השרביט והחרב 16 - קרברה כלבת הציד הגורגונית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השרביט והחרב 16 - קרברה כלבת הציד הגורגונית

השרביט והחרב 16 - קרברה כלבת הציד הגורגונית

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

הַמַּסָּע לְשִׁחְרוּר אָוַנְטְיָה נִמְשָׁךְ...

אַרְקְטִין, מֵהַחֲזָקוֹת שֶׁבְּחַיּוֹת הַפֶּלֶא הַטּוֹבוֹת, שְׁבוּיָה בִּידֵי קֶרְבֵּרָה בְּלֵב שְׂדֵה פְּרָחִים צְמֵאֵי דָּם. מִיהִי קֶרְבֵּרָה? וְלָמָּה אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁהִיא מְרֻשַּׁעַת מֵעֵבֶר לְכָל דִּמְיוֹן? רַק אַחֲרֵי קְרָב פָּנִים אֶל פָּנִים, שֶׁבְּמַהֲלָכוֹ גַּם סִילְבֶר נִפְצָע אֲנוּשׁוֹת, תוֹם וְאֵלֵנָה מְבִינִים אֶת גֹּדֶל הַמְּשִׂימָה הַמּוּטֶלֶת עֲלֵיהֶם עַכְשָׁו. לֹא רַק שֶׁהֵם צְרִיכִים לִגְבֹּר עַל הַמִּפְלֶצֶת הַמְּתַעְתַּעַת, הֵם מֻכְרָחִים לִמְצֹא דֶּרֶךְ לְהַצִּיל אֶת הַיָּקָר לָהֶם מִכֹּל.

סִדְרַת הַשַּׁרְבִיט וְהַחֶרֶב הִיא הַצְלָחָה בֵּין־לְאֻמִּית. סִפְרֵי הַסִּדְרָה תֻּרְגְּמוּ לְ־24 שָׂפוֹת וְזָכוּ לְמִילְיוֹנֵי קוֹרְאִים. הַסְּפָרִים מַזְמִינִים אֶת הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים לְבִקּוּר רִאשׁוֹן בְּמַמְלֶכֶת הַפַנְטַזְיָה. בֵּין דַּפֵּיהֶם יִפְגְּשׁוּ יְצוּרִים אַגָּדִיִּים, מְכַשְּׁפִים וְאַבִּירִים, וְיַכִּירוּ אֶת כּוֹחָם שֶׁל אֹמֶץ לֵב וְשֶׁל חֲבֵרוּת.

פרק ראשון

בְּרוּכִים הַבָּאִים. אַתֶּם נִצָּבִים עַל סַף הָאֲפֵלָה, בִּשְׁעָרֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ אֲיֻמָּה. הַמָּקוֹם נִקְרָא גוֹרְגוֹנְיָה, מַמְלֶכֶת הָאֹפֶל, שֶׁבָּהּ הַשָּׁמַיִם אֲדֻמִּים, הַמַּיִם שְׁחֹרִים, וּמֶלְוֶל שׁוֹלֵט. תוֹם וְאֵלֵנָה — הַגִּבּוֹרִים שֶׁלָּכֶם — חַיָּבִים לְהַגִּיעַ לְכָאן כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּשִׂימָה הַבָּאָה שֶׁלָּהֶם.

גוֹרְגוֹנְיָה הִיא בֵּיתָן שֶׁל שֵׁשׁ מֵחַיּוֹת הַפֶּלֶא הַקַּטְלָנִיּוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתָּן לְדַמְיֵן — מִינוֹטָאוּר, סוּס מְכֻנָּף, מִפְלֶצֶת יָם, כֶּלֶב צַיִד גוֹרְגוֹנִי, מָמוּתָה אַדִּירָה וְאִישׁ עַקְרָב. שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לְהָכִין אֶת תוֹם וְאֵלֵנָה לְמָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ. לְנִצְחוֹנוֹת הֶעָבָר שֶׁלָּהֶם אֵין שׁוּם מַשְׁמָעוּת. בַּשָּׁלָב הַזֶּה רַק לְבָבוֹת חֲזָקִים וּנְחִישׁוּת יַצִּילוּ אוֹתָם.

הַאִם תָּעֵזּוּ לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת תוֹם פַּעַם נוֹסֶפֶת? אֲנִי הָיִיתִי מַמְלִיץ לָכֶם לִפְנוֹת לְאָחוֹר. גִּבּוֹרִים הֵם אוּלַי עַקְשָׁנִים, וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת מְפַתּוֹת, אֲבָל אִם תַּחְלִיטוּ לְהִשָּׁאֵר עִם תוֹם, אַתֶּם חַיָּבִים לִהְיוֹת אַמִּיצִים וְחַסְרֵי פַּחַד. פָּחוֹת מִזֶּה מַשְׁמָעוֹ שֶׁגּוֹרַלְכֶם נֶחְרָץ לַאֲבַדּוֹן.

שִׁקְלוּ אֶת צַעֲדֵיכֶם...

קֶרְלוֹ, שׁוֹמֵר הַסַּף

פְּרוֹלוֹג

כְּשֶׁהַמּוֹרֵד הַפָּצוּעַ הִתְרַחֵק בִּצְלִיעָה מֵהַטִּירָה שֶׁעַל הַבִּצָּה, הַחשֶׁךְ כְּבָר יָרַד. הוּא נִסֵּר אֶת הַשַּׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁאָזְקוּ אֶת רַגְלָיו בְּאֶמְצָעוּת פְּצִירַת מַתֶּכֶת שֶׁהֻבְרְחָה אֵלָיו, וְהַקָּצֶה הַמְּשֻׁנָּן שֶׁלָּהּ הֶחְלִיק עַל הַחֻלְיוֹת וְחָתַךְ בְּעוֹרוֹ. הַכְּאֵב בְּקַרְסֻלּוֹ צָרַב, אֲבָל הוּא רָצָה נוֹאָשׁוֹת לְהִתְרַחֵק מֵהַמָּקוֹם הַזְּוָעָתִי הַהוּא.

הוּא חָשַׁב עַל חֲבֵרָיו הַמּוֹרְדִים שֶׁנְּמַקִּים בְּצִינוֹקֵי הַטִּירָה. רַבִּים מֵהֶם תִּכְנְנוּ לְהִמָּלֵט אִתּוֹ, אֲבָל כְּכָל הַנִּרְאֶה הוּא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁהִצְלִיחַ לַחְצוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר הַמִּתְרוֹמֵם. הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל מִתַּחַת לְשִׂיחַ אַלְגּוּמִין קוֹצָנִי וְהִשְׁתַּנֵּק בְּמַאֲמָץ לִנְשֹׁם.

"אֲנִי חַיָּב לָנוּחַ," הוּא מִלְמֵל לְעַצְמוֹ.

אַחֲרֵי זְמַן־מָה הוּא זָחַל הַחוּצָה וְהֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ בִּזְהִירוּת. פָּנָיו הִקְדִּירוּ. עֲרָפֶל אָפֹר סָמִיךְ שָׁטַף אֶת שִׁטְחֵי הַבִּצָּה כְּמוֹ נַחְשׁוֹל רְפָאִים, וְהִטְבִּיעַ אֶת הֶהָרִים וְהָעֲמָקִים. הָעֲרָפֶל אָמְנָם יַקְשֶׁה עַל הַחַיָּלִים לִמְצֹא אוֹתוֹ, אֲבָל בָּהּ בָּעֵת יַקְשֶׁה גַּם עָלָיו עַצְמוֹ לִרְאוֹת אֶת הָאוֹרוֹת — הַסִּימָן שֶׁעָלָיו סִכֵּם מֵרֹאשׁ עִם חֲבֵרָיו.


הָאִישׁ נֶעֱמַד וּבָהָה בָּעֲרָפֶל כְּעִוֵּר. אֵיפֹה הָאוֹרוֹת?

רֶגַע! הוּא הֵצֵר אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט אֶל הַמֶּרְחָק. לִבּוֹ נִתֵּר מִשִּׂמְחָה. הוּא הִצְלִיחַ לִרְאוֹת שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שֶׁל אוֹר צָהֹב, מְטֻשְׁטָשׁוֹת עַל יְדֵי הָעֲרָפֶל. הַסִּימָן!

הוּא צָעַד בְּמַאֲמָץ קָדִימָה עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו הַמְּדַמְּמוֹת. הַהַצָּלָה הָיְתָה קְרוֹבָה. הָאוֹרוֹת הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ גְּדוֹלִים, כְּאִלּוּ נוֹשְׂאֵי הָעֲשָׁשִׁיּוֹת מִתְקַדְּמִים לְעֶבְרוֹ. שְׁנֵי אֲנָשִׁים, הוּא הֵנִיחַ, שֶׁהוֹלְכִים זֶה לְצַד זֶה.

"חֵרוּת אוֹ מָוֶת!" הוּא קָרָא. זֹאת הָיְתָה הַסִּסְמָה הַמֻּסְכֶּמֶת.

הוּא עָצַר לְרֶגַע, לִשְׁמֹעַ אֶת הַתְּגוּבָה. אֲבָל הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁשָּׁמַע הָיָה נְהָמָה עֲמֻקָּה שֶׁהִדְהֲדָה בָּעֲרָפֶל.

הוּא רָעַד, וּפָנָיו שׁוּב הִקְדִּירוּ. אָז חָזַר וְהִשְׁמִיעַ אֶת הַסִּסְמָה.

שְׁנֵי הָאוֹרוֹת הֵחֵלּוּ לָנוּעַ לְעֶבְרוֹ בִּמְהִירוּת, אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁהֵם עָלוּ וְיָרְדוּ בְּקֶצֶב דְּהָרָה מְשֻׁנֶּה, הַמֶּרְחָק בֵּינֵיהֶם נוֹתַר בְּדִיּוּק כְּשֶׁהָיָה. נְהָמָה נְמוּכָה שְׁנִיָּה רָעֲמָה בָּעֲרָפֶל, וְהַפַּעַם הִתְלַוָּה אֵלֶיהָ צְלִיל נוֹסָף — הַצְּלִיל שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בּוֹ, שֶׁל שִׁנַּיִם גְּדוֹלוֹת נִסְגָּרוֹת בִּנְקִישָׁה.


לְפֶתַע מַשֶּׁהוּ עָצוּם שָׁעַט לְעֶבְרוֹ וְהִסְתַּעֵר עָלָיו מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל. הָאִישׁ זָעַק וְהֵרִים אֶת יָדָיו לְגוֹנֵן עַל פָּנָיו. בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו רָאָה אֶת הַנִּיבִים מַזִּילֵי הָרִיר וְאֶת הָעֵינַיִם הַצְּהֻבּוֹת הָאַכְזָרִיּוֹת שֶׁל כַּלְבַּת צַיִד עֲנָקִית. הָאוֹרוֹת שֶׁרָאָה הָיוּ עֵינֶיהָ הַבּוֹרְקוֹת שֶׁל חַיַּת הַטֶּרֶף!

כַּעֲבֹר רֶגַע עָט עָלָיו הַיְּצוּר הַנּוֹהֵם וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ, טְפָרָיו הַפִּרְאִיִּים מְשַׁסְּפִים אֶת חָזֵהוּ וְאֶת פָּנָיו...

 

עוד על הספר

השרביט והחרב 16 - קרברה כלבת הציד הגורגונית אדם בליד

בְּרוּכִים הַבָּאִים. אַתֶּם נִצָּבִים עַל סַף הָאֲפֵלָה, בִּשְׁעָרֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ אֲיֻמָּה. הַמָּקוֹם נִקְרָא גוֹרְגוֹנְיָה, מַמְלֶכֶת הָאֹפֶל, שֶׁבָּהּ הַשָּׁמַיִם אֲדֻמִּים, הַמַּיִם שְׁחֹרִים, וּמֶלְוֶל שׁוֹלֵט. תוֹם וְאֵלֵנָה — הַגִּבּוֹרִים שֶׁלָּכֶם — חַיָּבִים לְהַגִּיעַ לְכָאן כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּשִׂימָה הַבָּאָה שֶׁלָּהֶם.

גוֹרְגוֹנְיָה הִיא בֵּיתָן שֶׁל שֵׁשׁ מֵחַיּוֹת הַפֶּלֶא הַקַּטְלָנִיּוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתָּן לְדַמְיֵן — מִינוֹטָאוּר, סוּס מְכֻנָּף, מִפְלֶצֶת יָם, כֶּלֶב צַיִד גוֹרְגוֹנִי, מָמוּתָה אַדִּירָה וְאִישׁ עַקְרָב. שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לְהָכִין אֶת תוֹם וְאֵלֵנָה לְמָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ. לְנִצְחוֹנוֹת הֶעָבָר שֶׁלָּהֶם אֵין שׁוּם מַשְׁמָעוּת. בַּשָּׁלָב הַזֶּה רַק לְבָבוֹת חֲזָקִים וּנְחִישׁוּת יַצִּילוּ אוֹתָם.

הַאִם תָּעֵזּוּ לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת תוֹם פַּעַם נוֹסֶפֶת? אֲנִי הָיִיתִי מַמְלִיץ לָכֶם לִפְנוֹת לְאָחוֹר. גִּבּוֹרִים הֵם אוּלַי עַקְשָׁנִים, וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת מְפַתּוֹת, אֲבָל אִם תַּחְלִיטוּ לְהִשָּׁאֵר עִם תוֹם, אַתֶּם חַיָּבִים לִהְיוֹת אַמִּיצִים וְחַסְרֵי פַּחַד. פָּחוֹת מִזֶּה מַשְׁמָעוֹ שֶׁגּוֹרַלְכֶם נֶחְרָץ לַאֲבַדּוֹן.

שִׁקְלוּ אֶת צַעֲדֵיכֶם...

קֶרְלוֹ, שׁוֹמֵר הַסַּף

פְּרוֹלוֹג

כְּשֶׁהַמּוֹרֵד הַפָּצוּעַ הִתְרַחֵק בִּצְלִיעָה מֵהַטִּירָה שֶׁעַל הַבִּצָּה, הַחשֶׁךְ כְּבָר יָרַד. הוּא נִסֵּר אֶת הַשַּׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁאָזְקוּ אֶת רַגְלָיו בְּאֶמְצָעוּת פְּצִירַת מַתֶּכֶת שֶׁהֻבְרְחָה אֵלָיו, וְהַקָּצֶה הַמְּשֻׁנָּן שֶׁלָּהּ הֶחְלִיק עַל הַחֻלְיוֹת וְחָתַךְ בְּעוֹרוֹ. הַכְּאֵב בְּקַרְסֻלּוֹ צָרַב, אֲבָל הוּא רָצָה נוֹאָשׁוֹת לְהִתְרַחֵק מֵהַמָּקוֹם הַזְּוָעָתִי הַהוּא.

הוּא חָשַׁב עַל חֲבֵרָיו הַמּוֹרְדִים שֶׁנְּמַקִּים בְּצִינוֹקֵי הַטִּירָה. רַבִּים מֵהֶם תִּכְנְנוּ לְהִמָּלֵט אִתּוֹ, אֲבָל כְּכָל הַנִּרְאֶה הוּא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁהִצְלִיחַ לַחְצוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר הַמִּתְרוֹמֵם. הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל מִתַּחַת לְשִׂיחַ אַלְגּוּמִין קוֹצָנִי וְהִשְׁתַּנֵּק בְּמַאֲמָץ לִנְשֹׁם.

"אֲנִי חַיָּב לָנוּחַ," הוּא מִלְמֵל לְעַצְמוֹ.

אַחֲרֵי זְמַן־מָה הוּא זָחַל הַחוּצָה וְהֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ בִּזְהִירוּת. פָּנָיו הִקְדִּירוּ. עֲרָפֶל אָפֹר סָמִיךְ שָׁטַף אֶת שִׁטְחֵי הַבִּצָּה כְּמוֹ נַחְשׁוֹל רְפָאִים, וְהִטְבִּיעַ אֶת הֶהָרִים וְהָעֲמָקִים. הָעֲרָפֶל אָמְנָם יַקְשֶׁה עַל הַחַיָּלִים לִמְצֹא אוֹתוֹ, אֲבָל בָּהּ בָּעֵת יַקְשֶׁה גַּם עָלָיו עַצְמוֹ לִרְאוֹת אֶת הָאוֹרוֹת — הַסִּימָן שֶׁעָלָיו סִכֵּם מֵרֹאשׁ עִם חֲבֵרָיו.


הָאִישׁ נֶעֱמַד וּבָהָה בָּעֲרָפֶל כְּעִוֵּר. אֵיפֹה הָאוֹרוֹת?

רֶגַע! הוּא הֵצֵר אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט אֶל הַמֶּרְחָק. לִבּוֹ נִתֵּר מִשִּׂמְחָה. הוּא הִצְלִיחַ לִרְאוֹת שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שֶׁל אוֹר צָהֹב, מְטֻשְׁטָשׁוֹת עַל יְדֵי הָעֲרָפֶל. הַסִּימָן!

הוּא צָעַד בְּמַאֲמָץ קָדִימָה עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו הַמְּדַמְּמוֹת. הַהַצָּלָה הָיְתָה קְרוֹבָה. הָאוֹרוֹת הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ גְּדוֹלִים, כְּאִלּוּ נוֹשְׂאֵי הָעֲשָׁשִׁיּוֹת מִתְקַדְּמִים לְעֶבְרוֹ. שְׁנֵי אֲנָשִׁים, הוּא הֵנִיחַ, שֶׁהוֹלְכִים זֶה לְצַד זֶה.

"חֵרוּת אוֹ מָוֶת!" הוּא קָרָא. זֹאת הָיְתָה הַסִּסְמָה הַמֻּסְכֶּמֶת.

הוּא עָצַר לְרֶגַע, לִשְׁמֹעַ אֶת הַתְּגוּבָה. אֲבָל הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁשָּׁמַע הָיָה נְהָמָה עֲמֻקָּה שֶׁהִדְהֲדָה בָּעֲרָפֶל.

הוּא רָעַד, וּפָנָיו שׁוּב הִקְדִּירוּ. אָז חָזַר וְהִשְׁמִיעַ אֶת הַסִּסְמָה.

שְׁנֵי הָאוֹרוֹת הֵחֵלּוּ לָנוּעַ לְעֶבְרוֹ בִּמְהִירוּת, אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁהֵם עָלוּ וְיָרְדוּ בְּקֶצֶב דְּהָרָה מְשֻׁנֶּה, הַמֶּרְחָק בֵּינֵיהֶם נוֹתַר בְּדִיּוּק כְּשֶׁהָיָה. נְהָמָה נְמוּכָה שְׁנִיָּה רָעֲמָה בָּעֲרָפֶל, וְהַפַּעַם הִתְלַוָּה אֵלֶיהָ צְלִיל נוֹסָף — הַצְּלִיל שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בּוֹ, שֶׁל שִׁנַּיִם גְּדוֹלוֹת נִסְגָּרוֹת בִּנְקִישָׁה.


לְפֶתַע מַשֶּׁהוּ עָצוּם שָׁעַט לְעֶבְרוֹ וְהִסְתַּעֵר עָלָיו מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל. הָאִישׁ זָעַק וְהֵרִים אֶת יָדָיו לְגוֹנֵן עַל פָּנָיו. בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו רָאָה אֶת הַנִּיבִים מַזִּילֵי הָרִיר וְאֶת הָעֵינַיִם הַצְּהֻבּוֹת הָאַכְזָרִיּוֹת שֶׁל כַּלְבַּת צַיִד עֲנָקִית. הָאוֹרוֹת שֶׁרָאָה הָיוּ עֵינֶיהָ הַבּוֹרְקוֹת שֶׁל חַיַּת הַטֶּרֶף!

כַּעֲבֹר רֶגַע עָט עָלָיו הַיְּצוּר הַנּוֹהֵם וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ, טְפָרָיו הַפִּרְאִיִּים מְשַׁסְּפִים אֶת חָזֵהוּ וְאֶת פָּנָיו...