בין המיתרים

אני מכאן

(מענה לדרוויש)

אֲנִי מִכָּאן.

סוֹבֶבֶת סְבִיב עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

יוֹדַעַת מָתַי יִבְקְעוּ חֲצָבִים,

כְּמוֹ רֹאשׁ עֻבָּר

בּוֹקֵעַ

מֵרֶחֶם אִמּוֹ.

אַחַר כָּךְ מַתְחִיל הַמַּטָּע לְהַאֲדִים. וְהַכְּרָמִים.

אָזְנַי כְּרוּיוֹת לָרוּחַ הָעוֹבֶרֶת בַּחֲשַׁאי בָּעִנְבָּלִים.

הַחֹשֶׁךְ מְאַחֵר לָלֶכֶת בַּבְּקָרִים

וּמַקְדִּים בָּעֲרָבִים.

אֲנִי מִכָּאן, מַאֲזִינָה בְּרֹב קֶשֶׁב, מָתַי יַתְחִילוּ

צְרִיחוֹת הָעֲגוּרִים,

הָאֲדָמָה כְּבָר לֹא צוֹרֶבֶת בְּחֻמָּהּ.

אֶפְשָׁר בָּעֶרֶב לָלֶכֶת יְחֵפָה,

בְּקָרוֹב יַאֲדִים מוּל חַלּוֹנִי סַפְיוֹן הַשַּׁעֲוָה.

בְּדִמְעוֹת מֶשִׁי יִנְשְׁרוּ לָאֲדָמָה

עֲלֵי הַוְּרָדִים.

אֲנִי מִכָּאן. יוֹדַעַת אֶת כִּוּוּן הַשֶּׁמֶשׁ

בְּחַלּוֹנוֹת בֵּיתִי וְהֵיכָן אוּכַל לִפְגֹּש עִם שַׁחַר

אֶת כּוֹכַב הַנֹּגַהּ שֶׁלִּי.

אֲנִי מִכָּאן. בְּזִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי צָרוּב הַמַּאֲהָל בְּמוּפְתַחְרָה.

נָשִׁים, סִירִים גְּדוֹלִים מַהְבִּילִים

וִילָדִים מִתְרוֹצְצִים,

עָשָׁן.

וְכָאן, עַכְשָׁו בַּזְּמַן —

שָׂרְדוּ רַק שְׁלוֹשָׁה אֵיקָלִיפְּטוּסִים וְגַל אֲבָנִים.

וּמָה עִם הַיֶּלֶד הַהוּא, שֶׁהִבִּיט בִּי

בְּעֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת

וַהֲמוֹן זְבוּבִים עַל פָּנָיו?