא בעליל. הוא מתעלל בשפה, בחוקי המוסר וההגיון, בכללי הכתיבה ובקוראיו בעליצות של ילד סקרן, אכזר ומבריק. רוב הסיפורים הופיעו בכתבי עת בישראל, ארה"ב, אנגליה, גרמניה, פורטוגל ופולין. חלקם מוצגים בפני הקורא הישראלי בפעם הראשונה.

"כל סיפור הוא כמו ניצוץ בוהק של גאונות משונה... אסור להחמיץ". - לביא תדהר, זוכה פרס הפנטסיה העולמי ("אוסמה")

"סיפור פנטסטי, נהדר ומשונה... פונה בכוח עז לנפש האדם". - Strange Horizons, על הסיפור "עיר הולכת, עיר באה"

"מהפנט, סוריאליסטי ונבואי, סיפורו של ניר יניב 'מאין באת' הוא מעשיה שלא תשכחו בקרוב." - אן ונדרמיר, זוכת פרס הפנטסיה העולמי

פרק ראשון

דע איפה אתה חי

אלוהים ברא את העולם. זה לקח לו הרבה יותר מדי זמן. הוא לא היה בטוח שהוא מרוצה מהתוצאה.

הוא לא היה היחיד.

"מה?" אמר ידידו הטוב ביותר. "כל כך הרבה עבודה בשביל זה?"

"אני לא מאמינה," אמרה החברה שלו. "אתה בא הביתה כל יום הרוג מהעבודה, אתה לא מדבר איתי, אתה לא מתייחס אלי, ולמה? בשביל מה זה טוב? מה נדמה לך שאני?"

"חברה שלי," אמר אלוהים בזעף.

"כבר לא."

"זה... נחמד," אמרה אמו. "זה... כבר הראית את זה למישהו?"

"שמע," אמר ידידו הטוב ביותר, "בתור חבר אני אומר לך, זה לא בעניין. תאמין לי."

אלוהים אמר לו מה דעתו על אמונה, ועל עוד כמה דברים.

"טוב, אם זה מה שאתה חושב," אמר ידידו הטוב ביותר לשעבר, והוסיף עוד מילה או שתיים שאולי היו במקומן ואולי לא, והלך לו, ובאופן כללי היווה את הקש ששבר את הגב, אם כי עדיין לא נודע אז בגבו של מי מדובר.

ואלוהים נותר בודד, אומלל, נטול נחמה, אמונה, תקווה ורצון לחיות. ורותח מזעם.

"ככה," הוא אמר. "זה מה שאתם חושבים. אין בעיה."

הוא חפן את העולם שברא, מעך אותו, עיוות אותו, הכה בו, דרך עליו, השחית אותו, ירק עליו, טינף אותו, מרח אותו בבוץ ובזבל ובכמה הפרשות שהשתיקה יפה להן, נעץ בו מסמרים וסיכות, הטיח בו אבנים, הטביע אותו במי שופכין, ניסר אותו, פוצץ אותו ובעט בשאריותיו, אסף את הללו וגולל אותן יחדיו, לש אותן, הדביק, חורר, פורר, חיבר באופן עקום לחלוטין, שיקע אותו בטין, המיס בטרפנטין, גיבש עם ניקוטין, שבר, גרר, זרק, טרק, ניתץ, קיצץ, תלה על עץ, חבט, צבט, טיגן במחבת, שיפד, קיפד, בסוף - איבד.

לקח לו שבוע לעשות את כל זה.

דיכאון, אה?

ניר יניב

מוסיקאי, סופר, עורך. סיפוריו הופיעו בכל כתבי העת הישראליים העוסקים בז'אנר וכן בכמה כתבי עת בחו''ל. ספרו הראשון, האוסף 'כְּתוֹב כשד משחת' (ראו http://www.ktov.co.il), ראה אור בהוצאת אודיסיאה. טור מד''ב פרי עטו מופיע בעיתון הרשת nrg בכל שבוע. טורים אישיים פרי עטו ראו אור בקביעות בכתבי העת ''המימד העשירי'' (ניר הזועם בדרכים) ו''חלומות באספמיה'' (המראה העקומה). יסד את כתב העת המקוון של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה בשנת 2000, וערך אותו עד אפריל 2007, שאז עבר להיות עורך כתב העת 'חלומות באספמיה'.

עוד על הספר

נושאים

מכונת אהבה ניר יניב

דע איפה אתה חי

אלוהים ברא את העולם. זה לקח לו הרבה יותר מדי זמן. הוא לא היה בטוח שהוא מרוצה מהתוצאה.

הוא לא היה היחיד.

"מה?" אמר ידידו הטוב ביותר. "כל כך הרבה עבודה בשביל זה?"

"אני לא מאמינה," אמרה החברה שלו. "אתה בא הביתה כל יום הרוג מהעבודה, אתה לא מדבר איתי, אתה לא מתייחס אלי, ולמה? בשביל מה זה טוב? מה נדמה לך שאני?"

"חברה שלי," אמר אלוהים בזעף.

"כבר לא."

"זה... נחמד," אמרה אמו. "זה... כבר הראית את זה למישהו?"

"שמע," אמר ידידו הטוב ביותר, "בתור חבר אני אומר לך, זה לא בעניין. תאמין לי."

אלוהים אמר לו מה דעתו על אמונה, ועל עוד כמה דברים.

"טוב, אם זה מה שאתה חושב," אמר ידידו הטוב ביותר לשעבר, והוסיף עוד מילה או שתיים שאולי היו במקומן ואולי לא, והלך לו, ובאופן כללי היווה את הקש ששבר את הגב, אם כי עדיין לא נודע אז בגבו של מי מדובר.

ואלוהים נותר בודד, אומלל, נטול נחמה, אמונה, תקווה ורצון לחיות. ורותח מזעם.

"ככה," הוא אמר. "זה מה שאתם חושבים. אין בעיה."

הוא חפן את העולם שברא, מעך אותו, עיוות אותו, הכה בו, דרך עליו, השחית אותו, ירק עליו, טינף אותו, מרח אותו בבוץ ובזבל ובכמה הפרשות שהשתיקה יפה להן, נעץ בו מסמרים וסיכות, הטיח בו אבנים, הטביע אותו במי שופכין, ניסר אותו, פוצץ אותו ובעט בשאריותיו, אסף את הללו וגולל אותן יחדיו, לש אותן, הדביק, חורר, פורר, חיבר באופן עקום לחלוטין, שיקע אותו בטין, המיס בטרפנטין, גיבש עם ניקוטין, שבר, גרר, זרק, טרק, ניתץ, קיצץ, תלה על עץ, חבט, צבט, טיגן במחבת, שיפד, קיפד, בסוף - איבד.

לקח לו שבוע לעשות את כל זה.

דיכאון, אה?