פתח דבר
ספר זה הוא במידה רבה המשך לספר קודם: "מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים". בעוד הספר הראשון עוסק בקבוצות העיקריות בחברה החרדית, בהבדלים בגישתן הדתית ובשאלות מרכזיות בהשקפה החרדית, הספר הנוכחי עוסק במבנים ובתהליכים, דהיינו במערכות הארגוניות ובמוסדות שדרכם פועלת היהדות החרדית, בתופעות חברתיות ותרבותיות בה (לרבות היצירה התורנית) ובתמורות העוברות עליה בעשורים האחרונים. בתחילה תכננתי לפרסם את שני הספרים כשני כרכים של אותו ספר, אבל בסופו של דבר, בשל סיבות שונות, הוחלט שהם יופיעו כחיבורים נפרדים. באופן גס אפשר לומר שהספר הקודם רעיוני יותר והספר הנוכחי חברתי יותר, אבל חלוקה גסה מעין זו תחטא למורכבות שאני מבקש להציג כאן.
קיומם של שני הספרים זה לצד זה מעלה כמובן את השאלה הנצחית: איזה מן הכוחות הוא הקובע באמת את דרכה של היהדות החרדית? האם יש להבין את החברה החרדית במונחי אמונותיה והשקפת עולמה — בין המנוסחות בין המובלעות — או שמא מבעד להקשרים הממסדים את פעולתה מבחינה חברתית? במילים אחרות, האם החברה החרדית מעניינת יותר כסוגיה תיאולוגית, או שמא כסוגיה סוציולוגית? קרל מרקס העמיד את השאלה באופן החד ביותר כשקבע שההוויה היא הקובעת את התודעה ולא ההפך. אינני רוצה להיכנס לשאלה עקרונית זו במסגרת הנוכחית, ולו משום שאינני רוצה להפחיד את הקורא כבר בעמודו הראשון של הספר. רק זאת אומר בקצרה בלי שאידרש לטיעונים ולהוכחות, שהנחת המוצא של צמד הספרים דנן היא שלשני הגורמים כאחד עוצמה רבה. החרדים, כמו כל קבוצה אחרת של בני אדם, מעוניינים בהגשמת צרכים אישיים וקבוצתיים ופועלים לשימור אינטרסים חברתיים, אבל הם גם קבוצה המתייחדת באמונות ובערכים אשר הם לעתים קרובות חלק בלתי־נפרד מזהותם, וממילא גם נוטלים חלק בקביעת דרכם. כל הסבר המבקש להעמיד בני אדם על צרכים ואינטרסים בלבד חוטא כנגד עובדת חיים פשוטה: אם ניקח שני אנשים בעלי אותם צרכים ואותם אינטרסים ונעמידם מול דילמה מעשית דומה, ייתכן מאוד שהם יבחרו לנהוג באופן שונה.
אזהרה זו בדבר כוחם המוגבל של הסברים סוציולוגיים הולמת וראויה דווקא בספר המוקדש להבהרת ההקשרים החברתיים הרחבים יותר הממסדים את פעילות החברה החרדית. מי שיקרא ספר זה וייצא עם המסקנה שבחברה החרדית הכול הוא מבנים ותהליכים, יטעה. אבל גם מי שיקרא את הספר הקודם ויסבור שהכול אמונות וזרמים יטעה גם הוא. היבטים רבים בדרכה של החברה החרדית נטועים בהקשרים חברתיים. יש לקרוא אפוא את שני החיבורים באופן צמוד כמי שמרכיבים יחדיו את עולמה של החברה החרדית. האמונות והתהליכים החברתיים הם בבחינת "באין כאחד", ושילובם יחד מעניק את המבט המורכב הנדרש כדי להשקיף על כל קבוצה חברתית, ובכלל זה גם על היהדות החרדית.
הספר מעודכן עד לקיץ 2020. משבר הקורונה, שפקד את ישראל בתחילת 2020, העלה שאלות חדשות בנוגע לחברה החרדית. החרדים, לפעמים בעקבות הוראות מנהיגיהם הרוחניים, פיגרו ביישום הנחיות הממשלה בכל הנוגע למגפה ושילמו על כך ביוקר: אחוז התחלואה והתמותה בריכוזים החרדיים היה גבוה במיוחד, והוטחו בהם האשמות מכלילות מעל גבי במות תקשורתיות. היו גם מי שציפו שהדבר יגרום למשבר אמון בין החרדים למנהיגיהם. כאמור, ספר זה אינו דן בניתוח המשבר ותוצאותיו, אולם ארשה לעצמי להעריך שפרשת הקורונה לא תשנה באופן מהותי את יחסם של החרדים למנהיגיהם: ברוב המקרים, מי שהיה ממילא ספקן יצא ספקן יותר, ומי שלא היה לו כל פקפוק ב"אמונת חכמים", מן הסתם לא חדל מאמונתו זו. אני נוטה לסבור שאם אכן יגרום משהו במשבר הקרונה לשינוי ולטלטלה בחברה החרדית לא תהיה זו הביקורת על תפקוד המנהיגים במגפה אלא המשבר הכלכלי הצפוי בעקבותיה, דווקא לאחר ההתגברות עליה.
